הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 ביוני, 2010 12 תגובות

בלב-ים, מחוץ למים הטריטוריאליים, נעצרה האוניה על-ידי ספינות חיל-הים. החיילים הסתערו עליה. מאות האנשים על הסיפון התנגדו, והחיילים השתמשו בכוח. כמה מהנוסעים נהרגו, עשרות נפצעו. האוניה הובאה לנמל, נוסעיה הוצאו ממנה בכוח. העולם ראה אותם על הרציף, גברים ונשים, צעירים וקשישים, כולם עייפים ומותשים, מובלים בזה אחר זה על-ידי החיילים המחזיקים בהם בשני הצדדים…


האוניה נקראה "אקסודוס 1947″. היא יצאה מצרפת כדי לשבור את המצור הבריטי, שתפקידו היה למנוע את הגעתן של אוניות-המעפילים לארץ. אילו ניתן לאוניה להגיע לארץ, המעפילים היו יורדים לחוף, הבריטים היו שולחים אותם למחנה-המעצר בקפריסין, כפי שעשו קודם לכן. איש לא היה זוכר את הפרשה כעבור יומיים.


אבל האדם הקובע היה ארנסט בווין, מנהיג מפלגת-העבודה, שר בריטי שחצן, גס וכוחני. הוא לא היה מוכן להניח לכמה יהודונים להכתיב לו מה לעשות. הוא החליט לבצע פעולה למען יראו וייראו. "זוהי פרובוקציה!" הוא טען – וצדק, כמובן. הרי כול המטרה של האונייה הייתה לבצע פרובוקציה, שתמשוך את עיני העולם אל המצור הבריטי.


ההמשך ידוע: הפרשה נמשכה ונמשכה, מעשה-טיפשות גרר מעשה-טיפשות, העולם כולו הזדהה עם נוסעי-האוניה. אבל בריטניה לא נכנעה ושילמה את המחיר. הוא היה גבוה מאוד.

רבים מאמינים כי פרשת "אקסודוס" היוותה את נקודת-המפנה במאבק להקמתה של מדינת-ישראל. בריטניה קרסה תחת עומס הגינוי העולמי והחליטה לוותר על המנדט. מובן שהיו הרבה סיבות כבדות-משקל להחלטה זו, אבל "אקסודוס" הייתה הקש ששבר את גב הגמל.
   
אינני היחיד שנזכר השבוע בפרשה זו. האמת היא שכמעט ואי-אפשר היה שלא להיזכר בה, בייחוד למי שחי אז בארץ וחווה אותה בכל רגע.


מובן שיש הבדל כבד-משקל. אז היו שם מעפילים מניצולי השואה, עכשיו יש שם פעילי-שלום מכול העולם. אבל אז ועכשיו ראה העולם איך מתנפלים חיילים חמושים, בברוטאליות, על נוסעים חסרי-נשק, שהתנגדו במה שבא ליד, במקלות ובידיים חשופות. אז ועכשיו זה נעשה בים הפתוח – 40 ק"מ מהחוף אז, 65 ק"מ עכשיו.


בדיעבד, התנהגות הבריטים נראית כאווילית ללא גבול. אבל בווין לא היה טיפש, והקצינים הבריטיים שניצחו על הפעולה בוודאי לא היו חדלי-אישים. הרי זה עתה ניצחו במלחמת-עולם.


אם אלה התנהגו בטיפשות גמורה מהתחלת הפרשה ועד סופה, הרי הייתה זאת תוצאה של יהירות, אטימות ובוז לדעת-הקהל העולמית.


אהוד ברק הוא בווין הישראלי. גם הוא אינו טיפש, וגם האלופים שלנו אינם כסילים. אבל הם אחראים לשרשרת של מעשי-איוולת, שקשה לרדת לעומקן. יוסי שריד קרא לחברי שביעיית השרים "שבעת האידיוטים" – ואני מוחה על כך. זהו עלבון לאידיוטים.


ההכנות למשט הזה התחילו לפני יותר משנה. מאות מסרים על כך הוחלפו באינטרנט. אני עצמי קיבלתי הרבה עשרות. לא היה שום סוד. שום דבר לא התנהל במחתרת.


היה הרבה-הרבה זמן לכל המוסדות הפוליטיים והצבאיים בארץ להתכונן לבוא הספינות. הפוליטיקאים התייעצו. החיילים התאמנו. הדיפלומטים דיווחו. קהיליית המודיעין עשתה את שלה.


כלום לא עזר. כל ההחלטות היו שגויות, מהרגע הראשון ועד הרגע הזה, ועוד היד נטויה.


הרעיון של צי הספינות כאמצעי לשבירת המצור על עזה היה חכם מאוד, כמעט גאוני. הוא הושיב את ממשלת ישראל על "קרני דילמה" – מצב שבו היא נאלצה לבחור בין כמה אפשרויות, כולן רעות מבחינתה. כל מצביא חולם להביא את יריבו למצב כזה.


האפשרויות שהיו:


(א) לתת למשט להגיע לעזה באין מפריע. מזכיר-הממשלה הציע זאת. זה אמנם היה מביא לחיסול המצור, כי אחרי משט זה היו באים משטים גדלים והולכים. אבל זה לא היה גורם לזעזוע עולמי.


(ב) לעצור את הספינות במים הטריטוריאליים, לערוך בהן חיפוש כדי לוודא שאין בהן נשק או "טרוריסטים", ולהניח להן להמשיך בדרכן. זה היה מעורר כמה מחאות בעולם, אך שומר על הפיקציה של המצור.


(ג) להשתלט עליהן בלב-ים ולהביא אותן לאשדוד, תוך הסתכנות בקרב פנים אל פנים עם הפעילים על הסיפון.


כדרך ממשלותינו מאז ומעולם, כשעמדה בפניהן הברירה בין כמה אפשרויות רעות, בחרה ממשלת-נתניהו באפשרות הגרועה ביותר.


מי שעקב בתקשורת אחרי ההכנות, ידע מראש שזה יסתיים בהרוגים ובפצועים. אינך מסתער על אונייה תורכית ומצפה שילדות קטנות וחמודות יגישו לך פרחים. התורכים אינם ידועים בעולם כאנשים הנכנעים בקלות.


בהוראה שניתנה לכוחות, ושפורסמה ברבים, הופיעו שתי המלים הגורליות "בכל מחיר". כל חייל יודע מה פירוש שתי מילים מחרידות אלה. יתר על כן, בפירוט המטרות הופיעה ההתחשבות בנוסעים רק במקום השלישי, אחרי השמירה על שלום החיילים וביצוע המשימה.


אם בנימין נתניהו, אהוד ברק, הרמטכ"ל ומפקד חיל-הים לא הביאו בחשבון שפקודתם תביא להרוגים ולפצועים, אזי ברור – גם למי שלא ראה זאת קודם – שאינם כשירים לתפקידיהם. אפשר להגיד להם רק מה שאמר אוליבר קרומוול לחברי הפרלמנט הבריטי: "למען השם, הסתלקו!"


אירוע זה מצביע שוב על אחת התופעות החמורות ביותר בחיינו: אנחנו חיים בבועה. במין גטו פסיכולוגי, המנתק אותנו ומונע מאיתנו לראות מציאות אחרת, זאת שכל שאר העולם רואה. פסיכיאטר עלול לפסוק שזהו סימפטום של הפרעה נפשית קשה.


ההסברה הממשלתית והצה"לית מספרות סיפור פשוט: חיילינו הגיבורים, הנחושים והרגישים, אנשי העילית שבעילית, ירדו על האוניה "כדי לדבר" והותקפו על-ידי המון פרוע ואלים. הדוברים הרשמיים חזרו שוב ושוב על המילה "לינץ’".


ביום הראשון כמעט כל התקשורת הישראלית קיבלה את זה. הרי זה ברור: אנחנו, היהודים, הקורבנות. תמיד. זה חל גם על החיילים היהודים. הם אמנם מסתערים על אונייה זרה, אבל מיד הופכים לקורבנות ואין להם ברירה אלא להגן על חייהם מפני אנטישמים אלימים ומוסתים.


אי-אפשר שלא להיזכר בבדיחה היהודית הקלאסית, על האם היהודיה ברוסיה הנפרדת מבנה שגויס לצבא הצאר במלחמה נגד תורכיה. "אל תתאמץ יותר מדי," היא מפצירה בו. "תהרוג תורכי ותנוח. תהרוג עוד תורכי ותנוח שוב…"


"אבל אמא," משסע אותה הבן, "מה אם התורכי יהרוג אותי?"


"אותך?" קוראת האם, "למה? מה עשית לו?"


באוזני אדם נורמאלי בעולם זה נשמע מטורף. חיילים חמושים של יחידת קומנדו מובחרת תוקפים אוניה אזרחית בלב-ים, באישון לילה, מהים ומהאוויר – והם קורבנות?


אבל זה נכון מבחינה אחרת: הם הקורבנות של מפקדים בלתי-כשירים ושחצנים, של פוליטיקאים חסרי-אחריות ותקשורת המוזנת על-ידם. ובעצם, של הציבור הישראלי: שהרי רוב רובו של הציבור הזה בחר בממשלה הזאת וגם באופוזיציה הזאת, שאינה נבדלת ממנה.


פרשת "אקסודוס" חזרה על עצמה, אבל במהופך. עכשיו אנחנו הבריטים, ועזה היא ארץ-ישראל.   


באיזשהו מקום יושב אולי ליאון יוריס חדש ומתכנן עכשיו את הספר הבא שלו, "אקסודוס 2010″. ואוטו פרמינג’ר חדש מתכנן את הסרט שיכבוש את העולם. פול ניומן חדש מתכונן לככב בו – הרי לא חסרים שחקנים מעולים בתורכיה.


לפני יותר מ-200 שנה הכריז תומאס ג’פרסון שכל אומה חייבת "לכבד באופן הוגן את דעת ה אנושות". מנהיגי ישראל מעולם לא קיבלו עיקרון זה. הם דבקו באמרתו של דויד בן-גוריון: "לא חשוב מה אומרים הגויים, חשוב מה עושים היהודים." אבל הוא הניח שהיהודים לא ינהגו בטיפשות.


הפיכת תורכיה לאויבת היא טיפשות. מדינה זו הייתה בעלת-בריתנו הקרובה ביותר במרחב במשך עשרות שנים, הרבה יותר מכפי שנודע ברבים. תורכיה יכלה למלא תפקיד חשוב בתיווך בין ישראל והעולם הערבי-מוסלמי, בין ישראל וסוריה, וכן, גם בין ישראל ואיראן. אפשר שהצלחנו לאחד את העם התורכי נגדנו – ויש אומרים שזהו הדבר היחידי שבו העם התורכי מאוחד עכשיו.


פרשה זו היא פרק ב’ של "עופרת יצוקה". אז הקמנו נגדנו את מרבית העולם, זעזענו את ידידינו המעטים ושימחנו את אויבינו. עכשיו עשינו זאת שוב, ואולי בהצלחה עוד יותר גדולה. דעת-הקהל העולמית פונה נגדנו.


זהו תהליך איטי. הוא דומה להצטברות המים מאחורי סכר. פני המים עולים באיטיות, בשקט, והשינוי כמעט אינו מורגש. אך כאשר המים מגיעים למאסה קריטית, נפרץ הסכר ונגרם אסון גדול. אנחנו מתקרבים בהתמדה לנקודה זו.


"תהרוג תורכי ותנוח," אומרת האם בבדיחה. ממשלתנו אפילו זה לא. נראה שלא תשקוט ולא תנוח עד שתהפוך את אחרון אוהדינו בעולם לשונא.


* (קטעים ממאמר זה פורסמו ב"מעריב")


 

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. רמי הגיב:

    איפיון קולע אל המטרה של אהוד ברק.

    לברק יש דירה נחמדה במגדלי אקירוב ועוד דירונת במגדל רוטשילד, אז מה הוא מחפש בירושלים? ילך ויעשה לביתו.

  2. חפציבה דה-סוטו, "מסע ארוך" הגיב:

    חבל שאתה חוזר על ביטוי גזעני מחריד, גם אם בנימה מבודחת משהו.

  3. ק.א. הגיב:

    המשפט המזעזע, הבלתי נתפס ויחד עם זאת גם האמיתי לאמיתה במאמרו של אבנרי הוא: "אנחנו חיים בבועה. במין גטו פסיכולוגי, המנתק אותנו ומונע מאיתנו לראות מציאות אחרת, זאת שכל שאר העולם רואה"…

    "המחלה" הזו שהוחדרה למוחם של ישראלים ויהודים כה רבים – הגיטו הפסיכולוגי, כלשונו של אבנרי, – זו ההונאה שגדלנו עליה. פשעם של מנהיגי ישראל, מבחינה היסטורית, כלפי עם ישראל כנראה שמתקרב ואולי אפילו עולה על פשעיהם כלפי העם הפלסטיני. זה בוודאי אינו אסון יחודי דווקא לישראלים וליהודים אבל האפקטיביות ומידת ההצלחה ולאורך זמן כה ארוך, זה פשוט קשה לעכל את סדר הגודל של הטרגדיה הזו. בסופו של דבר כנראה שאין מנוס מלהשלים עם המציאות גם אם היא קשה מאד לעיכול והבנה.

  4. דרור הגיב:

    קרא שוב :
    לפני יותר מ-200 שנה הכריז תומאס ג’פרסון שכל אומה חייבת "לכבד באופן הוגן את דעת ה אנושות". מנהיגי ישראל מעולם לא קיבלו עיקרון זה. הם דבקו באמרתו של דויד בן-גוריון: "לא חשוב מה אומרים הגויים, חשוב מה עושים היהודים." אבל הוא הניח שהיהודים לא ינהגו בטיפשות.

    תמשיך להתעלם מהעובדה שיש מדינות/ממשלות/ארגונית מסודרים – שמצהירים על כך שהם רוצים להכרית מדינה/עם/אנשים ופועלים לפגיעה באזרחים .
    תכיר בעובדה שעם כל הביקורת שלך – חיילים יהודים ישראלים שעלו על ספינה מול אנשים שניסו להרוג אותם הרגו מעט מאוד לכל דיעה (כזאת שהייתה מול סכנת חיים בחיים שלה).
    מכאן תכיר בעובדה שאתה במאמר זה לא עוזר לקדם דמוקרטיה אמיתית, שיוויון ומתן הזדמנויות להגשמה לכולם ללא הבדל דת גזע ומין – אתה עושה בדיוק את ההיפך.
    הביקורת שלך לא חדה כמו שראוי שתהיה ממישהו שנראה שדואג לזכויות אדם – הביקורת הכללית ללא ציון על איפוק מסוים שגילו החיילים וללא הבחנה בין הדברים הראויים באמת לביקורת שקולה לכותרות התקשורת להמונים חסרות אופציית המחשבה העמוקה.
    רק להבהיר – כואב לי על המוות של האנשים האלו אבל זה ברור לעין שגם היה ברור להם שהם בסכנת מוות . ככה זה כשאתה תוקף חייל. גם הוא נוקט בהרבה אמצעים לא קטלניים בהתחלה.

  5. נתן. הגיב:

    אין ספר שהתגובות ןההתלהמות של התיקשורת הפוליטקיאים וצה"ל שברו שיאים של אינפטיליות :

    "מה פתאום פעילי שלום מתנהגים באלימות?"
    כי פעילי שלום זה אנשים שאסור להם להתנגד בכוח כשמופעלת נגדם אלימות.

    "עשו לינץ בחיילי צה"ל"
    הלכו להם כמה חילים לתומם ברחוב ופתאום התנפלה עליהם חבורה של ביריונים.

    "החילים היו מצוידים ברובי צבע"
    וגם במסוקים,ספינות טילים,סירות גומי,רובים ואקדחים.

    "מצאו על גופות ההרוגים מעטפות כסף כי הם היו שכירי חרב"
    כי בתורכיה כידוע עוד לא המציאו את הפטנט שנקרא חשבונות בנק.

    "העולם מתנהג בצביעות"
    נכון. עובדה שכאשר מתנחלים מיצהר מפוצצים את חיילי צהל במכות העולם שותק….

    "לא ציפינו לאלימות כזאת מצידם"
    כי אנחנו לא קראנו את חוק דרומי שמתיר לאדם להרוג את מי שפורץ לביתו.

    אבל הקרם של הקצפת מגיע מרוני דניאל:
    (לא נגענו): "הנוסעים על הסיפון היו גדלי גוף.."

  6. the dude הגיב:

    exodus – היא גם אחת ממייסדי ג’אנר הת’ראש מטאל של אזור המפרץ של סאן פרנסיסקו
    — קישור —

  7. עומר טג’ר הגיב:

    אני מסכים ממש עם כל מילה.
    דבר אחד שחורה לי היא העובדה שלא מושמעת אצלנו כל ביקורת כלפי החמאס.
    אותו החמאס, ארגון שהשתלט על עזה בהפיכה ועדיין מחזיק בה בכוח הזרוע, ארגון פשיסטי שלא מתבייש לנצל את תושבי עזה המסכנים כדי לחזקת את עמדותיו הקיצוניות ולבסס את מעמדו על חשבון העם בו הוא שולט.
    אין ספק שאנחנו בהחלטותינו הטיפשיות שיחקנו לידיו. אין זאת סיבה מספיקה לכך שאין שום ביקורת רצינית על הארגון הזה שכמעט כל העולם הערבי, והפת"ח בפרט אינם בדיוק חפצים בייקרו.
    עומר

  8. יוסך לנתן הגיב:

    "פעילי שלום זה אנשים שאסור להם להתנגד בכוח כשמופעלת נגדם אלימות" –
    אני מניח שמבחינתך העליה של לוחמי השייטת לסיפון המרמרה היא האלימות שהופעלה.
    לדעתי עליית החיילים לסיפון כמוה ככניסה של המרמרה (או נסיעתה של המרמרה לכיוון) למים הטריטוריאלים של ישראל.
    מי שמאיים בחציית גבול –
    שלא יתפלא כאשר גבולו שלו נפרץ.

    "הלכו להם כמה חילים לתומם ברחוב ופתאום התנפלה עליהם חבורה של ביריונים"
    ההתנפלות של הביריונים היתה החלטה של אותם בריונים ועל אחריותם. הם באמת לא היו חייבים לעשות זאת (ראה שאר הספינות).

    "החיילים היו מצוידים גם במסוקים,ספינות טילים,סירות גומי,רובים ואקדחים"
    מה אתה רוצה, שהחיילים יגיעו למרמרה בשחייה?
    והאקדחים: מסתבר שללא האקדחים היו היום חיילי השייטת יושבים ביחד עם גלעד שליט תודות ל"פעילי השלום" שלך.

    "בתורכיה כידוע עוד לא המציאו את הפטנט שנקרא חשבונות בנק" – לא הסברת מדוע היו עליהם עשרות אלפי יורו. יש לך הסבר חלופי או לא?

    "העולם מתנהג בצביעות" – בוודאי, בעיקר טורקיה. מישהו סופר את החללים הכורדים במאבק שלהם נגד טורקיה? אתה סופר אותם?

    "אנחנו לא קראנו את חוק דרומי שמתיר לאדם להרוג את מי שפורץ לביתו" –
    אז רגע, מי כאן בתפקיד דרומי במקרה הזה?
    חיילי השייטת או "פעילי השלום" שהתנפלו עליהם עם מוטות ברזל וסכינים?

    "הנוסעים על הסיפון היו גדלי גוף" –
    נכון או לא, בכל מקרה הם היו פעילי איסלם קיצוני שבאו לפגוע בחיילי צה"ל ולעורר פרובוקציה. כל קשר בינם ובין "שלום" הוא מקרי בערך כמו הקשר בינך ובין אובייקטיביות.

  9. פרשת פאטריה הגיב:

    כדי לקבל פרופוציה מה עשו המפגינים על המרמרה כדי לפרוץ את המצור על עזה ומה עשתה ההגנה כדי לפרוץ את המצור שהוטל ע"י הבריטים צריך לזכור גם את פרשת האוניה פאטריה.
    האוניה טובעה על ידי ההגנה בנמל חיפה כדי שהבריטים לא יובילו את נוסעיה למאוריציוס. למעלה ממאתיים מעפילים טבעו וכן כחמישים חיילים בריטים.
    אבל מה שמותר לציונים אסור "לאנטישמים"

  10. שירה הגיב:

    ככל שהעולם יתעורר יותר מהר, ככה לישראל יש סיכוי לצאת מהמערה.מצד שני, יש איזו אופוריה תחושה של טיהור ו"כולנו טובים וכולנו ביחד" אצל הישראלים שמקבלים עוד "הוכחה" שכולם אנטישמים והם יכולים לסמוך רק על עצמם ועל צה"ל.
    חבל לי מאוד ש- 60 שנה אחרי השואה ואחרי כל כך הרבה שנים של פרעות ואנטישמיות אמיתית, לא קמו פה בארץ מנהיגים נבונים, שוחרי שלום ובריאים בנפשם.

  11. יוני זכאי הגיב:

    הפיכת תורכיה לאויבת היא טיפשות.

    אף אחד לא הופך אותה לאויבת, תורכיה עשתה מפנה הסטורי ובחרה באיראן, בטורקיה יש שלטון מתאסלם שרוצה לסיים עם החילוניות. וזה בגלל שהם התייאשו מאירופה שתקבל אותם לחיקם.
    אז הם משחקים אותה הילד הרע של הכיתה, שלא נותר לו לתקוף את היחידה שאפשר לתקוף "ישראל"
    נציגת המערב במזרח התיכון, מה שתורכיה רצתה בטיפשוטה להיות.

    תורכיה הופכת את עצמה לאויבת המערב וברצון.

  12. א.ז הגיב:

    מאמר מעניין ונכון אבל אסור לנו להתעלם מהעובדה שעל "משט השלום" היו לא רק פעילי שלום אלה גם קבוצה לא גדולה של תומכי חמאס, והם אלה שהגיבו באלימות.
    אתה צודק שבכל מצב ובכל החלטה ישראל לא הייתה יוצאת טוב, אבל מה האלטרנטיבה?
    אני חושב שהטעות הגדולה ביותר הייתה ההסברה הישראלית בעולם, כפי שכתבת הייתה שנה להתארגן ולהכין מערך הסברה.
    הייתה שנה להראות לעולם מי הוא החמאס ולגרום להפעלת לחץ על טורקיה לביטול המשט תמורת הקלות בסגר.
    בל משרדי החוץ וההסברה הופקרו בידי אנשים לא ראויים וזה המחיר שכולנו משלמים

הגיבו לעומר טג’ר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים