הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 באוגוסט, 2010 18 תגובות

אברהם בורג המכונה אברום הצהיר על הקמת מפלגה פוליטית חדשה ורומז, כמו כל קודמיו שהקימו גופים כאלה, שיש לו רשימות גדולות של תומכים. כיוון שהוא איש מעניין עם חן אישי לא מבוטל, הופעתו מחדש בזירה יצרה כמה תגובות שרשרת די צפויות, שהתחשבנו עם אישיותו ופסלו את רעיונותיו. גם אנשים מובילים בשמאל הרדיקלי לא התפעלו במיוחד מהתופעה, וסברו שבורג מחפש לעצמו במה, אחרי שהאלמוניות היחסית שגזר על עצמו כבר נמאסה עליו. אבל השבר שנגרם בעטיה של מדיניותן הכושלת של כל ממשלות ישראל מאז 1967 החריד אנשים משכילים ומתונים כמו בורג משלוותם והוביל אותם למסקנה, שיש למצוא דרך חדשה למדינה.


אין טעם לפסול מראש את חיפושי הדרך של בורג, וגם לא להתנשא כלפיו רק משום שרבים מאיתנו הגיעו למסקנות שלו כבר לפני ארבעים שנה. לכל אחד יש קצב התפתחות משלו ומבורג אפשר לדרוש רק ענווה ודרך ארץ. כבר היו דברים מעולם, אפילו השם שבורג נתן להתארגנות, ש"י (שוויון לישראל) זהה כמעט לחידושו היצירתי של לובה אליאב המנוח, שקרא לתנועתו של"י, והטעים שהכוונה היא לשלום ולשוויון לישראל

. של"י איחדה תנועות ציוניות ופוסט-ציוניות, שהתבססו על מכנה משותף פוליטי ולא רעיוני. מייסדיה סברו שמוטב להניח לכל אחד לחיות באמונתו בנושאים רבים ומגוונים ובלבד שיתמוך במשא ומתן עם אש"ף. כך נִמנו על מקימי של"י ב-17 למארס,1977 סוציאל-דמוקרטים ציונים, מרקסיסטים כמעט ציונים, ליברלים עם גישה ספקנית לציונות, קומוניסטים עם זיקה ביטחוניסטית שירשו ממשה סנה, ציונים פרו-סובייטים, קומוניסטים פרו-סינים, דרום אמריקאים עם גישה פוליטית פרוניסטית-שמאלית, פעילים חברתיים עם גישה עדתית-פופוליסטית, מרכסיסטים פוסט-ציונים וציונים מתונים עם עבר ממלכתי שהתעניינו בעיקר במגעים הדיפלומטיים שקיימנו עם מתוני אש"ף, בראשות עיסאם סארטווי (מתי פלד, יעקב ארנון).


היו גם אנשי שמאל רדיקלי, כמוני, שחיפשו דרך פוליטית-רעיונית חדשה והזדהו עם העולם השלישי ומצוקותיו, בנוסח שהיה מקובל בשנים האלה באירופה. אישית, אהבתי מאוד את ההרכב האישי והרעיוני של התנועה המנומרת והמעניינת הזאת, אבל עד מהרה התברר שהמרקם העדין שלה לא היה עמיד בפני התסיסה הרעיונית והפוליטית הבלתי פוסקת. אחרי ששל"י קרסה רוב פעיליה עברו למרצ, האגף השמאלי הגיע ברובו לחד"ש, אחרי תחנת מעבר ברשימה המתקדמת לשלום ורבים אחרים פרשו מפעילות פוליטית ועברו לאקדמיה או לתקשורת.


מי שינסה לייחס מניעים אישיים לתהליך התפרקותה של של"י, לא יצליח לרדת לשורשם של הדברים. כל הוויכוחים בתנועה היו פוליטיים-אידיאולוגיים, ורבים מאיתנו חיבבו מאוד דווקא את פעילי האגף היריב, שנטה יותר למרכז או למה שכינו פעם בשם היומרני, תנועת העבודה. אבל האִזכור של תנועה פוליטית שהתקיימה רק כשש שנים הוא רלבנטי בעיקר בשל השינויים שחלו במפה הפוליטית מאז. לשל"י היו רק שני מנדטים בכנסת התשיעית אבל היא פעלה בצדו השמאלי של אגף מתון יחסית בפוליטיקה הישראלית, שכלל חלקים מד"ש, חלקים ממפלגת העבודה, את מפ"ם, רצ וחד"ש. אין זכר לכל זה בכנסת ה-18, והסיכויים לשיפור בבחירות הבאות הם שולִיים. לכל היותר יתנקמו הבוחרים היוניים במפלגת העבודה ויחזקו קצת את מרצ אבל המפה תישאר בעינה: ימין קיצוני דתי, ימין קיצוני חרדי, ימין קיצוני חילוני ומרכז לאומני גדול, שכבר הביאו אותנו אל עברי פי פחת. האגו של בורג ושל שותפו אבישי מרגלית יזכה אולי לכמה ליטופים, בעיקר מציונים בעבר ובהווה שלא מסוגלים להצביע בעד חד"ש, אבל בזה תסתיים האפיזודה. אין עתיד פוליטי להתארגנות שלהם, משום שחרף מס השפתיים המרשים הם אינם מסוגלים להתייחס בצורה שוויונית באמת לאזרחים הערבים. כיוון שהבעיות הסוציו-אקונומיות של המגזר הערבי הן זהות לאלה של רוב הציבור המזרחי ושל חלק מהעולים מברית המועצות לשעבר, הדיבור החלול על "שוויון" לא ישנה את העובדה שמדובר בשני דוברים אליטיסטיים, שהקשר שלהם עם בעיותיהם של האזרחים הערבים ושל העשירונים התחתונים הוא במקרה הטוב קלוש.          


המהפכנות של בורג היא די רדודה: בסך הכול הוא שוטח בפנינו מצע אנטי-פשיסטי דווקא ראוי, מחצין את כל הדעות הקדומות של הצבר החילוני הממוצע כלפי החרדים, עדיין דבק בפתרון הממסדי החדש המבוסס על שתי מדינות לשני עמים בחסות אמריקאית, ומפריח בלונים צבעוניים, עמוסי רטוריקה כאילו מרחיקת לכת, על "נכונותו" לראות ערבים בהנהגת המדינה. כל זה, מבלי לדון בנושאים מבניים כלשהם. זוהי בכל זאת התקדמות הראויה לברכה, ורבים מאיתנו עברו בדיוק אותו מסלול מִכשולים שמעליו מקפץ עתה בורג. אבל היומרה לתפוס, למשל, את מקומה של חד"ש היהודית-ערבית, על המסורת השורשית של התנועה הזאת, על עשרות אלפי תומכיה במגזר הערבי, על היכולת שלה לגייס אלפי תומכים גם בתל-אביב ומאות גם בעירנו, היא כמעט חצופה. הכרה אנינה בזכויות הפלסטינים לא תזכה אף יהודי בתודה רגשנית במגזר הערבי. הימים האלה חלפו. בסך הכול מציע בורג קו מדיני ורעיוני שהוא קצת משמאלה של מרצ.


ההגיון של הדברים מצביע על כך שהוא חייב להצטרף לתנועה היחידה שמייצגת את הדמוקרטים הציונים, ולהשאיר את השיח הרדיקלי לסוציאליסטים מכל הגוונים, שהגישה שלהם לפתרון המדיני נובעת מהבסיס הרעיוני שעליו מושתתת כל תפיסתם הפוליטית והרוחנית. גימיקים שנועדו למשוך עיתונאים זריזים לא יוכלו לגייס ציבור בוחרים לתנועה שיוזם בורג. הבעיות קשות מדי, קהל היעד של השמאל הוא אכול אכזבות ורבים מאיתנו גלשו במשך השנים אל המרכז הלאומני ושמו את מבטחם בסוסים טרויאניים ובשרלטנים כמו שמעון פרס ואהוד ברק. ההתפכחות מ"תנועת העבודה הציונית" דורשת הרבה יותר העמקה רעיונית ועבודה סיזיפית עם בני אדם אמיתיים לא רק במכון ואן-ליר אלא גם בסכנין, בנצרת, בקרב הבדואים בנגב ובקרב המזרחים בשכונות ובעיירות הפיתוח.


אסור לזלזל בבורג או במרגלית, שני אנשים יקרים שאני מכיר כבר עשרות שנים. הם מבטאים מצוקה אמיתית של אינטלקטואלים, שתמיד פעלו באגף הנון-קונפורמיסטי של תנועות ממסדיות. הם מסוג האנשים, כמו עמוס עוז, שניסו לשווק את אהוד ברק למרצ (כשהיו עוד בחירות ישירות לראשות הממשלה) גם אחרי שביצע את פשעיו נגד הציבור הערבי באוקטובר 2000. לאורך כל חייהם הפוליטיים הם נפנפו בקונפליקט המדומה שבין פרס, ברק וחבריהם לבין הליכוד. דורות שלמים של אנשים שתיעבו את הכיבוש בזבזו את חייהם לריק בגלל השקר הגדול הזה. ברגע שהם ישלבו ידיים עם מוחמד ברכה ועם דב חנין, נתחיל להאמין להם.


* התפרסם ב"כל העיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. בורג מבין בכדורסל הגיב:

    ברעם מבין בכדורגל

  2. הוא לא יצליח הגיב:

    בורג לא יצליח מאותה סיבה שהשמאל הישראלי כמעט נמחק – אף ישראלי שפוי לא מאמין לפלשתינים. אחרי שש פעמים שהוצעה להם מדינה והם סרבו ואחרי שלוש פעמים שישראל הכירה בזכות הפלשתינים למדינה ונענתה בכל פעם בטרור רצחני הישראלים הבינו את מה שברעם וחבריו עוד לא הבינו – הפלשתינים אינם רוצים שלום ואינם רוצים שתי מדינות לשני עמים. הפלשתינים רוצים שני דברים בלבד – חסול מדינת ישראל וסיום פעולתו של חאג אמין אל חוסיני לצד היטלר. עד שהפלשתינים לא יקומו ויגידו במפורש שהמשא ומתן הוא על שתי מדינות לשני עמים לא יהיה פה שלום ולא תהיה תקומה לשמאל הישראלי.

  3. דניאל בוינדר הגיב:

    חיים ברעם, היזהר נא להבא בהזכירך את אבישי מרגלית והקפד לציין את שמו הפרטי. אחרת תתעורר הסכנה שיטעו לחשוב כי מדובר בכתבן הנחות ורפה-השכל דן מרגלית.

  4. יובל הלפרין הגיב:

    אברום בורג:

    בתור מפגין נוסף בשיח’ ג’ראח – כן.
    בתור מנהיג מפלגה -לא.

  5. נועם כפיר הגיב:

    בורג הוא מגלגל עיניים שכולו פוזה וזיוף – מוטציה מסלידה של האבא שלו (השר הניצחי והמיותר יוסף בורג).

  6. ג.ש. ירושלים הגיב:

    מאמר מעולה ביותר.
    נהנתי לקרוא מתחילתו ועד סופו.
    ראוי לציין שהמשפט הכי ריאלי לגבי הכתבה
    הוא המשפט האחרון:
    ברגע שהם ישלבו ידיים עם מוחמד ברכה ועם
    דב חנין,נתחיל להאמין להם.

  7. ירון הגיב:

    יש להעביר את המאמר לאברום בורג!

    ואין ספק שחיים ברעם צודק,
    על בורג להצטרף למוחמד ברכה
    ודב חנין!

  8. רמי יובל הגיב:

    א. ברעם מאבחן התפלגות הבוחרים בישראל לימין ענקי ושמאל מדולדל, אבל מתעלם מסימנים מדאיגים מאוד לימין הישראלי על כל גווניו.
    ב. סימנים מדאיגים אלו, אם יאובחנו ויוסקו מהם מסקנות אופרטיביות, עשויים להיות סימנים מעודדים ומפיחי תקווה לשמאל ולמדינה.
    ג. תהליך ההתימנות הוא האחזות בקרנות המזבח של "הישגי" מלחמת 67 שרוב העם נהנה מהם, אבל האיומים עליהם מתעצמים. מראת הכיבוש המהבילה הולכת ומתבהרת ואדי ההבל מתאיידים והדמות המשתקפת בה מבהילה. מבול הגזרות המוטלות על ערביי ישראל הם נסיון נואש להתאחד סביב הלאומנות היהודית, אבל דווקא עתה רבים מבינים כי הוא מסכן את מפעל המדינה והם בשלים לקואליציה יהודית ערבית מול הלאומנות היהודית. עתה הזמן להקים מפלגה שתאחד את כל המפלגות הערביות ואת חד"ש ואת מרץ ואת בורג ומרגלית (בוודאי שלא דן החוליגן) שרשימת מועמדיה תהא פריטטית ואנשים כמו ברעם לא יברחו ממנה. איך אמר מי שאמר: עת לעשות לאדוני הפרו תורתך, או בלשונו של בן אהרן: עוז לתמורה בטרם פורענות.

  9. בורג באמת איש יקר הגיב:

    תנאי הפרישה שלו מראשות הסוכנות היהודית עלו לכולנו ביוקר רב. מישהו זוכר את מלחמת העולם על הג’יפ?

    או בישראלית פשוטה- איכס, שרלטן.

    לגבי שילוב ידיים, יש לי הצעה ריאלית יותר בשבילך. שבורג ישלב ידיים עם חנין, וחנין עם ברכה.או עדיף לשים עוד כמה "קונדומים" באמצע, ליתר ביטחון. מגע ישיר עשוי להיות מסוכן.

  10. אורי שני הגיב:

    אם ברעם כבר אומר "סכנין", היה ראוי שייתן את שורת המחץ:
    "…אני יכול לתת לך את הכיוונים, את המודל. תראה את בני סכנין. קבוצת כדורגל ערבית עם קפטן יהודי. לשם צריך ללכת…" מתוך הראיון עם אברום בורג ב"מעריב"
    זה אומר הכל!!
    ואני דווקא הייתי אתמול בסכנין, בעצרת תמיכה באל-עראקיב. היו שם כמה יהודים, גם על המבה, כמו גדי אלגזי, דב חנין, אבל לא בתור קפטן.

  11. את מי מעניין אברום? הגיב:

    הויכוח עם השמאל הציוני, או החצי-ציוני אינו רציני, כל עוד חד"ש לא ממלאת את התפקיד שתומכיה יועדו לה. דב חנין עוסק ב"ירוק" יותר מאשר ב"אדום", וקולם של הח"כים הערבים בקושי נשמע. האם חד"ש התעייפה, או שקשה לה להגן על האינטרס הלגיטימי המשותף ל"יהודים" ולערבים? מדוע אין חד"ש נוקטת עמדה ברורה בעניין המשט ההומינטרי לעזה? מדוע חד"ש משאירה את החזית לבל"ד? ומדוע אין הנושא עולה כאן – מעל דפי הגדה השמאלית – לוויכוח? — הדבר הוא אקטואלי לאור הנסיון של הימין הפשיסטי לטהר את הכנסת מחברי הכנסת הערבית, כפי שגדעון לוי כותב ומתריע היום ב"הארץ".

  12. עיניים לראותEYES2C הגיב:

    הפסיקו את העיסוק בבורג! יש דברים יותר חשובים לאנו חייבים להתפנות ולעסוק בהם בכובד ראש! למשל: האמירה של גבי אשכנזי על הצלפים שיוצבו בירי הבא במשט וכו’.
    אילו היה זה רק דגנרל סוטה אחד שהתבטא כך, ניחא! אבל ‎זה לא רק אשכנזי — כל המטה הכללי חתום על אותה הדוקטרינה האלימה!
    ‎מאז 1948, כאשר יצחק רבין עסק בטיהור אתני לאחר שבן גוריון הורה לו בתנועת יד "לטהר" גם את רמלה ולוד מפלסטינים… ועד האינטפדה הראשונה שבה פקד אותו האדם לשבור ידיים של זורקי אבנים – חלה התפתחות מסוכנת אצל אותם מנהיגים וקצינים. הם החלו מתייחסים לערבים [ועכשיו גם לטורקים] כאילו היו "ג’וקים מסוממים". הגדיל לעשות המטכ"ל שאימץ לעצמו דוקטרינה פושעת ע"ש השכונה בביירות שדן חלוץ הורה להפציץ ולהרוס עד היסוד – דאחיה. ואת הבסיס האידיאולגי-הכמו-נאצי לכך נתן לא אחר מאשר "הבודק" את תקיפת המשט ההומניטרי – אלוף [במיל] גיורא איילנד. וכך איילנד מנסח זאת‫:‬ ‫"חיי החיילים שלנו חשובים יותר מחיי אזרחים של הצד השני, שלא נטעה בענין הזה."‬ ואיילנד מאמין ‫- בטעות – ש‬כך הדבר ‫אפילו לפי החוק הבינלאומי. כך נראה המטכ"ל שקיבל את התזה של הנביא גיורא, ש"המלחמה הבאה תהיה בין ישראל ללבנון ולא בין ישראל לחיזבאללה".‬ [המשך]

  13. לחיים הגיב:

    יש לך פליטת קולמוס מענינת ,אתה קורא לסעדיה מרציאנו ז"ל פופוליסט עדתי

  14. דב ברמן הגיב:

    המפלגה מיותרת

    כמות המצביעים במרחב הצר שבין חד"ש למפלגת העבודה/קדימה היא קטנה עד מאוד. פיצול נוסף יגרום להעלמות מר"ץ, וכמובן שתנועתו של בורג (שמצטייר לא פעם כהזוי, גם בקרב השמאל) בוודאי לא תעבור את אחוז החסימה. הקולות ילכו לאיבוד, כלומר לקדימה/ליכוד
    מוטב היה אילו הוא היה מודיע על תמיכתו מבחוץ במפלגה כלשהיא, ולא גורם נזק

  15. חיים ברעם הגיב:

    דמגוגיה שלך ולא "פליטת קולמוס". לא הזכרתי כלל את סעדיה ז"ל, ולא במקרה. השייכות שלו לשל"י הייתה רעיונית והוא הזדהה עם כל עמדות התנועה בנושאים הפוליטיים.

  16. מני הגיב:

    אני חושב שחיים ברעם נתפס במלכודת של אין חדש תחת
    השמש, בהתיחסו לאברום בורג כבורגני חסר הסוציאליזם
    הבין עדתי וחסר היכולת לאינטגרציה. . .

    ובכן, מה שבורג מציע לפי דעתי הוא מהפכה, לא פחות. . .

    לשכוח מההתבדלות ולהכנס ללא תנאים לקידמת המערב
    אותה היהודי בישראל לעולם לא יפנים באורח טבעי!! דבר
    שגם לא היה במסר בכל התארגנות לאורך ההסטוריה של
    מדינת ישראל. . .

    במלים אחרות: לשכוח את אושוויץ ולצאת מהגטו המגעיל
    אליו ישראל היהודית הכניסה עצמה ככפואת שד – שמשם
    כנראה כבר לא תצא למרות אברום בורג! איך שהוא הכל
    כבר אבוד אך שווה נסיון אחרון. . .

    למה שחיים ברעם מצפה גם אני מצטרף! אך ללא מהפכת
    אברום זה יישאר בגדר חלום. . .

  17. חיים ברעם הגיב:

    מר אבישי מרגלית הודיע לי שהידיעות בעיתונות כאילו הוא שותף ביוזמה להקמת תנועה חדשה (ש"י) אינן נכונות. לכן אסתפק בדברים שכתבתי על בורג. תודה

  18. אשר רוזנטל הגיב:

    מאמרך חיים ברעם המודפס על נייר A4 עוביו מ"מ והוא מתקרב למאמרים אחרים בסוגיית יחסי ערב ישראל המתנשאים כמעט עד הירח.
    הפתרונות שהיו ןהפתרונות שיבואו יש להקדים להם מכה צבאית עזה משנה תודעה. מעין זו של 1973 .
    מכת 73 מיצתה את תנופתה (שלום קר עם מצריים וירדן + הסכם אוסלו והסדרוניו).
    חכו למכה הבאה

הגיבו לירון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים