הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 באוקטובר, 2010 14 תגובות

ב-31 באוגוסט, ערב הסעודה החגיגית שבה השיק הנשיא אובמה את השיחות הישירות בין מנהיגים ישראלים ופלסטינים, ירו למוות אנשי חמאס בארבעה מתנחלים בבית חגי בנפת חברון. היתה זו ההתקפה הקטלנית ביותר נגד אזרחים ישראלים בשנתיים האחרונות, והיא גונתה בידי נציגים פלסטינים וישראלים, שאמרו כי מטרתה להכשיל את המשא ומתן העומד להיפתח. אך לפי דובר בשם החמאס, לפיגוע היתה מטרה מדויקת יותר: להוכיח את חוסר התוחלת שבשיתוף הפעולה הגובר לאחרונה בין כוחות הביטחון הישראליים והפלסטינים. שיתוף פעולה זה הגיע לרמות חסרות תקדים תחת הנהגתו השקטה של הגנרל האמריקני קית' דייטון, המפקד על כוח משימה אמריקני שלא זכה לתשומת לב רבה: לבנות את כוחות הביטחון הפלסטיניים בגדה המערבית.[1]

כוחות הביטחון, שאותם מכנה חמאס "כוחות דייטון", נמצאים רשמית תחת פיקודו של מחמוד עבאס, נשיא הרשות הפלסטינית ויו"ר תנועת פת"ח. אך בפועל שולט בהם סלאם פיאד, ראש הממשלה הממונה, טכנוקרט קטן-מידות ונעים-הליכות. עבאס מינה את פיאד לתפקיד לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה ביוני 2007, שבעה-עשר חודשים לאחר ניצחונה בבחירות הפרלמנטריות בינואר 2006, והפקיד בידיו את המשימה למנוע מחמאס להשתלט על הגדה המערבית. פיאד הוא בעל דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת טקסס באוסטין והחזיק בתפקידים בבנק הפדרלי של סנט לואיס, בבנק העולמי ובקרן המטבע העולמית, לפני שמונה לשר האוצר אצל יאסר ערפאת. המוניטין שיצאו לו כמנהל אמין ואחראי מבחינה פיסקאלית מבטיחים זרם קבוע של סיוע בינלאומי, שבו תלויה הכלכלה הפלסטינית. על אף שאין לו תומכים רבים ואף אינו נהנה מתמיכתה של מפלגה גדולה (רשימת "הדרך השלישית" שלו זכתה ב-2.4% בלבד מהקולות בבחירות הפרלמנטריות של 2006), הוא אחראי כיום כמעט על כל היבט של הממשל הפלסטיני. עם זאת, הוא אינו משתתף במו"מ על הסדר עם ישראל, הנמצא בידי אש"ף (שבו פיאד אינו חבר הנהגה) ושאותו מנהל יו"ר הארגון, עבאס בן השבעים וחמש.

מבית מבקרים את פיאד מאותן סיבות ממש שהודות להן הוא זוכה לתשבחות בחו"ל. הוא גינה את האלימות נגד ישראל כמנוגדת לשאיפות הלאומיות של עמו, הסכים ליישב מחדש את הפליטים הפלסטינים לא בישראל אלא במדינה הפלסטינית העתידית והציע שמדינה זו תעניק אזרחות ליהודים.[2] הוא זוכה לתשבחות מעל דפי עמודי הדעות של הוושינגטון פוסט, הוול סטריט ג'ורנל והניו יורק טיימס ונהנה מיחסים טובים עם מנהיגים זרים שאינם פופולריים בפלסטין: בביקורו הראשון של פיאד בוושינגטון, ב-2003, בירך אותו ג'ורג' בוש באצבע וזרת זקורות, הברכה המסורתית של בוגרי אוניברסיטת טקסס באוסטין. בחתונת בתו של ראש לשכתו של אריאל שרון לפני כמה שנים ישב פיאד לצדו של שרון ושוחח עמו ארוכות.[3]

בפברואר נאם פיאד בפני הממסד הביטחוני הישראלי בכנס הרצליה השנתי, שם השווה אותו הנשיא שמעון פרס עם דוד בן-גוריון.[4] חלק הארי של נאומו של פיאד הוקדש לתוכניתו השאפתנית שעליה הכריז בסוף אוגוסט 2009, להקים מדינה פלסטינית דה-פקטו באופן חד-צדדי עד אוגוסט 2011. עד אז, לדברי פיאד, "המציאות [של מדינה הפלסטינית] תכפה את עצמה על העולם".[5] תוכניתו של פיאד "לבנות" מדינה – הוא לא אומר שיכריז עליה – אומצה בידי הקוורטט (ארה"ב, האיחוד האירופי, האו"ם והפדרציה הרוסית) וזוכה לתמיכה נלהבת מתורמים בין-לאומיים.

ישנם פלסטינים הדוחים את היוזמה כדומה מדי לתפיסת "השלום הכלכלי" של בנימין נתניהו, הטוענת כי פיתוח קודם לעצמאות. מספר ישראלים הביעו חשדות, שפלסטין תבקש את הכרת האו"ם בעצמאותה כאשר המהלך יושלם. אביגדור ליברמן הזהיר, שאם פיאד ינקוט צעדים חד-צדדיים לכיוון הקמת מדינה, תבטל ישראל הסכמות קודמות ותספח חלקים מהגדה המערבית.[6]

פיאד אמר, שתוכניתו לבנות מדינה חדשה "נועדה ליצור לחץ" על המשא ומתן הישראלי-פלסטיני; השיחות הישירות שעתה נפתחו אמורות להסתיים עד אוגוסט 2011, תאריך היעד של פיאד.[7] מייק הרצוג, לשעבר ראש לשכתו של אהוד ברק, אמר לי: "בסופו של דבר, אני חושב שפיאד חושב שהמו"מ המדיני לא יצליח והתכנית שלו [להקים מדינה] תהיה האופציה היחידה הריאלית". הסכנה עבור ישראל והרשות הפלסטינית כאחת היא מה יקרה אם המו"מ ייכשל ותוכניתו של פיאד לא תצליח להביא לוויתורים משמעותיים מצדה של ישראל. "אנחנו לא מתכוונים לסגת מאזורים מסוימים, רק מכיוון שהיתה הכרזה או החלטה של האו"ם", אמר הרצוג. במקרה זה יוכל חמאס לטעון בסבירות רבה, שהאלימות היא הדרך היחידה לשחרור לאומי. "פיאד מציב תאריך שרירותי ואומר, 'אוקיי, עכשיו תשברו כולם את הראש אם אתם רוצים להימנע מקטסטרופה' ", אומר הרצוג. "מה שהוא עשה מסוכן מאוד אבל גם חכם מאוד."

עד כה, האסטרטגיה של פיאד מצליחה. ממשלתו התחילה יותר מאלף מיזמי פיתוח, ביניהם סלילת כבישים, נטיעת עצים, חפירת בארות ובניית בניינים, בעיקר בערים התאומות רמאללה ואל-בירה.[8] הוא צמצם את התלות בסיוע בין-לאומי והחל בתכניות לבנות בתי-חולים, כיתות, בתי-משפט, אזורי תעשייה, דיור, ואפילו עיר חדשה, רואבי, בין רמאללה ושכם. אך "הרפורמה בכוחות הביטחון", אמר לי דובר הרשות הפלסטינית ע'סאן ח'טיב, "היא החלק העיקרי והאינטגרלי בתכניתו של פיאד. רבות מהצלחותיה האחרות של הממשלה, כולל הצמיחה הכלכלית, הן תוצאה שלה."

בפני אזרחיה מציגה ממשלת פיאד את הרפורמה במשטרה ובשאר מנגנוני הביטחון בעיקר כעניין של חוק וסדר – לכידת כנופיות פושעים, איחוד מנגנוני כוחות ביטחון מתחרים, איסור נשיאת נשק בפומבי ואיתור מכוניות גנובות. אך היסוד החשוב ביותר בתוכנית הוא ה"לוחמה בטרור" – שמכוונת בעיקר נגד חמאס ונתפסת על ידי פלסטינים רבים כשיתוף פעולה עם ישראל. התמקדות באנשי חמאס ובמי שחשודים באהדה לארגון נועדה להפחית את הסיכוי להשתלטותו על הגדה המערבית, ולא פחות חשוב – היא מאפשרת לפיאד לבסס את טענתו שהמצב נמצא בשליטתו וישראל יכולה לסגת בבטחה.

נתן ת'רול

נתן ת'רול

ב-2009 השתתפו כוחות ישראליים ופלסטיניים ב-1,297 מבצעים מתואמים, רבים מהם נגד קבוצות פלסטיניות חמושות – עלייה של 72% על פני השנה הקודמת.[9] יחד הם פיזרו במידה רבה את גדודי חללי אל-אקצא, המיליציה העיקרית של הפת"ח; תקפו תאים של הג'יהאד האיסלאמי כמעט חיסלו את המוסדות החברתיים, ההסדרים הפיננסיים והפעילויות הצבאיות של חמאס בגדה המערבית.

על פי דו"ח השב"כ השנתי האחרון, "פעילות מתמשכת [נגד טרור] של ישראל וכוחות הביטחון הפלסטינים" הפחיתה את מספר המתקפות הפלסטיניות על אזרחים ישראלים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים למספר הנמוך ביותר מאז שנת 2000.[10] רמת שיתוף הפעולה הנוכחית, אמר הרצוג, "היא יותר טובה אפילו מאשר לפני האינתיפאדה השנייה – היא מצוינת". מונה מנצור, חברה מטעם חמאס בפרלמנט הפלסטיני ואלמנתו של מנהיג בכיר בתנועה שחוסל, סיפרה לי, ש"הרשות הצליחה יותר מישראל בחיסולו של חמאס בגדה המערבית."

בלב הרפורמות הבטחוניות של הממשלה הפלסטינית עומדים "הגדודים המיוחדים" של כוחות הביטחון הלאומי (כב"ל) – כוח שיטור המונה שמונת אלפים איש מתוך כ-25,000 אנשי הכוחות המזוינים הפלסטיניים בגדה המערבית.[11] הקצין האחראי על סינון לוחמי הגדודים הללו, אימונם, ציודם והתכנון האסטרטגי שלהם הוא הגנרל קית' דייטון, העומד בראש ה-USSC, התיאום הביטחוני האמריקני (US Security Coordinator) בישראל וברשות הפלסטינית.

במרכז האימונים הבינלאומי של המשטרה הירדנית, אשר נבנה ב-2003 במימון אמריקאי לשם אימון המשטרה העיראקית, בעיירה מדברית, עשרים וחמישה קילומטר מדרום-מזרח לעמאן, השלימו למעלה משלושת אלפים פלסטינים השתלמויות צבאיות בנות תשעה-עשר שבועות תחת פיקוחו של דייטון. בחברון, ג'נין, יריחו ורמאללה מארגן כוח המשימה של דייטון את בנייתם ושיפוצם של קסרקטינים, מחנות אימונים, מתקנים של משרד הפנים ומטות ביטחון – אשר אחדים מהם, כמו זה שבו ביקרתי, המצוי בראש גבעה במרכז חברון, נהרסו בידי ישראל במהלך האינתיפאדה השנייה. משרד המתאם הבטחוני מתכנן לבנות מחנות חדשים בבית-לחם, רמאללה, טובאס וטול-כרם. הוא מציע לקצינים בכירים של הרשות הפלסטינית קורסי מנהיגות באורך חודשיים; בנוסף לכך הוא יצר משרות יועצים לדירקטוריון התכנון האסטרטגי במשרד הפנים הפלסטיני ואייש אותן.[12] במהלך שלוש השנים האחרונות הקצה משרד החוץ האמריקאי 392 מיליון דולר לכוח המשימה של דייטון, ועתה מבקשים להוסיף עוד 150 מיליון דולר בשנת 2011.[13]

במפקדתו, השוכנת בבית אבן מן המאה התשע-עשרה בקונסוליה האמריקאית במזרח-ירושלים, עומד לרשות המתאם הבטחוני צוות עיקרי של ארבעים וחמישה איש, רובם קציני צבא אמריקאיים וקנדיים וכמה בריטיים וטורקיים. מעבר לכך מעסיק המתאם בחוזים פרטיים עשרים ושמונה אנשי צוות מהתאגיד DynCorp International שבסיסו בווירג'יניה.[14] על-פי תקנות משרד-החוץ חייב הצוות המועסק במישרין על-ידי המימשל האמריקני לנוע בדרכים רק בשיירות ממוגנות וחמושות, אבל הגבלות אלה אינן חלות על קבלני הביטחון הפרטיים ועל קציני הצבא הזרים, שאחדים מהם מוצבים ברמאללה. תוכניתו של המתאם היא להשלים את אימונם של עשרה גדודי כוחות ביטחון לאומי – גדוד אחד לכל מחוז בגדה המערבית פרט לירושלים – עד תום 2011, מועד הנושק לתאריך היעד של פיאד.[15]

הגנרל דייטון כפוף למזכירת המדינה הילרי קלינטון ולאדמירל מייק מאלן, יו"ר מפקדת הכוחות המזוינים. הוא מייעץ לג'ורג' מיטשל, השליח המיוחד לשלום במזה"ת, וזכה לשבחים מפי סנאטורים רבי-השפעה, חברי קונגרס ומומחים למזה"ת, הרואים בעבודת משרד התיאום הבטחון הישג יוצא-דופן.[16] ישראל הפקידה מצידה בידי כוחות הביטחון הפלסטיניים אחריות רבה יותר; היא הרחיבה את התחומים בהם מותר להם לפעול, משתפת אותם בידיעות מודיעיניות איכותיות ביותר ובאחדות מערי הגדה המערבית הגדולות ביטלה את העוצר מחצות ועד חמש בבוקר.[17] על-פי המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם (OCHA), ישראל צמצמה את הזמן הדרוש לנסיעה בין מרבית המרכזים העירוניים בגדה המערבית על-ידי פתיחת דרכים, הקלת הבדיקות במחסומים, ביטול הדרישה להציג רישיונות רכב ופירוק מחסומים, כך שמספרם יצומצם בעתיד הקרוב עד לנמוך ביותר מאז שנת 2005.[18]

קולונל פיליפ דרמר, שכיהן בעבר במשרד התיאום הבטחוני, הכין במרס 2010 דו"ח שהופץ בקרב בכירים בבית-הלבן ובצבא. הוא כותב, כי "אפשר לומר שכוח המשימה של התיאום הבטחוני השיג בשטח התקדמות רבה יותר מכל יוזמה אמריקאית אחרת להשכנת שלום ישראלי-פלסטיני."[19] מיכאל אורן, שגריר ישראל בארה"ב, אמר: "אתם יכולים לשלוח את ג'ורג' מיטשל למזרח התיכון כמה שאתם רוצים – אבל בפועל הדרך המעשית היחידה להתקדם היא להרחיב את מה שדייטון עושה בתחום הביטחון לתחומים אחרים של הממשל והחברה הפלסטיניים."[20]

מתאם הביטחון האמריקני הראשון, אלוף משנה ויליאם "קיפ" וארד, הגיע לירושלים במרס 2005. אליוט אברמס, לשעבר סגן היועץ לביטחון לאומי לנשיא בוש, אמר לי, שמשימתו של וארד אורגנה כתגובה לשלושה אירועים קשורים זה לזה: בחירתו מחדש בנובמבר 2004 של הנשיא בוש, ששאף לבנות מחדש את כוחות הביטחון הפלסטינים כחלק ממפת הדרכים שלו לשלום במזה"ת מ-2003; מותו של יאסר ערפאת תשעה ימים לאחר מכן, שבחייו סיכל את כל המאמצים האמריקאיים לבצע רפורמה במנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ונצחונו של המועמד המועדף על האמריקאים, מחמוד עבאס, בבחירות לנשיאות בינואר 2005.

מאמצי וארד התרכזו בתחילה ברפורמה במנגנוני הביטחון, אבל מהר מאד התמקדו בהכנות ליוזמת ראש ממשלת ישראל שרון להתנתקות מעזה ומארבע התנחלויות בצפון הגדה המערבית באוגוסט וספטמבר 2005.[21] ההתנתקות עברה חלק מבחינתה של ישראל, אבל וארד נכשל במניעת אלימות בצד הפלסטיני. חממות של מתנחלים נבזזו, בתי כנסת ריקים נשרפו והפלסטינים החלו נלחמים זה בזה על השליטה בעזה.[22]

שבועות ספורים לאחר שדייטון החליף את וארד בסוף שנת 2005, הביס החמאס את הפת"ח בבחירות למועצה המחוקקת של ינואר 2006. בן לילה השתנה תפקידו של דייטון מרפורמה של מנגנוני הביטחון למאמץ למנוע מן הממשלה שבראשות החמאס לשלוט במנגנונים אלו. משפטני מחלקת המדינה חיפשו דרכים, כיצד להמשיך בתמיכה בכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית שהיו בשליטת הפת"ח, בשעה שהנהגת הרשות עמדה לעבור לידי חמאס, שארה"ב הכריזה עליו כארגון טרור. הפתרון היה לסייע ישירות לנשיא עבאס, שנבחר בנפרד וניתן היה להחשיב אותו במנותק מן המועצה המחוקקת והממשלה שנשלטו על ידי החמאס. ארה"ב הפכה על פיה את מדיניותה רבת-השנים ללחוץ על הנשיא הפלסטיני להאציל סמכויות לממשלה ויעצה תחת זאת לעבאס להוציא צווים נשיאותיים ולבצע מינויים שיגבילו את שליטתה של הממשלה החדשה – בייחוד בכוחות הביטחון.[23] החמאס הגיב בהקמת מנגנון ביטחון משלו. עבאס הוציא צו סגירה לכוח הביטחון של החמאס – והקבינט הכריז שהצו הוא לא-חוקי. במהלך השנה שלאחר מכן התרחשה סידרת עימותים אלימים בין החמאס ופת"ח, שבמהלכם נרצחו מנהיגים משני הצדדים.[24]

בינתיים עסק דייטון בפיקוח על גיוס, אימונם והצטיידותם של כוחות הביטחון המתרחבים במהירות של עבאס.[25] ח'אלד משעל, ראש הלשכה הפוליטית של חמאס, נשא נאום סוער, שבו גינה את "ההפיכה הביטחונית" כ"קונספירציה" שנתמכת על-ידי "הציונים והאמריקאים" – טענות אותן הכחיש הפת"ח.[26] בפברואר 2007, על סף מלחמת אזרחים, נסעו מנהיגי פת"ח וחמאס למכה והגיעו להסכמה על הקמתה של ממשלת אחדות לאומית; ארה"ב התנגדה לעיסקה, משום שהעדיפה שהפת"ח ימשיך לבודד את חמאס. פיאד התמנה לשר האוצר בממשלה החדשה, למרות שלטענתו האמריקנים לחצו עליו לא להצטרף.[27] הדיפלומט הפרוביאני אלווארו דה סוטו, לשעבר נציג האו"ם בקווארטט, כתב ב"דו"ח סיכום שליחות" סודי, כי ניתן היה למנוע את האלימות בין החמאס לפת"ח אלמלי התנגדותה העזה של ארה"ב לפיוס הפלסטיני. "ארה"ב," כך כתב, "דחפה באופן ברור לעימות בין הפת"ח לחמאס".[28]

חודש לפני שעזה נפלה בידי החמאס ביוני 2007, תקפו כוחות חמאס חיילים שאומנו על ידי התיאום הבטחוני האמריקני בבסיסם שליד הגבול בין עזה לישראל, הרגו שבעה ונסוגו רק לאחר ששלושה טנקים ישראלים התקרבו למקום.[29] בעדותו בפני הקונגרס האמריקני שבוע לאחר מכן טען דייטון, כי ההתקפה נהדפה והכחיש שהחמאס מתחזק – תחזית שלא התממשה בשבועות שלאחר מכן.[30] "רק כמה ימים," אמר ראג'י סוראני, ראש המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, "היו דרושים לחמאס כדי להפיץ לכל רוח מנגנון ביטחון של הרשות המונה 53,000 איש, בו השקיע המערב ארבע-עשרה שנים".[31]

למרות שכמה מאנשי ממשל של בוש אמרו לאחר מכן, כי האסטרטגיה כולה היתה מוטעית, המעגל המצומצם שהיתה לו השפעה על התיאום הבטחוני האמריקני הפיק מהאירועים לקח אחר.[32] "לא ראינו בכך הוכחה שהפרויקט לא עובד," אמר אברמס, "אלא שהפרויקט באמת נחוץ".

הרשות הפלסטינית איבדה אמנם את עזה,  אך לאחר שעבאס העמידה בראשה ממשלת חירום בראשות סלאם פיאד, חשו האמריקנים, שיש להם "הממשלה הטובה ביותר שהיתה לרשות הפלסטינית אי פעם".  כך אמר לי דוויד ואלץ', לשעבר עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח התיכון ומי שעזר לנהל את כוח המשימה של דייטון עד דצמבר 2008. לאחר הקמת ממשלת פיאד שם ממשל בוש קץ לאמברגו על הרשות הפלסטינית שנמשך ארבעה עשר חודשים, ישראל שחררה 500$ מיליון כספי מיסים שעיכבה אצלה, שיתוף הפעולה בין כוחות בטחון פלסטיניים וישראליים גבר, התיאום ביניהם השתפר, וכוח התיאום הבטחוני האמריקני הרחיב את פעילותו במהירות. משך שלושה וחצי החודשים הראשונים לכהונת פיאד כראש ממשלה, מאמצע יוני עד אוקטובר 2007, ארגנה  הרשות הפלסטינית מבצע מקיף בגדה המערבית נגד ארגוני צדקה, בתי עסק, אנשי דת ופקידי ממשל הקשורים לחמאס, ועצרה 1,500 חברי חמאס וכאלה הנחשדים באהדה לחמאס.[33] "לאחר שהתברר שחמאס ניצח בעזה – אפשר היה לעשות עבודה נקייה הרבה יותר בגדה המערבית," אמר וואלץ'.

לקראת סוף אוקטובר 2007 עשתה הממשלה הפלסטינית מאמצים לשמור על הסדר בשכם, אחת מהערים האלימות  בגדה המערבית. בחודש מאי 2008 הוביל אחד הגדודים המיוחדים שהוכשר בידי התיאום הבטחוני האמריקני את מבצע הבטחון הגדול ביותר שאי פעם ביצעה הרשות.[34] שני המבצעים זכו להערכה מצד התושבים ששמחו על השיפור בביטחון. אבל  הצלחתם של המבצעים האלה היתה תלויה לא רק בריסון עצמי מצד חמאס והג'יהאד האסלאמי, אלא גם  בתמיכתה מצד ישראל, ובכלל זה החנינה שהעניקה ללוחמי פת"ח.[35]

פלסטינים רבים רואים במבצעים של כוחות הביטחון של הרשות מהלך שנועד לדכא את חמאס – שזכה בבחירות חופשיות והוגנות – וגם למנוע התקפות על ישראל. "האתגר העומד בפני עבור פיאד ועבאס הוא שפלסטינים רבים רואים באלימות כלפי ישראל פעולה לאומית מכובדת," אמר לי ע'יית אל-עומרי, לשעבר יועץ לענייני מדיניות חוץ של עבאס. הערכה זו קיבלה אישור בתגובות להתקפות התאבדות בישראל כגון בקניון בדימונה בפברואר 2008 והריגתם של שמונה תלמידי ישיבה בירושלים המערבית כעבור חודש. למעלה משלושה רבעים של הפלסטינים שנשאלו תמכו במשאלי דעת-קהל בהתקפות, שזכו לשבחים מצד חמאס אך גונו מצד הרשות.[36]

במהלך השנה שלאחר מכן התרחקה הרשות עוד יותר מהציבור, והחמאס סייע לה בכך מעט. העיתונאי הישראלי, נחום ברנע, השתתף בפגישה בין מפקדים ישראלים ופלסטינים בבסיס צבאי ישראלי מצפון לרמאללה. במאמר בידיעות אחרונות, שתורגם לאחר מכן בעיתונות הפלסטינית, דיווח ברנע שראש כוחות הבטחון הלאומי הפלסטיני אמר לישראלים הנוכחים: "יש לנו אויב משותף," ואילו המודיעין הצבאי הפלסטיני אמר: "אנחנו מטפלים בכל מוסד של חמאס לפי ההוראות שלכם".[37]

כעבור חודש וחצי ספגה הפופולריות של הרשות מכה נוספת. לאחר שכוחות ישראלים פינו 200 יהודים מבית מריבה בחברון, מתנחלים ישראלים באזור חיבלו באמבולנסים ובמסגדים, הציתו רכב ובתים, וירו ופצעו תושבים פלסטינים. ראש הממשלה אהוד אולמרט אמר שהוא "מתבייש נוכח המראה של יהודים יורים בערבים חפים מפשע" והגדיר את האירוע כ"פוגרום".[38] כאשר ההתפרעויות התפשטו לתחומי חברון שבשליטה פלסטינית, היו התושבים המקומיים עדים לכך שכוחות הביטחון שלהם מסתלקים מן המקום בשקט.[39] הן המושל לשעבר [של חברון], המשמש כיום כראש המטה של עבאס,  והן מפקד כוחות הביטחון הלאומי הפלסטיניים בחברון, הידועה כמעוז של חמאס, מסרו לי, שחיילים ישראלים נכנסים באופן שיטתי לשטחים שבפיקוח הרשות ומאלצים את החיילים הפלסטינים "הנעלבים והמושפלים" לחזור לבסיסם. תחושת התושבים כי כוחות הרשות משתפים פעולה עם ישראל ניזונה גם מהנוהג הישראלי לעצור אנשים מייד לאחר שהשתחררו ממעצר בידי הרשות הפלסטינית.

הפגיעה החמורה ביותר בשמם הטוב של כוחות הביטחון הפלסטיניים התרחשה במשך המלחמה הישראלית על עזה, שנפתחה בדצמבר 2008. קציני הרשות בגדה המערבית, חלקם במדים וחלקם בלבוש אזרחי, הקיפו את המסגדים, מנעו מהצעירים  להתקרב למחסומים, עצרו מפגינים שצעקו סיסמאות של החמאס ופיזרו מפגינים באלות, תרסיס פלפל וגז מדמיע.[40] האמון בין הכוחות הפלסטינים והישראלים היה כה גדול, טען דייטון, ש"חלק ניכר של הצבא הישראלי יכול היה להתרכז בעזה".[41] ברק בן-צור, מי שהיה רכז לוחמה בטרור במודיעין הצבאי וכיהן לאחר מכן כעוזר מיוחד לראש השב"כ, סיפר לי, ש"ביישובים הערביים בישראל היו הרבה יותר פעולות מחאה נגד המלחמה מאשר בגדה המערבית הודות לשקט המוחלט, שנשמר על ידי כוחות הביטחון הפלסטינים".  מאוחר יותר אמר שר החוץ, אביגדור ליברמן, ש"מחמוד עבאס אישית התקשר אלינו ולחץ שנמשיך במבצע ונפיל את חמאס".[42]

כמה חודשים לאחר המלחמה בעזה הופיע דייטון לפני קבוצה רבת השפעה של פוליטיקאים ומשקיפים במכון ושינגטון למדיניות במזרח-התיכון והתפאר בהישגי כוח המשימה שלו: בניית כוח שפעל נגד חמאס ושיתף פעולה עם ישראל במשך המלחמה ויצירתם של "אנשים חדשים" באמצעות אימון חיילים פלסטינים על-ידי התיאום הבטחון. המפקדים הישראלים, כך סיפר לשומעיו, ביקשו לדעת, כמה מהר יוכל המרכז ליצור חיילים נוספים.[43] דבריו עוררה מורת רוח בפלסטין, שם חיזקו את הדימוי של ארה"ב ושל ישראל כמושכות בחוטים. בחודשים שלאחר הנאום שיגרה הרשות תלונה רשמית לארה"ב בגין "הצהרותיו הבלתי-נסבלות" של דייטון: פקידים בכירים פלסטינים, כולל פיאד, סירבו להשתתף בפגישות עם דייטון, ולפי שבועון הבטחון ג'יינס, "כתוצאה ממתח ביחסים בין דייטון לבין ההנהגה הפלסטינית האזרחית, צומצם היקף תפקידו".[44]

מבחינתו של פיאד, נאומו של דייטון פורסם בעיתוי הגרוע ביותר האפשרי: מייד לאחר משאל דעת-קהל שמצא, שהלגיטימיות של הרשות בקרב התושבים נמצאת בשפל שלא נודע כמוהו, ולאחר הפגנות רבות משתתפים של פלסטינים במחאה על ניסיון לכאורה של הרשות להתנקש בחייו שייח' חאמד אל-ביתאוי, מנהיג חמאס בולט בגדה המערבית.[45] ביתאוי, חבר פרלמנט, יושב ראש התאחדות המלומדים האסלאמיים ואיש-דת המוכר בעקבות דרשותיו במסגד אל-אקצא בירושלים, חמק מממארב של תוקפים בלתי-מזוהים בסתיו 2008.[46] בקיץ 2010 אסרה עליו רשות לשאת דרשות ושניים מבניו נתונים במעצר מאז חודש יולי. אך ביתאוי הצהיר, כי הוא סמוך ובטוח שממשלת פיאד לא תחזיק מעמד.[47] "פת"ח והרשות הפלסטינית מידרדרים בגלל שתי סיבות", אמר לי בשכם: "שחיתות ושיתוף פעולה עם הישראלים".

בחודש דצמבר 2009, כאשר כוחות ישראלים, שפעלו על סמך מידע שנתקבל מכוחות הביטחון של הרשות, הרגו בשכם שלושה לוחמים פלסטינים החשודים ברצח רב בגדה המערבית, השתתפו למעלה מ-20,000 פלסטינים בהלוויה, שהפכה להפגנת מחאה אדירה נגד שיתוף הפעולה הביטחוני של הרשות עם ישראל.[48] כעבור מספר ימים שידרה תחנת הטלוויזיה של חמאס סרטון מצויר, שבו שרה מקהלה: "אנו נשבעים שלא ניתן לדייטון להלך עלינו אימים".[49] הדמות המרכזית, בהלול, הוא מפקד בכוחות הביטחון הלאומי הפלסטיניים הביטחוני המנשק את מגפי החיילים הישראלים, חובש כומתה שעליה הסיכה "דייטון", וטוען שאינו מייצג שום סיעה פוליטית, כאשר שמכנסיו נופלים ונחשפים תחתוניו בצבע הצהוב המזוהה עם פת"ח.

ביום שבו שודר הסרטון, הצהיר עבאס – המוצג בסרטון כבובה שמפעיל חייל ישראלי – בריאיון: "אנחנו לא משמרות הביטחון של ישראל".[50] שבוע לאחר מכן הצהיר יוסוף אל-קארדאווי, המטיף הטלוויזיוני מדוחא שקהל של עשרות מיליונים צופה בו בטלוויזיה של קטאר: "אם יוכח שעבאס הסית את ישראל לתקוף את עזה, דינו אינו הוצאה להורג בלבד אלא מוות בסקילה".[51]

ביקורת על דייטון וכוחות הבטחון אינה נחלתם של אסלאמיסטים בלבד. במאמר שהתפרסם בשנה שעברה תחת הכותרת "השטאזי של יריחו" כתב באסם עיד, ראש ה"קבוצה הפלסטינית למעקב אחר זכויות אדם" (PHRMG): "הייתי רוצה להציע שגנרל דייטון, יאמן סוכנים לא רק בשימוש בנשק, בהכאות ובעינויים… אלא גם ילמד אותם איך להתנהג בקרב בני עמם".[52] כוחות הביטחון הלאומי המאומנים על ידי דייטון אינם מוסמכים לבצע מאסרים, אך הם מובילים בקביעות מבצעים משותפים עם שרותי הביטחון הפלסטינים, שמפקדיהם הבכירים אומנו על ידי התיאום הבטחוני האמריקני – ואשר לפי דיווחים של Human Rights Watch ושל ארגוני זכויות אדם פלסטינים – ביצעו עינויים.[53] שנה לאחר תחילת כהונתו הראשונה של פיאד דיבר ממדוח אל-עקר, שעמד בראש המועצה הפלסטינית העצמאית לזכויות האזרח, על "מיליטריזציה" של הממשלה וקבע, ש"ממצב של הפקרות עברנו עכשיו לסוג של מדינת בטחון, מדינת משטרה".[54]

מאז התגברו ההאשמות שמדובר בשלטון סמכותני. עבאס, שתקופת כהונתו הסתיימה בזמן המלחמה בעזה, שולט מאז מכוח צו נשיאותי. המועצה המחוקקת לא כונסה מאז יוני 2007, ושרותי הביטחון מתעלמים לעתים קרובות מפסיקות בתי משפט. עם כל מחויבותו של פיאד לנשיאה באחריות ולשקיפות, התברר בסקרים שפיאד נחשב פחות לגיטימי מאשר ראש ממשלת החמאס בעזה, אסמאעיל הנייה, והוא עומד בראש ממשלה שדירוג היושרה הגלובלי (Global Integrity Index) ממקום במקום השישי בין הממשלים המושחתים ביותר בעולם, יחד עם ממשלת עיראק.[55]

גם היבטים אחרים של פעילות הרשות הפלסטינית זיכו אותה בביקורת חמורה. לפי  מנהל ארגון זכויות אדם הפלסטיני אל-חאק, שהואן ג'בארין, בחודשים האחרונים הפכו העינויים שוב לעניין שבשיגרה. בסקרים שנערכו מאז נכנס פיאד לתפקידו מדווחים תושבי הגדה המערבית בקביעות על תחושת חוסר בטחון גדולה יותר מאשר העזתים, שחייהם תחת שלטון החמאס גרועים יותר במובנים רבים. המשרד לעניני דת קבע, שדרשות יום הששי ייקראו על ידי אימאמים. לפי אמנסטי אינטרנשיונל, נעצרו במהלך המלחמה בעזה עיתונאים פלסטינים ואיימו עליהם משום שדיווחו על מעשי דיכוי מצד הממשלה. מאז הפך פיאד לראש הממשלה, דורגה הרשות הפלסטינית פעמיים על ידי מדד חופש העיתונות של ארגון עיתונאים ללא גבולות במקום הנמוך ביותר מבין כל המשטרים הערביים. Freedom House מעניק כעת לרשות הפלסטינית אותו דירוג בסעיף זכויות פוליטיות כמו בסעיף הזכויות האזרחיות: "לא חופשית".[56]

פיאד ניסה לחזק את אמינותו אצל הפלסטינים על ידי השתתפות בפעולות של "התנגדות בלתי-אלימה" – הפגנות נגד גדר ההפרדה ושריפת מוצרים שיוצרו בהתנחלויות הישראליות. אבל סאם באחור, יזם פלסטיני ופעיל זכויות אזרח, סיפר לי שהחלטה שהתקבלה לאחרונה על ידי הממשלה "לאמץ מרכיב אחד קטן" של חרם קיים ומקיף יותר אינה אלא "תפאורה", שתכליתה לכסות על פעולתה של "מדינת משטרה הפועלת ביד חזקה ושמטרותיה העיקריות הן לחסום את חמאס ולמנוע ביקורת נגד הממשלה". ב-25 לאוגוסט 2010, כאשר גופים שמאליים ועצמאיים קיימו הפגנה נגד השיחות הישירות עם ישראל שעמדו להתחיל שבוע לאחר מן, היא דוכאה באלימות על ידי  כוחות הביטחון של הרשות.[57]

במהלך חורף 2009 ואביב 2010 התכוננה הרשות הפלסטינית לבחירות המוניציפליות של יולי, שחמאס הודיע שיחרים בגלל הדיכוי הפוליטי.[58] ח'ליל שיקאקי, עורך הסקרים הפלסטיני הבכיר, אמר לי שמטרת הבחירות היתה "להחליש עוד יותר את חמאס ולחזק את הלגיטימיות של הממשלה". כאשר המחלוקות הפנימיות של פת"ח מנעו ממנו להסכים על רשימת המועמדים, ביטלה הרשות הפלסטינית את הבחירות, כשהיא מכחישה שעשתה זאת מחשש שפת"ח יובס.[59] אבל שהואן ג'בארין סיפר לי שהכחשתה של הממשלה אינה אמינה:

במאי ויוני שמענו על עשרות ומאות מקרים שבהם תומכי חמאס תוחקרו על ידי כוחות הביטחון ביחס לבחירות המוניציפליות ונשאלו, אם הם רוצים לרוץ בבחירות, אם הם מתכוונים לבחור ועבור מי יצביעו.

במשרדו ברמאללה אמר שיקאקי, שמכיוון שאנשים בעזה מרגישים חופשיים יותר לגלות את דעותיהם הפוליטיות  לסוקרים שלו, "אנו מקבלים דיווח יותר מדויק על הצבעתם של אנשים בבחירות האחרונות בעזה מאשר כאן".[60]

בדיווח שהופץ בין עובדים בכירים בבית הלבן ובמטות הצבא מוקדם יותר השנה, כתב קולונל דרמר: "בעוד שגורמים ישראלים ואמריקנים – מתוך גישה קצרת ראות – רואים את הצלחותיה האחרונות של הרשות הפלסטינית בתחום הביטחון כניצחון נגד הטרור, פלסטינים זהירים רואים אותם כנסיונות מחודשים להגן על המשטר".  לדעתו המגרעת של מאמצי ארצות הברית היא ש"לא הוגדרו משימת התיאום הביטחוני ומטרתו הסופית. האם המטרה היא שהרשות הפלסטינית תתעמת עימות צבאי עם החמאס ותביס אותו? תנקום על אובדן עזה? תשמור על הסדר למען ישראל? או שהמטרה היא להניח את היסודות הביטחוניים למדינה פלסטינית חופשית דמוקרטית ועצמאית?" גאנדי אמין, מנהל בוועדה הבלתי-תלויה לזכויות אדם – נציב קבילות של הרשות הפלסטינית, אמר לי: "אין לי שום תקוות ביחס לתוכנית פיאד. אני מסתכל על השטח וכל מה שאני רואה הוא שתפקיד מנגנוני הביטחון הולך ומתחזק".

באוקטובר 2010 יפרוש דייטון יפרוש ויוחלף על ידי גנרל בכיר מחיל האוויר האמריקני, מייקל מולר. במשך השנה הבאה אמור מולר לקבל את התקציב הגדול ביותר לו זכה התיאום הבטחוני האמריקני עד היום.[61] עם התקרב תאריכי היעד של תוכנית פיאד וסיום המשא ומתן הישראלי פלסטיני, תפקידו יהיה לקדם שתי מטרות מנוגדות: לבנות כוח פלסטיני שיוכל לערוב לביטחונה של ישראל ובה בעת – להחליש את התחושה שארצות הברית תומכת במה שתושבי הגדה המערבית, כמו גם מדינאים עצמאיים כמו מוסטפא ברגותי, מתארים לא ככיבוש אחד אלא כשניים.[62]

* מאמרו של Nathan Thrall – Our man in Palestine – התפרסם לראשונה ב-New York Review of Books, vol. 57, no. 15, 14.10.2010.

[1] דו"ח מעולה על הרפורמה של מנגנוני הבטחון הפלסטיניים: Squaring the Circle: Palestinian Security Reform Under Occupation, International Crisis Group, September 7, 2010.

[2] Fayyad: Jews Can Be Equal Citizens in a Palestinian State," Haaretz, July 5, 2009.

[3] דוגמאות להערכה הגדולה לפיאד אפשר למצוא בטוריהם של רוג'ר כהן, שקרא לפיאד "התופעה החשובה ביותר במזרח התיכון", ושל תומס פרידמן, שטבע את המונח "פיאדיזם" כדי לתאר את "המינהל השקוף והאחראי" של ראש הממשלה הפלסטיני, שהיא בעיניו "הרעיון המרגש ביותר במימשל הערבי": Roger Cohen, "Beating the Mideast's Black Hole," The International Herald Tribune, April 27, 2010; Thomas Friedman, "Green Shoots in Palestine," The New York Times, August 4, 2009.

[4] Akiva Eldar, "A Day in the Life of the Palestinian Ben-Gurion," Haaretz, February 11, 2010.

[5] Fadi Elsalameen, "Fayyad: "‘Build, Build Despite the Occupation'", The Palestine Note, July 30, 2010.

[6] מרב מיכאלי, "השר ליברמן,  מה תחושתך לגבי פגישת מדוודב-משעל?" הארץ, 13.5.2010.

[7] Fadi Elsalameen, "Fayyad: ‘Build, Build Despite the Occupation.'".

[8] דיווחי קרן המטבע הבינלאומית של התוצר הלאומי הריאלי בגדה המערבית גדל ב-8.5% במהלך 2009 עוררו תגובות רבות. באסם ח'ורי טוען, שדיווחי קרן המטבע הם מוגזמים במידה רבה: Bassim S. Khoury, "Putting the Palestinian Carriage behind the Horse," Foeign.Policy.com, 1.7.2010.

[9] "Measures Taken by Israel in Support of Developing the Palestinian Economy, the Socio-Economic Structure, and the Security Reforms," Report of the Government of Israel to the Ad Hoc Liaison Committee, April 13, 2010.

[10] "2009 Annual Summary—Data and Trends in Palestinian Terrorism," Israeli Security Agency, 2009. See also previous Israeli Security Agency reports and "Four Years of Conflict: Israel's War Against Terrorism," Israeli Ministry of Foreign Affairs, October 3, 2004.

[11] הערכות בדבר גודלם של כוחות הביטחון הלאומי הפלסטיני: "Palestinian Authority: US Assistance Is Training and Equipping Security Forces, but the Program Needs to Measure Progress and Faces Logistical Constraints," Government Accountability Office, May 2010, וכן: "Squaring the Circle: Palestinian Security Reform Under Occupation". המספר בו עשיתי שימוש נמצא בין אלה שנמסרו בדו"חות, וכלול בו תיקון קל שהציע באוזני דובר ה-EUPOL COPPS (כוח המשימה המשטרתי של האיחוד האירופי בשטחים הפלסטיניים) באפריל 2010 של הערכה קודמת שעשו פקידים אמריקניים. ראו: "West Bank: Palestinian Security Forces," US Security Coordination Road Warrior Team, June 2008.

[12] הקורסים פתוחים בפני חברי שבעת מנגנוני הבטחון: כוחות הבטחון הלאומי, המשמר הנשיאותי, המשטרה האזרחית, ההגנה האזרחית, ושלושת שירותי המודיעין – המודיעין הצבאי, המודיעין הכללי והביטחון המסכל.

[13] "Palestinian Authority: US Assistance Is Training and Equipping Security Forces, but the Program Needs to Measure Progress and Faces Logistical Constraints."

[14] שם.

[15] מחלקת המדינה האמריקנית מצפה שהכוחות יוצבו בתשעה מחוזות, כשגדוד אחד משמש ככוח רזרבי (הרשות הפלסטינית מתייחסות למחוזות טובאס וג'נין כיחידה אחת). ראו: "US Security Assistance to the Palestinian Authority," Congressional Research Service, January 8, 2010; and "Squaring the Circle," International Crisis Group, September 7, 2010, p. 11.

[16] דייטון שירת בצידו של יועץ הבטחון הלאומי, גנרל ג'יימס ג'ונס, שהיה שליח מיוחד לענייני ביטחון במזרח התיכון במהלך 2007–2008. הוא כתב המלצה חמה לספר שחיבר דניס רוס, חבר בכיר במועצת הביטחון הלאומי ויועץ מיוחד לנשיא, והרצה בפני סנאטורים, חברי קונגרס רבי-השפעה וקבוצות המבקרות בישראל.

[17] "Squaring the Circle: Palestinian Security Reform Under Occupation.".

[18] "West Bank Movement and Access Update," United Nations Office for the Coordination of Humanitarian Affairs, Occupied Palestinian Territory, June 2010.

[19] Colonel Philip J. Dermer, "Trip Notes on a Return to Israel and the West Bank: Reflections on US Peacemaking, the Security Mission, and What Should Be Done," Journal of Palestine Studies, Vol. 39, No. 3 (Spring 2010).

[20] James Kitfield, "United They Fall; Divided They Stand," National Journal, March 28, 2009.

[21] זמן קצר לאחד בואו של וארד התלונן שר הפנים הפלסטיני בפני המועצה המחוקקת הפלסטינית, שמאמצי הרפורמה שלו ושל וארד "סוכלו" על-ידי כוחות הבטחון ושירותי הביון הזרים המשלמים להם. ג'אראת צ'ופרה, יועץ לשעבר לאש"ף שעמד בראש הקבוצה ששימשה כזרוע הביצועית של תיאום הבטחוני האמריקאי, אמר לי: "הקשיים הגדולים ביותר שניצבו בפני וארד היו מצד ישראל והסי.אי.איי, שמתוך שאיפה לשמור על יחסיהם המיוחדים עם ראשי מנגנוני הבטחון הפלסטיניים, חסמו את הרפורמה ועודדו את אווירת התחרות בין המנגנונים השונים, שאותה טיפח ערפאת. ראו: Pinhas Inbari and Dan Diker, "The Murder of Musa Arafat and the Battle for the Spoils of Gaza, " Jerusalem Center for Public Affairs, October 10, 2005. See also Khaled Abu Toameh, "PA-Sponsored Gunmen Abet Anarchy," The Jerusalem Post, June 14, 2005.

[22] אחיינו בן הששים וחמש של ערפאת, מוסא ערפאת, לשעבר ראש המודיעין הצבאי, נגרר בפיג'מה מביתו ונורה חמש-עשרה יריות מחוץ למטה הבטחון המסכל – המנגנון שאליו זרם רוב הסיוע של הסי.איי.איי ואשר בראשו עמד זמן רב יריבו, מוחמד דחלאן.

[23] "Palestinians, Israel, and the Quartet: Pulling Back from the Brink," International Crisis Group, Middle East Report No. 54, June 13, 2006, p. 7. "האם היית יכול להוציא צו נשיאותי האומר: 'בזאת אני מכריז שכוח זה – כוח 17 – אינו נמצא יותר בסמכות משרד הפנים?" אמר לי אליוט אברמס. "אבל השאלה תמיד היתה משפטית ופורמלית. בפועל אנחנו – עבאס, פת"ח, הרשות, אש"ף – תמיד שלטנו בו לחלוטין."

[24] היערכויות הכוחות נתקלו בהיערכויות נגדיות, שהביאו לעימותים, רציחות, הכפלה של מחירי רובי ה-M-16, ועוצר כללי בעזה. ראו: Adam Entous and Haitham Tamimi, "Hamas, Abbas Rivalry Spurs Palestinian Arms Race," Reuters, June 8, 2006; Khaled Abu Toameh, "‘This Must End Before It's Like Iraq,'" The Jerusalem Post, December 20, 2006.

[25] Adam Entous, "Abbas Builds Up Forces Amid Palestinian Crisis," Reuters, October 5, 2006. דייויד ואלץ', לשעבר עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח התיכון שסייע בהשגחה על כוח המשימה של דייטון עד דצמבר 2008, אמר לי: בעיקרו של דבר ניסינו למצוא דרך ביניים בין טיהור מנגנוני הביטחון לבין הבסת האויב." כמה מסמכים שהודלפו ופורסמו על-ידי עתון ירדני, ונוסחו, כך אמר לי ואלץ', בידי דייטון, קובעים שבין ה-7 בדצמבר 2006 לבין ה-28 בפברואר 2007 הושלם אימונם הבסיסי של 3,700 אנשים בעזה ו-1,400 אנשים בגדה המערבית. בנוסף לכך, טוענים המסמכים, עברו 15,000 חברים נוספים של כוחות הבטחון הלאומי בעזה סינון, ו-5,000 עברו סינון כזה בגדה המערבית.

[26] "Political Office Leader Khalid Mashal Speech: No Way We Will Bend to US, Israeli & Fateh Pressure to Be Subservient to the Zionists—Fateh Leaders in an Uproar," Palestine News Network, April 22, 2006. בסתיו 2006 דיווח הארץ שדייטון תיכנן לדחוף את עבאס להתנגשות עם חמאס בעזה. בביקורם בישראל בתחילת נובמבר 2006 הגיעו ואלץ' ואברמס, כשבאמתחתם "תוכנית שאפתנית שנוסחה על-ידי הגנרל קית' דייטון… ארה"ב רוצה לדחוף את אבו מאזן להתנגשות צבאית בעזה שתגרום להפלת ממשלת החמאס." Aluf Benn, "Words, Words, Words," Haaretz, November 2, 2006 .

[27] "A Palestinian State in Two Years: Interview with Salam Fayyad," Journal of Palestine Studies, Autumn 2009.

[28] Alvaro de Soto, "End of Mission Report," May 2007. שבוע לפני המפגש במכה, כתב דה סוטו, "הכריז שליח אמריקני פעמיים בפגישת שליחים בוושינגטון שהוא 'מאוד מרוצה מהאלימות הזאת'." "אכן אמרתי זאת," הודה באוזני ואלץ'. "אבל מה שעוד נאמר הוא, שלולי האלימות, הבחורים הטובים היו כבר נכנעים." ביום שלאחר הקמתה של ממשלת האחדות הלאומית מינה עבאס ליועץ לבטחון לאומי את יריבו המר של חמאס, מוחמד דחלאן. "לעולם לא נשכח את האיש שהצית את זקנינו ועינה אותנו," אמר מנהיג חמאס מחמוד א-זהאר. דבריו אלה של א-זהאר מצוטטים אצל Beverley Milton-Edwards and Stephen Farrell, Hamas (Polity, 2010), p. 280.  בסוף אפריל 2007 פירסם עיתון ירדני מסמכים אמריקניים שהודלפו (ראו לעיל, הערה 25) המתווים אסטרטגיה להפלת ממשלת האחדות הלאומית, לחיזוק פת"ח ולחיסול כוחות הביטחון החדשים של חמאס. לאחר מכאן אמרו פקידי חמאס שתוכניות אלה, יחד עם הגיעם ממצרים של כוחות חמושים שאומנו על-ידי דייטון, הם אלה שדחפו אותם לצאת להתקפה בעזה באביב 2007. הדברים פורסמו במקור ברשת על-ידי Al-Majd, אפריל 2007, ולאחר מכן פורסמו באנגלית על-ידי הבלוג Missing Links. ראו: Rose, "The Proof Is in the Paper Trail", וכן "After Gaza," International Crisis Group, Middle East Report No. 68, August 2, 2007, p. 11, וכן דבריהם של מחמוד א-זהאר ושל פאוזי ברהום: David Rose, "The Gaza Bombshell," Vanity Fair, April 2008.

[29] Ibrahim Barzak, "Hamas Kills 7 in Gaza Border Clash," Associated Press, May 15, 2007.

[30] "US Assistance to the Palestinians," Hearing before the Subcommittee on the Middle East and South Asia of the Committee on Foreign Affairs, House of Representatives, 110th Congress, May 23, 2007.

[31] Paul McGeough, Kill Khalid (New Press, 2009), p. 381.

[32] דייויד וורמזר, יועץ לענייני המזרח התיכון לסגן הנשיא צ'ייני, הרחיק לכת ואמר: "מה שקרה אינו ממש הפיכה של החמאס אלא יותר הפיכה מצד פת"ח, שסוכלה מראש לפני שהתרחשה". ראו: Rose, "The Gaza Bombshell". כן ראו ציטטות מפיו של ג'והן בולטון, לשעבר שגריר ארה"ב באו"ם, באותו מאמר: "לאחר שלא שמעו לאזהרה וערכו בחירות, הם ניסו לבטל את התוצאה בעזרתו של דייטון". כמה פקידים במימשל בוש אמרו לי שלוורמזר ובולטון לא היתה השפעה של ממש על המדיניות שאותה ביקרו.

[33] "Ruling Palestine II: The West Bank Model?," International Crisis Group, Middle East Report No. 79, July 17, 2008, p. 4.

[34] Mohammed Najib, "Palestinian Officers Graduate from Jordanian Special Ops Training Course," Jane's Defence Weekly, May 2, 2008.

[35] גם פעולות מניעת טרור של הצבא הישראלי הביאו לשיפור הבטחון. בפברואר 2008 אמר אלוף פיקוד מרכזי, גדי שמני, לנשיא שמעון פרס, ש"ללא נוכחותו המאסיבית של צה"ל בגדה המערבית, חמאס היה משתלט על המוסדות והמנגנונים של הרשות הפלסטינית תוך ימים ספורים."

[36] 77 אחוזים מן הפלסטינים תמכו בפעולה בדימונה ו-84 אחוז תמכו בפעולה בירושלים. "Palestinian Public Opinion Poll No. 27," Palestinian Center for Policy and Survey Research, March 24, 2008.

[37] Nahum Barnea, "Last Chance," Yedioth Ahronoth, September 19, 2008; "Shocking Details of PA-Israeli security meetings," Palestine Times, September 29, 2008; Jon Elmer, "A Prescription for Civil War," Al-Jazeera, February 8, 2010.

[38] "Hebron: Willful Abandonment by Security Forces," B'Tselem, December 10, 2008; Ethan Bronner, "Israeli Troops Evict Settlers in the West Bank," The New York Times, December 4, 2008. "Olmert condemns settler ‘pogrom,'" BBC, December 7, 2008 .

[39] Jared Malsin, "Witnesses: Israeli Police, Soldiers ‘Deeply Involved' in Settler Attacks," Ma'an News Agency, December 7, 2008; Tony Karon and Aaron J. Klein, "Israeli Settler Youth on the Rampage in Hebron," Time, December 5, 2008.

[40] Robert Blecher, "Operation Cast Lead in the West Bank," Journal of Palestine Studies, Vol. 38, no. 3 (Spring 2009). דיווח מהזמן האחרון של קבוצת המשבר הבינלאומית מספר כי "בחברון צילם עובר אורח [במהלך המלחמה בעזה] מפקד גדוד הביטחון הלאומי מכה אוהד חמאס בלתי-חמוש באלה. ראו: International Crisis Group, "Squaring the Circle: Palestinian Security Reform Under Occupation.".

[41] Lieutenant General Keith Dayton, "Peace through Security: America's Role in the Development of the Palestinian Authority Security Services," Program of the Soref Symposium, Michael Stein Address on US Middle East Policy, Washington Institute for Near East Policy, May 7, 2009.

[42] מיכאלי, "השר ליברמן".

[43] Dayton, "Peace through Security: America's Role in the Development of the Palestinian Authority Security Services.".

[44] Mohammed Najib, "Palestinian Authority Seeks Changes in Security Training," Jane's Defence Weekly, August 5, 2009; and "Palestinian Authority to Opt Out of US Training Programme," Jane's Defence Weekly, March 17, 2010.

[45] "Palestinian Public Opinion Poll No. 31," Palestinian Center for Policy and Survey Research, December 22, 2008. "Massive Hamas Demonstrations Denounce Beitawi Shooting as ‘Assassination Attempt,'" Ma'an News Agency, April 19, 2009.

[46] For the strafing of Beitawi's car, see "Car of PLC Member Fired upon by Unknown Persons in Nablus," Palestinian Centre for Human Rights, September 4, 2008. For Beitawi's chairmanship of the Palestinian Islamic Scholars Association, see Matthew Levitt, Hamas: Politics, Charity, and Terrorism in the Service of Jihad (Yale University Press, 2006), p. 102.

[47] "Hamas Sheikh Banned from Delivering Sermons," Ma'an News Agency, August 16, 2010. One son was arrested in July and another in September. ראו: "PA Night Raids Target 2 Leaders," Ma'an News Agency, September 12, 2010; וכן: "Source: 20 Hamas leaders detained, funds seized," Ma'an News Agency, July 31, 2010.

[48] "20,000 attend funeral for slain Nablus Fatah men," Ma'an, December 26, 2009. "Squaring the Circle: Palestinian Security Reform Under Occupation".

[49] פחות או יותר באמצע הסרטון מציע בהלול יונת שלום למתנחל יהודי דתי, אשר לנגד עיניו רצח ילדים פלסטיניים ושתה את דמם. ראו New Antisemitic Animated Film Vilifies the Palestinian Authority—PA Security Forces Help Stereotypical Blood-Drinking Jews," Middle East Media Research Institute, January 1, 2010; הסרטון; תמליל הסרטון.

[50] הצהרתו של עבאס: WAFA (Ramallah), January 1, 2010, Open Source Document GMP20100102061003 (English translation from Arabic), המצוטט בתוך "US Security Assistance to the Palestinian Authority," Congressional Research Service, January 8, 2010, p. 30.

[51] "Sheik Al-Qaradhawi Suggests that Mahmoud Abbas Should Be Stoned to Death and Is Rebuked by PA Minister of Religious Endowments," Middle East Media Research Institute, January 7, 2010..

[52] Bassem Eid, "Jericho's Stasi," The Jerusalem Post, June 24, 2009

[53] יארי קינונן, היועץ הראשי של EUPOL COPPS, כוח המשימה המשטרתי של האיחוד האירופי לשטחים הפלסטיניים, אמר לי: "כל מנגנוני הבטחון הפלסטיניים מבצעים מעצרים. אבל לא לכולם יש סמכות לעשות זאת." סיבה נוספת שבגללה כוחות הביטחון הלאומי נושאים באחריות מסוימת לנהגים של שאר מנגנוני הביטחון היא שאחד מקציני הביטחון הלאומי תמיד משמש כ"מפקד האזור המקומי" בכל מחוז ומחזיק בסמכות הבטחונית הכללית. Human Rights Watch גינה תורמים זרים על כך שאינם "מבקרים הפרות זכויות אדם חמורות שמבצעים הכוחות שבהם הם תומכים", וסגן המפקד של המודיעין הצבאי הפלסטיני הודה ש"הפרות החוק של הממשלה הפלסטינית ומנגנוני הביטחון שלה משפיעות לרעה על המוניטין של פת"ח ברחוב הפלסטיני." "Internal Fight," Human Rights Watch, July 29, 2008. "Hamas and Fatah Split Their Differences," Jane's Foreign Report, March 12, 2009

[54] "Palestinian Group Accuses Hamas, Fatah of Abusing Human Rights," Reuters, May 27, 2008.

[55] על מידת הלגיטימיות של כל אחת משתי הממשלות, ראו: "Palestinian Public Opinion Poll #27," Palestinian Center for Policy and Survey Research, March 24, 2008, וכן "Palestinian Public Opinion Poll #31," Palestinian Center for Policy and Survey Research, March 5–7, 2009; דירוג השחיתות: "Global Integrity Report 2008, West Bank," Global Integrity, 2008.

[56] לעתים קרובות נשפטים אזרחים בפני בתי-דין צבאיים, והרשות הפלסטינית פיזרה רשויות מקומיות שנשלטו על-ידי חמאס; ראו "Palestinian Authority, Amnesty International Report 2010" וכן"The Detention of Civilians by Palestinian Security Agencies With a Stamp of Approval by the Military Judicial Commission," Palestinian Independent Commission for Human Rights, December 2008. על תחושת הבטחון בעזה ובגדה, ראו Palestinian Public Opinion Poll No. 31, וכן סקרי דעת-קהל נוספים של המרכז הפלסטיני למדיניות וסקרים. המשרד לענייני דת מכתיב את תוכן הדרשות: "Qaradawi slams Abbas," Al-Ahram, January 21–27, 2010; על חופש העיתונות ראו Reporters Without Borders, "Press Freedom Index 2007" and "Press Freedom Index 2008". על דירוג החופש של ה-Freedom House, ראו "Palestinian Authority-Administered Territories, Freedom in the World 2010".

[57] "PA Forces Assault Press and Rights Workers at Anti-talks Protest," Ma'an News Agency, August 28, 2010.

[58] Khaled Abu Toameh, "Hamas to boycott W. Bank elections," The Jerusalem Post, May 24, 2010.

[59] "Controversy over elections decision continues," Ma'an News Agency, June 11, 2010. מוחמד מדני, חבר הוועד המרכזי של פת"ח, סיפר לי במטה הפת"ח בחודש אפריל האחרון, שהבחירות לא נועדו לעזור לפת"ח, שהתגבר כבר, כך הדגיש, על כל צרותיו.

[60] צעדי דיכוי מצד הממשלה, ובכללם גם שימוש אלימות, הם בעיה שהולכת ומחמירה לטענתו של ג'בארין. הוא אמר שפיאד הבטיח בספטמבר 2009 שמנגנוני הביטחון – הכפופים לחלוטין לראש הממשלה – ישימו קץ לעינויים. אך לאחר חורף שקט, אמר ג'בארין, "העינויים חזרו לאופנה; הם הפכו עניין שגרתי". כמה אסירים מתו במעצר, ביניהם איש-דת ידוע מתומכי חמאס, השייח' מאג'ד ברגותי.

[61] מחלקת המדינה האמריקנית ביקשה שהתיאום הביטחוני יקבל את התקציב הגבוה ביותר בתולדותיו – 150 מיליון דולר – בשנת 2011. בשעה ששורות אלה נכתבו, הקונגרס עדיין לא העביר את תקציב שנת 2011. ראו "Fiscal Year 2011 Executive Budget Summary—Function 150 & Other International Programs," US Department of State, February 1, 2010. השוואה בין בקשת תקציב התיאום הביטחוני לשנת 2010 לבין תקציבו בשנים הקודמות: "Palestinian Authority: US Assistance Is Training and Equipping Security Forces, but the Program Needs to Measure Progress and Faces Logistical Constraints".

[62] בינואר 2009 הצהיר מוסטפא ברגותי, שהגיע למקום השני בבחירות לנשיאות בשנת 2005: "זו בושה. העם אינו יכול לחיות עם שני כיבושים בבת אחת." Andrew Lee Butters, "Casualties of War: Palestinian Moderates," Time, January 10, 2009.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. HaimV הגיב:

    מרב עצים לא רואים את היער, מאמר מוזר בלשון המעטה.
    ראשית לא ברור הפתיח, רצח הוא רצח הוא רצח, הסיבה הרשמית שהנפיק החמאס בין היא כנה, מומצאת או אינטרסנטית לא ממש מעניינת אף אחד, הביקורת של החמאס על השת"פ של הרשות עם ישראל לא הייתה זקוקה לגופותיהם של ארבעה ישראלים. בכלל מתקבל רושם לא נוח מהלינקג' הנקרופילי הזה ודי לחכימא ברמיזא.

    שאר המאמר לא פחות מהזוי, הביקורת המנומקת והמצוטטת להפליא של ת'רול פשוט מחווירה מבושה לעומת הביקורת שאין במאמר על שלטון האימים של החמאס בעזה, שלטון שמוציא להורג אזרחים, שורף קייטנות ומעביר חדשות לבקרים חוקים דכאניים לתפארת האמירות האסלאמית של פלסטין. כנראה ששלטון סמכותני בסיוע אמריקאי הוא חמור ונורא ופושע ודיכוי חריף וחמור עשרות מונים רק בסיוע איראני , זה בסדר וזה מאד "פלסטיני" ולא משת"פי, אולי אפילו פטריוטי.

    כמה משעמם הצפוי מראש.

  2. יש לנו כאן עדות נוספת המצביעה על כך שההובלה הפוליטית בידי מנהיגות פת"ח וארגונים פלסטינים אחרים מגויסת מעמדית לשירות ההון הפיננסי. גם ברית זו, כמו בריתות פיננסיות אחרות (לדוגמת מצרים וירדן, ובוודאי סעודיה וטורקיה), נתונה ניגודים. אבל הניגודים האלה, בתקופת מנהיגותו של עבאס, הלכו והתפתחו ליותר פוריים מבחינתו של ההון הפיננסי.

    בעלי ההון הפיננסי שייכים למעמד רב-לאומי, שהוא הרב-לאומי היחידי בנמצא, לא רק במובן של בעלי אינטרס חוצה גבולות, כמו בשלב קולוניאלי או כובש שלו, – אינטרס אשר במהותו משייך אליהם ותחת פיקוחם, בדרגות שונות (על פי רמות של פעילות הניגודים בתנאים שונים) הן את המשטר והן את הרכוש והשווקים בקרב אומות ולאומים זרים לו; כלומר, לא רק במובן של אינטרס הרודה באחרונים על-ידי איומיי השמדה וטבח המונים (ארבעה מיליון וייטנאמים, ארבעה מילין קוריאנים, מיליון עיראקים ורשימה ארוכה) בחסות של תירוצים שקריים, כמו זה המבטיח "דמוקרטיה" או "זכויות אדם" או "חופש ביטוי". אומנם מהות זו שמסמיכה גם את התערבותו של ההון הפיננסי בניהול לאומי של ארצות העולם, כאשר ההתנגדות בהן ניתנת התגברות – אם לא באמצעים כלכליים-פוליטיים, אז, ישירות או בעקיפין, על-ידי כוחות צבאיים –, זוכה להבלטה מודגשת על-ידי אופי של ההשתלטות הבריונית. אבל המהות הבסיסית, השורשית, זו שמחייבת אופי כזה, אמצעים כאלה ומטרות המבטחות את המימוש המעשי של הרחבת הפלישות של ההון הפיננסי היא מוסווית ומסותרת תחת אצטלת של "הפיתרונות".

    אצטלה זו מצניעה גם את העובדה שהמשברים, המיוצרים על-ידי ההון הפיננסי, בכלל לא ניתנים לפיתרון. יותר מזה, כל פיתרון שהוא יכול לבחור מסבך יותר את הצרות הצרורות הנובעות מעצם מהותו העיקרית של ההון הפיננסי וקיומו. מהי מהות זו?

    למרות מעידתה אל תוך מלכודת הפיתרונות – הכופתת, במקרה זה, באזיקים משלים להתחננות המניפה את המסכנה (מהותית נכונה כל עוד היא מגדירה כיבוש פיננסי בתוך ארה"ב, למשל) של שני הכיבושים –, העדות של נתן ת'רול ממחישה בפעם נוספת עובדה מוחלטת מרכזית: למען הישרדותו, להון הפיננסי נחוצים כוחות פיננסיים בקרב כל לאום ולאום, כולם משועבדים להתערבותו הרב-לאומית – אם באמצעות "…בבנק הפדרלי של סנט לואיס [או של כל מקום אחר], בבנק העולמי ובקרן המטבע העולמית…", ואם באמצעות ארגוני הסחר, ארגונים לא ממשלתיים, ממשלות בובות על מוסדותיהם, ועדות צפופות גנרלים או אלופים ועוד כהנה וכהנה כלים מכתיבים פשרות של כוח כלכלי-פוליטי וצבאי. כל זה כנגד (יש כאלה המעדיפים את המילה 'כאיזון' במקום 'כנגד', אבל התוכן נשמר לפעילות נוגדת בבסיסה של תנועתו של האימפריאליזם) ההפקרות הכלכלית בתוך תחרות שוברת עצמות בין ריכוזי הון רב-לאומיים ענקיים; כל זה כנגד שווקים מוצפים מצרכים, שבגלל כך, מחלישים את כוח הקנייה (בפיטורים המוניים ובכרסום זכויות עובדים, למשל); כל זה כנגד מענקיים עצומים לטובת ההון הפיננסי בפני פשיטת רגל ועל חשבונם של אותם ההמונים; כל זה כנגד רווחים מצטברים למען השקעות שנאלצות לייצא הון לעבר גבולות זרים; כל זה כנגד קריסות כלכליות ובליעתן של המצליחות על-ידי עוד יותר מצליחות בגריפות על-ידן משך התחלקות טריטוריאלית מתנגשת בינן לבין עצמן.

    • דינו הגיב:

      אנג'לו: צריך להזכיר לך עוד פעם מה קרה לקומוניסטים לאחר המהפיכה באיראן, בה הם לקחו חלק?
      נקודת המבט הסוציאליסטית אינה רלוונטית כאשר מדובר באיסלם קיצוני הנלחם נגד מה שאתה מכנה "ההון הפיננסי" מפני שהוא עצמו (האיסלם) רואה עצמו נלחם נגד כופרים וכובשים, ומי אתה, עם כל הכבוד, שתסביר לו שהמאבק שלו קשור למרכס והגל?
      אתה צובע את המאבק האלים האיראני\חמאסי בצבעים שרק אתה רואה, ואת הטעות שלך אתה יכול לראות באיראן.

  3. לכן, פתרונן של הפעילויות ההרסניות והקטלניות של הניגודים האלה לא עוברת אלא דרך ההתנגדות הלאומנית שלא ניתנת להתגברות הרב-לאומית של ההון הפיננסי. כל כוחותיו של זה האחרון מתבססים, מצד אחד, על הלאומנות בתצוגותיה המפלגות באמצעות זכויות-יתר והפליות תוך-לאומיות, אבל, מן הצד השני והקובע, הם רב-לאומיים בתכלית המעשית אשר לפעילויותיהם לטובת האינטרס הפיננסי ולרעתם של האינטרסים הנוגדים לו – הלאומיים. לכן, מול ונגד התערבות רב-לאומית וכוחותיה המתיימרות לאומיות, רק הכוחות הלאומניים תכליתית מסוגלים להוות מחסום יעיל. ואם אפשר לאומנות אינטרנאציונליסטית, אפילו חלקית כמו זו הדתית, מה טוב!

  4. טובה שיבר הגיב:

    אנג'לו,

    בעלי ההון הפיננסי האירניים המעבירים אותו לידי החמאס והג'יאהד האיסלמי, לאיזה מעמד רב לאומי הם שייכים?
    או שמא אינם בעלי הון אלא פרולטרים יחפנים?

  5. שמואל אמיר הגיב:

    זהו מאמר חשוב מעין כמוהו לאלה שבאמת מעוניינים לדעת מה קורה ברשות הפלסטינית. לאלה הניזונים מן התעמולה הרשמית השקרית זה ישמע כהזוי. אני בכל זאת מציע להם לקרא שוב ולחפש קצת במקורות יותר אמינים מרוב התקשורת הישראלית.

  6. כלבויניק הגיב:

    מצטרף לדעתו של שמואל אמיר:
    תודות וברכות לנתן ת'רול על מאמר יסודי,ממצה ובהיר,הפורס בצורה אוביקטיבית ומבלי לנקוט בעמדה,את השתלשלות מאורעות הזמן האחרון,באופן כרונולגי קוהרנטי, מבחינה פוליטית בטחונית,ברשות הפלסטינית בגדה וגם בעזה.בעיקר מרשים הדיווח העוסק בתווך האמריקני.נושא כמעט עלום לחלוטין ונסתר,בעבור הקורא הממוצא בישראל.
    מאמר כזה מהווה הוכחה ניצחת ליתרונו של אתר כ"הגדה השמאלית" ע"פ כל אחד מאתרי העתונות החדשותית הפופולארים כדוגמאת: "הארץ","Ynet ידיעות" ו-"Energy מעריב".שם אפילו לחלום על פרסום מסמך ממצה ונטול פניות שכזה,בלתי ניתן. לדעתי,הכותב חיב לפרסם מאמר דומה אחת לכמה זמן,נניח שנה,והוא מהווה מעין יומן מסכם (כולל מובאות ומקורות),אשר מומלץ ללמוד אותו,גם בכל המוסדות העוסקים בחקר האזור מבחינה פוליטית.שאפו.

  7. טובה,

    בעלי ההון הפיננסי האיראניים הם אלה שעמדו בראש מאבקי האופוזיציה בבחירו האחרונות שם. הם עדיין לא מצליחים לתפוס את השלטון, שבינתיים נמצא בידיים של הבורגנות הלאומית האיראנית.

    בזמן פעולות האופוזיציה, לאחרי הבחירות, שתוצאותיהן לא מצאו חן בעיני וושינגטון והמשטרים הפיננסיים האחרים, הבורגנות הפיננסית האיראנית זכתה לתמיכה מתפשטת לאורך כל הארצות בהן רודה ההון הפיננסי. וזה גם בגלל שבורגנות זו, כמו הבורגנות הפיננסית השולטת במצרים, למשל, מוכנה לשתף פעולה עם הכוחות הפיננסים באמריקה ובישראל נגד החיזבאללה, החמאס והג'יהאד האסלאמי, המגויסים למען האינטרסים של הבורגנות הלאומית הלבנונית והפלסטינית.

    כל זה נוגע לשאלה הראשונה שלך. ואפשר להוסיף שהיום קשה לכוחות הפיננסיים באיראן להתחבר כלכלית עם ההון הרב-לאומי, אבל, בכל זאת הם מצליחים לעשות את זה בדרכים פוליטיות. אני מוכן להתערב איתך על כך שהם מנסים לעשות את זה גם במימדים צבאיים.

    בנוגע לשאלה השנייה, זו של בורות הלועגת בהתנשאות איוולת "או שמא אינם בעלי הון אלא פרולטרים יחפנים?", אין לי חוץ מבוז עבורה.

  8. למה הבאתי דוגמה על מצרים דווקא? כי במצרים ההון הפיננסי הצליח להפיל את השלטון של הבורגנות הלאומית של תקופת גמאל עבד אל-נאסר. כבר בתקופת אנואר סאדאת, ההון הפיננסי הצליח לבסס את שלטונו במצרים ולהתחבר אדוקות עם זה הישראלי והאמריקאי. בכלל לא בלתי-אפשרי שזה יקרה גם באיראן.

    מצד אחד, הסולידריות המהפכנית הפאן-ערבית של הבורגנות הלאומית, למען התנערות מהכבלים הפיננסיים, לא הצליחה במידת ההצלחה לה זכתה זו הדתית הפונדמנטליסטית. ומן הצד השני, זו הפרולטארית, של התנועות הקומוניסטיות נכשלה וממשיכה לסבול כישלונות בגלל העיוותים המטרידים את יישומה. עיוותים אלה נובעים מהסתננות גישות דמוקרטיות של ההון הלאומני אל תוך התנועות האלה. גישות אלה פורחות תודות לניגוד שבין הפלורליזם של דעות לבין השלטתה של משטר.

    בלוב, למשל, למועמר אל-קדאפי הצלחות ביישום הלימודים של תקופות לנין, סטלין ומאו בנוגע לניווט של הניגוד הזה וניגודים אחרים. אצלנו, למרות שהקומוניסטים מגדירים את עצמם לניניסטים, ואצל קומוניסטים נוספים במזרח התיכון (גם באיראן), הלימודים האלה ואחרים פינו מקום ניקר לגישות דמוקרטיות של ההון הלאומני. בגלל כך אנחנו מבחינים שחצנות קומוניסטית כלפי המהפכנות הפונדמנטליסטית האסלאמית – גם היא לאומית, אבל מחסום נגד ההון הפיננסי. וזה במקום לנצל את זאת בכדי לנווט לטובת ההמונים, למען האינטרס העממי.

  9. מוזר המאמר מסתיר את האמת… רצח זה רצח

  10. עולה ותיק הגיב:

    מצאתי ענין רב במאמר ובתגובות . ישנם לא מעט דברים מגמתיים אבל למדתי כמה זויות חדשות .

  11. אבנר הגיב:

    מאמר ממש טוב
    <a href="http://shodo.co.il"ציור יפני

  12. א הגיב:

    כתבה מדהימה וחסרת פניות.שמוכיחה פעם נוספת שארה"ב היא ורק היא אימפריית הרשע במצג של דמוקרטיה ועולם "חופשי".ותודה לכותב!

  13. אמנון נוימן הגיב:

    נתן תרול! הצגת הדברים אמיתית. אך הצגת אמת ללא מעשה מאחריה ערכה כקליפת השום

    באם רצונך גם לעזור לפתרון הבעיה בין העמים קום ממרבץ כתיבתך הצודקת וצא לפעולה ממשית שהיא הקמת תנועה להצלת שני העמים. הקמת מדינת כל אזרחיה, הדרך היחידה להצלת היושבים בארץ אומללה זאת . אמנון נוימן

הגיבו לכלבויניק

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים