הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-4 במרץ, 2011 12 תגובות

על היוזמה להקים מפלגה סוציאל-דמוקרטית חדשה בתוך שבועיים יש לברך במתינות ובזהירות הדרושות, ולעקוב בשבע עיניים אחרי מהלכיה הגלויים והחבויים. התינוק החדש אולי ירטיט את לבותיהם של בני המשפחה בגין דמיונו הרב לאביו ולסבו, אבל לנו יש סיבה לחשוש דווקא בגין המורשת המשפחתית הזאת. כבר ראינו תינוקות דומים, חווינו את התקוות שתלו בהם ואחרי החלום תמיד בא גם שִברו.

קראתי בעיון את רשימת המייסדים, ולמעט הפרופ' זאב שטרנהל והבמאי רם לוי נתקלתי בעיקר בשמותיהם של  האישים שהמיטו עלינו, לאורך שנים ארוכות,  את קללת אהוד ברק ושמעון פרס. גם אנשים שמעולם לא הצביעו בעד מרצ יודעים בוודאי, שההתארגנות החדשה גרועה בהרבה מהמפלגה היונית הוותיקה. הבשורה העבֵשה של התארגנות כמעט נטולת ערבים, המושתתת על אנשי ברק מושבעים כמו עמוס עוז ומנהיג תנועת "השמאל הלאומי" המפחידה אלדד יניב, וכן על צביה ולדן (בתו של הנשיא) ורון פונדק, מנכ"ל מרכז פרס לשלום, היא השילוב הרגיל של "ציונות" מהזן הישן והבטחה לנהל פוליטיקה נקייה. מי שנשבע בשמו של פרס, הפוליטיקאי שערק בלי בושה ממפלגת העבודה אחרי שעמיר פרץ ניצח אותו בבחירות הפנימיות, אינו זכאי להטיף לנו אודות "פוליטיקה נקייה". גם עמרם מצנע התם אינו מסוגל להוביל את המפלגה החדשה ליעדים שלה, שלא לדבר על ייצוג משמעותי בכנסת הבאה.

עמוס עוז ויהושע סובול, מראשי ההתארגנות, תמכו בדרך כלל בכל מלחמות ישראל גם אם היה ברור לכולנו שהן מיותרות, תוקפניות ועתירות פשעי מלחמה. עיקר תפקידו של מרכז פרס לשלום הוא לקדם את ההסברה הממסדית הישראלית באמצעות גימיקים כמו טורנירי כדורגל. ספק אם פרס עצמו, שקיבל במתנה מראשי ריאל מדריד את דגם האצטדיון סנטיאגו ברנבאו, יודע שברנבאו היה גנרל רצחני במיוחד בצבאו של המנהיג הפשיסטי פרנסיסקו פרנקו, ושיש נקודה אפלה בעברו, שכוללת האשמות על תמיכתו הפעילה בחטיבה פשיסטית, ששירתה לצד הנאצים בחזית הרוסית במלחמת העולם השנייה.

sternhal

מלבד שטרנהל, סוציאליסט וַתיק ומעודכן, אין ברשימת האישים שאמורה להוביל את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית גברים או נשים, שניתן להגדיר אותם כאנשי שמאל לפי אמות מידה מקובלות במערב. אין בה מתנגדים עקרוניים לקיומו של נשק גרעיני בכלל, ובישראל בפרט; אין בה אישים שרואים בגלובליזציה אסון אקולוגי וחברתי; אין בה אויבים אמיתיים של שלטון ההון בחברה ושל הפקרת כל התעשייה הישראלית לידיים זרות; אין בה כמעט סוציאליסטים, במובן האמיתי של המונח הזה; לא נוצרה שם תפיסה מסודרת או השקפת עולם, שיש בה מקום גם לזרם המבקש לעצור את מסלול ההתנגשות שבין המערב לבין האסלאם; ומעל הכל, המייסדים ממשיכים בקו המתעלם מאזרחי ישראל הערבים, ומהצורך בשיתוף המלא איתם בזירה הפוליטית הישראלית כמפתח לשינוי חברתי כאן. כדאי אולי להכין את ההתארגנות בתוך חצי שנה, ולא רק בתוך "שבועיים" כמדווח, לוותר על מסיבת עיתונאים תל-אביבית ולקיים ועידות יסוד בנצרת, בטייבה, בשדרות ובדימונה.

בסוף השבוע שעבר התבשרנו על כך שסיעת ה"עצמאות" של ברק לא עוברת את אחוז החסימה. אנשים כמו עוז, שתחבו את ברק למעמקי גרוננו ב-15 השנים האחרונות, צריכים להפיק מהפרשה לקחים ברורים על צניעות, ולא לסמא את עינינו בהקמת מפלגות חדשות החוזרות על המסרים הישנים. האם מוכנים ראשי המפלגה הסוציאל דמוקרטית המוצעת להידבר עם אנשי חמאס, מנצחי הבחירות הדמוקרטיות האחרונות ברשות הפלסטינית? האם יעמדו בראש תנועה רצינית, שתנסה לסכל את המזימה המשותפת לברק ולבנימין נתניהו, לתקוף את איראן? האם הם רואים בהשתתפותו הפעילה של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר בהכחדת הכלכלה של מדינות רבות בעולם (באמתלה של רפורמות ניאו-ליברליות) סיבה להגדיר אותו כאויב מעמדי של השכירים בישראל? האם יש להם שמץ של מושג כיצד ניתן לבנות גשרים אל השמאל האירופי, וכוונות אמיתיות לזנוח את הנאמנות הכּלבית לכל תכתיב חברתי-כלכלי שמקורו בבנק העולמי, בקרן המטבע הבינלאומית ובכלכלנים נאמני מילטון פרידמן המנוח שעדיין שולטים בעולם הפיננסים? האם הם מוכנים להתוות אסטרטגיה לחלוקה שוויונית של העוגה הלאומית, לבטל את ההפרטות, להחזיר לעובדים את הביטחון התעסוקתי, לאסור על פקידי האוצר לעבוד במשק הפרטי בעשור הראשון ממועד פרישתם, להטיל מסים גבוהים יותר על העשירונים העליונים ולהזרים את הכסף לצרכים חברתיים בלבד?

האם הם מוכנים להתנער לא רק ממורשת ברק אלא גם ממורשת פרס, לוותר על התאצ'ריזם ועל הנִציות הגרעינית של מנהיגם השוכן בבית הנשיא, ולהחליף את הערכים השמרניים שמבעתים את תנועת העבודה כבר 50 שנה במסכת רעיונית רעננה, שתהיה רלבנטית לעולם של שנת 2011?

את פעיל השלום הוותיק נפתלי רז ואת חבריו ממיואשי מרצ, שעושים בדרך כלל את העבודה השחורה עבור הדמויות הנוצצות יותר במרכז הבימה, כדאי לשאול בפשטות האם הם מרגישים את עצמם קרובים יותר לחד"ש או ל"קדימה". התשובה לשאלה הפשוטה אבל הטעוּנה הזאת תקבע את גורלה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית החדשה (אם אמנם תקום בזמן שקצבו לה) לשבט או לחסד. אם יחליטו הפעילים להרשות למנהיגיהם לזנוח את הקשר עם יותר ממיליון אזרחים ערבים, אין להתארגנות סיכוי אמיתי כלשהו. הדגש כאן הוא לא רק על אידיאולוגיה אלא גם על סטטיסטיקה: למפלגה, או לפחות למערך יהודי-ערבי, יש כבר בשטח בסיס רעיוני, חברתי וגם אלקטוראלי. חבל על המאמץ להקים עוד מפלגונת אליטיסטית של מאוכזבי עבודה+מאוכזבי מרצ+מאוכזבי ד"ש+מאוכזבי שינוי+מאוכזבי מפלגת המרכז, שתעמוד במוקד החדשות ל-48 שעות ואז תיעלם בהדרגה, עד היום שבו יצוץ עוד אינטלקטואל מתוסכל, שיתחשק לו שוב לעסוק בפוליטיקה.

על השאלה המתבקשת מדוע בכל זאת מדובר בהתפתחות חיובית שיש לברך עליה, לא קל לענות. קשה להתעלם מתחושת המצוקה של הציבור החרד מעליית הפשיזם בישראל, מהתחזקותה של תנועת אביגדור ליברמן, מהגזענים חניכי כהנא בשוליים המתרחבים של הימין הסהרורי, מהאימפוטנטיות של ממשלת נתניהו נוכח התהליכים המרתקים המתרחשים באזור, שמאיימים על הסטטוס-קוו הממאיר שבו אנחנו מתאהבים רק בעִתות מצוקה. ייתכן שהמארגנים היו צריכים להקים תנועה אנטי-פשיסטית, שתילחם נגד הגזענים ותעמוד בגלוי לימינם של האזרחים הערבים ושל העובדים הזרים. מפלגת שמאל אמיתית לא תתקיים לזמן ארוך, אם לא תענה ברצינות ובכנות על השאלות שהוצגו כאן. האם תקום עוד מפלגה מכובדת, שתקבל תרומות מאמריקאים שוחרי טוב כדי לשפר את ההסברה הישראלית? היא אולי תועיל לתדמית, אבל לא תשנה את המהות.

* התפרסם ב"כל העיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. עידו לם הגיב:

    באופן אישי אני חושב שעמוס עוז איש הרבה יותר מרשים מנועם חומסקי ונאור יותר ממנו.

  2. לאחד את השורות - לא לפלג או להתפלג הגיב:

    לא רק בעברית המילה מפלגה באה מהשורש פ-ל-ג… כוונת עמוס טוז , א.ב.ג.ד.ה.ו.ז. יהושע, עמרם מצנע ורון פונדק – מנכ"ל מרכז "פרס לשלום" – היא אכן לפלג את השמאל. בכך הם הצליחו גם עד עתה.
    עכשיו לשאלה שתעמוד בקרוב בפני חד"ש ואנשי השמאל האמיתי – הנחוש בדרישתו לשלום ולשיוויון: אם מי אנו יכולים ליצור תנועה שתעמוד בפני הלחץ הימני להוציא את חד"ש מהכנסת. אזכיר לכם שב- 1997 כתב והזהיר איש "ייהוד הגליל", ישראל קניג מהמפד"ל, שלחדש "יש פוטנציאל של 10 מנדטים". האוכלוסיה הערבית מונה כיום מעל 20% וחובתינו ליצור תנועה מושכת, מבטיחה וגדולה שתעודד את החמישית מהאוכלוסיה, וגם חלק מהאוכלוסיה הרשומה כ"יהודית", לצאת להגן על האינטרסים המשותפים לה ולנו – שלום ושיוויון!

    • דינו הגיב:

      אין צורך בלעג נמוך ועיוות שמם של אנשים (עמוס טוז וכו'), זה לא משרת שום דבר.

      מלבד זאת אודה לך אם תביא לפחות הוכחה אחת לנסיון להוציא את חד"ש מחוץ לחוק.
      לא ברור לי מיהו אותו ישראל קניג אותו אתה מצטט, ובכל מקרה האמירה שלו אינה אלא בהצגת נתון מספרי הנראה לו נכון. מהי המשמעות של הנתון הנ"ל?

  3. איציק הגיב:

    לעידו לם: האם נעם חומסקי מקים מפלגה?
    למה בדיוק אתה מתכוון במשפט שלך?

  4. בן צבי הגיב:

    בפסקה האחרונה מתפייט חיים ברעם על " תהליכים מרתקים המתרחשים באזור" זו כנראה תגובתו היחידה לטבח של אלפי אזרחים במדינות ערב בידי שליטים רודנים , כשמשוים תגובה מתעלמת זו לכמות המלל שלו על הרג 13 אזרחים ערבים ( מובן שהיהודי מוריס כהן שנרצח עי ערבים מגסר אזרקה לא שייך אצלו למנין ההרוגים ) במונחים של גינוסייד קשה שלא לחוש סלידה .
    מתי שמעתם מברעם על איזכור 50000 פלסטינים נוצרים שסולקו משטחי הרשות ב10 השנים האחרונות ?

    מתי שמעתם ממנו על טבח 4 מיליון קונגולזים שהתרחש ב5 השנים האחרונות ?
    מתי שמעתם ממנו על התעללות הבדוים בסיני ( תחת שלטון מצרי ) בפליטים שחורים ?
    מי שמצהיר שהויתו היא ערכים אוניברסליים ושלום בין כל בני האדם באשר הם שלפחות יזכיר אותם
    גם אם אי אפשר לקשור את ישראל לזועות האלה.

  5. מכלוף הגיב:

    אם מפלגה סוציאל דמוקרט,הרי שצריכה זו להיות מפלגה שתחתור למדינה אחת לשלושה עמים
    ליהודים האוטנתיים,ליהודים החדשים,ולפלסטנים

  6. לאחד את השורות - לא לפלג או להתפלג הגיב:

    דינו. בקישור הבא תמצא קצת מידע על ישראל קניג.
    http://www.defeatist-diary.com/index.asp?p=memories_new10153&period=22/3/2010-16/1/2011
    מק"י וחד"ש מהווים מאז ומתמיד — עוד מתקופת הפק"פ — איום על ההגמוניה הציונית. אמנם הציונות הצליחה לגבור עד עתה על הצורך בשלום ובשיוויון, אך האם לעולם חוסן? או שכמו שחוסני מובראכ "הידיד" נפל, גם התיזות הציוניות נועדו ליפול? איני מגיד עתידות, אבל לכל מי שעיניו בראשו ברור שהשמאל האמיתי מהווה את הערעור הממשי הבלתי-אלים והכמעט בלעדי לציונות. אשר ל"עמוס טוז" זו פליטת מקלדת. נראה שהמקלדת שלי אינה אוהבת את הסופר שבתחילת כל מלחמה תומך בממשלה — בעיקר במאמרים בגארדיין הבריטי — ואח"כ, משתברר גודל הפאשלה הוא מזגזג את דרכו חזרה למרכז.

  7. מבחן הציונות הגיב:

    מי שמוכן להיות באותה מפלגה עם ציונים כמו אלדד יניב ולא מוכן לשתף פעולה עם אנטי-ציונים כמו דב חנין לא ראוי להיקרא שמאל.ולעניות דעתי אם בבחירות הבאות לא יהיה איחוד של גוש המרכז-שמאל(עבודה-מרצ-חד"ש עם אפשרות לצירוף התנועה הירוקה ומימד) לא בטוח בכלל ששווה לטרוח וללכת להצביע .אני מקווה שאם שלי יחימוביץ תיבחר לראשות מפלגת העבודה היא תפעל ליצירת גוש כזה.זה צעד מתבקש.

  8. אלון לקח הגיב:

    תיקוני לשון: 1. "על אודות" (לא "אודות). 2. "בעבור" (לא "עבור").
    תודה.

  9. ג.ש. ירושלים הגיב:

    השאלות שמציג חיים ברעם הן: ראליות, רלוונטיות ויותר מכול מתבקשות.
    לצערי חד-משמעי צודק חיים ברעם שהמפלגה החדשה לא עונה לשום דרישה
    לצד החיובי.
    הן במישור המדיני ,הן במישור החברתי,והן במישור הכלכלי.

  10. עידו לם הגיב:

    לאיציק: לעובדה הפשוטה שמחבר המאמר מזלזל משום מה בעמוס עוז ויהושע סובול ומעריץ את נועם חומסקי שלא מגיע לו לקרסוליים

  11. דוד עציון הגיב:

    אני חושב שהיומרה של המפלגה הזו היא הרבה פחות ממה שמייחסים לה: בסך הכל הכוונה לאחד את מה שנשאר ממפלגת העבודה עם מר"ץ ועם תנועות ויוזמות קטנות יותר, שלא יעברו את אחוז החסימה. המקסימום, בשלב זה, לתנועה כזו, הוא 15 מנדטים, בשלב זה.
    זה עדיף על משהו כמו 6-7 לעבודה ו-3-4 למר"ץ והרבה קולות שילכו לאיבוד.
    עם כל הכבוד ל"איחוד שמאלה" שיכלול גם גורמים לא-ציוניים: זה יפה בתאוריה, אבל זה יבריח לקדימה את רוב התומכים בהתארגנות כזו. מה לעשות, אבל עדיין מי שנקרא (ולא חשוב אם בצדק או שלא) "השמאל הציוני" – הוא ציוני.
    ברגע שבראש רשימה כזו תעמוד אישיות כמו שלי יחימוביץ, חיים אורון (הלוואי) או אפילו בוז'י הרצוג, זה יהי עדיף על המצב הקיים, גם לשיטת מי שנמצא הרבה שמאלה.

הגיבו לאלון לקח

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים