הידיעה מסתיימת במילים "הבקשות לדמי אבטלה הגיעו במרץ 2009 לשיא של 651 אלף, במהלך המיתון הקשה שעבר על ארה"ב. האינדיקטורים העוסקים ברמת הבקשות נחשבים מאוד הפכפכים במהלך עונת החגים. אבל אנליסט של משרד העבודה האמריקני אמר שלא היו גורמים יוצאי דופן שהשפיעו על הדו"ח". עד כאן הידיעה, המיוחסת ל"סוכנויות הידיעות".
אז מה היה לנו שם? בפסקה הראשונה ניתן להבין שמדובר על "בקשות האבטלה, 388 אלף בקשות אבטלה נרשמו בשבוע האחרון". מהן אותן "בקשות האבטלה" המסתוריות? הישנם עובדים בארה"ב המבקשים להפוך למובטלים? האם יש אדם כזה? במילים אחרות: האם 388 אלף עובדים ברחבי ארה"ב ביקשו, ממש התחננו, להיות מובטלים בשבוע האחרון? ולמה להם? למה "לבקש אבטלה" במשק במיתון ובמשבר? בפסקה השנייה של הידיעה אנו למדים שמדובר על "בקשות לדמי אבטלה". קרי: מדובר במפוטרים שפנו למנגנוני הרווחה בקשה לקבלת דמי אבטלה. היו 651 אלך כאלה בשיא שנרשם במרץ 2009 ועתה מספרם: 388 אלף. ומהידיעה ניתן להבין שמדובר על התקדמות של ממש! או-טו-טו המשק האמריקאי עומד להתגבר על המשבר שהחל בקיץ של 2007, כאשר "רק" יתווספו בשבוע אחד 375 אלף מובטלים חדשים.
הידיעה ומשמעותה
פעמים רבות נשמעת הטענה (הצודקת) ש"לא מבינים מה כתוב במדורי הכלכלה", ומי שמבין מה שכתוב בידיעות הכלכליות רחוק מלהבין את משמעותן. כך שנתעכב בידיעה הזו, כי דווקא רמות האבטלה הן הן אחד האינדיקטורים המרכזיים כדי לקבוע האם המשק במיתון, במשבר או בצמיחה. והמשבר הקפיטליסטי הפוקד את ארה"ב מסרב להסתיים.
ולכן, אין מנוס אלא לנטוש את הידיעה שפורסמה בסוף השבוע שבה רב הנסתר מן הגלוי, ולקרוא את ההודעה המקורית שפרסם משרד העבודה האמריקאי תחת הכותרת "דו"ח שבועי של מבקשי דמי אבטלה", ויש להבדיל בין מבקשי דמי אבטלה לבין מובטלים. מבקשי דמי אבטלה הם העובדים שפוטרו ממקום עבודה וזכאים, על פי חוק, לקבל דמי אבטלה. מובטלים הם העובדים שפוטרו ואין להם עבודה, גם כאשר הם איבדו את זכאותם לדמי אבטלה. איגודים מקצועיים בארה"ב סבורים שקיים פער של כ-40 אחוז בין מספר מקבלי דמי אבטלה לבין מובטלים בפועל. במילים אחרות, מקבלי דמי אבטלה הם לא יותר מ-60 אחוז ממובטלי ארה"ב.
מהדו"ח במקור (להבדיל מהידיעה) אנו לומדים שב-18 בדצמבר קיבלו 4.2 מיליון עובדים ברחבי ארה"ב דמי אבטלה. זו עליה של 57 אלף, לעומת השבוע הקודם. ועוד: מספרם הכולל של המובטלים שביקשו סיוע כלשהו מהממשל או מתכנית הרווחה במספר מדינות (יש מדינות בארה"ב שבהן קיימות תכניות רווחה מעבר לדמי אבטלה, בייחוד עבור אלה שהם מובטלים ותיקים וישנן מדינות שאין בהן תכניות כאלה, לרוב מדינות בדרום), היה ב-4 בדצמבר 8.9 מיליון מובטלים. ועוד צויין בדו"ח שהולך וגדל מספר העובדים שהועסקו על ידי המנגנון הפדרלי ופוטרו: 58 אלף – עליה של כ-11 אלף מפוטרים לעומת השבוע הקודם. כך שגם הממשל המרכזי החל לתרום את תרומתו בהעמקת האבטלה בארה"ב ומקור האבטלה אינו רק במדינות השונות המרכיבות את ארה"ב והמגזר הפרטי. למרבה הדאגה, בדו"ח צויינו גם המגזרים שמפרטים והם: תעשיות הרכב, תעשיות כבדות, התעשייה הקלה והתחבורה. קרי: אמצעי ייצור מהמעלה הראשונה. עד כאן חלק מהנתונים בהודעה המלאה שפורסמה על ידי משרד העבודה.
חוסר ביטחון תזונתי גובר
בהודעה של משרד העבודה האמריקאי אין גם זכר לאותו "אנליסט" שבידיעה, המעיר את הערותיו על מצב התעסוקה בארה"ב. אנליסטים, אגב, יש בענף הפיננסיים. במשרד העבודה יש חוקרים, כלכלנים וסוציולוגים, המנתחים מגמות. אין ברשויות ממלכתיות "אנליסטים" המשמשים כמגידי עתידות בבורסה, בבנקים ובחברות לדירוג אשראי.
אילו היינו צריכים לשכתב או לערוך את הידיעה שמקורה בסוכנויות הידיעות היינו מכתירים אותה כך: "ארה"ב: כמעט 9 מיליון מובטלים מקבלים סיוע; ירידה בשיעור המפוטרים". ועוד היינו מוסיפים את נתוני חלוקת "בולי המזון" על ידי מוסדות הרווחה. "בולי המזון" הם פנקסים ובהם תלושים הניתן להמירם במוצרי מזון. על פי נתונים שפורסמו בסוף השבוע וממקורות רשמיים, שליש ממשפחות העובדים אינן מסוגלות למלא אחר הצרכים הבסיסיים – בייחוד מזון.מספרן של משפחות העובדים והמובטלים הזכאיות לקבלת "בולי מזון" גדל ב-16 אחוז בשנה שחלפה. מדובר על כ-43 מיליון אמריקאים המקבלים דרך קבע סיוע לרכישת מזון – סכום של כ-133 דולר לחודש ובממוצע למשפחה. עתה, עם הקיצוצים בתקציב האמריקאי וההקלות במיסוי להון, סכום זה למשפחה של שלוש נפשות יקוצץ בכ-49 דולר לחודש.
להודעת המלאה של משרד העבודה של ארה"ב (באנגלית).
על בולי מזון, באתר המוסד לביטוח לאומי האמריקאי (באנגלית).
כמה הערות:
ראשית משהו פגום בהגהה או בתחביר של המאמר ונראה שחסר בו הקדימון או הרישא.רק בסיום המאמר ישנה הפניה למקור,אך זה אינו מספק.נראה לי שהמאמר דורש עיון נוסף בידי מחברו והשלמת החסר.
שנית,בכל משק גם כזה שאינו נתון במשבר,קיימים אנשים שפוטרו מסיבה זו או אחרת מעבודתם ועד אשר ימצאו עבודה נוספת הרי הם במעגל מקבלי דמי האבטלה או נתמכי הרווחה והסעד.לכל מדינה יש גם נתונים מספרים שונים לגבי רמות האבטלה כמצינות את מצבו של המשק.מה שבד"כ צריך לקבוע,ואותו גם צריך לחפש,הינו היחס בין מספר המתקבלים החדשים לעבודות ומשרות לבין המובטלים החדשים והותיקים,רק יחס כזה יכול לתת לנו הבנה על המתרחש במשק ועל מצבו לחיוב אם לשלילה.
הנה לדוגמא,מהפכה תעשיתית יכולה מחד להעיד על קדמה טכנולוגית ומעבר לתעשיות עתירות מדע למשל,הפותחות קוי יצור חדשים ומשרות מרובות.אך מאידך,גם לציין את סגירתם של מפעלים מיושנים רבים ופיטורי עובדים בעלי מיומנויות לא מבוקשות שעבדו בהם.האם גם כאן אנו מדברים על משבר כלכלי,הרי מספר המובטלים עלה באופן מוחלט?
אם יחס זה נמדד לאורך נקודות זמן נתן לראות ולהבחין במגמות המשתנות של המשק.
הכלכלה הקפיטליסטית ללא ספק איננה הכלכלה האידיאלית. הבעיה היא שהכלכלה הקומוניסטית גרועה עוד יותר ולראיה – בכל מקום שהיתה כלכלה קומוניסטית העוני היה גדול פי כמה ממה שיש במערב גם בזמן משבר וכל המדינות הקומוניסטיות הפכו לקפיטליסטיות. נחמד להצביע על קלקלות אצל אחרים אבל כדאי גם להציע תקון ונדמה שדוקא בתחום הזה יש להשקפת העולם של דוידי בעיה או שהוא לפחות לא עובר לתחום התקון בעצותיו.
הוגי דעות מרכסיסטיים ניבאו בשנות ה 30 של המאה הקודמת שהכלכלה העולמית נמצאת על סף קריסה שממנה לא תתאושש לעולם.
הדבר משום מה לא התגשם למגינת ליבם.
דיבור דומה נשמע גם במשבר האנרגיה של אמצע שנות ה 70 של המאה ההיא, ואז גם נכתבו מאמרים מלומדים ש"הוכיחו" כי האמרת מחירי האנרגיה תביא בהכרח לחורבן הקפיטליזם.
במפנה המאה ה21 בעיקבות קריסת השווקים הפיננסיים ברחבי העולם נשמעו אותן זמירות אפוקליפטיות בנוגע לעתידו של הקפיטליזם.
ואני תוהה -האם לא הגיע הזמן שהוגי דעות המשתייכים לזרם המרכסיסיטי יפשפשו בתיאוריות בהן הם מאמינים שהרי ככלות הכל אם המציאות הוכיחה שאין הן מתגשמות כפי הנראה משהו יסודי מאד פגום בתיאוריה המרכסיסיטית.