הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 בדצמבר, 2010 20 תגובות

פרק הפתיחה לעונה הנוכחית של ארץ נהדרת נפתח בגילוי מרעיש. “אם תרצו", וחבר מרעיה הכמו– פשיסטיים, ניצחו והחלו מחנכים את הדור הצעיר באמיתות "הציוניות" שלהם. “איזה שלום, עם מי נעשה שלום ?" מיואשים הילדים. התפכחות משמאלנות. צה"ל הוא צבא מוסרי. ישראל הקטנה אל מול כל העולם המכונה: “אנטישמיה". המשחק הנהדר – “שלא יטיפו לנו מוסר". ילד קטן וחמוד שמקונן על בעיית ההסברה הישראלית בעולם וההמנון המצמרר ששונה ל”מי שמאמין לא מפחד". להיות עם חופשי שונה ל-”ולנו יש את מלך העולם, הוא שומר אותנו מכולם", כמילותיו של הפזמון הידוע.

עד כאן הכל כשורה. סטירה מדוייקת ובועטת על השתלטות השיח ההיסטרי, הגזעני של הימין הישראלי,  בראשות תנועות חוץ פרלמנטריות כמו "אם תרצו" ועוד. לכאורה השמאל הליברלי, הנאור בעיני עצמו, מבקר מעל מסך הטלוויזיה, מהמוסדות הבודדים שנותרו בשליטתו המובהקת, את ניצחון הימין בשיח הציבורי הישראלי. בהמשך התכנית ננקט קו דומה. ליברמן וישי, מתחרים על תואר "אביר הגזענות" של החברה הישראלית. ההמון, המגולם בתכנית על ידי הקהל שהגיע בפועל לראות את הצילומים עצמם, מנותב על ידי ליברמן וישי, כל אחד בתורו, לקריאות שנאה כאלו ואחרות. לא רוצים ערבים, לא רוצים עובדים זרים, לא רוצים חרדים וגם לא רוצים רוסים. כולם שונאים את כולם והפוליטיקאים מנצחים ומלבים את המהומה.

אם קו זה היה נמשך עד סוף התכנית, לא היה מדובר בחדשה מרעישה. אולם בהמשך התכנית חל שינוי מהותי בנושאי הביקורת. במערכון המכונה: “הגברים של עולם הפרסום", חזרו כותבי ארץ נהדרת אל "המקום שבו הכל התחיל", כדבריהם. עולם הפרסום של שנות קיומה הראשונות של מדינת ישראל הופך לביטוי טלוויזיוני-סטירי באמצעותו מציגים יוצרי ארץ נהדרת את המרחב הפוליטי הישראלי בשנות קיומה הראשונות של מדינת ישראל. פנייה זו מהווה חידוש משמעותי בשיח הביקורתי שאותו מבטאים בדרך כלל כותבי התוכנית. הביקורת השמאלית הציונית על התנהלות מדינת ישראל בשנים האחרונות מורכבת מהנחת יסוד ברורה: החצייה הישראלית את הקו הירוק ב-1967 היא המסמלת את קו הגבול הרעיוני בין "ישראל הטובה" עד 67' ל”ישראל הרעה" שקמה לאחר מכן (ראו בספרו של יהודה שנהב, “במלכודת הקו הירוק"). ארץ נהדרת בחרה להפנות את חצי הביקורת והסטירה שלה אל ישראל שלפני 67', ישראל הטובה והמוסרית שהשמאל הציוני מבקש לחזור אליה (ודוגמה מובהקת לכך היא תנועת "השמאל הלאומי").  הפניית הביקורת אל ישראל שלפני 67', היא מהלך פוסט-ציוני מובהק הבוחר לערער כמה מאמיתות היסוד של הציונות.

eretz

את המערכון עצמו פותחת ישיבת קריאטיב של צוות הפרסום המבקש להחדיר לתודעה את סגולותיו של הסבון "גרמפון". לאחר כמה ניסיונות נבחרה המודעה: “גרמפון – שלא תסריח כמו הערבים". ראש הצוות  המרוצה מצווה על הדמות הנשית בצוות ש”תיתן לו עמוד כפול בעיתון על המשמר. יוצרי התכנית עושים כאן חיבור שאינו טריוויאלי בין גזענות בוטה, כפי שזו מתבטאת במודעת הפרסומת, לפרסומה בעל המשמר, עיתון השמאל הישראלי ששורשיו נטועים עמוק בתנועת השומר הצעיר ושמו עוטר בסיסמה: “לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים". אי אפשר לחמוק מהביקורת המובאת כאן על הגזענות הטבועה עמוק בפרויקט הציוני כולו. גזענות המוצאת את מקומה גם בביטוי השמאלי ביותר האפשרי של אותה ציונות. (משמאל לעל המשמר ניתן למצוא את רק הביטאונים הקומוניסטיים שלא אימצו מראש את הנחות היסוד של התנועה הלאומית הציונית).

בהמשך המערכון הטילו הכותבים ספק בעוד אחד מהמיתוסים המכוננים של הציונות: תפקידן של תנועות הנוער בחברה הישראלית. “יש בעיה”, קובע אחד מאנשי הפרסום, “ההורים לא רוצים לשלוח את הילדים לתנועה שקוראים לה: 'הנוער המעשן והמאונן'.” ברקע, ניצב בגאון סמלה של תנועת "הנוער העובד והלומד", תנועת הנוער המזוהה עם מפא"י. תנועות הנוער, מכל גוני הקשת הפוליטית, היוו אתר מרכזי וחשוב במאבק הפנים ציוני על השגת ההגמוניה בחברה הישראלית ובמאבק הלאומי כולו. הרעיון של ”עלה והגשם" של "הנוער העובד והלומד" היה הערך המרכזי של הציונות המיישבת בתחילת המאה ה-20. החיים במוסד שיתופי–קיבוצי היוו את שיא ההגשמה הציונית כפי שהובנה בתקופה זו. ארץ נהדרת בוחרת להטיל ספק בממשותו של המיתוס הזה. בין "עלה והגשם" ל”עלה ועשן", עומדים שנים רבות של עיצוב זיכרון הגמוני. בבסיס הטענה של יוצרי ארץ נהדרת עומדות שתי תיאוריות: הציונות גזענית מטבעה והנוער החלוצי, המגשים, הוא לא אחר מ-”נוער מעשן ומאונן.”

בנוסף לביקורות המובאות לעיל מעלים יוצרי המערכון על המוקד את יחסה של הציונות כלפי היהודים המזרחים. ראשי משרד הפרסום המתואר במערכון אשכנזים כולם. על כך אנו למדים מהשמות האשכנזים שהוצמדו להם ומהבחירה שלהם בדג מלוח ובצל כארוחת צהריים מועדפת. בנקודה זו מעניין לציין, כי גם שחקנים מזרחים משחקים במערכון דמויות אשכנזיות. היחס של הציונות האשכנזית אל המזרחים מתבטא בטקסט בשני אירועים. האירוע הראשון חוזר אל שולחן הקריאטיב ולדו-שיח בין שניים מאנשי הפרסום במשרד. שניהם, כאמור, אשכנזים. על לוח העבודה עומדת כרזה בה כתוב "שכונת התקווה" ולמולה  מתחולל דיון בין הדמויות: “איך נשכנע את המזרחים לגור בשכונה הכי גרועה בתל אביב?” שואל איש הפרסום. “ניתן לזה שם שמשדר אופטימיות", עונה שותפו. הביקורת ברורה. רבות נכתב ודובר על מדיניות היישוב של היהודים המזרחים בעיירות "פיתוח" ובשכונות מצוקה ועל השעתוק המכוון של העוני והעדר ההשכלה בהן. אין בידי רקע מספיק בנושא, אולם יש להניח שמדובר באחת הפעמים הראשונות שבהן בוחרת תכנית מלב הפריים-טיים של ערוץ 2, תכנית שהוגדרה בעבר כ-”מדורת השבט" החדשה של החברה הישראלית, לגעת בסוגיה רגישה זו.

טענה נוספת, ביקורתית יותר שמעלים יוצרי ארץ נהדרת במערכון הזה היא הטענה בדבר מחיקת התרבות המזרחית על ידי האליטה האשכנזית–ציונית. ביטוי לכך ניתן במפגש בין אחד מן המפרסמים למנקה המזרחית במשרד. “מזל", פונה איש השיווק למזרחית המסורתית שעומדת מולו, “האם ניתן לשאול אותך דבר מה?” “בטח", עונה מזל בהתלהבות, “אתם הבאתם אותנו לארץ, אתה יכול לעשות לי מה שאתה רוצה.” יש כאן אשרור מחדש וביקורת על הנחות היסוד האשכנזיות שהגדירו את היחס ליהודים המזרחים שהגיעו לארץ ישראל. “אתם" האשכנזים הבאתם אותנו לארץ, לכן "אתה" האשכנזי, כנציג ה-"אתם" רשאי לעשות "בי", במזרחי, מה שאתה רוצה. האישור המדומיין שניתן כביכול לאליטה הציונית הוביל לתאוריית "כור ההיתוך" המפורסמת ולטענות קיצוניות יותר, שמעולם לא נחקרו ברצינות על ידי מוסדות המדינה, כמו חטיפת תינוקות מזרחים ומסירתם להורים אשכנזים חשוכי ילדים.

בהמשכו של אותו דיאלוג מנסה איש השיווק לשכנע את מזל, המנקה המזרחית, לוותר על הקפה השחור שהיא שותה לטובת "קפה עלית". מזל מסרבת: “אבא שלי שתה את הקפה הזה, סבא שלי שתה אותו.” הקפה השחור הופך לסמלה של תרבות עתיקה שהולכת ונמחקת תחת גלגלי האינסטנט קפה האשכנזי- בורגני – “קפה עלית". אי אפשר שלא לתהות בנקודה זו האם התרבות המזרחית מתמצה אך ורק בטיב הקפה שאותו שותים המזרחים עצמם, אך הביקורת על הציונות האשכנזית כרומסת התרבות המזרחית ברורה. בסופו של דבר משתכנעת מזל כי קפה עלית הוא הבחירה הנכונה כיוון ש”העם החליט". במסווה של ממלכתיות מהונדסת, שהייתה מנת חלקם של מעטים בלבד בחברה הישראלית, משכנעים ראשי הציונות, המגולמים כאנשי השיווק במשרד הפרסום, את המנקה המזרחית לוותר על רכיבים מרכזיים בתרבותה. “אם העם החליט, זה בטח נכון", מסכמת מזל את הדיאלוג.

שוביניזם, סקסיזם והטרדות מיניות גם הם אינם נעלמים מעיני יוצרי ארץ נהדרת. לאורך המערכון כולו עוברות הנשים במערכון הטרדה מתמשכת. החל מהתעלמות בוטה מיכולותיה של האישה במשרד לתרום לדיון היצירתי: “הרי השכל שלך הוא חצי משלנו", עד הטרדה מינית בוטה של אישה אחרת במשרד,  המתבטאת בנגיעה בשד וליקוק אלים של פניה. האקלים השוביניסטי מלווה את המערכון כולו, כאילו אומרים לנו יוצרי המערכון כי תופעה זו הייתה קיימת לאורך כל הדרך ללא הבדל דת, גזע ומין. גם האשה האשכנזית, שמוצאה מובלט בשערה הבלונדיני, עוברת הטרדות מיניות ללא הרף. “מדוע אינך הולכת?", שואל אחד מראשי המשרד את מזכירתו הבלונדינית. “כי עוד לא צבטת אותי בישבן", היא עונה.

אם כך, במערכון שאורכו פחות משלוש דקות מכריזים יוצרי ארץ נהדרת על המהפך הרעיוני שעברו. לא רק המתנחלים, נציגי הימין וראשי הממשל בימינו עומדים תחת מתקפה, אלא גם ההנחות היסודיות של הציונות. לא עוד קו ירוק דמיוני שמחלק את ארץ ישראל לזו המוסרית ולזו שאינה מוסרית אלא התנועה הציונית כולה, על הגזענות, האשכנזיות המדכאת והסקסיזם שבה, היא שעומדת באור זרקורי הביקורת. לטענתי, זוהי תופעה המאפיינת את השמאל הישראלי כולו. בעוד שהשמאל הציוני ונציגיו המפלגתיים (עבודה, מרצ) הולכים ונעלמים מהמפה הפוליטית והשפעתם על השיח הציבורי קטנה, השמאל הרדיקלי  הולך ומתעצם. בבילעין, בשייח' ג'ראח, באל-עראקיב ובמקומות אחרים נקבע סדר יום שונה. למרות שהפעילים בכל המאבקים שצויינו לעיל מורכבים גם מכאלה המגדירים את עצמם כציונים, וגם מאחרים המגדירים עצמם כלא ציונים, מטרות המאבקים כולם מעוררות תהיות ושאלות לגבי הציונות עצמה. באל-עראקיב, למשל, מתעורר בעקיפין הספק לגבי זכותה של מדינת ישראל ליישב יהודים בכל רחבי הנגב כרצונה, תוך כדי התעלמות מהילידים הערבים הבדואים שהתגוררו באזור עוד לפני 1948. טענת "ארץ ללא עם – לעם ללא ארץ" היא העומדת כאן לביקורת.

אמנם, השמאל שאינו מגדיר עצמו כציוני בהכרח אינו כוח פוליטי משמעותי במדינת ישראל, אולם השפעתו על השיח הציבורי בישראל הולכת וגדלה. גם אם הוא מייצר בעיקר התנגדות, אי אפשר להתעלם עוד מנוכחותו. יוצרי ארץ נהדרת, המגיעים רובם ככולם מלב ליבה של הברנז'ה התל אביבית הליברלית משקפים את הדילמה שאתה מתמודד השמאל הישראלי החדש. מצד אחד, התעוררות והתחזקות שיח ציבורי ימני, מדיר, גזעני שבה יש להילחם; מצד אחר, הדילמות הטבועות באופיה של מדינת ישראל, בהגדרתה כיהודית ודמוקרטית ובערכי היסוד הציוניים שלה. לכשיוכרע הקונפליקט הזה בקרב השמאל הישראלי יהיה ניתן לצפות להקמתן של תנועות פוליטיות חדשות שיפעלו לאור ההכרעה המחודשת. האם הציונות היא שתעמוד בלב הדיון השמאלי, כפי שמנסים לעשות, למשל, בתנועת "השמאל הלאומי"? או שמא יתפתח שיח אזרחי חדש שיכול להכיל גם ציונים בהגדרתם, אך הוא אינו מגדיר את עצמו בהכרח כ”ציוני".

תגובות
נושאים: מאמרים

20 תגובות

  1. Shay הגיב:

    מי רואה את הזבל הזה?

  2. אלישע הגיב:

    הכותב מעלה כמה הנחות שמבוססות יותר על משאלות לב מאשר על המציאות בפועל:

    ראשית, ההנחה כאילו "יוצרי התכנית" עברו מהפך מחשבתי ראוי שתבדק לפני שיוצאים בהכרזות כאלה ואחרות.
    לו היה מחבר המאמר מכיר אישית כל אחד מן היוצרים ויודע בודאות שבעבר דעותיהם היו ציוניות -שמאליות ובשלב מסויים הן השתנו לכיוון הפוסט ציוני או האנטי ציוני ניתן היה לקבל את הטיעון אותו הוא מעלה.
    יתכן ואני טועה ואכן כותב המאמר אכן מבלה את זמנו בחברת כל אלה היוצרים את תכניות "ארץ נהדרת" . אם כך המצב אני מתנצל מראש על כך שהטלתי ספק בטיעוניו.

    שנית, יוצרי התוכנית מועסקים ע"י מוסד קפיטליסטי למהדרין מן המהדרין שהדבר היחיד המעניין אותו הוא שורת הרווח ושאיפה לצמצם למינימום האפשרי את גובה השכר המשולם לעובדיו.
    על כן פליאה גדולה היא שכותב המאמר קושר קשרים ומתמוגג לנוכח המערכונים המוצגים בערוץ 10.

    שלשית, היוצרים של התכנית מתאימים את תכני המערכונים למכנה המשותף הרחב היותר האפשרי מן הסיבה הפשוטה שתכנים שלא יקלעו לטעם ההמון יסבלו מרייטינג נמוך וזה הדבר האחרון שהרשת מעוניינת בו.
    ההמון הצופה בתכנית ברובו המכריע מורכב מאשכנזים חילונים מן העשירונים העליונים שמחזיקים מעצמם שמאלנים אעלק ועל כן הרוב המכריע של התכנים נתפר במיוחד לטעמם.
    "ארץ נהדרת" אינה פופלרית כלל בקרב מתנחלים, דתיים לאומיים, חרדים, מזרחיים ואלה שלא שפר עליהם מזלם והם משתייכים לעשירונים התחתונים -רוב העם היושב בציון למעשה.

  3. ישראל הגיב:

    לא צפיתי בתכנית אבל כותב המאמר מציין בעצמו שהיא "היכתה" בשני הצדדים אז על מה הוא מלין?

    הבותב צודק שהשמאל על פי העבודה ומרצ נעלם. באווירה הפוליטית של היום עם השליטה המלאה של הימין (והמרכז) אני חושב שהדבקת התואר "שמאל רדיקלי" לחבר'ה של בלעין ושיח ג'ראח היא לא הוגנת. לטוב או לרע הם הם השמאל היום (עד שיקום השמאל המסורתי מהקרשים).

  4. נועם תירוש הגיב:

    טענתי במאמר, שבאתר מופיעה גרסה לא סופית שלו, היא שארץ נהדרת הצליחה לשקף משבר מסויים בשמאל הישראלי על כל גווניו. ההתעסקות עם תכנים "פוסט – ציוניים" היא התעסקות אמיצה ולא טריוויאלית לפריים טיים הטלוויזיוני של ערוץ 2.

    בנוסף, התואר "רדיקלי" אינו כינוי גנאי בעיני. רדיקל הוא אדם המחפש לשנות את החברה בה הוא חי מן היסוד. בעיני זה תיאור ממצה לפעילי השמאל באל-עראקיב, שייח' ג'ראח, ועוד.

  5. עומר סמני הגיב:

    אני מסכים שיש ביטוי לתפיסות פוסטמודרניסטיות אבל אני לא מרגיש שזה קשור למהפך משמעותי.
    התחושה שלי באופן כללי מארץ נהדרת היא ציניות, ציניות שמחוברת לגמרי לפוסטמודרנה. אני חושב שאם תבדוק שוב מערכונים משנים קודמות תמצא גם בהם התנערות ובעיטה בקונצנזוס של השמאל הציוני בארץ.
    בסופו של דבר הכותבים של ארץ נהדרת הם בבואה של רבים מאלה שמחשיבים עצמם כשמאל היום, ציבור ציני, ליברלי ופוסטמודרני. ציבור שבהרבה מובנים הוא "אמריקאי" ושלמעשה מה שמצמיד אותו לצד השמאלי של המפה הפוליטית היא אותה חלוקה ותיקה של חילוני-אשכנזי-יוני אל מול מזרחי-דתי-ניצי.
    אלה אנשים שרואים את עצמם כשמאל רק בגלל שהם רוצים שלום ומוכנים לוויתורים מסויימים תמורתו, הם לא אנשים שרוצים שוויון בין כל יושבי הארץ.

    קצת התקשקשתי בסוף אבל השורה התחתונה היא שיוצרי ארץ נהדרת מעולם לא היו בגדר "שמאל" שתוקף את ה"ימין" אלא בסך הכל עומדים מהצד שמשקיפים בזלזול על מדינת ישראל ואלה שבוחרים לקשור את חייהם אליה

  6. קורא אנגלי הגיב:

    "לא עוד קו ירוק דמיוני שמחלק את ארץ ישראל לזו המוסרית ולזו שאינה מוסרית אלא התנועה הציונית כולה, על הגזענות, האשכנזיות המדכאת והסקסיזם שבה, היא שעומדת באור זרקורי הביקורת"

    ה"דה-לגיטימציה" צריכה להיות דה-לגיטימציה מלאה (בלי מרכאות).
    העובדה היא שישראל במתכונתה אינה דבר לגיטימי. מספרם של המבינים זאת גדל והולך מדי יום.
    הגרעין הקרימינלי שממנו נובעת התרבות הברוטלית הזו הוא לא לגיטימי ויש להכירו ולהציגו באור זרקורי הביקורת. כדי להציג אמת זו נדרשים להחביאה בשיר, בסרט, בתיאטרון, באמנות ורצוי במערכון מצחיק, אסור שזה יהיה רציני מדי…שם זה אפשרי כי אז אותה "הבקורת" למעשה משרתת את הממסד המתגאה ב"חופש הביטוי" וב "דמוקרטיה". זה למעשה מאפשר לו לקום למחרת בבוקר ולהמשיך בחיסוליו תוך הרגשה טובה שהוא הדמוקרטי הנאור. אבל הצגת המסר בלי מרכאות, חשיפתו על משמעותו האמיתית באופן גלוי וישיר, לקרא לכלב בשמו…זו כבר תהיה לדידו של המשטר אנטישמיות (טפו) צרופה, זה כבר יהיה להיות ממש ערבי (טפו טפו) …, וזה צפוי לצינזור עצמי או ממלכתי ולהשתקה.

  7. כלבויניק הגיב:

    האמת,לדעתי ארץ נהדרת היא תכנית סטירית ירודה,בוטה ורדודה.מתנהל בה מה שנקרא "הומור של קלשון בבית השחי".בדיחות קרש ודימויים אינפנטיליים ללא עומק או חדות אבחנה.כשם שהתרבות שלנו כאן היא ירודה,שטחית,קיצ'ית ונואלת כמעט בכל תחום,כך גם "אניית הדגל" של ההומור הישראלי היא כזו,המשך ישיר ל"נקוי ראש" העלובה שלא לדבר על הזיבורית של "זו הארץ" או הגרועה מכולן: "זהו זה".אפילו "החמישיה הקאמרית" היומרנית והמתנשאת עם הומור הקרשים שלה,לא הייתה שונה מ"ארץ נהדרת" בהרבה.
    גם היא לא קדמה באמת את השיח הציבורי או את ההומור המשובח והמרחק בינה לבין שלישית הגשש החיוור שיצרה כאן בארץ את "הפרחודיליקוס המשכיל,החילוני והעממי" יעני,לא עמד על יותר מחצי בלטה שטוחה ובנאלית.
    בכל המקרים מדובר בסוג של הומור שמנסה לרצות את כולם וזאת משום שאנו מדינה קטנה וע"מ ליצר סף התקבלות ורייטינג משמעותי אין לך ברירה אלא להצחיק את כולם,הוא שאמרנו: "קלשון בבית השחי",אין דרך אחרת.
    לכן ללכת ולקשור לחבורת האפסים הזו מארץ נהדרת כתרים או לצאת ולנתח את התכוונויותיהם,מטרותיהם ודרכי ההתבטאות והניסוח שלהם כאילו היו הגר"א או הרמב"ם הינה עבודת אלילים פר-אקסלנס,שהרי זה מה שהם: אלילי רייטינג עלובי נפש,הא ראיה,כל הצלחתם האמיתית באה להם בהמשך,דרך הפרסומות המסריחריות וטורי הרכילות.
    הנחמה היחידה שאפשר למצוא ב"תהילתם" הכוזבת היא שמתוכה נובעת העובדה המשמחת,שהאלילים הקודמים (מתכניות הזיבורית הקודמות),הודחו לתהום הנשיה ואף אחד כבר לא משתין לכיוונם.ואכן כך יעשה גם עם גבורי התרבות הנוכחים שלנו בעוד כמה שנים.זו כאמור הנחמה היחידה.

  8. מבין עניין הגיב:

    כרגיל הסתערות קדימה וכשמגיעים ליעד ומסתכלים לאחור מבינים שבעצם הסתערת לבד.
    יסיר הכותב דאגה מליבו גם בבחירות הבאות יריבו 10 אנשים על 4 מקומות בכנסת.
    מה שנקרא את הכסף סופרים במדרגות ולא ביום שישי מול המסך.

  9. אנטוניו זאפאטה הגיב:

    הטיעונים שלך מעניינים, אבל קצת מופרזים לטעמי. סאטירה על גזענות של פוליטיקאים ועל הטמטום שבדמגוגיה הימנית וב-hasbara הפתטית של משרד החוץ היא תופעה מתבקשת מתכנית סאטירית וזאת לא הפעם הראשונה שרואים זאת בארץ נהדרת.

    בקשר למערכון על משרד הפרסום, אתה נוטה להתעלם מהעובדה שהמערכון הזה הוא לא הברקה ישראלית, אלא ספק פרודיה ספק רה-פרודוקציה על הסדרה האמריקאית Mad Men. גם המקור, בדיוק כמו הפרודיה, עוסק ביחס המפלה כלפי נשים ובני מיעוטים בתקופה שנחשבה ל"תור הזהב" של ההיסטוריה האמריקאית המודרנית. ארץ נהדרת פשוט לקחו את אותו עיקרון ויישמו אותו כאן, רק שבמקום שחורים השתמשו במזרחים. יש כאן פשוט חיקוי של טלוויזיה אמריקאית – תגובה אוטומטית ורפלקסיבית של יוצרים ישראליים, במקום איזו שבירה מהפכנית באיזה "שיח" או "הגמוניה" – שני מונחים שגם הם, דרך אגב, נוטים אצלך לשימוש עודף ולא תמיד ראוי.

  10. חוני הגיב:

    אחלה מאמר, נועם – נקודת מבט מעניינת.
    אני מסתכל על זה מהכיוון ההפוך – ככל שהאופציה השמאלית-ציונית גוועת לאיטה, גוועת מדינת ישראל, ונמסרת, לאט לאט, לידיהם של כוחות האופל.
    למעשה, ביושר אינטלקטואלי, אפשר להשמיט את המילה "שמאלית" במשפט הקודם.
    הציונות היא תנועה שהיא פרויקט, פרויקט השחרור הלאומי של העם היהודי. כל מובילי הפרויקט הצהירו, לפחות כלפי חוץ, על אמונתם היוקדם בחזון של מדינה בה "ירווה בשפע ואושר, בן ערב בן נצרת ובני" (אם לצטט את ז'בוטינסקי). זניחת החזון הזה – היא זניחתה של הציונות. מאוד נוח להפקיר את המילה הזו, את הסמל הזה, ל"אם תרצו" ודומיהם, אבל אם מסתכלים על זה לעומק – זה אבסורד מוחלט.
    אפשר כמובן לתפוס את כל מימוש הפרויקט הזה כלא לגיטימי (ליהודים אסור היה לתבוע מדינה בארץ ישראל, זכותם של הערבים למדינה מספר 23 גוברת על תביעה זו, זכותם של 50-60 אלף בדואים לפני 48 על מחצית מאדמות המדינה גם היא ערך עליון, 600 אלף יהודים תקפו בזדוניות מיליון וחצי ערבים ו6 מדינות שכנות ב48, תל אביב לא הופצצה ע"י מטוסים מצרים, טור שריון מצרי לא הגיע עד אשדוד… וכו') אבל אם אתה מכיר בלגיטימיות שלו, ואפילו אם אתה מוכן לבקר שלבים מסויימים וטכניקות מסויימות בביצוע הפרויקט – אתה צריך גם להיות מסוגל להבחין שמה שקורה היום הוא סטיה חדה ממנו.
    העובדה שהשמאל מתבצר בפוסט-ציוניותו, והימין נוטש את הציונות דה-פאקטו, היא העובדה המבהילה באמת שעליה יש לתת את הדעת.

    • נועם תירוש הגיב:

      חוני, תודה על התגובה המעניינת מאוד.

      אני מסכים עם הניתוח שלך באופן כללי. השאלה היא מה עושים הלאה? כמו שאני רואה את זה היום, במגרש הפוליטי יש שני כוחות מנוגדים. "השמאל הציוני" המיוצג כיום באופן כמעט בלעדי על ידי השמאל הלאומי ושמאל "לא ציוני" המיוצג על ידי חד"ש. כל השאר הם כלום ושום דבר. השאלה היא אם נצליח למצוא מסגרת פוליטית חדשה שתכיל גם ציונים וגם לא ציונים, ותשאל שאלות ביקורתיות מאוד גם על הציונות וגם על "האנטי ציונות" שהצגת.

      • דוד עציון הגיב:

        אין בכך צורך, לדעתי
        עוד מפלגה קטנה בתווך שבין מרץ לחד"ש – הקולות ילכו לאיבוד (כלומר, לימין)
        לשתי המפלגות יש מקום
        יש גם מקום לאיחוד מרץ וחלקים ממפלגת העבודה

      • חוני הגיב:

        המפתח טמון ביציאה מהשטחים.
        היציאה מהשטחים היא הכל. בלעדיה נהיה אבודים – במוקדם או במאוחר תפרוץ כאן מיני מלחמת אזרחים שתסתיים בגירוש, חלקי או מלא, של הערבים שחיים כאן (וגם, מיותר לציין, ב"טיהורו" של השמאל הרדיקאלי), וכך יבוא לסיומו של הפרק הדמוקרטי של ישראל כפי שאנחנו מכירים היום. במקומו בוודאי יבוא מודל רוסי/איראני של דמוקטטורה מסוג כזה או אחר.
        אם אתה חושב שאני מגזים אתה טועה. זה יגיע.
        הדבר היחיד שיכול למנוע הידרדרות כזו הוא יציאה מהשטחים. מהלך כזה, מעבר לכל התועלות הברורות שיש בו, יביא לסוג מסויים של רגיעה בהיסטריה הדמוגרפית היהודית, וינטרל חלק גדול מהקונפליקטים הפנימיים.

        השמאל הלאומי, וכל הקדימות/עבודה וכל הדרעק הזה, הם – במובן הזה – התקווה האחרונה שנשארה לנו.
        אוי ואבוי לתקווה כזו.

  11. לחוני ונועם הגיב:

    סליחה שאני מתפרץ לאידילית המחמאות ששניכם משגרים אחד לעבר השני,כמו גם ל"מסקנותיכם המלומדות" הנגזרות עקב כך.אך אנני יכול להתחמק מהרושם שהלך העורב אצל הזרזיר.בתחילה,פוצח נועם במעין שיר הלל לתכנית הזיבורית הירודה הזו (ארץ נעדרת"),המלאה פרוטקציונרים של תעשית הפרסום המסריחרית ומנתח עשייתם משל היו הכלאה של שלום עליכם עם וודי אלן וגרוע מכך,כאילו יש להם איזושהי השפעה על הקונצנזוס,בשעה שהם עצמם נגזרת גסה ממנו,כלומר מנסים להצחיק (חיקויים נואלים ובנאלים) מבלי לפגוע יותר מדי בבוסים הגדולים (לפי המודל של טוביה צפיר ודובי גל הזכורים לדראון עולם,גיחי גיחי בלה בלה).
    אח"כ מופיע החבר חוני ומעמיס שבחים על כתבת היומרה דנן ומגדיל לעשות באומרו:
    "הציונות היא תנועה שהיא פרויקט, פרויקט השחרור הלאומי של העם היהודי".ואף זוכה להסכמה וקלס מידי החבר נועם שאץ לענות לו ולציין ש"השמאל הציוני" הפך ל"שמאל הלאומי" (איזו שטות,הרי הרגע קבעתם שהציונות הינה תנועה לאומית,הלא כן? אז תחליטו כבר!). ושמלבד חד"ש (ה"אנטי ציונית",מענין מי שמך נועם לומר זאת בשמה?),כל שאר בעלי הדיעה בשמאל העיקבי הם כלום,נדה ו…כמובן במצוות אנשים מלומדה ו"אונגרדית", מחפש המטאטא החדש שלנו, כבר "במה חדשה",או כלשונו:"מסגרת פוליטית חדשה שתכיל גם ציונים וגם לא ציונים, ותשאל שאלות ביקורתיות וגו'"…איזו גבבה.
    השחרור הלאומי של העם היהודי הוא השחרור הלאומי של העם היהודי,כלומר תנועה לאומית שהפכה ברבות הימים ללאומנית,זהו זה.ממש כשם שההתנחבלות או "כבוש הארץ",הינן תנועות לאומניות קולוניאליסטיות ואימפריליסטיות.
    זו אננה הציונות ולא בטיח!!!
    והנה,עומדים כאן שני אנשים החכמים בעיני עצמם ומנכסים את הציונות הטהורה והאמיתית (זו המדברת על זיקה לארץ ציון,היא ארץ התנ"ך ולחיים בה בהשראתם של נביאיו ובהתאם לחזונם האנושי והחברתי),לידיהם של זאבי ערבות פשיסטים ואין פוצה פה ומצפצף.
    מבחינתי אתם גרועים אף משמוטי הכיפה המתנחבלים בראשי הגבעות,עוקרי עצי הזית.

  12. קורא אנגלי הגיב:

    מדינה אחת עם שיוויון מלא – זה המצב הטבעי וההגיוני.
    כמה פשוט.

    קהילת הפשע רוצה לשתות נפט ודם.

    אז עבדו עלינו. ועובדים עלינו.
    ויעבדו עלינו.

    עד ש…
    נבין באמת שעבדו עלינו.

  13. מלירן הגיב:

    אני מסתכל עליכם ותוהה על שיגעון הגדלות שלכם
    אני מייצג מעל 90% מהיהודים שמאמינים בצה"ל מאמינים בציונות ויודעים את צדקת דרכנו הדרך של נועם תירוש מובילה אותנו לגלות הוא מזכיר לי את המתייונים שהשפיעו על עם ישראל לאבד את עצמאותו
    קשה לי להבין איך אדם המשתייך בצורה זו או אחרת לעם היהודי ושיש לו שכל ויודע את התלאות שעברנו עד שהשגנו מדינה עצמאית יקרה מפז
    אם זה הפוגרומים אם זה עלילות הדם אם זה השואה אם זה גירושים
    כיום יש לנו מדינה וצבא חזק שאני גאה שהייתי לוחם בו ואני מקווה שהתמהונים מקרב השמאל הרדיקלי שקורא לערבים פה ילידים ולנו קולוניאליסטים שיאכל את הכובע יראה איך ישראל ממשיכה להיות מעצמה דמוקרטית בעלת צבא מוסרי ובעלת היסטוריה עתיקה שאפשר רק לקנא בה מול מדינות חשוכות שזכויות אדם בהן זו רק המלצה
    נשגב מבינתי ואני אומר זאת מכאב איך אתם מוכנים לוותר על מדינה עצמאית על בית בטוח מה שהיה חסר לעמנו מאז נכבשה ממלכת יהודה החשמונאית ע"י פומפיוס הרומי בשנת 66 לפנה"ס
    ודרך אגב לפני שמונה שנים לא היה שום כפר אלעראקיב היתה שם אדמת טרשים אבל הקימו שם כל מיני בעלי ווילות בתים על שטח של המנהל ופתאום המציאו כפר שהיה קיים מאות שנים אל תתנו לעובדות לבלבל אותכם
    מי שרוצה לדעת את העובדות על הכפר הזה שיגיב לי אשלח לו קישור
    מאת ציוני גאה שגאה ויש לו הזכות לחיות במדינה עצמאית אחרי 2000 שנה של ייסורים

  14. למלירן מהתקוע ולא מתקוע הגיב:

    מה הקשר לעובדה שהיית ילד מוכה ולעובדה שאתה כוחן מתקלגס חסר מעצורים ואכזר (אני מדבר באופן כללי,לא אליך ח"ו)?
    נכון אפשר להבין את אמונתך שרק בכוח תוכל לשמר מצבך ותוכל גם לשרוד.אהיה האחרון שיבוא לכהות בך על כך.אך האם על זה אנו מדברים? או על העובדה שהסגידה לכוח עיוורה את עיניך (עכשיו זה כן אישי) ועיני חבריך.אתה יודע מה,עזוב את הרחמנות,את דרך האנושיות,עזוב אפילו את המוסריות.הרי מבחינה טקטית נבונה רצוי להיות כאן שתיל משתלב ולא נטע זר.כמו בהשתלת אברים בגוף,מדוע לעשות כל שגיאה בדרך לדחית הגוף (העולם הפאן ערבי),את האיבר (מדינתנו).איזה תועלת הייתה קמה לערבים לו דחונו אם באמת היינו הוגנים איתם? אלא שהכלימה,הבושה,העלבון וההשפלה הפכו כאן לגורם מאז'ורי וקבעו באופן נחרץ את התנגדותם ושנאתם ל"ישות הציונית.תמהני שאתה וחבריך אינכם רואים זאת.וכי לא היה עדיף מצב בו ישראל הייתה אמנם קטנה,אך שוכנת בפדרציה עם פלסטין במצב של שלום,שתוף פעולה וקדמה,כאשר כל אזרח,יהודי וערבי פלסטיני, יכולים לגור,לבנות בית ולהתפרנס בכל אחת משתי המדינות.פדרציה-כמו בארה"ב למשל. תרצה לגור בחברון,קבל אזרחות פלסטינית למשל,תרצה לגור בעכו,קבל נא אזרחות ישראלית.וכך הלאה והלאה,לא אלאה.רק אומר,שהמצב אננו כך משום שהאסטרטגיה הנבונה וההשרדותית,ציוותנו זאת.אלא משום שתחמנים ממזריים ידעו היטב,שמצב מלחמתי מתמשך שיגזר כאן על כולנו,ישחק לידיהם החמדניות שיודעות רק לקחת ולגזול ויאפסר את כולנו,המוני העמלים ליצולי מרכבות ההון הנפשעות שלהם.
    פרופגדנה מתנחבלת וסיפוחיסטית,אינה אמורה לפקוח עיניך לאמת,אלא לאפשר למראיתה השיקרית המקוללת,לחלחל כשמן בעצמותיך לתמיד.

  15. מלירן הגיב:

    טוב לפחות אתה תומך בזכותנו למדינה זה כבר משהו באווירה האנטי ציונית השוררת כאן

  16. למלירן הגיב:

    אם היית קורא את תגובותי,היית רואה שהציונות שלי היא פלורליסטית ואוניברסלית,והיא בפרוש שוללת את נכוסה למען דת כלשהי.
    הציונות שלי עומדת בנגוד חריף לקולוניאליות המספחת הממאירה ורואה בתופעת ההתנחבלות מעשה עברייני בי"ל הדורש ענישה לאלתר.
    הדרך היחידה לפתור את הבעיה בישראל פלסטין בנויה אם כן,ראשית,על סוציאליזם דמוקרטי (לא סוציאליזם מעוות המתלקק עם הטייקונה וגם לא דמוקרטיה מסורסת שמתנאה ב"חופש הדבור" וכיו"ב סופרלטיבים חסרי תוחלת) משני עברי המתרס המלאכותי:זה האתני,הלאומני והדתי ושנית,על ציונות אמיתית,הומנית וחילונית (ולא התנחבלות דתית לאומנית תחמנית).
    כך שציונותי אינה ציונותך,הסוציאליזם שלי בודאי אננו זה שלך וכך גם מדינתי (ק"ו הפדרציה בתוכה היא אמורה לשכון) ושעליה אני מדבר כל העת,זו בודאי איננה כלולה בעולם מושגיך.

  17. רני הגיב:

    אז כך. לא היה כאן ב 1950 – 1970 גן עדן, אחרי מלחמה קשה אחרי עלייה אדירה והכפלת האוכלוסיה במדינה ללא משאבי טבע, בתמיכת יהדות העולם והשילומים העלובים מגרמניה זה היה המצב כאשר בגין עלה לשלטון: האדמה 90% ממנה היתה של הציבור, קק"ל ואדמת מדינה. כל מי השתייה היו של הציבור, כל אוצרות הטבע, 100% מהנמלים, וכ 50% מהתעשייה הייתה לא של יזמים פרטיים. הייתה כאן דימוקרטיה, פגומה צולעת אבל טובה מברוב ארצות העולם, אכן הייתה אפלייה ניתנת לתיקון, כואב אבלוציוני, של מזרחיים וערבים, השלטון הצבאי בוטל. העובדים היו מאורגנים בועדים מקומיים ארציים ובהסתדרות ארצית דימוקרטית, הייתה קאופרציה, חקלאית, צרכנית, שיווקית, תעשייתית בנקאית מהמפותחות בעולם. ממש לפי המתכון של קרל מרכס ויורשיו. זה עבד בצורה מופלאה ההתקדמות הכלכלית חינוכית הרפואית היצרנית של ישראל ה 1950 עד 1965 הייתה מהמהירות בעולם. זה לא היה מושלם הפגעים הנוראיים זעקו לעיני כול, אבל היה צריך לתקן לא לחסל !!!
    כיום הקרקע מופרטת בתהליך פרוץ ומופקר, הופיעה הבעייה האגררית, ספרים נכתבו על כך. מי השתייה מופרטים, הקואופרציה חוסלה ביד ברזל, ארגוני העובדים וההסתדרות נשברו ונשברים בכוונת מכוון, ראה היבוא הפרוץ של כ"א. אוצרות הטבע ניתנו במתנה לחלאות אדם וקשרי ההון והכנסת לנגד עיניכם. בכוונת מכוון רשת החינוך הציוני יהודי נשחקה והפכה ליצרני טמטום. השווה ישראלי בוגר תיכון המגיע לאוניברסיטה מכובדת בארה"ב ב 1955 וכיום. אחת הבדיחות היא העניין המזרחי ומגדרי. היה אז נסיון אמיתי קשה מורכב לא פשוט א-ב-ל לא דרך כסף !!! לאינטגרציה מזרח מערב. כיום כבברזיל הכסף הוא שמלבין את השחורים, תשובה אשכנזי עו"ד שחל אשכנזי והקשת המזרחית מפריז, ברלין, לונדון, ניו-יורק ולוס אנגלס וקצת כאן משגלת את מוחנו. בכוונה לא דברתי על הכיבוש התירוץ של השמאל לא לעשות שום טוב ושל הימין לעשות המון רע.
    עכשיו חבורת ליצנים עלובה שכירי הממסד ומלקקי עכוזו שלפעמים פולטים אמירה חברתית או כלכלית שפויה אבל את ההון משרתים תמיד, מנסה לשכנע אתכם שמה שיש כאן עכשיו זה מה שהיה תמיד וכמה כסילים כביכול מלומדים כביכול חכמים כביכול משכילים וידענים אומרים אמן. תתבישו ותכלמו

הגיבו לחוני

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים