הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 ביוני, 2010 8 תגובות

ב- 18 בדצמבר 2008 פורסם בעיתון הבריטי The Guardian מאמר מאת Angela Balakrishnan  ובו פרטים על דו"ח קרן המטבע הבינלאומית (IMF) על ממשלות המערב. הקרן המליצה להן "לנקוט בצעדים מידיים לייצוב הכלכלה, לשם מניעת התפרצויות אלימות ואי-שקט ברחובות".


אין בכוונת מאמר קצר זה למצות דיון בנושא של עתידו ותפקידו של מעמד הביניים במאה הנוכחית. הרבה נכתב על כך בספרות הסוציולוגית, אך לאחרונה הנושא עולה בתדירות גם בספרות ובעתונות הכלכלית כמוקד למשבר הנוכחי והמשבר הפיננסי והכלכלי הבא.


כוונתנו להעלות את הנושא לדיון מחדש, ולבחון את הפרספקטיבות ואת האתגרים העומדים לפני מפלגות וארגונים רדיקליים בכל הקשור ליסודות הפרוגרמטיים והאידאולוגיים הנבחנים שוב ושוב מול מציאות משתנית.

בכתיבה של מרקס ואנגלס קיבל המושג "מעמד" תיאורים ופרשנויות שונים, וקל לקורא הבלתי מנוסה לטעות בהבנת מרקס ואנגלס ולחשוב שהם סתרו את עצמם או, לפחות, לא היו חד-משמעיים דיים בהגדרה של מושג מרכזי זה בהגותם. יש לזכור, כי בהגות זו החברה האנושית נמצאת עדיין ב"פרה-היסטוריה" שלה, ובמלחמת מעמדות תמידית, כשהמעמד שיוביל את השינוי הרדיקלי של החברה הוא לא אחר מאשר הפרולטריון. מרקס הסביר שהפרולטריון הוא מעמד חדש יחסי, תוצר של התיעוש והאורבניזציה במדינות התעשייתיות, מחוסר אמצעי ייצור, הנאלץ למכור את כח העבודה שלו כדי לחיות. מרקס מדבר על שלושה  מעמדות בחברה: הבורגנות, שהם מיעוט בעלי ההון ואמצעי הייצור, הפרולטריון – מחוסר אמצעי הייצור ובעלי הקרקעות הגובים דמי שכירות (p. 348,604 ,CAPITAL).


ואולם, מרקס מדבר גם על "תת-מעמדות" כגון, הזעיר בורגנות, העובדים הכפריים, בעלי הקרקעות הקטנים, בעלי המקצועות החופשיים, האומנים ועוד. שלא כפי שטוענים מבקריו, מרקס לא הגדיר מעמדות באופן חד-מימדי ופשטני, דבר המנוגד לגישתו הדיאלקטית, אלא כמעמדות "במעבר" (transitional classes). מעמדות אלה כוללים את הפרולטריון חסר ההכרה העצמית ואת הבורגנות הנמצאת בתהליך של תחרות תמידית המובילה לריכוזיות גוברת ולהתפרקות פנימית המייצגות מצב משתנה ודינמי. לטענת מרקס, "תת מעמדות" , כמו הבורגנות הנמוכה, המשרתים את הבורגנות ה"עליונה", כמו גם עובדי הצווארון הלבן, הפקידים, המנהלים, אנשי האקדמיה והמינהל הציבורי, הינם תת-מעמדות הגדלים בהיקפם ובהשפעתם בד בבד עם התקדמות – או התפתחות – המדינה לכיוון של תיעוש וקפיטליזם מפותח.


לא נתעכב כאן על טענותיהם המופרכות של סוציולוגים רבים, ביניהם מקס וובר, לגבי הגדרת מרקס את המעמדות, ונעבור לנושא המרכזי המעסיק אותנו היום. לפי הגדרות סוציו-כלכליות נפוצות מעמדות מוגדרים על פי רמת ההכנסה ולא על פי הבעלות על אמצעי הייצור.


עובדי ה"צווארון הלבן" שהפכו במדינות המפותחות מ"תת מעמד" קטן יחסית למעמד עצום ההולך ומתרחב של עובדים המועסקים כשכירים בענפי שירות או ייצור שונים; בתפקידי ניהול, בתעשיית ההיי-טק או בשירותי המדינה הענפים הוא מעמד גדול השונה ממעמד ה- petit bourgeois  שהכיר מרקס באירופה ובארה"ב. למעמד או תת-מעמד זה מאפיינים זהים אך גם מובחנים מאלה של הפרולטריון שמרקס הכיר בזמנו.


המשותף ביניהם הוא שכולם חסרי אמצעי ייצור משל עצמם וחייבים למכור את כוח עבודתם למחייתם (נתעלם לרגע מהמנהלים הבכירים או מבעלי תפקידים רמים המקבלים בונוסים, אופציות, מניות או אמצעים אחרים של בעלות על נכסי הון). אנו מדברים על הפקידות הממשלתית הזוטרה, על בעלי המקצועות החופשיים, האומנים, אנשי החינוך, אנשי מינהל וניהול במפעלים, מפתחי יישומים וגם סוחרים ובעלי עסקים עצמאיים קטנים.


זהו מעמד "חדש" של "פועלי צווארון לבן", פרולטריון העובד שוב 12 שעות ביום, החי בדאגה מתמדת לפרנסה, לחינוך ילדיו, לטיפול רפואי איכותי ולעתידו שלו ושל ילדיו. שיעורו של מעמד זה עומד כיום על כ-50 אחוז מכלל משקי הבית במדינות המתועשות ובארה"ב ואולי  אף יותר. מעמד, או תת- מעמד זה, בשל מקומו הבלתי יציב והמשתנה במבנה החברתי, נתון לכוחות צנטריפטליים המושכים את חלקו הגדול כלפי מטה, ולמיעוט שבו כלפי מעלה.


באופן "טבעי", על פי העקרונות הקפיטליסטיים, היות שמשקלו של תת-מעמד זה גדל והולך, וכך גם הכנסותיו הגבוהות מאלה של ה"פרולטריון" הנמוך, מאמצי השיווק של יצרני הסחורות מופנה יותר ויותר לקבוצה זו.


אך מה קורה כשקצב העלייה של ההכנסה הפנוייה של סקטור זה איטי יותר מזה של קצב גידול הייצור המטורף של הסחורות בחברות התעשיתיות? כיוון שכל הייצור הקפיטליסטי מיועד לשווקים, וכדי לשמור על רווחיות, חייבים למכור ולמכור ללא הפסקה, וכמה שיותר. 


וכדי לאפשר את גידול הביקושים על ידי  גידול הצריכה של סקטור זה, נוצרו צורות שונות של אשראי, מעגל קסמים של אשראי הרודף צריכה וצריכה הרודפת אשראי.


ב1958 הייתה ההנפקה הראשונה של כרטיסי האשראי (VISA) על ידי בנק אוף אמריקה.  כיום יש בארה"ב 641 מליון כרטיסי אשראי עם מחזור של כ 1.5 טריליון דולר.הפריצה הגדולה של כרטיסי אשראי הייתה רק בשנות ה-80 ובעשור זה החוב הממוצע לכרטיס עלה מ-518 דולר ל-2700 דולר ( למי שמחזיקים מספר כרטיסים, יש להכפיל סכומים אלה במספר הכרטיסים). אם נוסיף למצב הזה יצירת אשראי נוסף בצורת משכנתאות והלוואות  (ללימודים, לרכישת מכוניות, מוצרי אלקטרוניקה, טלפונים ניידים וכ"ו), החוב העומד של הצרכנים בארה"ב הגיע בתחילת שנות 2000 ל- 5.2 טריליון דולר. החיסכון השוטף של אזרחי ארה"ב הפך לשלילי והגיע ל-130 אחוז מן ההכנסה הפנוייה. בבריטניה ובקנדה המצב   גרוע, מבחינה זו, ממצבה של ארגנטינה.


היות שההוצאות השוטפות עולות בהתמדה (הן מעליית המחירים, ריבוי מוצרים חדשים ועליית רמת החיים החומרית), בשעה ששכר השכירים אינו עולה ואף יורד במונחים ריאליים, נוצר פער גדל והולך בין ההכנסה הפנויה ובין ההוצאות והחזר תשלומי האשראי של המעמד הזה שהביא,הבין היתר,הלמשבר הפיננסי האחרון במדינות רבות. המשבר זה פגע באופן  החריף ביותר הוא "מעמד הביניים", עמוד השדרה של החברה הקפיטליסטית. כאן אנו חוזרים להמלצת קרן המטבע הבינלאומית לממשלות המדינות המפותחות לבל תזלזלנה  בסכנת האי-שקט החברתי כתוצאה מהמשבר הכלכלי האחרון.


כל מי שמקווים לחברה צודקת יותר, שוויונית והומנית יותר, חייבים להציג שאלות ביחס למודל הרדיקלי ה"קלאסי", לגבי ההגדרות של "מעמד" ותפקיד מעמד הביניים המצטרף,  בתהליך הדרגתי אך בטוח, לפרולטריון, כפי שמרקס חזה בסופו של דבר והגדיר אותו בזמנו.


אין הכוונה להוריד ממעמד הפרולטריון ה"קלאסי", עובדי הייצור והתעשייה, את התפקיד של המעמד המהפכני המוביל. אך למעמד הזה יצטרף צבא גדל והולך של בני "מעמד הביניים" שכבר לא יהיה להם הרבה מה להפסיד.


מובן שלדיון זה יש השלכות מרחיקות לכת מבחינה פוליטית שלא נוכל לדון בהן במסגרת זו.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. חפציבה דה-סוטו, "מסע ארוך" הגיב:

    את הזעיר-בורגנות אין לייפות, אלא לשלוח למחנות חינוך מחדש. לבריאות החברה (ולרווחת קומץ מנהיגיה הנאמנים), חובה לקיים מעמד פועלים נרחב, העמל במפעלים יצרניים (למשל מייצרים סחורות עבור השוק האימפריאליסטי הגלובלי). הזעיר בורגנות נוגסת באופן ישיר ברווחת המנהיגים ואין להשלים עם תופעה פסולה ובזויה שכזו.

  2. YB הגיב:

    מה מהפכני במעמד העובדים במפעלי הייצור והתעשייה? ואיפה הם יעשו מהפכה, בסין? בהודו? במערב לא נותרו הרבה מהם.
    המאמר מזכיר את ההלצה הידועה שהמוטו של מרקסיסט הוא ‘אין אלוהים וקרל מרקס הוא נביאו’.

  3. asher frohlich הגיב:

    לחפציבה

    אבל במחנות לחינוך מחדש יעבדו יוצאי מעמד הזעיר בורגני ! אז מה עשינו ?
    חוץ מי הציניות יש לך מה להגיד ?
    נשמח לשמוע

    • אל תקחו אותי לגואלג הגיב:

      אין עוד הרבה מה להוסיף… נראה לי ששבעים שנה של כישלון מוחלט רצח, וסבל והעובדה אומללה שלא הצלחתם להוציא אף לא אדם אחד מהעוני מדברים בעד עצמם.

  4. Asher Klatchko הגיב:

    גם ידיעה שטחית של מרקסיזם מספיקה על מנת להבין את הדינאמיקה העתיקה של ניצול ואי-צדק חברתי. הבעיה היא שאפילו קריאה מעמיקה אינה מספקת את המרפא. יתרה על כן, לא דיי שה"השלכות מרחיקות הלכת מבחינה פוליטית" של מצב זה ניתנות לחיזוי אלא שהן בחזקת בלתי נמנעות.

  5. asher frohlich הגיב:

    TO ASHER KLATCHKO

    אין דבר בלתי נמנע.כל מה שאנו מסוגלים לעשות הוא לנסות לקבוע חיזוי האמין ביותר שנתן.מדעי החברה אינם מדעים מדויקים ואינם נתנות לניסוי ובדיקה בתנאי מעבדה סטרילים.יחד עם זאת,המטריאליזם ההסטורי והדיאלקטיקה הם כלים חזקים ויעילים לבדיקת כווני התפתחות. יהיו כאלה שיגידו שהמרקסיזם לא הצליח בתחזיותיו,אך הדבר אינו נכון.המציאות של היום מוכיחה עד כמה המרקסיזם יעיל ונכון,עד כדי כך שגם באקדמיה הממוסדת התחילו ללמוד מחדש את הגישה המרקסיסטית.לרוב מערבבים בין קריקטורות מזויפות של מרקסיזם כגון סין,צפון קוריה או הסטליניזם בברה"מ שהיו רחוקים ממרקסיזם שנות אור.המאמר רק מעלה חומר למחשבה בקשר למציאות משתנה שהיא שונה מזו בה מרקס חי ופעל,אבל בכל זאת,גישתו של מרקס מתאימה גם למציאות של היום,ובעזרתה נתן לקבל את התשובות הנכונות תוך דיון פתוח ודמוקרטי ולא בדרך של נוסחאות קבועות ופשטניות.

  6. Jonas הגיב:

    בכל פעם שאני קורא ניתוח מרקסיסטי עולה בעיני רוחי השאלה האם המונחים בכלל רלוונטים? מעבר לקריאה מוסרית ונורמטיבית לשיוויון שלעולם לא ינוס ליחה. כלי הניתוח המרקסיסטים הם בעייתיים כמתארי המציאות ועוד יותר בעייתיים במתן פתרונות. לדוגמא, מבחינת דיאגנוזה: במדינות סקנדינביה שבהן מעמד הביינים הוא עצום מה הופך דווקא את הפרולטריון למהפכני? האם יש בכלל במה למרוד? מבחינת פרוגנוזה: איזה סיבה יש להאמין שהכשלים הכלכליים שעלו במערכת הסובייטית (על אזכור הכשלים הפוליטיים במתן שיוויון אני חושב שניתן לוותר) פתאום יעלמו?
    בהתייחס למאמר: למה אין במציאות במדינות המערב בכדי להוריד מתפקידו המהפכני של הפרולטריון חוץ מדוגמטיות?

  7. ASHER FROHLICH הגיב:

    לJONAS
    אנסה בקצרה לענות על שאילותך ואתחיל בסוף.
    מניסוח השאילות אפשר להבין שאתה עדיין מגדיר את המעמדות על פי רמת ההכנסה ולא על פי הגישה המרקסיסיטית המחלקת אותן על פי גישתן לאמצעי הייצור,ובמיוחד להון.
    בנוסף,אתה מסתכל על המציאות בצורה סטטית ולא דינאמית ומשתנית,שוב גישה שונה מהגישה המרקסיסיטית.
    על פי כלכלני האליטה של היום,כולל מספר זוכי פרסי נובל,התחזיות לעתיד הקרוב חמורות ביותר ובצדק.מבלי להכנס לדיון למה זה צפוי,יש להבין שהמעמד שיפע באופן הקשה ביותר,וכבר נפגע קשות בתקופה האחרונה,הוא מעמד הביניים (על פי ההגדרות שלך).העתיד הצפוי למעמד זה,על פי כל הנתונים הסטטיסטים ושיטות חיזוי מקובלות,הנו של ירידה גדולה לכוון הפרולטריון.
    לדוגמה בלבד:קיצוצי בהוצאות הממשלות שהוחלט עליהן בטורונטו במפגש של G20 יביאו לפיטורי מיליונים של עובדי מדינה והעוסקים בשירותים שונים,בד"כ בני המעמד הביניים.
    מעמד זה בעוד 20 שנה יהיה מחוסר פנסיה,בריאות מסובסד וחינוך וכל דבר שיהיו זקוקים לו ישלמו עליו או לא ישלמו בכלל מחוסר כסף ואשראי.יתכן שבניהם לא יהיו מסוגלים לקנות דירה או לשלם שכר דירה.
    שוודיה לא נמצאת בירח.בנורווגיה,שוודיה ומדינות רווחה אחרות,הפגיעה תהיה קשה עוד יותר.
    כשמרקס כתב על מעמד הפרולטריון כמעמד מהפכני הוא התכוון שמהפכות עושים כשאין מה להפסיד,אלא רק את העבדות.
    כשלמעמד הביניים לא יהי לו מה להפסיד,והתחזיות מראות שכנראה זה מה שיהיה,אחרי שיפסידו את הבתים שלהם,המכונית,מקום העבודה,החינוך לילדים והבריאות והביטחון,הוא יהפוך גם כן חלק מהמעמד המהפכני,ולא חשוב אם תקרא להם "פרולטריון",מעמד ביניים עני,לומפן,מובטלים או בכל שם אחר.

הגיבו לאל תקחו אותי לגואלג

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים