הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בספטמבר, 2010 8 תגובות

ביום הכיפורים בשכונת בת גלים בחיפה השתרשה מסורת בחמש השנים האחרונות שכבר נראה כי כולם מקבלים אותה באהבה כמיטב המסורת היהודית החדשה, קבלת דין (אי ה-) צדק והתבטלותנו בפניו. מסורת זו כוללת כמה מן המנהגים שהם לא רק אור לגויים, אור אדום ומסנוור, אלא גם מעידים על שפל המדרגה שאליו התדרדר מושג 'חשבון הנפש' נוסח היהדות-הלאומנית-גזענית החדשה. או אולי, מה שיום הכיפורים הפך להיות במקומות מסוימים בארץ הינו המראה שלנו – המפלצת המושחתת שהפכנו להיות. אולי זה המקום שממנו יש להתחיל את חשבון הנפש.

עקירת תמרורי הרחוב, גרירת פחי אשפה וריקונם אל הכביש, רגימה באבנים של נהגים שהם תושביה הערבים של השכונה ותורני המרכז הרפואי רמב"ם, ניפוץ זגוגיות מכוניותיהם ופציעתם בתקיפה פיזית של סתם רוסים (נוצרים, רחמנא ליצלן) שאינם מכבדים את הצום, בליווי שירת מקהלה מלאת קדושה: "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך".

מנהגים אלה תפסו תאוצה מאז יום הכיפורים 2006, עת שככו ההפגזות על שכונת בת גלים והשד הגזעני הפרמיטיבי, בחסות הממסד ובלהט האספסוף, המוזן ע"י אחת ממערכות החינוך הנחשלות בעולם הסיר את המסכה מעליו.

בערב יום הכיפורים בבת גלים, שכונה חילונית למהדרין, חוויתי את התעצמות המפלצת האיומה בלאו הכי, אותה מפלצת שאותה חזה דניאל בחזונו, כי "סופה להתגדל ולהתחרב". זה התחיל בסטירה מצלצלת כי העזתי להסתובב ברחוב עם סיגריה בחסות החשכה (או שמא בחסות העירייה שהחליטה להשבית את פנסי הרחוב כאמצעי להפחתת הפוגרומים?). חבורת נערים, וביניהם גם בוגרים, ניגשו אלי והקיפו אותי: "זרוק את הסיגריה", אמר אחד. "אסור לעשן ?" עניתי, וחשבתי על כך שבשנים הקודמות לא היתה בעיה לעשן ב"כיפור" בשכונה. אבל בגלל החשיכה הניצוץ של הסיגריה שלי בלט בשטח וזה כבר הדליק אותם. אחלה אקשן.

זה המשיך בילד אחד שהעיף לי את הסיגריה מהיד ואז, בסטירה שכמעט והפילה אותי על הריצפה. כמה מטרים מאתנו עמדו ניידות משטרה ויס"מ. ניגשתי לשוטר ושאלתי מדוע אינם עושים כלום. חכה עם זה, אנחנו מבצעים פה 'פעולה' ענה מפקד 'הכוח'. נזכרתי בפעולות של שוטרי היס"מ במהלך מבצע עופרת יצוקה, שכללו מכות נמרצות למפגינים הערבים ו-700 מעצרים שנעשו במהלך משמרות מחאה לא אלימות נגד הטבח בעזה. שוטר היס"מ הקשיב לתלונתי במבט עייף ואמר לי שאני נראה לו בן אדם 'אינטילגנטי' ושהייתי צריך לדעת שלא מסתובבים פה עם סיגריה ביום כיפור. אני, בחכמתי האינטליגנטית, חשבתי שהמשמעות של יום הכיפורים היא כפרת עוונות אינדיווידואלית בין אדם למקום ולא סגירת חשבונות בין אדם לחברו על רקע דעות שונות. ניידת המשטרה הסתפקה בחסימת כביש הגישה לשכונה במקום בפיזור הנערים המתפרעים בעידודם של המבוגרים. משטרה בשירות עריצות הרוב. לטענתם, הם אינם יכולים לגעת בהם, גם לא בזרנוקי מים, כי אם ילד יתלונן… מה יהיה ? הם יכולים רק לשמור על הסטטוס-קוו שקבע האספסוף: 'אף ערבי לא ייכנס לפה ואם כן – דמו בראשו.'

ואני לא מתפלא. אם חברי הכנסת, האספסוף המייצג אותנו בפרלמנט, יכולים לתקוף פיזית את חנין זועבי מעל בימת הכנסת בשם המדינה היהודית, למה שהמשטרה תעשה משהו בקשר לנערים שמפוצצים במכות ורוגמים באבנים סתם אנשים, ללא כל סיבה. אם לאנסטסיה מיכאלי, התומכת בזכותו של יצחק תשובה על מרבצי הגז של ישראל, כדי שלא יהיה לנו די כסף לחינוך בני נוער חושבים שאולי לא יצביעו בשבילה, אזי מותר לכאורה גם לבני בת גלים בטריטוריה שלהם.

לפי המסורת היהודית יש בעולם שני סוגים של קבלת דין: יש המקבלים את הדין בלב כועס, בהרגשת כפייה, בזוועת רגשות סוערים המאיימים להטביע את האדם שאולה. ויש המקבלים את הדין בפנים שוחקות ובלב מתרונן, בהבנה ובהכרת האמת כפי שהיא. הסוג הראשון אף הוא ממקבלי הדין, אף שלא בשלמות. הוא סר מן הדרך, אך ההחלטה האלוהית עדיין מעוררת בקרבו התנגדות. והשני, הוא אינו רואה סתירה בין ההחלטה האלוהית לבינו ושלמות אופפת אותו. גרסתה הפוסט-מודרנית של היהדות קוסמת לרבים: זה רוחני, זה מאפשר לנו להודות ש"אי אפשר לשנות את העולם", זה עוזר לנו להיות פסיביים, חלילה לא לכעוס, לא להרגיש כפייה ולא רגשות סוערים.

"ככה זה בבת גלים, חמוד", ענו לי כמה אימהות שישבו על ספסל בטווח צפייה מהמאורעות המרגשים. "סיגריה ביום כיפור פוגעת ברגשותינו"; בבית תעשה מה שאתה רוצה, לא כאן. תוך כדי שיחה עם פרלמנט האימהות בשכונה, ביקשתי לשמוע לדעתו של ילד אחד קטן, רק בכיתה הא, שהפליא אותי באומרו: "לדעתי, זכותך לעשות מה שאתה רוצה. אם מישהו רוצה לצום זו זכותו, אבל זו לא סיבה להרביץ למי שלא צם. הם סתם ילדים מופרעים חסרי חינוך". הילד הזה שהצביע על המלך העירום הצליח לראות משהו שהאימהות שביציע לא ראו. הוא הבין בחכמה ראשונית וטהורה של ילד מה שאנו המבוגרים כבר איבדנו. הוא הבין את מהות הדמוקרטיה. 'רגשותיהם הזכים של ילדיהן' נפגעו בגללי, אך רגשות כולנו כבר קהו מזמן מן הפנטיות, הפאשיזם והפערים האיומים בחברה שלנו. חבורה של ילדים, בני נוער, אבות ואימהות עניים וחסרי תקווה, שהחג הזה הוא בשבילם הזדמנות לנקום בערביי חיפה, שליחיו הישירים של נסראללה (איפה נמצא בית הספר שיכול היה ללמד תורה אחרת ?). הם יכולים לעשות כל זאת היות שקולה של האוכלוסיה הערבית בישראל אינו נשמע. דבר ידוע הוא שנטייתם של נערי הרחוב היא לתקוף רק את החלשים מהם.

על הקומפלקס המפלצתי הזה של דת, לאום וקפיטליזם יושבת האלימות הזאת. הנערים האלה דומים בעיני ל'נערי החולצות החומות' במשטרים מסויימים שאסור להזכיר את שמם. הם העתודה של התנועה החברתית המתהדרת בשם 'ניאו-ציונות'. זה הגיע לשיא מסוים במלחמת לבנון, שיא שנשבר במלחמת עזה. הזעם, ההסתה והאלימות של רשויות המדינה ושל האספסוף הגאה מצליחים לשבור בכל פעם שיא חדש במצעד האיוולת הפנטי. בדומה לשיטת הסלמי של הניאו-ציונים, קודם נדיר את הערבים הישראלים אל מחוץ למחנה, אחר כך את האנטי-ציונים, את השמאלנים וכן הלאה. אני וחברתי, בעודנו מהלכים ברחוב, לא נראים מ'שלהם' ומשחק הכבוד הוא מפלטם האחרון מן הכאב של היותם אזרחים שנשכחו מחוץ למרוץ. ניידת המשטרה המנומנמת שעמדה שם היא כמו הקיסם בסכר האלימות הגואה. כמה משוטרי היס"מ היו עסוקים בלהחליק כיפים לחברים שלהם מהשכונה.

יום הכיפורים בבת גלים הוא יום חג יוצא דופן שיותר מהזדמנות לחשבון נפש על מעשי העבר הוא מהווה חגיגה של החברה העתידית הממתינה לנו מעבר לפינה: הטקסיות הקסומה של משטר פאשיסטי זוטא. אם ההתגלמות המתקדמת ביותר של דמוקרטיה היא דמוקרטיה מקומית-ישירה (נאמר אוטונומיה שכונתית קהילתית), הרי שבבת גלים חוויתי את הסדר החברתי החדש שבקלות אפשר לחשוד בו שהוא דמוקרטי. שהרי הוא מבטא את הכרעת הרוב שנאסף בכיכר על מנת לחגוג את עריצותו ואת כוחו העדיף על המיעוט. עד שהילד אמר את דברו היה ניתן לחשוב שכולם חושבים שפגעתי ברגשותיהם של אלה שפגעו בי. אולי היה יכול להיות אחרת אם היינו מקיימים אסיפה קהילתית ודנים במשמעויותיו של יום הכיפורים. אולי היינו מחליטים באופן דמוקרטי שביום הכיפורים לא מעשנים ברחוב, החלטה שאני מניח שהייתי מתנגד לה ואז משלים איתה כי התקיים על כך דיון והתקבלה החלטה.

האימהות בבת גלים סיפרו שבעבר היתה בשכונה פעילות קהילתית ענפה במרכז הקהילתי שהיו לו פעם תקציבים, ובית הספר היה מקום בטוח שמילא את תפקידו להעניק חינוך לילדיהן. חלקן הודו שיש משהו בדברי. הכסף דולף אל השכונות על הכרמל ואל מרכז הארץ; הממשלה משקיעה במלחמות מיותרות במקום בחינוך, בדתיים ו'בחיזוק הזהות היהודית של המדינה' במקום במשרות ובחינוך לסובלנות. בהתנחלויות – במקום בשכונות.

יום הכיפורים הזה התחיל בסטירה מהדהדת, אך גם בתחושה כי מעז יצא מתוק. יש מקום לדמוקרטיה מקומית; יש מקום להתאגד. בשכונת בת גלים הלוקל פטריוטית אפשר לנתב את הגאווה המקומית למקומות חיוביים. להפגיש אנשים לא רק ביום כיפור ולא רק בבית הכנסת, אלא במרכז הקהילתי, בוועד ההורים של בית הספר, בגינה הציבורית וברחוב. אפשר לשוחח, לקבל החלטות, לקחת ביחד אחריות ולשנות דברים. לא חייבים לקבל את הדין, מותר לכעוס, מותר להפגין, אפשר לשחרר את הזעם שלנו גם כלפי החזקים ולא רק כלפי החלשים. ואפשר גם לצום, לשים כיפה לבנה על הראש, לקבל את הדין בפנים שוחקות ובלב מתרונן, לברך את שכנינו ב 'גמר חתימה טובה' ולהישאר פסיביים.

נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. מאת KOLHAAEMET:

    אסור להתלהם ולקחת אישית . החברים בבת גלים הם עתודה של תנועה מתקדמת ליצירת מדינה אחת חילונית ודמוקרטית בין הירדן לים בדיוק באותה מידה שהם נאו-ציונים . הכל תלוי בטיב העבודה הרעיונית עם ההמונים . סיגריה ביום כיפור היא מבחינה טקטית דרך רעה מאוד לפעילות בקרב ההמונים . אם היה כאן שמאל אמיתי הרי שכל המקופחים כאן יהודים כפלסתינים היו לומדים על מקורות מצבם והדרך לשינוי ועולים על בריקדות . כמה מכותבי האתר חיים את המציאות בבת גלים ודומיה ? כמה מאיתנו יודעים לדבר עם בני אדם שלמדו פחות מ12 שנה וליצור דיאלוג רעיוני ?

  2. מאת בטטה:

    כקאטו הזקן בזמנו אני נאלץ לחזור כמו תוכי על מה שאני אומר כל הזמן.
    חברים העסק גמור ואבוד,מה שמתרחש כעת זו מלחמת המאסף ותו לא.
    עד שמדינה זו לא תחטוף טוב טוב על הראש כמו הרייך השלישי וקיסרות השמש העולה בזמנו,ערימת האספסוף הקרויה "הישראלים" לא יבינו דבר ולא ילמדו דבר.
    עד אז אני מציע למי שגורל ילדיו ונכדיו חשובים לו שיכין מבעוד מועד ארץ מקלט.עשירי המדינה ושועיה עשו זאת מזמן פשוט משום שהם מיטיבים להבין מהאספסוף לו הם לועגים מחד וחומסים מאידך, לאן זה הולך.

  3. מאת אליקים:

    "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"

    מה שקורה, זה בדיוק מה שצריך לקרות ולא יכול להיות אחרת.
    חוק ה"סיבה והמסובב" או ה"סיבה והתוצאה"
    מונח שנטבע על ידי אריסטו.

  4. מאת garyolbright:

    "אולי היינו מחליטים באופן דמוקרטי שביום הכיפורים לא מעשנים ברחוב, החלטה שאני מניח שהייתי מתנגד לה ואז משלים איתה כי התקיים על כך דיון והתקבלה החלטה"
    אתה רציני? מה שאתה מדבר עליו הוא לא דמוקרטיה כי אם כפיית דעת הרוב על המיעוט. יש הבדל עצום בין השניים, ממש כמו ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה.

  5. מאת מבין עניין:

    שלום חברים
    ברכות על האתר החדש.
    אינני מכיר את הכותב, אבל גישתו מדברת בפני עצמה.
    הסיבה שגם עןד 1000 שנה בתנאים הנוכחיים לא יתקיים שום הסדר הוא כיוון שהמוסלמי אינו מסוגל לקבל או לכבד ריבונות של יהודי במה שהוא חושב שזה שטחו. תור הזהב של היהודים שחיו בשלום בארצות ערב כלל את המצאת הטלאי הצהוב נעל שחורה ונעל לבנה לנשים יהודיות בתימן וחיוב על ירידה ממדרכה כשהמוסלמי בא מולך ואלו רק דוגמאות אחדות.
    בכלל לא עולה על דעתן או של המגיבים המשולהבים שלהדליק סיגריה בפרהסיה היום הכיפורים היא מעט איך לאמר בעייתית. מעניין מה היה אומר על מנגל באמצע כפר ערבי בצהרי יום של חודש רמאדאן או כניסה עם נעליים למסגד?
    דמוקרטיה אינה אומרת שלרוב אין זכויות ורק צריכים להבטיח את זכויות המיעוט שאגב הם כל כך רעים שאף אחד מהם אינו רוצה חס וחלילה בריבונות אחרת במקום מושבו הנוכחי….

  6. מאת jj:

    אני מעשן די כבד, אבל סיגריה ביום כיפור בפרהסיה – לעולם לא. אפילו בשבת אני נמנע מלעשן ברחוב של שכונתי, שיש בה גם ש"ש וגם נוסעים בשבת. אני אשמח מאוד אם תסביר לי מדוע לדעתך לא נחוץ להמנע מעישון ביו"כ ברחוב ציבורי בשכונה שיש בה בוודאי גם לא מעט דתיים.

  7. מאת jjל:

    בבת גלים אמנם ישנם מספר יהודים דתיים ומסורתיים, אבל ישנם גם מוסלמים, נוצרים והרבה מאוד חילונים.
    אין שום סיבה שכולם בשכונה יפסיקו לעשן ולחיות את חייהם רק בגלל המיעוט המסורתי.

    • מאת ודים:

      שום סיבה חוץ מלכבד אנשים אחרים…

      בלי שום קשר – כל אלימות היא מאוסה ומגונה וצריכה להיענש.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

אירועים

אירוע שותפות שראקה event-shutafut

נפתח אתר חדש לדיווחים ומעקב למיגור הגזענות בישראל

נפתח אתר אינטרנט חדש ודף פייסבוק לדיווחים ומעקב למיגור הגזענות בישראל. כך מסר אתמול (חמישי) ...

26.7.14 | בשבת מחנה השלום מתייצב בכיכר רבין נגד המלחמה בעזה

בשבת הקרובה, 26 ביולי, בשעה 20:00, מחנה השלום מתייצב בכיכר רבין. כך מסרו היום (רביעי) ...

Social TV Event

8.8.14 | קורס כתבי וידאו בטלוויזיה החברתית

בקרוב יפתח קורס עבור פעילות ופעילים להכשרת כתבי וידאו בטלוויזיה החברתית. מהטלוויזיה החברתית נמסר "לומדים, ...

event-ossimshalom

4.8.14 | עובדים סוציאליים יקיימו כנס חירום יהודי-ערבי נגד האלימות והגזענות

עובדים סוציאליים מכל הארץ יקיימו באוניברסיטת תל-אביב כנס חירום יהודי-ערבי נגד האלימות והגזענות. עו"סים שלום, ...

מבצע "עזה בלב" לתמיכה בילדי עזה המטופלים בבתי חולים בישראל

ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י) פתח בימים האחרונים במבצע "עזה בלב" לתמיכה בילדי עזה המטופלים ...

16.7-1.8.14 | יפו: פתיחת תערוכה של האמן עמאר יונס

ביפו תפתח התערוכה של האמן הערבי-פלסטיני עמאר יונס. התערוכה תפתח ביום רביעי, 16 ביולי בתיאטרון ...

מומלצים