הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 באוקטובר, 2010 14 תגובות

בברלין מוצגת עכשיו תערוכה על הנושא "היטלר והגרמנים". היא בוחנת את הסיבות שגרמו לעם הגרמני להעלות את אדולף היטלר לשלטון ולתמוך בו עד הסוף.

אני עסוק מדי בבעיות הדמוקרטיה בישראל מכדי לנסוע לברלין. חבל. כי מאז ילדותי, בדיוק הנושא הזה מעסיק אותי ללא הרף. איך זה קרה שאומה תרבותית, שמגדירה את עצמה כ"עם המשוררים והוגי-הדעות", הלכה אחרי האיש הזה, כמו שהלכו ילדי העיר האמלין אחרי החלילן שהטביע אותם בנהר.

זה מטריד אותי לא רק כתופעה היסטורית, אלא כאזהרה לעתיד. אם זה קרה לגרמנים, האם זה יכול לקרות לכל עם? האם זה יכול לקרות לנו?

כילד בן 9 הייתי עד-ראייה לקריסת הדמוקרטיה הגרמנית ולעליית הנאצים לשלטון. התמונות חקוקות בזיכרוני – מערכות-הבחירות התכופות, לובשי-המדים ברחובות, הוויכוחים סביב השולחן, המורה שבירך אותנו בפעם הראשונה ב"הייל היטלר". העליתי זיכרונות אלה בספר שכתבתי בימי משפט-אייכמן, ושהסתיים בפרק שנשא את הכותרת "האם זה יכול לקרות כאן?" אני חוזר אליהם בימים אלה, כשאני כותב את זיכרונותיי.

אינני יודע אם התערוכה בברלין מנסה לענות על השאלות. נראה לי שלא. גם היום, 77 שנה אחרי, אין תשובה סופית לשאלה: מדוע קרסה הרפובליקה הגרמנית?

זוהי שאלה חשובה מאין כמוה, מפני שעכשיו שואלים אצלנו, בדאגה גוברת: האם קורסת הרפובליקה הישראלית?

זו הפעם הראשונה, ששאלה זו נשאלת ברצינות. במשך כל השנים נזהרנו מלעלות את המילה פאשיזם בשיח הציבורי. היא מעוררת זיכרונות מפלצתיים מדי. עכשיו נשבר טאבו זה.

יצחק הרצוג, שר הרווחה בממשלת נתניהו, איש מפלגת-העבודה, נכדו של רב ראשי ובנו של נשיא, אמר לפני כמה ימים ש"הפאשיזם מלחך בשולי החברה שלנו". הוא טעה: הפאשיזם אינו מלחך רק בשוליים, הוא מלחך בממשלה, שבה הוא מכהן כשר, ובכנסת, שהוא אחד מחבריה.

לא עובר יום – פשוטו כמשמעו – מבלי שחבורה של חברי-כנסת תניח על שולחן הכנסת הצעת-חוק גזענית חדשה. הארץ עדיין סוערת סביב הצעת התיקון לחוק-האזרחות, שיחייב את מבקשי-האזרחות להישבע אמונים ל"ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". עכשיו דנים בממשלה אם לדרוש זאת רק מלא-יהודים (שזה לא יפה) או גם מיהודים כשרים – כאילו זה משנה את התוכן הגזעני כהוא-זה.

השבוע הועלתה הצעת-חוק חדשה, שבאה לאסור על לא-אזרחים להדריך תיירים במזרח ירושלים. לא אזרחים: קרי ערבים. כי לרבע מיליון הערבים במזרח-ירושלים, שסופחו לישראל בכוח אחרי מלחמת ששת-הימים, לא הוענקה אזרחות. ניתן להם רק מעמד של "תושבי-קבע", כאילו היו זרים שזה מקרוב באו, ולא בני משפחות החיות בעיר מאות שנים.

הצעת-החוק באה לשלול מערבים בני-העיר לשמש מדריכי-תיירים לגבי האתרים הקדושים לדתם בעירם. מזעזע? מדהים? לא בעיני מגישי-ההצעה, הכוללים גם ח"כים של "קדימה". חבר מרצ, שחתם גם הוא, ביטל את חתימתו וטוען שהתבלבל.

הצעה זו באה בעקבות עשרות הצעות מסוג זה שהונחו באחרונה על שולחן הכנסת, ועשרות הנמצאות כבר בדרך. חברי-הכנסת דומים ללהקת כרישים שהריחו דם. נוצרה ביניהם תחרות פרועה, מי יגיש את הצעת-החוק הגזענית יותר.

זה כדאי. אחרי כל הצעת-חוק כזאת מוזמנים המגישים לטלוויזיה כדי "להסביר" את כוונתה. תמונותיהם מופיעות בעיתונים. בשביל ח"כים אלמונים, שלא שמענו עד כה את שמם, זהו פיתוי שאי-אפשר לעמוד בפניו. התקשורת משתפת פעולה.

אין זו תופעה המיוחדת לישראל. בכל רחבי אירופה ואמריקה מרימים פאשיסטים גלויים את ראשם. מטיפי השנאה, שהפיצו עד כה את רעלם בשולי המערכת, מגיעים עכשיו למרכז.

כמעט בכל ארץ פועלים דמגוגים, הבונים את הקריירה שלהם על ההסתה נגד החלשים חסרי-ההגנה ומטיפים לגירוש "זרים" ולדיכוי מיעוטים. בעבר הם היו מגוחכים, כמו היטלר עצמו בראשית דרכו. עכשיו מתייחסים אליהם ברצינות.

לפני כמה שנים בלבד הזדעזע העולם כאשר צורפה מפלגתו של יורג היידר לממשלת אוסטריה. היידר שיבח את הישגי היטלר. בזעם החזירה ממשלת-ישראל את שגרירה מווינה. עכשיו הוקמה בהולנד ממשלה התלויה בחסדיו של גזען מוצהר, ומפלגות ניאו-פאשיסטיות מגיעות להישגים מרשימים בארצות רבות. בתנועת "מסיבה התה", העושה עכשיו חיל בארצות-הברית, יש יסודות פאשיסטיים ברורים. אחד ממועמדיה אוהב להתהלך במדי הוואפן-ס"ס הנאצי.

אז אנחנו נמצאים בחברה טובה. איננו גרועים מאחרים. אם להם מותר, למה לא לנו?

אבל יש הבדל גדול: ישראל נמצאת במצב שונה מזה של הולנד ושוודיה. בניגוד לארצות אלה, הפאשיזם מאיים על עצם קיומנו הלאומי. הוא עלול להביא את המדינה לאבדון.

לפני שנים סברתי שקרו לישראל שני נסים: השפה העברית והדמוקרטיה הישראלית.

החייאת שפה "מתה" לא הצליחה בשום מקום אחר בעולם. פעם שאל בנימין זאב הרצל בלגלוג: "האם יבקשו כרטיסי-רכבת בעברית?" (הרצל רצה שנדבר גרמנית.) היום משגשגת השפה העברית הרבה יותר מרכבת-ישראל.

אבל הדמוקרטיה הישראלית היא נס כפול ומכופל. היא לא צמחה מלמטה, כמו באירופה. בעם היהודי לא הייתה קיימת דמוקרטיה מעולם. הדת היהודית, כמו כמעט כל דת, היא טוטאליטרית. גם העולים שזרמו לארץ-ישראל לא ראו דמוקרטיה מעולם. הם באו מרוסיה הצארית או הבולשביקית, מפולין של יוזף פילסודסקי, ממרוקו ועיראק הרודניות. רק חלק זעיר, חלקיק של חלקיק, בא ממדינות דמוקרטיות. ואף על פי כן: מהרגע הראשון של קיומה הקימה התנועה הציונית בתוכה משטר דמוקרטי לדוגמה, ומדינת-ישראל המשיכה במסורת זו (בהבדל אחד: דמוקרטיה שלמה לאזרחים היהודים, דמוקרטיה מוגבלת לאזרחים הערביים.)

חששתי תמיד שנס זה תלוי על בלימה, שיש לעמוד על משמר הגנתו בכל שעה, בכל שנייה. עכשיו הוא עומד במבחן שלא היה כמותו.

הרפובליקה הגרמנית נקראה על שם העיר ויימאר, שבה התכנסה האסיפה המכוננת שקיבלה את חוקתה אחרי מלחמת-העולם הראשונה. ויימאר הייתה אחת העריסות של התרבות הגרמנית.

החוקה הייתה דמוקרטית למהדרין. בחסותה זכתה גרמניה לשגשוג חסר-תקדים של חיי רוח ותרבות. אז מדוע קרסה הרפובליקה?

בדרך כלל מאתרים שתי סיבות עיקריות: ההשפלה והאבטלה. כאשר הרפובליקה הייתה עוד בחיתוליה, היא נאנסה לחתום בוורסאי על חוזה-שלום עם המנצחים במלחמת-העולם, חוזה שלא היה אלא חוזה-כניעה משפיל. כאשר פיגרה הרפובליקה בתשלום הפיצויים העצומים שהוטלו עליה, פלש הצבא הצרפתי ללב אזור-התעשייה הגרמני וגרם לאינפלציה דוהרת – טראומה שגרמניה לא החלימה ממנה עד היום.

כאשר פרץ ב-1929 המשבר הכלכלי העולמי, הכלכלה הגרמנית קרסה. מיליוני מובטלים מיואשים שקעו בעוני ממאיר ושוועו לישועה. היטלר הבטיח לחסל את ביזיון המפלה במלחמה ואת האבטלה, וגם קיים: הוא העסיק את המובטלים בייצור נשק ובסלילת הכבישים המהירים (אוטו-באן) לקראת המלחמה.

והייתה סיבה שלישית לקריסת הרפובליקה: האדישות הגוברת של הציבור הדמוקרטי. המערכת הפוליטית של הרפובליקה פשוט נמאסה. בשעה שהציבור שקע במצוקה, עסקו הפוליטיקאים במשחקיהם. הציבור נכסף למנהיג חזק, שיעשה סדר. הנאצים לא הפילו את הרפובליקה. הרפובליקה קרסה מבפנים, והנאצים תפסו את מקומה בקלי-קלות.

בישראל אין משבר כלכלי. להיפך, הכלכלה משגשגת. ישראל גם לא חוותה השפלה כמו חתימת חוזה-ורסאי. להיפך, היא מנצחת במלחמות. אמנם, הפאשיסטים שלנו מדברים על "פושעי אוסלו", כפי שהנאצים דיברו על "פושעי נובמבר", אך הסכם-אוסלו הייתה ההפך מחוזה-ורסאי, שנחתם בנובמבר 1919.

אם כן, מניין המשבר העמוק הפוקד את החברה הישראלית? מה גורם למיליוני אזרחים להתייחס באדישות מוחלטת למעשי מנהיגיו ולהסתפק בציקצוקי לשון מול הטלוויזיה? מה גורם להם להתעלם מהנעשה בשטחים הכבושים, במרחק של חצי שעת נסיעה מביתם? מדוע מכריזים רבים שאינם מקשיבים עוד לחדשות ואינם קוראים עיתונים? מה מקור הדכדוך והייאוש, המכשירים את הקרקע לפאשיזם?

המדינה עומדת לפני פרשת-דרכים: שלום או מלחמת-נצח. שלום פירושו הקמת מדינה פלסטינית וסילוק ההתנחלויות. ואילו הגנטיקה של התנועה הציונית דוחפת להשתלטות על כל הארץ, ובאופן ישיר או עקיף גם לסילוק האוכלוסייה הערבית. רוב הציבור מתחמק מההכרעה בטענה ש"אין לנו שותף לשלום". נגזרה עלינו מלחמת-נצח.

הדמוקרטיה סובלת משיתוק גובר, מפני שמגזרים שונים חיים בעולמות שונים. חילוניים, דתיים-לאומיים וחרדים מקבלים חינוך שונה לחלוטין, והמשותף ביניהם הולך ונעלם. שסע נוסף קיים בין היישוב האשכנזי הוותיק, המזרחיים, העולים מברית-המועצות ומאתיופיה והציבור הערבי, המתרחק מכולם.

בפעם השנייה בחיי אני עלול לחוות קריסה של רפובליקה. אבל זה לא צריך לקרות. ישראל אינה גרמניה הממושמעת של אז, 2010 אינה 1933. הציבור הישראלי יכול להתאושש ולהתפכח בעוד מועד ולגייס את הכוחות הדמוקרטיים הגנוזים בו.

אבל לשם כך הוא צריך להקיץ מהתרדמת, להבין מה קורה במדינה ולאן זה מוביל, למחות ולהיאבק בכל דרך (כל עוד שזה אפשרי), כדי לעצור את הגל הפאשיסטי המאיים להציף אותנו.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. ניצן אביב הגיב:

    יישר-כח וכל הכבוד והייקר לאורי אבנרי על מאמרו החשוב מאין כמותו והלוואי וקריאתו תהדהד בציבור הרחב ותקיץ את העם מתרדמתו נוכח סכנת הפאשיזם המזויע המאיים על חורבנה של המדינה.
    הפאשיזם היודו-נאצי הנתעב – לא יעבור!

  2. דוד עציון הגיב:

    אורי אבנרי, כדרכו, הכותב הטוב ביותר באתר זה, אולי בכל העיתונות העברית. יישר כוח!
    אך לצערי חסר פה מימד והתייחסות לצד השני, הגורם להתקרנפות, קיצוניות וניצני גזענות בציבור היהודי. אזרחי ישראל היו נתונים בתחילת העשור למסע טרור מזוויע, שגם אם מבינים מדוע צמח, אין כל מקום להצדיק אותו. זכרון האוטובוסים עודנו טרי וחי אצל רבים מתושבי המדינה, ולכן, באופן כמעט-טבעי, נוצרת זילות הסבל של העם השכן. אין רחמים על מי שעד לא מכבר פגע בנו. בכך, המצב שונה לחלוטין מסוף ימי ויימאר.
    ההרגשה של להיות מאויים בארץ (וזו ההרגשה של רוב היהודים) מקבלת חיזוק ורוח גבית מהתנועות האנטי-אסלאמיות באירופה. הפחד לא תמיד מוצדק, אבל אי אפשר שלא להבין אותו.

  3. סמולן הגיב:

    הרבה זמן לא הגבתי כאן, בעיקר עקב מדיניות צנזורה קיצונית במיוחד. כל כך קיצונית, עד שלעתים נראה כאילו היא עוסקת לא רק בסינון של התבטאויות בוטות, אלא גם של טיעונים מוצלחים. לכן אני מבקש – מפיל את תחינתי – שהתגובה הזו, במידה ולא תפורסם, לפחות תועבר לכותב. סבבה ?

    ראשית וידוי. לאחרונה ביזבזתי שקלים ושעות על אבנרומניה. כלומר, קראתי את בשדות פלשת, הצד השני של המטבע, אחד מול מאה ותשע עשרה, את הספר של בכר ואת הספר של כהן. איכשהו התמלאתי בהערכה, והיא הסיבה לתגובה הזו. כלומר, אבנרי נראה לי, כתוצאה מוזרה והפוכה של הספרים שנכתבו על ידי מתנגדיו, כאדם סבבה. דיקטטור ניהולי שלמד יותר מדי את ועל הדימוי הנאצי, פוליטיקאי שיישם טכניקות היטלראיות בקמפיינים שלו, אבל בקטנה וברוח טובה. בעיקר, נדמה שהוא מחויב למין שכפול פוליטי וציבורי של פוזיציית הסיירת בחטיבת החי"ר: לא דומה לגדודים, לא הכי ממושמעת, אבל בסופו של דבר בעדם ואיתם. אבל לא זה העניין, אלא הבעיה הייקית.

  4. דודו זר הגיב:

    אין משהו יותר ישראלי מלהסביר את הכל בשל האיום הביטחוני שקיים או היה קיים או עדיין מהדהד.
    דוד, ההרגשה של להיות מאויים בארץ זה משהו שמקבל דלק בכל יום שעובר. נכתבו כבר עשרות מאמרים על הפער שבין האיום האוביקטיבי לתחושה הסוביקטיבית. אבל אנחנו חיים כיום במדינה ש 400 ילדים ישראלים עומדים להיות מגורשים מהמדינה כי הם מאיימים עליה דמוגרפית, כשלמעשה הוריהם חטאו ולא קיימו את נהלי משרד הפנים האוסרים עליהם לקיים יחסים ולהביא ילדים משום שיש ברשותם רק ויזת עבודה.
    זה הניצנים נראים בכל מקום, אם לא במעשים אז לפחות ברטוריקה שלהם.

  5. סתם אחד הגיב:

    ואבנרי חרד לדמוקרטיה הזו,הוא גם עובד עליה שעות נוספות.מיחל לדגלים וזמבורות חדשים,טריבונות חדשות עם מושבים נוספים,אולי איזו קבוצה חדשה שתעלה מליגה גימל ויתכן גם איזה כוכב נוצץ,קיצוני סופה,שישיג אליפות,גביע וארוביזיון.אך בעיקרון הוא איננו שונה נניח מרובי ריבלין או מפייגלין,משום שכמותם הוא מאמין שהדמוקרטיה אינה אלא,איזו סחבה שניתן לשטוף איתה כל זיהום.ועל גויתה המחוללת,יחד איתם ועם כל שאר "שוחרי הדמוקרטיה",הוא רוקד את מחול האיולת: כלומר,רונדו קפריצ'יוזו של חוסר היכולת להתארגן באמת כחברה שפויה.שהרי אם המדינה היא כלי,הדמוקרטיה חיבת להיות המניואל שלו. כלומר אלף,בית וגימל.אך ביננו ועם יד על הלב,למי יש כאן משנה סדורה לדמוקרטיה אמיתית,למי? לאף אחד.אז במחילה,המלך הוא ערום ולא יועילו שום חכמים בשום תקנה. 

  6. דמוקרטייה ליברלית? ישראל ממילא מדינה אוליגארכית סמכותנית. בן דרור ימיני הוא הדמוקרטיה הישראלית. מדינה לא מבוזרת בה עיקר ההון נישלט על ידי 19 משפחות. יש להבין כי בשלבים קודמים האליטה המפאיניקי"ת חסמה פיות ימין פאשיסטי, בשביל להראות שהם עומדים בפרץ, לקבלת הסיוע הזר.

    ברק נתן את הטון להסרת החסמים האלה, כאשר הוא ומקורביו בכינוסי קיסריה הבינו שפאשיזם זה דבר טוב להון. חומסים מכל הבא ליד, הקרטליזם עלה ואיתו האמרות מחירים, המדד מעוקר ואינו משקף את ההתייקרויות, ומורידים שכר לשכירים. ובעיקר, הישתיקו מזה שנה כמעט כל גילוי אי נחת בעיתונות. בחסות ארה"ב ומוברק מדגימים לקהל הישראלי איך עושים לאבו מאזן סאפיחס.

    את היאוש הקיומי הזה מטבעים במזללות שצצו באלפיהם, שכן כאשר המשכנתאות עלו, נישאר רק הפיטום וההאזנה לתוכניות המטמטמות בטלויזיה. לא את הדמוקרטיה שללו מאיתנו אלא 2 דברים: את התקווה ואת רוח האירגון והנחישות והיצירה. אבנרי טועה, הכלכלה לא משגשגת, הת.מ.ג. ירד לשפל חסר תקדים.

    השאלה היא איך לשכוח, שכן למחות כבר אין תוחלת. אולי צריך כאן דיקטטורה של הפרולטריון בתערובת צ'כיה של דובצ'ק – זו צריכה להיות האג'נדה של חד"ש.

    • נוקלאוס מעפולה הגיב:

      מיכאל,כרגיל תגובותיך מאתגרות וגורמות לאצבעותי לרוץ אל המקלדת.
      ובכן לגבי הדיקטטורה של הפרולטריון: למה מיכאל לרוץ רחוק כל כך?
      הנה הקומוניזם (או הסוציאליזם,עבורי זה היינו האך) נשען על שלוש רגליים:
      1.שורשי העשב
      2.האינטרנציונל
      3.מאבק בבורגנות
      שדרוג הדמוקרטיה,שזה האלף בית יכול לבוא רק ואך ורק מתוך ההתארגנות הנבונה והנכונה של שורשי העשב.כל הבבל"ת הזה של "דיקטטורת הפועלים" (סלח לי מיכאל על הבטוי,אנני מכוון אליך כי אם למושג עצמו),הנו צרה חולה שהמיטה על הסוציאליזם במבחן הפרקסיס את אסונו הגדול ביותר ולא אפרט.כלומר צא וחשוב על קומונה,קבוץ או קולחוז כעל שורש עשב ועל התארגנות דמוקרטית (הפרדת רשויות,שלוש בחירות וכו') ב-ת-ו-כ-ו,כולל חוקה פנימית.
      משם יצמח האינטרנציונל ויבוא המאבק בבורגנות המטוייקנת.
      כל כך פשוט שבא לבכות.

  7. אסנת אלון הגיב:

    המדייה יוצרת אפקט אילחוש?
    בכל ההסברים והאנלוגיות בין שתיקת ההמונים מול שלטונו של היטלר לבין שתיקת ההמונים בישראל של 2010, יש לקחת בחשבון גם את העת הזאת.
    זהו זמן דיגיטאלי- וירטואלי, כאשר רבבות מאיתנו צורכים מציאות דרך אמצעי תקשורת מגוונים ו/או שקועים בעולמות סגורים ומתקשרים באמצעות האצבעות במקרה הטוב.
    צריכה ביתית שכזו יכולה להחליף את ההתחכחות עם המציאות ברחוב עד כדי אילחוש והגעה לחוסר תחושה לנוכח כל זוועה שהיא.
    האם אילחוש זה חל גם על השחקנים הראשיים בטרגדיה (דהיינו קובעי המדיניות ומבצעיה)? אין לדעת.

  8. טובה שיבר הגיב:

    אבנרי צריך לברך על הצעת החוק שתאסור על מורי דרך לא יהודים להדריך בירושלים:

    אלה מנסים לטעון כי "הציונים" ביצעו פשעי מלחמה בעת מלחמת השחרור, כשתקפו כפרים פלסטיניים.

    תזכורת למי שכבר שכח או למי שלא יודע: אבנרי עצמו לקח חלק פעיל בכיבוש כפרים פלסטיניים בעת שירותו הצבאי בחטיבת גבעתי במלחמה ההיא, ותיאור נרחב ומפורט של מעשי הכיבוש הלא הוא מופיע בספרו "בשדות פלשת". בשום מקום בספרו לא מופיע המונח "פשעי מלחמה", כך שניתן לומר שאבנרי לא ייחס למעשיו אז כל כוונה כזו.

    על כן אלה המגדירים כיום את מעשיו של אבנרי בצורה כזו טוענים למעשה כי אורי אבנרי הוא פושע מלחמה, ועל כן צריך הוא לתמוך בכל הצעת חוק שתאסור על מדריכי טיולים להמשיך ולהגדירו כפושע מלחמה.

  9. טובה שיבר הגיב:

    ואולי, מי יודע, עוד יתבעו אותו בהאג….

  10. ישראל אכן מתרסקת לפשיזם, בואך-נאציזם, דוהרת לשם בטירוף – ולא, אינני מאמין, שמי מאיתנו מסוגל, בכלל, לעצור זאת.

    כמעט כל בני ובנות דורי – פשיסטים. בקרב בני ובנות 18-40 העבריים (אני מסרב לכתוב "יהודים"), ספק אם ישנם אפילו 20%, שאינם כאלה. המנטאליות הפשיסטית מוטמעת בהם, עקב שטיפת-המח הממלכתית, במוסדות המפוקפקים, אליהם שלחום הוריהם ובקיומם – עדיין!!! – תומכים גם אנשי-מחננו, תחת לפרוש ולהקים, גם לנו, זרם-חינוך עצמאי ודמוקרטי-ליברלי.

    עקב כך, קם כאן דור פשיסטי.

    והדהירה מחרידה – ב-1984, כאשר זכתה "כך" במנדט אחד ויחיד, כולנו הזדעזענו.

    ב-1988, כבר זכתה מחליפתו – "מולדת" ב-2 מנדטים.

    ב-1999, זכה "האיחוד הלאומי" (כלומר, הפשיסטי) = שרובו "מולדת", לצד בני בגין (שרק השד יודע, כיצד התגלגל עד לשם…) – ב-4 מנדטים, ליברמן (אז עדיין יותר בקטע רוסי + שחיתות ופחות בקטע הכהניסטי – עברו ב"כך" עדיין לא נודע), נכנס לראשונה לכנסת עם 3 ומבין 17 ההומופובים של ש"ס, לא חסרו בעלי דעות כהניסטיות (ואני שב ומדגיש: בניגוד לדברי דמגוגים אלו ואחרים, הקריאה "רק לא ש"ס", *לֹא* נבעה משום "גזענות" מדומיינת, אלא אך ורק מן ההכרח, לבלום תנועה מטורפת וטאליבאנית זו, ללא שום קשר לשאלה, מהיכן הגיעו מייסדיה!!!).

    כלומר, כבר הגענו לתחום הדו-ספרתי.

    הבחירות האחרונות, כבר נערכו בעקבות מלחמת טבח-הילדות בעזה = מלחמה, בה התקרנפו כמעט הכל ואף מתלבטי מר"צ / "קדימה" (סיטואציה הזויה וחולנית כשלעצמה, כמובן), קראו בגלוי לביצוע מעשי-טבח ולהפצצת ילדים, נשים הרות וקשישים, מזה – ולדיכוי כל מחאה אופוזיציונית אנטי-מלחמתית, מזה.

    בבחירות אלה, זכו: "ישראל גזענתנו" ב-15 מנדטים; ש"ס (עכשיו, לחושך התבטאויותיהם האחרונות של אנשיה, אני מקווה שכבר הבנתם סוֹף-כָּל-סוֹף, מה היא ש"ס???) ב-11 מנדטים; שתי מפלגות הכתומים = הכהניסטיות במובהק (הסיבה היחידה להימנעות מאיחוד ביניהן, אליבא דהסברו של אריה אלדד, ברשת ב': שלמפד"לניקים היתה בעיה, עם ניאו-נאצי פשיסט מתנחבל, שאינו שומר-שבת ואינו חובש-כיפה…) – זכו, יחדיו, ב-7 מנדטים.
    כלומר – אף מבלי לכלול, טיפוסים כגון סילבן שלום (שהסתתו הפראית, נגד פליטים ומהגרי-עבודה, היא הסתה נאצית במובהק – אין איך להתחמק, מן העובדה הזאת! פשוט, גבלס ממוצא יהודי – גם אם בינו, לבין מוסר היהדות האמיתית, אין ולא כלום כמובן), דני דנון, אבי דיכטר ומאיר שטרית – אנו מגיעים ל-33 מנדטים.

    שלושים ושלושה מנדטים, לזרם שאין לנו ברירה, אלא להגדירו ככהניסטי!! כל ההבדלים הפנימיים ביניהם, הם משניים – חלקם דתיים, חלקם חילוניים וחלקם חרדיים, חלקם רוסיים וחלקם ילידי-הארץ, חלקם מתנחבלים בעצמם וחלקם רק תומכים במתנחבלים….אולם עדיין, למעלה מרבע(!!) מן הציבור הישראלי (שבחר בכנסת הזאת – היא לא בחרה את עצמה!! זה השלב הבא, מן-הסתם…), הוא כהניסטי ניאו-נאצי פאר-אקסלאנס!!

  11. בטטה הגיב:

    בעוד 30-40 שנה ,מן הסתם בחיי ילדנו ונכדנו,תהיה תערוכה בירושלים שתקרא "ליברמן והישראלים", שתנסה להבין מה גרם להמונים לנהות אחרי המהגר המפוקפק הזה ,שהתאבד בבונקר בירושלים או ברח לבילורוסיה אחרי שגרם לאסון וחורבן.

  12. טובה שיבר הגיב:

    ואם כבר נדרשים להשוואות: מי מיועדת לתפקיד אווה בראון שתתאבד ביחד עם המהגר המפוקפק בבונקר בירושלים?

    יש איזה הצעות לליהוק?

הגיבו לדוד עציון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים