הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 ביוני, 2010 13 תגובות

שומרי החומות של הצדק והמוסר מקרב המרכז הלאומני השמיעו השבוע רעשי מחאה רמים ואולי גם כנים, מנקודת ראותם הסלקטיבית. למרבה הצער, קשה לשאת את הקינות המוסרניות של תומכי הממשלה, שנתנו אישור מלא במערכות הבחירות האחרונות למדיניות תוקפנית ואלימה, ושמגלים לאחרונה סימני היסטריה נוכח כישלונם המוחלט לפתור את כל הבעיות בכוח. השנאה הכמעט אנטישמית לחרדים איחדה בעירנו אנשים עם תדמית עצמית ליברלית ואפילו שמאלית, סביב ראש עיר לאומן שמאמין שתפקידו הוא להביס את תושבי הערבים של העיר בשם מלחמת הקודש האנטי ערבית לאומנית שלו. לכן קשה להזדהות עם אנשים שלא דרשו לפעול בתקיפות נגד רמטכ"לים ומפקדי חיל אוויר, שאחראים לרצח אזרחים וביצעו הוצאות בלתי חוקיות להורג בלא משפט.

זה נאיבי לראות בבית המשפט העליון את היכל הצדק, כאשר הוא מאשר פעולות נגד ערבים בשטחים כבושים בניגוד לאמנת ז’נבה הרביעית, ומתפשר לאורך כל הדרך עם ההתנחלויות. כל זמן שאנחנו חיים במסגרת המדינית והגיאוגרפית ששמה מדינת ישראל, לא נוכל להכחיש את חשיבות שלטון החוק, גם אם החוק פגום ושליחיו נגועים בלאומנות. החוקים מגינים גם עלינו במידה ידועה, אבל אנשי שמאל (שלא לדבר על אזרחים ערבים) חשים את העוינות מצד המשטרה והצבא בכל הפגנה ובכל גילוי מחאתי ליד המחסומים או בשייח’ ג’ראח. מכאן היחס האמביוולנטי כלפי כל מוסדות האכיפה במדינה, שמפנים לנו עורף יותר ויותר, והופכים את טובי בניה של האנושות ברחבי העולם למבקריה החריפים. אדריכלי המתקפה המטורפת על משט השלום, והטכנוקרטים שמתכננים בחשאי את ההפצצה הרת האסון באיראן, הופכים אותנו למדינה מצורעת, ומי שהרס את יחסינו עם טורקיה גרם יותר נזק לישראל מכל המאמרים שפִרסמנו מאז 1967 בעיתונים בארץ ובחוץ לארץ. 


גם על רקע ההיסטריה במעמד הבינוני אין לנו אלא להודות שרבני ההתנחלות הבלתי חוקית בעמנואל אינם ראויים להגנה. הגזענות של הרבנים האשכנזים כלפי הציבור המזרחי היא עתיקת יומין, ועל רקע קיומה הממאיר קמה ש"ס. בעבר לא שמענו בכלל על קנאות דתית של רבנים ספרדים, ורק מתי מעט, שהושפעו מהקיצוניות המזרח אירופית, הצטרפו לפעילות יזומה נגד הציבור החילוני. עם זאת, ברור לגמרי שגם לאשכנזים וגם למזרחים אין מה לחפש בעמנואל, ושעצם שהותם שם נוגדת את עקרונות המשפט הבינלאומי שאוסרים על אִזרוחם של שטחים כבושים.


מובן שעלינו להתנגד לקיפוח ולגזענות בכל מקום, גם בעמנואל, אבל אסור לשכוח לרגע שרבים מאלה שעולים עתה על המִתרסים ניאצו מאז ומתמיד את הציבור המזרחי-דתי, וזעקו, ברוב סיכלותם, את הסיסמה הנואלת "רק לא ש"ס", בעצרת המביכה של מנהיג העבודה אהוד ברק אחרי ניצחונו בבחירות בשנת 1999. ברק הוא גרוע מכל בחינה אפשרית מהרבנים האשכנזים של עמנואל, ורק מי שהוקיע אותו ראוי להתייחסות רצינית בנושאים אחרים השנויים במחלוקת.  


לכן צדק חברי שלום ירושלמי ממעריב, איש מרכז לכל דבר בימים אלה, כאשר הוקיע את הממסד שירה את כל התחמושת במחסנית בפרשה הזאת, וחיסל את כוח ההרתעה והאכיפה של שלטון החוק. הבעיה איננה נעוצה רק בטיפשותם האמיתית או המדומה של ראשי הממסד, אלא בהעדרה של אסטרטגיה לאומית רחבה לגישור על פני השסעים האמיתיים, המבניים, בחברה הישראלית. בטיפול במשט השלום לעזה ובפרשת עמנואל היו מאפיינים דומים, כמעט זהים: מוסדות המדינה (הרשות המבצעת בנושא המשט והרשות השופטת בנושא עמנואל) ביקשו להפעיל כוח וסירבו להשתמש בתבונה. כשם שלא ניתן להפעיל כוח אכיפה שלטוני נגד תושבים שהרגו מְרצֵח שניסה לטבוח בהם במערת המכפלה או בשפרעם, זה לא מציאותי לשלוח לכלא מאות ואלפי אנשים שהבג"צ נראה בעיניהם בסך הכול עוד כלי נשק של הרוב החילוני נגד התורה. נכון שהעילה היתה הפעם די משכנעת, והפרשה הביכה את ש"ס והגבירה את תחושת הביחד של לאומנים חילונים. אבל כוחו של כל ממסד תלוי בסמכות שלו, בנכונותם של רוב האנשים לכבד את הכרעותיו, במינימום של מכנה משותף בין הקבוצות השונות באוכלוסייה. כיום פועלת הממשלה נגד החרדים בעמנואל (וגזענותם לא מאפשרת גם לידידי הציבור החרדי להגן עליהם) אבל מחר היא יכולה להשתמש בפרשה כדי להצדיק פעילות רחבה ותקיפה הרבה יותר נגד האזרחים הערבים, ולא קשה למצוא היום בכנסת רוב שיתמוך בכל צעד גזעני כלפיהם. לכן התקדים שנוצר עלול להיות חרב פיפיות, שתקשה עלינו מאוד להגן על הציבור הזקוק לו ביותר.


העיקרון הזה נכון גם בנושאי היחסים בין מזרחים לאשכנזים, בין המרכז לפריפריה, בין גברים לנשים, בין שכירים למעבידים. הנטייה הרווחת עתה להפעיל כוח היא הרסנית, ולא רק בשל פגמיה המוסריים. היא גם בלתי רציונאלית. הקברניטים המופקדים על מנגנוני העוצמה לא מצליחים להבין את המוגבלות שלהם. הם ויתרו על חשיבה מעמיקה ונטולת דמגוגיה וגם על הבניית השקפה אסטרטגית רחבה, הבוחנת את יחסי הכוחות, את המחיר לעומת הרווח ואת משקלה של דעת הקהל העולמית והמקומית.  


האם יש למדינת ישראל את הכוח הדרוש גם להילחם נגד כל מדינות האזור, גם להחזיק את הפלסטינים בעזה בכלא אחד גדול, גם להגיע לעימות עם מדינות לא-ערביות חזקות ומושרשות במזרח התיכון כמו טורקיה ואיראן, גם להסתכסך עם כל אירופה ועם הבית הלבן, גם להיות אחת המדינות השנואות בעולם, וגם להיאבק עד חורמה נגד כל חלקי הציבור בתוכה שאינם נמנים על המרכז הלאומני החילוני השולט? נדמה שהתשובה היא די ברורה, וגם קואליציה שמרנית בין הליכוד, העבודה וקדימה (אולי בתוספת נופך יחצני של יאיר לפיד) לא תפתור את מִכלול הבעיות המפחידות האלה.  


לפתרון הבעיות היסודיות המבעתות את ישראל לא נגיע בשנים הקרובות, ולא תהיה לשום ממשלה סמכות שלטונית אמיתית, עד שהיא תטפל בנחישות בסוגיית ההתנחלויות. לממשלת נתניהו-ברק-ליברמן אין שום תוכנית פעולה בשטחים הכבושים שהם הגורם העיקרי לבידוד המדיני המסוכן של ישראל. לכן אין כל ודאות שהמסגרת המדינית הנוכחית תישאר איתנו עד לסוף המאה ה-21; ייתכן שהאילוצים החיצוניים והפנימיים יביאו להקמת מדינה דו-לאומית אחת. בינתיים, במצב הגיאופוליטי הנוכחי שמחייב מזעור קונפליקטים, לא תוכל ישראל לכלוא בעשרות בתי סוהר את הרבנים החרדים. לחרדים האשכנזים עצמם יש אינטרס משלהם למצוא במהירות הסדר נאות: מוטב שגדולי התורה יתעשתו ויבינו, שהם יאבדו את השפעתם על הציבור המזרחי כולו אם לא יזנחו את הגזענות ויפתרו בעצמם את בעיית בתי הספר המשותפים


* התפרסם ב"כל העיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. חיים ברעם הגיב:

    נדמה לי שידידיי אודי ארנון ונתן ימצאו בטקסט שאני בהחלט תומך במאבקם של החרדים המזרחים, אבל כמו בכל הנושאים, לדעתי יש להקדים הידברות לעימותים. המגזרים השונים בחברה הישראלית הם כל כך מקוטבים, עד שאכיפת החוק תהפוך לכמעט בלתי אפשרית בלי מנגנוני גישור והידברות.
    אשר לש"ס ברור לגמרי שאלפי הנאספים בכיכר רבין בשנת 1999 סביב עגל הזהב ברק, תיעבו את ש"ס בשלל שונותם המזרחית והחרדית גם יחד. אני לא יודע על איזו "ימניות" מדברת טל כי ברק עצמו הוא הסמן הימני של הפוליטיקה הישראלית והאיש הכי מסוכן בה

  2. יגאל – אין צביעות? הגיב:

    האם, מאותה סיבה שלא ניתן לכפות מרות על אספסוף שבא לנקום במרצח בשפרעם, אזי, נומר כדוגמא, שאנשי השב"כ, מפרשת קו 300, גם כן פטורים?

    נראה גם שאין הרבה תובנה בשמאל – ופרשנות שכולה שפריזמה של זכויות אדם פשוא נראית לא רלוונטית, כדוגמת רה"מ הטורקי ארדואן וחברו אחמדאינג’ד.
    הרי ברור שהמשט היה פרובוקציה מתוכננת, ולמרות טפשות הממסד הישראלי, פעולת ההשתלטות הייתה לגיטימית, ובוודאי שהתגובה האלימה של משתתפי המשט זכתה למענה, כצפוי (גם כאן, האם התבונה של הצד השני לא הייתה צריכה לגבור? האם לא היה יותר נכון לפעול במחאה שקטה ללא אלימות? או שתבונה היא רק תכונה שחסרה לישראל?)

  3. טל הגיב:

    הקריאה "רק לא ש"ס" לא נקראה על רקע עדתי אלא בעקבות 3 שנים בהן ש"ס ישבה בממשלת ביבי הלכה יותר ויותר ימינה ונאבקה נגד בג"ץ למען אריה דרעי.

  4. איתן לרנר הגיב:

    אני מסכים עם הניתוח שלך ולכן גם קשה היה לי להיענות לקריאות ברשת מאתמול שקראו להפגנות תמיכה בעליון ובבתי המשפט בישראל. צריך לתמוך בהם במקרה הזה אבל אנחנו גם תומכים במערכת משפט גזענית האמונה על אשרור ואישור מעשי השב"כ ואפליית ערבים בתוך הארץ.ברור שזה מגוחך שבית המשפט קובע שהחרדים גזענים בעוד שכל היושב שם הינו גזען כלפי הילידים הפלסטינים.
    יחד עם זאת הרעיון שלך להניח למערכת החרדית לפתור את הבעיה האם אינו מסוכן מידי?ומדוע לא לפעול כנגד מורדים בחוק ולאן זה יוביל אם לא נפעל נגדם?האם איננו מחליטים בכך שבית המשפט לא רלוונטי לחלקים בציבור ?למרות שלדבריך הוא אכן מקומם רבים מאיתנו וכבודו בעיני אינו מונח במקומו , אם לא נשמור על משהו ממערכת צדק כלשהיא אנחנו מפוררים את הכל . אולי זה יהיה לטובה אבל זה בטח יעבור דרך הרבה דם ורוע.
    אני חושב שאנחנו צריכים לקחת את הסיכון שתיכלא בעתיד גם אוכלוסיה אחרת ולהמשיך עם החלטת בית המשפט

  5. שחר: סליחה אישית לחיים ברעם הגיב:

    לפני כמה שנים, תקפתי את עמדתו של חיים ברעם שהעדיפה את לופליאנסקי על ברקת לראשות עיירת ירושלים.
    האירועים האחרונים מוכחים שחיים ברעם צדק, וראש העיר המטורף הזה מוכן להבעיר את הכל העיר והאיזור עבור עמותות של מתנחלים לאומנים וקנאים.
    ייתכן שעדיף באמת ראש עייריה חרדי שאנני שותף לדעותיו בנושאים של: דת ומדינה, זכויות הקהילה הגאה, יחס לנשים וכו’.. אבל לפחות שישמור על יחסים טובים בין יהודים לערבים על פני ראש עירייה פאסדו חילוני שיפוצץ את היחסים בין יהודים לערבים.

  6. ערן הגיב:

    יש בעיה מושגית בכל ההתייחסות ל"מדינה דו לאומית". אנחנו מתייחסים אל האפשרות הזו כאילו היא אפשרות עתידית ("האילוצים יביאו להקמת מדינה דו לאומית") כאשר למעשה כיום אנחנו חיים במדינה דו לאומית. העובדה שלאחד הלאומים אין שום זכויות אינה משנה זאת, בדיוק כשם שדרום אפריקה של האפרטהייד לא היתה מדינה "לבנה". לדעתי הדיוק כאן הוא משמעותי.
    כלומר, אנחנו חיים עכשיו במדינה דו לאומית, והשאלה היא לאן נפנה: שתי מדינות, או מדינה דו לאומית *דמוקרטית*.

  7. הצביעות הרגילה הגיב:

    מפקדי צה"ל חסלו ערבים. טכנית זה נכון אבל ברעם שכח להזכיר שבמקרה הערבים האלה הם רוצחי המונים. והרי זו הדרך לנטרל את יכולת ישראל לפעול כנגד פושעי המלחמה הפלשתינים שרוצחים כמעט רק אזרחים ובכוונה. מצד אחד טוענים נגד הסכול הממוקד ואומרים שהם פושעים רגילים שצריך לתפוס אותם באמצעים רגילים כמו שתופסים כל פושע נמלט ואז להעמידם לדין ולהוכיח את אשמתם אם יש כזו. מצד שני אם ישראל נכנסת לג’נין או לעזה כדי לתפוס את הפושעים מיד מתחילי לצרוח שזה פשעי מלחמה. מה צריכה ישראל לעשות כנגד רצח אזרחיה? לדעת ברעם ודומיו ישראל לא צריכה לעשות כלום. סליחה, לדעתם ישראל צריכה להכנע בפני הטרור לחסל את עצמה כמדינה ולצפות בשקט כיצד כל היהודים בה נשחטים ע"י בני עמו של חאג’ אמין אל חוסיני שהיה חברו הקרוב של היטלר. וזה נקרא אצל ברעם וחבריו פתרון הומניטרי וגם ברור למה. הם לאומנים פלשתינים שמציגים עצמם כדואגים לשום האדם. זה לא יקרה מר ברעם. את הנסיון הזה כבר עברנו ואני מקווה שאם חלילה תרחף סכנה כזו שוב על היהודים מדינת ישראל תקח איתה את כל הכדור הזה. יהודים יחיו בעולם הזה כמו כל עם אחר או שלא יהיה עולם.

  8. שמוליק הגיב:

    מאמר יפה, מעניין ומפוכח. בעיני, אחד הטובים של ברעם בעת האחרונה.

  9. מני: "מי שומר החומות של הפשיזם הציוני?". . . הגיב:

    ובכן בהתנחלויות כבית חורון על ההורים
    להתחייב לשלוח את ילדיהם לבני עקיבא
    או בגרמנית: עקיבא יוגנד. . .

  10. מי שומר החומות של הפשיזם הציוני? הגיב:

    ‎מי שעקב אחרי דברי סר החינוך הבחין שדיברי מר סער -בגרמנית Herr STURM- דומים לדיברי שר החינוך, האמנות והמדע של היטלר Bernhard Rust. לפנינו אמנם עוד כיברת דרך עד שנהפוך לנאצים ממש – אך האפרטהייד והלאומנות מתקדמים בישראל בצעדי ענק:
    ‎* רוסט טיהר מוסדות אקדמיים מאנשי שמאל, מתנגדי המשטר, ומיהודים. רוסט אמר ש"כל תכליתו של החינוך היא לייצר נאצים". גדעון סער רק מציע לשקול איך לפעול ולהגיב לטענת "אם תרצו", שלפיה קיימת הטייה אנטי-ציונית בלימודי מדע המדינה, ואמר: "מדובר בטענות שחשוב לבחון אותן לעומקן", והוסיף שבכוונתו לפעול נגד, ז.א. לטפל במרצים הקוראים לחרם אקדמי על ישראל, ושהדבר "חשוב במובן שהוא מעורר את השיח הציבורי". כך חשבו גם נאצים, ולבנים בדרום אפריקה.
    ‎* האם רוצה גדעון סער לעצב את מערכת החינוך על פי עקרונות אותה אידיולוגיה ראויה לשימצה, ולשים דגש על הוראת תורת ה"עם הניבחר" — הגזע העליון? תחת הנאציזם והאפרטהייד הונהג פיקוח הדוק על מוסדות החינוך. סגל החינוך טוהר מחריגים, ורק מי שהזדהה עם האידיולוגיה הארית / הלבנה הורשה ללמד. הנוער עודד להצטרף לתנועת ה"נוער ההיטלראי" ומ- 1939 ההצטרפות ל"היטלר-יוגנד", הפכה חובה. האירגון פעל על פי כללי התנהגות צבאיים, וכמו בגד"נע, תלמידים עברו הכשרה קדם צבאית, וקצינים לימדו בבתי-הספר
    ‎* כי כך אמר גדעון סער ל"אם תרצו": "באתי לומר שתי מלים: יישר כוח!" והוסיף: "אני רוצה פעם נוספת לברך אתכם, אני מעריך מאוד את הפעילות הזאת, שמבטאת הלך רוח אותנטי בציבור וזה בוודאי נדרש ביתר שאת בקמפוסים שלנו.
    Herr STURM- לא הציע להצדיע במועל יד, אבל כששר חינוך אומר בפומבי "יישר כוח" לימין קיצוני, זה צריך להזכיר משהו ליהודים. מה עוד שלא רק סער דורש מהנוער להקדיש עצמו לכוחניות ולפיתוח המדע לצרכי תעשיות הנשק. גם היטלר כרך את התכונות הנדרשות מהנוער הגרמני יחד עם פלדת קרופ.

  11. אודי ארנון הגיב:

    הבעייה שחיים מעלה סבוכה. היא בעצם עוסקת בסתירה בין הערכים שלנו לבין נכונותנו לראות את הרב-תרבותיות של החברה הישראלית ולתמוך בה בכל לב. בשם הרב-תרבותיות נתמוך בהרבה מאבקים המתרחשים בחברה הישראלית, אבל האם נסכים גם לפוליגמיה בגלל שהיא מקובלת בחברות מסויימות? האם נסכים שלא למצות את הדין עם רוצחים "על כבוד המשפחה"? האם תמיכה ציבורית בתופעות איומות אלה צריכות להניא אותנו מטיפול אלים בהן. האם יש להסתפק בהידברות ובחינוך הציבור?

    העתירה בעניין עימנואל הייתה נגד משרד החינוך, שהתיר את המהלכים הגזעניים בהם נקט בית הספר (להזכיר -תלבושת אחידה שונה למזרחיות ולאשכנזיות, חומה בחצר בית הספר, הפסקות בין השיעורים בשעות שונות). לאחר שבג"צ קיבל את העתירה, משרד החינוך לא אכף אותה, ולכן הוגשה עתירה שנייה. רק בשלב שלישי התברר שמשרד החינוך עומד חסר אונים מול הורים אשכנזים וגזענים המשתמשים ב"דין תורה" כמסווה לגזענות הבוטה והגלויה שלהם.

    עלינו להתחבר למזרחיים הנאבקים בגזענות נגדם, ולדחות תירוצים צדקניים של הגזענים. עלינו לתמוך בניסיונות לכפות על הגזענים ועל בנותיהם להיפגש עם ילדות מזרחיות, כשם שהיה צריך לכפות, כן לכפות, על נוסעים לבנים באוטובוסים לשבת ליד נוסעים שחורים.

    שונאי החרדים במרכז הלאומני מעצבנים גם אותי. בנושאים מסויימים החרדים יכולים להיות בעלי ברית אמיתיים של השמאל העקבי ושותפים מלאים למאבק נגד הקפיטליזם החזירי, המילטריזם ודיכוי מיעוטים תרבותיים. אבל, במאבק בין חרדים אשכנזים גזענים למזרחיים הלוחמים בגזענות הזו, ברור לי במי צריך לתמוך.

  12. נתן. הגיב:

    מעניין מה אמור שופט בית משפט עליון לעשות כאשר מגיע אליו עותר וטוען(וגם מוכיח) שביתו לא מתקבלת לבית-ספר מכיון שהיא ספרדיה.

    אליבא ברעם עליו לשלוח את העותר לכל הרוחות.

    ולמה: בגלל שאשכנזים צעקו רק לא ש"ס ב99.

    וכל המוסיף גורע ,ואידך זיל גמור ודי לחכימא…

  13. דן למגיב "מי שומר החומות של הפשיזם הציוני?" הגיב:

    דומה שהמגיב הנ"ל שייך לקבוצת אנשים שעשו הטייה לנאמר בסדר פסח, והחליטו ש"כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בתגובה בגדה השמאלית לא יצא ידי חובתו : נאצים, וואימר, היטלר".

    הבה נבחן באמת את כוונתו של שר החינוך סער ונראה האם יש קשר לנאציזם:
    מגיע מרצה בבוקר לעבודתו במוסד אקדמי ישראלי, ובאותו משרד ומעל אותו מחשב עליו הוא מבצע את חישובי המחקר שלו הוא גם מטיף לחרם אקדמי על המוסד המעסיק אותו…
    האם צריך להיות נאצי כדי לראות כאן אנומליה קשה? בגידה במוסד ובארגון המעסיק אותך? (ועזבו עכשיו "בגידה במולדת").
    למה הדבר דומה?
    יבוא לארוחת שבת אותו דוד מעצבן מנס-ציונה, ותוך כדי שהוא בולס את הקובה בורגול של אישתך, הוא יאמר: אפשר שניה את הטלפון? אני צריך להתקשר לשאר בני-המשפחה כדי לומר להם להחרים אתכם ואת הבית הזה.
    ואנ משוכנע שכאשר הוא ייזרק מהבית תוך כדי בעיטה בישבנו הוא בוודאי ימלמל משהו על שר החינוך, האמנות והמדע של היטלר.

    ונעבור לאנטי-ציונות: מה הקשר בין אנטי-ציונות לבין התנגדות למשטר?
    תפוס בצורה אקראית שלושה ישראלים – ושניים מהם יהיו מתנגדי משטר, בצורה גלויה.
    זה כבר עניין שמרחיק את ישראל מגרמניה הנאצית כמרחק שמים וארץ, אבל זה כמובן לא מעניין את המגיב הנ"ל שהחליט בצורה פבלובית שישראל מזכירה לו את גרמניה.
    אנטי-ציוניות איננה "התנגדות למשטר", אלא מגמה הגורסת שמדינת ישראל כבית לעם היהודי צריכה להפסיק מלהתקיים, ולקום מחדש כמקום בו היהודים הם (שוב) אורחים בלבד.
    אני מסכים לחלוטין עם שר החינוך הגורס שדרושה מחשבה מחודשת לגבי העסקתם של מרצים האוחזים בדעות כאלו.
    כמאמר המשורר: רוצים התאבדות קולקטיבית? לא בבית-סיפרנו בבקשה! (תרתי משמע).

    ובכלל – נאה דורש נאה מקיים: מי שמוכן לקבל מרצה אנטי ציוני באוניסרסיטה, אל לו לקטר כאשר שר החינוך הוא ימני קיצוני (והוא לא, אבל לא משנה).

הגיבו לטל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים