הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 בפברואר, 2011 11 תגובות

אלה היו 18 יום שבהם העולם עצר את נשימתו ועקב אחרי המהפכה במצרים. מצרים הפכה לציר העולם. היו רבים, ובמיוחד החכמים מכל היסטוריונים ממסדיים, עיתונאים יודעי כל ודוברים בשם דעת הקהל, שחשבו שמהפכות יצאו מן האופנה, שהן כבר לא מתרחשות אלא בזכרונותיהם של רדיקלים זקנים המתקשים להיפרד מזיכרונות ילדותם. למרבה ההפתעה, גם כיום אירועים גדולים מכוננים במהפכות שלפעמים הן אלימות ולפעמים הן פחות אלימות. הסיבה הפשוטה לכך היא ששינויים יסודיים ואמיתיים לטובת העם מושגים (אם בכלל) רק אחרי מאבק עיקש, ולא הודות לרוחב ליבם של השליטים. המהפכה נשארת לרוב האמצעי היחיד לשינויים חברתיים אמיתיים. לכן, מיד כשפורצת מהפכה תגובת השלטון היא: שמירה על יציבות, שמשמעותה היא לחזור למצב הקודם מתוך רגיעה וזהירות, ולזרוק לציבור פירורים כלכליים וחברתיים מעטים ככל האפשר.

המהפכה המצרית היא מהפכה אמיתית הנישאת בידי המוני העם המצרי מכל שדרות הציבור, אך בעיקר על ידי הצעירים. לקראת סופה הצטרפו גם הפועלים ממפעלי הפלדה אשר שביתתם הנחיתה את המכה האחרונה על משטר מובארק.

במובנים רבים המהפכה המצרית מזכירה את המהפכה הצרפתית. סיסמת המהפכה הצרפתית הידועה חופש, שוויון ואחווה תואמת להפליא את שאיפות המהפכנים במצרים ובפרט הצעירים שבהם: מאבק נגד שלטון עריץ, החופש להיטיב את תנאי חייהם ואפילו האחווה הגדולה אשר נוצרה בין המהפכנים (קראו את עמירה הס המדווחת על כך מכיכר אתחריר. השפעה נוספת של המהפכה הצרפתית ניכרת ביצירת לאומיות אינטגרטיבית מתקדמת אשר מניעה גם כיום את ההפגנות המלכדות את שדרות העם השונות: מוסלמים סונים ושיעים, קופטים ונוצרים אחרים כולם למען המהפכה.

אך יש לזכור: מהפכות הן תנועות חברתיות שבהן מתגוששים מעמדות שונים עד לגיבושם החברתי החדש. תהליך הגיבוש אורך זמן לא קצר. המהפכה הצרפתית נמשכה לפחות ארבע שנים מהפלת הבסטיליה ב–1789 עד לתפיסת קרקעות האריסטוקרטיה בידי האיכרים ב–1793.

גם המהפכה הרוסית עברה שני שלבים עיקריים: תחילה הוקמה ממשלת קרנסקי (1917) שהמשיכה את מלחמתן של בנות הברית המערביות. בשלב הבא נתפס השלטון בידי הבולשביקים שהפסיקו את המלחמה, ולאחר מכן פרצה מלחמת אזרחים שנתמכה על ידי ארה"ב ורוב מדינות אירופה שתמכו גם בפלישה צבאית לרוסיה.

בשני האירועים ההיסטוריים הללו הכוחות השמרניים ששלטו באירופה התנגדו בכל כוחם לשתי המהפכות. נגד המהפכה הצרפתית חברו כל בתי המלוכה באירופה, וכיום, בשם הסיסמה "חופש ודמוקרטיה" מנסים הכוחות השמרניים והניאוקולוניאליסטיים לעצור את התפתחותה של המהפכה המצרית. מהפכה זו עברה עד כה רק את השלב הראשון, אבל הוא חשוב מעין כמוהו. העם גירש את הרודן מובארק והוכיח את נחישותו, וחשוב לא פחות מזה במהלך המהפכה הוא למד להכיר את כוחו ולבטוח בעצמו.

האויב היא ארה"ב

האויב הגדול של המהפכה המצרית היא ארצות הברית. אני מניח שכאן ירימו כמה מקוראי את גבותיהם וישאלו, איך אפשר להאשים את ארצות הברית בשעה שהנשיא אובמה דרש עוד בשלב הראשון של המהפכה את התפטרותו של מובארק? תשובתי היא שצריך להבין סוףסוף שאובמה הוא אדם לכל עת, או יותר נכון אדם לכל נאום. מי לא זוכר את כל נאומיו בענייני הסכסוך אצלנו? החל מדרישתו להפסיק מיידית את ההתנחלויות, עבור בדרישה להקפאתן למשך חודשיים תמורת ויתורים מפליגים מן הפלסטינים, וכלה בשתיקתו (בינתיים) ביחס להמשך הכיבוש יחד עם המשך אספקת נשק חדיש לישראל. כך גם נאומו בקהיר, שבו הבטיח לפתוח ביחסים חדשים עם העולם הערבי, היה אוסף של מילים ריקות ללא שינוי במדיניות האמריקאית. ב-18 הימים הראשונים למהפכה הצליח אובמה לזגזג בנאומיו בהתאם לאינטרס האמריקאי. תחילה הוא דרש את התפטרותו של מובארק, בהנחה שימיו ספורים וכך תשמור ארה"ב על יוקרתה במהלך המהפכה; אחר כך הוא הנמיך את עוצמת הדרישה הזאת. בימים הספורים שבהם היה נראה שהמהפכה נמצאת במשבר נשלח למצרים שגריר ארה"ב במצרים בתקופת הנשיאים רייגן ובוש האב, פראנק ויזנר, הידוע בתמיכתו במובארק. את תמיכתו הביע ויזנר בפומבי ובאי זהירות לפני שליחותו. אובמה הביע את ציפיית ממשלו למעבר שלטוני נטול זעזועים. יש להבין שאובמה אינו מבטא את עצמו אלא את המדיניות האמריקאית שמטרתה ברורה: להחליף כמה אנשי צמרת ולשמור על המשטר המצרי, תוך הגנה נואשת על הכוח האמריקאי באזור, והתנגדות לכל שינוי חברתי אמיתי. אין לזלזל בתמרוניה של ארצות הברית ואין לקבל את עצותיהם של החכמים בלילה אצלנו המסבירים לאמריקה שהיא לא מבינה את המזרח התיכון או את התרבות המצרית, כדברי מובארק. האמריקאים מבינים היטב שהעם המצרי שואף לשינויים חברתיים ופוליטיים אמיתיים, ובהם את הסתלקותם שלהם מארצם ומאזורנו. ארה"ב תשתמש אפוא בכל תרגילי ההסברה (למען הדמוקרטיה), ובעיקר בקשריה עם הצבא המצרי, כדי לא לתת למהפכה "לגלוש לכאוס", או במילים אחרות, כדי לא להגשים את חלומו של העם המצרי.

העמדת הפנים של ארה"ב כאילו היא בעד דמוקרטיה במצרים היא שקר והולכת שולל. שלושים שנה השליט מובארק במצרים שלטון רודני ושלילת זכויות אזרח תוך עוני ומחסור נוראים לעם. האם ארצות הברית לא ידעה על כך? האם היא נקפה אצבע לשינוי? עד אתמול היה מובארק ידיד נפשם. לבוא היום ולהציג את עצמו כפי שעושה אובמה כמגן על הדמוקרטיה, זו דמגוגיה נבובה לחלוטין. אפשר להבין את הכוחות השמרניים בכל העולם, ובראשם את ארצות אירופה, המוחאים כף לאובמה. אבל קשה להבין את אנשי השמאל בארץ ההולכים שולל אחרי הדמגוגיה הנשיאותית הזאת. לא נראה לי שההמונים בכיכר אתחריר יפלו במלכודת הזאת. ניסיונו של עומר סולימן לנכס לעצמו את המהפכה נענה בזעם המתקוממים: "את המהפכה אנחנו חוללנו!"

השאלה הנכונה אשר נשאלת רק לעתים רחוקות במקומותינו היא מדוע ארצות הברית מתאמצת כלכך לשמור לעצמה את מצרים, וכך גם ארצות העולם הנשלטות על ידה והתלויות בה (כולל ישראל והרשות הפלסטינית) ? האם מישהו יכול לעלות על דעתו ש-700 הבסיסים הצבאיים שארה"ב הקימה ברחבי העולם ותקציבה הצבאי הגדול מכל תקציבי שאר העולם כולו נועדו להגן על הדמוקרטיה או על זכויות אדם ? האם אמריקה, שתמכה ותומכת בכל הדיקטטורות שבתחום השפעתה, היא "מנהיגת העולם החופשי" ? התשובה פשוטה. ארה"ב היא האימפריה הגדולה בעולם, שמעצם מהותה שואפת להתפשטות, למקורות גלם (נפט למשל) ולרשת צבאית הפרוסה אפילו בארצות הנידחות ביותר.

מצרים נמצאת בתוכה של ההיערכות האימפריאלית הזו. היא אבן פינה במערך השליטה על המזרח התיכון הערבי, על אוצרותיו ועל נתיבי התחבורה המרכזיים. לכן היא זכתה במענק אמריקאי של כ-3 מיליארד דולר לשנה שהתחלקו בין הצבא ובין האליטה השלטת. "אימפריאליזם" היא מילה הנדחית אצלנו בשתי ידיים, אך יש לקוות שכשם שהסתגלו כאן למלה "מהפכה" כך יסתגלו גם למילה הזאת.

האם ישראל שואפת לדמוקרטיה במצרים ?

התשובה היא לא. דמוקרטיה במצרים היא הדבר האחרון שישראל שואפת לו, והאמת היא שהיא מפחדת ממנה יותר מכל. ואמנם, ישראל צריכה לחשוש ממצרים דמוקרטית שתהיה קשובה לרצון העם. שום משטר דמוקרטי במצרים לא יסכים להתנהגותה של ישראל במזרח התיכון כפי שעשה זאת הרודן מובארק. דמוקרטיה לא תוכל לקבל הסכם שלום, שהיה מקובל על מובארק, לפיו אין לפלסטינים זכויות. מצרים דמוקרטית לא תוכל להסכים להמשך הכיבוש, ואפילו לא להיותה של ישראל בסיס אמריקאי או שוטר הממונה על ידי ארה"ב במזרח התיכון. ישראל גם לא יכולה לצפות ששלטון דמוקרטי מצרי יעמוד מנגד לנוכח טבח נוסח "עופרת יצוקה", או שהיא תצטרף לסגר על עזה. זו הסיבה לכך שישראל הרשמית נבהלה כל כך ושלחה מיד עם תחילת ההתקוממות הוראה דחופה לכל שגריריה בעולם להסביר את החשיבות שבהמשך שלטונו של מובארק.

איש אינו יכול לחזות את המשך המהפכה, אך ברור שהמכשול המרכזי עלולה להיות ברית אמריקאית עם הצבא המצרי. אסור לשכוח שבהתקוממות המצרית היה זה הצבא שבלם את כיבוש השלטון בידי העם, כאשר חסם את אתרי השלטון בעיר בפני ההמון הזועם. גילויי הידידות שנראו בכיכר בין המתקוממים לחיילים מנעו, כנראה, שפך דם אך יחד עם זאת הצבא הוא זה ששם חיץ בין המפגינים למוסדות השלטון. בלעדיו ההמונים היו פורצים מזמן למוסדות השלטון, ובכללם בנייני הטלוויזיה, וכובשים את השלטון.

מתי אצלנו ?

אין צורך להכביר מילים על מצבה הקשה של אוכלוסיית ישראל, אך הדרך אל שינוי התודעה בישראל עדיין ארוכה. מתי, למשל, יבינו תושבי שדרות שהסכנה האורבת להם אינה טילי הגראד מעזה אלא מדיניותה התוקפנית של ישראל שמעוררת את שיגור הטילים ? מה שברור הוא, שהמהפכה המצרית הראתה לפתע שגם דברים שנתפסו כבלתי אפשריים עשויים להתרחש במציאות. האם גם שינויים מהפכניים אצלנו ?

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. vasluianu הגיב:

    ישראל היא האויב הגדול ביותר של העמים במזרח הקרוב אחרי ארה"ב. כמובן שהיא גם האויב הגדול של כל קידמה בסביבתנו. היא משליטה טרור לא רק נגד העם הפלסטינאי, גם על כל הסביבה באיומי מלחמה.
    עצם ההתישבות הקולוניאליסטית מראשיתה היבה איום על כל הסביבה. בנסיון להתבססות הקולוניזציה ישראל, שלוחת האימפריאליזם התחצשה ומתחמשת בנשק השמדה המונית המהבה איום עלינו כאן,על המזרח התיכון וסקנה לשלום העולם ממנהיגים דספרדוס.

  2. אנג'לו איידן הגיב:

    שמואל אמיר, כמו בכל מאמר שלך, גם הפעם אתה מעלה את השאלות המרכזיות, בוחן אותן ונעצר בדיוק לפני בירור פתרונותיהן. ברור שהמאמרים הם חייבים להיות תקציר, אבל למה אין אפשרות להשלים אותן באמצעות תקציר של פיתרונות? נכון שיש חשיבות בכך שהקוראות/ים יפעילו את "שרירי המוח", אבל מה היא הסיבה המונעת "הפעלה" כזו לנוכח תשובות מוכנות? אפשר לענות על שתי השאלות הללו על-ידי הסברים שונים. למשל, נמהרות יכולה להסביר. חשש בפני תגובות מבוססות על המקובל בשמאל שלנו – מקובל ששופך רפש על המסרבים לו, ולא מצטמצם בהרמת גבות – גם מסביר התנהגות זו. אבל, מה שמציב את ההחרונה על המישור המעשי, מעל כל ההסברים (כמו זה המגלה עיוורון מחמת תקוות), אפילו נכונים, הוא הנימוק המודע בכך שאתה מותיר את עצמך נטול כלים חיוניים לפתור את אותן השאלות.

    אי-אפשר 'לחזות את המשך המהפכה' בלי להבהיר, למשל, את מהות 'הכוחות השמרניים והניאו-קולוניאליסטיים' ואת מהות הכוחות שמתעמתים מולם; בלי להבהיר כי מדובר במהפכה בורגנית, של הבורגנות הלאומית (national) המצרית, של בעלי הון יצרני בעיקר, זו הנאלצת להתחרות עם עוצמות כלכליות אדירות של ההון הפיננסי, הזר והמייצא את עצמו למען השקעות חמסניות. בלי להבחין כי בתוניסיה המהפכה מאורגנת אלף מונים טוב יותר מזו המצרית, לא נהייה מסוגלים להקדים ולנחש את מימדי הפשרות או, נכון יותר, את טווח הנסיגות והמתקפות המצפות להתקדמות המהפכנית והלאומנית המצרית מול החונטה הצבאית (שהיא מאורגנת טוב יותר מהמהפכה התוניסאית באלף מונים).

    בירורים כגון אלו מסייעים לנו בבניית ההתארגנות ושאר ההכנות (חשובות מאוד ולא מעטות) הנחוצות לכש-'יבינו תושבי שדרות שהסכנה האורבת להם אינה טילי הגראד' ומה בעצם מכריח את מדינת ישראל לנקוט ב-'מדיניותה התוקפנית' – המעמד המכתיב אותה לקברניטי המדינה על פי האינטרס הנגד-מהפכני, הרב-לאומי, האנטי-לאומני, שלו, זה שלא מוותר על רווחים הולכים וגדלים (שלא לדבר על פשרות להקטנתם).

  3. בטטה הגיב:

    לא בבית ספרנו .כאן זה לא יקרה כי הצבור בארץ הנו גזעני,לאומני,צר אופקים ומפוחד וניתן בקלות לסבן אותו עם גמדים וציצים בטמבלויזיה ובאיזה מבצע צבאי כמו הפצצת הכור בעיראק ,שהיום ברור כי לא היה מבצעי כלל ונועד לשמש דחליל הפחדה בידי סדאם חוסיין.

  4. רונית הגיב:

    אנג'לו שלום,

    כתושבת שדרות, גם אני חושבת שאפשר וצריך להעביר מסר ותמונת מציאות חלופית בשדרות
    לזאת הישראלית הצה"לית המטילה את האחריות לתוקפנות על הפלשתינאים ולא על מי שפתח בה – ישראל.
    אבל אם באמת מתכוונים להסביר בשדרות את הקשר בין הכוחות הכלכליים העומדים מאחורי התוקפנות הישראלית. ואת הקשר ביניהם לנפילת הגראדים,צריך להיות יותר ברורים ולא להניח כי כולם מכירים את העגה ואת הניתוח המרקסיסטי
    ולבנות הסבר מציאות החושף את האינטרסים והכוחות הכלכליים העומדים הן מאחורי הסבל בשדות בגדה ובעזה. הייתי שמחה למצוא פה מאמר בנושא.

    • אנג'לו איידן הגיב:

      רונית שלום, רוב תושבי שדרות ורוב תושבי השכונה שלי חשים אינסטינקטיבית (בשביל זה, הם לא צריכים את מרקס כי התרוששותם הוא כבר רב. בהקשר זה, מרקס חיוני למתרוששים המלומדים אשר, מחוסרים אינסטינקטים, מגדלים ציפיות שאפתניות לשווא) את קיום של "הקשר בין הכוחות הכלכליים העומדים מאחורי התוקפנות הישראלית. ואת הקשר ביניהם" לבין הפעילות המהפכנית של חלק מהפלסטינים. גם לתושבים שלנו נטייה להתקומם.

      אותה הנטייה צמחה משך שנים והתפתחה אצל המצרים שהתקוממו לאחרונה. הפחות אמיצים שביניהם ראו את האומץ של פעולות האלף הראשונים וחשו בתוחלתו התכליתית והמעשית – לכן הצטרפו לפעולות האלה. אחרים, עוד פחות אמיצים, אבל יותר אחראיים למשפחותיהם, ראו את הצטרפות הזו והפכו אותה למהפכה. במהרה, כולם יבינו כי זה לא מספיק, כי חיוני להשלים הכנות מאורגנות היטב (רצוי לפני) כל מהלך בנפרד וכל המהלך בכללותו.

      אחת ההכנות החשובות האלה הושלמה לפני המהפכה הטוניסאית: התארגנות מגוונת ורחבה של האופוזיציה לשלטון. אפילו הם יבינו שגם גיבוש למפרע זה של המנהיגות לא מספיק. יבינו שיש צורך במנהיגות מסוגלת במוכנות שלה להוביל את שאר המנהיגים. אני לא יהיה מופתע לגלות שהתושבים שלנו חשים כבר היום בצורך הזה.

      אז מה לפי הניסיון שלך, בחברה מחולקת אפליות חומריות בין יהודים לערבים, תושבי שכונות יהודיים (אולי בעלי אינסטינקט מפותח עד כדי כך. חלק יודעים מכוון שהשמאל הישראלי לא מפסיק להתרברב על כושר מנהיגותו ללא גיבוי של הוכחה) נכונים לעשות מעבר למה שכבר עושים כאשר אפילו לא רואים מספיק אמיצים יהודיים שמנסים לפלס מעשית את הדרכם? על-פי הניסיון שלי – כמעט כלום. לכן עלינו לסייע בהם לעשות את ה-"כמעט כלום" הזה במקביל להכנות שרמזתי עליהן קודם לכן.

      בנוגע ל-"הסבר מציאות החושף את האינטרסים והכוחות הכלכליים" מצידי, לקראת יום הניצחון על הפשיזם, אני מכין קוץ ארוך בבלוג שלי (financend).

  5. קורא אנגלי הגיב:

    שם המשחק הוא פשעי השלטון.
    התעוררות דמוקרטית במצרים אכן נתפסת כאסון בישראל הפושעת.
    במצב זה עלול ("חלילה") הציבור הנבוב לקלוט שלערבים ולמוסלמים ולאיסלם אין בעצם קרניים.
    ושהקרניים נמצאות במקום אחר – קרוב, ממש מתחת לאף…
    לשם כך שוקדים זה זמן פושעי-ישראל (בישראל ומחוצה לה) על מסע איסלמופובי אדיר.
    בלונדון, בוושינגטון ובירושלים פועלים נואשות להשנאת מוסלמים במסע עקבי להצדקת מלחמות העבר, ההווה והעתיד. פושעי המלחמה חשים באפשרות העמדה עתידית לדין ויעשו הכל כדי לגרור אותנו למלחמת "דת". לכן דמוקרטיה ערבית מסוכנת עבורם יותר מפצצה איראנית.
    בעייתינו היא פושעינו. או שמא יותר נכון יחסינו אל פושעינו.

  6. שי לשישי - מששת רובינזון - בתעלת סואץ הגיב:

    כל עוד הכוח שלהם קיים -הם יכולים לשים קצוץ על העולם- ומחר? ומחרתיים?
    — זה נכון לרוב, ולפעמים גם לא. "שינויים יסודיים ואמיתיים לטובת העם מושגים (אם בכלל) רק אחרי מאבק עיקש, ולא הודות לרוחב ליבם של השליטים" פוסק שמואל אמיר. הוא גם צודק כשהוא קובע ש"בשם הסיסמה 'חופש ודמוקרטיה' מנסים הכוחות השמרניים והניאו-קולוניאליסטיים לעצור את התפתחותה של המהפכה המצרית', כדי שזו תתאים עצמה לדרישות ה"איפמריאליזם הנאור" מיסודם של אובמה ושותפיו בישראל. אם אנו עוסקים באובמה כדאי להזכיר שהוא הוסיף כ-240 מיליון דולר מכספי מדשלם המיסים האמריקאי, והקדיש אותם להידוק המצור על אזרחי עזה בעזרת בניית מחסום תת-קרקעי מתחת לצד המצרי של "ציר פילדלפי". אובמה לא רק הצליח לזגזג בנאומיו, אלא אפילו בחתירתו התת-קרקעית לעזרת המצור. אכן, אובמה ושותפיו בוול סטריט חוששים שהמהפכה "תגלוש לכאוס" ותקטין את רווחי חברות הנפט, וגם תחסום את שאיפות שטות ההתפשטות הציונית וגזל הנדל"ן הפלסטיני.
    הניתוח של שמואל אמיר הוא טוב אך לוקה קצת בחסר, במה שאין בו. על חלק מהבעיות שיעמדו בפני ישראל עמדה, אם גם בצמצום מירב ארלוזורוב במאמרה ב"דה מארקר". היא הסבירה כמה חסך השלום הנפרד לתקציב המדינה. אם איני טועה בחשבוני הסכום מגיע ליותר מ-10.000.000.000 דולר רק השנה, וייתכן שהסכום גדול הרבה יותר. לכו וחשבו כמה חסך השלום הנפרד לישראל מאז 1977.
    מדובר במאות מיליארדים של דולרים! לכן ניתן לומר שהשלום הנפרד עם מצרים [וממלכת ירדן] הוא שאיפשר את הקמת ההתנחלויות ברחבי השטחים המוחזקים [קרי – הכבושים]. זאת הבין גם ראש ממשלת חירות, מנחם בגין, כשחתם ללא היסוס עם סאדאת על ההסכמים. לכן ממשלת ישראל, שהיא סרבנית שלום נטו, חוששת מהמהפך במצרים ולכן פועל אובמה להחלשת והאטת התהליך.
    איתות נוסף לברדק השורר בממשלת ביברק קיבלנו היום, כאשר סר החוץ איבט "שומר הבארים" ליברמן, יצא נגד מעבר ספינות חיל הים האיראני בתעלת סואץ, בטענה שזוהי "פרובוקציה". הוא לא הבין שבכך הוא יוצר תקדים שעלול לפעול כבומרנג ולמנוע את המעבר בתעלת סואץ מספינות חיל-הים הישראלי.

  7. דינו הגיב:

    התחושה שאני מקבל מקריאת מאמרים והתגובות בגדה השמאלית היא משהו שמגדיר מחדש את המושג "סערה בכוס תה".

    אני כמובן לא מתכוון למה שקורה במצרים ועוד מדינות ערביות, שם זו בהחלט לא "סערה בכוס תה".
    אני מתכוון דווקא להתייחסות המוזרה ביותר לפן האמריקאי והישראלי הקשור לתהפוכות הללו.

    למשל במאמר הזה של שמואל אמיר, אומר אמיר ש"האויב הגדול של המהפכה המצרית היא ארצות הברית".
    כדי "להוכיח" את טענתו הנ"ל מביא אמיר ציטוטים מפיו של אובאמה, כאילו יש באמירות הנשיא האמריקאי אקט כלשהו החורג ממס שפתיים בלבד.
    ארה"ב תמכה במשטרו של מובארק, נכון, אבל האם היא עשתה דבר וחצי דבר כנגד המהפיכה?
    נאדה. לא כלום. לא במודיעין, לא בדיכוי המהומות, ובטח לא במה שאמיר מכנה "להחליף כמה אנשי צמרת ולשמור על המשטר המצרי".
    לא ברור מהי אותה "ברית אמריקאית עם הצבא המצרי" שעלולה להתהוות. האם הצבא המצרי אינו חזק או מצויד דיו כדי לסיים את המהפיכה בצורה אלימה, אילו רצה בכך?
    לשם מה הוא זקוק לברית אמריקאית?
    מה משמעות ההפחדה המוזרה הזו מבית מדרשו של שמואל אמיר?

    אין ספק שארה"ב תעשה הרבה כדי לגרום למשטר החדש במצרים להיות פרו-אמריקאי,
    וזהו דבר לגיטימי לחלוטין בדיוק כפי שרוסיה וסין עושות. כך נוהגות "מעצמות", אחרת לא היו מוגדרות כ"מעצמות"…
    אבל עד שלא נעשים צעדים כאלה ועד שלא מוכח שאלו צעדים שליליים – האמירה לגבי היות ארה"ב "אויב המהפיכה" היא אמירה חסרת בסיס.

    שמואל אמיר מעלה טענות כלפי חוסר המעורבות בעבר של ארה"ב במצב הפנימי במצרים
    כאשר היה שם "שלטון רודני ושלילת זכויות אזרח תוך עוני ומחסור נוראים לעם".
    זה היה יכול להיות ארגומנט כלשהו נגד ארה"ב אלמלא היתה גלומה כאן צביעות בסיסית:
    הטענות כנגד ארה"ב על הפלישה לעיראק (שלטון סדאם היה כידוע גרוע מזה של מובארק)
    וכנגד אפשרות הפלישה לאיראן מדברות בעד עצמן.
    אמיר מתבקש לא לדרוש מארה"ב את מה שכבר הביא אותו לשפוך עליה קיתונות של רותחין….

    אגב, אם ננתח את יחסי ארה"ב וטורקיה נגלה דווקא שבזמן שטורקיה היתה יותר וחילונית – כך שירת הדבר את האינטרס האמריקאי, אך ככל שהאיסלם צבר תאוצה בשנים האחרונות כך נפגע אותו אינטרס. מה שמוביל למסקנה שארה"ב (כדי לשמר ולשפר את מימוש האינטרסים שלה) תתמוך כמה שיותר בממשל מצרי חילוני ודמוקרטי,
    ושוב, עד שלא נעשה אף צעד למימוש השאיפה הנ"ל – אין טעם להאשים אף אחד.

    הדבר בוטה אף יותר בכל הקשור ל"מעורבות" או השאיפות הישראליות:
    אני דווקא שמעתי בכל כלי התקשורת כל פרשן ישראלי אומר שדמוקרטיה במצרים היא מבורכת,
    והפחד היחיד הוא מהשתלטות של האחים המוסלמים.
    היטיב לומר זאת בגל"צ ראש אמ"ן לשעבר, באומרו שעדיפה מלחמה עם מדינה דמוקרטית מאשר שלום עם מדינה טוטאליטרית.

    הרי גם מבחינה סטיסטית רוב המדינות הטוטאליטריות בעולם מגדירות עצמן כאויבות של ישראל (סוריה, איראן, לוב, צפון-קוריאה, תימן עודן) ואילו רוב המדינות הדמוקרטיות בעולם נמצאות ביחסים דיפלומטים ויותר מכך עם ישראל, אזי אין ספק שהמהלכים האחרונים במצרים, באם יסתיימו בדמוקרטיזציה של המדינה הם מבורכים ע"י רוב הישראלים.

    המסקנה המיידית היא שאליבא דשמואל אמיר כל תמורה בעולם באם היא רעה אזי היא באשמת ישראל וארה"ב, ואם היא טובה אז היא בניגוד לרצון ישראל וארה"ב. והדעה הזו "תוכח" באותות ובמופתים שאינם קשורים למהלכים בשטח.

  8. שי לשבת - עוד וטו של ממשל אובמה - ארה"בלוף וישראבלוף הגיב:

    כל עוד הכוח שלהם קיים -הם יכולים לשים קצוץ על העולם- ומחר? ומחרתיים?
    כך גם הוטו האמריקאי על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם. פעם אחר פעם ארה"ב "שמה קצוץ" על העולם. בעולם הוטו האמריאי נתקל הפעם ב 14:0 – חומה נגד ההתנחלויות. בעולם הערבי הבינו מזמן שהאויב הציוני נתמך ע"י אויב גדול יותר – שלמרות הצהרות של "תמיכה בדמוקרטיה" הוא אינו מתנגד לכפיית ההתנחלויות -שכולן בלתי חוקיות ע"פ חוקי העולם- כמו הכיבוש. אמיר צודק. "דינו" טועה. "כל תמורה בעולם באם היא רעה אזי היא באשמת ישראל וארה"ב, ואם היא טובה אז היא בניגוד לרצון ישראל וארה"ב". היום קיבלנו עוד הוכחה לכך.

    • דינו הגיב:

      כל מי שיכול – "שם קצוץ" על העולם. ארה"ב, רוסיה, סין, איראן, ולעיתים גם ישראל.
      מה חדש? מעניין כמה מתוך אותן 14 מדינות שהצביעו במועצת הביטחון של האו"ם משתטחות אפיים ארצה לפני כל החלטה של האו"ם.
      איך אמרת? "ומחר? ומחרתיים?" אוי ווי של ממש… העיקר שהציונות היא אויב העולם.
      היש צביעות גדולה מזו?
      אבל אתה לא לבד, המועצה לזכויות האדם של האו"ם גם חושבת כמוך ולכן הפכה לגוף מגוחך ולא רלוונטי.
      אגב, עדיין לא האשמת את ישראל וארה"ב בדיכוי המהומות באיראן ובלוב, וגם לא ברעידת האדמה בניו-זילנד.

  9. עפרה הגיב:

    שמואל תודה על מאמר מרתק ובעיקר על (עוד) איפיון של הפרשנות "מטעם" במדיה הישראלית החבוטה. ה"חכמים בלילה" ממשיכים לדקלם את התדרוכים היומיים של אמ"ן … כבר חמישים שנה ויותר.

הגיבו לרונית

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים