הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 בפברואר, 2011 18 תגובות

הקדמה קצרה: קשה מאוד לסכם את הבעיות העומדות בפני המהפכה העממית הערבית. מאמר זה מוגבל במטרתו וכוונתו להביא כמה הגיגים. מקורם במאמרים של הוגי דעות שמאליים שפורסמו לאחרונה באנגלית ויש בהם ניתוח מעניין של ההתפתחויות מנקודת ראותו של השמאל. המאמרים שאליהם אני מתכוון הם:

On the Arab Revolt: Interview with Vijay Prashad מאת Pothik Ghosh

Autumn of the patriarchs מאת Aijaz Ahmad

On the role of the labour movement מאת Joel Beinin

בנוסף, ברצוני להמליץ על סיקור ההתרחשויות היומיומי של אפרים דוידי, עורך האתר של מק"י. בידיעות שדוידי מביא יש חומר עדכני מעיתונות השמאל באירופה.

המהפכה הערבית והשמאל

בשמאל עוקבים אחרי המהפכה הערבית בהתלהבות בלתי מסוייגת, אך גם בחששות כבדים ובדאגה עמוקה. המהפכה כבר הזכירה לכולם שישנו גורם מהפכני ששמו: "המוני העם". ביטוי זה כמעט שנעלם מהמילון היומיומי, ואנשי שמאל שעמדו על חשיבותה הקטגוריה הזאת נתקלו בלעג ציני על כך שהם "נשארו כיתה" וכבר אינם בעניינים.

דווקא הצלחותיה של המהפכה הערבית מחייבות התעמקות בבעייתיות הניצבת לפניה. הרי ברור שהדחת מובארק אינה אלא צעד ראשוני, וישנם מי שהעירו שזה היה הצעד הקל ביותר בדרך למהפכת אמת.

זרמים בחברה הערבית המודרנית

בניגוד להנחה הכוזבת שהברירה היא בין דיקטטורה צבאית ובין תיאוקרטיה אסלאמית ישנם שלושה משטרים אפשריים ולא שניים. בנוסף על הדיקטטורה המשרתת בסופו של דבר את האינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי, ובנוסף על הזרם האסלאמי (שאגב, אינו גוש אחיד אלא תנועה מגוונת ומורכבת), קיים הזרם הליברלי-שמאלי; זרם שהיה בולט ביותר בשתי המהפכות שהתחוללו החודש: המהפכה התוניסאית והמהפכה המצרית.

דרישות המהפכה

עד כה עלו שלוש דרישות מרכזיות ובולטות מן המהפכה הערבית המתרחשת מול עיננו: דמוקרטיזציה, זכויות אדם וממשל ללא שחיתות. אלו הן מטרות ליברליות מובהקות. הן מעידות על האופי החילוני של התנועה וגם על הרדידות הפוליטית של דרישותיה. הרי אלו סיסמאות המהפכה הצרפתית (הבורגנית). ככל שהתביעות הללו חיוניות להקמת חזית רחבה ומנצחת אין במימושן כדי לתת תשובה רצינית ומניחה את הדעת לשאלה החברתית המרכזית בעולם הערבי. אין במימושן כדי לחולל שינוי ממשי במצבם של החלכאים והנדכאים, שהם רוב העם בחברות הללו. הרי עם כל חיוניותם, הסעיפים הדמוקרטיים אינם נותנים תשובה לשאלה החברתית, והשאלה הזאת היא השאלה בהא-הידיעה הנוגעת לחייהם של רוב האנשים בעולם הערבי.

הערכות תוניסאיות

בהרבה מובנים, ולמרות מימדיה המצומצמים יחסית, המהפכה התוניסאית יכולה למלא תפקיד חלוצי. כפי שנראה, אפשר בהחלט לזהות שם שמאל פוליטי חברתי, ואפשר לשער כי הוא ימלא תפקיד מרכזי בקואליציה המסתמנת. דוגמא לכך: ראשיד גנוצ'י, מנהיג מפלגת ה"אנחדה" האסלאמית, הודיע עם חזרתו מגלותו על רצונו ליצור קואליציה דמוקרטית רחבה. בהודעתו לעיתונות הוא הוסיף: "דמוקרטיה אינה יכולה להחרים את הקומוניסטים… אין זה מוסרי לדרוש מממשל חילוני לקבל אותנו אם יש סכנה שנרצה לחסלו כאשר יהיה לנו כוח לכך". גנוצ'י הוא בין אלה שתומכים ב"כינון מועצה חוקתית שתייצג את כל הזרמים הפוליטיים ואת כל המוסדות בחברה האזרחית, כגון האיגודים המקצועיים, אנשי המקצועות החופשיים ונציגים של מחוסרי עבודה, במטרה לבנות חוקה דמוקרטית שתכונן שיטה פרלמנטרית שבה הכוח מחולק ומבוזר באופן הנרחב ביותר שאפשרי".

מובן שהרקע לעמדה נאורה זו הוא ביחסי הכוחות בחברה התוניסאית ובחולשתם היחסית של הכוחות האסלאמיים. בנוסף להם יש בתוניסיה כוחות רבים ומאורגנים הקשורים באיגודים המקצועיים ובאיחוד הכללי של הפועלים התוניסאים והמפלגה הקשורה בו. אליהם מצטרפים:  החזית של הרביעי ביולי, הכוללת את מפלגת הפועלים הקומוניסטית, מפלגת העבודה הדמוקרטית הפטריוטית, הליגה של השמאל הפועלי, תנועת האיגודים הנאצריסטים ועוד. עמדת הקומוניסטים התוניסאים בסוגיה זו דומה לזו של "אנחדה": בהתוויית עתידה של תוניסיה יש לשתף את כל הכוחות שמילאו תפקיד מכריע בהפלת הרודן.

מכאן ניתן לקוות, שאם ייכון סדר דמוקרטי בתוניסיה, או בכל ארץ ערבית אחרת, ואם ייכונו הסדרים דמוקרטיים אמיתיים, הזרמים האידאולוגיים המרכזיים יהיו הלאומיות הערבית והתנועות למען צדק חלוקתי, ולאו דווקא הדתיים. זאת בדיוק הסיבה שהממשל האמריקאי יעשה כל מה שביכולתו להגביל את ההישגים הדמוקרטיים.

הדילמה של דור הטוויטר

צעירים רבים מדור הפייסבוק, שהתקוממו בגבורה נגד הרודנות, מושפעים ביותר מערכי הליברליזם האמריקאי. חלק גדול מהם רואים בארה"ב ארץ שמבשרת דמוקרטיה ותקווה. אך מה לעשות, החברה המצרית, על נחשלותה, אינה דומה כלל וכלל למשק האדיר של ארה"ב. הליברלים הכנים ביותר במצרים יבינו במהרה שכל קואליציה שתהיה נאמנה לצרכי העם תצטרך להתארגן נגד הסדרים הכלכליים-חברתיים המתלווים לרודנות שהם פועל יוצא של התלות שמדינות האלו פיתחו בהגמוניה האמריקאית.

המהפכנים הצעירים יכירו חיש מהר בצורך לעיצוב עקרונות חברתיים בסיסיים. עקרונות שיהיו הניגוד הגמור של המודל האמריקאי. יתר על כן, דווקא מודל רציני של צדק חברתי ייתקל בהתנגדות אמריקאית;  התנגדות שתצטרף לבורגנות המצרית המקומית.

ישראל והמהפכה הערבית

ובינתיים אצלנו. ידוע שישראל עמדה בראש המחנה שלחץ על אובמה שלא לנטוש את מובארק. כאן בארץ, בדומה למצב בערב הסעודית, תקפו את אובמה על כך שהוא מפקיר את בעלי בריתו. הכיצד מפקירים האמריקאים נציגים כל כך נאמנים?! התשובה ברורה: וושינגטון נאמנה למשרתיה כל עוד תפקודם מועיל לארה"ב כי Business is Business!

ברור גם שמחמוד עבאס, ששיתף פעולה בנאמנות עם ארצות הברית וישראל, ואף טילפן למובארק כדי להביע סולידריות, ייכלל במהרה באותה קטגוריה של מנהיגים שתועלתם עברה מהעולם. בהזדמנות זו עלינו לחזור על אמת פשוטה: התקווה של ישראל לשרוד בעולם הערבי תלויה בשינוי של 90% בדרכה. לא עם האימפריאליזם נגד העמים הערבים, אלא עם העמים הערבים נגד האימפריאליזם.

eltahrir

היחס של מובארק ושלטונו לישראל והפקרת העניין הפלסטיני הינם עבור העם המצרי פגיעה גסה בגאווה הלאומית הערבית. היסטוריה של זעם ובושה מלווה את המצרים כתוצאה מ-30 שנות שיתוף פעולה של מנהיגיהם עם ישראל. הדאגה בפרוזדורי השלטון בישראל מן האפשרות שמצרים דמוקרטית לא תמשיך לשתף פעולה עם דיכוי העם הפלסטיני, היא דאגה מוצדקת ומבוססת. הכבוד הלאומי וביטויו הדמוקרטי במצרים החדשה לא ירשו למנהיגיה למלא את אותו התפקיד הבזוי שאותו מילאו מובארק וכנופייתו. המיליטריזם הישראלי חושב כמעט אך ורק במונחים אסטרטגיים כלומר, על הצורך בשמירת הסכם השלום. לשם שמירה על סעיפי הסכם השלום המצרי-ישראלי על מצרים לסרב למלא תפקיד מרכזי בקנוניה האמריקאית-ישראלית נגד העם הפלסטיני.

מעמד הפועלים עולה על הבמה

(הפיסקה הזאת נכתבה לפני שהתקבלו הידיעות על גל השביתות האדיר במצרים).

עוד נשמע ממעמד הפועלים המצרי. למרות כל הדיכוי, 28% מפועלי מצרים שייכים לאיגודים המקצועיים, רובם בסקטור הציבורי. פרופ' יואל ביינין, המוכר לרבים מקוראי האתר, צודק לחלוטין בקובעו שהאקטיביזם הפועלי הוא "התנועה החברתית הגדולה ביותר בעולם הערבי מאז מלחמת העולם השניה". לפי דיווח מעודכן שהתפרסם לפני שנה בדיוק, מאז 2004 היו יותר מ- 3,000 מאבקי פועלים במצרים. בדצמבר 2006 עברו על מצרים גלי השביתות הגדולים ביותר מאז 1946, ובמרכזם –  שביתות בתעשיית הטכסטיל בעיר מאהלה שבהן השתתפו 28 אלף  פועלים. צירוף זה של לאומיות כלל-ערבית ומיליטנטיות של מעמד הפועלים, יוצר תנאים המאפשרים את התפתחותו של המרד הספונטני הפוקד את מצרים.

המהפכה והצבא

בשמאל, ולא רק בו, אין אשליות לגבי המיתוס של צבא נייטרלי, ואין מה להתלהב מכך שהצבא החליט בינתיים שלא להתעמת עם המהפכה. לפני כמה שעות הצבא פירסם הודעה (מספר חמש) שנועדה להחזיר את משתתפי המהפכה לביתם ו"לנקות" את כיכר א-תחריר.  יש ידיעות על כך שהצבא עומד לאסור על שביתות. צבא אוהב יציבות, וברור לכול מה פירוש הדבר ולמה הכוונה.

הסיבות לירידת כוחו של השמאל במצרים לאורך השנים

יש מי שאומרים שהשמאל איבד את מירב השפעתו במצרים ובעולם הערבי כיוון שלא השכיל להתאים את מאבקו, הן מבחינה תרבותית והן מבחינה היסטורית, לתנאים המסויימים.

אך לפני בדיקת ההערכה הזאת יש לתאר את מימדי הדיכוי במצרים נגד תנועת העבודה והשמאל בכללו, דיכוי שהוביל לירידה משמעותית בכוחו. בתקציב המצרי ל-2006 סעיף הביטחון הפנימי עמד על 1.5 מיליארד דולר; במצרים ישנם 1.5 מיליון שוטרים, כלומר שוטר אחד על כל 37 אנשים. הסיוע האמריקאי הנדיב הוא שמממן את המפלצת הזאת.

הסבר נוסף לירידת כוחו של השמאל במצרים מצוי בסברה שהאיגודים המקצועיים ויתרו על עצמאותם כאשר פנו לדאוג לאומה במקום למעמד, מהלך שהיה בבחינת טעות פטלית עבור מרקסיסטים רבים.

ישנה טענה כי הירידה בכוחו של השמאל נובעת מעליית כוחו של האסלאם הפוליטי. אך יש לראות בעליה זו תגובה המונית (לגיטימית באופן יחסי) לתנאים החברתיים שנוצרו בעקבות השתלטות הימין הרודני יחד עם התמיכה המסיבית של ברוני הנפט.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    "התקווה של ישראל לשרוד בעולם הערבי תלויה בשינוי של 90% בדרכה".
    "לא עם האימפריאליזם נגד העמים הערבים, אלא עם העמים הערבים נגד האימפריאליזם".

    הרי מדובר (בחלק השני) על שינוי של 180 מעלות (לא של 162 מעלות)…
    לפי החשבון שלי מדובר על שינוי מעשי שאינו חלקי או כמעט-מלא אלא שינוי של 100% (בדרכה).

    שינוי נפשי יכול להיות של 80-90% אבל השינוי הקונקרטי המעשי הנדרש הוא שינוי של 100% .

  2. ‎גדעון גיתאי על המהפכה הערבית, הרשות הפלסטינית, מק"י ו"שתי מדינות לשני עמים הגיב:

    ‎‎סליחה עם הקוראים. הפעם אעסוק רק באספט החשוב לנו. לאחר קריאת המאמר וקריאת תגובת הלשכה הפוליטית של מק"י ש"מעריכה כי עיתוי ההדלפות של מסמכים מהמשא-ומתן בין ממשלת אולמרט לרשות הפלסטינית אינו מקרי" … ושמטרתה היא "להבאיש את ריחה של ההנהגה הפלסטינית ולמוטט את הרשות הפלסטינית" אני תמה על כך שאין מעירים לחברי הלשכה הפוליטית על הטעות החמורה בהחלטתם. ראשי מפלגת העם ובראשם ג'סאן חטיב, שמילא את תפקיד דובר ממשלת פייאד עד להתפטרותה (הטכנית) השבוע, מילאו פיהם מיים על "גילויי" תחנת הטלוויזיה "אל ג'זירה". הלשכה הפוליטית שמשתמשת ב"עיתוי הפירסום" כהזדמנות לנגח את מפרסמי האמת טועה טעות חמורה. האמת כידוע אינה מחמיאה למשת"פים. הם ויתרו לאולמרט וציפי לבני על עקרונות חשובים בחוק הבינלאומי – על זכות השיבה. ולא שמענו בקורת על כך מאנשי מפלגת העם הפלסטינית. ולג'סאן חטיב הרי מנגון ואתר אינטרנט משלו… ואשר לסאיב עריקאת ושולחיו. הם לא הסתפקו בכך וויתרו על שטחים נרחבים בגדה לטובת ההתנחלויות. ומה הם קיבלו בתמורה? – גורנישט, נאדה, כלום! העובדה היא שהתנהלות ממשל רמאללה היא בגידה באינטרס של השלום הצודק, שעליו אנו בשמאל נלחמים שנים. כל עיתוי היה מתאים לפרסום האמת – וגם העיתוי הזה, שהרי ממשל רמאללה וממשלת ישראל אחראים י-ח-די-י-ו לאי-השגת הסדר שלום צודק. וכאשר מק"י ומפלגת העם הפלסטיני מנסים לפזר מי-קולון כדי להסתיר את הריח הרע הנובע מהמ"ומ והמום, הם עושים טעות נוראה. זאת ועוד: שיקום האחדות הפלסטינית, ושיקום אחדות השמאל לא סובלים מהגילויים – הם סובלים מהסתרת האמת. והאמת היא שמי שמבאיש את כוחו של אש"פ-רמאללה זה הארגון המושחת עצמו. ועוד: לא אש"פ זכה בהכרת 130 מדינות – העם הפלסטיני זכה בה, כי העולם הבין שההכרה בפלסטין עלולה לעזור לשנות את עמדת ממשלת סרבני השלום בישראל. ואשר לעצם פתרון הבעיה: גם כאן אנו חייבים לשאול את עצמנו את השאלה האם לא אבד הכלח על הפתרון הצודק שמק"י הציעה לראשונה — שתי מדינות לני עמים — כאשר ההנהגה ברמאללה ויתרה על עוד שטחים וצימקה בכך את מדינת פלסטין העתידה. ואשר לממשל אבו מאזן – קיומו החוקי הסתיים ב-2009. וכדאי שהלשכה הפוליטית של מק"י תודה בכך, כפי שהיא ממשיכה לתמוך ב"כינון מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית, ופתרון שאלת הפליטים בהתאם להחלטות האו"ם" (או שהציטטה הזו הודבקה לגינוי כדי שזה יתקבל על המבקרים את ההחלטה השגויה?)
    http://www.maki.org.il/images/G5_2011.pdf

  3. גדעון גיתאי על המהפכה הערבית, כפי שהיא משתקפת בדיווחי "אל-ג'זירה" הגיב:

    ‎ראובן קמינר צודק. גם ציטוטיו מראשיד גנוצ'י, מנהיג מפלגת ה"אנחדה" האסלאמית, שהודיע עם חזרתו מגלותו על רצונו ליצור קואליציה דמוקרטית רחבה, אמירתו ש"וושינגטון נאמנה למשרתיה כל עוד תפקודם מועיל לארה"ב כי Business is Business!" וש"שמחמוד עבאס, ששיתף פעולה בנאמנות עם ארצות הברית וישראל, ואף טילפן למובארק כדי להביע סולידריות, ייכלל במהרה באותה קטגוריה של מנהיגים שתועלתם עברה מהעולם",וש"המיליטריזם הישראלי חושב כמעט אך ורק במונחים אסטרטגיים על הצורך בשמירת הסכם השלום", ראובן צודק ומדייק בדבריו. אמנם הוא אינו מתייחס לבקורת של הלשכה הפוליטית של מק"י על ויתורי הנהגת הפת"ח מרמאללה לאולמרט ולבני. ולכן אוסיף, כמי שהאזין וצפה בשידורי אל-ג'זירה ממצרים [באנגלית] בימים האחרונים, ובדק מה עם ידידים מהשמאל מה נאמר בשידורים בערבית — אני יכול לומר בבירור שלא הורגשה באל-ג'זירה שום פנייה לטובת ה"אחים המוסלמים". הערוץ תמך בכל המפגינים בכיכר השחרור, ושידר את עמדת
    ‎ה-א-ח-ד-ו-ת המצרית נגד מובארכ. נכון שמנהל אל ג'זירה, וודא חנפאר הוא איסלמי מתון, אבל ראשית הוא פלסטיני שתומך באנטרס הלאומי הפלסטיני. כך עושה גם רוב הנהלת התחנה מפני שהם חושבים שחמאס מייצג יותר את האינטרס הפלסטיני ואש"פ מושחת. זאת בקצרה האג'נדה של אל-ג'זירה. ייתכן שהם רוצים אמנם להעצים את חמאס [שאגב, כמו שעמירה הס כתבה, גם הוא מושחת ושליטתו באמפריית המנהרות מביאה לו כסף רב] אך זה בפרספקטיבה עתידית של עוד עשר שניםף ומי יודע מה יהיה פרצוף "התהליכים" אז… בינתיים אל ג'זירה משאירה את ההחלטות הקשות לציבור.
    ‎ייתכן שיותר גורלית למצבנו ולמצב העולם הערבי היא התמיכה הישראלית במשתפ"ים ששולטים בדיקטטורות שמענות את העמים באיזור, מחסלות את תקוות העמים לדמוקרטיה ולפיתוח שיוויוני, ובכך תורמת ישראל להתפוצצויות בעולם הערבי. לכן קשה להבין מדוע בלשכה הפוליטית של מק"י החליטו ש"אל ג'זירה" תומכת במוסלמים ובארה"ב ושגילויה הם לרועץ לישראל. האם בלשכה שומעים את שפיהם מדבר? – לבסוף אחזור לצטט מדיברי האדם החכם, ראובן קמינר: "לשם שמירה על סעיפי הסכם השלום המצרי-ישראלי על מצרים לסרב למלא תפקיד מרכזי בקנוניה האמריקאית-ישראלית נגד העם הפלסטיני". גם על השמאל הישראלי מוטלת חובה זו.

    • חבל על הזמן הגיב:

      מק"י כמו מפלגות קומוניסטיות נוספות (פלסטין, עירק, קפריסין ועוד) היא מפלגה בורגנית שמזדנבת אחרי האימפריאליזם האמריקאי.

    • נצרתי הגיב:

      בהרבה דברים חובה לבקר, ואפילו גם לגנות את הרשות הפלסטינית, ופתח. אבל זה מאוד מסוכן להשתמש בביטויים של בגידה ומכירה, וכדומה. העם הפלסטיני סבל דיו, מהיד הקלה על ההדק בהטחת האשמות כבדות כאלה.
      הרשות הפלסטינית טועה בכך שאינה מאמינה במאבק עממי רחב. ומצד שני המנהיגות הזאת לא התירה למפגינים להביע את הזדהותם עם ההתקוממות במצרים. וזה דבר מאוד שלילי.
      אבל מצד שני אי אפשר לא לחשוב על הדבר העיקרי שאש"ף מייצג, והוא החתירה למען שלום שמבוסס על פשרה היסטורית בין שני העמים. אשף מייצג, עם כל הטעויות הפטאליות שלו בהרבה נושאים,, את הקן ההיסטורי שלנו, קו שמאמין בערכים אוניברסאליים, קו שמנהיג את העם תחת סיסמאות שמקובלות בכל העולם.
      למה ניצחה המהפכה במצרים, אפילו א גייסה את כל העולם לצידה! כי כל הסיסמאות שלה מדברות אל לבו של כל שוחר שלום וחירות בעולם. בוא נתאר לעצמנו לרגע קט, שבמהפכה שם שלט קו פנאטי אנטי דמוקרטי עם סיסמאות מסתגרות ואפילו גזעניות. אז תתארו לכם מה היה מגיב העולם? ואפשר להשליך את ההבדל הזה על ש"ף לחמאס.
      שנית חמאס אומרת, שהמצב היום לא מאפשר משא ומתן, אז נפעל למען "הודנה", ארוכת טווח של 10-20 שנים. ובינתיים אם חמאס לא מכיר בישראל, אז ישראל פטורה מהתחייבויותיה כלפי הפלסטינים בעזה. מה יותר טוב מזה לממשלת נתניהו. אגב המזרחן גיא בכור, דבר, שצריך לאיים על אבו מאזן, שתוקם עוד "נסיכות" בגדה המערבית. אז תיווצר שתי נסיכויות סגורות ומסוגרות, שלא מכירות בישראל, וממשלת נתניהו פטורה מכל התחייבויותיה כלפיהם.
      לגבי המשא ומתן, הרי במו"מ כמו במו"מ, יש עליות וירידות, וגם פשלות, אבל שום דבר לא נחתם. כי אם אבו מאזן וויתר כך כך אז למה לא קפצה ממשלת אולמרט על המציאה.
      בקשר לאלגזירה. כשאחד ממאזיני אלגזירה התחיל לשאול למה אלגזירה עומדת לצד חמינאי באיראן השקיטו אותו בתקיפות, וכשעבר לנושא ביקוריו של פרס בקטר, ניתקו לו את הקו. ולבסוף, אירוע ומאוד טרי: את תגובות הרחוב הערבי בישראל למהפכה במצרים באלגזירה סיקרו בשידור ישר את אסיפת בל"ד. בזמנו נתנה אלגזירה ערב הבחירות לכנסת זמן אויר לא מוגבל לבלד ומנהיגיו..

  4. דרור מרמת גן הגיב:

    מעניין למה אני לא יכול להגיב למאמר עצמו, ולמה הניוזלטר לא הגיע אלי?

  5. לא להסחף הגיב:

    כמרכסיסט ראובן קמינר ודאי יודע שמשטר הוא פונקציה של התשתית החומרית (הכלכלית והאנושית-חברתית). על מנת שבמצרים (וברוב מדינות העולם השלישי) יתקיים משטר קפיטליסטי ליברלי דמוקרטי (בורגני) צריך שההקפיטליזם יתפקד, כלומר שההשקעות יניבו רווחים, שלמעמד הבינוני יהיו משרות ותעסוקה המתאימה לכישוריו ולציפיותיו ושהפועלים יקבלו שכר ומדיניות רווחה שתאפשר להם התקדמות ממצב של עוני מוחלט לרמת החיים סבירה,דיור, חינוך, בריאות וכו'. כל אלו לא קיימים במצריים (לסוציאליזם ודאי שאין תשתית הכרוכה במעמד פועלים חזק ובעל תודעה סוציאליסטית). לכן צריך להסתכל באופן ריאלי באפשרויות שיש למהפכה במצרים. המשטר של מוכרק שהיה מכור לאינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי כבר הקדיח את תבשילו אבל האפשרות שמשטר בחסות הצבא בהנחות מסויימות למעמד הבינוני עדיין קיימת. האלטרנטיבה היא שתעלה, אם יתקיימו בחירות חופשיות ותקינות, התנועה של האחים המוסלמים הנתמכת ע"י ההמונים ותשלוט באופן ישיר או עקיף אבל תתנגד פחות או יותר לאינטרסים של ארה"ב וישראל.

  6. השמאל השפוי הגיב:

    שתי מדינות לשני עמים – רק טרנספר יביא שלום.
    מדינה פלסטינית בגדה המערבית ובעזה תאלץ לקלוט את כל הערבים החיים במדינה ישראל.
    ישראל תפנה את כל היהודים החיים בגדה המערבית.

  7. גדעון גיתאי - לאחראים על האתר הגיב:

    לא ציפיתי שהאחראים או הווב מאסטר יכניסו תגובות מסוג "רק טרנספר יביא שלום". לימין מנוסח "כך" או ליברמן יש דו והותר אתרים משלו… גם איני שייך לאלה הטוענים ש"מק"י כמו מפלגות קומוניסטיות נוספות, היא מפלגה בורגנית שמזדנבת אחרי האימפריאליזם האמריקאי", ובטח לא לידי "דרור הנאור". ציפיתי לנהל ויכוח עניני עם ידידי חד"ש ומק"י. התאכזבתי.

    • שוש קירח הגיב:

      שתי מדינות לשני עמים – רק טרנספר יביא שלום.
      מדינה פלסטינית בגדה המערבית ובעזה תאלץ לקלוט את כל הערבים החיים במדינה ישראל.
      ישראל תפנה את כל היהודים החיים בגדה המערבית.

      גם בקריאה שנייה נשמע כמו הצעה פרקטית המתייחסת להבנתי גם לטרנספר של היהודים
      למרות העברית הקלוקלת והקרבה לתפישה של ליברמן, זוהי עדיין נקודת מוצא כלשהי לדיאלוג ונטולה גידופים, ועם זאת אף מתייחסת באופן עקיף לנושא המאמר.

  8. אמנון נוימן הגיב:

    ראובן ,מאמרך מבטא אמנם את ההתפתחויות האחרונות בעולם הערבי וגם חידש לי ביחס לתנועות הפועלים במצרים אך מכאן להקיש על ההתפתחויות האפשריות המרחק גדול כדברי הפתגם : נחיה ונראה אמר העוור. אפשר לקוות ,שהתפתחויות יהיו כפי שאנו חולמים .
    נראה , שגדעון גיתאי , והמתכסה בשם " לא להסחף "מעריכים נכונה את הפרובלמטיקה של עליית משטר חדש יותר דמוקרטי שיאפשר להעלות ולפתח חוגים שאנו חפצים ביקרם ובנצחונם . אני איני מוטרד ביחס לעם המצרי בן הששת אלפים שנה הוא ימצא את דרכו ביחוד לאחר הפיכה זאת . אותי מטריד העם המסכן כאן שהולך ומסתבך בדתיות פאשיסטית שאין ממנה מוצא ואין גוף או קבוצת אנשים שתתמודד עם מה שמתרחש הארץ . יתכן שהתהליך הוא חיובי הוא מוריד את המסווה מפרצופה של הציונות ההומניטרית לכאורה שעשתה מעשי נבלה במשך שנים והתכסתה במעטה של ליברליזם . לעניות דעתי רק התנתקות של השמאל מהסיסמא שתי מדינות לשני עמים והסבר יסודי לפחות לאינטליגנציה הפתוחה לשנוי בארץ , שללא שנוי יסודי בגישה משמע, אין מקום לשתי מדינות אלא, יש להקים מדינת כל אזרחיה , לערבים הדבר לא בוער אך לנו היהודים הדבר בחיינו. מצפה לתגובתך.

  9. שום בצל הגיב:

    לאמנון נוימן:
    1. מעשה הנבלה הללו שכה נהירים לך אינם מוכרים ע"י רוב הציבור.
    2. אני מסכים למשפט האחרון שלך, רק בהיפוך מקומות:
    "…, אין מקום למדינת כל אזרחיה, יש להקים מדינה פלסטינית לצד ישראל. …"
    אגב, מאותה סיבה בדיוק.

    לק.א.:
    1. מעניין, 99.9% מהאנשים כאן (קרי תושביה היהודים של הארץ…) צריכים היפוך של 100% בכיוון
    המחשבה שלהם.
    2. מה אם ההיפך? מנין ההבנה האבסולוטית שהצדק עימך?

    • קורא אנגלי הגיב:

      לשום בצל,

      1. אין שום צורך בשום דבר. העם כולו יכול לעלות בלילה לראש הר מירון ולרקוד עד הבוקר.
      2. אינני צודק בכלום. למען האמת אינני יודע אפילו את שמי. נחתתי מהירח לפני חודש וחצי.
      3. בכלל לקח לי שעה להבין כיצד לרשום את התגובה הזו.
      4. עדיף שתתעלם ממני.

  10. גדעון גיתאי - משיב ל"נצרתי" הגיב:

    האם "נצרתי" מכחיש את העובדה שהתנהלות ממשל רמאללה היא בגידה באינטרס של השלום הצודק, שעליו אנו בשמאל נלחמים שנים? האם אינו טועה בתגובתו? הרי ממשל רמאללה וממשלת ישראל אחראים י-ח-די-י-ו לאי-השגת הסדר שלום צודק. ממשל אבו מאזן וה"סאנשו פאנצ'ו" שלו, סאיב עריקאת, הוא ששיחרר את ממשלת אולמרט-ליבני ופטר אותה מכל התחייבויותיה כלפיהם. וכאשר מק"י ומפלגת העם הפלסטיני מנסים לפזר מי-קולון כדי להסתיר את הריח הרע הנובע מהמ"ומ והמום, הם עושים טעות נוראה. "נצרתי", שהוא אחד מראשי חד"ש צודק באמרו ש"העם הפלסטיני סבל דיו, מהיד הקלה על ההדק בהטחת האשמות כבדות כאלה". נכון אין זו אשמה קלה. היא כה כבדה שגם סאיב עריקאת אולץ להתפטר, או הוקרב למען שהכביסה המלוכלכת תראה כאילו היא נקייה, וכאילו מדובר בטעות של חבר אחד בהנהגה הפלסטינית. "נצרתי" טוען "שאש"ף מייצג את החתירה לשלום שמבוסס על פשרה היסטורית בין שני העמים". אבל האם למען להשיג את הפשרה הוא צריך להקריב הכל, תמורת כלום? – לי נראה שמאש"ף נשארו רק "הסיסמאות שמקובלות בכל העולם" ושאין סיסמאות ריקות, פלאקטיות וחסרות כיסוי יכולות להנהיג עם. אנחנו בשמאל, שמאמינים בערכים אוניברסאליים, בחוקי העולם ודורשים את קיום החלטות מועצת הביטחון של האו"ם שהן חלק מהחוק הבינלאומי, דורשים שהסיסמאות יהיו מבוססות על אמת ושבפועל גם יכתיבו את התנהגות ההנהגות. כך הם ידברו אל לבו של כל שוחר שלום וחירות בעולם, ויאחדו את ההמונים תחת דגל של אמת. "נצרתי" מעלה את השאלה "אם אבו מאזן וויתר כל כך, למה לא קפצה ממשלת אולמרט על המציאה???" – שאלה מצוינת. את התשובה האקטואלית סיפק הוטו שהטילה ארה"ב אתמול על הצעת הגינוי להתנחלויות. 14:1 ארה"ב וישראל — נגד כל העולם! הוטו מחזק ומוכיח לכל מי שעייניו בראשו שדיונים ומ"ומים עם ממשלות הימין המנחל הם חסרי כל סיכוי. זה רק מו"מ על מום בין ישראל והמשת"פ ברמאללה, בחסות ארה"ב שהקימה לאבו-מאזן צבא שמשמש לדיכוי המתנגדים לדרכו, לצד המוחבאראת שפועל כמשת"פ של השב"כ. מק"י חייבת לומר לשותפה ההיסטורית "מפלגת העם הפלסטינית" בראשות ג'סאן חטיב: די. הסירו תמיכתכם בממשלת המשת"פים.

  11. אנג'לו איידן הגיב:

    כל מרקסיסט כפי שעל המרקסיסט להיות שקורא "במאמרים של הוגי דעות שמאליים שפורסמו לאחרונה באנגלית ויש בהם ניתוח מעניין של ההתפתחויות מנקודת ראותו של השמאל" (בלשן של ראובן קמינר), וקוראה את המאמר הזה של החבר קמינר, מקבל עוד המחשה על מרקסיסטים בלתי מוצלחים. האחרונים, פשוט לא מסוגלים ללמוד מהניסיון ומהמחקרים של אנשים אחרים. הם גם לא מסוגלים להסיק מסקנות מהניסיון של עצמם וגם לא לערוך מחקר במו ידיהם. המאמר של קמינר מצביע על כך שהכותב קלט את השולי במאמרים שהוא בעצמו מציע לנו לקרוא.

    לכן אין זה פלא שהרבה מרקסיסטים לא מסוגלים לקלות לא רק את מה שקרל מרקס ניסה להבהיר, אלא גם את ההבהרות של אנגלס, לנין, מאו וסטלין. וזה כי הקריאה שלהם ממהרת לסיים אותה, ולא זוכה ללמוד את הכתוב: הם סומכים על יכולות דמיוניים בקיבולות של המוח האנושי. בחלקם, הם אינדיבידואליסטים סובייקטיביים. האחרים – גרוע מזה.

  12. גדעון גיתאי - משיב לאנג'לו איידן הגיב:

    הפעם היה קשה לפענח ולפצח את התוכן בתגובתך. האם אתה "מלא כרימון" על ידידנו ראובן קמינר? ואם כך מדוע? מי הם "האחרונים" ומי "המסוגלים"? על כל פנים אנג'לו, למד לקלוט את מה שאתה רץ לבקר.

  13. מלירן הגיב:

    חוץ מזה מה רע בהעברות אוכלוסייה כדי למנוע מצב של דו לאומיות ?
    מצד אחד כולם טוענים שצריך להזיז את המתנחלים …מצד שני מקדשים את גבולות שביתת הנשק 1949
    הפיתרון ליצור אזורים עם רוב דומיננטי לכל צד ימנע את מלחמת האזרחים הבאה

  14. אנג'לו איידן הגיב:

    לגדעון גיתאי ערכה רבה, במיוחד על תשובתך ל"נצרתי" בנוגע ל-"התנהלות ממשל רמאללה". אני מסכים כי קשה לנסח במדויק את העמדה הנכונה, אבל על האחרונה להזדהות עם רוח דבריך וגם עם חלק מדבריך על עמדתה של הלשכה הפוליטית של מק"י בנוגע ל-"עיתוי ההדלפות" ב-אל ג'זירה ובנוגע לספסור שלה על מטרותיהן של אותן "ההדלפות".

    אני גם מסכים שדברי לא ברורים למי שנמנע ממנו/ה לקרוא את המאמרים המוצעים על-ידי החבר קמינר במאמרו. השוואתו של זה האחרון עם המאמרים האלה חיונית לבהירות תגובתי. הרי שכאן מקום צר לביקורת מפורטת על התעלמות קמינר מההסברים המרכזיים של הפרופסורים במאמרים האלה. דרך אגב, גם הסברים אלה מגלים מוגבלות מסוימת, ועליה אתייחס ברחבה בבלוג שלי בעוד חודשיים.

    ועכשיו לשאלותיך:
    "ידידנו ראובן קמינר" נמצא במערך של השמאל. זה עושה אותו בן-ברית (לא ידיד) של כולנו. בנוסף לכך הוא טוען כי הוא מרקסיסט. על כל בן-ברית שמאלי, בהיותו כזה, לשאת ולהתמודד עם הביקורת השמאלית. הביקורת המרקסיסטית חריפה יותר כלפי המרקסיסטים.
    בין "האחרונים", שהם "מרקסיסטים בלתי מוצלחים", נמצאים גם מחברי גילוי הדעת (למעלה) של הלשכה הפוליטית של מק"י. וזה לא רק לאור מה שנדון כאן, אלא גם עקב הנוחות (לנוכח מחסור בביקורת) בה מנהיגי מק"י מוצאים לנכון להציג את המפלגה כ-"בורגנית שמזדנבת אחרי האימפריאליזם האמריקאי" והציונות: ייצוג שהצליח להפוך נכים (או לבודד) את המרקסיסטים "המסוגלים" לאמת את המציאות הממשית – דבר בסיסי למען התמודדות מוצלחת בעימותים המצפים לכוחות השמאל.

הגיבו לגדעון גיתאי על המהפכה הערבית, כפי שהיא משתקפת בדיווחי "אל-ג'זירה"

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים