הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 באוגוסט, 2010 4 תגובות

יכול להיות שזה נגמר? היו היתה פעם דמוקרטיה שטענה שהיא היחידה במזרח התיכון. עם השנים העיבו עננים רבים על האפשרות לתאר אותה כדמוקרטיה. בראשם: שליטה מתמשכת על מיליוני אנשים בשטחים כבושים, שהפכה אט אט ממה שאמור להיות כיבוש זמני עקב מלחמה, לשליטה אלימה בשטחים שבהם חיות  שתי קבוצות אוכלוסיות שונות, כאשר המדינה מאפשרת לקבוצה אחת (המתנחלים) לנשל את  השניה (הפלסטינים), תוך כדי שמערכת מורכבת של חוקים וצווים גורמת לכך שעל שתי האוכלוסיות חלות מערכות דינים שונות ומפלות. לכך הצטרפה העובדה שאלימות כלפי הפלסטינים, הן על ידי כוחות הביטחון והן על ידי המתנחלים, הפכה לנורמה המאפיינת את השליטה הזו.

אבל אם עד לאחרונה היה אפשר לשגות באשליה שלמרות המבנה האנטי-דמוקרטי של השליטה הישראלית בשטחים הרי שבתוך הקו הירוק, למרות בעיות רבות ובפרט אפליה מתמשכת של הציבור הערבי, נשמרים כללי משחק דמוקרטים בסיסיים, הרי שאי אפשר עוד להיות עיוור לרמיסתם ההולכת וגוברת של אלו. הסימנים, שהם רבים מכדי למנות את כולם ברשימה זו, מהווים דגל שחור שחשוב שיעורר את כולם, לפני שיהיה מאוחר מדי. את ההתקפות האחרונות על האקדמיה חייבים לראות בהקשר הרחב יותר הזה.

החלטת הכנסת לשלול זכויות מחברת הכנסת חנין זועבי בגלל השתתפותה במשט לעזה והמעבר, בקריאה טרומית, של הצעת חוק המבקשת להטיל קנסות על הקוראים לחרמות מסוגים שונים של ישראל או גם חרמות מוגבלים יותר, למשל על מוצרים מההתנחלויות, הן בין הביטויים של תהליך מדאיג עד מאוד. אפשר להסכים או לא להסכים עם הפעילות של זועבי, אפשר לתמוך או להתנגד לקריאה לחרמות. אבל ישראל נהגה להתגאות בקיום שיח ציבורי עשיר ופתוח ומגוון של דעות למרות מחלוקות קשות. הצעדים שנקטה הכנסת נגד זועבי, כמו גם הצעת החוק בנושא הקנסות על קוראים לחרם, מבקשים להעניש אנשים בגלל דעות ופעילות פוליטית. כנראה שצריך לחזור על האמרה השחוקה אך החשובה שחופש הביטוי והדעה, כמו גם חופש הפעילות הפוליטית חשובים דווקא כדי להגן על דעות שרבים מוצאים מקוממות ומרגיזות.

שני הצעדים האלו הם רק האחרונים בשרשרת של אירועים מדאיגים: העובדה שוועדת החינוך של הכנסת טרחה בכלל לקיים לאחרונה דיון בדו"חות (המופרכים כשלעצמם) של ארגונים המבקשים לבחון אם ההוראה באקדמיה הישראלית מספיק "פטריוטית", ההתקפה הקשה על ארגוני זכויות אדם ועל הקרן החדשה לישראל מטעם מספר גופים שמתיימרים להיות גופים העושים "בקרה" על ארגוני זכויות אדם, אך בעצם עוסקים בניסיון לעשות דה-לגיטימציה לארגוני זכויות אדם, המעצרים של מפגינים בשיח' ג'ראח ושל נשות הכותל, כל אלו מעידים על מדיניות ואווירה ציבורית בהן זה נחשב ללגיטימי לנסות ולסתום את הפה של מי שמביע דעה ביקורתית ושונה מהקונצנזוס. אפשר להזכיר עוד אירועים כמו, מניעת כניסתו של פרופסור נועם חומסקי דרך מעבר אלנבי והצעות חוקי הנאמנות השונים.

בסיכומו של דבר, מעידים ההתקפות וניסיונות ההשתקה האלו על דעות ביקורתיות וכאלו שאינן ב"קונצנזוס", על חולשה עמוקה שהחברה הישראלית מצויה בה ומתבטאת בפחד מביקורת. נדמה שהפער בין ביקורת הולכת וגוברת מבית ומבחוץ על המדיניות והפעילות של ישראל בפרט בנוגע לשטחים, ובין התחושה של ישראלים רבים שכל מה שישראל עושה מוצדק, מזמין את הניסיון לבטל כל ביקורת כמוטה, בוגדנית ואולי אף אנטישמית. אבל הגיע הזמן לפקוח את העיניים ולא לעצום אותן; להקשיב לביקורת ולא לנסות להשתיק אותה; לא להתעלם מהמסרים על ידי התקפת השליח. ובעיקר, להכיר בכך שהעיקור של הדמוקרטיה כבר לא מתרחש רק בשטחים. לראות את הדגל השחור ולהתעורר לפעולה להגנת הדמוקרטיה. לפני שיהיה מאוחר מדי.

פרופ. אייל גרוס, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. k.a. הגיב:

    כשהימין חש שטיב המבנה שיצר נחשף הוא מגיב ביללות שבר: "דה-לגיטימציה" – להיפוך היוצרות.

    זה תרגיל שעבד שנים ושעובד עדיין באופן כה מוצלח – התוקף הוא המתגונן, הגוזל הוא הקרבן וכל מי שהמעיז חלילה לקרא לילד בשמו הוא דה-לגיטמטור, כפוי טובה, בוגד שונא-עמו או אנטישמי ומכחיש שואה מוסלמי.

    אסטרטגיה זו זכורה עוד מימי גולדה שהטענה שלא תסלח לפלסטינים על כך שבמעשיהם גרמו לחיילי צה"ל להרוג בילדיהם…כמה נעים להתרפק על שליחות "בטחונית" הכרחית ואצילה שכזו.

    הרעיון ממש מושלם. לשם כך עובד שעות נוספות, ובהצלחה עצומה, מערך הסברה משומן (Hasbara) לזריעת בלבול והסחת הדעת, בארץ וביחוד מחוצה לה(!), מפשעי מלחמה.

    מדהים עד כמה יעילה שיטה זו – שיטה הממזגת יחדיו האלמנטים הבאים: בוז לאחר, טפיחה על השכם להעלאת המורל הפנימי להמשך המעש הכיבושי, אספקת צידוק וטיהור לפשעים וסיבוב כל ביקורת חזרה אל המבקר – אשר נאלץ אף הוא להסיח את אצמו מהעניין ולעסוק בבזבוז זמן אינסופי על אנליזה עצמית של מניעי הבקורת – כל זאת בעוד הפשע ותעמולתו ממשיכים להתגלגל שוב ושוב באין מפריע…. Perfect!

  2. Michael Sharon הגיב:

    מילות הקסם של היום היו שחרור לעיתונות של נאום המפתח שישא נתניהו בארה"ב, שעיקרו, נכונות מרשימה לשלום, ומילות פיוס וחסד.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3947772,00.html
    נאום נתניהו המדהים, הנהדר, אבל מה בתכל'ס?

    פרשנות קצרה: המנהיגות עובדת יופי עם הפה

    הנאום כתוב בכשרון רב, יתכן אפילו שניסחו נתניהו עצמו, איש מוכשר, ולא תועמלני משרד החוץ. אבל כאן זה נעצר, העבודה עם הפה היא הכל, ללא כל מעשים. אומרים "אני לוקח את האחריות" (אשכנזי, ברק) אך לא מבינים דבר פשוט: לאחריות יש ביטוי אופרטיבי, במעשים, אחריות אינה רק השמעת המילה "אחריות".

    צריך למצער לפצות את העם האומלל שאנו יושבים על אדמתו ומתעמרים בו עשרות שנים, להתפייסות היסטורית צריך להיות בסיס מטריאלי. אחרת מדובר בהונאה של הקהילייה הבינ"ל כולה, בחסות מילים יפות, למען המשך הזרמת כספי הסיוע הזר לאליטה הישראלית, בעוד חלק מהעם רעב, בעוד זקנים מחטטים בזבל למציאת פת לחם באושה להשקטת ביטנם המקרקרת, למען המשך השחיתות והפשיעה הכלכלית של הפקידות והשירות הציבורי, למען ימשכו הפקקים הבלתי אפשריים בכבישים, בהיעדר רכבת תחתית וקלה, בעוד בני האליטה – עומדים לרשותם מנחות מסוקים, והם נוסעים לחו"ל פעמים רבות בשנה, למען המשך המיסוי הכבד, בעוד אין תמורה למיסינו – מדינת הרווחה חוסלה בזמנו, אך המיסים לא ירדו אלא עלו.

  1. […] הרשימה התפרסמה ב"גדה השמאלית" […]

  2. […] This post was mentioned on Twitter by Aeyal Gross, Not the IDF. Not the IDF said: RT @AeyalGross: קץ הדמוקרטיה? רשימה חדשה שלי: http://hagada.org.il/?p=120 […]

הגיבו לMichael Sharon

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים