הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 באוקטובר, 2010 2 תגובות

ברוב של 177 תומכים נגד 151 מתנגדים, אישר השבוע הסנאט הצרפתי, באמצע חופשת "כל הקדושים" את הרפורמה בפנסיה הניאו-ליברלית שעוררה ועדיין מעוררת זעם רב ברפובליקה. העלאת גיל הפרישה מ-60 ל-62, אושרה לאחר בממשלת צרפת עשתה שימוש בצו מיוחד כדי למנוע דחיות בהצבעה והמשך הצגת התיקונים לחוק המוצעים על ידי נציגי המפלגות הסוציאליסטית, הקומוניסטית והירוקים. "זוהי הצבעה היסטורית", הצהיר שר העבודה, אריק וורט, שציין כי "מדובר בהליך ההצבעה השלישי הארוך ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה השישית, עם 16 ימים ו-134 שעות של דיונים קדחתניים".  אך הוא שכח לספר שהדיון הופסק באמצעות הצו המיוחד וכאשר דוברים רבים (בייחוד מהאופוזיציה) היו רשומים כדי לשאת דברים על בימת הסנאט.

בזמן שהסנאטורים הצרפתים ניהלו דיונים על הרפורמה שהובאה לאישורם, החריפו המחאות נגד תכנית הממשלה הימנית. המחאה החריפה נגד תכנית הנשיא ניקולא סרקוזי החלה בצורה של שביתות עובדים בתחילת ספטמבר, לקראת ההצבעה בבית התחתון של הפרלמנט – האסיפה הלאומית – והחריפה ככל שחלפו השבועות. ביום ההצבעה בקריאה הראשונה בסנאט, בסוף השבוע שעבר, הוציאה הממשלה הימנית צו מיוחד שמאלץ את עובדי הדלק לשוב לעבודה או להסתכן בעונשי מאסר כבדים של עד חמש שנים. הממשלה עשתה שימוש באמצעי זה, התקף בדרך כלל בעת מלחמה, כדי לשבור את השביתה הממושכת בבתי הזיקוק ובמסופי הדלק.

עם פרסום הצו, כוחות המשטרה פרצו את המצור שהטילו המפגינים על בית הזיקוק המרכזי שמספק דלק לפריז. שר הפנים הצרפתי דיווח כי המבצע עבר ללא תקריות, אולם מאחד האיגודים השובתים של ה-CGT נמסר כי שלושה עובדים נפצעו בפעילות ופונו לבתי החולים. כעבור שעתיים שבו העובדים וחסמו את הכניסה למאגר. עוד נערכו אסיפות בפתח המתקנים בהן הוחלט שלא לציית לצו הדרקוני.

חרף הודעות המשרדים השונים לפיהן חודשה אספקת הדלק ברוב התחנות, או שתלמידי התיכון הפסיקו את ההפגנות וההתבצרות בבתי הספר – המציאות היא שונה. לקראת יציאת מיליוני צרפתים לחג, ולסוף השבוע הארוך, ביותר מ-40 אחוז מהתחנות הדלק אזל ופעילים בבתי ספר רבים יחד עם האוניברסיטאות קראו להצטרף לשביתה כללית ולהפגנות שייערכו השבוע ובשבוע הבא. זאת, בשל החלטת כל האיגודים המקצועיים לקיים שני ימי מחאה, המשלבים הפגנות ועצרות ב-270 ערים יחד עם שביתות. עד לסוף השבוע האחרון נערכו שישה ימי מחאה. ככל שימי המחאה נמשכים, כך מצטרפים מגזרים חדשים למאבק. גם מספר המפגינים גדל. בכל אחד משני ימי המחאה האחרונים הפגינו כ-3.5 מיליון עובדים וגמלאים. אל המוחים הצטרפו סטודנטים ותלמידי תיכון רבים. אף השבוע, בעיצומו של החג, הפגינו כ-70 אלף סטודנטים ותלמידי תיכון. סקרים שפורסמו בעיתונים בשבועות האחרונים אף הדגישו שרוב הציבור מצדד במחאות. בין 70% ל-80% של הנשאלים סבורים ש"המחאה צודקת" ובין 60% ל-70% מצדדים בהפגנות, חסימות הכבישים והפסקת אספקת הדלק.

ממאי 1968 לספטמבר 2010

קשה עד מאוד לסקור את אלפי (!) אירועי המחאה של השבועות האחרונים. אין עיר, עיר שדה ועיירה שלא היו עדים להפגנה, שביתה, חסימת כבישים ופסי רכבת או התבצרות של תלמידים בבית ספרם. העיתונים היומיים, מ"הומניטה" הקומוניסטי דרך "לה מונד" הליברלי ועד ל"ליברסיון" שבבעלות משפחת רוטשילד; מקדישים מדורים מיוחדים ונרחבים לדיווח על אירועי המחאה ואתרי העיתון מתעדכנים מדי כמה שעות עם דיווחים וצילומים של הפגנות, מחאות ושביתות.

צמד המילים "מאי 68", נכתב במאמרים ונאמר על ידי מרואיינים רבים. במאי 1968 התחולל המרד של העובדים והסטודנטים שזעזע את צרפת וגרם לנפילתו של הגנרל דה-גול. ייתכן שרוחב המחאה ועוצמתה מזכירה לרבים את המאבק שנערך ברחובות הערים לפני ארבעה עשורים. אבל כעת מצבה של צרפת והמצב הבינלאומי הוא שונה. אז, המאבקים לשחרור לאומי, ובראשם מאבקו של העם הווייטנאמי לשחרור מהעול הניאו-קולוניאלי האמריקאי, בשילוב מאבקי העובדים במדינות הקפיטליסטיות הגדולות הציתו את דמיונם של מיליוני צעירים. כעת, המערכה נערכת בעקבות משבר קפיטליסטי ממושך, שפגע קשות דווקא בליבה של השיטה הקפיטליסטית ובמדינותיה המרכזיות.

כאמור, הניצוץ שהצית את תעברה החברתית בצרפת היה הרפורמה בפנסיה. יצויין,  שהרפורמה שממשלת צרפת רוצה לחוקק בכל מחיר היא צנועה הרבה יותר מרפורמה ניאו-ליברלית דומה שנעשתה במערך הפנסיה בישראל בעת כהונתו של בנימין נתניהו כשר האוצר ב-2003. שם, אין מהלכים רחבים של הפרטה – כפי שנעשה בארץ ואין הצעות להעביר את חסכונות העובדים לעת זקנה ל"קזינו-בורסה". בימין הצרפתי לא מסתירים שאלה כוונותיהם: לתת אורך נשימה לכלכלה הקפיטליסטית שבמשבר, ובסיוע של חסכונות העובדים, לשקם את שיעורי הרווח של המעסיקים. אבל בינתיים, הרפורמה צנועה הרבה יותר ממה שנתניהו השליט על העובדים והגמלאים בישראל.

sarko

מקריאת הסיסמאות המתנוססות בהפגנות בצרפת עולה שהמוחים מפנים אצבע מאשימה אל שלטון ההון, אל השלטון הימני המשרת את ההון והמנסה בכל כוחו לגרום לכך שהעובדים והגמלאים ישלמו את מחיר המשבר. ומה שהחל כגל שביתות עובדים בתחילת ספטמבר, הפך במחצית אוקטובר למרד עממי של ממש. המערכה הניטשת בצרפת, בדומה למערכה הנמשכת (הרחק מכותרות העיתונים) ביוון, לשביתה הכללית שהתקיימה בספרד ב-29 בספטמבר האחרון ולשביתות הכלליות שיתקיימו בקרוב באיטליה ובפורטוגל, הן התשובה של העובדים ושל שכבות נוספות באירופה למשבר הקפיטליסטי. החלטת האיגודים בצרפת להמשיך במחאה גם לאחר קבלת החוק, כאשר הממשלה הימנית בפאריס סבורה שההצבעה בפרלמנט תשים קץ למחאה, היא הוכחה לכך שהמערכה שהחלה עם המשבר הקפיטליסטי עוד רחוקה מסיום. העובדים בצרפת כותבים כעת את אחד מפרקיה. כפי שהעובדים ביוון כותבים פרק נוסף. אך המערכה כולה טרם הסתיימה.

תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. מיכאל לינדנבאום הגיב:

    אני מקווה שאזרחי צרפת ישלחו לעזאזל את ממשלת הימין של סרקוזי בבחירות הבאות ,ויתנו דוגמא לאזרחי ישראל איך מטפלים בממשלה ניאו-ליברלית.

  2. איציק הגיב:

    כשראיתי באופן די שטחי את חלקה של התקשורת בהצגת המאבק בין הממשלה לאיגודים, נזכרתי בספרם של אדווארד הרמן ונועם חומסקי על חלקה של התקשורת בעיצוב התודעה של ההמונים. כל מי ששמעתי מדבר על המהומות בצרפת, דיבר בבוז על המעבר של היציאה לפנסיה מגיל 60 לגיל 62.זאת הסיסמה ששווקה. הסברים של האיגודים, אם הגיעו לכאן- הגיעו מובלעים כך שהיה קשה להגיע אליהם. אין מנוס מלציין שהכשלון העיקרי של האיגודים לא היתה תוצאת ההצבעה אלא שיווק המאבק שלהם.

הגיבו לאיציק

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים