הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 במאי, 2010 17 תגובות

"ארצי הלכה ממני" – צירוף של שלוש מלים, שקרמו עור וגידים של משפט מצמרר, לא שמעתי מנער מתוסכל מוכה בשנאה עצמית בכיכר העיר. את המשפט הצועק חצב בכאב רב מי שהיה שר החוץ הראשון של ישראל וראש הממשלה השני – משה שרת. 


ב"יומן אישי”,כרך ז עמ’ 1910, כתב את שלש המלים האלו מי שעשה רבות במישוריות המדינית למען הארץ הזו. המלים המייסרות, "ארצי הלכה ממני", נכתבו על ידי משה שרת,  כתגובה לאופוריה הישראלית שהרקיעה שחקים בעקבות ההכרזה המשיחית של דוד בן גוריון על הקמת "ממלכת ישראל השלישית", בתום כיבוש סיני באוקטובר 1956.


אני חוזר לדברי משה שרת וכותב בכאב – ארצי הולכת ממני, כאשר אנחנו מתקרבים ל-5 ביוני 2010 , שבו נציין ארבעים ושלוש שנות כיבוש ושליטה על עם אחר.

אני כותב בכאב את המשפט – ארצי הולכת ממני, על ארץ שבה נולדתי, נולד אבי וגדלים בה ילדי ונכדי. אל הארץ הזו הגיעה אמי כנערה בת שבע-עשרה מעיירה קטנה הסמוכה לטרבלינקה, מספר שנים לפני שמאות אלפי יהודים הובלו לשם ולא חזרו, כולל משפחתה של אמי שנותרה שם.


משה שרת כתב את המשפט הכואב כתגובה לאופוריה של מלחמת סיני. אני כותב את המשפט כתגובה לאופוריה של המלחמה ביוני 1967 ופירותיה הבאושים ב-43 שנות הכיבוש.


אני כותב את המלים הקשות האלו כתגובה לאווירה המשיחית שסחפה רבים וטובים, אם לשעה ואם לשנים ארוכות, לחלום של ארץ ישראל השלמה. באיחור רב הם הגיעו למסקנת  הפיתרון של שתי מדינות לשני עמים, אך הם אינם מכשירים את הלבבות לכך שהשליטה בשטחים הכבושים והמשך מפעל ההתנחלויות אינו מתישב עם הפיתרון הצודק של שתי המדינות.


תאוות התפשטות מוכחשת הציצה כמרצע מהשק באוקטובר 1956,  ומכאן התגובה של משה שרת על הארץ שהלכה ממנו. לצערי, לא קהתה תאווה זו אלא התחזקה ב-1967, והיא מכתיבה את המהלכים המדיניים בארבעים ושלוש שנות השליטה בעם אחר.


בכאב אני מסיים את הרשימה – "ארצי הולכת ממני", בציטוט מספרו של יעקב שרת, בנו של משה שרת ונכדו של הבילו"יי יעקב צ’רטוק:
"הציונות, שתַו משיחיות היה חרות בה מטבע ברייתה ואיים עליה באבדון פרי קריאת תיגר ערטילאית על מציאות…חרגה חריגה מחוצפת מגבולות הכוח…היתה הקורבן הגדול שנפל על מזבח מלחמת 1967…הצפרדע הציונית המכוערת, היומיומית, התנפחה והתפקעה, ומתוך ההתפוצצות יצא הנסיך היפהפה של ישראל הגדולה השלמה. אלא שזו לא היתה ישראל, זו היתה ארץ ישראל. לאומנית. כוחנית  משיחית. ("מדינת ישראל לבית אלטנוילנד איננה", יעקוב שרת, (עמ’100-101).

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. תרזה הגיב:

    ההודעה האחרונה התבססה על אי הבנה, מבקשת להסיר את תגובותי הקודמות והעתידיות.

  2. תודה לאיתן קלינסקי! הגיב:

    משה שרת היה ציוני הגון. אדם נדיר בקרב ראשי הממשלות שהיו לישראל. שרת היה גם ראש הממשלה היחיד שאישר לכמאה אלף פליטים פלסטינים שישראל גירשה לחזור לארץ במסגרת "איחוד משפחות". אבל שרת לא היה היחיד שהרגיש שארצו הלכה ממנו. גם אבא אבן הרגיש כך, וגם דב סיני, שהיה דובר צה"ל. ושניהם נפטרו בניו-יורק. אבל כבר בן גוריון הבריח את הארץ מתושביה ואת תושביה מארצם. והמורשת שפרס כבר בדצמבר 1922 בן-גוריון, בפני באי הוועידה השלישית של "אחדות העבודה". זאת האידאולוגיה הלאומנית-גזענית, יודו-צנטריסטית, שעתידה הייתה להנחות היום גם את האיש העשיר אוריאל רייכמן: "לא מתוך חיפוש דרך לסדר חיינו על יסודות הרמוניים של יצירה חברתית-כלכלית משוכללת אנו קובעים את קו פעולתנו. הדאגה הגדולה האחת השלטת במחשבתנו ועבודתנו היא-כיבוש הארץ ובניינה בכוח עליה רחבה. כל השאר אינו אלא פרפראות ומליצות… ואין אנו חובשי בית מדרש המתפלפלים בהלכות יצירה עצמית – אנו כובשי ארץ". כך גם ברל כצנלסון: "המפעל הציוני" הוא "מפעל כיבוש". האמת היא ש"הציונות העובדת" לא נשאה עיניה לשוויון‫.‬ זו לא הייתה מטרתה. ה"סוציאליזם" של השמאל הציוני היה רק מיתוס כובש ומגייס. כך הפכו קודקודי הציונות את המדינה מ"סולל-בונה" ל"הורס-בונה" למתנחלים בלבד, למשחיתי פלסטין, למנכסי אדמת השכן, שמתמחים בהפיכת אדמתה לנדל"ן כבוש. זה כל מה שהם מלמדים ב"בינתחומי" בעיר הקרויה ע"ש בנימין זאב הרצל.
    לא רחוק משם, בתל אביב, התלונן רם כהן, מנהל תיכון עירוני א’: "משרד החינוך סתם לי את הפה בצורה הבוטה והחשוכה ביותר… שאלתי את עצמי אם יכול להיות שהמדינה ירדה מהפסים". זו היתה כמובן שאלה רטורית. רם כהן קרה לחניכיו שעמדו לפני גיוס לצבא: "השירות בצבא הוא חובה, אבל בצבא ששומר על הגבולות והביטחון ולא צבא שמתעסק בפעילות של כיבוש". כשהדברים פורסמו במדינת גמדי הכיבוש התעוררה שערורייה רבתי. – "שר החינוך" גדעון סער פרץ בסערה והודיע שהוא רואה בחומרה "התבטאויות לא מאוזנות" מן הסוג הזה… אחרים הזדרזו לגזור קופון לאומני ודרשו את פיטורי כהן… אויב האומה. השאר לא היה היסטוריה. זו חזרה אלינו בלבוש פסבדו דמוקרטי-אקדמי. והעליהום הלאומני-פטריוטי על המבקרים מתקבל בהבנה רבה. את הרוב לא מעניינים ערכים אלמנטריים כמו זכות הקניין,חופש התנועה,הזכות להתארגן ולהפגין, וחופש התנועה. — והיתר? נישארים אדישים, ומדשדשים – עד שתלך המדינה. האחרון מתבקש לכבות את האור, יחד עם רייכמן.

  3. תודה לאיתן קלינסקי! הגיב:

    [המשך]
    כשהדברים פורסמו במדינת גמדי הכיבוש התעוררה שערורייה רבתי. – "שר החינוך" גדעון סער פרץ בסערה והודיע שהוא רואה בחומרה "התבטאויות לא מאוזנות" מן הסוג הזה… אחרים הזדרזו לגזור קופון לאומני ודרשו את פיטורי כהן… אויב האומה. השאר לא היה היסטוריה. זו חזרה אלינו בלבוש פסבדו דמוקרטי-אקדמי. והעליהום הלאומני-פטריוטי על המבקרים מתקבל בהבנה רבה. את הרוב לא מעניינים ערכים אלמנטריים כמו זכות הקניין,חופש התנועה,הזכות להתארגן ולהפגין, וחופש התנועה. — והיתר? נישארים אדישים, ומדשדשים – עד שתלך המדינה. האחרון מתבקש לכבות את האור, יחד עם רייכמן.

  4. שמי הגיב:

    ארצך? ממתי? אתה לא שומר מסורת חסר שורשים אתניים לעם היהודי, כלומר אתה קולוניאליסט פולש, עם דעות זרות ומקומך עם המנטליות שלך היא באירופה, לטוב ולרע.

  5. הבעייה שלך ושל חבריך היא שאתם הלכתם מ’ארצכם’ אל ארץ האוייב הגיב:

    כמה התרחקתם מהארץ שהמנהיגים שלכם אמרו עליה עם תקומתה ונצחונה על שונאיה את הדברים הבאים:

    "וילנר התנגד באותה ישיבה לנסיגת ישראל מהשטחים שכבשה מעבר לגבולות החלוקה (לפי החלטת האו"ם מה-29 בנובמבר 1947) באומרו "עלינו לרכז את מלוא הכוח המשותף והמלוכד של העם למען לא ליסוג אחור ממה שהשגנו ואחרי מה שהשגנו לאחר מלחמה קשה ועזרה כבירה מצד ידידינו באומות המאוחדות".

    בישיבת מועצת המדינה הזמנית מיום 24 ביוני 1948 אמר וילנר בעניין ירושלים (שכזכור החלטת החלוקה השאירה אותה מחוץ לישראל תחת נאמנות האו"ם) כי "עלינו לראות את ירושלים כחלק של מדינת ישראל דה פאקטו. בכל השאלות הצבאיות ובשאלות האחרות צריכה מדיניותנו כלפי ירושלים להיות כמו כלפי חלק של מדינת ישראל למעשה וכחלק הנמצא בתנאים הקשים ביותר".

    מנהיג המפלגה שמואל מיקוניס אמר בישיבת מועצת המדינה הזמנית מיום 29 ביולי כי בינאום ירושלים פירושה "הסגרת ירושלים לאנגליה ולאמריקה" והוסיף כי "הדבר ברור ופשוט, והוא צריך להיאמר באוזני כל העולם ובאוזני העם היהודי: ירושלים לנו תהיה".

    אשר לגבולות החלוקה, אמר מיקוניס באותה ישיבה: "אנחנו היינו מוכנים להגשים החלטות אלה במלואן, בלי מלחמה ובלי שפיכות דמים, אך אחרי שכפו עלינו את המלחמה הזאת – אנו נדרוש את מחירה של המלחמה הזאת".

    בהתייחסו לתביעות להפסקת העלייה אמר מיקוניס: "התשובה צריכה להיות ברורה: הזרמת אלפים ורבבות של נוער יהודי לחופי הארץ".

    בישיבת מועצת המדינה הזמנית ב-27 בספטמבר 1948 אמר מיקוניס: "אם כבר יש לנו מדינה, אנו רוצים ליישב אותה ולחזקה, להעלות מאות אלפי יהודים ולהושיבם בנגב, ואז הוא יהיה שלנו"."

    — קישור —

  6. שירה הגיב:

    אני כבר מזמן לא מחוברת למושגים הסנטימנטליים "ארצי" ו"מולדתי", מכיוון שאין שום מקום בעולם שהייתי ממש גאה לחיות בו. גם עכשיו כשהעולם עומד מנגד ולא מחרים את ישראל, שם את כל המדינות ה"נאורות" כשותפות לפשע, ללא הנחות.
    אצלי כבר כמה שנים שאין קשר קוגניטיבי בין "טרבלינקה" ל"מדינת ישראל", קשר שתורם לטפח ולנפח את מושג ה"ארצי".
    אגב, הניסיון שלי הוכיח שאפשר לוותר על הזהות הזאת ואתה לא מרגיש ששום איבר נקטע מגופך. להפך, אתה חופשי בעולם כמו ציפור.

  7. איש קש לשירה הגיב:

    ועדיין את גרה פה…

  8. מ.ש. לאיש קש הגיב:

    רבים אינם יכולים להגר. קשה להשיג אזרחות ואשרות, ובנוסף, בגלל הזבל שבקרב הישראלים יש לעיתים שם רע לישראלים במערב, ואי האהדה גברה מאז מלחמת לבנון השנייה וטבח עזה, מכך סובלים גם ישראלים שאין להם יד ורגל בכך.

    במחקרים שערכתי בשנות ה-80 בפסיכולוגיה תעשייתית על אוכלוסיות פועלים ומעמד סוציואקונומי נמוך, דהיינו אלה שסבלו במיוחד מתגרת יד האוליגארכייה הכלכלית כאן והתעמרות השילטונות, למעלה מ-85% אחוז היביעו רק משאלה גדולה אחת: "להגר ממדינת החרא הזאת". רק לברוח מכאן. מעבירים שאלוני שביעות רצון בקרב האוכלוסיה מהם עולה כי 90% מהישראלים נהנים מהחיים בארץ (בדומה לפיברוקים במדינות טוטליטריות) אך כנראה השאלות בשאלון מוטות, כך שיפנו ליצר ההתבהמות השיבטי הישראלי להיות אחד מהעדר, בנוסח "הופ הופ הופה, לחיי העם הזה, כמה טוב שהוא כזה"…

    למעלה ממליון ישראלים היגרו מפה מאז מלחמת סיני.

    במקביל, יוצרים תועמלנים אקלים כאילו "בכל העולם שונאים יהודים" והסיפור עם תורכייה רק מחזק אותם בכך. אך אם התורכים "אנטישמים מוסלמים", למה לא היו כאלה לפני מלחמת לבנון השנייה, לפני טבח עזה ולפני פריעת הדמים בשייטת העזרה ההומניטרית?

  9. שירה איש קש הגיב:

    אתה מצחיק.. אנחנו מכירים מאיפשהו? מאיפה אתה יודע שתמיד גרתי פה? שאני לא מחפשת פתרון חוקי אחר?

  10. שירה למיכאל שרון הגיב:

    לחיות במדינה אחרת דורש הערכות נפשית וכלכלית, כי חוץ מלא לחוות קרוב מידי ולהקרע כמעט כל יום ממה שקורה פה, אתה צריך לפרנס את המשפחה שלך.
    גם עם דרכון זר (אני מוציאה עכשיו דרכון אירופאי ואני מודעת לכך שרובנו לא יכולים לעשות את זה כלל) בגילי הבחירה שלי במדינה אחרת צריכה להיות טובה מספיק כדי שאני לא אמצא את עצמי חוזרת לכאן מטעמי פרנסה.
    הבחירה שלי בהגירה עתידית היא לא רק בגלל הכיבוש והצבא אלא כי הכיבוש והצבא מחלחל לכל מקום והקריאה של הימנים לשמאלנים "תעופו מכאן" יש בה מן הצדק.
    הרי במקומות עבודה אנחנו לא מצהירים על ההשקפות שלנו כי אז נרעב ללחם, וחברים מהמיין סטרים אין לנו, כי זה הרי לא יהיה אמיתי כמה שלא ננסה, המלחמות שלנו הן לשווא ואני לא בטוחה שההישגים הם לא בכלל שליליים (מחממים את הפשיסטים ולא מסייעים להם להבין את מה שאנחנו הבנו, לא רק כי בינתם פחותה אלא כי המיינסטרים כשמו כן הוא ורוב האנשים פוחדים להתחיל לחשוב שונה, הם זקוקים לאיחוד, למשפחתיות, לאחווה מדומה).
    אז למה לא לרדת? בחו"ל תוכל להלחם טוב יותר, להסביר את עצמך כישראלי שבא מהתופת עצמה, לתקוע טריז בהסברה הישראלית כי אתה מבין בדיוק איך המוח המעוות פה חושב.
    בחו"ל תהיה לך עוצמה הרבה יותר מאשר פה שאתה דג רקק ונרדף. אתה תהיה מוגן יחסית ואולי יבוא היום שגם תזכה להרגיש בבית. כי פה קשה לי להאמין שמישהו מאיתנו מרגיש באמת בבית. ואילו הם בימין, כן מרגישים בבית ועוד איך! הם מאמינים שהצבא זה אמא ואבא, שהדגל זה סבתא וסבא, שההימנון זה הג’חנון של שבת בבוקר ושהערבים רק עוזרים לך להזכר באושוויץ ולהחליט בהתרגשות ובפאתוס שלעולם לא עוד. השמאל בשבילם זה מישהו שמנסה לפגוע באמא ואבא, לקרוע לגזרים את סבתא וסבא ולהגיד לך בפרצוף (בזמן שאתה מריע על הרג ערבים וחושב על היטלר, ודמעות התרגשות וגאווה זולגות מעינך) שאתה רוצח.
    אני בתוך הבית משוגעים הזה לא יכולה לחיות עוד הרבה זמן ואני מעריצה את מי שכן יכול.

  11. מהגר הגיב:

    עוד סיבה המקשה על ישראלים בני המעמד הבינוני הנמוך להגר היא שפת האם העברית – ההישג הגדול ביותר של הציונות

  12. איש קש למ.ש ושירה הגיב:

    הגבתי תגובה ארוכה ומנומקת,שמשום מה לא עברה צנזורה,ממש לא ברור למה.אין לי כח לכתוב שוב את הכל אבל כעיקרון מה שרציתי לכתוב זה:1.מ.ש אתה היסטרי חסר פרופורציות וקצת פרנואיד. 2.לשירה -אם את באמת חושבת ככה ולא בשביל לשחק אותה צ’ה גווארה ,עד שתסתיים הפרוצדורה הבירוקרטית תעברי לגור בשטחים. (בתגובה המקורית רמזתי על הסיבה למה את לא תעברי..)

  13. שירה לאיש קש הגיב:

    אתה יודע מה הכי עצוב? זה שאתה באמת מאמין שאתה שנון וענית תשובה מוחצת/מנומקת. אבל זו בדיוק ההגדרה ל"פאדיחה". כשאתה יודע שעשית פאדיחה אז זה כבר לא כ"כ פאדיחה וכשאתה לא יודע, אז זה נהיה מביך באמת.
    לפעמים אני קוראת את התגובות האלו בסגנון שלך ואני נזכרת בעצמי לפני 6-7 שנים במבוכה. אולי זו גם הסיבה שאני עונה, כי גם לי אז ענו וככה משהו נכנס לי לראש, תודה לאל.

  14. מיכאל שרון לשירה: הסיכויים וחבלות המוסד הגיב:

    ראשית, בחירה טובה מספיק זו בעייה מוכרת אחרי גיל מסויים. אלא שנראה שבעידן האינטרנט, תוכלי לאחר השגת האזרחות, והכנת הרזומה שלך באנגלית, ובעזרת חיפוש טוב באינטרנט, להתכתב עם מעסיקים פונציאליים ולברר אפשרויות. זאת גם תוך גיחות תכופות לחו"ל, מחירי הטיסות יורדים, הנפט ירד ב-15% אחוז לאחרונה (הגם שבישראל, כדרך גנבים ופורעים, הוזילו את הבנזין רק ב-5%). אשר לטיסות, התקשרי עם חברות בחו"ל כמו מאלב וכד’, ניתן להזמין באינטרנט, ולהשתחרר מהגנבנות הכפייתית מייקרת המחירים של סוכני נסיעות ישראלים – כולם, כולל איסתא. ניתן לטוס גם מירדן (נסיעה של כמה שעות לעמן), יש חברות נסיעות זולות ומצויינות של נסיכויות המפרץ.

    לציין כי גם שליחי ישראל עשויים לשים אבנים בדרכך (למטרת הרתעת אחרים). כך למשל ב-1990 כשנסעתי לאירופה, גם מתוך קשר עם מוסדות מחקר שם, אמר לי הבוס שלי במכון מחקר שהיה שייך להסתדרות ולהתאחדות התעשיינים, ד"ר שמואל מלמד "נעקוב אחריך בחו"ל, ואם תכתוב תעמולה נגד המדינה או תגיד מילה רעה, נפגע בך כשם שפגענו באוסטרליה בד"ר משה קרוי"

    משה קרוי היטיף להגירה מישראל בשנות ה-70, הפיץ גישה של אנרכיזם ליברטריאני שהיתה מנוגדת קוטבית לגישת מפא"י אז. השב"כ היטריד אותו בארץ, הביאו להגירתו לאוניברסיטת לה טרוב במלבורן, שם כתב מספר ספרים, בעיקר בלוגיקה מתימטית. בישראל עשו לו לאחר הגירתו רצח אופי והגחחה, והצגת גישתו כאוילית ויהירה.

    ד"ר מלמד למד בתקופה שקרוי היה שם באונ’ סידני, ובשגרירות תדרך איש השב"כ סטודנטים ישראלים להביא להצקה לו. (אותו ד"ר מלמד נהג במפעלים בהם ביצענו מחקר על פועלים, ללגלג בפני עליהם, באמירות מסוג "אלה יעשו לך את המהפיכה?", אף שהמחזיקי המכון היו בעיקר ההסתדרות וקופת חולים).

    כלכלנית בכירה במוסד ציבורי שפגשתי באקראי, סמוך לנסיעתי למטרת הגירה, גם היבליטה בפני ספורו של מדען שהיכירה, שהיגר לגרמנייה, הישמיץ את המדינה, וידיים עלומות רצחו אותו כעבור שנה. מוכר גם סיפורו של תומא שיק, אנרכיסט שהיכרתי, איש יקר, שהייתי בשנות ה-70 אחד משותפיו בניסיון לבנות ולחיותמ בקומונה המוקדשת לשלום, שידיים עלומות רצחו אותו בהונגריה מולדתו המקורית, אליה היגר לפני 5 שנים בערך. המוסד לא תמיד עושה זאת ישירות, אלא יכול לשנע כלפייך גופים פאשיסטים, נאו נאצים ואחרים, ואנשיו בחו"ל גם לא מזדהים כיהודים. גם יהודים בחו"ל הישראלים יכולים לשנע להציק לך ולפגוע בפרנסתך וכד’.

    כוחם של אלה, הישראלים, הוא בפעולות הצקה וחבלה סמויות וחמקניות.

    חבלות המוסד במשט
    — קישור —

  15. אבירם למ.ש ולשירה הגיב:

    מיכאל, אתה מגדיר מחדש את המושג "פרנואיד", אבל בימים קשים אלו טוב שאפשר לעשות אתנחתא קומית, לקרוא תגובה שלך ולהבין שיכול להיות יותר גרוע (בעיות נפשיות וכיו"ב).

    לשירה אני יכול רק לומר ששלמות היא משהו פנימי, והרבה פעמים אדם מהגר מתוך חוסר שקט ואי-נוחות שלו עם עצמו.
    אני לא מדבר על הגירה אידאולוגית (כפי שמיכאל שרון מנסה לצייר את כוונתו להגר) או "כלכלית", אלא על משהו שהגדיר היטב חנוך לוין: (הכוונה בציטוט לא אלייך כמובן)
    "אם כבר למות כמו כלבה –
    אז לפחות שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה!".

    רוב הישראלים היורדים שאני מכיר עשו זאת בגלל התקווה ששם יוכלו לברוח מעצמם, מהבדידות שלהם ומחוסר המימוש שלהם בחייהם כאן ללא קשר ל"מצב",
    ואת זה מיכאל שרון לא שאל בשאלונים שלו במחקרים שערך בשנות ה-80. אני גם משוכנע לאור סגנונו של שרון בגדה-השמאלית ששאלותיו היו מוטות ומגמתיות פי כמה מאלו של עורכי סקרי "שביעות הרצון".

    בקיצור, את עושה רושם של בחורה שפויה וקוהרנטית.
    תבחני את חייך לעומק, תבדקי איזה חלק מחייך נמצא כאן ("תבנית נוף מולדתך"), ואם יש לך אןמץ וחיים מלאים אז תישארי כאן ותעשי נפשות לטובת השלום והשפיות.
    אנחנו צריכים אנשים שפויים.

    אבירם

  16. שירה למיכאל הגיב:

    תודה על האזהרה. זה משהו שידוע לי. אני לא חיה באשליות בעולם.
    הצטערתי לשמוע שנפגעת מזה אישית. זה תמיד אירוע מזעזע שיכול לשגע אנשים וזה לא רק בספרים, זה קורא כל הזמן.
    האמת שאני מאשימה את כל ממשלות העולם בכיבוש הישראלי כי הם שתקו ובדרכים עקיפות גם עזרו ותרמו. חוץ מזה שממשלות עשו תמיד יותר נזקים מתועלת ועדיף למצוא את שביל הזהב בין לא להיות יותר מידי פוליטיים ועדיין לתת פייט למה שאתה חושב שרע בעולם.

  17. שירה לאבירם הגיב:

    תודה על התגובה.

    זה לא קל להגר, כי בלי קשר לאידיאולוגיה לאומית, נולדת פה, גדלת פה, חייך פה, ירקת דם פה- אז החיים שלך והשורשים שלך הם פה.
    אבל אני כבר חייתי בשתי מדינות שונות ובאחרונה (אנגולה) בכלל שכחתי שאני מישראל.
    היום עם הגלובליזציה והאפשרויות ניוד הרבות, גם הגירה היא לא בדיוק הגירה. אתה באמת אורז ועוזב אבל גם כל כך קל לחזור, לשנות כיוון וכו’, גם פיזית וגם מנטלית. אנחנו באמת אזרחי העולם.
    בעניין השפיות, אני דווקא מרגישה שפה אני נהיית כל יום קצת פחות שפויה. מה שמפריע לי הוא בעיקר שאני לא יכולה ליצור קשרים עמוקים ואמיתיים לגמרי ואני לא יכולה ל"החשף" במקומות עבודה, וכל עבודה כמעט שאני מוצאת קשורה איכשהו לתעשיות הביטחוניות, וכל הזמן אני חווה לאומנות אינפנטילית וחרדתית ואני רוצה, מטעמים אגואיסטיים בלבד של שלומי הנפשי, לחתוך מהאווירה החולנית כאן, בתקווה שמקום אחר יהיה תחליף מספיק טוב.
    אני גם פסימית בקשר לישראלים. אני חושבת שהשריטה עמוקה מידי וקשה להשתחרר ממנה.
    ולכן אני מאמינה שרק חרם עולמי נוקשה ובלתי מתפשר, יעזור פה לישראל ולתושביה.

הגיבו לאיש קש למ.ש ושירה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים