הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-4 בינואר, 2011 11 תגובות

מסיכומי השנה בכלכלה העולמית יצאה 2010 כשנה שלווה יחסית. מן המסר העיקרי שקיבלנו אפשר ללמוד שאמנם התאוששנו מן המשבר אך נשארנו מודאגים וחסרי ביטחון. חורים שחורים של אי ודאות מלווים את ההתאוששות הכלכלית ואת שוקי ההון. הפנים הידידותיות שהשווקים גילו בשנה החולפת למשקיעים אינן משכיחות מאתנו את הבועות המתהוות בארץ, את משבר החובות באירופה או את הגירעון האמריקאי. חסידי הכלכלה החופשית מברכים את 2010 כשנה שבה הוכח לנו (הסוציאליסטים או הסוציאל-דמוקרטים) שהקפיטליזם, בגמישותו הידועה, חוזר לעצמו כשהוא מלגלג על ההספדים המנומקים שחיברנו עליו, וכי המשבר הכלכלי העולמי לא פירק את השיטה הקפיטליסטית עצמה, כפי שחזינו.

הכלכלן חתן פרס נובל, פול קרוגמן, שואל במאמר שפירסם לקראת סוף השנה בבלוג שלו, איך ניתן להסביר את הפרדוכס המכונה "נצחון הזומבים". חסידי השוק החופשי, כותב קרוגמן, טעו כמעט בקשר לכול, וחרף זאת הם שולטים עתה בזירה הפוליטית אף יותר מבעבר. תשובה חלקית הוא מוצא בעובדה שמנהיגים שהיו צריכים להשמיד רעיונות זומבי (הנולדים באסכולה הניאו-שמרנית) ניסו במקום זאת להתפשר אתם. בראש המתפשרים עומד הנשיא ברק אובמה שלאחר כשלון הדמוקרטים בבחירות אמצע הקדנציה. אולם בידיעה על התפשרותו של פוליטיקאי ליברלי אמריקאי, השואף להיבחר לתקופת נשיאות שניה ב-2012, על הקלות במס גם לבעלי ההון, אין חידוש מעניין. הרבה יותר מרתק לעקוב אחר תהליך ההתפשרות המתרחש בימים האלה במבצר הסוציאליסטי האחרון שנותר לאחר קריסת ברית המועצות: קובה. מנהיגי קובה מדברים על עדכון המודל הכלכלי הקובני; השכנים בוושינגטון מייחלים ל "פרסטרויקה" שתיגמר בנפילת המשטר, ואפשר רק לנחש מה עובר כיום על העם הקובני.

באוגוסט 2010 הודיע נשיא קובה, ראול קסטרו, על החלטת המועצה הלאומית להרחיב את מגזר העסקים הפרטיים הקטנים ולאפשר למשקיעי חוץ לרכוש בקובה נכסי נדל"ן. ראול ציין שקובה אינה יכולה להאשים את המצור האמריקאי בכל תחלואי כלכלתה והוסיף, שאמנם השיטה הסוציאליסטית הינה "בלתי ניתנת לשינוי", אך "יש לסיים אחת ולתמיד את התפיסה כי קובה היא המדינה היחידה בעולם שבה אתה יכול לחיות בלי לעבוד". הוא הדגיש כי הישרדותה של המהפכה, המספקת לאזרחי המדינה חינוך ובריאות חינם ודיור מסובסד, מותנית בהצלחת הרפורמה. הנה כי כן, גם בקובה שומעים העובדים מפי מנהיגם שהם נדרשים לשאת באחריות על רווחתם הכלכלית, ומבינים כי הוכרז על מותו של חלום המהפכה על חברה חדשה ושוויונית שאינה מונעת בכוח הכסף.

כחמישה מליון עובדים (מכלל 11.2 מליון התושבים) מועסקים באופן רשמי בקובה. כ-85 אחוז הינם עובדי מדינה בענפי השירותים החברתיים, בשכר חודשי של כ-25 דולר. רק כ-143 אלף (2.3 אחוזים) מכלל העובדים מוצאים את פרנסתם בעסקים מורשים קטנים כגון, מספרות, מוניות ומסעדות משפחתיות, שזיקתם לתעשיית התיירות ברורה. ענף התיירות הוא מנוע הצמיחה העיקרי של קובה המצפה ל-2.7 מיליון תיירים בשנה הבאה. מאז 2006, עת מונה לנשיא המדינה עקב מחלת אחיו פידל, ניסה ראול להנהיג רפורמות לשיקום הכלכלה, אך הן לא הביאו לשינוי המיוחל. במחצית האחרונה של 2010 צנח ייצוא המזון ב-7.5 אחוזים, וגם ענפי הייצוא העיקריים האחרים של קובה ובהם מוצרים ביוטכנולוגיים, סוכר, ניקל, טבק, פירות ים וקפה נפגעו קשות. יבול הקפה מספיק עתה בקושי לצריכה המקומית. בקובה מאשימים את החרם האמריקאי, את פגעי הטבע ואת המשבר הכלכלי. מבקרי הסוציאליזם מאשימים את התכנון הריכוזי ואת הקואופרטיבים הממשלתיים.

בספטמבר האחרון האריך הנשיא אובמה את החרם הכלכלי על קובה, המתקרב לשנתו ה-50, בשנה נוספת. יחד עם זאת הוסרו מגבלות אחדות והותרו ביקורים של קרובי משפחה אמריקאים בקובה והעברת כסף למשפחות. שני הצדדים מנהלים כיום שיחות ישירות בנושאי הגירה והעברת דואר. מאז 2000, ובמיוחד לאחר שהוריקן פגע ב-2001 ביכולת המדינה לייצור מזון, נעשתה ארה"ב, חרף המצור, ספקית המזון העיקרית של קובה. בין השנים 1998 ל-2008 נפגעה קובה מסדרה של הוריקנים שגרמו להפסדים של למעלה מ-20.5 מיליארד דולר. בין הוריקן אחד למשנהו פגעה בקובה גם בצורת שנמשכה שנתיים (מ-2003 עד 2005). נזקיה הסתכמו ב-1.35 מיליארד דולר. כשהמשבר הכלכלי העולמי פגע בתיירות ובמחירי הסחורות לייצוא, התקשתה קובה לשלם עבור המזון האמריקאי המיובא, וב-2009 היא פנתה לווייטנאם בבקשה לקנות ממנה מזון במחיר מוזל ובאשראי נדיב. גם הייבוא ממדינות ידידותיות כמו ונצואלה, סין וספרד הצטמצם ביותר. ראול קסטרו ניסה להתמודד עם הנפילה בייבוא המזון על ידי עידוד הייצור המקומי והעביר שטחים חקלאיים לידי חקלאים זעירים, אך זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.

cheDollar

ה- Apertura, פתיחת המשק ליוזמה הפרטית, כוללת מהלך דרמטי ללא תקדים של פיטורי מיליון עובדי מדינה במטרה להפנותם למגזר העסקי המתפתח. הפעימה הראשונה – פיטורי חצי מיליון עובדים ועובדות – צפויה לקרות במארס הקרוב. לראשונה מאז המהפכה ב-1959 יורשו עוסקים עצמאיים להעסיק עובדים, לפתוח חשבונות בנק עסקיים, לקבל אשראי ולגשת למכרזים מטעם המדינה. לאמיתו של דבר, חלקם הגדול של העסקים המועמדים לקבלת מעמד חוקי כבר פועלים בשוק השחור זה שנים רבות. ואמנם, אחת ממטרות הרפורמה היא חיסולו של השוק השחור בתקווה למלא את קופת המדינה המרוקנת בכספי המסים שייגבו מבעלי העסקים. אזרחים קובנים שנשאלו לדעתם על ידי כתבים זרים בהוואנה העירו בציניות שהפסד שכר של 20 או 25 דולר בחודש לא יכניס לדיכאון מתמשך עובדי מדינה צעירים שייאבדו את משרותיהם. הבעיה היא שהתוכנית מתאכזרת לעובדים ועובדות מבוגרים ואינה כוללת הכשרה מקצועית למפוטרים שהיו כל ימיהם שכירים ואין להם גישה להפעלת עסק משלהם. לא ברור אפוא איך מצפים מן התוכנית להצליח. יחד עם זאת אי אפשר להפריז בחשיבותה של הליברליזציה הכלכלית הזאת שכבר עתה יש מי שמכנים אותה – "המהפכה השניה".

אין זו הפעם הראשונה שקובה מכריזה על רפורמה כלכלית. ניסיון קודם לרפורמה צנועה בהרבה נעשה בסוף שנות התשעים במטרה להתגבר על קריסת השוק הסובייטי, שהיה יעד מרכזי לייצוא התוצרת הקובנית. חברות ייצוא וייבוא שוחררו ממגבלות ביורוקרטיות מסויימות והוקמו כמה אזורי סחר חופשי. אולם לאחר שפידל השמיע ביקורת על הופעתם של "עשירים חדשים" בעקבות הליברליזציה, היא בוטלה באופן שמזכיר את סופו של ניסוי בלתי מוצלח. נראה שהפעם פידל מנסה לתמוך באחיו כנגד ותיקי המפלגה הקומוניסטית המתנגדים עקרונית ליוזמה הפרטית וביורוקרטים החוששים למשרותיהם. בספטמבר הוא העניק ראיון מיוחד לעיתונאי היהודי אמריקאי ג'פרי גולדברג הכותב במגזין האטלנטיק. אנחנו אמורים להכיר את גולדברג, שהיה בעברו פרו-ישראלי נלהב, בעקבות שני מאמרים מרתקים ומעוררי מחשבה שהוא פירסם לאחרונה על ישראל של היום. האחד עוסק באובססיה הישראלית כלפי תוכנית הגרעין האיראנית וחוזה מלחמה איומה בשנה הקרובה, והאחר מטיל ספק עמוק בדימוי הדמוקרטי שישראל השכילה לעצב לעצמה (עד כה) חרף הכיבוש.

גולדברג שוחח ארוכות עם קסטרו ושמע ממנו במהלך ארוחת צהריים נינוחה דברים שנאמרו כמו בהסח הדעת על כך, שהמודל הקובני "אינו עובד יותר אפילו עבורנו". זמן קצר לאחר מכן, בהופעה לפני סטודנטים באוניברסיטת הוואנה, טען פידל שכוונתו היתה הפוכה לחלוטין. אך קשה להאמין שמנהיג חכם ומנוסה בתקשורת כמוהו יאמר לעיתונאי אמריקאי, שנבחר להעביר מסרים מרגיעים למשקיעי חוץ, דברים "שהוצאו מהקשרם". הבדיחה היא, גולדברג מסכם, שמשקיעים אמריקאים לא יוכלו לרכוש נכסים בקובה לא בגלל המדיניות הקובנית, אלא בשל החרם האמריקאי.

מסקרן לדעת כמה זמן יחזיק מעתה החרם מעמד, כאשר לנוכח עיניהם הכלות של בעלי הון אמריקאים ישתלטו משקיעים אירופים ודרום אמריקאים על בתי המלון המושכים ביותר שעל חופי קובה הקסומים. אפשר להניח כי בקרוב נשמע על התפשרות אמריקאית נוספת, והפעם – לטובת קובה.

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. סדרן דשא הגיב:

    נתחיל מהסוף: יום אחד (2004),אני מטיל להנאתי עם ידידי ארול במונטיגו-ביי אשר בג'מאייקה.ארול הוא בן המקום ואני אורח בביתו שם שכרתי חדר לתקופה של כחודש וחצי.והנה חשקה נפשו של ארול להראותני את החוף של מונטיגו,לא את זה הקרוב לנמל.
    חוף זה "הפתוח לציבור",עמוס בערמות זבל וגרוטאות וביניהם שורצים מוסכים פירטים ושאר בעלי מלאכה מפוקפקים.מימיו של החוף המשתרע על פני כמה ק"מ,מזוהמים לבלי הכר והגישה אליו קשה,טרשית ומיגעת.שם,רק שם,יכולים בני שכונתו ("פראדייז היל",שמה) ובני השכונות האחרונות,על ילדיהם,לרחוץ ו"לנפוש" בחופשיות.את המסגרת והרקע לתמונה הסוריאליסטית הזו מספקות אוניות הקרוז העוגנות במרחבי המפרץ בואך לנמל מדרום, ענקיות ולבנות,הן בוהקות כחלליות מגלקסיה אחרת שאיננה ברת השגה או דמיון אפילו.
    ארול רצה דווקא,להראותני את החוף "היפה",זה הנמצא בחלק הצפוני של העיר לכוונו של נמל התעופה הבי"ל הצנוע של צפון האי.כאן המים כבר יותר צלולים ואפילו רצועת החול נראית סבירה.אלא שמהכביש הראשי,כביש החוף,היה בלתי אפשרי להגיע למים.כל כמה מטרים היה נצב לו מלון אחר גדל מידות ובשעריו שומרים עזי פנים וחמושים,המונעים כל גישה לחוף למי שאננו אורח או עובד.אך ארול הממזר ידע שבמלון אחד מתקיימים שפוצים ושם הוא מכיר מישהו שיתן לנו לעבור למים.וכך היה.כאשר הגעתי אל המים התחלתי פוסע על החוף האפור בעוד ארול מנהל שיחה עם ידידו.לפתע שמעתי צעקה חזקה ונוקבת וראיתי שומר מגודל מידות הנושא נשק בחגורתו רץ לקראתי מכוונו של המלון השכן.גם ארול השמיע צעקה והתחיל לנוע בריצת אמוק ע"מ לעמוד ביני ובין השומר.מסתבר שחציתי גבול בלתי נראה בין המלון של ידידו של ארול והמלון השכן.ארול והשומר של המלון השכן,החלו להתנצח בפאטווה (זו שפת המקום בג'אמייקה) קולנית והויכוח עלה לטונים גבוהים.בשלב מסוים החל השומר לשלוח את ידיו אל עבר חגורתו ע"מ לשלוף את נשקו.רק הפצרותי ובקשות הסליחה שלי לעברו,כולל העובדה שאני תיר ולא סתם אלא מ"ציון" (כן כן כך הם קוראים לישראל שם: "זאיון"),פייסו את השומר הנאמן והזועם והוא נתן לנו ללכת נסערים ומתנשפים משם.כל הדרך חזרה ניסה ארול להסביר לי את שגיאתי החמורה ואיזו טעות עשיתי.הייתי חיב להשאר לידו ולא לזוז בפזיזות.כל פיסת חוף היא פרטית ושייכת לבעל המקום ואוי לו למשיג גבול מקומי (לא נחשבתי לתייר משום שבאתי בגפי עם מקומי ולא בקבוצה מאורגנת),אחת דתו.וכך נחשפתי למציאות הג'אמייקנית ה"קפיטליסטית".למחרת שאלתי את מרילין,ילדה אינטליגנטית בת 12 שגרה בשכנותינו,מתי בפעם האחרונה הייתה בים,על החוף."לפני שנה",ענתה לי,"נסעתי עם אמא לנגריל (עיר הנמצאת כ 80 ק"מ דרום מערבית למונטיגו)"…

  2. רותי הגיב:

    חבל לשמוע שהמקום ,כמעט היחיד בעולם ,שעדיין נראה שפוי ואנושי נמצא בקשיים כל כך גדולים. אמן וקובה לא תהפוך לעוד סתם מדינה בשוק הגלובלי.

    • דמעות התנין האדומות-חומות של השמאל הגיב:

      מאוד שפוי שם. מאד עצוב לשמוע שהקובנים בקרוב יחייו במשכורת שתיהיה מעל 20 דולר (ולמה שלא את גברתי הנכבדה תעברי לחיות עם משכורת שכזאת ?)

  3. מבין עניין לרותי הגיב:

    אכן המקום השפוי היחידי בעולם שהצליח להפוך נערות רבות לנותנות שרותים בשכר כיוון שאין הם מסתפקות ב 25 דולר לחודש שהמקום השפוי היחידי בעולם הצליח לתת להם. התגשמות הפמיניזם וזכויות האדם קורס מול עינינו ואנחנו שותקים?

  4. סדרן דשא למבין ענין הגיב:

    ראה,בזמן היות הקבוצים חברה סוציאליסטית סגורה,יכולת להתגורר בקיבוץ,לעבוד,לאכול ללמוד ולבלות מבלי להחזיק ארנק ומבלי להשתכר ולו אגורה שחוקה אחת.
    אתה יכול להרויח אלפים דולר בניו-יורק ולהיות עני מרוד ולהרויח 300 דולר בכלכותא ולהחשב מסודר בכיף.כלומר גם 25 דולרים יכולים להיות המון,אם את כל שרותי החנוך,הביטוח, הרפואה,התחבורה,הבגוד והמגורים השלטון מספק או מספסד.הבעיה מתחילה כאשר הגבולות נפרצים,בעלי הון קפיטליסטי חודרים למערכת הכלכלית וצנור ההטבות של השלטון המרכזי נסתם לו.מדובר בשתי מערכות כלכליות שונות.את הנפילה לעוני מרוד תמצא באזור הדמדומים של הטרנספורמציה מקומוניזם שכשל מסיבות כלשהן לקפיטליזם (אפילו בקבוצים שמופרטים היום,נתן לראות בברור את הפערים הצומחים ואפילו את העוני של האקס חברים ה"שווים" פחות).
    כלומר תופעת הזנות והפשע שצמחה בקובה,היא משום שהחברה שם חדלה לתפקד כחברה סוציאליסטית ולא משום שהמשכורת הייתה ונשארה 25 דולר בחודש.
    היות וטבע האדם הוא חזירי מיסודו,נהוג לחשוב שהחברה הסוציאליסטית צריכה דיקטטורה של מעמד הפועלים לפחות בראשית דרכה,אלא שדיקטטורה מטבעה היא רעה ומאפשרת ליחידים חסרי מצפון לבסס שלטון מושחת,או אז המערכת קורסת והקפיטליזם חוזר ונכנס ברגל גסה ומציב עתה פאשיזם מאפיונרי בהנהגת המדינה המפוררת והמוחלשת.זה כמו שאב קפדן נכשל במשימת חינוך בנו והילד לא רק שבורח מהבית אלא גם חובר בשל כך לפושעים.מדובר בריטואל היסטורי ששב על עצמו לעיפה כמו תקליט שרוט ולמרות שקרל מרקס דבר על קומדיה כאשר ההיסטוריה חוזרת על עצמה יותר מפעם אחת,כאן מדובר באסון וטרגדיה גלובליים.משמע גם בקובה נאנס הסוציאליזם והפך לבונפרטיזם משום שהדמוקרטיה לא הצליחה לבסס עצמה במוסדותיו.וזהו הרי החטא הקדמון של הסוציאליזם: משנה קומוניסטית סדורה בתוך מסגרות דמוקרטיות מעוותות.כולם רוצים לגמור תיכון סוציאליסטי למרות שלא למדו ביסודי הדמוקרטי…מתחילים לבנות מהגג את הבנין…מבין את הענין?

  5. בן צבי הגיב:

    קובה עוברת ה פ ר ט ה , פשוטו כמשמעו , כל המילים המתפתלות שמנסות לקרוא לילד שלא בשמו לא תעזורנה. המשטר מבין שהכשלון הכלכליי שניבט מכל קיר מתפורר והנתק שנכפה על 11 מיליון מהעולם החיצון צריך להעלם .
    כמה יפה להיתפייט על החיים בקובה ( סעי לשם רותי אבל בלי חדוה יששכר ותביני שהפלסטינים חיים בגן עדן ) כשגרים ברמת אביב .
    למה 24 ארגוני " זכויות " אדם תקועים בעזה אבל אף לא אחד בקובה , למה לתושבי קובה אין גישה לאינטרנט , למה הם כלואים בסגר של 50 שנה ואף ארגון לא מוחה?
    כולכם יודעים התשובות

  6. מבין עניין לסדרן דשא הגיב:

    אלפי אנשים על ספינות רעועות שהפליגו מקובה אל חופי ארצות הברית, היו מוכנים לחיות על אותם 25 דולר בניו יורק בלי כל אותם שירותים מסובסדים. כשאתה נוסע לחו״ל ומבקר לדוגמא בבית חולים מסובסד כזה אתה מבין שהשקיעו עוד 25 דולר בשרות הזה כמו גם בשירותים אחרים וככה זה נראה. אני מסכים איתך שהטבע האנושי אולי חזירי אך זה מה שמניע את גלגלי הכלכלה ומריץ אותה קדימה. מי שעבד עם עולים מרוסיה ב 20 השנה האחרונות רואה את השינוי גם אצלם. מלבא לעבודה ולהעביר את הזמן עברנו לאנשים יצירתיים תורמים שמבינים שהתקדמות דורשת השקעה ומאמץ.
    כל זה אינו אומר שלא ניתן במקביל לקיים מערכת רווחה שתתמוך בחלשים ובעיקר תכניס אותם למעגל העבודה ע״י רכישת מקצוע.
    אנשים רוצים חופש. אני מבין שקשה להרבה אנשים כאן להפנים את זה אבל זה הטבע האנושי – חופש. כדי שאני יעבוד כמו חמור ויקבל בסוף החודש 25 דולר צריך לכוון לי אקדח לרקה. לכן הקומוניזם הוא שיטת המשטר המשלימה לסוציאליזם מכיוון שהוא דואג לאקדח הטעון.  

  7. אלישע הגיב:

    לסדרן דשא שלום,

    אתה באמת ובתמים מאמין שהזנות החלה בקובה רק בעיקבות הקפיטליזם?

    הרי ממחקרים רבים עולה כי הזנות הייתה קיימת בכל חברה ובכל זמן ללא קשר עם סוג המשטר האמונה הדתית , המחסור/שפע הכלכלי ורמת ההשכלה.

    תתפלא, מין הוא צורך הטבוע באדם מיום לידתו.

  8. סדרן דשא ל"מבין ענין" ולאלישע הגיב:

    למבין ענין: ראה אם אתה רוצה התיחסות אז שאר נא בגבולות ההגיון,מה זה:"…היו מוכנים לחיות על אותם 25 דולר בניו יורק בלי כל אותם שירותים מסובסדים".מה,ראינת אותם על ה"ספינות הרעועות"? חלקם הרי היו עברינים שהוגלו או הוברחו וחלקם אנשי מקצוע חופשיים שידעו שעתידם מחכה להם בארה"ב ב-ע-י-ק-ר בתחום הכלכלי וגם השאר נשאו עיניהם לכך.עם 25 דולר לחודש בניו יורק אינך נחשב אפילו להום-לס או קבצן ודינך אחד-מוות ברעב,כפור ומחלות.
    ואבוי לו למשק כלכלי המונע ע"י "גלגלי" החזיריות.נכון האבוס שמן הוא כביכול אבל ראה נא באיזה מחיר.אולי כדאי ותשוב ותקרא את "חוות החיות" של אורוול?
    ואני עבדתי עם "עולים מרוסיה" בשלושים השנים האחרונות וראיתי כל מיני.תאמין לי גם בישראל חלק מהם "מגיעים לעבודה".תלוי היכן מדובר.את בעית המשק הסוציאליסטי המדרדר פרטתי כבר בתגובה הקודמת.כלומר גם אני אנני רואה כל טוב במשק הנשלט בידי אוליגרכיה דוגמטית ומושחתת ולא אחזור על דברי.אך מדבריך נובע בעיקר שמוחך שטוף ע"י פרופגנדה "אנטי קומוניסטית",אנני אומר אפילו "קפיטליסטית",משום שאינך מבין לא רק את משמעות הכלכלה הסוציאליסטית אלא כלכלה בכלל.למוטיבציה יש תפקיד עיקרי בשתיהן,כך גם לרמה המוסרית של העובדים והמעסיקים.כפי שאמרתי לא רק כאן,ההבדל שאנו יכולים למצוא היום,בין פ-יר-ו-ת שתי כלכלות אלה,נעוץ טמון,בתשתית הדמוקרטית שלהן.אם אין דמוקרטיה,שתיהן שוות ל–ת.ואם יש,אז להבדלים ביניהן כבר לא תהיה משמעות…אלא שאין דמוקרטיה מוסרית ומתקדמת עדיין בנמצא וזו כמובן המשימה המהפכנית הבאה שלנו לגרום לה להתרחש.ואתה,כמו רוב הנוכחים כאן,אינך מבין זאת ככל הנראה.מה חבל.
    לאלישע:
    חדל מלהתחכם,הבאתי את תופעת הזנות (שכדבריך:"הייתה קיימת בכל חברה ובכל זמן") משום שהחלה "לפרוח" במימדים מ-ע-ו-ו-ת-י-ם,בעיקר כלפי "תיירות המין המערבית" (קרי צרכני פדופיליה) כמו גם "עלית קרנם" של ארגוני פשע,כמציינים להדרדרותו של המשק ה"סוציאליסטי" בקובה (ולא רק שם).הפריצה של השוק הקפיטליסטי לתוך קן הנמלים הסוציאליסטי שנהרס,רק מעמידה את שני "צידי המשוואה" (הדפוקים והדופקים)בפרופורציות הקפיטליסטיות הנכונות.רוצה לומר שכל זמן שהמשק הקובני תפקד איכשהו לא ראינו תופעות כאלה כחזון נפרץ.כמו כן אל תסיק מדברי שראיתי אי פעם בקובה מודל סוציאליסטי נאמן.שוב,אם אין דמוקרטיה מלמטה משורשי העשב,גם הסוציאליזם הופך לנזם זהב באף חזיר…ואת זה מסתבר לא צ'ה ואף לא פידל,הבינו.לכן הבונפרטיזם חגג ועודנו חוגג בקובה.

  9. אשר הגיב:

    מרקס ואחריו לנין וגם צ'ה לא דברו לעולם על אי קיום עסקים קטנים במשטר סוציאליסטי.הם דברו על בעלי ההון הריכוזי,השולטים בממשל,באמצעי התקשורת,בבנקאות ובתעשיות הכבדות.
    צריך להבחין בין תכנון מרכזי של הכלכלה,הקיימת גם במדינות הקפיטליסטיות,אבל שם לטובת בעלי ההון ולא לכלל האוכלוסיה,(אם מישהוא חושב שאין כזה דבר אזכיר רק את הBAILOTS של אובמה
    וממשלות הגוש האירופי במאות מליארדי דולרים)לבין תכנון מרכזי סוציאליסטי.ההבדל הוא בעקר לאיזה מטרה תכנון זה קיים=האם לעזור לבעלי ההון לצבור עוד יותר הון על חשבון הרוב הגדול,הטבע,הבאירות,החינוך,או האם לדאוג קודם כל לכל הדברים האלה.עם כל המצב הכלכלי הגרוע
    של קובה(וההסבר לכך דורש דיון אחר)אין אדם בקובה ללא בית,או ללא אוכל,או ללא חינוך או ללא בריאות.בארה"ה העשירה,יש יותר מ5 מליון חסרי בית המתגוררים ברחוב או במכוניות במגרשי חנייה.
    מי שחושב ש"השוק החופשי",או ה"יד הנעלמת" קיים במדינות הקפיטליסטיות הוא אינו יודע על מה מדבר.אפילו בישראל שר האוצר,לא שמאלני בכלל ,הצהיר שהריכוזיות במשק היא סכנה קיומית למדינה.
    בעידן של מחשוב ותקשורת מהירה תכנון מרכזי של המערכות המרכזיות במדינה הוא לא רק אפשרי אלא אף צורך הכרחי.שוב,השאילה היא לאיזה מטרה הוא מכוון,האם לטובת מעטים או לטובת הכלל.

  10. רותי הגיב:

    בקובה אולי קיימת זנות, אך אין להשוותה לזנות הקיימת במימדים ענקיים (שמוסתרים היטב מהציבור) בעולם המערבי. ניצול נשים בעולם המערבי (נשים המובאות מארצות אחרות ומוחזקות כשפחות מין, נערות ליווי ועוד ועוד….)
    בקובה אחוז האנשים הנמצאים בתת תזונה קטן מבארצות הברית. בקובה מספר הרופאים גדול מאוד…
    נכון קובה קורסת, בעיקר בגלל החרם הארוך מאוד של ארצות הברית, המדינה הכי חזקה בעולם….
    אך אם נסתכל לנתונים האמיתיים נראה שלמרות הכל מצבה עדיין לא כל כך גרוע לעומת ארצות אחרות.

הגיבו למבין עניין לרותי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים