הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 בינואר, 2011 19 תגובות

בצד הבחילה שאהוד ברק מעורר בכל אדם הגון, קשה למשקיף חסר פניות להתייחס ברצינות חגיגית ל"אירוע ההיסטורי" שפקד אותנו השבוע. השודד הצליח לברוח עם כלי הכסף, אחרי שחנק את הזְקנה בדירתה הדלה. זה כל מה שקרה, ורק שוטים מופלגים יביעו התפעלות כלשהי מן העובדה שהפורץ, שיש לו רקורד עקבי של מעשים נתעבים, ביצע את עבודתו ביעילות, ושאיש מדיירי הבית המשותף לא הבחין בו בבואו ובצאתו.

לכן ניתן להגדיר את התרגיל שלו כמבריק מבחינה טקטית, בזוי מבחינה מוסרית ועלוב מבחינה אסטרטגית. קל לשמוח לאִדם של יצחק בוז'י הרצוג ובעיקר של פואד בן-אליעזר, שהתבזו בפומבי ואולצו להתפטר מן הממשלה במועד שהיה נוח לברק, אבל לא להם. כבר זמן רב שהם נאחזו בקרנות המזבח, התנבאו כמו אנשי אופוזיציה אבל המשיכו לשרת את ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן-ישי, שהיא ימנית מנקודת ראות מדינית וניאו-ליברלית בנושא החברתי-כלכלי.

איש מהם אינו ראוי לדמעות ששפכו בגינם פרשנים בעיתונות הכתובה והאלקטרונית. המפלגה מתה כבר מזמן, ועסקנים חשוכים וקטנים הסתירו זאת כדי להמשיך לקבל טובות הנאה מיניסטריאליות. כל מי שהיה חבר בקואליציה של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, החל באבישי ברוורמן וכלה בשלי יחימוביץ, אינם ראויים לאמונם של אזרחים יהודים וערבים, שחולמים על שינוי אמיתי בפוליטיקה. ליחימוביץ יש אולי תקנה אם תעבור למרצ בחברת שארית הפליטה של הפעילים ההגונים במפלגתה, אבל יש לזכור שעמדותיה בנושא המדיני אינן ברורות. היא לא תעמוד בחומה בצורה נגד המזימה לתקוף את איראן, ששני בוגרי סיירת מטכ"ל היו מאוד רוצים לבצע, והיא תמכה בכל המלחמות התוקפניות והרצחניות שברק יזם מאז הפך לשר ביטחון. אני כבר לא מדבר על בן-אליעזר והרצוג, אנשי מרכז לאומני אופייניים (לא פחות מברק ומהליצנים שיצרו איתו את "עצמאות"), ואילו ברוורמן מטפח תדמית עצמית מנופחת, שאין לה שום קשר עם המציאות.

barakSlime

כמו בסרטו המשובח של ג'ורג' ב. רומרו, The Night of The Living Dead

הרסו המתים את המצבות שלהם בשעה היעודה, צעדו ברחובותיה של העיר ושפכו את חמתם על כל עובר ושב. אלא שבמקרה שלנו הם אינם מסוגלים לנשוך, והיחיד שעומד לקחת חלק מרכזי באסון שנתניהו עומד להמיט עלינו, ברק עצמו, עשה את המלאכה עוד לפני הפִּילוּגון שהתרחש השבוע. שתי הנשים שחברו לברק, אורית נוקד ועינת וילף, נוקטות מתחילת דרכן בעמדות שמאפיינות את האגף המרכזי (של ביבי) בליכוד. אשר למתן וילנאי, חבל להכביר עליו מלים. אנחנו לא נוהגים להשתמש בביטויים גסים בטור, אבל נביא דברים בשם אומרם. כה אמר וילנאי השבוע: "נכון, זה החרא של הפוליטיקה, אבל אין מה לעשות." כמי שלחם כל ימיו למען זכותם של בני אדם להגדרה עצמית, אין לי אלא לאשר את דבריו. מי שבחר לשחות בעיסת הביבים הזאת, שלא יופתע כאשר אנשים נרתעים מהניחוח שהוא-עצמו מדיף. אם וילנאי היה איש שניתן לכבד ולהעריך היינו שואלים אותו, "ומה בדבר האופציה להתפטר ולפרוש בגילך?" אבל אין עם מי לדבר. הסיעה שלו, "עצמאות", איננה עוברת בינתיים את אחוז החסימה והיא תעניק לנתניהו שירות נאמן עד סוף הקדנציה, כשאלי ישי ואביגדור ליברמן יהיו השרים הדומיננטיים.

ברק, איש ארוגנטי בהתנהלותו האישית, הוגדר השבוע על ידי גדעון לוי מ"הארץ" כווירוס שחדר לשמאל כדי לקעקע אותו. כך סברנו כל השנים, אבל הוא חדר למרכז, ולא לשמאל. ברק לבדו לא היה יכול לחולל את השבר הזה. כבר בשנת 1951 החליט דוד בן-גוריון להרוס בהדרגה את היסודות הרעיוניים והארגוניים של תנועת העבודה (החל בזרם העובדים בחינוך וכלה במוסדות הכלכליים של ההסתדרות) בסיסמה של "ממעמד לעם", והעדיף קואליציה עם המחנה האזרחי (ציונים כלליים וכדומה) על צעדים לשוויון חברתי. יורשו, לוי אשכול, עסק בעיקר בתחזוקה של הקיים ונגרר לא רק למלחמת 1967, אלא לתחילת הסיפוח הזוחל של חלק מהשטחים הכבושים. גולדה מאיר אימצה עד תום את הנִציות של אנשי אחדוּת העבודה במפלגתה (ישראל גלילי ויגאל אלון) ואת התוקפנות הביטחוניסטית של משה דיין, והמיטה עלינו את אסון מלחמת יום הכיפורים (1973). יש לזכור שמשה דיין ערק לממשלת מנחם בגין מיד אחרי המהפך (1977), וששמעון פרס הקים את רפ"י (1965) כמפלגה ימנית בנושא הכלכלי והמדיני ובעיקר באוריינטציה הבינלאומית. גם יצחק רבין אימץ את עמדות הימין האמריקאי בנושאים כלכליים וגלובליים והיה נץ ביטחוני עד לשנה לפני מותו.

יוסי ביילין, יותר עסקן ויועץ סתרים מאשר מנהיג פוליטי, ניסה להטות את מסלולה של המפלגה בשני נושאים חשובים: הוא מיתן את תמיכתה של ממשלתו בגזענים הלבנים של דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד (פרס ורבין שיתפו פעולה עם הגזענים בלהט רב), כי הבין שהמשטר הלבן יתמוטט בקרוב. הוא גם יזם את הסכמי אוסלו, שהִטו את העבודה מדרכה המסורתית עוד בימי המנדט. בפעם הראשונה הגישו מנהיגים ישראלים הצעה קבילה לצד הערבי-פלסטיני בסכסוך. אחרי רצח יצחק רבין (ההתנקשות שהפכה להצלחה עצומה של הימין הקיצוני) בזבזו ביילין ופרס את הישגי ההסכם, המשיכו לתמוך בהפרטות ובשאר הצעדים האנטי-חברתיים שהבורגנות השלטת ביצעה למען ההון ומעמד המנהלים. עריקתו של פרס ל"קדימה", בחברת דליה איציק וחיים רמון, ביטאו רק את התחדדותם של התהליכים (ששיקפו גם את התברגנותם של מצביעי העבודה, כולל בקיבוצים), שהחלו עוד בימי בן-גוריון.

כל האישים והזרמים בזירה הפוליטית, שמיקמו את עצמם כביכול משמאל לליכוד, המשיכו לתמוך בברק גם אחרי הפשע נגד עתיד המדינה שהוא ביצע בשנת 2000. לא רק שחיבל בערמומיות בהסכמי השלום (בכך שבנה בהתנחלויות יותר מכל ראש ממשלה לפניו ולאחריו), אלא שהרס את הברית הבלתי כתובה בין המחנה הדמוקרטי היהודי לבין האזרחים הערבים. גם מרצ המשיכה להגן עליו. כאשר ניצח על הירי באש חיה נגד האזרחים הערבים,  באוקטובר 2000, וסירב לטפל בהפגנות שלהם כאילו היו שווים לאזרחים היהודים, שבר בכוונת מכוון את התיקו הנצחי בפוליטיקה הישראלית, שיצר איזון בין המחנה הלאומני והמחנה שראה את עצמו כמתון יותר. כך שבר את הסכמי אוסלו, את טעם קיומו של התהליך המדיני, את האמון של המגזר היהודי בשלום ואת הנכונות של המגזר הערבי לשתף פעולה בזירה הפוליטית הפנימית עם מפלגת העבודה ולווייניה.

הפילוג הוא תוצאה ישירה של התהליכים שתוארו כאן. הזְקנה מתה, והשבוע היו"ר ברק רק התעלל בגווייה.

* התפרסם ב"כל העיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

19 תגובות

  1. טובה שיבר הגיב:

    ואילו אני לתומי חשבתי שברעם יגדיר את פרישתו של ברק ממפלגת העבודה כסימפטום האישה המוכה שסוף סוף נמלטה מן הבית שבו ספגה עלבונות, אלימות, איומים ומרעין בישין אחרים.

    יש לזכור שההתעללות המילולית בברק -בין אם אנו מצדיקים אותה ובין אם לאו – הייתה נבזית במיוחד ואלה שניהלו אותה לא בחלו בשום אמצעי בכדי להשפיל, לפגוע, לפעול במניפולטיביות ולעשות את כל מה שהם יכולים על מנת למרר את חייו.

    וכך, כמו אותה אישהמוכה שאינה אוזרת אומץ לעזוב את בעלה המתעלל, הגיע ברק למסקנה ההגיונית מבחינתו -קם ועזב את מפלגת העבודה כמו שעשה למשל לובה אליאב כשהקים את של"י וכמו שעשו יוסי שריד ויעל דיין כשהצטרפו למר"ץ.

  2. יפה ונכון רק הגיב:

    שהקרדיט להערה / בדיחה על הנקרופיליה מגיעה לאתר הלוזר שכתב את זה בדיוק שבוע אחד *לפני* שברק פירק את המפלגה

  3. אבנר הגיב:

    באמת,מחיאות כפיים על נאום התוכחה האמיץ של ברעם.אכן דברים למופת,מדוע ללכת רחוק.כבר משפט הפתיחה: "בצד הבחילה שאהוד ברק מעורר בכל אדם הגון"…מעיד על כמות השמרים הגדולה אותה מתכוון כותב המאמר לדחוס לתוך כוס הקמח המצומקת שבידו,או שמא נאמר:"ברעם יורה בתחילה את החץ ורק אח"כ מסמן את העיגולים סביב מקום הפגיעה". כלומר בתחילה נקבעת העובדה ברורה וצחה כאותיות קדוש לבנה באמצע הצהרים ואח"כ אמור להגיע גם ההסבר,מבולבל קמעה,לא רהוט ויתכן אף שלא כל כך הגיוני,אך למי זה אכפת.החץ כבר ננעץ "בול" במטרה וכל מי שחושב עצמו אדם הגון (מה זה? הרי כל מנוול או פושע יעיד על עצמו שהוא אדם הגון.נהפוך הוא,דוקא אנשי אמת וענווה לעולם לא יחשבו את עצמם ככאלה ותמיד יהיו קשובים לקולה של הביקורת הפנימית),חיב בפשטות לסלוד או להיגעל מהאיש הנורא הזה,אהוד ברק.וכל זאת למה? משום שזנח חבורה של שוטים והסיט נתיבו מדרכם.ונכון,בדרכו פגע בשלט עץ מרקיב שאותיותיו דהו זה מזמן והתיז ממנו שבבי נעורת לחה והשאירו שמוט,מתנדנד וחורק על צירו.
    אומרך החבר ברעם ולא אחזור.הנה אני כורה אוזני כתנוך גדול ועושה אותה אפרכסת הגדולה אף מדיקטפונו של אדיסון וממתין לתשובתך הניצחת על שאלת התם שלי: נקוב למעני ולו בשני שמות של אישים שגם נועדו (כביבי וברק) שיכול אתה בלב שקט ובנפש חפצה להניח הגה השלטון בידיהם.אדרבא,נקוב נא בשמות של שני אנשים שלא רק יבטיחו,אלא גם יוכלו לקיים שלווה כלכלית,שקט בטחוני ויציבות שלטונית תוך כדי מניעת מלחמות חיצוניות ופנימיות? עתה,לא מדובר עבר באיזה "בול" מושלם ודמיוני בו החץ ננעץ בלב המטרה,אלא ב"זה מה יש" קטן,שנתקע היכן שהוא בצידה של המטרה: בפרוש לא מושלם או אידיאלי אפילו רחוק מזה מאד,אך עדיין מספק איזושהי סחורה.
    ואל תעיז החבר חיים למסור לי איזה חזון מוזהב בו דוב חאנין ואורי אבנרי הם השניים האלה למרות ששנינו חולמים על כך בהקיץ ובהחרופ.גם לא שלי יחמוביץ' וג'ומס אורון אף הם מקסם שוא.תחשוב על מה שיש חיים ולא על מה שאין,ואז תלמד לברך "בורא מיני מזונות" גם על לחם צר וזנב מליח.משום שעניים אנו וזו צלחתנו הדלה.

    • תען כסיל כאיוולתו הגיב:

      כמובן שביבי וברק מתאימים להניח בידם את הגה השלטון.

      רק בספרי טרזן בן אדם הוא מלך הקופים…

      • אל תען כסיל כאיולתו הגיב:

        ראשית,צטט נכונה: "ענה כסיל כאיולתו" (משלי כ"ו ה') ושנית,נו אז מה? מנמשלך שלך נובע,שמשום שטרזן שליט"א אננו בנמצא אלא אורנגאוטנג ושימפנז למצער,ניתן כן לבזותם…כדי כך,שישמט חלילה הגה השלטון מידם ויעבור לידי הבבון והמקק?…הבזה חפצה נפשך?
        אבנר

  4. חיים ברעם הגיב:

    איני מכיר את האתר שעליו דיברת. בזכותך אכנס לשם-ואחכים

  5. קורא אנגלי הגיב:

    החונק את החונקת חנוק?
    אני מנסה לחשוב על החומר שממנו עשויים נוכלים כאלה.
    אלה הם אינם אנשים טפשים. היטב הם יודעים ומודעים לתוצאות מעשיהם.
    מה מניע אותם? אמונה ב"דרך"? אמונה בעצמם?
    בסופו של דבר הפוליטיקאי הוא שם בכדי להשאר שם. ויהי מה, להצליח. זה סוג של ניסוי.
    ניסוי מיוחד. בחיים ומוות. מה יכול להיות. פחות 100? פחות מיליון? בשם הקידמה?
    אין זה מתפקידו של הפוליטיקאי להטוות שום נתיב. ובוודאי שלא להביע חרטה.
    תפקידו לסחוף כדי להסחף הוא בעצמו. ולאן? אל הרוגע שבבנק.
    עם מה כבר יכול פוליטיקאי ישראלי לסחוף את עמו עימו?
    להודיע לעמו שכל ההיסטוריה המדינית היתה בבל"ת אחד גדול?
    כמה אנשים הוא יסחוף בצורה הזו? 300? 1000? 10,000 ?
    הרבה יותר כדאי לשים כיפה על הראש ולהרוג ערבים. זה ירטיט.
    אבות ואמהות שתקו. הילדים עכשיו משלמים.
    הניתוח הצליח. החולה לא מת. אבל גם לא חי. הוא זומבי.
    חלום בלהות או מציאות?

  6. שרית הגיב:

    היי חיים

    כמובן שלא ראוי לקרוא ולבזבז זמן על הברנעים למינהם, מבחינתי הפרשנות שלך היא היחידה הראויה.
    אני לא בעניינים בזמן האחרון, אבל אם רוצים לציין היסטוריה במושגים של אירועים, המהלך של ברק פשוט פירק את השמיכה הרעיונית הקרויה "שמאל" ציוני שפרסו שכבת הפוליטיקאים ונספחיהם הפקידים וכתבי החצר. אינשאללה מהלך זה יפורר אחת ולתמיד את היצור המשונה והנוראי הזה. זה קצת כמו שעדיף (כן, זה עיוות שהחיים כאן גזרו עלינו) ממשלה של הימין מצד ביבי על פני הימין מצד ציפי, ככה העולם רואה כמה הפוליטיקה הישראלית היא שואפת הרג, עוני ומדון.

    הערה קטנה: הסכמי אוסלו מבית היוצר של פרס (אחד הפושעים הגדולים ביותר של "השמאל" הציוני) וביילין (פקיד לקקן מטעם שהתחזה להוגה רעיונות – זה עובד כשהפוליטיקה הישראלית והתעשייה סביבה כל כך דלה מבחינה מחשבתית) לא הציגו הצעה קבילה לפלסטינים, אלא היו הסכמי כניעה והצעה לחברות משתפי"ת בעיקר כלכלית ומעמדית. אני זוכרת שכבר בזמן אמת, אתה ואחרות מהשמאל הסוציאליסטי העקבי אמרו זאת.

    כל טוב

  7. התפקיד של השמאל הציוני הסתיים מזמן הגיב:

    נכון כותב ברעם כשהוא מתאר את תהליך סופה של הסוציאל דמוקרטיה הציונית לא בתרגיל של ברק אלא בשינוי הכיוון של בן גוריון "ממעמד לעם".

    הציונות היא יציר כפיהם של שני יסודות, הבורגנות היהודית ומהגרים יהודים עניים חדורי אידיאולוגיה לאומית-סוציאליסטית. בלי הצד השני של המשוואה לא היה סיכוי לבורגנות לממש את מטרתה הציונית. לכן "נכנעה", הסכימה לממן בכספה מפעל התיישבות, תעשייה ושרותים קואופרטיבים והסתדרותיים ואיגוד מקצועי חזק, כל זמן שהפרימט בפעולה ובאידיאולוגיה שלהם היה המפעל הציוני, כלומר האג'נדה הציונית – פחות פלסטינים ויותר פלסטין.

    התפקיד הזה הושלם אחרי שהקפיטליזם התחיל להית רווחי וכדאי בישראל בעיקר אחרי 67 עם כניסה למאגר עבודה זולה מהשטחים והתחזקות המעמד הבינלאומי הפוליטי והכלכלי של ישראל. נוצרה הסיטואציה שהבורגנות הציונית מסוגלת לקחת את המושכות בידיה בכוחות עצמה ללא התיווך של "תנועת העבודה". הכיוון הזה היה ברור לבן גוריון וחבריו והתאים גם לחזונם המדיני, השתלבות באימפריאליזם שתתמוך במדינה הציונית נגד עמי האיזור. לצורך זה שהיה המרכזי במטרתם היה עליהם להתנער מהבסיס הסוציאליסטי-ציוני שחלקו חתר תחת המגמה הזאת לכיוון שמאל עוד קודם לכן.

    בן גורין וחבריו רק הקדימו במקצת את זמנם כי התודעה של רוב בני אדם תמיד מפגרת אחרי המציאות. ברק הוא רק פיון קטן בתהליך הזה ואלו שמצפים להתחדשות מפלגת העבודה חיים רק על נוסטלגיה של אנשים זקנים שנזכרים באונם מתקופת הבחרות.

    במדינת אפרטהייד המשרתת את האימפריאליזם ותלוייה בחסדיו אין מקום לסוציאל דמוקרטיה אמיתית ולשמאל בכלל אלא למפלגות סוציאל לאומניות ואת התפקיד הזה ממלאות מפלגות הימין והימין הקיצוני.
    המשבצת השמאלית בתנאים אלו נשארת רק לפלסטינים קורבנות הציונות וליהודים שהתנערו משטיפת המוח הציונית.

  8. חיים ברעם הגיב:

    לאבנר, הכנסת המון יצירתיות לסנגוריה שלך על האיש הפחות שבפחותים. נכן שסירבתי לתמוך בו כבר בשנת 1999, כשהבון-טון היה להצביע בעדו לראשות הממשלה ולחד"ש לכנסת. הסתפקתי בפתק לכנסת..
    מכל מקום, הגנב נתפס עם שק כלי הכסף, והתפקיד שלך כנציג ההגנה איננו קל במיוחד.
    לשרית, את צודקת, כמובן. הכל יחסי. לא האמנתי באוסלו כי ידעתי שממסד רוצה לרמות את הפלסטינים, אבל כבר אז התלהבתי מנושא ההכרה ההדדית. אנחנו חייבים לראות את הדברים גם לפי אמות מידה מוחלטות וגם לפי היחסיות. ברק נכנס לפוליטיקה כדי לרומם את עצמו וגם כדי לחסל את הסטייה של ביילין מדרכה מסורתית של מפא"י. היומרה שלו לשאת את דגל הבן-גוריוניסטים שייכת להקשר הזה. לקורא האנגלי, הניתוח שלך נכון. החשש העיקרי שלי הוא מפני הרפתקה באיראן שממנה כבר לא ניחלץ אלא בשן ועין

    • לחיים מאבנר הגיב:

      תרשה לי להזכירך את ז'אן ולז'אן…שהוסיף פמוט לשקו של הגנב,ב"עלובי החיים" של ו.הוגו…אם הוא לא שפט גנב בזוי שנתפס במחתרת,מדוע תשים עצמך שופט ואף תרמוז שהאיש גנב…? וכי מה,בעזיבתו את הכלי הריק והבוגדני הזה נביבת המערך תאשימו? ונניח ונראה לך ש"בגד במורשת אבות",תמורת בצע המשרה (הרהור נכון לכל הדעות),מדוע שלא תהרהר גם בכך שיתכן ואפשי הוא שטובת העם לנגד עיניו גם מבעד לאספקלרית האגואיסטיות?…ועובדה היא שאינו אטד כלל ועיקר אלא עץ נושא פירות (באושים,לא נתווכח על כך,אך עדיין ראויים לאכילה,יחסית לשאר "נטיעות" בוסתננו),הלא כן?
      מה שמחזיר אותנו לשאלתי הראשונה,שהרי לא באתי לסנגר על שאול ומלוכתו אלא כן למצוא את האתונות האבודות (חנין,אבנרי,יחימוביץ' וג'ומס למשל).

      • תקון טעות: הגיב:

        מובן שולז'אן היה הגנב ואילו איש הדת הזקו,ההגמון,היה זה שהוסיף את פמוטי הכסף לשקו של ז'אן.
        אבנר

  9. אמנון נוימן הגיב:

    חיים חיים .
    עד מתי מאמרי תוככה על בעיות השעה . קום ועשה !אתה אדם במקום מרכזי גיאוגרפית שדעותיו די ברורות , נסה לארגן את השמאל האמיתי הקטן אך העיקבי .האינך רואה שכל עוד בארץ ישלוט הרעיון הציוני לא תהיה תקומה לשלום ? הלא באנו הנה לרשת את הארץ גם בדם ואש ומי יעצרנו .

    קיימת דרך אחת ויחידה לארץ אומללה זאת והיא הקמת מדינת כל אזרחיה נוסח ארה"ב , בעזרת העולם המפוכח והריאלי נצליח. נכון, הדרך ארוכה וקשה אך זו הדרך היחידה ואין בילעדה . נסה להתקשר עם בנבנישטי שגם קולו משום מה נעלם לאחרונה ,
    אמנון

    • כלבויניק הגיב:

      גם אני מצטרף לפניה של אמנון ולא רק לחיים ברעם לבדו כי אם גם ובעיקר לגדעון ספירו,אורי אבנרי ושאר אישים שכמותם בשטח ובמרחב של השמאל העיקבי.אכן הגיע הזמן לעשות ולא רק לדבר ולכתוב או להפגין.ולמחות.צריך להקים פורום פוליטי אמיתי,כזה שיתמודד גם על הליכה גורפת לכנסת.זה מתבקש יותר מכל דבר אחר.אשמח לראות עוד חברים מצטרפים לבקשתו הצעתו של אמנון נוימן.ככל שירבה מספר המבקשים,הלחץ על האישים האלה יגבר ויתכן ונראה גם תוצאות.

  10. אתר הלוזר הגיב:

    מר ברעם: מילא אתה לא שולח לנו בדיחות,.. וגם עם זה שאתה לא עוקב אחרינו בטוויטר ופייסבוק השלמנו, וזה בעיקר החמצה שלך, אבל לא להכיר את ערוץ הסאטירה החשוב והמשפיע בישראל?

    עורכינו הראשי לשעבר קרא לך האורים והתומים של ההומור הפוליטי המשובח ביותר, ופרשן הכדורגל העמוק והמבדר בישראל, ואי לכך – אנו מצפים להתנצלות פומבית + התפקדות למפלגת עצמאות (להראות שאתה רציני*) + לפחות הצעה לאייטם אחד בשנה

    יעל כהן,
    אתר הלוזר

    נב אני מרשה לעצמי להוסיף אליך לינק מתנה בעמוד הקישורים של האתר

  11. מלירן הגיב:

    אתם יודעים מה הבעיה למזלי
    שאתם מונים אולי 2% מהציבור היהודי
    ואישי הציבור שאתם מעלים נגדם ביקורת מונים 98% מהציבור לכן אתם מיעוט קומוניסטי של 2%
    ואנו המחנה הציוני שגאה במדינתו לעומת הגן חיות שמסביבה מונה 98% ואנחנו נלך למילואים ונגן על ארצנו ועל צידקתה ועל מוסריותה
    שמתבטאת בוועדת טירקל שמנקה את צה"ל ומדינת ישראל מכל אשמה שטפלו עליה
    ארדואן למשל שלא נותן לכורדים לדבר בשפתם שכבש את מחוז איכסנדרון הסורי
    וכבש וביצע טיהור אתני באזרחי קפריסין והקים ממשלת בובות של צפון קפריסין

    • למלירן הגיב:

      למה לך לפמפם דם בלחץ תוך כדי עצירת הנשימה מול הראי,עדיף שתקח סטרואידים,כך תתנפח ביעילות רבה בהרבה.

  12. חיים ברעם הגיב:

    ליעל, אני באמת מבקש את סליחתך. הרומן שלי עם האינטרנט הוא חדש יחסית,, ואני עדיין מחפש את הדליג'אנס בדרכי מיפו לפתח תקווה. אני מבטיח להתעדכן, גם ככה מבקשים ממני בני משפחתי למחוק ממאמרי ביטויים ארכאיים כמו "סברות כרס".

  13. 19 משפחות הגיב:

    יופי לירן.

הגיבו לאל תען כסיל כאיולתו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים