מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מציגים ממצאים קשים לגבי מצבם של עובדים סוציאליים רבים המועסקים באמצעות עמותות וחברות עסקיות. מספרם של המועסקים בעמותות ובחברות מוערך ביותר משליש (כ-6 אלף) מכלל העובדים הסוציאליים. מספרם המדויק אינו ידוע כיוון שרובם אינם מאורגנים במסגרת אגוד העובדים הסוציאליים. חלקם, עובדים בשירותי רווחה שהופרטו ומועסקים ישירות על ידי העמותות וחברות עסקיות וחלקם עובדים ברשויות המדינה או ברשויות המקומיות אך מועסקים באופן עקיף על ידי עמותות שמתפקדות כחברות כח אדם לכל דבר ועניין. בסקר שנערך בקרב בוגרי תואר ראשון בעבודה סוציאלית (מחזור 2006/7), נמצא ששלושה רבעים (75%), מבין המשיבים, מצאו תעסוקה בעמותות ובחברות עסקיות.

מחקר אחר, שנערך אשתקד בקרב 151 נבחרי אגוד העובדים הסוציאליים בדק את עמדותיהם לגבי הפרטת שרותי הרווחה ומשמעותה לעובדים המופרטים. כיוון שמרביתם של הנבחרים בעלי ותק של למעלה מ-20 שנה (76%) ומחזיקים בתפקידי ניהול ופיקוח (%65), לעמדותיהם והערותיהם על המצב משמעות רבה. מהממצאים עולה תמונה חד משמעית לגבי מצבם של העובדים המופרטים. מחקר זה מחזק מממצאים ממחקר קודם שנערך בשנת 2006 וכלל סקר וראיונות עם עובדים סוציאליים המועסקים בעמותות.

להלן הממצאים העיקריים משני המחקרים: לעובדים סוציאליים המועסקים דרך עמותות תנאים פחותים בהשוואה לעובדי הרשויות המועסקים בתפקידים דומים. 88% מהנשאלים העריכו את התנאים כפחותים ורק 5% העריכו את התנאים כמשופרים. העסקת עובדים סוציאליים ברשויות דרך עמותות כ"א היא תופעה נפוצה. 56% מהנשאלים (שרובם המכריע מועסק על ידי הרשויות השונות) ציינו שבמקומות העבודה שלהם יש עובדים סוציאליים המועסקים, באופן עקיף, על ידי עמותות וחברות כ"א . ועוד: רבים מהעובדים הסוציאליים בעמותות וחברות כ"א מועסקים בתנאים פוגעניים. 65% מכלל הנשאלים, דווחו שהם מכירים עובדים המועסקים באופן פוגעני. העסקה פוגענית מתבטאת בפגיעה בזכויות עובדים ובתחושות העובדים. לפי דווחי נבחרי האגוד העסקה פוגענית מתבטאת בעיקר באי קבלת זכויות בסיסיות כמו קרן השתלמות, קרן פנסיה וימי השתלמות אבל גם בחוסר הגנה מול המעסיקים ובתחושת השפלה וקיפוח של עובדים. ממצאים אלו מחזקים ממצאים בסקר קודם שנערך בשנת 2006, בקרב עובדים סוציאליים המועסקים בעמותות. סקר זה מצא ש 38% מעובדי העמותות לא קבלו קרן השתלמות, 37% לא קבלו ימי הבראה, 58% לא קבלו ימי השתלמות. בנוסף, רובם לא מקבלים זכויות המוגדרות בהסכם הקיבוצי של עובדים סוציאליים כמו ימי השתלמות (70%), שעות לצורך למודים (69%) מסלול נמרץ (59%) וחברות בארגון מקצועי (81%). רובם של המשיבים עובדים במקומות עבודה קטנים )79%)

ואינם זוכים להגנת ועד עובדים. רק מחציתם חברים באגוד העובדים הסוציאליים. בראיונות שנערכו, רבים מהעובדים דווחו על כך שהם חוששים לסנגר על עצמם פן יפוטרו לאלתר

כך לדוגמא תארה את מצבה עובדת סוציאלית המועסקת בהעסקה עקיפה על ידי עמותת כוח אדם : " נכנסתי לעבודה עם קולגות שמקבלים שכר ותנאים הרבה יותר גבוהים ועושים את אותה עבודה כשלי… הסכם השכר של העו"סים אינו רלוונטי עבורי. לא קופות גמל, ללא ימי הבראה, מחצית מימי החופשה שמקבלים הקולגות שלי. לא קיבלתי הטבות שקבלו עמיתי שיושבים איתי באותו משרד. מלווה אותי הרגשה של בדידות, חוסר כתובת, חוסר וודאות, אין לי גב! חוסר הקביעות לא נותן להתמקצע, להכיר כראוי את הפונים".

כמו כן, הפרטת שירותים פוגעת בטיב השירות שניתן לפונים לשירותים החברתיים. במחקר נוסף נמסר ש- 66% מנבחרי האגוד דווחו שלדעתם ההפרטה הזיקה לטיב השרות הניתן. ההסברים שניתנו לפגיעה באיכות השירות, על ידי נבחרי האגוד כמו גם עובדי העמותות, מתייחסים בעיקר: לתחלופה הרבה של העובדים בשירותים, עקב תנאי העבודה הבעייתיים; להעדר פיקוח מספיק על הפעילות בשירות המופרט; לחוסר הזדהותם של חלק מהעובדים עם מעסיקיהם. ניתוק הזיקה הישירה בין העובד (המועסק על ידי עמותה או חברת כוח אדם) והמעסיק (נותן השירות) פוגעת לעיתים גם בזיקתם הישירה לפונים לשירותי הרווחה וביכולת ובמוטיבציה להגן על זכויותיהם. הפגיעה בזכויות הניתנות לעובדים מכוח ההסכם הקיבוצי, להשתלם ולעדכן את הידע המקצועי, פוגעת בתחושת המקצועיות.

פגיעה באזרחים ובעובדים

על הפגיעה באזרחים הפונים לשירותי הרווחה הצביע גם יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, איציק פרי, בריאיון עיתונאי. לדבריו: "נוצרת תחלופה אינסופית שפוגעת ביכולת העובדים לפתח אמון אצל המטופלים, ומונעת צבירת ניסיון וידע" (רותי סיני, "הארץ", 19 בפברואר 2007). לדעת ד"ר רוני קאופמן, המלמד במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון: "שני תהליכים מקבילים הובילו לצמיחתה של בעיית ‘המופרטים והשקופים’: צמצום והקפאת תקנים ברשויות והפרטת מרבית שרותי הרווחה. באמצע שנות השמונים התחיל תהליך של צמצום והקפאת התקנים ברשויות המדינה והרשויות המקומיות שנועד לצמצם את מספר עובדי הצבור. ממשלות ישראל העדיפו לספק שירותים באמצעות העברת תקציבים ל"פרויקטים". פרויקטים אלו יצרו חלופה להגדלת התקנים לעו"סים ברשויות הארציות והמקומיות. עובדים סוציאליים הפכו מעובדי מדינה או עירייה לעובדי קבלן המועסקים בצורה עקיפה באמצעות עמותות הפועלות כחברות כוח אדם לכל דבר ועיקר. כך לדוגמא מאות עובדים במשרד הרווחה וכ-30% מהעובדים הסוציאליים בעיריית באר שבע, מועסקים באופן עקיף על ידי עמותות". העסקה דרך עמותות כוח אדם פוגענית, בד"כ, יותר מאשר העסקה על ידי חברות כוח אדם כיוון שבשונה מהאחרונות אין פיקוח וחוקים המסדירים את פעולתן. במקביל להעסקה עקיפה של עובדים סוציאליים ברשויות התחילה מהפכת ההפרטה החלקית של מרבית שרותי הרווחה של המדינה והרשויות המקומיות. מהפכה זו תפסה תאוצה בשנות ה-2000. ההפרטה הובילה לשינוי דרמטי בדפוסי ההעסקה של עובדים סוציאליים רבים שהפכו למועסקים על ידי עמותות וחברות עסקיות על כל המשתמע מכך".

להתפתחות התופעה תרמו שני חוקים עיקריים שחוקקו בשנות התשעים של המאה שעברה. הראשון, חוק חובת המכרזים (שחוקק ב-1992 ונכנס לתוקף ב-1994) החוק עודד הפרטת שירותים והוביל במהלך הזמן לתחרות בין העמותות והחברות למתן הצעות זולות שיאפשרו זכייה במכרזים. ההצעות הזולות הובילו לפגיעה ושחיקה מתמדת בתנאים השכר של העובדים. השני, חוק העסקת עובדים ע"י קבלני כ"א, 1996, שאפשר העסקה עקיפה בתנאים ירודים ועקיפת חוקי עבודה וההסכמים הקיבוציים.
 
הניסיון המצטבר בארץ ובעולם מצביע על כך שהפרטת שירותים חברתיים פוגעת בזכויות עובדיהם, בכוחם להתאגד כדי לקדם את זכויותיהם ובאיכות השירות הניתן. כיצד קרה שהתהליך הדרמטי ששנה את פני העבודה הסוציאלית בישראל לא עמד לדיון מקצועי וציבורי ראוי? על פי הסברה יש התמיכה ואף על ההתלהבות של מרבית העובדים הסוציאליים, בכירים כזוטרים, כגורם מרכזי לכך שהתהליך שפרותיו הפוגעניים תוארו קודם – עבר בשקט ובשלווה. העובדים המופרטים והפונים אל השירותים שהופרטו הפכו לשקופים וקולם לא נשמע. תהליכים שהם חלק בלתי נפרד מן הנוף הקפיטליסטי דהיום של מדינת ישראל ופרי מדיניות מכוונת של ממשלות ההון והשלטון בעשורים האחרונים.

עובדים מופרטים והתארגנות מקצועית

יצוין שסטודנטים ומרצים באונ’ בן-גוריון הקימו לפני מספר שנים מוקד זכויות העובדים בשירותי הרווחה המופרטים. ההחלטה על הקמת המוקד נבעה מהצורך בסיוע, ובאופן ישיר, לעובדים הסובלים מהעסקה פוגענית; לשילוב עובדי העמותות והחברות העסקיות באגוד העובדים הסוציאליים, ולקידום פעילות למיגור הבעיה. ההחלטה על הקמת המוקד התקבלה בשל הצטברות של פניות רבות של עובדי עמותות וחברות עסקיות למחוזות האגוד, מפרסומים בעיתונות לגבי מצוקת העובדים הסוציאליים המופרטים דיונים קהילתיים שהתקיימו בעקבות הצגת המחקרים בשני כנסים גדולים שהתקיימו באוניברסיטת בן גוריון ביוני 2006 וביוני 2007. ההצעה להקמת מוקד שאומצה על ידי אגוד העו"סים והאגודה לקידום העבודה הסוציאלית. מקומו של המוקד בדרום ומבנהו הארגוני כשותפות בין האגוד והאקדמיה התאפשרו בזכות הפעילות המשותפת לקדום מעמד העבודה הסוציאלית, שהתקיימה בשנים האחרונות. המטרה המוצהרת של המוקד היא לחזק את איגוד העובדים הסוציאליים. במילים אחרות: ניתן היה לשפר את מעמדם (ליתר דיוק את מעמדן, כי מדובר ברוב נשי בולט) של העובדים הסוציאליים רק על ידי התארגנות מקצועית ומאבק משותף נגד מעסיקים ציבוריים ופרטיים.

עתה עומד על סדר היום של האיגוד חידוש ההסכם הקיבוצי, שכאמור, חלק רק על העובדים הסוציאליים המאורגנים. והמופרטים? אחת הדרכים להלחם ביצירת שני סוגי עובדים סוציאליים הוא על ידי העסקתם של כלל העוס"ים באמצעות ההסכם הקיבוצי. אך, איך לאכוף את ההסכם הקיבוצי במקומות ובהם מספר קטן של עוס"ים או שאין ועד? סעיף 25 לחוק ההסכם הקיבוציים מעניק לשר העבודה – כעת שר התעשייה המסחר והתעסוקה – את הסמכות להרחיב בצו את היקף האוכלוסייה עליה חלה כל הוראה שבהסכם הקיבוצי הכללי. על פי חוק היוזמה לפעולה זו יכולה להיות של השר או של החתומים על ההסכם. צו הרחבה מתפרסם ברשומות, ומפורטות בו ההוראות שהורחבו וסוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו.

צו הרחבה יוצר שילוב בין שתי דרכים המשמשות לקביעת השכר: תנאי העבודה המפורטים בצו נקבעים באמצעות מו"מ קיבוצי, והאוכלוסייה עליה חלים תנאים אלה נקבעת על-ידי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. שילוב זה מגביר במידה ניכרת את השפעתם של הגופים המעורבים במשא-ומתן קיבוצי על השכר בכל המשק. האם צו הרחבה ייתן פתרון לסוגיית העובדים הלא-מאורגנים? כן, אבל בצורה חלקית. כי יש לדאוג שהאיגוד יאמץ את הדרישה במסגרת המו"מ המתנהל עתה ויש לדאוג לאכיפת ההסכם הקיבוצי, הן במגזרים המאורגנים והן במגזרים הלא-מאורגנים והמופרטים.

* דברים על הפרטת שירותי רווחה והשלכותיה על העובדים הסוציאליים שנאמרו במפגש "עוס"ים שינוי", סטודנטים לעבודה סוציאלית מכל הארץ שנערך ביום חמישי ה-3 ביוני 2010 באוניברסיטת תל-אביב.

Share on Facebook