הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 באוגוסט, 2010 5 תגובות

אתם מפלגים את העם, הם אומרים. למעשה, הם מתכוונים, אתם לא מסכימים איתנו. אתם אנטישמים, שונאי ישראל, שונאי עצמכם, הם אומרים. למעשה, הם מתכוונים, אתם מפרידים את עצמכם מאיתנו. אתם רואים בעצמכם קודם כל בני אדם, לפני שתביטו לעבר שיוכם הלאומי. אתם מאמינים בזכותו של כל אדם להגדרה עצמית ללא קשר למוצאו. זוהי מידה רעה בישראל, הם אומרים, מאפיין שלוקים בו רק הפתיים מהשמאל שאינם מבינים שבמציאות בה אנו חיים אל לך לשכוח מהם שורשיך האתניים. עליך לזכור שהם האלמנט היחיד שחשוב בתפיסתך את מהותך.

למעשה, הם מתכוונים, אין לנו בסיס אחר לזכות הקיום של המדינה היהודית, כיהודית, מלבד הפחד הפרנואידי מהשונה והאחר שחייב, או זקוק לחיות כאן לצידנו. השונה והאחר שאינו יהודי לא בדתו ולא במוצאו, אך הוא אזרח במדינת ישראל, הזכאי לכל הזכויות הנלוות לכך. או המהגר, שאמנם אינו אזרח המדינה, אך מעוניין להפוך לחלק אינטגרלי ממנה, רצון שמערער על הנחת היסוד שלהם: רק יהודים רשאים לחיות כאן, ורק להם הזכות לרצות לחיות כאן. יתרה מכך, זהו רצון שמעמיד בסימן שאלה את כל תפיסת הקורבנות אותה מטפחת ישראל בשמחה כה רבה מאז ומעולם; אם כולם שונאים אותנו, איך נתמודד עם רצונם של "כולם" לחיות איתנו תחת אותה קורת גג? לפיכך, התגובה האגרסיבית של הממשלה בהתמודדות עם ההגירה ההדרגתית לתוך המדינה בשנים האחרונות הופכת להגיונית. ההצדקה הדמגוגית לקיומה של ישראל כמדינה יהודית בלבד, המבוססת על פחד ובדלנות, מועמדת לפתע במבחן וכושלת בו. באופן אוטומטי מנסה השלטון לרמות במבחן: הוא מציג את המהגרים לא כבני אדם המעוניינים להשתלב בחברה הישראלית, אלא כטפילים חסרי כבוד שמגיעים לישראל רק מפני שהארצות מהן באו מפגרות ונחשלות. הרי אף אדם בר דעת, לתפיסת השלטון הישראלי, לא יגיע לכאן מרצונו החופשי, לחיות לצידו של העם היהודי המגורש והמפוחד.

אתם אנטי דמוקרטיים, הם אומרים, ומעוניינים בפתחון פה אקדמי רק לאלו שתפיסת עולמם דומה לשלכם. למעשה, הם מתכוונים, אנחנו מעוניינים באקדמיה שתביע רק את דעתנו. הקריאות האחרונות נגד הלך הרוח האקדמי בישראל אינו נובע מחיבה מיוחדת לחופש ביטוי ופלורליזם שצצה פתאום בראשם של האנשים המאיימים בפגיעה במוסדות אקדמיים, במידה ודרישותיהם לא ייענו. למעשה, זו התקפה על מוקד הכוח האחרון שלכאורה, ורק לכאורה, עדיין שייך לשמאל הישראלי. לתפיסתם של נאמני חופש הביטוי החדשים, החשיבות היחידה שיש לחופש הביטוי היא ביכולתו לשפר את מעמדם ואת כוחם בתוך החברה הישראלית ומחוצה לה. הם מפקפקים לחלוטין בזכותם של אנשים התומכים ברעיונות אחרים משלהם להשתמש בו. התגובות הספונטניות בטוקבקים לכל פרסום תקשורתי הנוגע בדיכוי זכויות האדם המתרחש בישראל מבטא זאת היטב. כמו ילד קטן היודע שעשה רע אך מנסה להתחמק מעונש, מתלוננים המגיבים על הפגיעה בהסברה הישראלית. מה שחשוב הוא לא האמת, אלא הדרך בה תראה האמת על ידי המבוגרים, העולם. כך באופן קבוע, אותו הילד, הציבור הישראלי, שם שתי ידיים על אוזניו ועיניו ומאשים את כולם חוץ מעצמו. העיקר שיעזבו אותו בשקט, בין אם הוא בסדר ובין אם חטא. העיקר שיאפשרו לו לא להתבגר, לא להתמודד עם המציאות שנכפתה עליו, עם קיומו של עולם המבוגרים – עולם הלוחש שלו שהפנטזיה אודות מדינה יהודית ודמוקרטית היא שקר וכזב, עולם שמיוצג בישראל בעיקר על ידי האקדמיה שאינה חוששת לאמץ תפיסות חיצוניות ושונות מתפיסות הבסיס של הציונות הנטועות עמוק כל כך בחינוכו של כל אחד מאיתנו.

התקשורת אינה "שמאלנית", אך היא נתפסת ככזו, מפני שהיא מעניקה לעתים את זכות הדיבור לאנשים שלהם נאמני חופש הביטוי החדשים אינם מעוניינים להקשיב. כך גם האקדמיה, כך גם בתי המשפט. גם אם אותם גופים (שאינם מהווים ישות אחת אלא מורכבים על ידי אנשים רבים ותפיסות שונות) הולכים ונוטים ימינה בהתמדה, הם משמרים באופן מסוים את זכותו של כל אדם באשר הוא אדם להתבטא ולהביע עצמו בתוך הציבוריות הישראלית. זהו בדיוק הדבר ממנו חוששים נאמני חופש הביטוי החדשים – מקיומה של אופציה אחרת בתודעת הציבור והחברה. אופציה אחרת מהם.

אתם לא ישראלים, הם אומרים. למעשה, הם מתכוונים, אנחנו מפחדים מכם, איננו יודעים איך להתמודד עם דעותיכם מלבד פסילה מוחלטת של זכותן לקיום, ואני מפחד מהם.

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. k.a. הגיב:

    יש אנשים שהמדינה הרעה הזו היא בשבילם חוויה עמוקה ומן התרגשות תמידית וקבועה.
    ערבים, שמאלנים והומואים מקלקלים להם את החוויה הזו, במיוחד אם הם מראים סימני חיים.

  2. angelo aidan הגיב:

    מה כאן קשור למשטר דמוקרטי? מה קושר בין החירויות הדמוקרטיות לבין המשטר הדמוקרטי? המשטר הוא מדינתי, וכמו כל מרכיב של המדינה, ייעודו לכפות את מרותו. כלומר, כל משטר, דמוקרטי (שים לב לסתירה הזו – אנחנו נפתור אותה כאשר נדון בגבולות חופש הבחירה והביטוי) או לא, ובכלל זה, כל מדינה, כופה מהותית מרות על הנתינים. לכן, המשטר, מעצם היותו כזה, הוא דיקטטורי אפילו כאשר מצמידים אליו שם תואר שונה, על אף שזה האחרון רומז על דרגה מסוימת של מתן חופש הבחירה והביטוי. אם המשטר עושה שימוש או לא בגיוס הנתינים על-ידי העלאת זכויות, כולל זכויות היתר, ובאמצעים המממנים שכנועים נוספים, הוא נשאר רודני כל עוד הוא משטר. וזה גם במקרה של משטר סוציאליסטי, או אחר, כאשר הוא מגייס את הנתינים באמצעות פתרונות של הניגודים בין האינטרס של המעמד השולט לבין זה של שאר המעמדות, או לפחות של רובם.

    למתן את הניגודים של כל חברה תוך עקיפת פתרונותיהם זוהי פררוגטיבה בלעדית של כל שלטון, וראינו שגם בישראל האחרון נוהג ריכוך כזה בדרכי שכנוע כוחניות דוגמת האיומים. הפררוגטיבה שלנו שונה: אנחנו מהווים, בכוח הפעילות שלנו, פיתרון עוקף ריכוכים דווקא תודות ניגודים שהחריפו ומחריפים מחמת פעילות שלטונית ממתנת. שמאל שמנסה לרכך את מדיניות שלטונו בדרכי שכנוע כוחניות דוגמת האיומים בוחר לוותר על תפקידו לטובת תפקיד מתחרה עם אותו השלטון בזירה המעדיפה אותו עלינו.

  3. Dino הגיב:

    כתבת ש"המשטר, מעצם היותו כזה, הוא דיקטטורי".
    אני לא יודע לאיזה משטר אתה שואף, אבל כל חברה מתוקנת כופה הפרט מערכת חוקים (רודנית?), למשל "לא תרצח". איך אתה מצפה שמיגבלה כזו תיאכף ללא מוסדות משטר כלשהם? (…הכופים את עניינם על הפרט, לשיטתך).
    אודה לך גם אם תבאר את טענת "גיוס הנתינים על-ידי העלאת זכויות",
    שהרי לכל אזרח יש זכות בחירה גם אם אינו בן מהמעמד השולט.
    ואם הוא בוחר הרי שהוא משתתף באותו משטר דמוקרטי\רודני, לא?

  1. […] התיאור, של אותו העניין מאת החבר חנן אביב שהתפרסם (https://hagada.org.il/?p=171) ב-'הגדה השמאלית' ב-31 באוגוסט, 2010: "אתם מפלגים את העם, […]

  2. […] התיאור, של אותו העניין מאת החבר חנן אביב שהתפרסם (https://hagada.org.il/?p=171) ב-'הגדה השמאלית' ב-31 באוגוסט, 2010: "אתם מפלגים את העם, […]

הגיבו לangelo aidan

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים