הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 ביוני, 2010 6 תגובות

נועם חומסקי :  "את הכיבוש הישראלי יש לראות כהמשך המדיניות האימפריאלית של ארה"ב."


לפני כמה ימים, העליתי לאתר את עיקרי מאמרו החשוב של עידן לנדו, שעסק באספקת נשק מארה"ב לישראל. הפעם, ארצה להביא לקורא מידע חשוב בסוגיית הנפט. הכותב אינו מתיימר להמציא מידע מקורי אלא להזכיר לעצמו ולכולנו חומר רקע שנשכח לפעמים בשגרה היומיומית. נפט ונשק, נשק ונפט, אסור שנשכח את מרכזיותם בסכסוך, שנראה לרבים כריב אתני ותו לא.
 
ב- 1947 ביקש הנשיא האמריקאי הארי טרומן מהקונגרס סכום רציני שנועד לעזרה לבעלי בריתה של ארה"ב בתורכיה וביוון. המצב עבור האמריקאים ביוון היה חמור במיוחד. החוגים המלוכניים איבדו את יוקרתם בגלל אי עמידתם נגד הפלישה הנאצית, ואילו חוגי ההתנגדות, ובראשם השמאל הרדיקלי, איימו לכבוש את השלטון. האנגלים, ש"טיפלו" ביוון בעבור ארה"ב, סייעו ברצח של 180 אלף פטריוטים יוונים ובפציעתם וגירושם של עוד 800 אלף יוונים.

בנמקו את מה שבמשך הזמן נקרא – "דוקטרינת טרומן", ביקש הנשיא שכולם יסתכלו במפה. הרי מדובר במזרח התיכון, כלומר איום ממשי על מקורות הנפט האמריקאיים בערב הסעודית!


ישנם בשמאל אלה המסבירים את הזיקה האמריקאית-ישראלית כתוצאה של השפעתם של היהודים בכלל, ושל השדולה הציונית בפרט, על עיצוב המדיניות האמריקאית. ראוי להבהיר היטב, בהקשר זה, שארה"ב פועלת בראש ובראשונה להגנה על האינטרסים האסטרטגיים המובהקים שלה ובראשם – היכולת לנצל ללא הפרעה את משאבי המזרח התיכון.


נבקש בהמשך להביא נתונים סטטיסטיים המבליטים את חשיבותו של המזרח התיכון במערך הגלובלי האמריקאי.


The top 15 countries with the highest military expenditure for 2008 by Stockholm International Peace Research Institute using current market exchange rates.[2] The data is as of 2008.


Rank


Country


Spending ($ b.)


World Share (%)


— World Total 1464.0 100
1  United States
607.0 41.5
2  China
84.9 5.8
3  France
65.7 4.5
4  United Kingdom 65.3 4.5
5  Russia
58.6 4.0
6  Germany
46.8 3.2
7  Japan
46.3 3.2
8  Italy
40.6 2.8
9  Saudi Arabia
38.2 2.6
10  India
30.0 2.1
11  South Korea
24.2 1.7
12  Brazil
23.3 1.6
13  Canada
19.3 1.3
14  Spain
19.2 1.3
15  Australia
18.4 1.3
 
 The worlds top 5 largest military budgets in graph.


(Permanent members of the United Nations Security Council)


Figures sourced from SIPRI.
 
  
כיודע, ארה"ב מקצה להוצאות ביטחוניות 600 מיליארד דולר בשנה, שהם 40 אחוז מסך ההוצאות הצבאיות בעולם כולו. סכום זה הוא כפול מסך ההוצאות הצבאיות של ארבע המדינות הבאות אחריה בדירוג ההוצאות: סין, צרפת, אנגליה ורוסיה. שתיים ממדינות אלו – אנגליה וצרפת – חברות בברית נאט"ו. המשמעות היא, שארה"ב נהנית מיתרון ממושך, ההולך וגדל משנה לשנה, על כל יתר העולם. כמו כן, אין זה מיותר לציין שבארה"ב הצטבר יתרון טכנולוגי אדיר. עליונות זו היא איכותית וכמותית, והיא משמשת כבסיס הפוליטי והפסיכולוגי להגמוניה האמריקאית במשך שנות דור.
 
הסיוע האמריקאי: למה ומדוע?


ארה"ב מחלקת מדי שנה כ- 55 מיליארד דולר בכספי סיוע אזרחי (42 מיליארד) וצבאי (כ-13 מיליארד) למדינות שונות בעולם. וראה זה פלא, 40 אחוזים של העזרה הזאת זורמים למזרח התיכון ולצפון אפריקה. שתי מדינות זוכות לשליש העזרה: ישראל ומצרים. רוב הסיוע  מוצא על נשק. והרי ברור לכל שצמד חמד זה מאורגן כדי להדוף כל איום על העליונות האסטרטגית של ארה"ב באזור.
 
Division of the 55 Billion dollars
 
Asia                                 8,216       4,020
Central Asia                     2,433          163
Eastern Europe                  527          120
Latin Am + Caribbean       2,347          117
Middle East and North
Africa                               13,984     8,091
Oceania                                191            1
Sub-Saharan Africa           7,980        396
Western Europe                   134          19
Canada                                   24            –
World not specified           6,105          98


Source: U.S. Agency for International Development, U.S. Overseas Loans, Grants, Obligations, and Loan Authorizations,


annual. See also <http://qesdb.cdie.org/gbk/index.html>.
 
(המקור לטבלה זו: http://www.census.gov/compendia/statab/2010/tables/10s1262.pdf)
 
כולם "שותים נפט" אבל האמריקאים – יותר


מן המפורסמות היא, שתושבי ארה"ב זוללים כמות אדירה ובלתי פרופורציונלית ממשאבי הנפט העולמיים. מדובר בלמעלה מ- 20 מיליארד חביות נפט ליום. לשם השוואה, סין, עם אוכלוסייה הגדולה בערך פי ארבעה מזו של ארה"ב, צורכת שליש מצריכת הנפט האמריקאית. כלומר, כל סיני "שותה" פחות מ- 10 אחוז מכל אמריקאי. עם תיעושה המתקדם של סין, ברור שייווצר מתח אדיר סביב שאלת הנפט.


על פי הנתונים, שאבנו כבר יותר ממחצית הנפט בתוך האדמה. כלומר מדובר בסחורה הולכת ונעלמת, אם כי באיטיות.


היעד האסטרטגי של ארה"ב הוא להגן על הפריווילגיות המיוחדות שלה בתחום ההפקה והצריכה. יש יעד נוסף, לא פחות חשוב: לחסום את דרכה של סין ומדינות נוספות לרכוש נפט במחיר סביר.
 
Energy Statistics > Oil > Consumption (most recent) by country
Rank   Countries  
Amount  
Date    
# 1    United States:
20,680,000 bbl/day  2007 


# 3    China:
7,578,000 bbl/day  2007 


# 4    Japan:
5,007,000 bbl/day  2007 


# 5    Russia:
2,858,000 bbl/day  2007 


# 6    India:
2,722,000 bbl/day  2007 


# 7    Germany:
2,456,000 bbl/day  2007 


# 8    Brazil:
2,372,000 bbl/day  2007 


# 9    Canada:
2,371,000 bbl/day  2007 


# 10    Saudi Arabia:
2,311,000 bbl/day  2007 


# 11    Korea, South:
2,214,000 bbl/day  2007 


# 12    Mexico:
2,119,000 bbl/day  2007 


מיקום הרזרבות


הפעם עוד טבלה המכוונת את מבטנו:


Energy Statistics > Oil > Proved reserves (most recent) by country
Rank   Countries  
Amount  
Date  
# 1    Saudi Arabia:
266,800,000,000 bbl  2008 


# 2    Canada:
178,600,000,000 bbl  2008 


# 3    Iran:
138,400,000,000 bbl  2008 


# 4    Iraq:
115,000,000,000 bbl  2008 


# 5    Kuwait:
104,000,000,000 bbl  2008 


# 6    United Arab Emirates:
97,800,000,000 bbl  2008 


# 7    Venezuela:
87,040,000,000 bbl  2008 


# 8    Russia:
60,000,000,000 bbl  2008 


# 9    Libya:
41,460,000,000 bbl  2008 


# 10    Nigeria:
36,220,000,000 bbl  2008 


# 11    Kazakhstan:
30,000,000,000 bbl  2008 


# 12    United States:
20,970,000,000 bbl  2008 


# 13    China:
16,000,000,000 bbl  2008 


# 14    Qatar:
15,210,000,000 bbl  2008 


# 15    Algeria:
12,200,000,000 bbl  2008 


 
הנפט, קוראים יקרים, נמצא במזרח התיכון. העובדה ידועה אבל היקפה בכל זאת מדהים. בין שש המדינות המובילות ברזרבות הנפט, רק קנדה אינה באזור זה. לנפט המזרח תיכוני תכונה מיוחדת במינה: הוא בדרך כלל נשאב ופורץ ממעמקי האדמה במאמץ זעיר. השוו נא את הקלות היחסית של ההפקה באזור שלנו עם הקשיים של הפקה באלסקה ו/או במעמקי הים. שלא לדבר על הסכנה של הסתבכויות בתהליך ההפקה (עיינו ערך: בריטיש פטרוליאום במפרץ מקסיקו).
 
בסיכום


מכל האמור לעיל, נפט אינו עוד סתם מקור של אנרגיה. כל הנתונים בנדון מצביעים על כך שמדובר בפריט מרכזי ברמת החיים האמריקאית, ומשאב חיוני לאסטרטגיה של ארץ זו. וכמה טוב לה שיש לה בעלות ברית באזור מחוץ ומעבר למדינות הנפט עצמן, בעלות ברית שדואגות, כמו ארה"ב, שזרם הנפט יזרום עוד ועוד.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. שחור בראש אדום על הידיים (ק.א.) הגיב:

    לשתות נפט זה נחמד הבעיה רק שהמדינה המכורה לסם השחור אינה בוחלת בשום פשע ע"מ להגיע אל הסם. בפעם האחרונה שבדקתי בוש ובלייר טרם נכנסו לבית הסהר – מקומם הראוי היחידי. כשפושעים ברמה כזו מסתובבים חופשי – אנחנו בבעיה רצינית מאד.

  2. גילה את אמריקה הגיב:

    באמת? הנפט הוא משאב מרכזי ברמת החיים באמריקה? לא יאומן. זה כמובן לעומת רמת החיים בכל מדינה אחרת ששם לנפט אין כלל חשיבות. סין רוסיה קובה וונצואלה למשל מזלזלות בנפט ואין לו שום ערך בחייהן הכלכלים. ארה"ב גם מקדישה מאמצים כספים רבים כדי שתהיהי לה שליטה על מקורות לנפט לו היא זקוקהץ ממש חוצפה מצידה. הנה, רוסיה הקומוניסטית שוחרת השלום לא חשבה על מתן סיוע לארצות כאלה. במקום זה היא נקטה בצדק הסוציאליסטי הידוע ופשוט כבשה את כל מקורות הנפט של רומניה למשל בלי לתת למדינה תמורה. כשהונגריה או צכוסלובקיה רצו לנקוט מדיניות עצמאית וסכנו את מעמדה של רוסיה באזור רוסיה פשוט השתלטה עליהן. ממש ראויה לגינוי אמריקה הזו שלא נוקטת בשיטות הנאורות של הקומוניזם המהפכני. כל פעם מחדש מדהימה אותי היכולת של קומוניסטים ותיקים וצעירים לראות רק את הרוע של ארה"ב (וישראל כמובן) ולא למצוא דבר לא ראוי במדינות כמו איראן האיסלאמית, רוסיה הסטליניסטית, ונצואלה של צ’אבס וסתם ארגוני טרור.

  3. דן א. הגיב:

    תודה על המידע, אך האם לא שמעתם על המצאת מנגנון ה"טבלה" להצגת ערכים מספריים?

  4. נתו. הגיב:

    לישראל כידוע אין נפט ולאילו למדינות ערב יש בשפע , מכאן שלפי הלוגיקה של כותב המאמר ארה"ב היתה אמורה לנהל מדיניות פרו-ערבית מובהקת ואנטי ישראלית וזה בדיוק הפוך מהמציאות.

    ולכן המאמר אינו מחזיק מיים(או נפט…) והוא בבחינת כפיית הר הגיגית.

  5. יהיה דם (ק.א.) הגיב:

    ה – BBC מציג לצופיו באנגליה בימים האחרונים את הסרט There Will Be Blood . בד"כ הקרנת סרטים איכותיים ברמה הזו (אגב מומלץ מאד למי טרם ראה) היא אירוע נדיר ב BBC. דבר שגורם לי לחשוב על העיתוי של ההחלטה להקרנה. לאו דווקא בגלל שמו המדמם של הסרט אלא בגלל התחקותו של סרט זה אחר תאווה חסרת מעצורים לנפט לכוח ולנקמה.

    הסימנים להתפרצות מלחמה מחריפים בעקביות.
    מלחמה זו בקלות יכולה גם לגלוש לכמה איזורים (לא רק באיראן) וכפי שהזהיר קסטרו לאחרונה זו עלולה להיות מלחמה רחבה בשימוש בנשק גרעיני. הפושעים מתכוננים להרוג מאות אלפים והשאלה היא רק מתי. מחר? בעוד חודש? בעוד חודשיים? ואיזה מחיר דמים יגרום להם לחדול ולעצור?

    האיש שקיבל נובל לשלום לפני פחות משנה כנראה הולך עכשיו למלחמה. לא הייתי מציע להתעלם מאזהרת קסטרו לעולם. איך מתכוננים לדבר כזה?

  6. אנג’לו איידן הגיב:

    איך מתכוננים לדבר כזה?
    מחליפים את הנהגת השמאל באמצעות הנהגה שמאלית.

    הנהגה כזו לא תזלזל בניסיון מהפכני שהתווסף תחת הנהגות מן העבר (שבראשן עמדו לנין, סטלין, מאו, הו צ’י מין וכן הלאה). היא גם תשתחרר מגישות אופורטוניסטיות, סקטנטיות ודוגמתיות אחרות. זה יכשיר אותה להבחין בשינויי התנאים ובאמצעים החדשים שהם מגישים לנו לשימושים מהפכניים. כך תוכל להסיק את המסקנות המצוות על-ידי המציאות האובייקטיבית. וכך נוכל לגבש לעצמנו את הטקטיקות הנכונות ואת האסטרטגיות המנצחות בביטחה – ולא רק כי השתקפותה של המציאות במחות שלנו משפיעות על האינטויציות ה-"גאוניות" של בעלי ערכים "טהורים".

הגיבו לדן א.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים