הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 בפברואר, 2011 20 תגובות

שר המשפטים הירדני חוסיין מג'אלי הצהיר כי הגיעה העת לשחרר את אחמד דקאמסה, החייל הירדני שרצח ב-1997 שבע נערות ישראליות שעה שטיילו באזור נהריים, סמוך לגבול ישראל ירדן.  שר המשפטים הירדני דהיום שימש כסניגורו של דקאמסה בעת משפטו.

הצהרתו של שר המשפטים עוררו מורת רוח ורוגז רב בישראל. משרד החוץ בראשותו של המתנחל ליברמן מיהר לשלוח מחאה לממשלת ירדן. בנושא זה, שחרור רוצחים, ראוי היה שישראל תנמיך את קולה. ראשי מחתרת הטרור היהודית משנות ה-80 של המאה הקודמת שראשיה הורשעו בין השאר ברצח סטודנטים פלסטינים חפים מפשע ונידונו למאסר עולם, שוחררו כעבור שבע שנים בעקבות חנינה שהעניק נשיא המדינה דאז הגנרל חיים הרצוג (איש מפלגת העבודה). ללמדנו שמי שרצחו פלסטינים לא ירצו אפילו חלק זעיר ממלוא עונשם.

משוחררי מחתרת הטרור היהודית, מרביתם מתנחלים, חזרו ונקלטו בחברה הישראלית "היהודית והדמוקרטית" מבלי שאות קין יוטבע על מצחם. חלקם חזרו להיות שודדי קרקעות בשטחים הכבושים, אחרים נקלטו במערך הממשלתי והציבורי. אחד מהם, הטרוריסט והמתנחל חגי סגל מכהן כעיתונאי בתחנת הטלוויזיה של הכנסת. בהשוואה לישראל נוהגת ירדן בהגינות יתירה. הרוצח דקאמסה כלוא כבר 14 שנים, כפליים מעמיתיו הרוצחים היהודים. אם תנהג ירדן כישראל תשחרר מיד את דקאמסה באמצעות חנינה של המלך ותעמיד לרשותו סיוע ממשלתי כפי שישראל העמידה לרוצחי מחתרת הטרור.

אבל אל דאגה. ירדן הודיעה כי שחרור דקאמסה לא עומד על הפרק. כך ראוי לנהוג.

חרם דרבנו דוד רותם

יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, המתנחל והגזען הפעלתן דוד רותם, העביר בוועדה הצעת חוק לקריאה ראשונה בכנסת האוסרת על אזרחים ישראלים לקרוא לחרם על ישראל ועל ההתנחלויות שאינן חלק מישראל.

אם הצעת החוק תתקבל איהפך לעבריין. לא שאינני כזה היום. מאחר ואני בעל עבר עשיר במעצרים, חקירות והעמדות לדין בגין התנגדותי לכיבוש, עבריינות שלדידי יש עימה כבוד, יתוסף עתה סעיף נוסף שבגינו יעמידו אותי לדין. כמובן שמדובר בחוק בלתי חוקתי המנוגד לכל ערכי הדמוקרטיה וחופש הביטוי, בדומה לחוק שהיה אוסר על יהודים לאכול מזון כשר.  על כן אמשיך לקרוא ולפעול למען החרמת ישראל של כיבוש ואפרטהייד כפי שתמכתי בשעתו בחרם על דרום אפריקה.

הצעת החוק אם תתקבל, יש לה גם פן חיובי, כי היא תשמש תחמושת חשובה לכל אלה שקוראים לחרם על ישראל. מדינה שמצפונה נקי לא נזקקת לחוקים כאלה. הצעת החוק מוכיחה כי יש לפעילות בעד החרמת ישראל, כל עוד היא שוללת זכויות אדם מעם אחר, כוח והשפעה.

גם אם ייקח זמן, הכיבוש ומשטר האפרטהייד הנלווה אליו, יובסו ועימם כל תומכיהם.

עוד חוק פסול

מתקפת החוקים הממוססים דמוקרטיות לא נעצרת. זה עתה קיבלה הכנסת חוק השולל את גמלתו של חבר הכנסת לשעבר ד"ר עזמי בשארה. מכאן גם שמו הלא  רשמי של החוק "חוק עזמי בשארה".

למי שלא זוכר: עזמי בשארה הוחשד על ידי השב"כ כי במלחמת לבנון השנייה (קיץ 2006) סייע לחזבאללה בטיווח טילים על ישראל. בעקבות זאת יצא את ישראל, הגיש את מכתב התפטרותו מהכנסת לקונסול ישראל במצרים, ומאז לא חזר לישראל.

עזמי בשארה היה אחד המייצגים הבולטים של רעיון מדינת כל אזרחיה, והשפעתו חרגה ממה שקרוי בישראל "המגזר הערבי". במקום להתמודד עימו פוליטית, החליט השב"כ לחסל אותו באמצעות הפללה במישור הביטחוני.

השופטים בישראל הם שפוטי שב"כ ואין לאיש, בוודאי לא לערבי, סיכוי כלשהו למשפט הוגן כשהשב"כ עומד מאחורי התביעה. ההרשעה ברורה מראש. במצב דברים זה נראית טבעית החלטתו של בשארה לעזוב את ישראל ולחסוך מעצמו שנות מאסר ארוכות.  לא הייתי נוהג אחרת.

ההאשמה עצמה נשמעת אבסורדית וגובלת בעלילה. בשארה, שלא היה בצבא ואין לא מושג בטיווח כלי ירי, אינו מסוגל לפעילות כזו. ברור על פניו שיש כאן ניסיון חיסול באמצעות בית המשפט. אדם סביר לא ישים ראשו תחת גיליוטינה אם יש לו אפשרות להיחלץ ממנה. ובשארה נחלץ. מכל מקום האיש לא הועמד לדין ולא הורשע. המצב המשפטי הוא של גרסה מול גרסה, וכל עוד זה המצב המאזניים נוטות לזכותו של בשארה, בבחינת זכאי כל עוד לא חויב בדין.

כל זאת לא מעניין את הימין בכנסת. לדידו בשארה הא בבחינת מורשע גם ללא משפט, ועל כן החליטו לשלול ממנו את הגמלה. שלילת גמלה נוגדת את סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הקובע: "אין פוגעים בקניינו של אדם". הגמלה היא קניינו של האדם. הוא צבר  אותה מכוח עבודתו. פגיעה בגמלה היא גם פגיעה בבת/בן הזוג ובילדים. לכן לא תישלל הגמלה של הנשיא לשעבר קצב אף על פי שהורשע באונס, או גמלתו של שר האוצר לשעבר הירשנזון שהורשע בגניבה ונשלח למאסר. ובדין שכך. אבל בשארה, שלא הורשע, יש לו חסרון בלתי נסלח בעיני הימין: הוא ערבי, ועל כן כללי חזקת החפות וזכות הקניין לא חלים עליו. גזענות במרעה.

קראתי בסיפוק שארגון זכויות האדם עדאלה יערער על חוקיותו של החוק בבית המשפט העליון. אינני אופטימי באשר לתוצאות כי הגזענות מלחכת גם את הגלימות של שופטי בית המשפט העליון, אבל לנסות צריך.

אל-עראקיב

אל עראקיב הוא כפר בדואי בנגב הקיים עוד מימי הכיבוש העות'מאני. ממשלת ישראל מגייסת נגד תושבי הכפר את עוצמתה השלטונית הברוטלית כדי לפנותם מכפרם. בחודשים האחרונים נהרס הכפר 17 פעמים בידי המשטרה אבל תושבי הכפר בונים אותו כל פעם מחדש.

הריסת הכפר וגירוש תושביו הם חלק ממדיניות ישראלית עקבית מאז הקמתה של ישראל: גזילת אדמת הבדואים ומסירתם ליהודים, וריכוז הבדואים בגטאות צפופים בניגוד לכל תרבותם ומסורתם. כל זאת במסגרת האידיאולוגיה הציונית של מקסימום קרקעות ליהודים ומה שפחות לערבים.

מדיניות זו גרמה לכך שכל הישובים הערביים בישראל סובלים ממצוקת קרקעות, אין רזרבה לגידול טבעי, שהרי חלק ניכר מאדמותיהם הופקעו לטובת הקמת ישובים יהודים. בכל תולדות מדינת ישראל נתקשה  למצוא דוגמה אחת בה הופקעה קרקע יהודית לטובת הרחבת ישוב ערבי. ההיפך כאמור יש בשפע. הדבר מזכיר את מדיניות האריזציה בגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת שכללה בין השאר הפקעת רכוש יהודי ומסירתו לגרמנים.

עד כה הצליחה ישראל לנטרל את האוכלוסייה הבדואית במדיניות הפרד ומשול. ההפגנות במצרים הוכיחו כי אפשר גם אחרת – לשלב כוחות בעקירת הרודנות.

תשמעו סיפור

הכתב של הרדיו הסורי שדיווח מצפון המדינה סיים את תפקידו ונערכה לו מסיבת סיום. במסיבה התארחו כמעט כל חברי המטכ"ל הסורי, כולל  הרמטכ"ל, וכן דמויות בכירות מהממשלה, בהם ראש הממשלה וכמה משריו. במסיבה העלו הנוכחים את מסירותו לתפקידו, את אחריותו ונאמנותו למדינה. הרמטכ"ל הסורי הפליג בשבחיו של הכתב, וציין  כי הוא תמיד דייק בדיווחיו, כפי שמצופה ממי שמועסק בתחנה הממלכתית. גם דובר הצבא בדרגת גנרל,  לא חסך את שבחיו וציין שההודעות הרשמיות של הצבא קיבלו אצל הכתב תמיד את המשקל הראוי ודווחו במלואן.

כולם הדגישו כי התמונה שקיבל המאזין הסורי מדיווחי הכתב הייתה תמיד מהימנה ואחראית. כהוקרה על מסירותו קיבל הכתב העברה לתפקיד חדש בעיר הגדולה דמשק, ו"אין לנו ספק", אמר ראש הממשלה, "כי גם בתפקידו החדש יעמיד הכתב את כישוריו המקצועיים לשרות הציבור, הצמא למידע אמין ואחראי".

זה סיפור שיכול להתרחש אצל שכנתנו הצפונית, בעלת משטר דיקטטורי חד-מפלגתי ותקשורת מגוייסת, שלא מקפידה, בלשון המעטה, על זכויות אדם.

אבל חברים יקרים, תחליפו את סוריה בישראל ואת דמשק בתל אביב ותקבלו סיפור דומה מאוד שהתרחש כאן ועכשיו ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

מנחם הורוביץ שהיה במשך שנים "כתבנו בצפון" של התחנה הצבאית "גלי צה"ל" ושל הערוץ השני (תחנת הטלוויזיה הנצפית ביותר בישראל), סיים לאחרונה את תפקידו, ונערכה לכבודו מסיבה בה השתתפו חלק ניכר מחברי המטכ"ל, בהם הרמטכ"ל, זה שהיה וזה שנכנס לתפקידו בימים אלו, וגם דובר הצבא וגם מי שהיה ראש ממשלה ועיתונאים רבים וכולם הרבו בשבחיו של הכתב "האחראי והמסור"  וכו' וכו' וכו' כנהוג בסוריה הדמוקרטית.

המסיבה שודרה כמובן גם כאירוע חדשותי, וכל העם בישראל ראה ושמע את הקולות. עכשיו הוא בעיר הגדולה תל אביב בתפקיד חדש של כתב המעודד צרכנות. כפי ששירת בנאמנות את הצבא, כך הוא משרת עתה בנאמנות חברות ומותגים. אם תרצו לקבל מושג על קשרי הגומלין בין תקשורת, צבא, ממשלה והון בישראל, קחו את הסיפור של מנחם הורוביץ ותלמדו אותו היטב.

עכו"ם

צפיתי בטלוויזיה בטקסי חילופי הרמטכ"לים בין גבי אשכנזי היוצא ובני גנץ הנכנס. טקס ראשון במשרד ראש הממשלה בירושלים והשני במחנה מטכ"ל בתל אביב. היה מרשים.

בטקס בירושלים ישבו על הבמה ראש הממשלה, שר הביטחון ושני הרמטכ"לים, מולם כל המכובדים, שרים, חברי כנסת, משפחות וחברים שהוזמנו לטקס. ראש הממשלה ושר הביטחון הצמידו לבני גנץ את דרגת הרב אלוף ומעתה הוא רמטכ"ל.

כל הארבעה נשאו נאומים. ראש הממשלה הזכיר בדבריו את אימו של גנץ ששוחררה ממחנה הריכוז ברגן בלזן כשהיא שוקלת 28 ק"ג. גנץ ואשכנזי דיברו גבוהה על ערכי צה"ל, וגם שר הביטחון דיבר אבל אינני זוכר מה אמר. אחר כך היה טקס במחנה מטכ"ל בתל אביב, עם תזמורת הצבא, מסדרי כבוד והרמת כוסיות ושוב נאומים על "איכותם המופלאה של חברי המטכ"ל", והנה גנץ, גבוה ונאה, מרים את ילדו שלומד בכיתה א' כמו שאבא גאה עושה בכל מקום, ודמעות זלגו מעיניי.

לאחר שגמרתי לבכות מרוב התרגשות, תהיתי, האם הצבא הזה באמת יגן עלי? האם מדובר בצבא הגנה לישראל, כשמו הרשמי? או שמא בצבא משטרה, שעיקר תעסוקת חייליו בתפקידי שיטור ודיכוי של אוכלוסייה אזרחית, גיבורים על ילדים, נשים וזקנים. לא צה"ל אלא צמ"ל (צבא משטרה לישראל).  לכל זה לא היה זכר בדברים החגיגיים. המלה כיבוש לא הופיעה אצל איש מהנואמים. על אלו ערכים הם מדברים?

בין טקס אחד למשנהו הראו את שני הרמטכ"לים מבקרים בכותל המערבי, לכאורה אנשים חילוניים, אבל מתנהגים כמו עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות), ממלמלים טקסט שהכתיב להם רב הכותל, ודוחפים פתק לאבנים כאחרוני המשיחיסטים. דיסכותל, כפי שכינה פרופסור ישעיהו ליבוביץ המנוח את נוהג הטמנת הפתקים שאינה אלא עבודת אלילים של אבנים.

אינני שם מבטחי בצבא כזה.

צדק ישראלי, הפעם בחיפה

קודם העובדות היבשות: אדם נכנס למסעדה בחיפה כשהא לבוש במדי צבא. כנראה חייל. מדובר במסעדה בבעלות ערבית. המלצרית ניגשה לחייל וביקשה ממנו לעזוב לאור מדיניות המסעדה לפיה אין כניסה לאנשים במדים. החייל הגיש תביעה לפיצוי בגין השפלה ואפליה. אליו הצטרפה התנועה הפשיסטית "אם תרצו" המנהלת מסע מקרתיסטי נגד מרצים באוניברסיטאות הנחזים בעיניה כשמאליים.

הצטרפות "אם תרצו" לתביעה מחזקת את טענת בעלי המסעדה כי הכל פרובוקציה. עוד טענו כי אין מדובר באפליה על רקע לאומי, שהרי החייל הוזמן לסעוד בבגדים אזרחיים, מה עוד ובין חיילי הצבא יש גם לא יהודים.

שופטת בית משפט השלום בחיפה, עדי חן-ברק, קיבלה את התביעה וחייבה את המסעדה לשלם לחייל 5,000 (חמשת אלפים) שקלים.

שאלה: האם זה לגיטימי שמסעדה ערבית לא תרצה לראות בין אורחיה חיילים במדים? לדעתי כן. שהרי יתכן וקרובי משפחה של בעלי המסעדה נהרגו על ידי צבא הכיבוש, או שמא התמונות שהם רואים מדי יום בטלוויזיה על ההתעללות צבא הכיבוש בבני עמם, גורמות להם לא לרצות לראות לובשי מדים במסעדה.

שאלה: האם זה  לגיטימי שבעל מסעדה יהודי בניו יורק יבקש מאורח הלובש מדים המזכירים מדי חייל גרמני במלחמת העולם השנייה, לצאת?

שאלה: האם זה לגיטימי שבעל מסעדה חרדי יבקש מאורחת הלבושה בחושפנות יתירה, בניגוד לקוד הלבוש החרדי, לצאת?

אני מניח במידה רבה של ביטחון שבשני המקרים האלה תנועת "אם תרצו" לא הייתה מגישה תביעה על אפליה. אבל אם אפשר להתנכל לערבי שלא שותף לפולחן אלילות המיליטריזם הישראלי, הם לא יוותרו על "המצווה" הזו.

בין תרבות לאמנות קצת דימונה

השבוע הלך לעולמו האדריכל יצחק ישר שנמנה עם חשובי האדריכלים בישראל.

הוא תכנן את מוזיאון תל אביב לאמנות ואת בנין הפקולטה לאמנות באוניברסיטת תל אביב, ובין לבין הוא תכנן גם את הכור האטומי בדימונה (בשפה  מכובסת – הקריה למחקר גרעיני). אינני יודע אם הוא חש בסתירה שבין האמנות שמייצגת את הנשגב שבאדם לבין ייצור נשק גרעיני שמייצג מוות, חידלון, הרס ושממה. באחת, שואה. יש כאן ביטוי לדואליות הישראלית, כמו אותו רופא שבבוקר מציל חולים בחדר המיון, ואחר הצהריים הוא עושה מילואים במתקן חקירות של השב"כ ומאשר עינויים.

להחרים את החרום

הערה נבונה של ידידי מרדכי ואנונו: בעוד במצרים מבטיח הצבא לבטל את חוקי החרום שהנהיג מובארק לפני 30 שנים, בישראל עסקים כרגיל וחוקי החרום מאז הקמת המדינה עדיין בתוקף. הגיע הזמן שישראל "הדמוקרטית" תלך בעקבות מצרים ותבטל את חוקי החרום שמהווים תשתית להפרות זכויות אדם.

תגובות
נושאים: מאמרים

20 תגובות

  1. דמוקרט הגיב:

    כל מילה בסלע, ספירו. ישר כוח

  2. תושב התנחלות כרמיאל בגליל הגיב:

    אם היתה "דמוקרטיה" מצרית כאן, מזמן היית יושב בכלא. אבל אינני מתיאש – אולי זה עוד יקרה!

  3. רונן הגיב:

    בקשר למסעדה בחיפה.
    אם יכנס ערבי עם כאפיה למסעדה בפתח תקוה ,בעל המקום הוא קרוב של מישהו שנהרג בפיגוע ויגיד לערבי להסתלק כי הוא פוגע ברגשות אז זה בסדר ?
    אני שואל את השאלה לא מתוך פרובוקציה אלא רוצה לדעת תשובה אמיתית.
    לפני כמה זמן ראיתי בתל אביב בקפה תמר את השחקן יוסי פולק בשולחן אחד וחייל עם חיילת בשולחן אחר,אף אחד לא גורש והמרחב הציבורי פתוח לכולם.

  4. רוני רוזמן הגיב:

    תענוג, מלים כדרבנות.

  5. ערבי בן דת משה הגיב:

    השר הירדני כינה את הרוצח בתואר גיבור.
    אף גורם ישראלי רישמי במעמדו מעולם לא כינה כך ישראלי שרצח ערבים.
    מעניין שלא תהית באשר למסעדה בבעלות של ישראלים שהיו מונעים מערבים להיכנס בשל זכרונותיהם המרים מהימים שבהם אחיהם של אותם ערבים היו נכנסים למסעדות על מנת להתפוצץ ולרצוח המונים (מה שמכונה בשפה המכובסת מחבלים מתאבדים).

  6. אלון לקח הגיב:

    המקרה הבולט ביותר לשימצה בישראל היה (לפי שעה) זה של יוסף מלינקי, רב-הטבחים מכפר קאסם, שהורשע ברצח-בכוונה-תחילה של 43 בני-אדם (בטבח כפר קאסם ב-1956 נרצחו 49), נדון בבית-דין צבאי ל-17 שנות מאסר בלבד (להזכירכם: בבימ"ש אזרחי מוטל עונש מאסר עולם חובה על רצח בכוונה תחילה של קורבן יחיד), ריצה פחות משלוש שנים, וכאשר נחון והשתחרר סידר לו ראש-הממשלה בן-גוריון מישרה בכירה כקצין הביטחון הראשי של הכור בדימונה.
    במחשבה שניה, היו מיקרים חמורים בהרבה. למשל, אריאל שרון, רב-הטבחים מקיביה (1953) שידיו מגואלות בדם 69 תושבי הכפר – גברים, זקנים, נשים וטף – שנקברו תחת ההריסות של בתיהם שנהרסו בידי שרון ו"לוחמיו". לא שרון ולא חבר המרצחים בפיקודו הועמדו לדין.
    אגב, הידעתם שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם?

    • הנרי הגיב:

      אולי תעשה צבא לפני שתחליט איזהו צבא מוסרי או לא
      יש לך מושג מה האמריקאים, אוסטרלים, ניו זילנד, נורבגיה או כול כוח קואלציה אחר באפגניסטן, פקיסטן ועיראק.
      מה מסגר עם זריקת ״הערות״ על צה״ל !?
      בנתיים הם יושבים בחרא עם רובה בידיים שומרים שהזאבים לא יפרצו פנימה !

      • אליאור הגיב:

        אני מחזק את דבריו של הנרי! הידעת שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם? כן אני יודע זאת, אין בכך שום ספק! אין אף צבא שמשתווה לו!
        חברי אלון, כדאי שתקרא קצת על מה שקורה סביבך בעולם לפני שתצא בהצהרות. יתר על כן, אירועי הטבח שאתה מציין…..אולי כדאי שתברר קצת יותר פרטים לפני שאתה מגדיר אותם כטבח, אני בטוח שתגלה קונפליקט, לא הכל דיכוטומי כפי שמצטייר בעולמך.

        • אלון לקח הגיב:

          המרצחים שטבחו באנשי כפר קאסם נשפטו על רצח בכוונה תחילה והורשעו בשתי ערכאות שיפוטיות. העובדה הבלתי מעורערת היא שהם טבחו בכפריים ששבו לבתיהם אך ורק משום שהפרו עוצר שהם לא ידעו – ולא יכלו לדעת – על קיומו. אלה הפרטים. הנסיון העלוב שלך להציג את הפשע הנורא הזה (שבעקבותיו נולדה התפיסה של פקודה בלתי חוקית שמעליה מתוסס "דגל שחור האמור "אסור") מעידה מי אתה ומה ערכיך ה]בלתי] מוסריים.

          • הנרי הגיב:

            7 מלחמות
            אין ספור עימותים ״בעצימות נמוכה״ ויש לך להציג את ״טבח קאסם״
            מלחמה לצער כולנו היא גהינום!
            כולנו נלחמים שלא תהיה עוד מלחמה אבל שים פרופורציה
            אף צבא מסביבנו לא שפט, הרשיע וכלא את חייליו בגלל טבח שבוצע ביהודים /ישראלים
            הירדנים שצלפו על ילדים ונשים בירושלים, הסורים בגולן ובבקשה בוא לא נתחיל עם הפלסטיניים
            אז בחום רב אני ממליץ על לימודי הסטוריה לפני שאתה כותב רעל שמחלחל על אותם אנשים שנותנים הכול שלך יהיה ה״זכות״ להתנהג כמו אידיוט
            צבא מורכב מבני אנוש (בדיוק כמו כותבים, מגיבים באתר הזה) חלקם לא ראויים להיות בצבא וחלקם ממש לא ראוי לכינוי ״אנושי״ אז האים זה מצביע על מכלול הצבא!?
            העובדות הינם שצבא של מעצמה קולוניליסטית, פשיסטי ( ככה מכונה צה״ל עשרות פעמים באתר זה) היה מבצע טבח כול חודש בערך

             

      • אלון לקח הגיב:

        נכון, הצבא האמריקאי ביצע מעשים נפשעים לרוב, וכמוהו הצבא הבריטי וצבאות אחרים. אז מה? האם יש בכך כדי לטהר את פשעי המלחמה הישראליים? האם אתה רוצה לומר שהצאם כבא הישראליאינו ניצב בצמרת הטבלה של פשעי מלחמה אלא מזדנב מאוחר? על כך גאוותך?

        אשר לטענה שחיילינו הגיבורים שומרים על המולדת בלה-בלה-בלה, הרשה לי להזכיר לך שהצבא הזה הוא זה שנים ארוכות צבא כיבוש המופקד על פעולות שיטור בשטחים הכבושים ובדיכוי ההתקוממות של האוכלוסיה שזכויותיה הפוליטיות וחירויותיה הבסיסיות נשללו ממנה זה 44 שנה. "יחידות העלית" של הצבא הזה הן פלוגות רצח מסוג "דובדבן". דרום אמריקה היתה גאה בצבא כזה וביחידות כאלה.

        • הנרי הגיב:

          אלון
          אם נשווה לצבאות סביב (בולטת במיוחד השנואה זו על רקע השבועות האחרונים)
          אז אנחנו לא ״מזדנבים״ אחרי אף אחד אנחנו צריכים לקבל את אות צבא השלום!

          זה ממש פתאטי שאתה מדבר איתי על רצח כפר קאסם (8 הרוגים) לעומת ה 1000 ומשהו בשבועיים האחרונים במדינות סביבנו (ועוד הם רוצחים אזרחים שלהם שרק מפגינים, לא אויב בפוטנציה)
          הקריאות שלך על צה״ל הם דמגוגיה זולה , ניבזות ושנאה תהומית כלפי הצבא שלי!
          ועוד משהו ממש קטן
          צה״ל הפיק לקחים ובמשך כמעט ארבעים שנה מדבר על הנושא ועושה הכול שהדבר לא יקרה שנית (דרך אגב אני מגבניק במילואים ואיך לך מושג כמה מקפדים על פקודות כדי למנוע מאית ממה שקרה)
          בוא נראה מה צבאות האזור יפיקו ממאורעות השבועות האחרונים

  7. דינו הגיב:

    לספירו:
    ברשותך אחזור על נתון שהבאתי כאן לפני מספר ימים: במדד הדמוקרטיה של האקונומיסט לשנת 2010 מדורגת ישראל במקום ה-38 ואילו מצרים במקום ה-138.
    מכיוון שטענתי ש"הגיע הזמן שישראל "הדמוקרטית" תלך בעקבות מצרים", נשאלת השאלה מי באמת צריך ללכת בעקבות מי?

  8. דינו הגיב:

    לספירו:
    הסיפור על הכתב הסורי לא ממש דומה למקרה מנחם הורוביץ, ולו בגלל העובדה שבישראל יכול צרכן חדשות פלוני "הצמא למידע אמין ואחראי" להתעדכן לגבי תמונת המציאות בכל רשת תקשורת שיחפוץ, כולל אתר אקטואליה בשם הגדה השמאלית, או כל רשת טלוויזיה בה יחפוץ כולל הטלוויזיה המצרית, אל-ג'זירה, ועוד. הוא גם יכול לקרוא ולקחת חלק בכל אתר אינטרנט, חתרני ככל שיהיה.
    .
    נו, אז ישנם כתבים בערוצי הטלוויזיה הגדולים שיש להם קשר טוב ואולי יותר מזה עם ראשי השלטון והצבא, אז מה? תמיד אפשר לקרוא את גדעון ספירו, לא?
    ברגע שאי-אפשר יהיה לבחור בחופשיות את יצרן החדשות והפרשנות – אז אתחיל לדאוג.
    עד אז לא צריך לעשות הר מעכבר.

  9. בן צבי הגיב:

    המקרה הבולט ביותר בירדן היה בספטמבר 1970 כשהמלך חוסין חיסל, בעזרת הגנרלים שלו, 15000 פלסטינים. הוא כמובן לא ננזף על כך ולאף גנרל ירדני לא חיכה צו מעצר עם נחיתתו בלונדון על ביצוע טבח עם . נהפוך הוא – הם התקבלו בכבוד מלכים כשכל מלחכי הפינכות – מקבלי תשלום מארגוני " זכויות אדם " סתמו פיותיהם ולא העזו למחות , כולל כותב המאמר הלעוס הזה .
    בארצות ערב נטבחו בעשר השנים האחרונות מאות אלפים במלחמות דת בין מוסלמים למוסלמים אבל רק 13 הרוגי אוקטובר 2000 הם "טבח " . הצביעות חוגגת כאן שעות נוספות .

    • הנרי הגיב:

      בן צבי היקר
      למה!!!? למה ללכת רחוק…:-)
      לוב אתמול הרגה 200 אנשים נוספים כי העזו למחות על היותם עבדים
      מצרים 312 הרוגים
      בחריין פלשו למתחם המפגינים וחיסלו 8 אנשים ישנים…
      קאטר, כווית, סעודיה
      כולם כולל כוללללם סגרו את האינטרנט הגבילו צעדים של חופש בצורה קיצונית
      אבל כמובן בישראל האפיפיור חייב להיות קדוש מאלוהים….
      טבח כפר קאסם לדיראון עולם!
      צביעות!?
      לא סתם צביעות זה פשוט מגעיל

  10. מיקי הגיב:

    באו כל אירועי "ההפיכות" לאחרונה ויצא המרצע מן השק,

    יש אמת של ספירו ויש אמת של שאר העולם.

  11. דוד עציון הגיב:

    בקריאה ראשונה, נראה שהצדק עמך, גדעון
    בקריאה שניה, נראה שיש מידה רבה של נרגנות ורטינה, מכל מה שלא מתיישב עם דעתך

    ההצעה לשחרר את דקאמסה מול שחרור אסירי המחתרת – נכון, אך מנהיגי המדינה לא קראו לשלושת הרוצחים מהמחתרת בשם "גיבורים"

    איסור קריאת החרם: אכן חוק מיתר ומטופש, אבל, חשוב להבין מדוע הוא נוצר, ומה תחושת המצור והרדיפה שיש לחלק מאזרחי המדינה מחשש לחרם. יש לכך היסטוריה ארוכה, אתה מכיר אותה: מהחרמת היהודים באירופה והרצון לפגוע גם בכיסם (לפני שפוגעים בגופם) ועד החרם הערבי.

    מסיבת הורוביץ – אכן, זה לא נראה טוב, אבל לא מהסיבות שלך, אלא סתם מדביקות ושממון אינטלקטואלי. במקביל יש לא מעט כותבים ועיתונאים שיוצאים נגד הממסד, לא מתחככים בו ויודעים לבקר, ואין כל פגיעה בהם. זה לא ממש קורה בסוריה, אז למה להשוות?

    הרמטכ"לים בכותל. גם אני לא אוהב את דרך התנהלות המקום הקדוש (?). אבל כפי שיש מנהיגי ערב שמכבדים את מורשתם גם אם הם לא מאמינים לה (אני נזכר בנשיא אסד בלווית המלך חוסיין, קורא את ה"שהאדה" ליד הארון, בעוד הוא בכלל עלאווי-חילוני) – גם לרמטכ"לים ראוי להתחבר למה שנראה לרוב העם (מה לעשות) כקונצנזוס לאומי-דתי. לא צריך לרגון על כל דבר.

    הצדק בחיפה: מה היה קורה אילו מסעדה בבעלות יהודית היתה מונעת מפלסטינית לבושה באופן מסורתי-דתי להיכנס אליה? היתה קמה צעקה. אופס, שכחתי. באוקטובר 2003 זה קרה. נתנו לאישה כזו להיכנס למסעדת "מקסים", באותה עיר, חיפה. הסוף ידוע. אולי ניקח גם את זה בחשבון?

  12. דינו הגיב:

    לגבי המקרה במסעדה בחיפה: אכן לעיתים ידועים הערבים ברגישותם הרבה, כמו למשל איראן שהודיעה למארגני ההמשחקים האולימפים בלונדון שעליהם לשנות את סמל המשחקים מפני שהוא מזכיר להם את המילה "ציון":
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4035432,00.html
    http://www.youtube.com/watch?v=gYnk8SSH7w0
    כמו כן הודיעה איראן שתחרים את המשחקים אם לא יוחלף הסמל .
    אכן רמת הרגישות גבוהה ביותר, עד כדי כך שליבו של כל איראני ממוצע נחמץ ורמת החומציות בקיבתו עולה למראה רמז למילה האסורה "ציון" (טפו טפו טפו, knock on wood !!!)

  13. UpsyDaisy הגיב:

    לגבי הסיפור של המסעדה בחיפה, הנה ידיעה טרייה מהיום:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4036496,00.html

הגיבו לערבי בן דת משה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים