הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 בפברואר, 2011 5 תגובות

מותו הטרגי והמזעזע של השופט מוריס בן עטר ששם קץ לחייו לאחרונה, בביתו שביישוב מכבים, מעלה כמה שאלות: האם אפשר למות מעבודה? האם אפשר למות בעבודה? "עומס העבודה הכריע אותי", כתב השופט בן עטר במכתב ההתאבדות. מקורביו אמרו כי הוא לא עמד בעומס העבודה, זומן לשיחות אצל מנהל בתי המשפט ונשיאת בית המשפט, ואף הועבר לאחרונה לבית משפט אחר. בשיחות עמו הובהר לו כי הוא לא עומד בעומס, והשופטים הבכירים העירו לו על הפיגורים הרבים.

כמה עובדים מתאבדים בישראל כתוצאה מעומס בעבודה? כמה עובדים בישראל מתים כתוצאה מעומס עבודה? קשה לדעת. עובד אחד נהרג בישראל מדי שבוע כתוצאה מתאונת עבודה. בעשור האחרון לפחות תושב אחד שולח יד בנפשו מדי יום. כמה מהם התאבדו או נהרגו מעומס יתר? אין לדעת כי אין גוף בישראל ה"סופר" אותם. אמנם במשרד הבריאות יש מעקב די צמוד אחר מקרי התאבדות וניסיונות התאבדות וההתפלגות היא מרשימה ביותר: גיל, מוצא, מין… אבל אין בנמצא נתונים על עובדים מתאבדים. גם המוסד לבטיחות ולגהות, העושה רבות להפחתת מספר ההרוגים כתוצאה מתאונות עבודה, אינו אוסף נתונים בנושאים האלה.

זאת, חרף העובדה שכבר ב-2004 בית הדין הארצי לעבודה קבע שניתן לראות גם התאבדות של אדם המיוחסת לאירוע חריג בעבודתו כתאונת עבודה. קביעה זו של בית הדין ניתנה בערעור שהגישה אשתו של בעל חברה שנקלעה לקשיים כלכליים, מה שהוביל בסופו של דבר לטענת האישה, למות בעלה בהתאבדות. על סמך פסיקה קודמת שקובעת שגם פגיעה נפשית עשויה להיות מוכרת כתאונת עבודה, קבע בית הדין כי ניתן לראות במעשה ההתאבדות ובמוות בסופו, המשך ישיר של תאונת העבודה. במצב כזה, תאונת העבודה הינה פגיעה נפשית שאירעה לעובד בעקבות אירוע חריג בעבודה, ופגיעה זו היא שגרמה להתאבדותו והביאה למותו.

הלכה משפטית נוספת נקבעה בעקבות התאבדותו במאי 1996 של שמואל עדה, שעבד כנהג פינוי אשפה במחלקת התברואה של עיריית ערד. עדה נמצא תלוי ללא רוח חיים במחסן המחלקה. סמוך לגופתו נתגלה מכתב בזו הלשון: "לאברהם שטרית, אתה התנהגת אלי כמו עריץ.. מעניין למה כולם עושים מעל 80 שעות נוספות ואני, ותיק לא פחות מדורון – 20 שעות. מעניין למה… אתה יכול ללכת לרופא שיניים לילדים ואני לא יכול ללכת לבדיקה". אלמנתו של עדה פנתה למוסד לביטוח לאומי וביקשה כי זה יכיר בבעלה כנפגע עבודה וישלם גמלת תלויים. בפנייתה למוסד תיארה האלמנה "התעללות ללא גבול" שעבר בעלה מידי הממונים עליו כאשר שב לעבודה לאחר התקף לב.

moris

הממונים עליו, סיפרה האלמנה, קיפחו אותו בסידור העבודה, מנעו ממנו שעות נוספות, הנחיתו עליו קו נסיעה קשה ולא איפשרו לו יציאה להפסקת צהרים. הטיפול התרופתי שקיבל המנוח, הסבירה האלמנה, חייב אכילה בזמנים סדירים, וחוסר התחשבותם של הממונים אילצה את העובד להפסיק את הטיפול התרופתי. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה. האלמנה פנתה לבית הדין האזורי לעבודה. אך גם זה דחה את התביעה. אלא שאלמנת המנוח לא ויתרה והגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. הערעור, כאמור, התקבל ב-2004.

מדוע עובדים מתאבדים? קודם כל בגלל לחץ המופעל על ידי מעסיקיהם, כולל התעללות והטרדות. בעידן הקפיטליזם הניאו-ליברלי "תפוקה" היא שם המשחק. העובדים היו ל"הון אנושי" וכל מי שמשקיע ב"הון אנושי" רוצה לקבל תשואה גדולה ככל האפשר על השקעתו.

שנית, מקום העבודה תופס מקום משמעותי מאוד בעולמנו כבני אדם. המשקל הרציני של עבודה בחיי הנפש של האדם לא נסמך רק על ההיבט של פרנסה או כלכלה, אלא בעיקר בגלל היבט הזהות והצורך בשייכות. ממחקרים רבים שפורסמו עולה כי הדבר שהכי מפחיד עובד במקום העבודה – עוד הרבה לפני פיטורים – הוא ההשפלה. הכוונה היא להשפלה נפשית, בעיקר, אך גם להיבטים החומריים שב"תלוש". כשלא מתייחסים לעובד, כשלא מקשיבים לצרכיו ולרצונותיו; כשמשתמשים בו באופן מכשירני, כשמחשיבים את דעותיו כקליפת השום, כאשר אין כל קשר לעומס העבודה לבין התמורה שהוא מקבל, כשהממונים מלבינים את פניו או גורמים לו להרגיש קטן וחסר חשיבות לעומתם; כאשר לשם מיקסום רווחים עובד לעובד – זאב, קרי: עידוד תחרות בין עובדים או קבוצות עובדים הגורמת להעמקת ניצולם (של כלל העובדים) ולגידול ברווחיות הפירמה.

שני מומחים צרפתים ידועים לבריאות הנפש, קריסטוף דז'ור ופלורנס בג, שפירסמו אשתקד את הספר "התאבדות ועבודה – מה לעשות?" עמדו על הקשר שבין ניצול ובין נטיות אובדניות. לטענתם, הכי קל להאשים את הקורבן; קשה יותר להתמודד עם השיטות ה"חדישות" לניהול כוח אדם הגורסות תפוקה בכל מחיר, גם כשהמחיר הוא אובדן החיים.

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. דמוקרט הגיב:

    תודה לך. רשימה יוצאת דופן וחשובה.

  2. איתי הגיב:

    מאמר מרתק – תודה לך

  3. שום בצל הגיב:

    לא הבנתי – מה מציעה השיטה המרקסיסטית?
    כיצד שיטה בה מעמד הפועלים הוא המרכז, פועל פשוט לא ירגיש לחץ?
    כיצד שופט, השייך למעמד הפועלים, אני מניח, במערכת כזו לא יקרס תחת העומס?
    (או שלא ייפתחו תיקים מלכתחילה… – אבל למען הדיון ההיפוטתטי, נניח שקיים אותו מספר תיקים).

  4. ישי הגיב:

    מאמר חשוב. טוב שפורסם. מיעוט התגובות באתר שמזוהה עם השמאל מאכזב.

  5. אסתר וינר הגיב:

    מאמר חשוב- תודה לך.
    קיים ספר בשם " הטרדה נפשית": רובו ככולו עוסק בטרור פסיכולוגי בעולם העבודה. סוגיה בספר
    מצביעה על חוקי עבודה בצרפת המגינים על העו בד מפני סוגי טרור והטרדה נפשית בעולם
    העבודה.
    רצוי היה לתת את הדעת למאמץ תחיקתי דומה גם אצלנו.

הגיבו לישי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים