הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 באוגוסט, 2010 8 תגובות

עיקר העיקרים בשערוריית פרסום תמונותיה של החיילת לשעבר, עדן אברגי'ל, על רקע אסירים פלסטינים כפותים, מתבטא דווקא בתגובתה של המשוחררת הצעירה לאמצעי התקשורת. הנערה המסכנה כלל איננה מבינה על מה הרעש, בשל מה המהומה, מדוע ולמה יצא עליה הקצף?  ויותר מכל היא תמהה מה לא כשורה במעשה שעשתה, קרי, פרסום התמונות המזעזעות הללו. ובנתיים, מסתבר שעדן לא לבד ולהצטלם עם אסירים כפותים זו דווקא אופנה צבאית חדשה.

תגובתה של הצעירה מזעזעת לא משום שלא הבינה את הצורך בצנזורה. על כך לא מעט מהקוראים והצופים מודים לה, דווקא. הזעזוע הוא על כך שגדל דור של צעירים "ישראלים" שקהות חושיו ומידותיו הרעות הגיעו עד למדרגה המבחילה של אי ההבנה מדוע  אין רואים בעולם בשמחה לאיד של השפלת פלסטינים עניין של בידור לשמו. די מזעזע לחשוב שיש עוד הרבה "עדניות" ו"עדנים" (במדים ובלי מדים) שאינם מבינים מדוע יש להתבייש ולהסתיר מעשים כאלה, הן "מסיבות ביטחוניות" והן "מסיבות מוסריות". זהו שבר מוסרי בחברה הישרא-ציונית שאי אפשר לפטור אותו ב"תפוח רקוב" או בהסברי "פסיכולוגיה בגרוש" על "שחרור מתחים", "עומס עבודה", או "לחץ". זוהי עדות על יצירת "עם חדש" עם מוסר ולב חדש שיש לעצרו בעודו באיבו.

לכן, קוראים יקרים, כדאי שנבין באמת לאיזה תת מוסר הגיעה החברה הישרא-ציונית בחינוך צעיריה, ולאיזה "קודים אתיים" הגיע  הצבא הישראלי. זה שיש אסירים פלסטינים וישנם מעונים לא מעטים מתוכם ידענו כולנו, אבל עד לפרסומים הראוותנים של החיילת לשעבר ניסו עוד רבים להאמין שאותם אסירים, בליווי ההתעללות בהם, הם פועל יוצא של "צרכים בטחונים". אבל גב' אברגי'ל הצעירה הוכיחה לנו  בתמימות אי הבנתה כי בעצם כל המעצרים הללו והשפלת האסירים אינם בהכרח "צורך בטחוני", אלא בחינת הווי ובידור צבאי. שהרי הכותרת לתמונות מעידה יותר מאלף מילים על כך ש"משימות הביטחון" אינן אלא הווי ובידור חברתי על חשבון השפלת הזולת: "הצבא היא  התקופה היפה ביותר בחיי". ובאמת, מה יכול להיות יותר "יפה" לנערת טיפש-עשרה מלהצטלם בפוזות של אלפי חיוכים, כשמאחוריה אומללים כפותים שאינם יכולים להשיב?! באמת צודקת גב' אברגי'ל זו: רק בצבא היא יכולה לעבור "חוויה" כזו,  אך כאשר היא תתחיל לעבוד או ללמוד היא תחזור לגודלה הטבעי הנע סביב האפס. חוסר ההבנה של הצעירה על מעשיה ועל חומרת הפרסום מלמד שבישראל של המאה ה-21, ב"דמוקרטיה היחידה במזה"ת", גדל דור צעיר של "צברים", שכל כך הפכו לעוקצנים ואכזריים עד שהם עושים זאת גם כשהיריב כפות בידיו וברגליו ועיניו קשורות, ועוד מנציחים זאת באלבום משפחתי מפואר המוצג לעיני כל כ"כזה ראה וקדש" .

זאב ז'בוטינסקי, מיסד ומנהיג הרוויזיוניסטים, טבע בהמנון בית"ר את הכמיהה לכך ש"בדם וביזע יוקם לנו גזע, גאון ונדיב ואכזר". ז'בוטינסקי יכול לשמוח, מקברו, על כך שהמילה "אכזר" הפכה לא רק לנחלת תלמידיו אלא ל"נחלת הכלל" הישרא- ציוני.

אינני יודע על מה ולמה הפכו האסירים הללו לאסירים. אך אני יודע ולומד יום יום שאסור לענות כל אדם, אף שפשע, מעבר למידת הדין שחרצו לו. המילה "השפלה" מבטאת את מצב הסבל והעינוי שהוא מעבר למידת הדין שנחרצה. האנשים הללו, המופיעים מאחורי חיוכה השטני של החיילת הסוררת, נראים כאבות ואף סבים לשכמותה. אחד מהם הוא אדם דתי, מוסלמי שמי יודע מה עובר בליבו ובנפשו לאור השפלתו הפומבית על ידי נערה קלת דעת. אני משער שלא רק  היא עצמה נכחה בטקס ההשפלה הזה אלא גם אלה שצילמוה, סתם חברים שאליהם כיוונה את חיוכה הזדוני, או סתם חיילים עוברי אורח סקרנים. לא אכנס לעינויים הפיזיים שעברו אותם אסירים, לפני ואחרי "התמונה הקבוצתית" שנכפתה עליהם, אך בטוחני שסבל ההשפלה הנפשי מול חיוכים וצחוקים בהמיים, היה קשה וכואב יותר.

אני מתאר לעצמי אילו היתה נחשפת לעין העולם תמונה הפוכה, של השפלת אסירים ישראלים, מה היתה תגובתם של ח"כים , שרים או סתם אישי ציבור ואנשי תקשורת בישראל. ההשוואות עם השואה המרה, עם הפוגרומים האנטישמיים ועם האינקוויזיציה בספרד ובפורטוגל היו מרקיעות שחקים. אינני חולק על כך שכל השפלה באשר היא הינה קשה ויש לצאת נגדה ביד רמה. לכן הייתי שמח שאותם שרים וח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה היו קמים ומוקיעים מעשים ברבריים (כפי שלבטח היו מוקיעים מעללים דומים מהצד השני אילו, חס ושלום, היו נצפים על ידם) כאלה, תוך דרישה לוועדת חקירה על מה שמתחולל בצבא וגם כיצד מחנכים את הנוער הישרא-ציוני להימנע "מהווי ובידור" על חשבון הזולת.

צריך רק לדעת דבר נוסף. צעירים כמותה של הסוררת אינם עניין נדיר אלא שכיח, שאם לא כן וודאי שהגב' הצעירה לא היתה מתפלאת – "מה רוצים ממנה"? ואם כן שערו בנפשכם שפרצופים כמונה יתבגרו עם השנים ויהפכו למרצים, מורים, עיתונאים ואף לח"כים ושרים. כל מה שראינו בדיון על המשט התורכי בפרלמנט הישראלי כנגד הגב' זועבי עוד יהיה כהקדמה מינורית ומתוקה לעומת הפרלמנטים הבאים ב"מדינת ישראל".

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. Dino הגיב:

    לא ברור מדוע הכותב עושה אינדוקציה בין המעשה והתגובה המטופשים של החיילת לבין הנוער "הישרא-ציוני". לא הובאה במאמר ולו הוכחה אחת לכך שמדובר במי שמייצגת ציבור. הנה, אני ישרא-ציוני ואני מתחלחל ממה שעשתה ואמרה, אז מי מייצג יותר ישרא-ציונים? אני או החיילת? לדעתי חובת ההוכחה על הכותב, והוא לא הוכיח דבר.
    לגבי הציטוט של ז'בוטינסקי: הרב קאופמן מתבקש לקרוא דברים פרי מוחו של המופתי חאג' אמין אל-חוסיני, ולהיווכח שאצל מנהיג ומתווה הדרך בצד שכנגד היו כמה כמיהות קצת יותר מסוכנות מאלו של ז'בוטינסקי.

  2. k.a. הגיב:

    עושה הרושם של DINO אין בעיה עם קיום מחנות ריכוז אלא רק עם מעשים "חריגים" ודיבורים "מטופשים" שגורמים לו חלחלה. ובלי לשים לב הוכיח (ממעמקי האשליה העצמית) את צדקת הרב קאופמן.

  3. Dino הגיב:

    מכיוון שאתה שם בפיו של הרב קאופמן דברים שלא אמר (מחנות ריכוז וכיו"ב)
    אז הטענה שלך (שאני כביכול מוכיח את צדקתו) אינה נכונה בעליל.

    ואם להתייחס לרגע לעניין מחנות הריכוז – כקצין מילואים הוצבתי פעמיים במשימות שמירה על עצורים פלסטינים, פעם בקציעות ופעם במחנה עופר, ואני יכול להעיד שתנאי המעצר שלהם היו טובים יותר מתנאי המגורים והמזון שלנו, החיילים.
    כמובן שכל בר דעת (כולל אני, תתפלא) ילין בצדק על עצם המעצר של אותם פלסטינים, אבל רק לשם הדיוק במינוחים – אין שום דבר בתנאי המעצר של הפלסטינים בישראל שמזכיר במשהו מחנה ריכוז, מלבד עצם היותו כלא.

  4. Michael Sharon הגיב:

    תרבות ההתעמרות-כשעשוע בישראל, לא צצה לה בעלמא, אלא על רקע של שחיתות אינטלקטואלית וכלכלית. מסמכי ענת קם תוארו בעיתונות כחשיפת מידע ביטחוני, אבל מהמעט שפירסם אורי בלאו, עולה שענת קם בחרה בחומר החושף בעיקרו פשיעה כלכלית ושחיתות עבריינית במערכת הביטחון (המידע על עסקים חובקי עולם בחסות המערכת בתחום סחר הנשק של גבי אשכנזי, אותם העביר לבנו הצעיר; המשך זרימת הכסף באופן פרטי מעסקי ביטחון לאהוד ברק מחברת ברק בע"מ, גם אחרי מינויו כשר. וכד'). פרשת מסמך גלנט מהווה אינדיקצייה נוספת לשחיתות בצמרת מערכת הביטחון.

    דומה שבישראל ערכים יצרניים, בונים ואחראים מתאפסים בחלקם המכריע:

    קדושת החיים, איכות המוצרים והשרותים, המחירים המנופחים חדורי הנוכלות, שכר העבודה היצרנית הירוד, הפקידות והשרות הציבורי המועלים, שוחרי הרוע וחדורי הבטלנות והסחבת, התעבורה (הפקקים הנוראים, היעדר רכבת תחתית ורכבת קלה), ההנאה מתפעול נוכלות ממזרית וקומבינות כספורט לאומי, רמיסת ערכי צדק ויושר, מדרכות הערים המזוהמות והמסריחות, העיתונות הגרועה הדוחפת לנו טריביה משעממת בכותרות, הטלויזיה המטמטמת אותנו, פרשני הביטחון ההיסטריים, תרבות השקרים האין סופית והפרועה, כתחליף לאמת פשוטה ורגועה, שעשועי הדם להמון בעזה ובלבנון ובמשט ההומניטארי, ההשפלה והצחוק על הזולת בבחינת הווי ובידור – לעיתים על מנת להשכיח את הקיבה המכרכרת של העניים והזקנים הנוברים בפחי הזבל בערים למצוא פת באושה, או בערמות הירקות המרקיבים בסופו של יום בשווקים המצחינים.

  5. k.a. הגיב:

    הפער בין המחזיקים בראיה שמאלית "רדיקלית" למאמינים בתעמולת הממסד הוא לא פער לוגי. כשמתפתח "דיון", כנסיון לסגירת פער זה, הקושי שעולה מקורו לא במרחק חשיבתי אלא במרחק רגשי-אישי, כך שמנקודת המוצא – האפשרות לדיון ממשי מוטלת בספק (יש לחשוד שבחלק מהמקרים מדובר רק בטקטיקה).

    כשאמרתי מחנות ריכוז – הכוונה היא לכלל הנצורים תחת שלטון צבאי ולא רק לאלה האזוקים פיזית כרגע. הציבור בישראל מתקשה לראות בפלסטינים קבוצת בני אדם שישראל פושעת בהם שיטתית. ישנם מאות אלפי אנשים שהכירו בפשע זה וזו אינה "דיעה" או השקפה "רדיקלית" אלא הכרה בעובדה (גם משפטית) שישראל מונעת במאמץ את האפשרות להתדיין בה (ככזו) בתקשורת בכלל או במיוחד בבית משפט בינ"ל. האפיק הזה נחסם ע"י ישראל בגיבוי אמריקאי.

    מערך הכוחות הוא כזה שהצדק מטואטא עד אין קץ ביעילות ובשיטתיות ואין בנמצא מקור ללחץ ממשי להביא לבירור כזה. על רקע הברוטליות הברברית הזו אכן נוצר לו "עם" שולט שמופקד על שמירה מתמדת על מחנות הריכוז והשעשוע שלו. חלק עושים זאת "במקצועיות" חיילית, וחלק בהשפלות ועינויים. עוד לפני יותר מ 20 שנה הייתי עד למעשים כאלה. פשיעת החיילים (כל אחד לפי שיטתו והבנתו) צומחת על רקע פשיעת השלטון.

    אומר הרב קאופמן: "בעצם כל המעצרים הללו והשפלת האסירים אינם בהכרח "צורך בטחוני", אלא בחינת הווי ובידור צבאי" ובכך מאיר את המציאות הכיבושית ותכניה. ואחרי 60 שנות גזילה ורמיסה – מבינים החיילים מה עליהם לעשות גם כשפקודה מפורשת לא ניתנה. העובדה שחייל פלוני עמד ושמר על אותם אסירים אומרת שנטל חלק באותו הפשע (אשר לו הוא מסכים) גם אם לא התלהב משעשועי ענויים (ולכן נחשד ע"י עמיתיו בשנאת עמו). כעת אנו עדים לגל איסלמופוביה עולמי בניצוח ישרא-ציוני להכנת השטח לפשעי מלחמה נוספים.

    וטרם אשכח, מגיעה לאתר הגדה החדש ברכת הצלחה!

    • k.a. הגיב:

      ולמתנגדים למונח "מחנה ריכוז" אבקש מינוח חליפי לגידורם של מליוני בני אדם במכלאה צפופה העומדת לחסדו המוחלט של צבא הרודה באסיריו מדי יום ביומו בשלל אמצעים לעינוי הכלואים שם בגוף, בנפש ורכוש ושאסיריו גברים, נשים וילדים נמקים להם ככה שנים.

      באיזה שם נבחר לאמצעי ולשיטה הזו? המרכז הבינתחומי למדעי הציונות?

      • Dino הגיב:

        מין המפורסמות היא שמצב הפלסטינים ביו"ש טוב לאין שיעור מזה של תושבי עזה, ונשאלת השאלה האם ישראל שמה לה למטרה למרר במיוחד את חייהם של תושבי עזה, או שמא יש משהו ב"התנגדות" החמאסית שמדרדר את חיי האזרחים שם.

        • k.a. הגיב:

          יחס השלטון לעזה וליו"ש הוא שווה עקרונית כי שניהם אזורים פלסטינים. אין יחס מועדף ליו"ש. יש רק הפסקת אש והקלות למי שמציית. אפשר לבקר את החמאס ואין שם תמימות, אך מה זה לענייננו? הנסיון לאתר "הומניות" בכיבוש נוסה כבר ע" רבים ותמיד נכשל.

הגיבו לMichael Sharon

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים