הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-29 בדצמבר, 2010 19 תגובות

קשה לומר שמישהו מאיתנו מחכה לשנת 2011 בכיליון עיניים. הפרשנים וחוזי העתידות למיניהם נוטים לחשוב שעוד נתגעגע לשנת 2010, האפורה ונטולת ההשראה. לחלק הראשון בספרו על מלחמת העולם השנייה, שהיה בעצם שילוב מרתק של ספר היסטוריה ויצירה אוטוביוגרפית, קרא וינסטון צ'רצ'יל בשם "חשרת הסופה", או THE GATHERING STORM באנגלית היפה שלו. האסוציאציה כאן היא בלתי נמנעת: חרף החורף הנאה שעובר על אזורנו רואים כולם עננים כבדים באופק, ולא רק מחרחרי הפחדים הרגילים הם שמהלכים עלינו אימים. הסכנות אמנם רבות מאוד. בחזית החיצונית מנבאים לנו הסלמה עם סוריה, מעגל דמים בגבול הלבנון, מערכה חדשה נגד החמאס בעזה, אולי תוקפנות שלנו באיראן שתסחוף את כולנו לשורה של מלחמות עתירות קורבנות, כאשר רוב רובו של העולם הנאור יאשים את הממסד הישראלי בהתרחשותן.

במישור הדיפלומטי חוזים לנו התערערות נוספת של היחסים עם הממשל האמריקאי, שורה של סנקציות כלכליות נגדנו בשל המשך תנופת הבנייה בשטחים, קעקוע מעמדה של ישראל באירופה, התרחקות הולכת וגוברת גם ממדינות הגוש המזרחי לשעבר, לחץ אזורי על מצרים ועל ירדן לנתק את הקשרים עם ישראל, נפילת הממסד ברשות הפלסטינית ותוהו ובוהו בגדה המערבית. כל התהליכים האלה יביאו לגל חדש של פיגועי התאבדות בערי ישראל ובעיקר בעירנו. התערערות הביטחון הקיומי של אזרחי ישראל והשנאה כלפי זרים בכלל וערבים בפרט, יהפכו לנושא המרכזי בסדר יומה הפנימי של המדינה. כל זה יגביר את האיבה ואת הלחץ על שוחרי שלום וליברלים, שלא לדבר על אנשי שמאל שחותרים להידוק הקשר עם האזרחים הערבים.

ייתכן גם איחוד בין הליכוד לבין "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן, שיביא להתקרנפות רחבת ממדים ב"קדימה". אפילו תהליכי ההתפכחות בחלקים מש"ס לא יוכלו לפצות אותנו על המשבר הגדול בחברה הישראלית.

storm

רואי השחורות חושבים, במידה רבה של צדק, שכל התרחישים האלה לגבי שנת 2011 אינם אלא התחדדות והַבשלה של אירועים שהתחוללו ב-2010. יש בכך היגיון מסוים. היצר העיתונאי שלנו דוחף אותנו להדגיש תאריכים כאילו היסטוריים, ולציין מועדים כמו ראש השנה האזרחית החדשה, כדי לדחוף את כולנו לחשבון נפש קצת מאולץ. אבל התסמונת הזו איננה חד-משמעית. בצד החרדות אנחנו חווים גם התעלות נפש לקראת שנה חדשה, ואולי אפילו מטפחים תקוות ורודות, שסותרות לחלוטין את הניתוח הרציונאלי. מכאן אולי כמויות האלכוהול הגדולות שחלקנו צורכים ב"סילבסטר". הדחף לערפּל קצת את התחזיות שנשענות על נתונים מוצקים, דומה לנטייה של קרובי משפחה להתפלל לשלומם של חולים אנושים, שגזר דינם כבר נחרץ על ידי הרופאים המלומדים. אולי יקרה איזה נס, כך אנחנו אומרים לעצמנו ברגע של מצוקה קיצונית.

לעתים קשה שלא לחשוב אודות גורלם של יהודי פולין, נאמר באוגוסט 1939. רבים מהם היו אנשים נבונים ומשכילים. הם קראו עיתונים, שמעו רדיו, ידעו בדיוק מה קרה לצ'כים ולאוסטרים בשנת 1938 כאשר אדולף היטלר פלש לשטחם. ובכל זאת גם אנשים מבריקים קיוו, ורבים התפללו. זה לא עזר להם במיוחד, והלקח שהפקנו הוא לנסות ללמוד את הנתונים, למנוע את הרעה המתרגשת עלינו ורק אחר כך אולי להתפלל. התפילה במקרה הדתי, או טיפוח אמונות שווא במקרה החילוני, אינם תחליף ללימוד מדוקדק של המציאות ולהיערכות נכונה לקראת הבאות.

לכן ניתן לסכם את שנת 2010 המסתיימת הלילה במשפט פשוט אחד: היא רק המשיכה את שנת 2009 (שהייתה גרועה במיוחד) והניחה את היסוד לשנת 2011. בשנות השבעים נהגו כאן להתווכח על ממשלות ישראל השונות ולנסות להגדיר אותן נכוחה: האם מדובר בממשלת המשך או שמא בממשלת שינוי? היו כאלה שהתיימרו ליצור שינוי גדול, אבל בסופו של דבר התברר שהן פועלות לפי אותם אילוצים, ונוקטות באותה מדיניות. גם 2011 עומדת להיות בעיקר שנת המשך, אם כי טמונים בה מוקשים מסוכנים שעלולים לציין לאו דווקא שינוי, אלא הידרדרות. ב-2010 המשיך בנימין נתניהו לתעתע באומות העולם, עמד בראש קואליציה פונדמנטליסטית אבל ביקש לשכנע את מנהיגי המערב, שהוא מסוגל לחולל תהליך שלום מהפכני. באותה שנה עצמה הוא הפך למזוהה עם הסיסמה הישנה שלנו (של מחנה השלום הישראלי) "שתי מדינות לשני עמים" ואפילו שיחק קצת עם מראית עין של הקפאה. התכסיס השקוף הזה משך לצדו את הפרשנים השטחיים, שתמיד נמשכים לאופציות ריקות מן הסוג הזה, אבל בסופו של דבר רק המאיס אותנו עוד יותר על הקהילה הבינלאומית. חברי הקואליציה שלו עסקו בעיקר בחקיקה אנטי-ערבית, שר החוץ וסגנו קעקעו עד תום את היחסים האסטרטגיים החשובים של ישראל עם תורכיה, האיומים על איראן נמשכו. למזלנו ההתקפה על המתקנים הגרעיניים שם טרם מומשה. ייתכן שהצרה הזאת ממתינה לנו במהלך 2011.

בחזית הפנימית בישרה שנת 2010 על התרוששות מואצת של שכבות הביניים, על הרעה מתמדת של היחסים בין יהודים לערבים, על ניצני התקוממות גזענית של עניים מוסתים נגד הפליטים שחיים איתנו, על התרחבות הפערים בשכר, על יציבות בכלכלה על חשבון החברה, ועל התחלת תסיסה מעמדית שלא בהכרח תביא למפנה שמאלה אלא עלולה ליצור כאן גם תנועה לאומנית-פשיסטית חזקה. אנשי שמאל רבים מבועתים בגין הבחירה הקשה המצפה להם בין תמיכה מהוססת במאבקים בשכונות ובקרב השכירים לבין החשש מלאומנות ניאו-פשיסטית. הפחד דוחף אותנו דווקא לברית עם הבורגנות הליברלית. אנחנו משלמים את מחיר הפקרת ההסתדרות הכללית והפגיעה בעבודה המאורגנת. ועדי עובדים חזקים היו אולי עומדים במאבק נגד לאומנות מתלהמת אבל כיום רוב השכירים חשים מבודדים וחלשים, והזיקה שלהם לתנועת העבודה התערערה לגמרי. המחאה השמאלית מגיעה, כרגיל, מחוגים של אינטלקטואלים וסטודנטים, והקשר החיוני עם פעילים בבת ים או בשכונת התקווה כמעט ונותק.

את סיומה של שנת 2010 חווינו בשריפה הגדולה ביערות הכרמל ובאבל על קורבנותיה. נכון שהיה אלמנט טרגי של מקריות עיוורת והאוטובוס, שהניב את מספר הקורבנות הגדול, מיקד את תשומת הלב הציבורית בפרשה. כל גרמה השריפה להתחדשות הוויכוח הגדול על מוּכנוּת העורף לאסונות גדולים ובעיקר למלחמות דמים קשות. ייתכן מאוד שהדיון הציבורי הער לא יניב מסקנות ישימות, אבל רבים, לא רק לוחמי שלום מנוסים, הבינו שבמצבה הנוכחי של ישראל המדיניות הנבונה ביותר היא למנוע התלקחויות ולא ליזום אותן. הפחד בציבור מתוצאות מלחמה עתידית יכול ליצור שדולה חזקה למען משא ומתן רציני עם שכנינו, כולל הסורים. זוהי הבשורה הטובה היחידה ששנת 2010 מביאה ל-2011.

* התפרסם ב"כל העיר". 31.12.10

תגובות
נושאים: מאמרים

19 תגובות

  1. שנת דה-לגיטימציה מבורכת הגיב:

    תהא 2011 שנה של התגברותה והתעצמותה של הדה-לגיטימציה.
    הדה-לגיטימציה לארגוני הפשע, מפיצי ה"דמוקרטיה" מתוך מטוסי קרב ופצצות זרחן.
    הדה-לגיטימציה לזוממי מלחמות שווא ושקר להרג, לכיבושים ולשוד של אוצרות טבע.
    הדה-לגיטימציה להורסי בתים נוהגי הקטרפילר, בוני החומות והגדרות, הגזענים והאיסלמופובים.
    תהא 2011 שנה של הצלחות והישגים לכל מי שעוסקים בקירובם של כל אחד מהנכבדים הנ"ל להאג.
    תהא 2011 שנה בה ירימו אזרחי העולם קול צעקה ברור וחד-משמעי: Enough Is Enough !
    (ק.א.)

  2. שום בצל הגיב:

    ק.א. – תהה שנתך מבורכת.
    אם שאיפתך תתממש, לא ניפגש בהאג (אני בתור נתבע, ואתה כתובע משולהב).

  3. שום בצל הגיב:

    (בטעות נלחץ ה-enter….)
    ולהמשך:
    תוכל לבוא לבית הקברות ההמוני שמתוכנן לי ולשכמותי, כפי שגם מר חיים ברעם צופה.
    ואז תוכל ללהג את להגיך ולשמוח לאיד (אם לא תהיה שם גם אתה….)

    • ק.א. הגיב:

      לא יפלא אם מתוכנן בית קברות כשאתה רותם את עצמך למלואה של הפנזטיה האיסלמופובית.
      (מכיוון שאתה הנתבע – שאינו משולהב – אני מבין שמעלליך מתבצעים בקור רוח. שגרת עבודה מה?)
      איני רוצה לשמוח לאיד. חווייתך אינה חוויתי. אינני חי על לוף צבאי וישן עם נעליים בגלל האיסלם…
      אם יש משהו שמדיר שינה אצלי זה חוסר המעצורים הטוטאלי בצד שטובח תדיר(!) במוסלמים.
      אחרי מלחמותיה של חבורה זו אתה הולך?? אם חשבת שטובתך או ביטחונך מצויים בסיבה למלחמות אלה הרי שתקוותי שבשנה הבאה תקיץ מהחלומות הנאיביים האלה. אלה אינם אנשי שלום או דו-קיום בשום צורה ובשום מצב, האפשרות לכך היא אפס מתמטי. יותר מדי אנשים רציניים מאד, חלקם אף מתוך המערכת, כבר העידו על כך. חשוב על כך ידידי. תחשוב, ותחשוב שוב. שנה טובה לך.

      • שום בצל הגיב:

        כלל איני מצליח להבין את מקור טיעוניך (הכוונה לק.א, כמובן).
        נראה שאנו רואים את אותה מציאות ומפרשים אותה בצורה הפוכה.
        זה אופייני לאנשים בעלי אמונות שונות והשקפות עולם מנוגדות.

        אלא שלא נראה שאנו שונים באופן כל-כך נגדי – ועל-כן הפליאה המרובה.
        אז לשאלתך – לא, לא אחר מלחמותיה של ישראל אני נחפז, מתלהב.
        ובהחלט נראה שביקורתך כלפי ושכמותי נראית כהתלהבות של הלקאה (לא עצמית) והשמצה.

        ועכשיו – למעט עובדות.
        הפנטזיה האיסלמופובית מפורסמת תדיר ברחבי העולם. אין בכך כל חדש.
        אל-קעידה ושכמותה זוכים להערכה ולתמיכה.
        הקבוצה שטובחת במוסלמים תדיר, לשיטתך, היא בעיקר המוסלמים עצמם.
        ולראייתי את המציאות (אולי ראייתי לוקה, אולי שלך), ישראל רחוקה שנות אור מהדימוי של כובש אכזר, מדכא ומנשל במימדים שמוצגים על ידיכם.
        אין ספק שישראל לא מקלה את חייהם של הנכבשים תחתיה, ואני כמה ליום בו ישראל לא תכבוש יותר.
        אלא שלא על זה מדובר – הקיום עצמו של ישראל הוא המצא כאן בויכוח.
        אם עצם הקיום של מדינה כזו הוא בבחינת כיבוש ונישול אכזריים, הרי ההפעולה המתבקשת מובנת מאליה – סילוקו של אותו כובש אכזר מן האיזור, ואולי מן העולם.

        ולא – מדינה דמוקרטית חילונית שוות זכויות לחלוטין איננה אפשרות – מכיוון שאין באמת חיה כזו בשום מקום בעולם. וכשתהיה מדינה כזו, נוכל להחיל בתוכה את העולם כולו (המן ואמן).
        מהבטה לא ממושכת באיזור שסביבנו, לא נדרש תואר מתקדם בהיסטוריה ומדעי המדינה כדי לראות שהכיוון הכללי הוא בהחלט איסלאמיסטי.
        ומה לעשות, אינני מוסלמי ולא מתכוון להיות, ועצם היותי כאן מהווה עלבון צורב להרבה מוסלמים. את ההיקש המתבקש כבר תוכל להסיק לבד.

        עכשיו – אין ספק שישנם קבוצות של איסלאמים שדוחים מכל וכל את הגישה הפונדמנטליסטית.
        קבוצות אלו גם, בד"כ, לא מתנגדות לקיומה של ישראל. לכל היותר מתנגדות לכיבוש.
        ברם, אלו נחשבות פרו-מערביות וזוכות לקיטונות של ביקורת גם מהשמאל הרדיקלי (שאליה אתה שייך???).

        בקיצור, שאיפתך למדינה של שוויון מלא ללא זיקה לדת או לאום הוא בהחלט ראוי, אבל אינו מצוי, ולהבנתי כי מעטה, לא יכול להיות מצוי, בשום מקום אחר גם כן. מן משהו אנושי שכזה.
        (אחרת, אולי גם הציונות כנראה הייתה מתייתרת מאליה….).

        • ק.א. לשום בצל הגיב:

          כל "ההגיון" (יותר נכון השגעון) שלך מעוקם.
          נקודת המוצא הנפשית שלך שיש לך הזכות להרוג, (למשל ערבים), (כתחביב?).
          זה סימן היכר למי שצבר עוצמה ומתחיל לתור במרץ אחר צידוקים לשימוש בכוח שלו.
          מסימני האטימות והבנאליות של תסמונת רקבון הגזענות הכוחנית שמחלחלת אל עמקי התודעה ויוצרת שם מבנים מעוותים של "הגיון" מבושל עם תעמולת פשע.

          על מצע נפשי מצחין זה אתה יוצא מה"חור" שלך למרדף עיקש אחר צידוקים (חלקם עם שמץ של אמת) להתפרעות כדרך חיים סבירה. אתה מבין.. הבעיה מתחילה אצלך עוד בטרם מצאת אפילו הצידוק הראשון … פשוט כי ככה עוצבת. אתה חייל. הכלוא בחיילותו.

          שיטת עבודה זו אומצה ע"י כל הפושעים בכל ההיסטוריה. ישראל מדינה שמדיניות נאצית מונהגת בה לכן עכשיו יתגייסו החסידים (כמוך) וביחד עם משרד ההסברה י ס ב י ר ו לעולם למה ומדוע מותר להשתגע ולפשוע ולהיות חסינים מפני משפט – וידוע להם שימצאו טפשים רבים רבים שיאמינו לכל הזיבולים האלה. ככה זה עובד.

          לכן השאלה היחידה(!) שעומדת פתוחה היא האם אתה נאיבי שנפל בפח או שאתה שותף לפשע מחמת טובת הנאה חומרית או נפשית. במחשבה שניה הגבול הין השניים האלה עלול להיות מטושטש במידה לא מבוטלת. שוב אני קורא לך ידידי לפקוח עין בשארית המהות האנושית שנותרה בך ולחשוב שנית ושלישית. אין זו משימה קלה כלל וכלל. כפי שכבר התדיינתי בעבר עם "אורחים מכובדים מן הימין-מרכז" זהו ת ה ל י ך של הבנה שלוקח זמן רב ואף שנים על שנים.

          • עופר הגיב:

            תגובה מעוררת בחילה וחלחלה. קנאות אלימה ודורסנית. לא הייתי רוצה להיתקל בך בלילה חשוך. לא מרחם על מי שיסתופף במחיצתך ואין לו מגן.

          • ודים הגיב:

            יש לי בבית ספרים על הציונות שהודפסו בברית המועצות. אין בהם שום תוכן, רק משפטים מנוסחים בצורה יפה שלא אומרים כלום. ספרים שלמים עם משפטים מדהימים כגון – "כבר מהקמתה של מדינת ישראל, היה ברור שמדובר ביישות ציונית לחלוטין, עם כל התכונות של טורף אימפריאליסטי"

            הייתי בטוח שהאמנות לכתוב בצורה כזאת נעלמה עם ברית המועצות, אבל מסתבר שטעיתי. היכולת לכתוב טקסט מרשים אך חסר כל תוכן ומשמעות עדיין קיימת. ק.א – אתה פשוט אומן.

            ואולי ק.א אתה הוא הפושע והמשוגע? אולי אתה צריך לפקוח עין בשארית המהות האנושית שנותרה בך? ואולי (רק אולי) לא כל מי שלא מסכים עם דעתך הוא פושע משוגע הכלוא בחיילותו?

  4. איל הרצוג הגיב:

    יפה כתבת, ק.א

  5. דניאל קלטי הגיב:

    האמן לי חיים, 2011 תהיה עוד הרבה יותר גרועה מכך.

    חוקי 1984 שונים, המועברים בעולם כולו בקצב מסחרר ומזעזע, עתידים להביא בקרוב מאד לכך, שיהא זה בלתי-חוקי (עד כדי משלוח למאסר למשך שנים ארוכות) שלא להשתיל שבב במוחנו.

    למעשה, אנו עומדים בפתח העשור, המחריד ביותר בדברי-ימי-האדם: עשור, שבצאתנו הימנו, יראו דיסטופיות, כגון "1984" ו"עולם חדש נפלא", בתור קדימונים לילדים, בהשוואה למציאות שתשרור אז…

    הבעיות המדיניות כאן הן פינאטס, כלום. האנושות כולה בהתרסקות – והשמאל (במיוחד בישראל, אולם לא רק), פשוט חדל מלתפקד – או (במקרה הטוב ביותר), הוא עוד נובח (על השיירה העוברת) – עד שנושתק כולנו, באמתלות של "מלחמה בפשע" ו"די לטרור".

    מצלמות בכל פינה, כבר מופיעות, הרי, בתירוץ הזה…

    גם מאגרים ביומטריים שונים…

    פעילי-סביבה מוגדרים, כבר, כטרוריסטים…

    וההסתה השקרית, נגד מייסד ויקיליקס…

    היכונו לבוא-החשכה; אולי-אולי-אולי, תימלט דרום-אמריקה הימנה; בכל הנגע, לכל איזור אחר בעולם – אין בלבי, ולו שמץ של תקווה.

  6. קורא אנגלי הגיב:

    הבעיות המדיניות כאן הן פינאטס, כלום. האנושות כולה בהתרסקות – והשמאל (במיוחד בישראל, אולם לא רק), פשוט חדל מלתפקד – או (במקרה הטוב ביותר), הוא עוד נובח (על השיירה העוברת) – עד שנושתק כולנו, באמתלות של "מלחמה בפשע" ו"די לטרור".

    אכן זה המצב.
    טוני בלייר (ותואמיו) נבחרו להובילינו. אנו סומאים בעקבותיהם אל עתידנו. רק לאן הם מצעידים אותנו?
    האם האל בכבודו ובעצמו "נגלה" אישית לטוני? לכן הוא חבש את החמור ושם פעמיו אל "הר המוריה"?
    והאם אנו היינו בעצם ליצחק? כן, זה נראה הזוי. אך לאור המציאות היש מישהו שיכול ברצינות להוציא דבר שכזה מכלל אפשרות?

  7. למגיבים המוחים (ק.א.) הגיב:

    לודים ועופר.
    אבל אין זו כלל "דעתי". לאמיתו של דבר אין לי כאן עדיין שום דיעה ושום השקפה.
    לא הבעתי תוכנית פוליטית או אידיאולוגית (ובוודאי שלא דיעה מברית המועצות).
    בכל הנוגע לישראל אני לרוב בכלל אדם "טרום-אידיאולוגי". אין לי הלוקסוס להאריך באידיאולגיות.
    אלא אם כן פשוט להפסיק לפשוע – זה כשלעצמו בעינכם אידיאולוגיה.
    אם הפסקת הפשיעה היא אידיאולוגיה – אז אני מסכים שהבעתי דיעה.

    הדיבור שלי הוא דיבור תצפיתי בעיקרו. הלא גם אתם מעוניינים להביט במציאות? או שאולי בעצם לא?
    אבל "התבוננותכם" במציאות היא מיוחדת במינה. כל עוד זוהי ההתבוננות לשירות מעשיכם (או מעשי ממשלתכם) זוהי התבוננות ראויה. אבל התבוננות שבטעות מתקרבת אל אמת (שהיא בלתי נעימה, אבל שבהחלט לא היתה צריכה להיות בלתי-נעימה לכם) מדליקה אותכם, משום מה.

    בקורת כזו היא לדידם (כרגיל) מאד פוגעת ומכעיסה (למרות שאינה אישית). מרוב פגיעה כ"כ עמוקה הופכת אז בקורת כזו לבלתי לגיטימית ויתבקש חיש קל להגבילה או אף לאוסרה ולהעניש את מבטאיה. אז זהו המצב – אם אתה מרגיש שלא בנוח לזרוק זרחן על ערבים אתה מיד נחשד כבעל אידיאולוגיה מ ס ו כ נ ת, "קנאית אלימה ומסוכנת", ממש כלשונו של עופר.
    זה משתקף באמצעי התקשורת ואף בבתי המשפט. הכל מגוייס ואסור להפריע.

    כ"שעופר וודים" (או תואמיהם) "בודקים את המציאות באופן בקורתי" כוונתם היא בעצם לבדוק את המוסלמים והשמאלנים (או שמא את הסמולנים). כוונתם אינה בשום אופן לבדוק את הוד רוממות עצמם. כי לבדיקה עצמית יש אצלם טעם של אנטישמיות או מחלה מסוכנת אחרת. בדיקה עצמית נוקבת וקשה מריחה להם רע משום מה. ככה אולפו? לכן יתפתלו ויעשו שמיניות כדי לגונן על אחרון משליכי הזרחן. ואף אם ביום מן הימים ימצא איזה ש.ג. מסכן שנבחר בכדי להרשיעו באצבע קלה על ההדק – לא יהיה זה זה כדי להרשיע חלילה את מדיניותה של המדינה וצבאה הפושע אלא כדי להראות לכולם כמה מהודר ונאור ה"צבא המוסרי בעולם". שוב, כל האמצעים מקדשים את המטרה.
    היום (ולא מאתמול) נדרש מכל ישראלי נאמן להיות עיוור. ובפקודה.

    אז הנה לנו בבקשה "הנוער של כהנא" מראים באצבעם על סרבנות-פשע כסכנה (כסרטן?).
    היש לאדם חושב צורך בתמרור ברור מזה לאריזת מזוודה ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"?

    נ.ב.
    השמאל הוא קבוצה של אנשים שמאיזו סיבה לא הגיעו לאיזה שיעור "חשוב" בבית-הספר העממי או שנמנע מהם במקרה לצאת לטיול השנתי למצדה ואיכשהו כמות הרעל שבלעו לא הכריעה אותם. כך הם חמקו מהמכונה ונשארו נקיים מספיק כדי להיות מסוגלים להשליך לרגע את הבגדים הצבאיים וכובע הטמבל מבלי להרגיש שהם ערומים מכל תוכן. יש להם זהות שאין מקורה מהקיטבג שבלשכת הגיוס. זוהי עובדה שמכאיבה לקברניטי המדינה לכן היו "אי-הבנות" כשאנשים כדוגמת חומסקי או פינקלשטיין הגיעו למפתנה.

    • ודים הגיב:

      ק.א – הויכוח הזה עקר ולא מוביל לשום מקום. לא משום שאני לא מקשיב, כי אם משום שאין לך מה לומר. אני אחזור שוב על דברי. (שים לב – משפטים עם תוכן…)
      1. שנינו בני אדם שתופסים את המציאות בעיניים סובייקטיביות. אין לך מונופול על האמת.
      2. לא כל אדם שלא מסכים עם דעתך הוא פושע \ מורעל \ נהנה להרוג \ מאולף \ עיוור בפקודה או שייך לנוער של כהנא.
      3. אין לי שום בעיה עם ביקורת, כל עוד היא עניינית ושומרת על פרופורציות. דבריך אינם ביקורת עניינית אלא השתלחות חסרת רסן בכל אלו שלא מסכימים איתך. לזה גם התכוון עופר לדעתי. ישראל לא חפה מטעויות, אך הביקורת לה היא זוכה חסרת כל פרופורציה (אם ניקח לדוגמא את חומסקי
      4. השמאל הוא קבוצה מאוד מגוונת של אנשים – חלקם התחנכו בדרך מסוימת בבית, חלקם מושפעים מלחץ חברתי, חלקם חסרי כל השכלה היסטורית, חלקם אנשים טובים ומשכילים וחלקם סתם מטומטמים. בדיוק כמו הימין. הנקודה האחרונה שלך – שרק אתה ואנשים שחושבים כמוך רואים את האמת כי לא הורעלתם – היא מפחידה, אבל יותר מזה – היא לא נכונה.
      5. אף אחד לא נדרש לציית – עובדה שאני ואתה מתכתבים כאן.
      6. "דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" – אפשר להקיף את זה בכמה מרכאות שרק רוצים, אבל אנחנו עדיין מתכתבים כאן ואנחנו עדיין הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון (אפילו אם אנחנו ממש לא מושלמים)
      7. לגבי הצבא המוסרי ביותר בעולם – צבא לא יכול להיות מוסרי מכוון שתפקידו הוא להרוג. אולם בהחלט ניתן להשוות את התנהגותם של צבאות שונים ולדעתי צה"ל נמצא במקום טוב. איזה צבא היה מתנהג טוב יותר בתנאים דומים? מה אתה הייתה עושה בתור רמטכ"ל?
      8. האמת היא אף פעם לא שחור או לבן או ימין או שמאל, היא תמיד באמצע. אני רואה ומדבר עם אנשים שדעתם נמצאת משמאל לדעתי (והם אינם סמולנים) ועם אנשים שדעתם נמצאת ימינה מדעתי (והם אינם נערי כהנא). מבחינתך קיימים אנשים רק מצד אחד שלך (וכולם ימנים פושעים \ רוצחים) – זה לא גורם לך להרגיש קצת מוזר?

      • ק.א. הגיב:

        לודים תשובות לנקודות – ע"פי הסדר:

        1. הגד לי ודים, לקרבן אונס יש מונופול על האמת? לקרבן גירוש יש מונופול על האמת? ומה לגבי גופה מתה? יש לה מונופול על האמת? בחייך, עומד לפנינו המון אדם אנוס! עומד לפנינו המון אדם מגורש! עומדת לפנינו גופת אדם ירוי, גופה מחוררת! איפה כאן העיניים הסובייקטיביות??
        אין בך ההבנה שישראל טובחת בבני אדם באופן שיטתי וחסר רחמים – כי זה מאד לא נוח לך לקבל זאת.
        זה מנוגד לכל האינטואיציות שאתה מורגל בהם. זה ישנה אצלך סדרי עולם…והרי כל אחד באופן טבעי יתנגד לזה.

        2. כל אדם שמסרב להכיר בפשעי ישראל הוא לקוי באלמנט אנושי רציני ביותר ואשאיר את המינוחים הטכניים לאנשי המקצוע. אבל הבטחון המלא הוא שהוא בהחלט לקוי, גם אם אינני יודע לקבוע שם לדיאגנוזה. משהו לא בלתי-רציני שם חסר.

        3. אבל אינך מראה סימנים (לפחות עד כה) שאתה מכיר בפשעי ישראל הקולוסליים שהם עובדה אובייקטיבית שאיננה נרשמת אצלך ככזו (על פי התרשמותי מרחוק). וזוהי בעיה כבדת משקל הלא כן?

        4. שוב, אין זו דיעה פוליטית שאני מתעקש על נכונותה! אין לי שום מתכון מדיני שאני משוכנע באפקטיביות שלו! ההתעקשות שלי היא על הקביעה שלפנינו פשע מתמשך. זוהי תחושה אנושית הבסיסית ביותר. אינני מבין איך אפשר בכלל לטעות כאן. הגופה לפנינו! המצור וההרעבה הם עניין של קבע. של החלטות ציניות קרות ומחושבות.

        5. נכון, אין חובת ציות (עדיין) אבל המדינה הזו אינה בדיוק פסגת הסובלנות והפתיחות אם לא שמת לב. הרבה אנשים מצניעים ומעדנים את דעותיהם, שלא לדבר על מתיישרים עם הקו כדי למנוע קשיים ואי נעימויות. כדור שלג מתחיל כדבר קטן…אולי תשאל את הכהניסטים מה הם מתכננים לשמאלנים ולערבים…

        6. רק אם אתה יהודי.

        7. העניין אינו התנאים שבהם עומד הצבא אלא המטרה שלשמה הוא נשלח. והיא להרוג. וכאן אתה צודק שהמילה מוסר וצבא כלל אינן מתחברות. ומבלי לשים לב מוכיח את טענתי. הפונקציה של ישראל היא הרג בערבים. חשוב על כך. זו אדמה שנועדה להגאל מערבים (ייהוד)…אתה קולט את המשמעות? כמובן שלישראל נוח לצייר את צבאה כמוסרי. זו סלוגן טוב. אני לא הייתי ממונה לרמטכ"ל ואפילו לא לטר"ש.

        8. אין כאן עניין של שחור או לבן. אל תתן לסיסמאות ריקות כאלה לבלבל אותך, מספיקות לי 2 מילים בלבד: ישראל פושעת. אם היא פושעת אז ישנם פושעים. אתה חושב שהפושעים רוצים להודות בפשעיהם? בוודאי שלא! לכן מתעתעים בנו עם רעיונות שווא כגון: "שחור ולבן" ו"סובייקטיביות" וכדומה. אנו לא בשיעור פילוסופיה כלל וכלל!
        בגדול אינני מבין בדיוק מה ז"א להרגיש מוזר? מהי מוזרות? אבל אם לענות לשאלה בצורה המדוברת שלה אז לא ולא! אינני חש מוזר כלל וכלל. לא אמרתי שום דבר שנשמע מוזר. רוב בני האדם בעולם (אולי לא בישראל) שישמעו אותי לא יחשבו שאמרתי דבר מה מוזר משום בחינה. נראה לך שאני יוצא דופן? אז זהו שאינני יוצא דופן בכלל, זה אפילו טיפה מצחיק (אני צוחק אגב הקלדה). אם כך חשבת אז טעית.

        • דוד עציון הגיב:

          שאלות על הגדרת מושגים
          מהם "פשעים קולוסליים" של ישראל?
          מה המשמעות של "טובחת בבני אדם באופן שיטתי"?

          אין ספק שישראל עשתה לאורך כל ההיסטוריה שלה מעשים שלא ייעשו, ביניהם פשעים חמורים. יש בין הפושעים שעמדו לדין, ויש שלא.

          אבל ההגדרות שנתת – בהחלט מטעות, ובוודאי לא מוסיפות אמון.
          אשמח אם תתן לי דוגמאות לכך

          • קורא אנגלי הגיב:

            דוד, עושה הרושם שאתה מאשר "פשעים חמורים". אולם המילה "פשעים חמורים" יכלה להתקבל אם מעללי הכיבוש היו מתרחשים למשך יממה או כמה שעות. אך "פשעים חמורים" במשך יותר מ 60 שנה ברציפות מחריבים חיי אדם באופן שונה מהותית מסתם "פשעים חמורים". זוהי זריעת חורבן וצלקות בגוף ובנפש שלא ימחו דורות. ועצם העובדה שאני מתבקש להסביר את עצמי ועוד מתבקש "להביא דוגמאות" אומרת דרשייני. גם גולדסטון ניסה להסביר לכם. וגם רבים אחרים. כולם נכשלו עד כה.

        • ודים הגיב:

          סוף סוף משהו שמתחיל להידמות לדיון.

          1. לא הבנתי מה המשמעות של "ישראל טובחת בבני אדם באופן שיטתי". האם תושבי שכונה מסוימת מוצאים מדירתם ונורים ברחובות? האם כל האנשים בגיליים מסוימים נורים? האם אוכלוסיית הערבים בשטחים פוחתת עם הזמן או שישראל פשוט לא טובה במה שהיא עושה? אין שום עוררין על הגופות (משני הצדדים) – יש ויכוח על מי אחראי (אתה חושב שזה אוטומטית ישראל, אני חושב שזאת אשמת ההנהגה הערבית). הסוגיה הזאת סובייקטיבית, אולם אתה טוען שרק הפרשנות שלך נכונה.
          2. כמו שאמרתי, צריך פרופורציה. אם תגיד שכל האנשים שלא מכירים בפשעים בכלל הם פגומים, אוכל להסכים איתך. דוגמא לפשע – ירי קאסמים ופיגועי תופת. האם הם פשעים מאותו סוג? האם לדעתך קיים הבדל בין ניסיונות מחושבים לרצוח תושבים שעושים הערבים לבין פעולות של ישראל (לדעתי קיים הבדל כי אני לא רואה *כוונה ומטרה* להרוג במעשי ישראל)
          3. שוב – דעתך היא לא האמת, היא רק דעתך.
          4. עוד פעם.
          5. אני רואה שהמון אנשים (בעיקר בתקשורת) מעדנים את דעתם ומשנים אותם לכיוון השמאל. האם זה גם מה שאתה רואה?
          6. נושא לדיון שלם
          7. לגבי המטרה, אני צריך לחשוב על זה. לגבי השאר (כמו השטות על הרג ערבים) – לדעתי מדובר בשטויות. אם אתה לא יכול להציע לרמטכ"ל איך להתנהג בצורה טובה – איך לך שום זכות לבקר אותו.
          8. לא הבנת לחלוטין את מה שאמרתי.

          • קורא אנגלי הגיב:

            "שיטתי": דהיינו להגדיש את הסיאה ולהביא בכוונה מאורגנת לכאב בל ימחק בשכן. להשאיר אדמה חרוכה, להשפיל עד עפר כך שלא ישאר זכר וסיכוי ליכולת תקומתם. באופן עיקש ועקבי לנשלם ולחסלם כיחידים או כקבוצה, לשבור את רוחם ומהותם האנושית הייחודית, לבזותם במשך שנים ולהביא למחיקת זכרם מעל האדמה בנטיעת יערות על חורבות כפריהם. כליאתם והטרדתם הבלתי פוסקת והטלת משטר טירור בהם למירור ודיכוי כדבר שבשגרה, לטעת פחד, אימה ויאוש בהם ובילדיהם כדי להביא להסתלקותם. כל המעללים הללו בשיטות ואמצעים מתחלפים ומשתכללים ומתחדשים ללא הפסק. והכל בהשקעת יוזמה ויצירתיות ומחשבה ומשאבים רבים רבים שבכיוון המרושע הזה.

            כל זה אינו יכול להיות מעש מקרי. אלא מאמץ שיטתי אדיר. מאמץ שהוא מגיע מהנהגת ישראל – מאמץ ממלכתי מכוון ומאורגן , צבאי, תעשייתי-מדעי, תרבותי, דתי, פוליטי, כלכלי, פרסומי, תעמולתי, הכל מגוייס למטרה הקדושה של נישולם, שבירתם, חיסולם והעלמת זכרם. ככה זה מתנהל כשיש הנהגה פושעת.

            נו..ברורה לך כעת השיטתיות?

הגיבו לק.א. לשום בצל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים