הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 במרץ, 2011 29 תגובות

אנשים חושבים בשמאל העולמי מגלים בזמן האחרון סימני מצוקה קשה. מועמר קדאפי הצליח לבלבל אותנו,  ואפילו לפלג אותנו, ואם אינך הוגו צ'אבס שמציע חברות אוטומטית לכל מי שמכריז על ארה"ב שהיא אוייבתו הגדולה, תתקשה להיחלץ מן המבוכה. צ'אבס העלה את הטענה כי העולם המערבי תכנן לפלוש ללוב כדי לגנוב את הנפט האיכותי שלה. הסבירות שהוא צודק גבוהה בהרבה מסבירותו של הנרטיב המוסרי שהומצא על ידי קואליציית המדינות שיצאו למתקפה הצבאית בלוב. אולם האישור לתקיפה הבינלאומית שהתקבל ברוב ברור ובלי התנגדות במועצת הביטחון של האו"ם, ותמיכת הליגה הערבית בהחלטה, מחלישים את הטיעון האנטי-אימפריאליסטי. ומה באשר לסטנדרט הכפול שהמערב מפעיל ביחס לתימן ולבחריין? הרי אובמה גינה גם אותן בנשימה אחת עם לוב על הרג מפגינים בידי כוחות המשטר? התשובה היא שאין מה להשוות, שכן שם איראן בוחשת בקלחת ההתקוממויות והמערב זקוק לשליטים חזקים ונאמנים שייאבקו  באיום האיראני המסכן את האינטרסים שלו. תומכי המתקפה בלוב מוסיפים בכנות, שאם המערב ימשיך לשבת על הגדר ויאפשר לקדאפי לנצח את המורדים בברוטליות המוכחת שלו, המודלים המוצלחים של המהפכות בתוניסיה ובמצרים יוחלפו במודל הרצחני של קדאפי. מנהיגים מאויימים יחקו אותו ויסרבו לוותר על כסאם וזה יהיה סופה של המהפכה הערבית ההיסטורית של ימינו.

איזה טיעונים משכנעים יש לנו נגד ההתערבות ה"הומניטרית" הצבאית בלוב (ובכלל) חוץ מעצם ההתנגדות העקרונית והעקבית לשימוש באלימות צבאית? שאנחנו יודעים איך מלחמה מתחילה אך לעולם לא איך ומתי היא נגמרת? ומה נאמר למתקוממים בלוב המתחננים לסיוע מיידי שעשוי להציל אותם מטבח ידוע מראש? שעדיין לא מיצינו את סל העיצומים וההגבלות שהטלנו על קדאפי ואנשיו? דילמה. הקשיים הללו בגיבוש עמדה מנומקת ובלתי דוגמטית ביחס להתערבות בלוב נותנים את אותותיהם במאמרים המתפרסמים באתרים ובבלוגים של מי שחשבנו עד כה למעצבי דעה בשמאל העולמי. אביא שתי דוגמאות.

עמנואל ולרשטיין פרסם ב-15 במרץ באתר האינטרנט שלו מאמר בכותרת "לוב והשמאל העולמי" כמו כל מאמריו הוא הופץ ברשתות השמאל בעולם. קשה להבין איך ולרשטיין, פרופסור ידוע לסוציולוגיה, פרשן ותיאורטיקן מרקסיסטי מוערך, מסוגל לטעות בהערכת המצב באופן כה מביך. חמישה ימים לפני תקיפת לוב הוא כתב בביטחון עצמי מלא שאין סיכוי למעורבות צבאית משמעותית של ארה"ב ואירופה המערבית בלוב. ההצהרות הפומביות בעניין זה, כתב ולרשטיין, הן לא יותר מנשיפות אוויר קולניות ("האף ופאף"), שמטרתן להרשים את הציבור. ואיך הוא יודע? האישור לתקיפת לוב לא יתקבל במועצת הביטחון מפני שסין ורוסיה יתנגדו; בנאט"ו ימנעו גרמניה ומדינות אחרות קבלת החלטה על תקיפה, ואפילו סרקוזי נתקל בהתנגדות הציבור בארצו. אך מעל לכול, קובע ולרשטיין, ארה"ב לא תצא למתקפה משום שהציבור האמריקאי מתנגד וכמוהו הצבא. כך שלמרות שהנצים בארה"ב דוחקים למעורבות צבאית הנשיא אובמה יסרב. העניין העיקרי, ולרשטיין ממשיך, הוא לא התערבות צבאית – כן או לא, אלא התוצאה שתתקבל מן הניסיון של משטר קדאפי לדכא כל התנגדות באופן האכזרי ביותר, עקב המבוכה שעוררו ההתקוממויות העממיות המוצלחות בתוניסיה ובמצרים. ואם קיימת קנוניה כלשהי, ולרשטיין כותב, הרי היא נרקמה בין קדאפי למערב ומטרתה להאט ואף לרסק את המהפכה הערבית. השמאל בעולם, הוא ממשיך, רואה את הקנוניה הזאת בעוד ממשלות אחדות באמריקה הלטינית מתעלמות ממנה. ובאשר למנהיגי הליגה הערבית, הללו עשויים לגנות את קדאפי בפומבי אך בחדרי חדרים הם מוחאים לו כפיים ואף מחקים אותו. המאבק העיקרי כיום, מסכם ולרשטיין, היא המהפכה הערבית השניה וקדאפי הוא מכשול לערבים ולמעשה, לשמאל כולו בעולם.

gaddafi666

מאכזב לגלות איך הסתבך אדם כוולרשטיין בתחזיות המתבססות על משאלת לב ולא על התבוננות ישירה וסקרנית במתרחש בעולם הערבי מתוך כוונה להבין את המציאות, כפי שהיינו מצפים מסוציולוג בשעור קומתו, ולא להמציא אותה. לקראת סוף מאמרו הוא מצטט מתוך מאמר התפכחות שכתבה הלנה שיהאן, פילוסופית מרקסיסטית מאוניברסיטת דבלין, שהוזמנה להרצות באוניברסיטת טריפולי ומצאה את עצמה, בלתי מוכנה, בלב המהפכה. הרצאתה בוטלה והיא ננטשה על ידי מארחיה ומצאה את עצמה במלון עזוב. את היומיים האחרונים שלה בלוב בילתה שיהאן בנמל התעופה בהמתנה ממושכת למטוס במחיצת מהגרי עבודה מותשים ומודאגים. היא כתבה ביומנה כי כל ספיקותיה ביחס למשטר קדאפי "נעלמו, נעלמו, נעלמו. הוא ברוטלי, מושחת, מוליך שולל ומאחז עיניים".

התעניינתי במה שחשבה שיהאן על קדאפי ומשטרו לפני שננטשה על ידי מארחיה בטריפולי הסוערת ומצאתי את מאמרה באתר Irish Left Review.

כחברה בשמאל החדש בשנות ה-60, היא כותבת, ראתה שיהאן בקדאפי מנהיג מהפכן של תנועה נגד מלוכנות שביקשה להעמיד מודל של סוציאליזם ערבי שיהיה חלק מן הכוחות האנטי-אימפריאליסטים בעולם. במהלך הזמן נעשה קדאפי איש מוזר ולוב הסתבכה בפרשות שלא היה אפשר להצדיקן כגון, פרשת לוקרבי. שיהאן קיבלה בהיסוס את ההזמנה להרצות באוניברסיטת טריפולי (דובר על הרצאה אחת בלבד), אך נעתרה לאחר ששיכנעה את עצמה שהיא תקדם במשהו את שילובה של לוב בעולם, וכי זה צעד חשוב לעם הלובי. היא לא חשבה שהיענותה להזמנה תתפרש כתמיכה במשטר קדאפי. הרצאתה עסקה בטיעון פילוסופי נגד הנרטיבים הגדולים המוכתבים מלמעלה ובעד הנרטיבים הגדולים הנוצרים מלמטה.

בינתיים התרחשו ההתקוממויות העממיות בתוניסיה ובמצרים שהגבירו את העניין הבינלאומי בצפון אפריקה והיא שמחה על כך שתהיה בלוב ותוכל לקבל מקרוב מושג ברור יותר על המהפכה ההיסטורית הגדולה של הזמן הזה. היא חשבה שלוב שונה מתוניסיה וממצרים היות שהיתה שמאלית במובנים מסויימים והיתה בה חלוקת עושר טובה יותר ועושר רב יותר לחלוקה. ב-18 בפברואר נחתה שיהאן בלוב ומיד נחשפה למגלומניה של קדאפי ובנו סייף אל-איסלאם. היא נוכחה לדעת שמונרכיה אחת החליפה אחרת, ולאחר שקדאפי כינה את עצמו "מלך מלכי אפריקה" היא תהתה מה לכל זה ולשמאל. שיהאן טוענת כנגד השמאל, ובמיוחד כנגד הדרום אמריקאים, שהם מדברים עדיין בשפה מעורפלת משום שמשטר קדאפי הכריז על עצמו כשמאלי. מטרת השמאל, שיהאן כותבת, לתמוך בשחרור ולהתנגד לדיכוי, ומסיימת בקריאה לשמאל לתמוך בשחרור לוב ממשטרו המדכא של קדאפי. היא לא מציעה דרכים להשגת השחרור המיוחל.

תגובות
נושאים: מאמרים

29 תגובות

  1. מעניין הגיב:

    מקווה מאוד בשביל הצרפתים והאיטלקים,ראשי הקנונייה כמו שאומרים,ושאר המדינות שמשתתפות בתקיפה בלוב,שלא ישקעו בתוך בוץ לובי חסר תוחלת.וההשוואה בין לוב למדינות אחרות שגויה בעיניי.לכל מדינה יש מאפיינים משלה ובהתאם המאפיינים של ההתקוממות העממית בה והתוצאות יכולים להיות שונים.ב1989 כל המדינות במזרח אירופה רצו להשתחרר מההגמוניה של ברית-המועצות וזה היה המכנה המשותף של המהפכות אז.כיום בכל המדינות הערביות יש צורת שלטון שונה ואין מעצמת על שהם מנסים להשתחרר מהמרות שלה.המכנה המשותף היחיד הוא שמדובר בשלטון סמכותני ובדרך כלל מושחת ומדכא.אבל לא נראה לי שדין מצריים כדין לוב כדין תוניסיה כדין סוריה וכו'.ימים יגידו כמובן…

  2. שי הגיב:

    מסקנה:העולם יותר מורכב מסיסמאות נאו-מרקסיסטיות ,לא ניתן לחזות את העתיד על סמך העבר והאוייב של אתמול הוא השותף של המחר.
    יש משהו מטריד בנכונות של אנשי שמאל לאמץ לחיקם דיקטטורים רק בגלל שהם מכריזים על עצמם כ "סוציליסטים" או כמתנגדי "האמפריאליזם" ,תפנימו:אין דיקקטור צעצוע,שלטון יחיד הוא לא משחק,הדיקטטור החביב והמוזר מאתמול הוא רוצח ההמונים של המחר,רק דמוקטיה מלאה מבטיחה זכויות ,שגשוג וחופש ביטוי,מישהו מוכן להרים את הכפפה גם נגד צ'אבז?

    • אבי הגיב:

      אתה מתכוון כמו שהימין אימץ בחום את הדיקטטורה של בחריין ואת ההתערבות הצבאית הברוטלית של צבא סעודיה נגד ההתקוממות העממית של תושבי בחריין? מתי תבין שאין דיקטטורה צעצוע, שלטון יחיד הוא לא משחק.

  3. דמוקרט הגיב:

    אם יש רפלקסיה שכדאי שתטריד אותנו כאנשי שמאל, זה איך זה שכמאמר הפתגם הידוע על "הפראיירים שלא מתים"- רבים מאתנו נופלים כל פעם מחדש בפח הזה. אותה ראיית עולם משיחית, שגורמת לנו לחפש כל פעם מחדש את הדמות הנערצת החדשה, שעבורה נשליך לפח את כל הביקורתיות שפיתחנו במשך שנים, שמהפשעים שלה נתעלם, או במקרה הטוב נכנה "לא מוצדקים/היו שגיאות" בלווית איזה "אבל" מיידי, עד שתגיע ההתפכחות ונבין שמדובר בעוד רודן שבעיקר אימלל את בני עמו.
    המאמר של וולרסטיין מעניין. התחזית שלו שמיהרה להתבדות באמת מביכה, אבל צריך להודות שההתערבות הצבאית הזו מאד לא מובנת מאליה: עצם העובדה שהליגה הערבית קראה לפני כעשרה ימים להחלת אזור אסור לטיסה ותמכה בהחלטת מועצת הבטחון (שאף היתה נרחבת יותר וקראה להגנה על אזרחים אף לא רק מפני מטוסים) היא מדהימה ובלתי צפויה בפני עצמה. בליגה חברות מדינות אשר מנהיגיהן הרודנים עצמם כרגע מתמודדים עם בעיות דומות. התמיכה שלהם במעורבות צבאית נגד רודן שכן היא משונה ומפתיעה. ושנית וולרסטיין צודק כמובן כשהוא כותב על השיפור העצום שחל במעמדו של קדאפי ושל לוב במערב בשנים האחרונות. לשיפור הזה נילווה גם שיתוף פעולה כלכלי נרחב עם מעצמות המערב, שיתוף פעולה שאין להן כל אינטרס כלכלי להרסו על ידי התקפה צבאית על קדאפי או אף קריאה להפלתו. הרי רק לפני כמה שבועות, כשהחלה לוב לבעור, נשמעו קולות ממסדרונות השלטון בצרפת ואיטליה שקראו להזהר בתמיכה באופוזיציה בלובית ובמהפיכה שעלולה להביא לגל של פליטים לחופיהן. ולפתע שתי המדינות האלה מובילות את המתקפה.
    אז בכל זאת מה השתנה? ראשית כל האופוזיציה הלובית עצמה קראה בראשית הדרך, כשצעדה מנצחון לנצחון, להמנע מהתערבות צבאית והצהירה שהיא יכולה לנצח את קדאפי בעצמה. בימים האחרונים כאשר היא התחננה למעורבות צבאית הדברים החלו להראות קצת אחרת. וכמובן מספר ההרוגים בלוב, שעלה בהרבה על המתרחש באיראן, סוריה, בחריין ואפילו תימן, כנראה לא אפשר עוד למנהיגי המערב לצאת סביר מול דעת הקהל שלהם ומול התקשורת (כולל אלג'זירה הפרו מהפכנית) בלי להתערב צבאית. האם ההתערבות הזו נכונה, יעילה, מידתית? לא לגמרי ברור. אבל ודאי שהניסיון לשוב ולציירה כ"מזימת האימפריאליזם האמריקאי הזומם להשתלט להם על הנפט" היא, במקרה הטוב, מביכה בפשטנותה.

  4. אנג'לו איידן הגיב:

    הקביעה ש-"המודלים המוצלחים של המהפכות בתוניסיה ובמצרים" הם מוצלחים, כלומר שכבר השיגו הצלחות ממשיות, היא תוצאה של "תחזיות המתבססות על משאלת לב ולא על התבוננות ישירה וסקרנית במתרחש בעולם הערבי מתוך כוונה להבין את המציאות" המקומית והעולמית.

    בנוגע לפילוסופות/ים ולפרופסורים/ות אני מתכוון לפרסם לקראת יום השנה לניצחון על הפשיזם עבודה 'על הניגודים בין אינטרסים פעילים במדע'. העבודה מסתכמת בקובץ ארוך ולכן אפרסם אותה בבלוג שלי.

    בנוגע לשאר הדברים, אני מתכוון לכתוב מאמר בשבת הקרובה – אני מקווה שמאמר זה ימצא מקום באתר של 'הגדה השמאלית'.

  5. ק.א. הגיב:

    ראשית, ואם הבנתי נכון, שיהאן עוסקת בלוב ואילו ולרשטיין עוסק בזירה רחבה הרבה יותר. אין בהכרח קשר בין השניים. שנית, הדילמה המוסרית עומדת ותעמוד תמיד באשר למידת השיתוף העקרונית עם משטרים שאינם לרוחינו ונושא ההתערבות, אם ומתי, שבענייני פנים אשר במדינה אחרת. לא מן הנמנע גם שנושא החוקיות הבינלאומית בנושא, חרף החלטת האו"ם הנמהרת האחרונה, אינו כ"כ פשוט (אם כי אינני משפטן).

    לכן הדילמה היא כפולה: הראשונה (ערכית, מוסרית) – המקומית (בלוב) והשניה (לוגית) – האזורית או הגלובלית. אצל ולרשטיין הדילמה השנייה לוקחת את התפקיד המוביל, ועושה הרושם שאצל הכותבת (וגם אצל שיהאן) הסדר הוא בכוון ההפוך.

    אשר לצד המוסרי, לא אחת פשוט קשה לברור בערפל הקרב את האינפורמציה מתוך הדיסאינפורמציה ולהיפך. למשל: בפלישה הראשונה לעיראק – זו של בוש האב – זכורה פרשת "האחות הרחמניה" שהתנדבה לעזור בבית חולים בכוויית והעידה באמצעי התקשורת על כך שחיילי סדאם שפלשו לכוויית מוציאים תינוקות מאינקובטורים בבתי חולים ונותנים להם למות על הרצפה הקרה. עדות זו היוותה גורם משמעותי שבעזרתו השיג הממשל האמריקאי את תמיכת הציבור לפעולה הצבאית שבכוויית (כמובן המטרה המוצהרת היתה לסייע לכווייתים). רק מאוחר יותר התברר שעדות זו היתה בלוף אחד גדול מבית היוצר של חברת PR גדולה. תעלול PR אחר התרחש ב"טקס" הפלתו של הפסל הגדול של סדאם חוסיין במלחמת עיראק השנייה- כזכור ראשו של הפסל (בבגדד) נעטף בדגל אמריקאי ונקשר בשרשרת ברזל אל טנק אמריקאי שהפילו לצהלות העירקים שהיכו בו בנעליהם. הארוע הזה נחשף מאוחר יותר כמבויים לחלוטין. אינני טוען שלא נטבחו לובים תמימים רק מידת הבהירות והאמינות לא תמיד מספיקה. כמובן שבנוסף עומדת גם השאלה לו היו מצליחים המורדים מה היה אז? האם לא יתכן שהיו טובחים הם בתומכיו של קדאפי המובס? האם אז היתה נשמעת הקריאה לסייע לאלפי תומכיו העומדים בסכנה? האם אז הדילמה המוסרית היתה פחותה?

    אשר לנקודת המבט הלוגית, אני דווקא נוטה לקבל את האלמנט הספקני שנובע מגישת ולרשטיין (לא קראתי את מאמרו המלא עדיין) וזאת אפילו אם יתברר שטעה לחלוטין בתחזיותיו. ימים יגידו. קשה גם לדעת לאן מועדות פני ה"מבצע" הזה מהבחינה הטאקטית בימים ובשבועות הבאים. למשל האם ישנן כאן כוונות להרחבת התקיפה מהאוויר…פעולה קרקעית?…יעדים נוספים בשלב הבא?…איראן…?

    הנחתו המובלעת של ולרשטיין (שוב רק על פי המצוין במאמר זה) היא שה"מהפכה הערבית" כבר החלה – בעצמה – או על כל פנים מבעבעת לה מתחת לפני השטח ואני מניח שהוא הביע חשש או ספק שיש מאמץ לחטוף מהפכה זו ע"י המערב (אם כי לא ציפה שיהיה זה באמצעים צבאיים משמעותיים) בכדי להסיט אותה מדרכה ולבסוף להביא לשבירתה. דווקא ההתערבות הצבאית בלוב מחדדת את שאלת המעורבות של המערב. כל עוד ההתמרדות נעה בכיוון הרצוי להם ישבו בצד עד ש…

    אם כך אפשר ש (1) זהו תהליך מורחב של מעין ישראליזציה-ציוניזציה של המערב בו נהיה עדים להתקפה איטית (או מהירה) של דריסת לאומיות מוסלמית באשר היא – תהליך התעללות ארוך טווח שכידוע עדיין נחגג לו בישראל. כשם שהמערב מייבא מישראל שיטות לבידוק בנמלי תעופה אפשר שהוא עוסק ביבוא נרחב יותר… ואז יוצא שמבצע "שחר האודיסיאה" בלוב הוא למעשה מבצע "עופרת יצוקה 2". מהבחינה ההיסטורית אפשר יהיה לראות באירועי 9-11 את נקודת המוצא, ואשר לאלמנט הספקני שבהם, זה נושא לפעם אחרת. מנקודת מבט זו מדובר על מסע "אידיאולוגי" גזעני או דתי. או "מסע צלב" כדברי פוטין (כמדומני).

    או ש (2) ,בנוסף, אי אפשר להתעלם מהמצב הכלכלי הקטסטרופלי העולמי שברקע ויתכן שדווקא בו יש לראות את המפתח להבנת "אורגיית הצביעות האמריקאית" (לפי המאמר השכן של קמינר). מנקודת מבט זו מדובר על מאבק לדומינציה כוחנית-כלכלית-צבאית נטו.

    יהיה זה (1) או ב (2) או שילוב של שניהם השאלה שממתינה לתשובה היא האם ההגמוניה האנגלו-אמריקאית עוסקת בכיבוי אש של שריפות אורגניות (שהיא עצמה אינה מציתה) או שאנו עדים לדמות משתוללת של חצי כבאי חצי פירומן שכל יום (ואפילו כמה פעמים ביום) מחליף ומשנה תפקיד מעין מפלצת דו-ראשית. זה מזכיר לי טיפה את הצריף של תמרי. היה שם צב עצבני אחד שהיה מוציא ראש פעם מהכיוון האחד ופעם אחרת מהכיוון השני. אני פה אני שם – אני בכל מקום שבעולם!…

    • דינו הגיב:

      כמה נקודות:
      דווקא קדאפי התייחס לעניין מסע הצלב כאשר הבטיח שיתעמת עם "התוקפנות הקולוניאליסטית והצלבנית", בנסיונו לגייס את הנושא הדתי במאמץ נואש להפשיר כמה לבבות בעולם הערבי שהפנה לו עורף. לכן מי שנותן נופך דתי לעניין הוא לא אחר מאשר המותקף.

      תיאורית "המאבק לדומינציה כוחנית-כלכלית-צבאית" היא מופרכת.
      כבר נאמר כאן אינספור פעמים שארה"ב היססה ולא רצתה להיות הראשונה לתקוף בלוב,
      לכן איזכור אירועי 11.9 אינו רלוונטי.

      ק.א כדרכו בקודש מנסה לשוות לכל פעולה מערבית (על אחת כמה וכמה -פעולה ישראלית) איזו מראית עין של תכנון שטני מדוקדק:
      "לאן מועדות פני ה"מבצע" הזה מהבחינה הטאקטית בימים ובשבועות הבאים. למשל האם ישנן כאן כוונות להרחבת התקיפה מהאוויר…פעולה קרקעית?…יעדים נוספים בשלב הבא?…איראן…?"

      ובכן האמת כרגיל היא שאין תכנון. המבצע הוא בהול, לא מתוכנן, ונגרם כתגובה להפיכה והתפתחותה.
      האיום המתמיד מפני פלישה לאיראן כבר נשמע כאן בעבר אך תמיד הואשמה ישראל בהכנות לפלישה (למרות שאף פעם לא הבנתי איך זה אמור להתבצע) , ועכשיו "מתברר" שארה"ב מתכננת זאת.
      האמת היא שבהינתן זוועות המשטר באיראן והדיכוי האכזרי של נסיונות ההפיכה – אולי כדאי באמת שזה יקרה.
      ק.א. כמובן יעדיף את האייטולות מאשר לתת את מפתחות המדינה בחזרה לאיראנים,
      עוד עלול, רחמנא לצלן, לקום סניף של מקדונלדס בטהרן!

      • ק.א. הגיב:

        "שטני" הוא ביטוי שלך.
        בעולמינו אין מכשפים ואין שטנים. אבל יש פושעים ויש נוכלים. וישנם גם לא מעט טיפשים.
        לחשוב שמלחמה זו קרתה ללא תכנון מוקדם – זה שייך לאחרונים.

        אשר לתופעה הדוחה והמגעילה הקרויה מקדונלדס – זה באמת מעשה שטן.

        בשעות אלה מסתמן שפושעיך מתכוננים (שוב תיכנון מוקדם, לא מקרה) להרג בעזה, ואפשר גם בגזרות אחרות, כדי לזרוע שם חורבן ומוות בשם העם יהודי. אתה כבר על מדים?

        • דינו הגיב:

          לא נכון! אתה טועה ובגדול.

          ההפיכות בכל העולם הערבי ובלוב בפרט תפסו את המערב "עם המכנסיים למטה".
          ראה למשל את הגמגום האמריקאי בעניין מצרים כמו גם ההיסוס בעניין תקיפת לוב.

          כדרכך בקודש אתה מתעלם לחלוטין מעובדות ודבק במנטרות שלך ("הכל מתוכנן!").

          הדוגמה של עזה היא שוב הוכחה ניצחת שאין כאן שום תכנון אלא היגררות אחרי האקלים שמכתיבים החמאס, החיזבאללה וחבריהם.
          כאשר יבין ביבי שהציבור רואה בו מנהיג רופס – אז הוא יתכנן בן-לילה (אולי אצלך זה נקרא תכנון) איזו כניסה שרלטנית לעזה.

          אבל הדוגמה המושלמת היא מלחמת לבנון השניה:
          החיזבאללה כמובן יוזם, ואז תקיפה אוירית מצידנו, התלבטות לגבי ההמשך, חולפים עשרה ימים, חי"ר נכנס ומיד יוצא, נכנס שוב, שריון מתחיל לזגזג פנימה והחוצה, נחילים משתבללים בחתימה נמוכה (ע"ע גל הירש), ולבסוף ריצת עמוק אל הסלוקי ובריחה החוצה.
          האם גם זה היה מתוכנן מראש?
          ממתין לתגובתך.

  6. מלירן הגיב:

    איך קורא אנגלי תמיד מוצא קשר לישראל
    תגיד גם ברעידת האדמה האשמת את ישראל ?כי בשני המקרים המידה של ישראל בתהליכים זהה

    • קורא אנגלי הגיב:

      באמת איך? שאלה טובה.
      ממש הפלא ופלא – אלוף בן, במאמרו "מה בין עזה ללוב – אין מלחמות אחרות" (היום ב'הארץ') חש ממש בדיוק ככה:
      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1221745.html
      "כשזיפזפתי אתמול ל"סקאי ניוז", ולאחר מכן הצצתי בכותרות העיתונים הבריטיים שדיווחו על המלחמה בלוב, הרגשתי שאני צופה בערוץ 2 מימי מבצע "עופרת יצוקה". הכתבים מבריטניה נשמעו כמו רוני דניאל"

      אלוף כמובן אומר את האמת אך לא את כל האמת:
      ממה נובע הדמיון הזה? כן, בוודאי הדמיון הוא קודם כל הדימיון הפיזי שבין מלחמה אחת למלחמה שניה. אבל דמיון נוסף נשאר יתום ואינו מצויין שם כלל. מהו דמיון זה? זוהי העובדה ששתי המלחמות הללו הן מלחמות תוקפניות, שקריות ומתועמלנות היטב, ומאותה נקודת מוצא שהיא השתוללות פראית בכסות מזוייפת של "אורך רוח", "סובלנות" ו"מורליות" שהם ערכי הצד של בני האדם הנאורים, הלבנים, המערביים, היהודים, מול הברבריות והחייתיות שהיא "תכונתם" של לובשי השמלות ואנשי המדבר והאסלם השנואים.

      דמיון זה – לא אובחן במאמרו.

      • דינו הגיב:

        מלבד הפסקה הראשונה שלו, המאמר של אלוף בן רחוק שנות אור מדעותיך המתלהמות.

        אתה כמובן התקדמת כבר שלב אחד הלאה ואתה טוען שמדובר ב"מלחמות תוקפניות, שקריות ומתועמלנות היטב", "השתוללות פראית".
        זאת אומרת שאתה יודע היטב שהחמאס לא ירה 8000 פגזים ורקטות לעבר ישראל (זה גם לא קרה היום בבוקר), הכל שקר תועמלני . אתה גם יודע בוודאות גמורה שקדאפי לא טבח בעמו -שוב שקר מטעם התשקורת המערבית עושת דברו של הפנטגון. וכמובן – הכל מתוכנן מראש, מי אם לא ה CIA דאג לפתוח חשבונות פייסבוק לכל לובי מעל גיל 13.

        ובכן, אם לשפוט לפי מה שקורה בסודן, איראן, סוריה, מצרים (לפני המהפיכה) ועוד מקומות בהם ישנם "לובשי השמלות ואנשי המדבר והאסלם" (ניסוח שלך) – אז אולי באמת יש להם דבר או שנים ללמוד בנושא זכויות אדם.
        אותך זה מעניין אך ורק כאשר משייט שם טיל טומהוק תוצרת ארה"ב, אבל כאשר זה קלצ'ניקוב או סתם אלה מעץ בידיו של חייל או שוטר מקומי (או איש משמרות המהפיכה) – אז אתה ישן בשקט.
        מה אכפת לך שהחבר'ה "עם השמלות" מחסלים את "אנשי הנדבר" או להיפך.
        תן להם לענות ולפרק אחד לשני את הצורה כל עוד לא לא קוראים להם "מארינס".

        נ.ב. פיספסתי את ההסבר שלך להצטרפות המאוחרת של ארה"ב לתקיפה

  7. דמוקרט הגיב:

    לשי: אני חושב שצ'אווס לא עבר את הקו. יש בשלטונו כמה סימנים מדאיגים, וקרבתו לסוציאליסטים דגולים כאחמדינג'אד וקדאפי היא צינית-אינטרסנטית ותו לא, אבל שלטונו עדיין איננו דיקטטורה. ככל שאני יודע, יש בונצואלה מפלגות אופוזיציה מתפקדות, חופש ביטוי ועיתונות חופשית. נכון שצריך להשאר ערניים ולא לתת לאיש קארט בלאנש רק בזכות ההלאמות והרפורמות הכלכליות המבורכות.

  8. ברק הגיב:

    ב"ה
    בגדול אני דיי מסכים עם ק.א. בנושא.

    המחלוקת העיקרית שלי כאן דווקא עוקפת המאמר משמאל בכיוון הפציפיסטי. אני חושב שהמערב לא צריך להתערב במה שקורה בלוב.
    אז יש שמה דיקטטור ויש שמה מהפכה. אנחנו אפילו לא יודעים מי זה ומה זה המהפכה, אבל לצורך העניין נניח אפילו שכן. באיזו זכות בדיוק הם יכולים לדרוש מהחיילים שלהם להילחם במלחמה שהיא לא למען הצלת המדינות שלהם?
    יש מלחמות שבהן מדינה מותקפת והיא צריכה להגן על עצמה, כמו למשל המלחמות של ישראל. החיילים הישראליים נלחמים בשביל להגן על החיים של הישראלים. אבל אם לצורך העניין ישראל הייתה חו"ח שולחת חיילים ללוב להילחם בקדאפי אז זה סיכון סתמי של החיילים ומיליטנטיות מיותרת.
    באיזו זכות אפשר לדרוש מחייל אמריקאי להתערב במלחמה שלא הוא ולא העם שלו חלק ממנה והיא קשורה לעם אחר לגמרי ולסכן ככה סתם את החיים שלו?
    זה לא שקדאפי מהווה איום כלשהו על ארצות הברית, או על אירופה. ואין באמת סכנה שקדאפי ימשיך הלאה למסע כיבוש של אירופה ואמריקה.
    לדעתי להיכנס למלחמות של מדינות אחרות זה פשוט להפוך את הצבא שלך לחבורת שכירי חרב שהממשלה שוכרת, בניגוד לצבאות כמו צה"ל שמטרתם היחידה היא הגנה על מדינתם, ולא יציאה לכל מלחמה שנוח לצאת אליה.
    אף אחת מהמדינות ששלחו סיוע לאופוזיציה של קדאפי אינה תחת מתקפת טילים מצד הכוחות של קדאפי וגם לא תחת גל של פיגועים מצד אנשי לוב בחלק שתחת שליטת קדאפי ובעצם האזרחים באותן מדינות לא מאויימים בשום צורה שהיא על ידי קדאפי, לוב תחת שלטון קדאפי או שליחים כלשהם של קדאפי.

    לגבי תחזיות מכל סוג שהוא, זה לא משנה אם אומר אותן פרופסור או סתם מגדת עתידות. אף בן-אדם לא יכול לחזות את העתיד. אני לא יודע מה איתכם אבל אני לא מייחס חשיבות לתחזיות של פרופסורים יותר ממה שאני מייחס חשיבות לתחזית של מגדת עתידות (במיוחד לא של פרופסורים לסוציאולוגיה). לדברים כמו תחזית מזג האוויר אני מוכן להאמין יותר, אבל זה כנראה בגלל שמטאורולוגיה היא מדע והכלים שבעזרתם חוזים את מזג האוויר נבדקו והם מובהקים סטטיסטית הרבה יותר מאשר הכלים שבעזרתם אנשים עושים תחזיות סוציולוגיות.

    • דניאל קלטי הגיב:

      מניפסט האגואיזם.

      להתערב אך ורק במה, שמסכן אישית אותך….לעזאזל הסולידריות….בררררררררר.

      • ברק הגיב:

        ב"ה
        להתערב זה סבבה, לא אמרתי לא לתת למורדים נשק או לא לעשות הפגנות תמיכה בהם. תמיכה כלכלית או מוראלית זה משהו אחד, אבל לסכן חיים זה כבר עניין אחר. אני לא חושב למדינה מותר לסכן את חיי אזרחיה (כולל חיילים) בשביל להילחם במשהו שלא באמת מאיים עליה. גם אם קדאפי ינצח זה לא היה מסכן את חיי האזרחים האמריקאים, אז אין לממשלה זכות לשלוח אנשים למות במלחמה בלוב. אם ארה"ב רוצה לתת נשק למורדים זו זכותם, וזו עזרה למורדים בלי לסכן חיים של אמריקאים.

        אגואיזם זה חוסר מוכנות לעזור בכלל, מה שאני מאמין בו זה רק חוסר נכונות לסכן חיי אדם. יש הבדל עצום בין השניים. אם אני רואה מישהו בצרה אז אני אעזור לו, ובדרך כלל גם אם זה יעלה לי כסף, אבל אני לא אסכן את החיים שלי בשביל לעזור לו.

        • דניאל קלטי הגיב:

          אם אני אראה מכוןנית, העומדת לפגוע בהולך-רגל, אזנק לפניה ואצילו, גם אם אפגע בעצמי.

  9. לקורא אנגלי הגיב:

    זהירות הציונים באים – בקרוב תהליך ציוניזציה של אתר הגדה השמאלית. האין דבר בעולם בו לא תאשים את ישראל? אתה הורג את השמאל

  10. קווי העימות הגיב:

    על מרכסיסיטים שניתנה להם "התחזית" היה אומר מרכס אני לא מרכסיסיט, למרות שגם הוא ניסה את כוחו בתחזיות וכשל. המרכסיזם הוא השקפת עולם רחבה על ההיסטוריה החברה ובעיקר לעינייננו על המשטרים בכלל ועל הקפיטליזם בפרט ויש לה מסקנות מהפכניות. אלא מי שחושב שזה מה שמאפשר לו לנבא מהפכה או מהלך כזה או אחר בזמן ובמקום נתון עוסק במשהו אחר. לכן להגיד שקדאפי מפלג את השמאל עקב תחזיות של מרכסיסט כזה או אחר זו או הגזמה או נסיון להתחבא מאחרי "אילנות גבוהים" כדי להרבות בלבול ומבוכה.

    משימתו העיקרית של משטר הוא להבטיח באמצעות חוקים, פוליטיקה, אידיאולוגיה ובאמצעים כוחניים אחרים את אופן הייצור של החברה הנתונה. במילים אחרות, יהיה אובמה שחור ככל שיהיה, לפני הכל הוא חייב ליישם מדיניות "לבנה" על מנת להבטיח את תפקודו התקין של הקפיטליזם שבשלב זה אין קיומו אלא בהשתלטות ובניצול משאבי טבע ומשאבים אנושיים על פני כל הגלובוס, באמצעים אימפריאליסטים גלויים או סמויים, באמצעות כוח ברוטלי או באמצעות "משטרים ידידותיים", כוחות "השוק החופשי", הגלובליזציה, הבנק העולמי וכו'.

    הנסיבות הללו מחלקות את העולם לעימות בין מעצמות הקפיטליסטיות המפותחות מצד אחד שהמדיניות הזאת הכרחית להמשך קיום משטרם לבין מדינות העולם "המתפתחות" או השלישי אשר מספקות לראשונים את האמצעים לתפקוד משטרם. שיווי משקל במצב זה יכול להתקיים רק באמצעות כוח גלוי או סמוי וההתנגדות לו היא דטרמיניסטית. בשלב זה המאבק הזה בין שני הכוחות הוא המאבק המעמדי העיקרי משום שהוא חוצה בין מנצלים למנוצלים באופן ברור שלא כמו המאבק המעמדי בתוך המדינות המפותחות שהוא גם מאבק לחלוקת השלל. זה מאבק אנטי אימפריאליסטי, לא בהכרח ואולי לא בכלל מאבק לסוציאליזם, האידיאולוגיה שלהם שונה ממקום למקום בהתאם להיסטוריה ולתרבות של הנאבקים וכן המטרות המיידיות. זה מה שקיים ואלו המאבקים הקונקרטיים שמתקיימים. אם השמאל מפולג ביחס להם ושוגה בפנטזיות על "הסוציאליזם האבוד" ומחפש באיזה צד נמצא קצת אדום הרי שהמתפלגים אבדו את תפקידם כשמאל. אין שמאל שתומך באימפריאליזם ואין שמאל שמתנגד למנוצלים. (מבלי להתעלם מן היוצאים מן הכלל אלא שאלו אינם קובעים את הכלל).

  11. דניאל קלטי הגיב:

    תמהני מה את רוצה.

    לא, באמת, מה את והוגו צ'אבס רוצים, הא? שהעולם כולו, ישב עם הרגליים למעלה ויניח לקדאפי, לטבוח בבני-עמו חופשי-חופשי, פשוט כי "אנחנו נגד מעורבות צבאית" ו"נאט"ו/אמריקה/המערב זה רע"?

    צריך לחשוב בשכל. נכון, לצרפת ולבריטניה ולארה"ב ולכולן, יש ויש אינטרסים למיניהם – אולם יחד-עם-זאת, במקרה זה, האינטרסים שלהן, הם אלה, המגינים על המפגינים המתמרדים, הדורשים דמוקרטיה מינימאלית.

    התנהגות של "כל מי, שארה"ב תומכת בו הוא רע וכל מי, שארה"ב מפציצה אותו, הוא טוב", היא התנהגות אידיוטית, דרך-ראייה אידיוטית, בדיוק כמו ההיפך מכך.

    חסידיה האוטומטיים, של כל פעולה אמריקאית/מערב-אירופאית שהיא ומתנגדיה האוטומטיים, של כל פעולה אמריקאית/מערב-אירופאית שהיא, חוטאים, שניהם, באותה שגיאה פנאטית מטופשת, של תגובה פבלובית, ההולכת עם הראש בקיר, מבלי להתייחס כלל, לנתונים בשטח. אמריקה ונאט"ו הן רעות – מכאן כל המתנגדים להן, הם טובים – ולעזאזל כל שיקול אחר. נצייר את קדאפי/מילושביץ'/מי-שלא-יהיה כקדוש ולעזאזל כל מאות-האלפים, שהוא עושה כל שלאל-ידו לטבוח!! עם הראש בקיר!! ומנגד, כאמור, גם אותם מטומטמים, השרים תהילת "ארץ-החופשיים", מבלי להיות ערים לכלום.

    צריך לשקול, כל דבר ודבר, כל פעולה ופעולה, כל מצב ומצב, לגופו ולגופו בלבד, תוך שאנו מודעים וערים, לכל הצדדים ולכל השיקולים. נכון, לא לגמרי ברור, כל מה שניצב, מאחורי התנועה המהפכנית הלובית שבבנגאזי! אולם אין לסבול, בשום-פנים-ואופן, את איומיו הרציניים – והמחרידים – של קדאפי עצמו, לטבוח בכלל תושבי אותה עיר!!

    ולאור כל זאת ולאור-העובדה, שכשמאלנים, שומה על כולנו, לתמוך בכל תנועת-שחרור, על-פני כל כדור-הארץ כולו, אין לנו אלא להגיע למסקנה, שבמקרה המסויים הזה, במצב המסויים הזה, לא היה מנוס, כלל, מהתערבות צבאית מערבית.

    נשאלת רק השאלה, מה עם כל הדמוקרטים הערביים הדגולים, במצרים ובתוניסיה – מדוע הם, לא נקפו ואינם נוקפים אצבע, להצלת אחיהם המתמרדים? עושים לעצמם חיים קלים! מצד אחד, תומכים בדמוקרטיה ערבית ומן הצד השני, משאירים למערב, לעשות את כל העבודה המלוכלכת. מצד אחד קוראים, לאיזור אסור בטיסה – ומצד שני, מתנגדים בקולניות לכל פעולה, שתיצור אותו!!

    הגיע הזמן, באמת שכבר הגיע הזמן, שהערבים יחליטו מה, לעזאזל, הם בכלל רוצים. וכנ"ל גם הח' הוגו צ'אבס, שבאמת, הגיע כבר הזמן, שיראה העולם בצורה מעט יותר מגוונת, מאשר "אמריקה זה רע / אנטי-אמריקה זה טוב".

  12. נועם חומסקי על תקיפת לוב ועל תמיכת ארה"ב בישראל הגיב:

    "כאשר ארה"ב, בריטניה וצרפת בחרו בדרך ההתערבות הצבאית, אנו חייבים לזכור שאלה המדינות השנואות ביותר באיזור, ולכך סיבות טוהות ומוכרות: העשירים והחזקים יכולים לטעון שההיסטוריה גמורה, אבל לקורבות אין את הלקסוס הזה", אמר חומסקי לכתבת האייריש טיימס. חומסקי מוסיף ומציין שעל פי משאלי דעת קהל כ- 90% מאוכלוסיית מצרים רואים בארה"ב את האיום הראשי להם. חומסקי גם מתנגד לבקשת ישראל לקבל 20 מיליארד דולר מארה"ב, "לצרכי ייצוב המזה"ת". "הדבר ישמש להגביר את שליטת ישראל במה שנשאר מפלסטין, ויחזק את כוחה ללכת למבצעים צבאיים אגרסיביים", פוסק חומסקי, שמקווה שבקשת ישראל תידחה. ברור גם שוול סטריט מאבחן את הבעיה החדשה של ארה"ב במז"הת, ואת השינויים הצפויים במדיניות ארה"ב. אבל, לדעת חומסקי, ארה"ב טרם מצאה את הדרך לשליטה מחודשת באלמנטים העולים בעולם הערבי. והיא מוסיפה כמובן לשאוף לשלוט בו. אחד הנסיונות הוא לשלוח את הדיקטטורים הישנים לרעות בשדות מוכרים – בסעודיה למשל – אם לא ניתן להשתמש בהם יותר ולהצהיר בו בזמן ש"ארה"ב כמובן תומכת בדמוקרטיה"… ואשר לסעודיה עצמה פוסק חומסקי: "זה המרכז העולמי של האיסלם הרדיקלי, וסעודיה היא גם בת הברית של ארה"ב ובריטניה, שתומכים במלכי האיסלם הרדיקלי ומתנגדים ללאומיות החילונית". ועכשיו קלינטון, אשטון, ושר החוץ הבריטי הייג רוצים לשלוח את קדאפי לבית הדין הבינלאומי ל-ICC. לדעת חומסקי ה- ICC הוא סמל להיפוקרטיות המערבית. שאילו לא כך היה הדבר היו טוני בלייר וג'ורג' וו בוש היו מזמן עומדים לדין על פלישתם לעיראק. לבסוף מאשים חומסקי את ביטניה וארה"ב ששאיפתם לשלוט בנפט היא הגורם המרכזי במדיניותם. אצל הבריטים זה נמשך 100 שנה, אצל ארה"ב קצת פחות. "אך זה השיקול הדומיננטי והקבוע במדיניותם", מסכם חומסקי.
    http://www.irishtimes.com/newspaper/world/2011/0321/1224292709087.html

  13. גל הגיב:

    מבחינת האינטרס של המימשל האמריקאי קדאפי עשה להם עבודה חשובה בכך שעצר במידה מסויימת את המומנטום של המהפכה הערבית. העובדה שהם יצאו נגדו היא לדעתי כי חשבו שהוא עומד ליפול והם רצו לעלות על העגלה של המנצחים כמה שיותר מהר. מתברר שטעו וכעת הם צריכים ליישר אותו אך כפי שהצהיר בכיר אמריקאי לאו דוקא להפילו. למעשה ייתכן שיש כאן הזדמנות ללוב מחולקת מוחלשת ונישלטת יותר מאשר לוב של אחרי מהפכה המונית.
    המימשל האמריקאי די מבולבל מכל האירועים אבל הוא בתהליך הסתגלות, הכניסה של שחקן חדש ולא צפוי (ההמונים במדינות ערב) לפוליטיקה גרמה לאובדן שליטה שלו, זו הזדמנות בשבילו להיות אקטיבי ולנסות כמיטב יכולתו לכוון את האירועים.

  14. דמוקרט הגיב:

    בהמשך לדברי דניאל, הנה ציטוט מהגארדיאן של היום:
    Mohammed Ali, an IT engineer at Misrata's main hospital, said that waves of air strikes began shortly after midnight on Wednesday.
    "They bombed a lot of sites of the Gaddafi army. There is a former hospital where his tanks were based. All the tanks and the hospital were destroyed. A column of tanks was destroyed on the edge of the city," he said. "After that there was no shelling. We are very relieved. We are very grateful. We want to thank the world. The Gaddafi forces are scattered around. All that is left is the snipers and our fighters can take care of them."
    The revolutionary leadership has said that even if there are civilian casualties, they will be a necessary price to prevent even greater loss of life if Gaddafi's forces had continued their assault on Misrata and exacted revenge against the residents for their support of the uprising.
    בזמן שהשמאלנים שלנו מתאפרים ומייפים את מצפונם מול המחשב, האנשים האמיתיים שמעורבים בדרמה הגדולה בלוב, כבר מזמן החליטו מה הם רוצים.

  15. קורא אנגלי הגיב:

    הקנוניה שעליה מדבר ולרשטיין?
    ישראל וקדאפי – סיפור אהבה?

    http://news.walla.co.il/?w=/2/1800814

    http://www.news-israel.net/Article.asp?code=24935

    • דינו הגיב:

      קורא אנגלי, אני לא מבין מה אתה רוצה.
      אחרי שאכלת לנו את הראש עם האימפריאליזם האמריקאי-ציוני ששואף להפיל את משטרו של קדאפי,
      אתה פתאום עובר צד וטוען שישנו קשר ותמיכה ישראלית בקדאפי דווקא?
      אולי תחליט?

      טענת לאורך כל הדרך שישנה סבירות לכך שקדאפי כלל אינו טובח בעמו ושמדובר בריב חמולות,
      תוסיף לכך שהכוחות שישראל מארגנת לו (הכל בעירבון מוגבל בינתיים) נלחמים בכלל כנגד כוחות קואליציית הרשע האמריקאית-אימפריאליסטית, הרי שהתמיכה הישראלית בקדאפי, אם באמת קיימת, היא מעשה קודש של ממש.

  16. בן צבי הגיב:

    קדפי לא מפלג את השמאל הוא פשוט מציב מראה מול השמאל שלא יודע לחיות עם הסתירות שלו.
    למה סגר של 50 שנה על תושבי קובה בידי שלטון דיקטטורי לא הוציא אף משט לשם ולמה חיסול בני אדם במדינות ערביות מקוטלג כמריבות פנימיות או אולי כפולקלור מקומי שאסור להתערב בו .
    לרוע מזלו של השמאל אי אפשר לקשור כל מעשה נבלה בעולם לישראל מה שמונע ממנו להגיב .

    לדינו אל תכביד על עצמך בשאלות . הא לך מפתח להבנת המינוחים : טבח = ישראל מחסלת 2 פלסטינים חמושים או יותר . כשבארצות אחרות מחוסלים אלפי מוסלמים לא מדובר בטבח אלה הם חילוקי דעות בין פלגים יריבים .חיזוק לכך הוא שאף כיכר בערי אירופה לא התמלאה באלפי מפגינים מוסלמים שמחו על הטבח בטוניס, מצרים, לוב וסוריה .

הגיבו לקורא אנגלי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים