הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בנובמבר, 2010 16 תגובות

מפעם לפעם אנחנו שומעים שאריה דרעי עומד לשוב לפוליטיקה, לרשת את מנהיג ש"ס אלי ישי, או לחילופין להקים מפלגה מזרחית-דתית מתונה, שתפיח תקוות חדשות בקרב הבורגנות הליברלית, המשוועת לעצור איכשהו את הגל הפשיסטי בחברה, מבלי לצאת ממש למאבק ברחוב נגדו.

לפני חודשים אחדים ראיתי את דרעי, בנסיבות משפחתיות מסוימות, מגיע לחדר לא גדול, מאוכלס בצפיפות על ידי גברים ונשים חילונים, רובם מהמרכז או מהשמאל הפוליטי בישראל. הוא התקבל בחמימות רבה, חש בנוח והשתלב בסביבה החברתית שנוצרה בחדר בקלות ובחן. נראה כאילו הוא שכח שציבור חילוני מהסוג הזה ליווה אותו בקריאות גיל לכלא, וזעק בכיכרות "רק לא ש"ס!" כדי לעצור אותו ואת חבריו כמעט בכל מחיר. ש"ס של 1999, כאשר אהוד ברק חגג את ניצחונו בכיכר רבין בחברת עשרות אלפי אוהדים משולהבים, היתה שונה מאוד מהתנועה של היום. לפני 11 שנים הרב עובדיה יוסף, הפטרון הנערץ של ש"ס, חינך את אלפי תלמידיו למתינות פוליטית, וקיבל על עצמו לחלוטין את הדוקטרינה של הרב אליעזר שך ש"אסור להתגרות בגויים". כאשר ח"כ נסים זאב (גם לפי שנבחר לכנסת) השמיע התבטאויות כהניסטיות מובהקות, הוא רוּסן על ידי הרב יוסף וגם דרעי ידע להשתיק אותו. אבל משקיפים פוליטיים, שלמדו את מהלכיה של ש"ס והתחקו על הזרמים התת-קרקעיים המניעים אותה, ידעו שזאב הוא רק קצה הקרחון. העסקן הירושלמי ביטא הלכי רוח המאפיינים את עירנו, ושבתקשורת התעלמו מממדי התופעה. ההוויה כידוע מעצבת את התודעה, והשינוי בש"ס התחיל מלמטה.

אנשי כהנא בעיר עשו ועושים עבודה מבריקה למען הפשיזם היהודי כבר שלושים שנה, וגם החדירה שלהם לשורות אוהדי בית"ר ירושלים איננה מקרית. נעשתה כאן עבודה שיטתית, ונקודות התורפה בהנהגת ש"ס היו ברורות וחד-משמעיות. בו-זמנית האליטות חנקו את דרעי. זה היה הכרחי, כיוון שאין להתעלם מחשיבות טוהר המידות וכבר למדנו שסרטן השחיתות עלול לכרסם בחברה ולהרוס אותה. גם לא היינו מרחיקים לכת עד כדי כך, ומציגים את דרעי כיונה צחורה. הוא איש נבון ומפוכח, ועדיין דבק עד גבול ידוע במִשנתו המדינית של רבו, אבל אחרי הניסיונות הקשים שעבר (אולי דווקא בעטיים) הוא נשאר איש שאפתני וממשיך להאמין, אולי בצדק, שהוא הפוליטיקאי הכי מוכשר במדינת ישראל. עם זאת, המציאות שבה הוא פועל השתנתה לגמרי.

לרב יוסף היו התפרצויות קיצוניות גם בעבר, נגד אנשי שמאל ונגד הערבים, ובהדרגה הוא התרחק מאנשי דגל התורה בכלל ומהרב ש"ך ויורשיו בפרט. כאשר תמך באוסלו הפעילו המתנחלים וידידיהם לחץ אדיר עליו ועל חצרו, והצליחו להפחיד ולהרתיע את יוסף. בחלל הריק שהותיר דרעי פעל אלי ישי ללא לאות. כמו סטלין, להבדיל, אחרי מות לנין, ישי טיהר את אנשי דרעי או העביר רבים מהם לצדו. בתקשורת התייחסו לכך כאל נושא אישי, כרגיל במדורי הרכילות המתחפשים לפרשנות פוליטית. אבל היה כאן היבט רעיוני, לצד הפוליטי והתרבותי. ישי התגלה ככהניסט זהיר, והלכי הרוח בקרב הציבור המסורתי אפשרו לו למחוק את דרעי ולהפוך אותו לדמות שולית, גם בשל הקלון שהאליטות הדביקו בו. יוסף הורחק מדרעי, שממשיך להתנהל בזהירות, ללכת בין הטיפות וכבר מזמן לא שמענו ממנו הצהרה פוליטית בהירה כלשהי.

התנהלות כזו יכולה אולי לשמר את המוניטין הרעוע שלו בקרב מצביעי ש"ס, אבל אם ישי הממולח ימשיך בגישתו הנוכחית, כלומר, להישבע בשמו של יוסף אבל לחלחל מסר לאומני לתוך הבליל הדתי של תנועתו, ייתכן שדרעי ייווכח לדעת שאין לו בסיס חברתי לייסד תנועה חדשה בלי ברכתו של הרב.

new shas

מבט מעמיק יותר יחשוף, שלא מדובר כאן רק במאבקי חצר, ולא רק באידיאולוגיה. בשנים האחרונות התנחלו עשרות אלפי מצביעי ש"ס בשטחים, בתנאים טובים שלא היו זמינים בישראל שבתוך הקו הירוק. אין להאשים בכך את האנשים האלה. נציגי הרבבות ששאגו "רק לא ש"ס!" בשנת 1999 דאגו לכך שדיור במחירים סבירים יהיה זמין רק בשטחים, ובעצם תִיעלו לשם המוני ישראלים בעלי הכנסה בינונית ונמוכה. ברק, אלילם של הנאספים באותו לילה מחפיר, בנה בשטחים יותר מכל קודמיו, והיה ידידם הטוב ביותר של המתנחלים לכל אורך תקופת כהונתו, וגם כאשר חזר לממשלות קדימה והליכוד כשר ביטחון.

ש"ס דאגה במידה מסוימת לבוחריה, בעיקר בנושאי שיכון וחינוך. נכון שישי ואנשיו דאגו בעיקר לאינטרסים סקטוריאליים, אבל הישראלים ששייכים ל"סקטורים" האלה היו זקוקים ואף ראויים לאפליה מתקנת, אחרי עשרות שנים של קיפוח מאז קום המדינה. העוול לאנשי ש"ס תוקן במסגרת הכיבוש, על חשבון העם הפלסטיני. כך יכלה הבורגנות הוותיקה להימנע מחלוקת נכסים, הכנסות והטבות סוציאליות בינם לבין המזרחים, ולהקצות משאבים שהיו קיימים רק באימפריה, שמחוץ לגבולות החוקיים של המדינה. הפלסטינים ישלמו ומשלמים את המחיר. אנשי ש"ס הם אולי שותפים זוטרים בגזל שהממסד מבצע בשטחים, אבל יש להם עתה אינטרס ברור בהמשך הכיבוש, לפחות בחלק גדול מהגדה המערבית, בניגוד לעקרונות המשפט הבינלאומי ודעת הקהל בכל מקום, כולל ארצות הברית.

הנושא הדתי-חרדי מעורר שנאה בקרב חלקים מסוימים באליטות, אבל למעשה הוא לא מהווה את הסיבה העיקרית להקצנה בש"ס, שהיא יותר לאומנית מאשר דתית. ישי מנסה להימנע מקרע מוחלט עם אנשי אביגדור ליברמן, שרבים מהם אינם יהודים לפי ההלכה. הם אנשי ימין ולאומנים ולכן, לפי תפיסתו, צריך להיזהר בדרך כינונה וניהולה של מלחמת התרבות נגדם. זוהי הסיבה ללהט הגדול שבו פועל ישי נגד העובדים הזרים וה"מסתננים" מאפריקה לשטח ישראל. ישי הוא שונא זרים מובהק, ובעצם, מתעב לא-יהודים באשר הם. אבל בעיניו ה"רוסים" הם חלק מהמחנה הלאומני שאליו הוא משתייך. הרתיעה החרדית של רבנים רבים בש"ס מסמלי הלאום כמו הדגל וההמנון, או זִלזולם ביום הזיכרון לחללי צה"ל וביום העצמאות, מוצנעים על ידי ישי ואנשיו. הסינתזה הכהניסטית בין חרדיות ושנאה לשמאל מצד אחד, לבין הלאומנות מהצד האחר, קוסמת לרבנים ולאנשי השורה כאחד, ויהיה קשה מאוד לבער אותה או להתעלם ממנה.

לכן דרעי איננו כרגע נושא מרכזי לדיון פוליטי בתופעה החרדית-מסורתית-מזרחית. הוא עולה בכול על ישי, אבל לא ינצח אותו בלי לאמץ את הקו שלו בנושא המדיני-לאומני. דרעי דמוי-ישי לא יחולל שינוי בש"ס או בחברה הישראלית, והקרב על נשמתה של התנועה הפוליטית החשובה הזאת הוא כמעט אבוד.

* התפרסם ב"כל העיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

16 תגובות

  1. לא מסכים הגיב:

    תיאוריה מבריקה – רק שאינה עומדת במבחן המציאות.
    מתוף 11 המנדטים שש"ס קיבלה – כמה מהם תושבי יו"ש ? להערכתי פחות מחצי מנדט. כמה אלפי שסניקי"ם גרים בבית"ר, מעט מזה בקרית ספר ועוד כמה אלפים (?) אולי במעלה אדומים. בהתנחלויות הוותיקות הם ספורים.

    מצביעי ש"ס היו ועודם ירושלמים ובני עיירות הפיתוח והשכונות, המושבים, ושכוני המעמד הבינוני (בת ים לדוגמא).

    חיים ברעם מנסה למצוא הצדקה לכך שרוב השכבות הלא אליטיסטיות של העם, פשוט ימניים מלידה.
    מבחינה זאת הרב עובדיה יוסף היה (ועודנו במידה רבה) אאוטסיידר במשנתו הפוליטי. הוא גם אאוטסיידר במשנתו הרוחנית המסתייגת מבאבות, קמיעות וצדיקים.

  2. דניאל קלטי הגיב:

    נו – יפה מאד חיים, שסוף-כל-סוף אתה מתחיל להתפכח, מהערצתך-מפעם, את ההומופוב המשתלח, המולה הטאליבאני עבדואללה יוסוף.

    יפה גם, שאתה מבין, שתמיכה באדם מושחת – שהורשע בגניבה!! – עשויה להזיק, לחברה הישראלית כולה.

    חבל רק, שאתה עדיין(!!) מסרב להבין, עובדה פשוטה מאד אחת:

    אנחנו, שקראנו בכיכר "רק לא ש"ס!!", עשינו זאת מסיבה אחת ויחידה: זעזוע טהור מכך, שמפלגה הומופובית – אשר לפחות חלק ממנהיגיה, הורשעו בפלילים – קיבלה 17(!!) מנדטים ולא זו בלבד, אלא שאי-אלו תועי-דרך ממחננו, מוכנים לכרות עמה ברית…

    כתבתי במקומות רבים אחרים ואשוב ואכתוב, שוב ושוב, גם כאן:

    תגובה זהה לחלוטין, היית רואה, לו מפלגה חילונית, שכל ראשיה צאצאים ליוצאי-ממלכת-פולין-ליטא, היתה זוכה ב-17 מנדטים, על יסוד הסתה הומופובית ושחיתות גואה.

    איננו רוצים, להישלט ע"י אנשי-טאליבאן!! מה כאן לא ברור?

    והרי באותה תקופה – ובְאֹפֶן מְיֻחָד עקב ניצחונו-זה… – נהג המולה ההומופוב שלהם, להשתלח בכולנו, לפחות אחת לשבוע!!

    בפשיסטים אין לתמוך.

    בהומופובים אין לתמוך.

    במושחתים אין לתמוך.

    בגזענים אין לתמוך.

    ואנשי-ש"ס – כָּל אנשי-ש"ס – הם מושחתים, גזענים, פשיסטים והומופובים.

    אני מקווה מאד, שלא יתאפשר לדרעי, לשוב ולכהן באיזושהי משרה ציבורית.

    ש"ס וליברמן – חד-המה, מכל בחינה מעשית שהיא.

    אוה, ועוד דבר: בין הקוראים "רק לא ש"ס!!" אז, הייתי, כאמור, גם אני – שהצבעתי ל"עלה ירוק" וחדשים ספורים לאחר-מכן, עקב כשלון "עלה" בבחירות, שבתי והצטרפתי לחד"ש.

    האם נציגיי, הם ש"דאגו לכך שדיור במחירים סבירים יהיה זמין רק בשטחים"?

    האם אתה מדבר, על אנשי "עלה ירוק" – שלא נכנסו – או שמא, על נציגי-חד"ש בכנסת?

    אשמח להבהרה כאן…

  3. ברק הגיב:

    גם אני לא מסכים.
    אלי ישי לא כהניסטי, וגם מרן עובדיה יוסף לא כהניסטי. אלי ישי מוכן לסבול את ליברמן בממשלה בגלל שהאלטרנטיבה היא ממשלה בלי מפלגות דתיות שעלולה לכלול מפלגות אנטי-דתיות כגון ישראל ביתינו או מרצ (כשאני אומר אנטי דתיות אני מתכוון למפלגות שבעד נישואין אזרחיים ובעד תחבורה ציבורית בשבת). כשישראל ביתינו צריכה להסתדר עם ש"ס זה אומר שלא תהיה פגיעה גדולה מדי בדת בגלל ש"ס וגם שלא תהיה חקיקה יותר דתית בגלל ליברמן. מה לעשות שיש לפוליטיקאים גם שיקולים קואליציונים. אם ישי באמת היה שונא כל-כך לא יהודים כמו חלק מישראל ביתינו אז הוא לא היה יושב איתם בממשלה. בממשלת רבין ש"ס ישבה בממשלה אבל לא רצתה בממשלה שותפים ממפלגות מוסלמיות, וגם שם היתה מפלגה אנטי דתית (מרצ), וזו לראייה שש"ס מוכנה להיות בממשלה בשביל למנוע שליטה של מפלגות אנטי דתיות, אבל לא מוכנה לשבת עם מפלגות לא יהודיות (המפלגות הערביות). אלי ישי ומרן עובדיה יוסף מעולם לא טענו שצריך להרוג את כל הערבים והם מעולם לא טענו שישראל צריכה להפוך לתיאוקרטיה, וזה אומר שהם לא כהניסטים.
    לגבי כהנא, הוא לא היה פאשיסט, אלא הוא היה תיאוקרט. אומנם שתי שיטות המשטר אינן דמוקרטיות, אבל תיאוקרטיה ופאשיזם הם שני דברים שונים. בפאשיזם הערך העליון הוא המדינה, ואילו בתיאוקרטיה הערך העליון הוא הדת.

  4. התקוע ולא מתקוע הגיב:

    ללא מסכים:
    ראשית לא הבנתי מדוע מנסה ברעם למצוא הצדקה ותרוץ לכך "שרוב השכבות הלא אליטיסטיות של העם, פשוט ימניים מלידה"…? התוכל לפרט בבקשה?
    שנית,מספר כל המתנחבלים אינו עולה על שלוש מאות אלפים (כולל ילדים).כלומר גם מנדט או מחציתו הם עדיין כמה עשרות אלפי ראשי בית אב,כלומר (בתוספת חסרי זכות הבחירה) אנו מגיעים לאחוז יחסי די גבוה מאוכלוסיה זו של עבריני ההתישבות בשטחים.
    מספרם היחסי של כלל המתנחבלים נמוך מאד גם ביחס לשאר האוכלוסיה הישראלית והם למעשה קצה הזנב שמנפנף בזנב שמנפנף בכלב (שזו,שלא נדע,מדינתנו).אלא שהכלב במקרה הזה אוהב מאד את הקצה'לה שלו.וזהו בהמעטה,אסוננו הלאומי הגדול ביותר.
    שנאתו של הבובאדיה לשאר הבאבות,היא יותר על תקן של שנאת כתות בינן לבין עצמן.כלומר ריב על עוגת התרומות והמענקים.נכון,היום הוא גדול וממלכתי ואינו נזקק לקטנות (את צנורות הממון הוא מחבר ישר לעטיני הממשלה בעזרת קנוקנותיו הנאמנות המקובעות שם בהברגה עמוקה).אך הוא עצמו עובד אלילים לא קטן ובקהלו מטופחים להם עשרות קדושים,צדיקים ומה לא והגבולות והתחומין מעורבין ומעורבבין,בין קהלו וקהל שאר הבאבות.מרבית המשתטחים והמשתטחות על קברי צדיקים והמבקשים שיקוף אצל הרנטגן,גם ישלשלו פתקי ש"ס בקלפיות.כלומר,יד לו (חובטת) ורגל (בועטת),עם כל אלה שיאימו על הגמוניתו הפסיכו-משיחיסטית (וגם על הקטנים לא יחוס).
    ובמה הוא שונה בהתמכרותו להתנחבלות ובשנאת הערבים הגזענית המפעפעת בעצמותיו, מישיבות ההסדר ושאר הדתיים הלאומיים מבית היוצר של המפד"ל? אפילו דגל התורה הם נחשבים אנשי מר"ץ לידו.
    אאוט סיידר תפוחים אולי.
    מדובר כאמור באסון לאומי ובכל תחום אליו תביט,חשוב רק על נזקי החינוך שהוא גורם למדינה,על עשררות אם לא מאות אלפי הילדים שמנותקים ב"זכותו" מלמודי הליבה.ועוד לא דברנו על תרומת אנשי הדור הצעיר בתנועתו למדינה ולצבאה,שלא לדבר על תרומתם של מאמיניו הבוגרים וחסידיו לקופתה המצטמקת.
    חיים מנסה לטפל בנושא בצורה סטרילית ודרך עיון אקדמי בתופעת דרעי.ומה שהוא מנסה לאמר הינו,שבין הכבשים יש אולי סכוי לזאב עם עור של כבש לצוד משהו,אך בין הזאבים?…נו באמת אפילו להריח אף באף לא יתנו לו,עבורם הוא לא זאב וגם לא כבש.

  5. אמנון הגיב:

    המאמר של ברעם מצוין בכללו , כדרכו. גם התגובות למיניהן מעלות את הבעיות המיוחדות של כתבה זאת . "ללא מסכים"הרי ברור שכל השכבות הלא אלטיסטיות של העם הינן ימניות הרי כך חונכו בדור האחרון בצורה בוטה ובדורות לפני כן בצורה מעודנת יותר לא בוטה אך עקבית, עובדה ההתדרדרנו לתהליך של פאשיזציה . נתוח יתר של כל הכתות והקבוצות המטורפות והנטרפות בדעתן אין לו חשיבות יתר אלא, רק לעבודת מחקר אקדמאית . לברק, לפאשיזם צורות בטוי שונות ,גםתיאוקרטיות יכולות להיות פאשיסטית שלוב מעולה!. לתקוע נכון חיים מיסה לטפל בצורה סטרילית ואקדמית כפי שעושים כל הכותבים האחרים . ואנוכי עבדכם, כמו קטו הזקן חוזר ואומר ללא התארגנות על בסיס רחב ביותר אבדנו. אמנון
    ,

  6. התקוע ולא מתקוע הגיב:

    לאמנון מסכים איתך בקשר לבסיס הרחב:
    זו למעשה הייתה ועודנה באופן גורף שגיאתם של "מנהיגי" השמאל,דוגמאת אבנרי,ברעם,ספירו (וגם אחרים).
    הם השאירו את השטח פנוי וזנחוהו לטובת זיבורית עסקנית ירודה,העמוסה כסופרמרקט של סלוגנים זולים,משולי המערך וממרץ.הם לא ירדו מערימות הזבל הפרטיות שלהם והמשיכו כל השנים לקרקר לשניים וחצי האוהדים השרופים והמזדנבים (אני לבטח אחד מהם) שבשטח. את המלאכה האמיתית,בטלנים שכמותם,הם זנחו לאנחות.ותרשה לי לאמר לך,שנדמה לי שזה בגלל בעיות האגו שלהם,בתוספת עצלנות ואיסטניסטיות.
    עובדה,השמאל העקבי היום מת,למרות שאורי,חיים וגדעון (ויש עוד),הם ענקי רוח מכל אספקט שיבחנו בו.אין בתוך הימין והמרכז ולא יהיה,ולו אחד,שיתקרב אליהם,מבחינת הבנת המוסר המדיני,אינטליגנצית הכתיבה,האומץ ועוז הרוח.כמו כן הם גם נחנו ביכולות להנהיג בצורה בוגרת ושקולה ולשמש כדוגמא אישית.אך לדאבוננו,את תחום העשיה הפוליטית,הם כאמור,זנחו לחלוטין. מלבד השתתפות בהפגנות ועצרות (אורי על הבמה,או על הגדר,גדעון לפעמים על הבמה,ובד"כ בקהל וחיים שבכלל נשאר בבית),לא נשמע מהם ולו ציוץ בתחום העשיה ה-מ-פ-ל-ג-ת-י-ת והיא הנותנת.
    כלומר,לא היו שותפים לבנית תנועת שמאל גדולה ולא הצליחו לסמן לעצמם ובטח לא לאחרים,מנהיגות מתאימה.מצע הולם וקוי דרך לפעולה עתידית.
    הם,עד כמה שזה נשמע עצוב וגם מופרך,האחראים הישירים למצב העגום של השמאל העקבי בישראל.
    לכן אמנון,אני מסכים איתך.התארגנות על הבסיס הרחב,היא בנפשנו.
    לדעתי קרש הקפיצה להתארגנות הרחבה נמצא בחד"ש.משם יכולה לקום התנועה הרחבה.אך לפני כן,חייבים לשבור איכשהו את מחסום שטיפת המוח האנטי-קומוניסטית שיש בצבור הרחב הישראלי.
    צריך להכיר גם בעובדה שצבור זה מסוגל לחיות עם המילה סוציאליזם הרבה יותר טוב מאשר עם מילים כקומוניזם ומרקסיזם.
    יש לך (או לכל מישהו אחר) איזה רעיון ב"נדון" ?

  7. חיים ברעם הגיב:

    לתקוע לא מתקוע, תודה על המחמאות המופרזות בעיני (לפחות אלה שכוונו לכתובת שלי). אני באמת חושב שגדעון ספירו ואורי אבנרי נאבקים גם ברחוב, ולא רק בתקשורת. הביקורת עלי בנושא ההפגנות היא נכונה, וכיוון שכבר נשאלתי על כך אסתפק באמירה שיש להיעדרותי סיבות שאינן תלויות בי.

  8. לא מסכים הגיב:

    התחלתי ולא סיימתי לקרוא את תגובתו (לדברי) של "תקוע לא מתקוע". יש לי בעיה עם נמוכי מצח המסרסים מילים בכוונה ומוציאים דברי נאצה ללא קשר, המזכירים לי בעלי תסמונת טורט.

    • התקוע ולא מתקוע הגיב:

      ללא מסכים:
      עזוב הכל,מקובל עלי אפילו "נמוך מצח",למה יש לי קרחת והייתי קונה את "מחמאתך" בשתי ידיים,אבל למען השם,מה עוללו לך מוכי הגורל בעלי תיסמונת טורט שאתה יוצא ומתגולל עליהם כך?
      אבויה,תתנצל ומהר!!

  9. אור הגיב:

    הבעיה העיקרית לדעתי שמונעת מחד"ש לפרוץ לקהלים נוספים היא שחד"ש לא מציבה אלטרנטיבה מעמדית ברורה. במקום להקים חזית אמורפית עם מרצ בעד דמוקרטיה ונגד ימין קיצוני צריך להקים חזית סוציאליסטית-מעמדית. אף אחד מאלו שהצטרפו למעגל העוני לא יצטרף לחזית עם תנועה כמו מרצ, שנתפסת, ולא שלא בצדק, כגוף אליטיסטי של צפונבונים מרמת אביב, תנועה שישבה בממשלות רבין וברק שקיצצו, הפריטו ומה לא.
    יש לשמאל היום שתי אלטרנטיבות- אחת היא לבנות "שמאל ציוני חדש", שזה אומר- חזית אליטיסטית עם מרצ ומאוכזבי העבודה, חזית שתשחק בכאילו עם עצמה, תהיה מבודדת וחסרת כל יכולת השפעה צעבר לחלק מאוד מוגדר באוכלוסיה- החלקים המנוכרים של מעמד הביניים.
    האופציה השנייה- לוותר על הטפות מוסריות ועל בריתות פוליטיות עם תנועות שלמעשה מהוות אויב של מעמד העובדים ואותם 120 אלף עניים חדשים, ולהציב אלטרנטיבה סוציאליסטית ומעמדית ברורה ולא מתנצלת ואופורטוניסטית.
    הבחירה ברורה, ורק צריך לעשות אותה.

    • התקוע ולא מתקוע הגיב:

      לאור:
      או קיי,הלכנו על אפשרות שתיים,אתה יכול להרחיב?

      • אור הגיב:

        כן. יש היום ארגון שקוראים לו 'כוח לעובדים', שלמרות מגבלות הגודל שלו הוא הצליח בשלוש השנים של הפעילות שלו להזיז בהסתדרות יותר דברים ממה שדורות שלמים הצליחו. זה ארגון עובדים דמוקרטי ששיש לו פוטנציאל עצום להשפיע על יחסי העבודה בישראל ולהוות תשתית ארגונית ופוליטית למפלגת עובדים.
        workers.org.il כל מי שרוצה לשנות את המציאות בישראל חייב לחזק אותו. מעבר לזה, ברור שבניית ארגון עובדים כשלעצמה היא לא מספיקה. צריך גם להציב אלטרנטיבה פוליטית ואסטרטגיה מעבר למה שאיגוד מקצועי יכול לעשות. בגלל זה יש צורך בהקמת מפלגת עובדים סוציאליסטית שתאחד את כל המאבקים שיש היום בישראל ותציב אלטרנטיבה מעמדית-סוציאליסטית עקבית וברורה. יש היום רק תנועה אחת בישראל שקוראת לעשות את זה ופועלת בשביל לממש את זה- 'מאבק סוציאליסטי'.

        • דניאל קלטי הגיב:

          אוה באמת!!

          אז נצרף ל"חזית" שלך, שניים ורבע פעילים מ"כוח לעובדים" ועוד כמה ילדים מ"מאבק". זה מה, שיזניק את חד"ש?

          עוד-מעט גם תציע, לצרף גם את מצביעיה הבודדים של דע"ם – או שמא, את יוסי שוורץ וחבריו – למשוואה.

          לפני שאתה מתחיל לשווק לי פה, אי-אלו תנועות קיקיוניות, כדאי שתשב ותחשוב, מה כל אחת מהן יכולה, בדיוק, לתרום.

          למר"צ עדיין יש כמה מנדטים; אם היא רק תחליט סוף-כל-סוף, מה היא בכלל, אולי ניתן יהיה, בשעה טובה ומצויינת, לעשות עמם משהו. מימ"ד הירוקה ו"עלה ירוק", לפחות התקרבו קצת, לאחוז-החסימה. כך גם ה"ירוקים", אם רק ישכילו להיפטר, סוף-כל-סוף, מויסנר.

          על אלה, יש טעם לדבר. לא על אי-אלו תנועות מגוחכות, עם שניים וחצי פעילים הזויים ביום טוב.

  10. התקוע ולא מתקןע הגיב:

    לאור:
    תשובתך:"כן",הייתה לדעתי פסקנית מדי מהטעמים הבאים:
    1.תנועת "מאבק סוציאליסטי" על ארגון "כוח לעובדים",הינם תנועה ואירגון קטנים שאינם מחוברים למפלגות הגדולות (אתיחס מעתה לשתיים כאל תנועת "מאבק סוציאלי").
    2.בהנהגת תנועה זו,עומדת קבוצת פעילים שאינם מוכרים לצבור הרחב.כלומר אנשים שאינם יכולים ברגע זה,לסחוף בכח הכריזמה שלהם המונים.
    3.הפרוגרמה של התנועה אינה סוציאליסטית די צרכה משום ש:
    א.אינה מציגה תכנים סוציאלים בסיסים הנשענים על אקסיומות ברורות,הנחות יסוד וכד'
    ב.אינה מישמת משנה סדורה (הנשענת על התכנים הנ"ל),של דרכי פעולה סוצאליסטיות . (למשל,ארגון קואופרטיבים,הוצאת קיבוציים,קבוצות וקומונות מזרועות ההפרטה
    והחזרתם למסלול הסוציאליסטי וכד').
    ג. והיה והתנועה כן עושה את שני הסעיפים הקודמים,הדבר לא זכה לפרסום נאות.

    אנני בא חלילה להפחית מכוחה של התנועה היקרה הזו ומערכה ולזלזל בה או בהנהגתה.אלא להצביע על מה שנדרש מתנועת המונים אמיתית,כזו שיכולה להוביל למהפיכה:
    *גם משנה סדורה,בהירה ופשוטה לכל מתענין
    *גם הנהגה עטורה באישים כריזמטיים ובעלי יכולת מוכחות שמוכרים היטב לציבור.
    *וגם מנגנוני מפלגה איתנים.

    סתם בתור דוגמא היפוטתית דמיונית לחלוטין (בחרתי בשמות באקראי) קח את התסריט הבא:
    נניח ושחקן הקולנוע והפעיל פוליטית ז'וליאנו מר היה מתיצב יחד עם נניח אמירה הס,גדעון ספירו ותמר גוז'נסקי בראשה של קבוצת אנשי רוח שהייתה מצטרפת להנהגת תנועת "מאבק סוציאלי" וכולם מצטרפים (או חוברים) נניח,למפלגה כמו חד"ש ומתוכה פועלים לחיבור עם מפלגת בל"ד למשל.כלומר שולפים פעילים צעירים משתי המפלגות הנ"ל,שאינם מוכרים לציבור כ"קומוניסטים" מובהקים ויוצרים תנועה הנשענת על מנגנוני שתי המפלגות האלה,הם היו בקלות יכולים למשל לצור חבירה עם ה"סופר מרקט": הפלג השמאלי של העבודה,מפלגת מרץ,רע"ם ואחרות ולצרף אליהם גם ארגונים וגופים שונים כשלום עכשיו,גוש שלום וועדת המעקב העליונה ולצור ארגון גג סוציאל דמוקרטי מהפכני,שכן יוכל לסחוף המונים.
    כלומר לתנועה כמו כח לעובדים יוכל להיות משקל משמעותי רק אם תשכיל להבין שארגון הפועלים בא"י,לא יכול להשאר בחצרות המפעלים בלבד,בקנ"מ של ארגון ועד כזה או אחר או בתביעות שכר ודיונים ברמת המפעל הבודד.אלא בכינונה של תנועה עממית גדולה.משמע לתרום מכוחה הדל ולשמש קטליזטור בארגון "המרעום",כלומר לשמש קרש קפיצה להתארגנותה של ההנהגה הכריזמטית המהפכנית שתוכל לבצע את מה שפרטתי מקודם.
    בחרתי בתסריט דמיוני זה,לא ע"מ לעורר פולמוס לגבי תקפותו או נכונותו,אלא לגבי הנושא המרכזי: כיצד לדעתך ולדעת אחרים כאן,ניתן להרים תנועת שמאל המונית כזו?

    • דניאל קלטי הגיב:

      קומוניסטים עם איסלאמיסטים עם ציונים?

      רע"ם, המפלגה הקומוניסטית ו"שלום עכשיו", תחת קורת-גג אחת?

    • ברק הגיב:

      לדעתי הבעיה העיקרית של תנועת שמאל כזו להתפתח היא הגישה של ההסברה.
      להגיד לאנשים שהם גזענים ופשיסטים רק גורר אנטגוניזם, וכשאני נכנס לאתר הזה אני רואה המון התקפות מהסוג הזה.
      עוד בעיה של תנועה כזו הוא שקהל היעד היחידי שלה הוא חילונים, כי לדתיים ומסורתיים רבים יש בעיה דתית עם לפחות חלק מהדעות השמאלניות המדוברות.
      את הבעיה השנייה אומנם אי אפשר לפתור, אבל לגבי הבעיה הראשונה הפיתרון הוא אפשרי והגיוני:
      *להימנע מאמירות על אנשים שהם פשיסטים וגזענים, זה רק יגרום להם לשנוא ולא להקשיב.
      *להתאים את ההסברה לקהל היעד, כשבאים לדבר עם עניים צריך לשים דגש על איך הרעיונות שלנו עוזרים להם, וכשבאים לדבר עם אנשי מעמד הביניים צריך לשים דגש על איך הרעיונות עוזרים להם.

      צריך לזכור שבשביל לשכנע יהודי ישראלי לתמוך בדיעות שלנו לא מספיק להראות לו שהערבים בישראל מסכנים וסובלים מאפליה, אלא חייבים להראות לו איך האפליה הזו פוגעת גם בו ושגם המצב שלו ישתפר אם הוא יפעל נגד האפליה.
      להגיד לאנשים שמה שהם עושים הוא לא בסדר לרוב גורר רק אנטגוניזם, אבל להגיד להם שאם הם ישנו את דרכיהם יגרום לזה שיהיה להם יותר טוב יכול לשכנע אותם לתמוך.

      זו דעתי לגבי הדרך הנכונה להרחיב את השמאל הישראלי, שינוי מהותי בהסברה, וכזה שלא יצור סתם אנטגוניזם.
      אני גם חייב להגיד שלמרבה הצער כשערבי מדבר אל יהודי ישראלי ממוצע הוא מתייחס לזה בהרבה יותר זלזול מאשר כשיהודי אחר מדבר אליו, ולכן פחות סביר שהוא יקשיב לו. אני יודע שזה נשמע בעייתי מאוד, אבל עדיף שיהודים יהיו אלה שבאים במגע עם יהודים אחרים, כי אחרת זה הרבה פחות אפקטיבי.

      לגבי באיזו מדיה צריך לבצע את ההסברה?
      אפשרות אחת היא להפיץ עיתון חינם.
      אפשרות נוספת היא לערוך סבבים של הרצאות פומביות במקומות ציבוריים (ואני מתכוון לפארקים ולאוניברסיטאות, ההרצאות שיש בגדה השמאלית הן דיי קטנות ויש בהן תמיד את אותם אנשים).
      אפשרות אחרת דורשת הרבה פחות תקציב אבל הרבה יותר כוח אדם – שכל אחד מאיתנו ידבר עם חביריו על הנושאים החשובים ויסביר להם למה הם צריכים לשנות את דעת, אבל זה גם דורש לעשות סמינר הסברתי לכולם בשביל שהשכנוע יהיה יעיל.
      אפשר גם לעשות את כל שלושת האופציות האלה ביחד.
      לגבי הפגנות המוניות – הן לא באמת משכנעות אף אחד, אבל הן עוזרות לתומכי האידיאולוגיה להישאר מגובשים.
      אלה הרעיונות שלי בקשר לדרכי ההפצה היעילות.

      הדרך היחידה להפוך תנועה להמונית היא באמצעות הסברה.

הגיבו לדניאל קלטי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים