הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 במרץ, 2011 תגובה 1

יום האישה הבינלאומי צויין השבוע, אך חשוב לזכור כי האפליה, האלימות וחוסר השוויון עדיין שוררים בחברה שלנו – גם למחרת. וגם בימים שלאחריו. כך שדרושה עשייה רצופה, כל השנה ושל כל החברה ולא רק הנשים, כדי לקדם את מעמד האישה.

עשייה זו מתבקשת על רקע המאבקים והתקוממויות המתחוללים באזורינו שבהם בולט מאד מקומה של האישה. בתמונות מכיכר א-תחריר במצרים נראות נשים חילוניות, דתיות, מבוגרות וצעירות, בנות כל הדתות, עומדות כתף אל כתף עם הגברים במאבק נגד השלטון המושחת – הן הוכחה לכך.

אמנם מאבק הנשים במצרים לא החל בחודשים האחרונים. בין הנשים שהפגינו כעת בלטה הפמיניסטית הידועה בת ה-80 נוואל אסעדאווי, שישבה בכלא על פעילותה הפוליטית בשנים עברו. נשים לקחו ולוקחות חלק פעיל במחאות ובהפגנות בתוניסיה, לוב, ירדן, אלג'יריה, תימן, מרוקו, בחריין, עומן, סודאן ועיראק.

גם במאבק החברתי והמעמדי המתרחש כעת בארץ, מאבקם של העובדים הסוציאליים,  מקום הנשים הוא בשורה הראשונה המובילה ולא בספסלים האחוריים. בסיסמאות של העובדות והעובדים הסוציאליים שהפגינו בימים האחרונים נכתב מפורשות: "מול שכר עלוב – צריך לפעול כמו לוב", וכן: "שכרנו אינו בשמים – נפעל כמו בכיכר תחריר במצרים". זהו מימד מעמדי ומגדרי, מקומי ואזורי; ועל רקע המשבר הקפיטליסטי, זהו מימד אזורי ועולמי של מאבק העובדות והעובדים.

אין זה מקרי שבמקצועות הקשורים בחיי אדם :השכלה, בריאות ורווחה רוב העובדים היו עם השנים לעובדות. מספרן של הנשים העובדות בישראל גבוה מאי פעם וכל מנהל שלישי היא – מנהלת. אך חרף קידום הנשים בעבודה השכירה נשים עדיין מופלות ומשתכרות פחות מגברים על עבודה זהה. שכרן של הנשים נמוך בשליש משכר הגבר. על פי נתונים שפורסמו באחרונה שכרו הממוצע של העובד עמד בשנה שעבר על 9526 שקל ברוטו ואילו שכר העובדת היה 6280 שקל ברוטו לחודש.

מי מחזיק בהון ?

לכאורה מדובר על ריכוז ההון בידי העובדים על חשבון העובדות. אכן קיימת אפליה בשכר. אבל ההון אינו מרוכז בידי העובדים (הגברים) חרף העובדה שבממוצע הם משתכרים יותר. בישראל, בעידן הון והשלטון 27 משפחות הן השולטות במשק, ביניהם בעלי הון כמו תשובה  המיליארדר השולט בחברות והנפט והגז, דנקנר – בעל הקניונים ותחנות הדלק, סמי עופר – השולט בספנות, חברות הדלק והפוספטים ופישמן – אשר על התקשורת. הם-הם הקובעים והמכתיבים.

כדאי לזכור שכאשר היה ניסיון בכנסת להגביל את שכר המקסימום של מנהלים בחברות ממשלתיות ובבנקים, המשתכרים מיליון שקל בחודש (השווה לשכרן של 250 עובדות סוציאליות…), קמה זעקה גדול מצד הוועדה הממשלתית שהילכה אימים כשהזהירה שאם יגבילו את שכרם של הבכירים הם יעזבו את הארץ. במציאות – אין חשש שיברחו.

לדיון שהתקיים לאחרונה, לאחר איום בשביתה, על התוספת לשכר המינימום הוחלט שהוא יועלה בשתי פעימות ל-4300 שקל, ביולי 2011 ובאוקטובר 2012. סכום פעוט ולעג לרש.  ולעין בולטת העובדה שתאריכים אלה קרובים למועד הבחירות הבאות. אין זה סוד שרוב המשתכרים שכר מינימום ואף פחות ממנו הן נשים עובדות.

יום האישה, שהחל לפני מאה שנים כיום האישה העובדת הבינלאומית, מהווה הזדמנות מצויינת להסביר את ההקשר המעמדי של ניצול ואפליית הנשים. אבל העשייה צריכה להיות, כאמור, רצופה ובמשך כל השנה.

הצעד הראשון והמיידי לעשיית צדק לנשים העובדות הוא להתגייס כעת להצלחת שביתת העובדות הסוציאליות. הן צודקות בדרישתן לתוספת שכר משמעותית ולהחלת ההסכם על כלל המועסקים במקצוע באמצעות צו הרחבה. ניצחונן יהיה לניצחונן של כלל הנשים העובדות בישראל ושל כלל העובדים.

תגובות
נושאים: מאמרים

תגובה אחת

  1. אסתר וינר הגיב:

    תיקונ נושא השכר של העובדות הסוציאליות מהווה הזדמנות בלתי חוזרת לערוך רפורמה מהותית
    בתחום זה.התקלה היסודית והמהותית באופי התנהלותה של המערכת בתחום זה עמוקה הרבה
    מעבר לבעיית התגמול הכספי לעבודה זאת.
    האסונות שנחשפו בציבור חדשות לבקרים באמשמתה של מערכת העבודה הסוציאלית מעידה
    שהבעיה אינה נעוצה בסולם השכר הלא נמוך.

    (מעמד המורות קשה הרבה יותר- היעלה על הדעת שמורה תתרשל במלאכת החינוך שלה
    משום שבסופו של יום היא מגיעה לשולחן אכילה ריק?).

הגיבו לאסתר וינר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים