הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 ביוני, 2010 7 תגובות

שביתת פועלים במפעל השייך לתאגיד רב-לאומי בדרום סין אינה מבשרת על מהפכה בגואנדונג, מחוז סדנאות היזע. אך מסדרת שביתות הפורצות במפעלים שונים בנסיבות דומות כבר אי אפשר להתעלם. מסקרן לדעת אם אנחנו עדים בימים אלה להתפתחותה של תנועת פועלים חדשה בסין, ואם תהיה לה משמעות פוליטית החורגת ממאבקי עובדים להשגת זכויותיהם. במילים אחרות, האם השביתות הפורצות באחרונה בזו אחר זו במפעלים השייכים למשקיעי חוץ בסין מסמנות את הדרך למהפכה תעשייתית חדשה? האם סדנאות היזע המתבססות על כוח עבודה זול ועל זילזול בסביבה עומדות להשתנות לתעשיה ידידותית לסביבה ולעובדים? או שמא מעידות השביתות על ‘קפיצה גדולה (חדשה) קדימה’ לקראת צמיחתה של תנועה פוליטית דומה לתנועת סולידריות הפולנית? 

  שביתות וסכסוכי עבודה אינם תופעה חדשה בסין. באזור התעשיה שבדלתת נהר הפנינה, שתואר כבר לפני כשלושים שנה כמנוע הכלכלי של סין, מתרחשים כ-10 אלפים סכסוכי עבודה בשנה שאינם מעניינים את העולם שמעבר לנהר. התופעה המעניינת של הזמן האחרון היא אקטיביזם לא מוכר עד כה של עובדים,  המודעים לזכויותיהם ונאבקים להשיגן, בהנהגת נציגים אותנטיים הנבחרים באורח דמוקרטי במפעל. אקטיביזם זה משקף הן את התאוששותה המהירה של הכלכלה הסינית המדרבנת עובדים לתבוע את חלקם בה, והן את כישלונה של ההנהגה הסינית לטפל בבעיות יסוד, שאי פתרונן מעורר אי שקט תעשייתי. לדברי האן דונגפנג, בריאיון שנתן בתחילת יוני לכתב הפיננשל טיימס בהונג קונג, הבעיות הדחופות ביותר הן: שכר רעב והעדר מוחלט של ערוצים פורמליים שיאפשרו לעובדים להשמיע את קולם ולהעלות את דרישותיהם. בערים שבהן מתגוררים ועובדים כמאתיים מיליון מהגרי העבודה הפנימיים בסין, נצבר זעם רב שמחפש מוצא עקב ניצול שיטתי ומתמשך בעבודה, ובשל אפליה בקבלת שירותים חברתיים, חינוך וביטוח בריאות. דונגפנג, שבהיותו עובד רכבת בבייג’ין היה ממייסדי התאחדות הפועלים האוטונומית במהלך המחאה בכיכר טיאננמן


ב-1989, עומד בראש הארגון הבלתי ממשלתי China Labour להגנה על זכויות עובדים ברחבי סין, הפועל מ-1994 בהונג קונג [: http://www.china-labour.org.hk/en/]. לשאלת המראיין, אם השביתות הינן תופעה מדבקת, ענה דונגפנג כי שביתה כשלעצמה איננה תמריץ לשביתה אחרת. ניצול עובדים והפרות חוזרות ונשנות של חוקי העבודה הן הסיבות לשביתות הפורצות בערי התעשיה ברחבי המדינה.


העניין שהתקשורת הגלובלית מגלה באחרונה במצבם של פועלי התעשיה בסין התעורר בעקבות הידיעות על התאבדויות עובדים במפעל פוקסקון טכנולוגיות בשנזן. המפעל מספק רכיבים אלקטרוניים לחברות ענק כאפל, דל, HP ואחרות. אחד-עשר עובדים ועובדות התאבדו במהלך השנה החולפת, ושלושה נפצעו, עד שהתאגיד הטאיווני שהמפעל בבעלותו העלה את שכר העובדים ב-20 אחוז. העלאת השכר בשיעור כה גבוה הייתה בבחינת הודאה גלויה בפער הגדול בין שכר העובדים בפועל ובין שכר המינימום העומד כיום על 1,100 יואן, שהם 160 דולר או 600 ש"ח. אף זה שכר נמוך בהרבה מזה הדרוש לקיום בכבוד בערים.


ב-9 ביוני פרצה בפעם השלישית שביתה במפעל הונדה לוק שבבעלות יפנית בעיר זונגשן. העובדים דרשו העלאת שכר משמעותית ועמדו על זכותם לבחור בעצמם את נציגיהם לוועד. הוועד דחה את הצעת ההנהלה להעלות את השכר החודשי ב-100 יואן בלבד, והעובדים הכריזו על שביתה ויצאו לצעדת מחאה ברחוב הסמוך למפעל. בתמונה שפורסמה בכלי תקשורת רבים נראות פועלות צעירות כשהן מניפות ידיים מאוגרפות לעבר שוטרים העומדים מולן, ממוגנים, מאובזרים ואדישים. זמן קצר לאחר תחילת ההפגנה פינתה יד נעלמה את השוטרים והפועלות המשיכו במחאתן. פועלים במפעל אחר של הונדה הסכימו לשוב לעבודה בעיצומו של משא ומתן על שכרם מתוך ביטחון שהוא לא ייכשל. בסוף השבוע הודממו שלושת קווי הייצור במפעלי חברת טויוטה בטיאנג’ין עקב שביתת העובדים. שביתות נוספות היו במפעל גומי בבעלות טאיוונית בקונשאן, במפעל אלקטרוניקה בפודונג, המייצר חלקי מחשב, ובמפעלים נוספים במרכז סין. ב-20 ביוני נודע על שביתה במפעל ווינטק לייצור מסכי LCD למכשירים סלולריים של אפל, נוקיה וחברות אחרות. העובדים מוחים על ביטול מענק החג זו השנה השניה ברציפות, וטוענים שמאלצים אותם להיחשף בעבודתם לחומרים מסוכנים שגרמו למחלות קשות ולמותם של אחדים.   


מעמד הפועלים נחשב כמעמד השליט בסין הרשמית הקומוניסטית וכעמוד התווך החברתי של המדינה, כפי שנכתב באתר האינטרנט של ארגון הגג של איגודי העובדים בסין, הלא היא הפדרציה הכלל-סינית של האיגודים המקצועיים (ACFTU) http://www.acftu.org.cn/template/10002/index.jsp. ההתאחדות  נוסדה ב-1 במאי 1925 והיא מאגדת כיום, באמצעות איגודים מחוזיים וועדים במפעלים הממשלתיים, כ-170 מיליון עובדים, בהם למעלה מ-36 אחוז נשים ו-24 אחוז מהגרי עבודה. ב-2001 תוקן חוק האיגוד המקצועי מ-1950 במטרה לחזק את התאחדות האיגודים המחזיקה במונופול הממשלתי על התארגנות עובדים. עד 2008 היתה ההתעלמות מחוקי העבודה נורמה מקובלת במפעלים שהוקמו על ידי משקיעי חוץ. ב-2007 דרשה הפדרציה מן החברות הזרות הפועלות בסין להכיר באיגודיה, ואיימה עליהן שאם תסרבנה להכיר בהתאגדות עובדיהן יופיעו שמותיהן ברשימה שחורה שהיא מתכוונת להפיץ, ויופעלו נגדן אמצעים משפטיים. בתחילת 2009 הגיע שיעור התאגידים הרב-לאומיים שהכירו בהתארגנויות עובדיהם ל-83 אחוז.


האיגודים המקצועיים בסין מואשמים זה שנים בהתעלמות מזכויותיהם של העובדים ובנקיטת עמדות המצדדות בהנהלות המפעלים. עובדים מתלוננים על עסקני האיגודים שהם מתעסקים בעניינים ‘קטנים’ מתחומי הרווחה וחוששים מן העניינים ה’גדולים’ שעלולים לעורר מחאה או שביתה. בחברות שבבעלות המדינה פועלים איגודים הקשורים בהתאחדות באכיפת משמעת על העובדים ובהשתקת קולות הקוראים לשביתה. רוב מנהיגי האיגודים הם מינויים מטעם הממשלה או הנהלות המפעלים שבבעלותה. במירוץ לצמיחה כלכלית מקומית פקידי הממשלה מעדיפים במקרים רבים להגן על המשקיעים הזרים ולא על העובדים המנוצלים במפעליהם. אולם בזמן האחרון מורגשת אווירה אחרת באזורי התעשיה בסין. האיגודים המקצועיים, הפועלים ברשות הממשלה ותחת פיקוחה, החלו לשים לב לניצול העובדים בתאגידים הזרים. החודש, לאחר שדווח על שיבושי עבודה במפעלי הונדה ופוקסקון, הפיצה פדרציית האיגודים הנחיית חרום התומכת בפעולות "העצמאיות והאוטונומיות" של איגודי העובדים. האיגודים הונחו לנהל משא ומתן קיבוצי על הטבות לעובדים ועל העלאות שכר. גם לתקשורת, המרבה לאחרונה לדווח על מאבקי העובדים, שמור תפקיד חשוב בדירבון הממשלה לשנות את גישתה לניצול העובדים במפעלי התאגידים. אזהרת שביתה היא סדין אדום לוהט בעיני המשקיעים הזרים והממשלה הסינית עדיין חוששת מהברחתם וחושקת בכספם, אך נראה שהיא אינה מסתייגת כיום באופן גורף מדרישות העובדים. 


ידיעות על תנאי העבודה הקשים ושכר הרעב בסדנאות היזע שבדרום סין התפרסמו ומתפרסמים בעולם בכל שנות הגלובליזציה. ניסיונות מתוקשרים לחרם צרכנים, תביעות מן התאגידים הגדולים לגלות ‘אחריות חברתית’ ופעילות עקבית של ארגוני זכויות הסבו את העין הבינלאומית למצב העובדים בסדנאות היזע, אך לא הצליחו לשנות את המצב. השביתות בסין מוכיחות שוב שמאבק מאורגן הוא המפתח להצלחה בהשגת זכויות ובשיפור תנאי העבודה. רשמית, אסור לשבות בסין ופדרציית האיגודים המקצועיים אינה מאשרת שביתות ואינה תומכת באקטיביזם פועלי. יחד עם זאת, האיגודים לא מנעו את הבחירות הדמוקרטיות לוועדי העובדים במפעלים שבהם הוכרזו השביתות ולא התייחסו לדרישות העובדים לבחירות חופשיות לוועדים כאל דרישות פוליטיות מסוכנות. מודעותם הגוברת של העובדים לזכויותיהם ולשוק העבודה, ונכונותם להיאבק עליהן ועל דמוקרטיזציה באיגודים המקצועיים היא בשורה מרעננת.


לאן כל זה מוביל? מוקדם עדיין לחזות. המפלגה הקומוניסטית בסין כבר הוכיחה שהיא יודעת לנהל מצבים של סתירות פנימיות לטובת המשטר. סינולוגים העוקבים בעניין אחרי המתרחש בטוחים שהממשלה תפעל בנחישות למניעת צמיחתה של תנועה נוסח ‘סולידריות’ הפולנית בזמנה, וכי היא לא תוותר על האינטרסים הכלכליים שלה גם אם הם נוגדים את האינטרסים של הפועלים.  


ואילו האקטיביסט למען זכויות העובדים, האן דונגפנג, מנסה להרגיע. לדעתו, תנועת הפועלים הסינית (אם  לא הזדרזנו מדי להגדיר את התארגנויות הפועלים כתנועה) אינה מסכנת את השלטון היות שהיא מתמקדת בתביעות שכר ובזכויות עובדים ואין לה יומרות פוליטיות. העובדים, טוען דונגפנג, אינם מעוניינים בשינוי פוליטי אלא בשיפור תנאי חייהם. ניתן אפוא להניח, שבנקודת הזמן הזאת אין סתירה ממשית בין מאבקי העובדים ובין מגמה ממשלתית אפשרית לכוון את התעשיה בסין לשלב מתקדם יותר משלב סדנאות היזע הידועות לשמצה.

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. חפציבה דה-סוטול, "מסע ארוך" הגיב:

    אין מילים… פשוט מזעזע!

    מדוע לקלקל את מה שכבר עובד?

    פשוט מתנצים את כל העקרונות הקומוניסטיים לפי השבשבת הזעיר-בורגנית שבאופנה

    — קישור —

  2. רונן הגיב:

    בסין שביתה?
    חשבתי שהקומוניזם מושלם ואם יש שלטון קומוניסטי אז זכויות הפועלים מובטחות.

  3. Arie Ben Chorin הגיב:

    למרבה הצער נשמט הקטע המסכם של תגובתי:
    אלפי פועלים נפצעים ונהרגים בתאונות עבודה. אין ספק שבסין הוקם קפיטליזם פרוע וגרוע בדומה לקפיטליזם של מנצ’סטר באנגליה של המאה ה-18. המשבר הכלכלי העולמי השפיע גם על המשק הסיני ופגיעתו קשה במיוחד במפעלים המייצאים מוצרים לחו"ל. מיליוני "פועלים מהגרים" הפכו למובטלים. במדינה שורר אי שקט חברתי ומגיעים ממנה דיווחים על אלפי מקרים של הפרות סדר מצדם של פועלים מובטלים וממורמרים. השלטונות אינם מאפשרים התארגנות עצמית של פועלים והאיגודים המקצועיים הרשמיים מייצגים בעיקר את השלטונות ואת המעבידים ולא את העובדים. במציאות החדשה הזאת השחיתות בסין הופכת למכת מדינה והמפלגה הקומוניסטית הסינית נעשית יותר ויותר דומה למפלגת הקאומינטנג המושחתת הישנה של הגנרל צ’אנג קאי שק שהובסה במלחמת האזרחים בידי הקומוניסטים. ושהסתיימה בשנת 1949 עם כינונה של הרפובליקה העממית הסינית,—שמה הרשמי של סין עד היום !

  4. יוסי הגיב:

    רונן
    לא כל מי שקורא לעצמו קומוניסט הוא אכן כזה.

    מדינה שנותנת דריסת רגל כל כך גדולה לתאגידים
    קפיטליסטיים גלובליסטים על חשבון זכויות עובדים, מדינה שאוסרת על קיום שביתות, מדינה שמאפשרת קיומה של מפלגה פוליטית אחת בלבד היא דיקטטורה טוטאליטאית, והיא יכולה לקרוא לעצמה קומוניסטית עד מחר אבל היא לא.

  5. Arie Ben Chorin הגיב:

    אין להסס ולקרוא לילד בשמו האמיתי, בסין הייתה רסטורציה קפיטליסטית חד-משמעית ,מהפכה בורגנית מלמעלה שבוצעה ע"י מפלגת השלטון הממשיכה לקרוא לעצמה קומוניסטית ושהפכה את המרקסיזם למסכת דתית שאין לה שום זיקה ממשית למציאות הריאלית הקפיטליסטית הקיימת כיום בסין.אוכלוסיית סין מונה כיום מיליארד ושלוש מאות מיליון תושבים. כ-75 מליון חברים במפלגה הקומוניסטית הסינית, שהיא המפלגה הקומוניסטית הגדולה ביותר בעולם. כל המפלגות הקומוניסטיות של הגוש הסובייטי לשעבר נעלמו ורק מ.ק.ס נותרה במלוא כוחה! מה סוד הישרדותה של המפלגה הקומוניסטית הסינית? התשובה פשוטה מאד: היא זנחה את הסוציאליזם. אין היא עוד מפלגה מהפכנית של פועלים ואיכרים, אלא מפלגה של האליטות האינטלקטואליות של סין, של הבירוקרטים, הקבלנים, התעשיינים והסוחרים. בשנת 1978, שנתיים בלבד לאחר מותו של מאו צה טונג,יזמה ההנהגה הקומוניסטית החדשה בראשות דנג שיאופינג סדרה של רפורמות כלכליות מרחיקות לכת. במסגרת רפורמות אלה בוצעה דה-קולקטיביזציה של החקלאות. הקומונות העממיות פורקו, מפעלים ממלכתיים לא רווחיים נסגרו או הופרטו, והונהגה ליברליזציה נרחבת ביחס ליוזמה הפרטית. כתוצאה מרפורמות אלו החלה פריחה כלכלית, ובתוך כמה שנים הפכה סין למעצמה עולמית. אך במישור החברתי היתה תוצאת הרפורמות האלו הרת אסון. בעקבות המהפך אמנם נוצר "מעמד בינוני" בורגני חדש, המהווה כ-10 אחוז מן האוכלוסיה הסינית ונהנה מרמת חיים גבוהה יותר. ובתנאים של סין מדובר בכל זאת בציבור מרשים של לפחות 100 מיליון בני אדם! אך מצבם של 90 אחוז מן העם התדרדר בצורה חמורה. מיליוני איכרים נאלצו לעזוב את הכפרים ולהפוך לפועלים "מהגרים" בערים. יחד עם המוני הפועלים העירוניים, שפוטרו מן המפעלים הממלכתיים שנסגרו, הם נקלטו במפעלים הפרטיים החדשים ללא זכויות וללא תנאים סוציאליים. אלפי פועלים נפצעים ונהרגים בתאונות עבודה. אין ספק שבסין הוקם קפיטליזם פרוע וגרוע בדומה לקפיטליזם של מנצ’סטר באנגליה של המאה ה-18. המשבר הכלכלי העולמי השפיע גם על המשק הסיני ופגיעתו קשה במיוחד במפעלים המייצאים מוצרים לחו"ל. מיליוני "פועלים מהגרים" הפכו למובטלים. במדינה שורר אי שקט חברתי ומגיעים ממנה דיווחים על אלפי מקרים של הפרות סדר מצדם של פועלים מובטלים וממורמרים. השלטונות אינם מאפשרים התארגנות עצמית של פועלים והאיגודים המקצועיים הרשמיים מייצגים בעיקר את השלטונות ואת המעבידים ולא את העובדים. במציאות החדשה הזאת השחיתות בסין הופכת למכת מדינה והמפלגה הקומוניסטית הסינית נעשית יותר ויותר דומה למפלגת הקאומינטנג המושחתת הישנה של הגנרל צ’אנג קאי שק שהובסה במלחמת האזרחים בידי הקומוניסטים. ושהסתיימה בשנת 1949 עם כינונה של הרפובליקה העממית הסינית,—שמה הרשמי של סין עד היום !

  6. חומסקי ביקו הגיב:

    הרעיון של מדינת פועלים שבה יש שביתות פועלים טומן בחובו סתירה. אם מעמד הפועלים שולט, אין צורך באיגודים מקצועיים שתפקידם להגן על העובדים מפני ההון. סין היא מדינה קפיטליסטית ומדהים איך המוח הביקורתי השמאלני נחסם נוכח משטר הניצול הנוראי בסין.

  7. רונן הגיב:

    אז איזה קומוניזם נשאר בעולם לדעתם?
    הוגו צ’אבס? צפון קוראה?
    אם בסין נפל הקומוניזם אז זה אומר שהוא נכשל?

הגיבו לחומסקי ביקו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים