הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 בנובמבר, 2010 21 תגובות

ב"גדה השמאלית" התפרסם לא מכבר מאמרו של חיים ברעם- "מאבק אבוד", ובו קונן על כך שנגוזו סיכויי שיתוף פעולה לעתיד בין שוחרי שלום חילוניים לחרדים. לא אכנס לכל התיאוריות שהלה ניתח (ואני מבין את אכזבתו) אך ברעם איננו היחיד בשמאל שמאוכזב מאי הצלחת שיתוף פעולה זה. אך  הבעיה עמוקה יותר מאשר זריעת מילים בהאשמת החרדים  (כולם!) ב"שנאת זרים" או ב"צרכים קואליציוניים".

השמאל הישראלי – ובמיוחד הכוחות השמאליים – ציוניים , מבקש מהציבור החרדי שני דברים שהם תרתי דסתרי. מחד  גיסא, עומד השמאל הציוני (בעיקר…) על רגליו האחוריות ועושה כל אשר לאיל ידו כדי שהחברה החרדית תהפוך יותר ויותר למודרנית ושהחוגים התורניים בתוכה יצטמצמו ככל האפשר. מאידך גיסא , אותם אנשי השמאל באים בטענות ללאומניציה בסקטור החרדי. ומדוע הדברים הם בבחינת תרתי דסתרי? ההסבר פשוט יותר משהוא ניראה. ככל שהחוגים החרדים הם יותר תורניים כך עניין הפנמת עניין "דרכי שלום עם הנוכרים" מצוי בהם יותר. ככל שהחרדיות אינה מהולה במודרניות כך עניין "המדינה היהודית", אינו חשוב למדקדק בתורה ובמצוות. ככל שהחוגים החרדים אינם ציונים וענייני "הדגל" וה"העמידה בדום  הצפירה" אינם חשובים להם כך גם האכפתיות שלהם לטובת מעללי הצבא הציוני שואפת לאפס.

אך כאשר השמאל הישראלי מגלה כי אמנם קיימת סתירה בין שתי דרישותיו הוא עומד על רגליו האחוריות שוב ושוב בנושאים כמו מלחמה בדת ישראל, הצרת החרדים מכספים ציבוריים ובמיוחד נילחם השמאל הזה ( ובראשו מרצ- על כל גלגוליה ) לסייע לגורמים מודרניים להחדיר קרירות בקיום התורה והמצוות.את מרצ והפריפריה שלה פחות מעניין עניין השלום – או יותר נכון , המלחמה נגד הכיבוש הציוני . העניין של מרצ וירחיה הוא במלחמה נגד הדת היהודית גם במחיר נטישת כוחות המסייעים למלחמה בכיבוש. יודע אני כי מיד עם קריאת שורות אלה יקפצו לא מעט אנשי שמאל ויביאו דוגמאות אין ספור לניסיונות שיתוף פעולה בינם לבין חרדים – בנושא השלום , שנכשלו מהצד החרדי. אך טענתי היא שהשמאל ניסה מגעים אלה אך ורק עם גורמים מודרניים חרדים תוך תיקווה שממגעים אלה ישנו החרדים את דרכם הרעיונית גם בחיי היום , יום שלהם.כך היו הדברים בקונייקטורה הפוליטית בין מר"צ לש"ס באמצע שנות ה-90, כך היו הדברים בניסיונות הברית עם "דגל התורה" , עם חסידות "בלזא" וכו'.

אבל כאן קבור הכלב. ככל שהחרדי הופך למודרני כך  הוא משיל מעצמו את ההשקפות ששמרו על עצמאותו הרוחנית מהבלי הרחוב הלאומני- ובראשם הציונות. ואמנם, כאשר ש"ס קמה היא היתה מפלגה חרדית ממש (מבחינת הנהגתה וחברי הכנסת שלה) שנשמעה לקולות התורה המתונים ולכן גם היה קל ליצור עימה ברית בנושאי הסכם אוסלו , פירוק ההתנחלויות וכו' אך כשהרבנים נדחקו הצידה , הרחוב הפופוליסטי השתלט עלייה בדמות חכי"ם רדודים ביהדות (שאמסלם הוא השיא שבהם) וציבורה החל לנוע למכללות ואוניברסיטאות נזנחה השקפת התורה ההיסטורית ואת מקומה הריק מילאה הלאומנות הציונית . כך זה אירע גם עם חלק מ"דגל התורה" וכך זה גם קרה (והכל בעשור האחרון) לחסידות "בלזא" בחיזוריה אחרי בעלי תשובה ציונים ומזדמנים.לכן גם לא פלא שהציבור החרדי הלך לאומנה ואילו חלק לא מבוטל מרבניו נוהגים בעניין ההשקפה  התורנית  "כפני הדור כפני הכלב" ונוהרים אחר רוח הרחוב של מצביעיהם לעומת העבר הלא רחוק שרבנים כהרב שך ודומיהם קבעו לציבור החרדי את עמדותיו.

rabbi1

אבל לשמאל הישראלי ( ברובו…) אין את הפיגמנטים של השמאל האנטי – מיליטריסטי של חו"ל ולכן מושגים אנטי חרדיים כ"נח"ל חרדי", "גיוס לצבא" ו"לימודים אקדמאיים" הופכים אצלו לחוד החנית נגד החרדים במקום עניין המאבק המשותף בכיבוש, שלילת מיתוס הצבאיות הציונית" , שלילת הציונות כבסיס הזדהות  וכו', ואז מגלה אותו שמאל שאת "פירות" מאבקו בחרדים קוצר דווקא הימין הציוני…

בחודש תישרי תשע"א התקיימה הפגנה טריוויאלית בעיר יפו נגד המשך החפירות במקום. הציבור המפגין היה כמובן חרדי. אך לא היו אלה השאביבניקים של הנח"ל החרדי, אלה לא היו מפעילי ערוצי האינטרנט החרדי או שדרני ועיתונאי המודרניות החרדים אלא היו אלה אנשי ה"עדה החרדית" שלהם וציונות יש רק גט כריתות. היו אלה חרדים שמוכים ע"י משטרת וצבא הכיבוש הציוני בדיוק כמי שמוכים על ידו הפלשתינאים הערבים. אלה היו חרדים שבינם לפרלמנט הציוני וחוקיו הגזענים אין ולא כלום. אף אחד מאנשי השמאל לא היה שם – הם חיפשו את הברית שלהם ליד פנסי ש"ס ו"בלזא" שמאירים באור לאומני. אבל אז – כשנידמה היה  ששוב החרדים האמיתיים הללו נותרו לבד מול מלתעות משטרת הכיבוש הציוני, אירע הבלתי צפוי מכיוון בלתי יאומן( ואולי ההיפך…).משלחת של שלושה מנהיגים זרים צעדה קדימה לעבר הרב דוד שמידל – יו"ר "אתרא קדישא" ולחצה את ידו להזדהות עם המאבק. הללו לא הסתפקו בכך והמשיכו לפסוע עם הרב שמידל לתוך קהל המפגינים שלו. ואז הם עצרו ע"י מכונית שבה ישב הרב הגאון טוביה וייס- ראש "העדה החרדית".בצעדים בטוחים ובלחיצת יד חמה הביעו עומר סיקסיק (נציג ערביי יפו בעיריית ת"א- יפו) מחד"ש, סמי אבו-שחאדה מבל"ד ונציג ערבי נוסף מיפו הערבית את תמיכת ערביי יפו במאבק החרדי. ואז- באופן ספונטני ממש, הרקיעו מחיאות הכפיים של מאות החרדים, באופן טעי וללא משוא פנים פוליטי.אלה לא היו החרדים המודרניים של ש"ס או מתוגמלי הכספים הציוניים מ"יהדות התורה" . אלה לא היו המנצלים הקבועים נגד " הקיצוניות החרדית" אלא אלה היו אלה שאינם עומדים (ובע"ה גם לא יעמדו…) דום בצפירות המלכותיות, אלה היו אלה שאינם מתגייסים לצבא ולא רק משום "למידת תורה" ואלה אינם מצביעים בכנסת המינים ואינם מבקרים במקומות הקדושים שלנו משום הכיבוש הציוני של 1967.מלבד עיתון "העיר" בת"א לא ציין שום כלי תקשורת אחר את הברית הזו – הכל כך טבעית, בין אלה שאינם אוכלים חזיר , מאמינים באל אחד ותרבותם לא עוצבה במהפכה הצרפתית או הבולשביקית.התקשורת החילונית- כמו השמאל הציוני והמיליטריסטי , פוחדים מהברית הזו. זו הברית ההיסטורית האמיתית שהיתה באן: בישראל – פלסטין , לפני שבאו חלוצי השמאל וקלגסי הימין הציונים ללמדנו "תרבות מהי". ומי שעדיין טוען כי ה"דתות הן מכשול לשלום" אני מוכן לענות לו כי אינני החרדי היחיד שמוכן לחזור לימים שלפני 1914- עת שלט כאן שלטון טורקי ומוסלמי, ואת העמים בארץ יצגו קאדים מוסלמים , כמרים נוצרים ורבנים יהודים.

זו הברית ההיסטורית שלי.

תגובות
נושאים: מאמרים

21 תגובות

  1. מיכה רחמן הגיב:

    חרדים דורשי שלום. הפוסט הזה מעניין וראוי למחשבה. אני קרוב במשהו לגישה של הרב קאופמן, אבל יש לי גם הסטייגויות. ההסכמה היא, קודם כל בכך שאנחנו השמאל הרדיקאלי (בניגוד למרכז כמו טומי לפיד זצ"ל, ולשמאל "הרך " הציוני כמו מר"ץ) איננו זוללי חרדים ודתיים. מבחינתי ההפגנה עליה דובר ביפו איננה מהדברים שהייתי מתנגד להם. הברית עם החרדים האנטי ציונים, כמו גם עם אותם חוגים חרדיים וחובשי כיפה סרוגה אורטודוכסים תומכי השלום אפשרית ורצויה. ייתכן גם שיש אמת בטענה הסוציולוגית שככל שיורדת רמת המודרניות גדל הסיכוי ל, (או גדלה באופן מוחלט?) האמונה בחיים ביחד ובשלום. אני גם מוכן להרחיק לכת בפשרות של חיים ביחד בעיר הקודש ירושלים, לותר על הנסיעה בכבישים סגורים בשבת, למען שלום בית וכיבוד האמונה. ומכאן ה"אבל". אבל, אי אפשר להתעלם מהאבחנה המציאותית שקיים קשר חזק מאוד בין האמונה הדתית, לבין לאומנות ואמונה בערכים רבים שאני מתנגד אליהם. משתנה המודרניות אותו מכניס הרב קאופן, אולי כחומה שאפשר לסמוך עליה בפני הדרדרות החרדים במדרון השנאה לאחר, וההגררות ללאומנות, החומה הזו, כך נראה לי, איננה חזקה דיה. בארצנו (שהייתה אולי פעם קדושה, לפחות לצורך מיתוס גאולת האדמה) הדת היהודית, סיפורי המקרא, והמיתוסים הנגזרים ממנה, משמשים כדלק מדהים באיכותו, ומבהיל בכוח הבעירה שלו, לשנאת האחר הלא יהודי באשר הוא, ולמכונת הכיבוש והקולנליזציה של הציונות. חוגים חרדים שונים שהיו פעם בעמדות של תמיכה בשלום (ולא רק האנטי ציונים), היום נסחפים אל תוך המיתוסים הלאומניים של יישוב הארץ המובטחת כציווי דתי חשוב. חוגי המתנחלים שפעם דיברו על חיים ביחד עם הפלסטינים היום מטיפים להעסקת יהודים בלבד. או קחו לדוגמה, את חסידי חב"ד. לפני שהחלו לתמוך בקמפיינים למען ההתנחלות הייתי ברצון מוכן לעצור בדוכניהם ולשוחח איתם. או אפילו הרב עובדיה יוסף שפעם תמך בעמדות שפויות יותר. מה נשאר לנו? חוגי הדתיים חובשי כיפה סרוגה של "מימד" (פחות ממנדט בכנסת), חובשי כיפות שונות המצטרפים לקבוצת סולדאריות שייח ג'ארח, דתיים שאני מעריך ומכבד ומיעוט בציבור החרדי שאינו נסחף בגל השנאה לאחר. ובכל זאת, אני בעד הברית עליה דובר בפוסט של הרב קאופמן בכל מקום שאפשר.

  2. ברק הגיב:

    אשריך כבוד הרב אליהו קאופמן, ושירבו בישראל מרבי שלום כמוך. אני מצטרף לקריאתך נגד שנאת-חינם בישראל.
    אני לא מסכים עם הנכונות לחזור לימים שלפני 1914 שבהם היהודים היו נרדפים על ידי גויים בגלות, ואני בהחלט חושב שמקלט ליהודים שסובלים מרדיפות בגולה זה יתרון ולא חיסרון.

    אני ממש לא מסכים עם הטענה שדברים כמו גיוס לצבא מרחיקים אנשים מהתורה, אותם "חרדים מודרניים" של ש"ס מדקדקים במצוות לא פחות מ"העדה החרדית". אומנם הם ציונים ואתם לא, אבל הם שומרים את אותה שבת שאתם שומרים ומניחים את אותם תפילין שאתם מניחים. אני לא רואה את העמדה של אדם במחלוקת לגבי המעמד ההלכתי של ארץ-ישראל בתור התקרבות לתורה או התרחקות מהתורה, אלא רק עוד מחלוקת הלכתית שיש הסוברים כך ויש הסוברים אחרת. יש גם רבנים גדולים בתורה שמעודדים גיוס לצה"ל.

    לכל מצוטטי מסכת כתובות דף קי"א עמוד א' למיניהם אני מעוניין להזכיר שלא לומדים הלכה ממדרשי אגדה, וי"ג המידות שבהן התורה נדרשת לענייני הלכה לא מיושמים במדרשי אגדה.

    אני בהחלט שמח לשמוע דברי תורה, ואני אשמח לראות עוד דברי תורה באתר 🙂

  3. ברית - כן, אבל לא בחסדי והודות לקב"ה הגיב:

    בריתות בן בני אדם בנויות על אינטרסים משותפים. כרגע יש לנו אינטרס ברור בשיתוף פעולה עם כל מי שרוצה בשלום צודק של בני אדם. [שלא כמו הפיקציה שהמציאו בגלות בבל האינטלקטואלים עבריים שרצו וחיפשו "זכות אלוקית" לחזור למכורתם, והמציאו מיתוסים על "עם ניבחר" ועל "ברית בין הבתרים", אין אנו החילונים מאמינים באלה, כמו שאינו מאמינים שאילו היה אלוהים הוא היה מצדיק את שוד הבכורה תמורת נזיד עדשים, ואת הטבח שעשו (ע"פ ספר בראשית ל"ד) שמעון ולוי בכל הגברים בשכם]. על כן בואו ונסתפק בהכרזה שלנו מספיק דו-קיום של שלום עם כל בני הארץ – יהודים (בני דת משה) חרדים ושאינם חרדים, פלסטינים מכל הדתות וגם החילונים שבהם… רק עם המתנחלים אין לנו דבר משותף! הסיבה היא האידיאולוגיה והפרקטיקה שלהם, שלדעתנו מסכנים את שלומנו!

    • ברק הגיב:

      קודם כל ברצוני לתקן כמה שגיאות-
      הראשונה – הבכורה לא נשדדה על ידי יעקב, אלא נקנתה מעשיו תוך הסכמתו המלאה של עשיו לעסקת מכירת הבכורה תמורת נזיד עדשים.
      השנייה – התורה לא מצדיקה את מעשי שמעון ולוי, והם אפילו נענשו על חטאיהם.

      בנוסף אני גם לא מסכים עם אמירתך: "רק עם המתנחלים אין לנו דבר במשותף!"
      אני אישית מאמין שיש לכל בני האדם הרבה במשותף, אבל כרגע נעזוב את דעתי האישית. אתה מרגיש שאין לך במשותף עם המתנחלים בגלל שהם מאמינים בארץ ישראל השלימה, אבל אם אין לך במשותף עם ציבורים שמאמינים בארץ ישראל השלימה אז גם לא צריך להיות לך שום דבר במשותף עם החמאס ועם תומכי החמאס. אלה ואלה רוצים את ארץ ישראל השלמה, רק שכל אחד מהם רוצה אותה לעצמו. החמאס מאמין שליהודים אין זכות קיום בארץ ישראל וצריכה להיות כאן רק מדינה אחת ערבית. לכן הייתי מסייג את המילה "רק" בביטוי "רק עם המתנחלים".

  4. רוני הגיב:

    מרגש מאוד

  5. קורא אנגלי הגיב:

    ספק אם הסתגרות וטמינת ראש בחול כמזור מפני ה"מודרניות" תוכל להועיל לציבורו של הרב קאופמן.
    גם אם צודק הרב לגבי הברית ההיסטורית ושהדתות הן אינן כשלעצמן מכשול לשלום (ואני נוטה להסכים עימו) אין זה מלמד כלל וכלל שהדתות הן העקרון להבטחתו של שלום עולמי כי מתוך דת אפשר מחר לגזור שלום ומחרתיים מלחמה. הדתי ושהאינו דתי – בני אדם הם – וחשופים הם במידה שווה לסחף לאומני (וכן גם לשאר היצרים והדחפים).

    ספק רב יש להטיל באיכותה של חוויה דתית המאפשרת לחבריה "הדתיים" להמשך ללאומנות וכיבושים.
    אחרי הכל מדובר (לדעתי) בהפרה שאין בוטה ממנה של עיקרי הדת (שוד ורצחנות מדינית)…
    כפי שאמרתי כוחות הטירוף וההזנייה האנושית פועלים הן על החרדי והן על החילוני במידה שווה.

    כוחות אלה נובעים מתוך המציאות שיוצרים עבורינו פושעינו (וחלקם בוודאי אדוקים בדתם), האנושות בשבילם היא מטרד ושעשוע. מרוב שצברו ממון וכוח בלתי מוגבל כמעט – מדגדג להם באצבעות להשתעשע בחיסולים המוניים של עמים ומדינות. ומה רלוונטית הדת (גם החרדית) מול סיפוק חייתי זה?

    הרס רוח האדם במציאות שכזאת הוא כללי: מגמה של התפשטות אלימות וסאדיזם בין בני האדם (גם בקרב ילדים), ניוון תודעה חברתית וכמובן השתוללות פשעים נגד האנושות כדבר מובן מאליו(!) (ראה מקרי אפגניסטן, עירק ועזה). הפושעים החליטו שלמדינה היהודית תפקיד של כבוד(!) במגמה הזאת ולכן הלחצים הללו נותנים שם את אותותיהם ביתר שאת. והציבור החרדי חשוף להם כמו כולם כי, עם כל הצער, דת אינה מהווה שום חיסון.

    • ברק הגיב:

      לגבי תחילת דבריך על הסתגרות וטמינת ראש בחול, ראוי לציין שכותב המאמר הרב אליהו קאופמן אינו אחד שטומן ראשו בחול והוא לא אחד שלא נחשף לעולם סביבו. אחד הדברים שבהם הרב אליהו קאופמן מפורסם בהם הוא היותו חוזר בתשובה וסוכן שב"כ לשעבר. גם לפני חזרתו בתשובה הוא היה ידוע כאחד מפעילי הפנתרים השחורים והיה ידוע בפעילותו נגד הכיבוש. אין הבחירה בחיי תורה טמינת ראש בחול, אלא בסך הכל אמונה בכוחו של בורא עולם. גם החרדים קוראים חדשות ומתעדכנים בקורה בעולם מסביבם. וחלקם (כמו הרב אליהו קאופמן) אף התחילו את דרכם כחילונים עד שהסיקו שהדת היהודית נכונה.

      לגבי סוף דבריך שהדת אינה חיסון בפני אכזריות, אני אסכים ואוסיף שבאותה מידה שנרקמו עלילות דם ועשו פרעות ביהודים בשם הדת הנוצרית כך גם כמרים רבים הצילו יהודים בשואה בשם הדת הנוצרית. ושכמו שיש הרבה מוסלמים שרוצים לחיות איתנו בשלום יש גם את המוסלמים הקיצונים שפוגעים בחפים מפשע בשם הדת.

      • קורא אנגלי הגיב:

        לברק, ב"הסתגרות" כוונתי לסגירות, חוסר השתלבות, היבדלות, חשש מהחשפות לשונה ואף שנאת האחר.
        אגב, מה ז"א הדת היהודית "נכונה"? וכי מדובר במסקנה מחקרית מדעית?
        יותר מכך, לדעתי הרב מהלך על חבל דק ברמיזתו על מעלותיה של הברית ההיסטורית, ישנה כאן רמיזה שיש בדתות משום אספקת "שירות טוב יותר" לאנושות (בבחינת עד שבאו כופרים וקילקלו השלווה) אם זו היתה כוונתו הרי שאינני משוכנע שפרשנות תועלתנית מהווה ערך מוסף לדת.

        אולם לכל זה אין שום קשר למצבינו הנוכחי. לצערינו הגענו למצב שהיום זה באופנה לפגוע בזולת פשוט מתוך שעמום. נערים ונערות מחטיפים סטירה מצלצלת לאדם זר ברחוב, מצלמים התעלול בנייד ומתגלגלים מצחוק. אולי צודק מיכאל שרון ומדובר על תנועת הספים הריגושיים כלפי מעלה כלומר כדי שבני האדם יחושו בכלל במשהו הם נדרשים למנה גוברת והולכת של ריגוש. אין דת שתמנע או תעכב מגמות גלובליות מהסוג הזה.
        אם יש בכלל לזה תרופה היא אולי תתחיל במהפיכה כנגד השלטון הקרימינלי.

        • ברק הגיב:

          אני חושב שאתה קצת לא מבין את דברי:
          אני אמרתי שחוזר בתשובה זה מישהו שהסיק את נכונותה של הדת היהודית. באותה מידה אפשר לומר שחוזר בשאלה הוא אחד שהסיק את חוסר נכונותה של הדת היהודית. אחד שהצביע לחד"ש הוא לרוב אחד שהסיק את נכונות דרכם, ואחד שהצביע לישראל ביתינו הוא אחד שהסיק נכונות דרכם.
          דיברתי על מסקנות שאדם מסיק, ולא על נכונותם האבסולוטית או על חוסר נכונותם האבסולוטית.

          ההסתייגות שלי מדבריך בקשר להגדרתך של "הסתגרות" (והפעם אני אתייחס להגדרה המעודכנת שלך) היא בהקשר של שנאה וחשש מחשיפה לשונה. בעיר שאני גר בה (קרית אונו) ראיתי חרדים מסתובבים ברחובות גם בשכונות חילוניות. מעבר לזה באוניברסיטה שאני לומד בה (בר-אילן) יש גם מרצים וסטודנטים חילונים וגם מרצים וסטודנטים חרדים (וכמובן שגם מרצים וסטודנטים דתיים לאומיים, אבל הם לא חלק מנושא הדיון). קשה לי לאמר שהם לא משתלבים וחוששים מחשיפה לשונה, בגלל שאני רואה אצלהם מידה מאוד גדולה של חשיפה לאחרים. אז נכון שהם מעדיפים לגור בשכונות משלהם בשביל שיוכלו לחסום את הכבישים בשבת, אבל זו בסך הכל נוח יותר לחיות ככה כשאפשר ללכת חופשי על הכביש בשבת ולא צריך לראות אנשים שמחללים שבת. חרדים לא חוששים מלהתעמת עם הטענות נגד דת שיש לחילונים, הם כבר ראו אותן ושמעו אותן והן לא שיכנעו אותם. לגבי שנאה, אני יכול להגיד לך שבבני-ברק אין שנאה של חרדים כלפי חילונים (אני מתייחס לבני-ברק בגלל שהחרדים שאני מכיר הם מבני-ברק, ואני מעדיף לא להתייחס למי שאני לא מכיר). לעומת זאת אם יש ציבור שמסתגר לפי הגדרתך אז הוא כנראה כולל דווקא כמה אתאיסטים יצוניים שאני מכיר. הם אלה שנבדלים מכל מה שקשור לדת, חוששים מהחשיפה לדת ושונאים חרדים (וחלקם אפילו שונאים את כל הדתיים אבל זה כבר מיעוט עוד יותר קיצוני). כן, אתאיסטים ששונאים חרדים זו תופעה הרבה יותר נפוצה מאשר חרדים ששונאים חילונים בקרב האנשים שאני מכיר. לגבי חוזרים בתשובה, אין שום ספק שהם נחשפו הרבה מאוד לתכנים חילוניים, והם לא חוששים מהם אלא פשוט מכירים בחוסר נכונותם. הם בוודאי לא שונאים חילונים, שכן הם עצמם פעם היו כאלה. לכן חשבתי שראוי לציין שגם כותב המאמר שייך לקבוצה הזו. באותה מידה אני גם יכול להגיד שהחוזרים בשאלה שאני מכיר הם אף פעם לא מאלה ששונאים דתיים או בזים לדת, אלא הם בסך הכל לא מכירים בנכונותה של הדת.

          לגבי אותם נערים ונערות שמחטיפים סתירה מצלמים וצוחקים, לא שמעתי על תופעות כאלה במגזר הדתי. חלק מהערכים של הדת כוללים גם כבוד לאחר, ועל זה דיבר מחבר המאמר.

  6. מבין עניין הגיב:

    שאלת הבהרה.
    החזרה ל 1914 כוללת גם חזרה ל 1939-1945?

  7. חוני הגיב:

    צודק הרב קאופמן בקביעתו שאין לשמאל הציוני, וגם לא לשמאל רדיקאלי אמיתי (כזה שמכיר בזכויותיהם הלאומיות והאזרחיות של שני העמים החיים פה, ובכלל, כזה הרואה בטובתם של ישראלים ופלסטינים את מרכז שליחותו) כל מכנה משותף עם קבוצה של אנשים השוטמת את המדינה בה היא חיה, ומתפללת לחורבנה תוך כדי כך שהיא מבזה את סמליה, מפירה את חוקיה, ומתבדלת מיתר אוכלוסייתה. וזאת כמובן מבלי להזכיר את כל נפלאותיה של הדת: אופיום להמונים, מכשיר לדיכוי מגדרי ומעמדי, וכו' וכו'.
    מגוחך ומבזה, מנקודת מבט סוציאליסטית קלאסית, אפילו להרהר בברית כזו. אפילו טאקטית היא מוזרה ולא טבעית. היכן בעולם איש השמאל הוא ידידו ובעל בריתו של כהן הדת? תמוה.
    אך כמובן – אם שנאת ישראל (וכוונתי כאן היא גם למדינה וגם לעם החי בה, בכל אופן 7 ומשהו מיליון איש) היא הדגל שסביבו אנו אמורים להתקבץ, וקריאת הקרב היא "הלאה הציונות" (או אולי "הלאה ישראל"?) – אכן יש בדברים הגיון.
    את מר קאופמן אני מעוניין לשאול, במחילה, כיצד הוא מעריך שיגיב אותו שלטון טורקי/עות'מני נכסף לחסימת כבישים והתפרעויות בלב העיר הגדולה במדינה?
    אומנם מחד גיסא, העול הכבד של מדינה הנמשלת ע"י יהודים (רחמנא ליצלן) יוסר משונאי הציונות, אך מאידך, כנראה שתענוגותיהם של החיים תחת שלטון נכרים (ולעיתים אפילו עויין, עד כמה שמחשבה זו לא תיאמן, ששלטון לא-יהודי יכול להיות עויין ליהודים!) נשכחו מליבותיהם של האנשים היקרים הללו.
    אני מציע, בתור התחלה, למר קאופמן, לארגן כמה חסימות כבישים בלב איסטנבול ולחזור לספר לנו מה היו התוצאות.

  8. קורא אנגלי הגיב:

    שאלה או שתיים לכבוד רב, אינני תומך של תנועת המרכז-ימין – הקרויה מרצ ואינני מתייצב חלילה להגנתה כאן. אולם האין סתירת מה בדבריך? מצד אחד תוקף את השמאל הציוני בראשות מרצ (בעיקר…) ביחסם אל ש"ס ("הצרת החרדים מכספים ציבוריים" … "להחדיר קרירות בקיום התורה והמצוות") ומצד שני מקבל את ההנחה לגבי קיום ה"לאומניציה בסקטור החרדי". האין בעצם מצדיק הרב, מבלי משים, את מושא בקורתו – תנועת מרצ – (בעיקר…)?

    אם רצו במרצ (בעיקר…) לחסוך תקצוב ממשלתי מחינוך חרדי הרי שאפשר שנתבררו כצודקים. רק ירדו התקציבים (ואין לי שום מידע על מספרים ותקופות) והנה צץ לו גל לאומני בסקטור החרדי. משמע שכל הכספים שהושקעו שם ב"לימוד תורה" לא הועילו. שכן מכל הלימוד החשוב והיקר ההוא, מאז ועד היום, לא נותר הרבה תוכן, אם אי פעם בכלל היה, בכל אותם אלה שלפתע נסחפו. מה שווה היה המימון ציבורי של אותו החינוך התורני המיוחד במשך שנים אם במחי שנתיים של ממשלת ליברמניהו נמחקו אושיות הדת מתלמידים צעירים ואף מכאלה שסיימו את לימודיהם זה מכבר כלא היו?

    ואפילו אם אני מקבל (ואינני) כי האחריות לסחף הלאומני היא על מרצ – (בעיקר…) הרי שאחריות מה מוטלת לא רק על הסוחף אלא גם על הנסחף, ואם כשלו בנקודה זו אנשי מרצ (בעיקר…) הרי שכשלו גם בחוגים החרדיים לפחות באותה המידה. אגב, מעניין גם שבתקופת הברית ההיסטורית שמובע כאן געגוע אליה (ויש לומר שבצדק) לא היה תקצוב בכלל והנה זה לא הוביל לסחף לאומני או לסחף אחר בזמנו.

    אבל בקורתי ושאלתי היותר חשובה כאן היא אם ישנה התנגדות עקרונית לכיבוש הזוועתי ופשעיו בקרב הסקטור החרדי לדורותיו והתנגדות עקרונית להערצת התוקפנות המלחמתית מדוע ישבו תדיר עם ממשלות התועבה הללו? וכי לא נאמר כבר על ידי חכמים שבמושב ליצים (זדים) לא תשב…?

    • ברק הגיב:

      אני סבור שאתה מתבלבל כאן בין הרבה זרמים שונים של חרדים.
      יש את החרדים הציונים (שחלק גדול מהם משתייך למצביעי ש"ס), שהם שייכים למבקשי התקציבים מהממשלה. נגדם יש לרב אליהו קאופמן ביקורת חריפה על ציונותם. הם אלה שישבו בממשלות הכיבוש שאתה מדבר עליהן, וגם בממשלות השלום כגון ממשלת רבין.
      בין החרדים שאינם ציוניים, יש בין היתר את אלה שפחות או יותר מכירים במדינה, שרובם מצביעים ליהדות התורה. יהדות התורה זו מפלגה שיושבת בכנסת ועד לרמה הזו של הכרה במדינה הם מוכנים להגיע, אבל מעולם לא מונה שר מהמפלגה הזו בגלל שהם לא מוכנים להכיר במדינה עד כדי כך. אותם הרב אליהו קאופמן מבקר על זה שהם מקבלים כספים מהמדינה. הם אלה שישבו בהרבה קואליציות, אבל מעולם היו שרים בממשלה (מקסימום סגני שרים). להם לא איכפת מאינטרסים מדיניים, אלא רק מזכויות הציבור החרדי.
      יש גם את אלה שחיים במדינת ישראל אבל לא מכירים במדינה עד כדי כך שהם בכלל לא הולכים להצביע. רוב מוסדותיהם בכלל לא מקבלים תקציב מהמדינה (בגלל שהם לא מבקשים אותו), ואם אני זוכר נכון לזרם הזה הרב אליהו קאופמן משתייך. הם מתנגדים לציונות על סמך מדרש אגדה ממסכת כתובות דף קי"א עמוד א', שלומדים בו על שלושה פסוקים מספר שיר השירים. אפשר להגיד שמקים התנועה הזו הוא הרב יואל טייטלבוים, ואם אתה רוצה קצת יותר רקע אז הוא הוציא את הספר המפורסם "ויואל משה" ואני בטוח שהוא מפורסם בחינם באינטרנט (בדרך כלל לרבנים לא איכפת מזכויות יוצרים על ספריהם והם מעדיפים לפרסם אותם בפומבי, מה גם שעברו כבר למעלה מ50 שנה מאז כתיבת הספר). אם אתה גם רוצה לקרוא על רבנים חרדים שהתנגדו אליהם אז יש את הספר "אם הבנים שמחה" של הרב ישכר שלמה טייכטל שבעקבות השואה הגיע למסקנה שהציונות נחוצה ושהרבנים שמתנגדים אליה חוטאים בחטא המרגלים. בני הזרם הזה מעולם לא ישבו בממשלה מכיוון שהם לא מצביעים ואין להם בכלל נציגים בכנסת שיכולים לשבת בממשלה.
      עוד יותר אנטי ציוניים מהם יש את נטורי קרתא, שהם אפילו לא מוכנים להחזיק אזרחות ישראלית. למיטב ידיעתי הם מחזיקים בתעודות זהות פלסטיניות. הם בטוח לא ישבו בממשלה עם אף אחד, אולי בפרלמנט הפלסטיני אבל אני בספק אם אפילו שם יש להם נציג.

      הרב אליהו קאופמן מביע ביקורת על החרדים שהיו שייכים לקבוצה שלו, וכתוצאה מהמאבק המתמשך של מפלגות כמו מרצ ושינוי נגד לימוד תורה ונגד זכויות הציבור החרדי הם למדו פחות תורה. הוא לא מדבר על זה שלפתע הפסיקו התקציבים ופתאום הם כבר לא ידעו תורה, אלא על תהליך מתמשך שכחלק ממנו בדור האחרון גם קמו יחידות צבאיות של חרדים (הנח"ל החרדי) ואפילו מכללות חרדיות, והרבה חרדים מהמחנות הלא ציוניים הפכו ליותר ויותר ציוניים. כמובן שאף אחד לא באמת הפסיק ללמוד תורה, וגם ליוצאי הישיבות שלא לומדים תורה יש דעות יותר ציוניות מאשר בעבר, ולכן גם אני לא מסכים עם טענתו הזו. הוא כן צודק שבעבר השמאל הציוני בא בטענות כלפי חרדים שלא עומדים דום בצפירה ולא מכבדים את דגל ישראל, ואלה בדיוק אותן טענות שהימין מעלה היום כלפי ערבים שלא עומדים בצפירה ולא מכבדים את דגל ישראל.
      אבל זה בהחלט נכון שחלק מהציבור החרדי בישראל (בעיקר בקרב החסידים) מתנגד לציונות ולעליית יהודים לארץ ישראל, חלק גדול מהם לא "עלו" לארץ, אלא היו מהקהילות ששכנו כאן עוד בימי השלטון העותמני. יש גם בחוץ לארץ זרמים חרדיים כאלה. רובם אפילו מעדיף שלטון זר על פני שלטון ישראלי.

      במידה ואתה תוהה לגבי למה יהדות התורה יושבת בקואליציית כיבוש (קשה להגיד שהם יושבים בממשלה אם אין להם שרים) אם היא לא ציונית, אז זה פשוט בגלל שלא איכפת להם אם ישראל אימפריליסטית בדיוק כמו שלא היה איכפת להם אם האימפריה העותמנית היתה אימפריליסטית.

      • קורא אנגלי הגיב:

        ברק אמרת: "…וכתוצאה מהמאבק המתמשך של מפלגות כמו מרצ ושינוי נגד לימוד תורה ונגד זכויות הציבור החרדי הם למדו פחות תורה…"

        הבקורת שלי לא נגעה ל"ברית ההיסטורית" – עם זה קשה לי שלא להסכים, אלא רק לנושא האחריות לסחף החרדי. בא נניח שהם למדו פחות תורה (לא ברור מה זה ה"פחות" כאן. פחות זמן? פחות לעומק?), אפילו אם זה נכון, הקישור הסיבתי בין לימוד שמעמיק פחות ובין שינוי חד בתפיסת העולם ממש – סורי לא נשמע משכנע. על כל פנים לא נעשה כאן נסיון רציני מצד הרב להסביר כיצד התחולל בדיוק השינוי הזה בחרדים. אפשר להגיד דברים רעים על מרצ (ברצינות אני האחרון שזה יפריע לו) אבל לעצם העניין נראה שזו הגזמה. אני מסתכל על עצמי למשל: חינוך תורני – כמובן לא קבלתי, לימודים אקדמיים וצבא – כן קיבלתי (על האחרון הייתי מוותר). האמת היא שבצעירותי הייתי ציוני (בלי ממש להבין מזה, כנראה כי ככה כולם היו) – ואיך יכולתי שלא להיות תחת מכבש כזה – אבל דווקא החינוך עורר את הסקרנות ואת השאלות שבעקבותן הבנתי את עצם קיומו של המכבש ואת טיבו – וזה בסופו של דבר איפשר לי לזרוק את הזבל… וכאן אני חוזר שוב לעניין ההסתגרות – המניעה מלהפגש עם העולם "הזר", החילוני אולי שומרת במובן מסויים על החרדי אבל האם הרב לא מוצא שפתיחות יש בה איזה צד חיובי (למרות הסיכון)?
        נניח שבנו או ביתו של הרב ירצו ללמוד נושא מקצוע אקדמי חופשי מתחום מדעי הטבע או האדם למשל – הם מן הסתם יהיו חייבים ללכת לאוניברסיטה, האם הרב יתנגד לזה? ומה דעת הרב על הפרדת דת ומדינה ברמת העקרון? אני מבין שאני חורג מהנושא אבל אולי יתייחס לכך הרב באחד ממאמריו הבאים.

  9. עיניים לראותEYES2C הגיב:

    לברק – הבכורה לא נשדדה על ידי יעקב, אלא "נקנתה" מאחיו עשיו, תוך שימוש בטריקים ושטיקים של רמאים. זאת משמעות הפסוק העוסק בדיל הבכורה –כאילו מדובר ב"בורסת בכורות"– "ויאמר יעקב: מכרה כיום את-בכורתך לי",,, שניגמר בזעקת עשיו: "ויאמר בא אחיך במרמה; ויקח ברכתך".
    כותבי המיתוסים שהוכנסו לתורה –כאילו היו "מצוות אל"– מייחסים ליהודים הקדמונים, מעשי רמאות כתכונה בסיסית וחשובה שהם מדביקים להם, כאילו המדובר בדבר חיובי… שמביא ל"הסכמה מלאה" של עשיו לעסקת מכירת הבכורה תמורת נזיד עדשים, למילוי הכרס. ואשר ליחס בין "האבות" [אברהם יצחק יעקב/ישראל]: על-פי התורה לא האבות נשבעים לאל, אלא להיפך – האל נשבע להם "כאשר נשבעתי לאברהם אביך, והרביתי את-זרעך ככוכבי השמים, ונתתי לזרעך, את כל-ארצות האל"… נו באמת, זה האל הקדוש שבשמו אתם נשבעים? לענתיקה הזאת את עוד זקוקים?

    אך (וייתכן שכדאי לשאול מדוע) יש בתורה עוד פרשת רמאות שבה עוסקים "יהודים" – זו של יצחק וישמעאל, שקדמה ליעקב ועשיו, לפי המיתוס התורני. בראשית כ"א מתאר את האשה הרעה שרה [כך זה תמיד אצל הדוסים עד היום…] שפוקדת על אברהם "גרש האמה הזאת (הגר) ואת-בנה (ישמעאל); כי לא יירש בן-האמה הזאת, עם-בני עם-יצחק". — זה כל מה שלמדו ה"יהודים" מהתורה — לגרש — כי הם "עם נבחר" בעל זכויות יתר, וכביכול אלוקים אסר עליהם בבראשית כ"ד "להתבולל" ["לא-תקח אשה לבני, מבנות הכנעני, אשר אנכי יושב בקרבו", וכך גם "האם" רבקה אחריה: "קצתי בחיי, מפני בנות חת; אם-לקח יעקב אשה מבנות-חת כאלה מבנות הארץ, למה לי חיים"], וכך, כ"מצוות האל", ה"יהודים" רוצים להיבדל מהעמים,,, ואח"כ גם לרדות בהם, לנצלם ולבסוף "להוריש את זרעם"…

    ואם אינכם מבינים מהיכן באה הדרישה ל"שתי מדינות לשני עמים", במקום למדינה אחת של כל אזרחיה, אציע לכם את פתרון החידה: גם זה מ"בראשית" שברא האל המטומטם "שלנו", זה שהקמנו עלינו בעזרת רבנים, לויים, מוהלים, משגיחי כשרות, והיום גם בעזרת רברבני השטחים — שנאמר בבראשית כ"ה "ויאמר ה' לה: שני גוים בבטנך, ושני לאומים, ממעיך י-פ-ר-ד-ו"! – לתורה כזאת איננו זקוקים, ידידי אליהו קאופמן! התורה הזאת, שבשמה נשבעים גם המתנחבלים, וגם העדים בבתי המשפט, ושאותה קיבלו-ירשו גם הנוצרים וגם הערבים [שמתוך רצונם הם — ורצון מורו של מוחמד, ווראקא אבו-נאופל יהודי-נוצרי קדום, להדביק גם את הערבים כדי שיוכלו להימנות על מפיצי המונותאיזם] אינה תורה של שלום. ולכן, גם אם אקבל אותך אליהו קאופמן כאיש שלום, הריני דוחה את התורה. [המשך]

  10. עיניים לראותEYES2C הגיב:

    [המשך] האם לא הגיע הזמן לשאול כאנשים חושבים (גם את אליהו קאופמן) האם אנו צריכים לקבל את כל התורה כאילו כולה דיברי אמת, ולא כאילו חלקה -אפילו הקטן- דיברי הבל שעבר זמנם, ו"בטל קרבנם"??? הרי בתורה הפירוש הבלעדי למושג "שלום" הוא "נצחון ליהודים". בעוד שבכתבים מאוחרים יותר, למשל ב"ברית החדשה" מתפתח המושג "שלום צודק", שתחילתו מצוייה גם אצל "הנביאים" ישעיהו, עמוס וירמיהו. לאחר שהאנושות עברה קצת אבולוציה, קיים כבר .
    נכון שגם בסיפור כרם נבות, יש מיסודות הצדק האנושי, וכמובן גם ב"עשרת הדיברות", וגם במרד שהנהיגה השמות המיתולוגית משה, בן היאור, נגד העבדות… אך רוב ה"יהודים" רואים בעשר הדיברות וב"מעבדות לחירות" מעשה מוסר שהם חייבים לנהוג לפיו, אך רק ביחס ליהודים. לכן, בניגוד לנו בשמאל, אין הם רואים ב"מעבדות לחירות" נורמה כלל-אנושית מחייבת, למשל לנהוג כך באחינו הפלסטינים, משל כאילו היו גם הם זקוקים לחירות מהעבדות שמטיל עליהם הכיבוש "היהודי". [יאהוד, בערבית פלסטינית מדוברת בשטחים, זה כובש עם רובה].
    הלאה. נחזור לפרשת "חזרת/כניסת העם לארצו" (בראשית ל"ד). הויקיליקס התורני פותח ב"ויבוא יעקב שלם עיר שכם, אשר בארץ כנען"… שמיד אחריו מגיע סיפור רומנטי, או סיפור אונס – הכל לפי בחירתכם ופרשנותכם לסיפור [כמו בפרשת ניצב המשטרה בר-לב. האם מדובר ב"סיפור אהבה", שנעשה בהסכמה, או באינוס כמו אצל משה קצב] … לכותבי הסיפור התורני העסק ברור: "וירא אותה שכם בן-חמור החוי נשיא הארץ; ויקח אתה וישכב אתה ויענה. ותדבק נפשו, בדינה בת-יעקב; ויאהב את-הנערה, וידבר על-לב הנערה: ויאמר שכם אל-חמור אביו לאמר; קח-לי את-הילדה הזאת לאשה". שנאמר שמוק הולך לפניו… אבל כבר אז דחו בני יעקב, שמעון ולוי את נסיון הפשרה ההיסטורית שהציע חצר המלוכה של שכם: "תנו נא אותה לו לאשה, והתחתנו איתנו; בנותיכם תתנו-לנו, ואת-בנותינו תקחו לכם. ואיתנו תשבו, והארץ תהיה לפניכם, שבו וסחרוה, והאחזו בה". לא הולך. גם ההבטחה של חצר המלוכה שכל הגברים בשכם ימלאו את הדרישה — שהיום קרואה "הקזת דם" — לימול את ערלתם כדי לספק את דרישת המחמירים בבני יעקב, אינה מספקת את דרישת הלאומנים שבלאומנים – וזאת עוד לפני שהעברים הפכו ל"אומה". והכותב מסיים את הדרמה בפסוק קצר כמו שהוא מחריד (בראשית ל"ד, 25): ויהי ביום השלישי (לאחר ברית המילה) בהיותם כואבים, ויקחו שני-בני-יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ויבאו על-העיר בטח; ויהרגו כל-זכר. ואת-חמור ואת-שכם בנו, הרגו לפי-חרב; ויקחו את-דינה מבית שכם ויצאו".

    בכך מסתיימת פרשת שכם של "חזרת העם לארצו". בניגוד ליעקב, שרצה בפשרה היסטורית בין תושבי הארץ ל"חוזרים", הקיצונים שבחמולתו דחו אותה. והמסקנה –שאותה צריך השמאל האמיתי להסיק– היא דחיית "השיעור" / ההקבלה – שעל-פיה נוהגים היום המתנחבלים ואנשי הימין הקציצוני, חסידי הטרנספר ותומכי מלחמות השולל. ועוד לא אמרתי מאומה על כך שהשיעור התורני הזה מקובל גם על השמאל הציוני וגם ב"עבודה" יש לו מהלכים.

    • קורא אנגלי הגיב:

      Eyes2See אני מופתע מהבקיאות בכתובים (כולל ציטוטים ומראי מקומות).
      נראה שהוכחת כאן שהפרדת מדינה מן הדת נחוצה במדינה מתוקנת.
      עם זאת אין בהפרדה כזו הבטחה לממשל תקין ועלית על זה יפה במשפט האחרון.

  11. קורא אמריקאי הגיב:

    האם אני היחיד כאן שמסתייג מהשוואתו של הרב את השמאל הציוני לבהמות? אחרת קשה לי להבין מדוע הוא חוזר על מטבעות לשון כמו "עומד על רגליו האחוריות". האם לדעת הרב עומדים גם החרדים על רגליהם האחוריות, או שזה דפקט פיזי של השמאל הציוני? תמהני.

    • הרב אליהו קאופמן הגיב:

      מתוך נימוס אני עונה לשואל: האם מתוך בורות במושגים עבריים (בכל זאת מדובר בקורא אמריקאי…)אתה שואל על המושג השכיח בלשון העברית(עומד על רגליו האחוריות") או מתוך מושג אחר – סיפותי, "על ראש הגנב בוער הכובע"?

  12. דניאל קלטי הגיב:

    באמת יפה, שבאתר *מרקסיסטי*, שמפעיליו פעילי מק"י וחד"ש, מטיף בגלוי להתחרדות ונגד חילון.

  13. קורא אנגלי - קריאה בקוראן הגיב:

    http://www.youtube.com/watch?v=O7yaDlZfqrc

הגיבו לקורא אמריקאי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים