הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-22 באוגוסט, 2010 5 תגובות

יכול להיות שזה נגמר? היו היתה פעם דמוקרטיה שטענה שהיא היחידה במזרח התיכון. עם השנים העיבו עננים רבים על האפשרות לתאר אותה כדמוקרטיה. בראשם: שליטה מתמשכת על מיליוני אנשים בשטחים כבושים, שהפכה אט אט ממה שאמור להיות כיבוש זמני עקב מלחמה, לשליטה אלימה בשטחים שבהם חיות  שתי קבוצות אוכלוסיות שונות, כאשר המדינה מאפשרת לקבוצה אחת (המתנחלים) לנשל את  השניה (הפלסטינים), תוך כדי שמערכת מורכבת של חוקים וצווים גורמת לכך שעל שתי האוכלוסיות חלות מערכות דינים שונות ומפלות. לכך הצטרפה העובדה שאלימות כלפי הפלסטינים, הן על ידי כוחות הביטחון והן על ידי המתנחלים, הפכה לנורמה המאפיינת את השליטה הזו.

אבל אם עד לאחרונה היה אפשר לשגות באשליה שלמרות המבנה האנטי-דמוקרטי של השליטה הישראלית בשטחים הרי שבתוך הקו הירוק, למרות בעיות רבות ובפרט אפליה מתמשכת של הציבור הערבי, נשמרים כללי משחק דמוקרטים בסיסיים, הרי שאי אפשר עוד להיות עיוור לרמיסתם ההולכת וגוברת של אלו. הסימנים, שהם רבים מכדי למנות את כולם ברשימה זו, מהווים דגל שחור שחשוב שיעורר את כולם, לפני שיהיה מאוחר מדי. את ההתקפות האחרונות על האקדמיה חייבים לראות בהקשר הרחב יותר הזה.


החלטת הכנסת לשלול זכויות מחברת הכנסת חנין זועבי בגלל השתתפותה במשט לעזה והמעבר, בקריאה טרומית, של הצעת חוק המבקשת להטיל קנסות על הקוראים לחרמות מסוגים שונים של ישראל או גם חרמות מוגבלים יותר, למשל על מוצרים מההתנחלויות, הן בין הביטויים של תהליך מדאיג עד מאוד. אפשר להסכים או לא להסכים עם הפעילות של זועבי, אפשר לתמוך או להתנגד לקריאה לחרמות. אבל ישראל נהגה להתגאות בקיום שיח ציבורי עשיר ופתוח ומגוון של דעות למרות מחלוקות קשות. הצעדים שנקטה הכנסת נגד זועבי, כמו גם הצעת החוק בנושא הקנסות על קוראים לחרם, מבקשים להעניש אנשים בגלל דעות ופעילות פוליטית. כנראה שצריך לחזור על האמרה השחוקה אך החשובה שחופש הביטוי והדעה, כמו גם חופש הפעילות הפוליטית חשובים דווקא כדי להגן על דעות שרבים מוצאים מקוממות ומרגיזות.


שני הצעדים האלו הם רק האחרונים בשרשרת של אירועים מדאיגים: העובדה שוועדת החינוך של הכנסת טרחה בכלל לקיים לאחרונה דיון בדו"חות (המופרכים כשלעצמם) של ארגונים המבקשים לבחון אם ההוראה באקדמיה הישראלית מספיק "פטריוטית", ההתקפה הקשה על ארגוני זכויות אדם ועל הקרן החדשה לישראל מטעם מספר גופים שמתיימרים להיות גופים העושים "בקרה" על ארגוני זכויות אדם, אך בעצם עוסקים בניסיון לעשות דה-לגיטימציה לארגוני זכויות אדם, המעצרים של מפגינים בשיח’ ג’ראח ושל נשות הכותל, כל אלו מעידים על מדיניות ואווירה ציבורית בהן זה נחשב ללגיטימי לנסות ולסתום את הפה של מי שמביע דעה ביקורתית ושונה מהקונצנזוס. אפשר להזכיר עוד אירועים כמו, מניעת כניסתו של פרופסור נועם חומסקי דרך מעבר אלנבי והצעות חוקי הנאמנות השונים.


בסיכומו של דבר, מעידים ההתקפות וניסיונות ההשתקה האלו על דעות ביקורתיות וכאלו שאינן ב"קונצנזוס", על חולשה עמוקה שהחברה הישראלית מצויה בה ומתבטאת בפחד מביקורת. נדמה שהפער בין ביקורת הולכת וגוברת מבית ומבחוץ על המדיניות והפעילות של ישראל בפרט בנוגע לשטחים, ובין התחושה של ישראלים רבים שכל מה שישראל עושה מוצדק, מזמין את הניסיון לבטל כל ביקורת כמוטה, בוגדנית ואולי אף אנטישמית. אבל הגיע הזמן לפקוח את העיניים ולא לעצום אותן; להקשיב לביקורת ולא לנסות להשתיק אותה; לא להתעלם מהמסרים על ידי התקפת השליח. ובעיקר, להכיר בכך שהעיקור של הדמוקרטיה כבר לא מתרחש רק בשטחים. לראות את הדגל השחור ולהתעורר לפעולה להגנת הדמוקרטיה. לפני שיהיה מאוחר מדי.


* פרופ. אייל גרוס, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. רמי הגיב:

    לפני 1965 חווינו משטר אפרטהייד פנימי שהונהג על ידי בן גוריון באמצעות הממשל הצבאי. בתקופה שאחרי בן גוריון ולפני מלחמת ששת הימים חווינו תקופה קצרה של משטר דמוקרטי שהלך והשתפר תחת שרביטו של לוי אשכול, אבל עם הקמת ההתנחלויות הראשונות ובמיוחד עם עליית הליכוד ושטפון ההתנחלויות וגניבת הקרקעות בכל רחבי הגדמ"ע והרצועה, הפכנו למשטר אפרטהיידי מובהק שהולך ומתנוון עד שהיום אנחנו צעד אחד לפני דרום אפריקה הישנה וצעדים מעטים אחרי הגרועים במשטרי המאה העשרים.

  2. בטטה הגיב:

    כפי שכבר הצעתי רבות כאן אני מציע למר גרוס להכין מזוודה,דרכון זר וכרטיס טיסה/הפלגה פתוח אם הוא לא רוצה למצוא את עצמו באיזה גולאג בנגב .

  3. חייבים אבל להגיד הגיב:

    שכל מי שתמך בתכנית הבריונית של אריאל שרון להתנתקות מעזה ולגירוש המתיישבים מגוש קטיף היה שותף לכריית הקבר לדמוקרטיה עליה מדבר המאמר הזה.זה לא נראה לי מופרך להגיד שמבחינה מוסרית תכנית ההתנתקות היתה שבר שבכלל לא ברור אם הוא ניתן לאיחוי בשיח הציבורי. רק שכשבזמן אמת היו אנשים שהזהירו מההשלכות המוסריות של מהלך כוחני ובלתי מנומק כזה פטרו אותם בלגלוג ובזלזול.הרצון הכפייתי לראות אנשים נהפכים לפליטים היה כנראה חזק מכל הגיון.ואת פירות הבאושים כולנו אוכלים עכשיו. 

  4. ק.א. הגיב:

    המשפט האחרון במאמר (4 מילים) לא מדוייק.

  5. צבוע הגיב:

    ח"כ זועבי לא הביעה דעה. היא בצעה פעולה של הזדהות עם מי שקוראים להשמדת מדינת ישראל ופעולה איננה הבעת דעה. ברוב מדינות העולם על פעולה כזו בזמן מלחמה הגברת היתה מוצאת עצמה ללא ראש. בישראל הסתפקו בשלילת זכויות שחלקן ממילא הצהרותיות. הקריאות לא היו לבחון את הפטריוטיות של האקדמיה בישראל אלא במפורש לנקוט כלפי חלק ממנה את אותה טקטיקה שאותם מרצים מציעים לנקוט כלפי ישראל. לדעתו של גרוס לקרוא להחרים את ישראל זה לגיטימי אבל לקרוא להחרים את המחרימים זה לא לגיטימי. אותו דבר היה בקשר לקרן החדשה. התוקפים אותה טענו שהיא אנטי ישראלית. הם לא הציעו לא לאפשר לה לפעול בארץ או לפגוע בראשיה אלא להחרים אותה. שוב מסתבר שלדעת גרוס לצעוק שישראל אנטי דמוקרטית ונאצית זה לגיטימי אל להגיד שמי שאומר את זה הוא אדם לא ישר זה לא לגיטימי. המאמר הוא דוגמא לצביעות של מי שרוצה שיתירו לו להגיד הכל אבל צועק מקרתיזם ואנטי דמוקרטיה כשאומרים משהו רע עליו.

הגיבו לבטטה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים