הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 במרץ, 2011 82 תגובות

הציונות היא אידיאולוגיה. ככל אידיאולוגיה ייצרה גם הציונות סיפור יסודי ונבנתה עליו.  הסיפור האידיאולוגי הציוני  עסק בטיבם של היהודים החיים בפזורה  ובטיבו של העולם בו הם חיים. הציונים האמינו שהם הגיעו  לתובנות עמוקות ועגומות לגבי  היחסים בין היהודים לעמי העולם ואלה מצדיקות הסקת מסקנות מעשיות רדיקליות.

הסיפור האידיאולוגי הציוני, הגם שגירסאותיו מגוונות, ניצב  על מספר  טענות וגוזר מהן המלצה אחת. הנה הטענות: גורלם של היהודים משותף,  חיי  היהודים  בפזורה הם חיי גלות שפגמיהם מרובים ובגינם היהודי הגלותי פגום אף הוא, השתלבות היהודים בחברות ובמדינות שבהן הם חיים היתה ותהיה חלקית ורעועה, האנטישמיות היא תופעה נצחית המהווה סכנה ממשית לקיום היהודי בעולם. והנה ההמלצה: יהודים החרדים לקיומם ולקיום העם היהודי חייבים להתבדל מהעמים שבתוכם הם יושבים, להתארגן על בסיס  שייכותם הלאומית, להעתיק את מגוריהם לארץ ישראל ולכונן בה חברה לאומית יהודית שתהפוך ברבות הימים למדינה יהודית. זו לא תהיה "הגירה" אלא "עליה"- מהנמוך אל הגבוה ומהפגום אל המתוקן: ב"עלותם" לארץ ישראל יגנו היהודים על עצמם באופן המיטבי וגם יתקנו  את הפגמים האישיים והקבוצתיים שהסבו להם החיים הממושכים בגלות.

מזה כמאה ועשרים  שנה מציעה את עצמה  האידיאולוגיה הציונית ליהודים כתמונת עולם תקפה וכפרויקט מעשי  מומלץ לכל אדם יהודי ולכל הקהילות היהודיות. הקמת מדינת ישראל, גורסים מנהיגיה הציונים  מזה למעלה משישים שנה, הגשימה רק  במידה חלקית את  הפרויקט הציוני. מדינת ישראל, גורסים הציונים,  היא  פרויקט לא גמור  ומאוים, כל עוד חלק ניכר מהיהודים בתפוצות נמנע  מלהגר אליה  ואילו  חלק מתושביה היהודים מחשבים להגר ממנה החוצה. על כן, מיום הקמת המדינה  ראו מנהיגי  המדינה והתנועה הציונית כתפקיד חשוב שלהם  להמשיך ולהנחיל את  האידיאולוגיה הציונית בלבבות  אזרחי המדינה היהודים ובתודעת היהודים  בתפוצות.  כי הם ידעו שאידיאולוגיה אינה חיה לבד.  אידיאולוגיות אחרות עלולות להתחרות בה, לדחוק אותה לשוליים  ושם היא עלולה לדהות ולהימחק.  והיא גם לא עץ שמשתרש מטבעו ומגדל צמרת.   כדי שתשרוד בלבבות צריך לשנן אותה ולתגבר אותה. לשם כך בנו הציונים מערכות הסברה, חינוך וגיוס.

בקרב היהודים בתפוצות עודדו מערכות אלה הצבת סימני שאלה לגבי ערכם ועתידם של החיים היהודיים שם. הן דחקו ביהודים ופיתו אותם "לעשות עליה". פריסה עולמית, אירגון יעיל ואמצעים כספיים נכבדים הפכו את המערכות האלה לבעלות כוח ניכר.  בקרב האוכלוסיה היהודית בישראל  ייצרה הפעולה האינטנסיבית והחודרת-כל של מערכות ההסברה והחינוך הציוניות גירסא עממית של הסיפור האידיאולוגי הציוני וזו הפכה לאויר שיהודי  ישראל  נושמים מלידה ועד מוות. אין טבעי ממנו ואי אפשר בלעדיו. מן הגנון, דרך בתי הספר  ועד תום השירות הצבאי  תוקעים לראשי הצעירים את הגירסא העממית של הסיפור  האידיאולוגי הציוני. העיתונות העברית ואמצעי התקשורת האלקטרוניים משלימים את מלאכת הנדסת התודעה אצל   יהודים בוגרים. התוצאה המוצברת של כל זה  היא שרבים מהיהודים בישראל  חיים  בתחושת בטחון עצמי ואף גאווה, המיוסדות על אמונתם שבישיבתם בארץ הם מגשימים את הבחירה  החכמה, המפוכחת והנכונה ביותר לאדם היהודי וליהדות כולה.

מי שגדל והתחנך בישראל התרגל כל כך לגירסא העממית של הסיפור  האידיאולוגי הציוני עד שהתיזות הציוניות נראות לו טבעיות, ודאיות, כמעט לא דורשות הוכחה, מובנות מאליהן. ההוגים הציוניים שיצרו אותן נשכחו כמובן לגמרי. איש אינו קורא אותם, איש אינו בודק מה בדיוק אמרו,  איך נימקו, מה ניבאו ולמה  מוצדק להאמין להם היום. הכל פושט והתאבן.  הוגים שהיו  קונטרוברסליים בזמנם, התמצקו בישראל לשמות של רחובות.  ליאון  פינסקר, מקס נורדאו, נחמן סרקין, זאב זבוטינסקי ואחרים  הפכו  מבחינת רובם המכריע של אזרחי ישראל היהודים לנקודות ציון בנוף העירוני, לא יותר. אבל הגירסא העממית המפושטת והמגובבת של השקפותיהם ממשיכה לעצב את התודעה. הציונות מתפקדת בישראל כאידיאולוגיה הגמונית טיפוסית: לא חושבים עליה. חושבים דרכה.

ועם זאת, דומה שמזה כעשרים שנה מפגינות מערכות ההסברה,  החינוך והגיוס הציוניות בישראל סימני משבר.  אט אט ובשקט  השתררה בחדרי  המצב שלהן  תחושת מצוקה. על זו לא הודיע כמובן  איש, אך אפשר היה ללמוד על קיומה  מהתבוננות במגוון  אמצעי חירום ציוניים  שהופעלו  על ידי ממשלת ישראל. בהם:  התערבות כוחנית בכיווני ההגירה  של יהודי העולם,  הרחבת היקף הפרויקטים החינוכיים הציוניים בבתי הספר  ומיסוד טקסי חניכה המוניים.

הכל התחיל  באמצע שנות השמונים.  משעלה מיכאיל גורבצ'וב לשלטון בברית המועצות  התאפשר ליהודים להגר  ממנה באורח חופשי למדי. היתה פרוצדורה להגירה הזו: יהודים נסעו לאוסטריה ומשם המשיכו בדרכם למחוזות חפצם. היה להם מזל ליהודים האלה: שערי ארצות הברית  היו פתוחים בפניהם והם נכנסו בהם בהמוניהם, שנה אחר שנה. עד שנת 1990 לערך היגרו לארצות הברית כ-200 אלף מן היוצאים מברית המועצות. לעומתם, שיעור הבוחרים להגר לישראל היה זעום. בישראל הציונית כינו את זה באימה ובכעס -"נשירה" וכתבו על זה  ללא הרף. המצוקה הציונית ששררה לפני עשרים וחמש שנים ניכרת היטב בטקסט המופיע כיום באתר האינטרנט של "הסוכנות היהודית":

" הנשירה הגיעה לממדים עצומים, ולא אחת עזבו בדרך, שבעים, שמונים

ואפילו תשעים אחוז מהיוצאים. במשך שנים נראה היה שאין מה לעשות נגד תופעת  הנשירה, שהיא מין "מכת טבע" החוזרת על עצמה ".

אז,  בסוף שנות השמונים,  הותנע אמצעי החירום הציוני הראשון.  ממשלת ישראל  הפעילה את השפעתה  בממשל האמריקאי ותבעה ממנו לסגור את שערי ארצות הברית בפני הגירה ישירה וחופשית של יהודים מברית המועצות. האמריקאים נעתרו  ומשנסגרו  שערי ארצות הברית  פנה זרם ההגירה בכיוון המבוקש: המהגרים מברית המועצות החלו מגיעים  לישראל.   הסיפור הזה נשכח בדרך אבל  מבחינה יהודית וציונית זה היה ציון דרך מדהים: ממשלה ישראלית ציונית  פעלה במלוא מרצה על מנת לסכל את הגשמת רצונם החופשי של מאות אלפי יהודים, ודאגה לכך ששערי הכניסה של מדינה ליברלית ייסגרו בפניהם.  מי שזוכר את הפגנות הזעם  והמחאה (המוצדקים!) של  העם היהודי  בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים על סגירת שערי ההגירה של  מדינות העולם בפני יהודי אירופה  יכול להעריך את המשמעות  החריגה, האנטי-יהודית של היוזמה הישראלית-ציונית  הזו. לא זכור לי שאי פעם קודם לכן  העזה התנועה הציונית  ליזום צעד דומה.

החל מאמצע שנות התשעים הפעיל השלטון בישראל אמצעי חירום ציוני  נוסף  בתוך מערכות החינוך הממלכתי בישראל. השכם והערב  ניזומו והושקו   במערכות אלה עוד ועוד תוכניות להרחבת מה  שכונה לימודי המורשת  היהודית  והציונית.  כל מטרתן היתה אחת:  הנחלת האינטרפרטציה הציונית לדת היהודית, להיסטוריה היהודית, להיסטוריה של פלסטין/ארץ-ישראל ולתולדות הקונפליקט  בין הפלסטינים ליהודים בארץ. ספרי לימוד שהציעו פירוש לא ציוני לפרקים בהיסטוריה של היהודים הודרו  מהמערכת שאליה הסתננו אט אט  קציני צבא בכירים  בתפקידם החדש כמורים במעמד מיוחד שתפקידם לתגבר את ההזדהות עם "ערכי המדינה" באמצעות ההתגייסות ליחידות הלוחמות המובחרות.

ההוראה הכללית של משרד החינוך מהעשור האחרון להציב את דגלי ישראל  במקומות בולטים  במוסדות החינוך הממלכתי, כולל באולמות הבינוניים והגדולים של האוניברסיטאות,  הוראה שלא נכפתה קודם לכן, היא אמצעי חירום קטן  באותו הכיוון: לחזק את  הנוכחות והנראות של הציונות-הישראלית, שמא תישכח חלילה מהלב.

היוזמות  החרוצות של קבוצת  "זו ארצנו"  הנופלות עלינו  מזה כשנה הן המשך למגמה זו בשדה החינוך האוניברסיטאי. מטרתן הגלויה והחדשנית היא לסמן מרצים לא ציונים מהחוגים למדעי הרוח והחברה, להטיל פחד בליבם, להצר את צעדיהם ולכפות גם שינויים  בתכני ההוראה כך שמקורות דעת שאינם מתישבים עם הסיפור האידיאולוגי הציוני יוצנעו או יושמטו  כליל. אין ליחס משקל לטענה ש"זו ארצנו" היא קבוצה פרטית.  יוזמותיה נתמכות בנאומי שר החינוך. הוא בעל הבית והם כלבי הריחרוח והשמירה שלו.

hertzel

אולם אמצעי החירום הציוני החדשני והנמרץ מכולם הוא מיסוד טקסי חניכה    המוניים  וטקס החניכה ההמוני העוצמתי ביותר שמוסד מזה עשרים שנה הוא זה המכונה "המסע לפולין" של תלמידי בתי הספר התיכוניים היהודים בישראל. "המסעות לפולין" החלו לצאת לדרכם החל מסוף שנות השמונים של המאה העשרים.   בשנת 1988  גובש במשרד החינוך נוהל מסודר למסעות אלו  ובערך מאז הם נערכים לאורך כל השנה. ההערכות הן כי בכל שנה יוצאים למסעות אלפי בני נוער. על פי סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כבר בשנת 1999, השתתפו 56% מבתי הספר בחינוך העברי בתוכנית משלחות הנוער לפולין.  העסק הזה, כמובן,   מפוקח היטב ומאורגן בקפידה  מלמעלה. במשרד החינוך עוסק במסעות גוף מיוחד המכונה "מנהלת פולין". משרד החינוך מנפיק הנחיות מחייבות ומפורטות בנוגע לאופן אירגון המסע לפולין והכנת בני הנוער לקראתו  ואלה מפורטות בחוזר המנהל הכללי.  כל משלחת נוער בית ספרי חייבת לקבל מה שההנחיות מכנות "חסות מראש ממנהלת פולין במינהל חברה ונוער במשרד החינוך". מנהלת פולין בודקת מראש את תוכנית התכנים של כל מסע ומוודאת שזו עומדת בקריטריונים הפדגוגיים המבוקשים.  המנהלה דורשת שתוצג בפניה תכנית להכנתם המקדימה הרעיונית והרגשית של בני הנוער  וכן תוכנית לעיבוד לקחי המסע לאחר השיבה הביתה.

והנה התבנית הגדולה והמחייבת של המסעות האלה. בישראל עוברים התלמידים הכנה מקדימה למסע, הן ברמה הלימודית והן ברמה הרגשית.  למסעות בפולין מתלווים מורים הנדרשים  לעבור השתלמות מקדימה, מדריכים שהוכשרו והוסמכו בקורס משותף למשרד החינוך ולמוסד יד ושם, ואנשי עדות  שהם עצמם  ניצולי שואה, המספרים את סיפורם האישי בזמן הנסיעות הארוכות בפולין, באוטובוסים  ובאתרים השונים. לצד  הצוות החינוכי מלווים את הנוסעים אנשי בטחון. המסע מתנהל ברובו המכריע בין אתרים  בהם התרחשו  במהלך מלחמת העולם השניה ההשפלה, העינוי  וההשמדה של יהודי אירופה. ברבים מהאתרים מקיימים כל המשתתפים טקסים קבוצתיים שתכניהם וחזותם נקבעו ותורגלו מראש. ההתנהגות בטקסים אלו היא לפי קוד מוכר ומחייב: כל חברי המשלחת לובשים את החולצה המיוחדת של המשלחת, מניפים  את דגלי ישראל וכיוצא באלו.  לאחר השיבה מן המסע, מחייב משרד החינוך קיום מספר פעילויות המונחות בידי אנשי צוות שנבחרו מראש על מנת שהתלמידים יעבדו את החוויות שחוו בפולין.  יתר על כן: לעיתים קרובות מתבקשים משתתפי המסע שחזרו ארצה לתפקד כעדים יודעי  דבר בפני תלמידי בית ספרם ולארגן טקס  בבית הספר בו יעבירו את חוויותיהם למי שעדיין לא נסעו.

שנים רבות נוהלו בישראל טקסי חניכה מגמתיים שכוונו את המבט של הנוער אל נופים ישראלים נבחרים, מתוך כוונה לכונן בקודקודים הצעירים דימוי יהודי לגמרי של הארץ, לעצב את אופן ההתבוננות ולהבנות בכיוון הרצוי את תהליך הפירוש והענקת המשמעות למה שרואים. כאלו היו הטיולים השנתיים להכרת הארץ (שאף פעם לא יעברו באום אל-פחם), הביקורים באתרים היהודים העתיקים (אך לא בכנסיית הקבר בירושלים), העליות למצדה (אך לא לאתר עין ג'אלות שלרגלי הר הגלבוע שבו הביסו צבאות המוסלמים בספטמבר 1260 את כוחות המונגולים ובכך הצילו, כנראה, את הארץ מחורבן), ההשבעות ההמוניות של חיילים ליד הכותל המערבי וכיו"ב. בשונה מכל אלו, המייחד את מה שמכונה המסע לפולין זה שהוא טקס חניכה ציוני-ישראלי שמסיע את הגוף ומכוון את המבט החוצה: אל פולין, אל אירופה, אל תפוצות ישראל.

כתבתי "מה שמכונה המסע לפולין" כי למעשה אין המדובר כלל במסע להכרת פולין. לא זו של העבר ולא זו של ההווה. לא זו היהודית ולא זו הפולנית. הצעירים והצעירות המגויסים למסע הזה לא ילמדו במהלכו כמעט דבר על 1000 שנות חיים יהודיים בפולין, קל וחומר שלא יכירו את  העם הפולני לדורותיו ולא את תולדות הקשרים המגוונים בין יהודים לפולנים. כי מה שמכונה "המסע לפולין" הוא פרוצדורה מטוקסת ומגמתית שבכוונה תחילה אינה מכוונת את המבט לא אל פולין ולא אל תולדות חיי היהודים בה. המסע הזה מעוצב כך שישריש בלבבות הצעירים זיהוי בין החיים היהודיים בפולין לבין השמדתם. כי למסע הזה יש מטרה אחת:  להטמיע בלבבות את הרעיון המרכזי של האידיאולוגיה הציונית  לפיו חיים יהודיים ב"גולה" תמיד היו ותמיד יהיו רעועים ועלולים להסתיים באסון וכי ישועתם של היהודים תתגשם ב"עלותם" לציון  ובהידבקם במדינת ישראל.

כדי שהמטרה האידיאולוגית של המסעות האלה תושג, כל הפרויקט מתוכנן בקפידה מראשיתו ועד סופו. הכל מתחיל בעיצוב מערכת ההגדרות והציפיות הטרומיות במסגרת בית הספר. מלכתחילה מוגדר "המסע לפולין"  כדרך מיוחדת להתוודעות ישירה לאמת נוראה,  שתוביל מטבעה לעליית מדרגה הכרתית, רוחנית ונפשית. מה שיוראה לצעירים מוגדר מראש לא כשרידים חומריים לחמש וחצי שנים נוראות בהיסטוריה היהודית באירופה אלא כמשהו גדול יותר – כסמלים לאמת עגומה שהמכירים בה יחזרו מהמסע הזה חכמים יותר, יודעים ממראה עיניים את מה שכל יהודי-ישראלי חייב  לדעת.  ההגדרות והציפיות הטרומיות בסביבה הבית ספרית מכשירה את הלבבות להתגשמות המבוקש בבוא הזמן.

לפני היציאה ל"מסע" שומעים המועמדים   הרצאות מפי ניצולי-שואה, "מי שראו את הכל בעיניים שלהם"  ו"עלו"  אחר כך למדינת ישראל (ולא שיקמו את חייהם, חלילה, בפולין עצמה או בצרפת או בשוודיה או בגרמניה). לצד זה מקבלים המועמדים הסברה מושכלת מפי מדריכים מומחים לשואה. עדות הראיה והגירסא המדעית-המושכלת משתרגות זו בזו והופכות לאחדות רבת עוצמה שמייצרת את הצורות הבראשיתיות של המסקנות  המבוקשות עוד בטרם החל  "המסע": פולין – המרכז הגדול ביותר של יהדות אירופה ערב  מלחמת העולם השניה- מזוהה כבית הקברות הגדול ביותר של היהודים. חיים יהודיים ב"גלות" עלולים או צפויים להסתיים באסון. לו  היתה ליהודים מדינה בתחילת שנות הארבעים היתה השואה נמנעת. החכם,  הרואה את הנולד, תמיד ימהר  "לעלות" לארץ ישראל. הנה הראיה- מי ש"עלו"  בזמן ניצלו, מי שנשארו- נשמדו בהמוניהם. תבניות הפירוש והמשמוע של העובדות ההיסטוריות  מוצעות מראש כדי להבטיח  שבתודעת הצעירים ייברא וייטמע פירוש ציוני נכון למה שיראו בפולין.

אחרי שמגיעים לפולין קורים דברים נוספים וגם הם, כמובן, לא קורים מאליהם אלא נבנים בקפידה  כדי שהמסע ישרת את מטרותיו. אחד מהם הוא ההתבדלות מבני עם הארץ. מנהלת פולין,  אוסרת לצרף למשלחת בני נוער שאינם תושבי מדינת ישראל בין שיסעו באותו אוטובוס ובין שיסעו באוטובוס נוסף.  כשמגיעים הצעירים לפולין מוגבל פיזית המגע החופשי שלהם עם האוכלוסיה הפולנית. אנשי הבטחון המלווים את קבוצות הצעירים הישראלים מחדדים את הגבול  בינם לבין סביבתם. אין ימים חופשיים להסתובב בהם בחבורה ברחובות ולשבת בבתי קפה או בפיצריות. מפגשים עם בני נוער פולני נערכים באורח מטוקס ולפי פרוצדורה שנקבעה מראש, והם מותנים בתיאום ואישור מראש על ידי מנהלת פולין וקצין הבטחון הארצי שעומד לרשותה.  אין זמן ואין מקום למגעים לא מבוקרים בין הצעירים הישראלים לבין בני גילם בפולין.

להפרדה ולהגנה הבטחונית יש מסר. הן  מסמנות את  עם הארץ כמקור סכנה,  הן ממחישות את הצורך להתגונן ללא הרף מפני הגוי העוין, הן מבטלות את חילופי הזמנים ומוחקות את ההיסטוריות של המציאות. הן אומרות שמה שהווה אינו מנותק ממה שהיה:   הסכנה ליהודים לא נגמרה "אז ושם" אלא נוכחת "כאן ועכשיו" ויש לנטרה ולהישמר מפניה. מסר אידיאולוגי ציוני מובלע בהתבדלות, בהפרדה ובעמידה על המשמר:  הסכנה האנטישמית היא נצחית ונוכחת בכל מקום, בגלוי או בסתר, החכם ישמור נפשו מפניה ואנו הישראלים  יודעים למזלנו  גם איך לעשות את זה.

באמצעות קביעת מסלול המסע מבקשים מארגניו להשפיע באורח מסיבי על הדימוי  שיתעצב בראשי  המבקרים אודות טיבם של החיים היהודיים שהיו בפולין. מה שרואים- קברות אחים המוניים, אתרי ריכוז ושילוח, בורות הריגה, מחנות  השמדה, מצבות זכרון – הופך לסמל של  מה שהיה. כי הנראה הוא קונקרטי מאוד, ועוצמתי מאוד ולא ניתן לטשטוש  ואילו את אלף שנות החיים של מיליוני יהודים שונים זה מזה במעמד, בעיסוק, באמונות ובאורח החיים אי אפשר לראות באופן הקונקרטי הזה. נראותם העוצמתית של אתרי הביקור הנוראיים של "המסע" הופכת אותם לתמצית  המייצגת  את המכלול ההיסטורי היהודי-פולני למרות שכולם לא היו קיימים בנוף הפולני-יהודי לפני חודש ספטמבר 1939. מאחר שבפולין הושמדו לא רק יהודים פולנים אלא יהודים מכל אירופה  הופכת פולין-של-הקטסטרופה לסמל  הגורל היהודי ב"גלות" בכלל.  כך גובר הסיכוי שבקודקודי המבקרים  הצעירים תשתרש האמונה שהחיים היהודיים באירופה היו מטבעם חיים רעועים ומאוימים שלא במקרה גלשו  אל  חורבנם.

הצעירים  היוצאים למסע מחויבים להביא עימם  דגלים ישראלים, חלקם על מוטות וחלקם פרושים. בצועדם בשבילי מחנות המוות כמו גם בטקסים באתרים האחרים מניפים הצעירים את הדגלים הללו ורבים מהם עוטפים בהם את גופם. המנהג הזה שקובע והתקבע אינו בנאלי. גם הוא משדר מסר אידיאולוגי ציוני ברור: הישראליות היא שריון המגן האולטימטיבי בפני הסכנות האורבות ליהודים. המתעטפים בסמלי הישראליות   לא ירדו שחת.

המסעות לפולין מתייחדים בשימושם האינטנסיבי והמתוחכם באמצעי לחץ קבוצתי  ובמניפולציה רגשית רבת עוצמה. ההשתתפות במסע ממוצבת היטב ומראש כהצטרפות למפעל רב ערך. מימון המסע באלפי שקלים היוצאים מכיס הורי הנוסעים ממצבת אותו כפרוייקט משפחתי, מדגישה את רום ערכו ואת הצפיה שהנוסעים  הצעירים יתיחסו אליו ברצינות ובמעורבות.

התהליך הממושך של הגיבוש הקבוצתי לקראת המסע יוצר קישור בין שייכות אינטימית לקבוצת הנוסעים  והזדהות עם חוויותיה  לבין תחושת ערך עצמי חיובי ומעמד חברתי מוערך. ההכנות המרובות במסגרת הקבוצה לטלטלה הרגשית הצפויה לנוסעים בפולין  יוצרות ציפיה קבוצתית עזה מכל נוסע "להגיב נכון" ברגע המתאים, לא לצאת דופן.

אל המסע מתלווים מורים מבית הספר, קבוצות הורים ולצידם עדי הראיה הקשישים המתפקדים לא פעם בתפקיד של סבים או סבתות. כל המבוגרים משתתפים בדרך זו או אחרת בטקסים הקבוצתיים. המבוגרים  האלו הם  אושיות של הסמכות החברתית, הם מייצגים את בעלי הנסיון  והדעת. אין לזלזל בכך.  הביחד'יות הקבוצתית האינטנסיבית עימם מייצרת אוירה של משפחה תלת-דורית מורחבת. ההזדהות של  הסבים,  ההורים והמורים עם המסרים הגלויים והסמויים של המסע ונוכחותם הרצופה לצד הצעירים ביום ובלילה, מועדת להפעיל   לחץ מעין-משפחתי  רב עוצמה על הצעירים. הנערים והנערות   מוצאים עצמם בסביבה הדוקה, יומיומית, של אנשים חשובים ונחשבים שמצפים מהם להגיב בחוויה הכרתית ורגשית עמוקה. תגובה גלויה שלא תהיה ציונית-הולמת  מאיימת  על הצעיר בהזרה עצמית מכאיבה ובבדלות מבלבלת.  הדעת נותנת שהנסיבות המיוחדות האלה מסייעות במידה  שאין לזלזל בה להפנמת המסרים המבוקשים ולהזדהות עימם.

אין להקל ראש גם בהשפעה שיש לאמוציונליזם של המסע. הכוונה היא ללגיטימציה הכללית שנבנית שם להיסחפות רגשית, לאוירה הרגשנית המתפתחת בקרב משתתפי המסע ולתגובות הרגשיות המטלטלות המופיעות מטבע הדברים במהלך הביקורים באתרי הקטסטרופה. באוירה אמוציונליסטית נחלש כוחן של הבקרות הלוגיות וההכרתיות  ההרגליות אצל הצעירים. כשהעוררות הרגשית גבוהה ומכוונת לכיוון הנכון,  מסרים שעולים בקנה אחד עם הרגש הדומיננטי נחרתים בתודעה באורח עמוק יותר. כשכולם מרגישים אותו דבר לא מתווכחים עם מה שמרגישים: להרגיש זה לדעת.

וכמובן ישנם הטקסים הקבוצתיים  באתרי  הקטסטרופה. מאחר שכל  הנוסעים משתתפים בהם נוצרת בהם מעין קואליציה חוצת תפקיד וגיל, קואליציה תלת-דורית של "אנשים שיודעים ומבינים ומרגישים" באורח דומה. כשכולם עומדים כמבוקש וקוראים לפי הסדר ובקול רם את הטקסטים האידיאולוגיים המבוקשים, ושרים ביחד, כולם "מבינים על מה מדובר ויודעים מה האמת". קשה להתבדל מזה. הנבדלות תיחווה בהכרח כצרימה מוזרה שמזרה את המתבדל ומקלקלת את השורה. כשהקוהזיה הקבוצתית היא ההתגלמות המאוחדת של הטבעי והרציונלי, הרפלקציה הביקורתית אינה אורח קרוא.

על כך יש להוסיף כי בטקסים שעורכים משתתפי המסעות בתארים השונים בולט שימוש מניפולטיבי  יצירתי בסמלים גרפיים כאמצעי להאחדה ולקונקרטיזציה של המסרים. אחד מיומני המסע הכתובים והמצולמים משנת 2010 שהועלה לאינטרנט (המסע לפולין של תלמידי אורט קרית ביאליק) מספק לזה אילוסטרציות. במסע הספציפי הזה כל המשתתפים בטקסים, צעירים כמבוגרים,  לבשו אפודה לבנה שעל גבה הוטבע הדפס מיוחד: פסי רכבת בצבע אפור מהם מוביל חץ כחול אל מגן דוד כחול. על גב הכריכה של  חוברת  הטקסטים שממנה קראו הודפס מגן דוד צהוב על רקע שחור שממנו פורחת  יונה לבנה אל דגל ישראל המתנופף על הכריכה הקדמית. קשה להתבלבל. ויש עוד.

קשה להעריך עד כמה העסק הזה מצליח להנדס את  התודעות. חשוב להבדיל בין  המטרות של המארגנים לבין האפקט הממשי של המסעות.  נראה שאצל  חלק מהצעירים צורב המפעל הזה בתודעה את הגירסא העממית של האידיאולוגיה הציונית בעוצמה מיוחדת. אחרים מושפעים פחות. לענייננו מה שחשוב הוא שהמדובר במפעל חדש, עניין של העשרים שנה האחרונות.  מי שהתחנך בישראל עד אמצע שנות השמונים לא  הכיר תעשייה כזאת. מדובר באמצעי חירום.ממסד אידיאולוגי שמפעיל בזה אחר זה סידרת אמצעי חירום מעיד על עצמו שהוא חש  מאוים  יותר מבעבר. האם יתכן שהציונים  בישראל באמת חשים מאוימים יותר  מזה עשרים שנה?  נראה שכן.  אבל למה הם מרגישים מאוימים כל כך?  הנה התשובה:  בגלל ההצלחה המרשימה והיציבה של האמנציפציה של היהודים במקומות מושבם  בעולם בחמישים השנים האחרונות.

מילה ישנה  האמנציפציה. ריח של נפטלין עולה ממנה. מילה נשכחת אבל חשובה מאוד. כי אמנציפציה פירושה השוואת זכויותיהם של היהודים לשאר אזרחי המדינות בהן הם יושבים, מיסודה של סובלנות כלפי ייחודם האמוני והתרבותי  של היהודים, התאפשרות השתלבות היהודים  בחברה הכללית ובתרבות הכללית,  כניסתם החופשית של יהודים לכל המקצועות, העיסוקים והמשרות  בשירות המדינה, עיגון שוויונם לתושבים הלא-יהודים בחוקי המדינה. הטענה שהאמנציפציה אפשרית, שיש להילחם עליה ושהגשמתה תשנה מן היסוד  את מצבם של היהודים ותאפשר להם חיים הוגנים בעולם היתה סיסמת הקרב המדיני של יהודים דתיים ומשכילים, מתבוללים ואוטונומיסטים-תרבותיים, חילוניים וליברלים וסוציאליסטים למן המהפכה הצרפתית ועד ימינו. הסקפטיות  ביחס לסיכויי האמנציפציה  או הכפירה בהם היתה אבן היסוד בתעמולה של התנועה הציונית,  ממש צידוק הקיום  שלה. הציונים טענו שפרויקט האמנציפציה  צפוי לחרוק ובסופו של דבר להתפורר ובדיוק בגלל זה אין ליהודים ברירה:  עליהם לעזוב והמקדים ייטיב לעשות.

על כן ההצלחה  המרשימה והיציבה של האמנציפציה של היהודים בעולם בחמישים השנים האחרונות אינה עניין שציונים יכולים לזלזל בו או להתעלם ממנו. לפי הבנתם היא מאיימת לפורר את סלע היסוד שעליו הקימו את בנינם, את הצידוק הרציונלי  להתארגנות הציונים ולתנופת פעילותם.

למה הכוונה ב"הצלחה מרשימה ויציבה של האמנציפציה של היהודים"?  אין הכוונה להצלחה כללית ללא יוצאים מהכלל. לתקופות קצרות ובארצות ספורות,  היו  בחמישים השנים האלה חריגות. הכוונה היא שהתמונה הגדולה גלויה לעין: הרוב  המכריע  של היהודים היושבים במדינות העולם חיים מזה חמישים שנים בשוויון זכויות אזרחי יציב.  הם משולבים חברתית, נוכחים  באורח בולט באליטות המקומיות ובמשרות הגבוהות של האדמיניסטרציה השלטונית, דוברים את שפות המדינות בהן הם יושבים, מושרשים בתרבותן, מפוזרים באורח סביר ואף טוב מסביר במידרג המעמדות  החברתיים, מקיימים את אמונתם הדתית ובדרך כלל גם את מוסדותיהם הקהילתיים. עקרונות האמנציפציה נטמעו באידיאולוגיות ההגמוניות במדינות העולם ומבחינת רובה המכריע של האוכלוסיה הפכו לדבר טבעי, מה שאין מהרהרים בו ואין מערערים עליו.

ישנו מדד אחד,  מדד נישואי התערובת,  שמסמל היטב את היקף ההשתלבות של יהודי העולם בחברות בהן הם חיים והממצאים העדכניים בתחום  זה באמת מדהימים. "המכון לתכנון מדיניות העם היהודי", מוסד מחקר שהקימה הסוכנות היהודית, חיבר דו"ח  על  מצב העם היהודי בשנת 2004. בראש הצוות המחקרי של הדו"ח עמדו תא"ל (מיל') עמוס גלבוע, לשעבר ראש חטיבת מחקר באמ"ן, ופרופ' סרג'יו דלה-פרגולה, מומחה לדמוגרפיה של העם היהודי מהמכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. הנה ממצאיהם לגבי היקף  נישואי התערובת של יהודים בארצות השונות:  המובילות בתחום זה הן הקהילות ברוסיה ואוקראינה, כל אחת עם 80% נישואי תערובת. אחריהן הקהילות בגרמניה והונגריה (60% כל אחת), ארה"ב (54%), צרפת, בריטניה וארגנטינה (45%), קנדה (35%), וסוגרות את הרשימה אוסטרליה (22%), דרום אפריקה (20%), ומקסיקו (10%).

יש איזה הבדל שקשה להכחישו בין המציאות המעורבת הזו לבין דבריו הקודרים של "חובב ציון" ליאון פינסקר בשנת 1882:

"היהודים מהווים בחיק העמים, שבתוכם הם יושבים, יסוד נבדל למעשה, שאינו מסוגל להיטמע בשום אומה, ומשום-כך אין שום אומה יכולה לסבלו בקרבה כראוי…..  כיוון שבשום מקום אין היהודי כבתוך ביתו, בשום מקום אינו נחשב כבן-הארץ, לכן נשאר הוא זר בכל מקום. העובדה, שהוא עצמו וגם אבותיו נולדו בארץ מסויימת, אינה משנה במצב הדברים אף כמלוא הנימה.  ברוב המקרים נוהגים בו כמו בבן-חורג יליד-אשפתות, במקרה הטוב ביותר מעמדו הוא כשל ילד-מאומץ, אשר זכויותיו ניתנות לעירעור, אך לעולם אינו נחשב כבן חוקי של המולדת…….".

מאה שנה אחרי פינסקר רבים מבני ובנות אומות העולם  לא רק שאינם מדירים את היהודים אלא הם מתחברים אליהם באופן האולטימטיבי: מתחתנים עימם ומולידים עימם ילדים. יש בסיס להשערה שלו בחרו בכך היו כל היהודים והיהודיות, עד האחרון ועד האחרונה שבהם,  מתחתנים עם בני אומות העולם. מועמדים ומועמדות  לנישואים עימם, כך נראה,  לא  יחסרו.

כשלון התיזות הציוניות בסוגיית האמנציפציה, זה שהעין הציונית רואה אך הפה הציוני מסרב להודות בו, זה המהלך אימים על הממסד הישראלי-ציוני  ודוחף אותו לאמץ עד כלות את שרירי מנגנוני  ההסברה שלו, ראוי להיות  סיבה לקורת רוח ליהודים הומניסטים שלא טומטמו על ידי מאה שנות תעמולה ציונית. כי כשלון התיזות הציוניות הוא  כשלונה של   רוח הקדרות, של הפסימיות הגמורה,  של  אי האמון  הציוני באפשרות  של בני אדם שונים לחיות יחד ולהיות סולידריים והוגנים  זה כלפי זה. הכשלון הזה משמח  כי הוא  טוב  מאוד ליהודים.

 

הממסד הציוני הישראלי  מאוים ומתגונן באגרסיביות משום שלפי השקפתו כשלון התיזות הציוניות   מפורר את צידוק קיומה של מדינת ישראל. הממסד הציוני טועה. במדינת ישראל התגבשה קהילה לאומית יהודית-ישראלית המונה  כשישה מליון איש,  מתנהלת בשפתה העברית, מגלה חיוניות מרשימה, מקיימת זהות תרבותית הטרוגנית אך מיוחדת לה, מוסדות  פוליטיים יציבים  ותודעה עצמית קבוצתית. בישראל מתממשת אופציה  יחידה בעולם של חיים לאומיים יהודיים בארץ בה היהודים מהווים רוב באוכלוסיה. האופציה הזו מספקת את הצרכים הנפשיים והרוחניים של חלק  מהיהודים,  מרגיעה את  חששותיהם, נוחה להם או קוסמת להם יותר מהאפשרות לחיות במדינות בהן היהודים מהווים מיעוט קטן.  זוהי אופציה מתקבלת על הדעת:  קיומה של חברה לאומית יהודית-ישראלית יציבה בארץ  הוא  לגיטימי לא פחות ולא יותר מקיומה של כל חברה לאומית אחרת בארצות העולם.  טעם החיים של החברה הלאומית היהודית-ישראלית אינו  מותנה בכך שחברה זו תידבק או  תודבק  בתיזות  ציוניות  שפשטו את הרגל.

תגובות
נושאים: מאמרים

82 תגובות

  1. אנדרה לא חידש הרבה הגיב:

    הוא היה צריך לקצר את המאמר, ולמנוע חזרות. כך היה יותר אפקטיבי.

    • אשר פרוליך הגיב:

      המאמר הוא אוסף אמירות הנוגעות במציאות באופן חלקי.הטענה שהציונות היא אידאולוגיה היא טענה
      לא מרקסיסטית (לא מטריאליסטית ולא דיאלקטית).
      "אידאולוגיות" לא נודלות ומתות בעצמן,אין להן חיים עצמאיים ולכן המאמר אינו תורם להבנת הנושא.

      מרקסיסטים חושבים שלאידאולוגיות יש בסיס בחיים הקונקרטיים (לא רק החומריים,אלא כל מכלול ההוויה האנושית והחברתית,על כל מורכבותה).
      כדי להבין את ה"ציונות" צריך קודם להבין את ההסטוריה של העם היהודי,ובעקר של 300 השנים האחרונות,יחד עם ההתרחשויות וההתפתחויות באותה תקופה בעולם בכלל,ובמיוחד את התפתחות המהירה של הקפיטליזם והאימפריאליזם,2 מלחמות העולם והשואה.
      זו עבודה קשה ומורכבת וכל נסיון ל"קיצורי דרך" והפשטות רק מביא להסבר עקר,כמו זה של המאמר הנוכחי.

  2. כל כך נכון הגיב:

    כמו לרוב הקומוניסטים האדוקים גם לדרזנין יש פגם בתפיסה ההיסטורית. הוא רואה רק מה שעכשיו ומסיק מזה גם לעתיד. כך הוא רואה את מצבם האזרחי הטוב של היהודים ברוב העולם ומסיק מזה שהציונות אינה נחוצה עוד. הוא מתעלם כמובן מכך שעד 1933 היו ליהודים זכויות אזרח נפלאות בגרמניה ולמעשה ברוב המדינות שהיו אחר כך אירופה המערבית. איך נגמרו החיים הנפלאים האלה אנחנו יודעים. כנראה בגלל זה יוצא קצפו על המסעות למחנות ההשמדה. כל מי שעובר שם לא יסתכן יותר בתחזיות נוסח דרזנין. הוא כמובן מתעלם גם מההוה, ממה שקורה ליהודים בארצות שבהן מתחיל להתגבש מעוט מוסלמי משמעותי. תקיפות, רצח, פגיעות בבתי כנסת. לא באתרים ישראלים, באתרים יהודים. לא תקיפות של ישראלים, תקיפות של יהודים. כך בצרפת וכך בחלק ממדינות סקנדינביה. יש סימנים לכך שאירופה מתעשתת ואולי תשים סוף לברבריות המוסלמית בתוכה אבל האם אפשר לסמוך על כך? החלק המענין הוא שחלק מהמסבירים למה מדינת ישראל כמדינה יהודית אינה נחוצה עוד יכולים לעזוב אותה כי יש להם אזרחות זרה (נדמה לי שגם דרזנין יכול לסדר לעצמו אחת כזו) ובכל זאת הם נשארים בארץ שהמשטר שלה בלתי נסבל, שמבצעת פשעי מלחמה ושקיומה אינו נחוץ עוד. מענין למה. האם קומוניסטים ותיקים זוכרים שדוקא בארץ בעלת משטר הצדק האולטימטיבי ובנצוחו של שמש העמים היהודים היו הראשונים לשלם מחיר והם מסיקים מכך שלא חשוב עד כמה המשטר נפלא ועד כמה ההוה מחייך תמיד צריך להתכונן לעת צקה? כי אם כן הם לא מש שונים מהסבא שלהם שגר בגטו. גם הוא לא האמין שהארופים התרבותים יפגעו בו.

  3. ישראל הגיב:

    מאמר מושקע ומרתק אבל אני חולק עליו בכמה נקודות. אני לא מציע לזלזל במשנתם של אבות הציונות. הבעיה היא דווקא בפוליטיקאים של היום שחורגים מהציונות המקורית. אכן אתה צודק שצריך לבסס את המדינה על בסיס של חברה יהודית-ישראלית. הגיעה השעה שנהיה מדינת ישראל ונפסיק להיות מדינת היהודים. אבל העלייה (או ההגירה) לארץ הייתה צורך חיוני גם כדי לאפשר כאן משק חזק כלכלית וגם כדי לשמור על יתרוננו הדמוגרפי. כיום נראה שכבר מיצינו את המהלך הזה כי מארצות הברית כבר שנים שאין עלייה משמעותית, והסברת היטב למה, והשאר בטלים בשישים.
    ועוד נקודה חשובה – אני רואה את המסעות לפולין (ואת חיזוק תודעת השואה) בעין אחרת לגמרי. יש לכך 2 מטרות. האחת – להעניק לעם בארץ ערך משותף, שהרי מאז הקמת המדינה התלכיד של העם הזה הולך ומתרופף. השנייה – להזכיר לנוער וליהודים בכלל שהשואה הייתה אבל היא יכולה לחזור כי "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו". והמסקנה – הערבים רוצים להשמיד אותנו ןלכן אסור לדבר איתם ובוודאי שלא לתת להם משהו, אנחנו רשאים להרוג בהם (לשרוף מסגדים, לעקור עצי זית, להתעלל בהם) כי זכותנו כמי שעבר את השואה, להגן על עצמנו. ומה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח. ובא לציון גואל.

  4. הנרי הגיב:

    האים הכותב המהולל של המאמר מבין מה בעצם הוא אומר ?
    הציונות בבעיה ???
    אתה בטוח ?
    למה מאיפה שאנחנו נמצאים – שהוא הצד השני של המתרס שלך – אנחנו פורחים

    • ק.א. הגיב:

      "פורחים" היא מילה בעלת 2 משמעויות:
      האחת, איכותית ושאולה מן הבוטניקה, מלמדת על הצלחת הצמח להתפתח.
      השניה, רפואית ושאולה מן האורניתולוגיה, מלמדת על ניתוק העוף מן הקרקע.

      • הנרי הגיב:

        שנית ק.א מנסה להתחכם ..
        אתה יודע לא כולנו בבונים חלקנו אפילו סיימו תואר ראשון, תואר שני ואפילו אפילו רחמנא ליצלן תוארר דוקטור
        אנחנו גם יודעים מה המשמעות של פורח
        ההגדה ששאולה מתחום הצפרות עדיין חיובית
        לכן כן הציונות, ההתיישבות, החוסן הלאומי , הכלכלי , החברתי , המדיני – פורח
        יש ירידות כמו שכול "ציפור" נסחפת בזרם זה או אחר אבל הקו הקבוע הוא למעלה

        • קורא אנגלי הגיב:

          התפשטות אווירת הטיהור האתני והאיסלמופוביה זה הכיוון למעלה?
          אני מניח שאתה שייך לאנשים שאכן חושבים כך.
          אתה צודק זהו לא בבוניזם אלא רק נאציזם.

  5. ק.א. הגיב:

    חשיבות המאמר בזיהוי ובהתתרשמות שמן המעש הגלוי לטימטומו של ציבור, כולל ב"אמצעי חירום". לכאורה מאמר שכל ישראלי (ואף לא-ישראלי) אמור להזדעזע ממשמעות הדברים – אך הנסיון מלמד שלצאת כנגד שטיפת מוח היא מלאכה שאינה נגמרת במאמר, טוב ככל שיהיה. הכותב עושה כברת דרך לאורך אותה "אידיאולוגיה" ומגלה, לצערי רק חלקית, את שצפוי להתגלות מהשילוב של אידיאולוגיה ומדינה בכלל ובפרט על הציונות. המושג ציונות – כיום – יותר מאשר בא לפרש הוא בא לערפל. כמו, למשל, המילה: אלוהים (דוגמא לא מחייבת). ציונות היא מילה המגלמת בתוכה "אמת" מופשטת שכל אחד "יודע" מהי הכוונה אבל למעשה הוא חופשי ליצוק בה מה שהוא רוצה – כל עוד הוא נשאר באיזה תחום עם גבולות די עבים. החיפוש אחר זיקוק המשמעות המעשית של המילה הזו, כפי שמתבקש מקריאת המאמר הזה, אמור להטריד, אך כרגיל עם הסימנים הראשונים של האימה, רובינו בוחרים לברוח חיש קל אל מתחת לשמיכה…

  6. יובל הלפרין הגיב:

    "אומה יהודית" אינה יכולה להכיל בתוכה את כל התושבים שבטריטוריה מסוימת, לכן הציונות אינה תנועה לאומית אלא תנועה דתית או אתנית; והמדינה היהודית שהקימה יכולה להיות אתנוקרטיה או תיאוקרטיה (בדרך כלל שתיהן) וודאי לא דמוקרטיה.

    ל"ווילה" אין מקום ב"ג'ונגל", כך שהעובדה שבמדינה היהודית יהודי הכי פחות בטוח היא עניין מובנה ומתמשך ולא מקרי (בעיקר כשהווילה הזאת תלויה תמיד בחסות של מעצמה קולוניאלית ומזוהה אתה, כמו שנאמר: חומת אירופה בלב אסיה). הג'ונגל יותר חזק ויותר צודק, גם אם הווילה מציגה זאת הפוך.

    יהודים, צוענים ושאר מיעוטים אתניים ודתיים צריכים להיות רגישים יותר מכולם לעלייה במפלס הרגשות הגזעניים בכל ארץ שבה הם נמצאים. המדינה הציונית, ותומכיה היהודים והלא יהודים בעולם, עושים הכול כדי להפיח חיים בבלוטות הגזענות באירופה ובשאר העולם, מתוך תקווה שהדבר יעורר רדיפת מוסלמים. "הגיע הזמן שאירופה תתעורר". במילים אחרות: "אירופה, תעשי למהגרים מה שעשית לנו."
    ודאי שבסוף היא שוב תעשה "לנו" ולא למוסלמים, כי המוסלמים הם מיליארדים, והאנרגיה הגזענית שהתפתחה באירופה, הרבה בזכות הציר האמריקו-ישראלי, ישוב אל היעד הקלאסי שלו: היהודים.

    בכלל, עצם העובדה שהיטלר כבש מדינות אחות, חלקן מעצמות אדירות, היא הוכחה לכך שמדינה יהודית לא יכולה להגן על יהודים כנגד הגזענות, אלא רק מאבק בגזענות בכל מדינה ומדינה, השתקתה והוצאתה מחוץ לגבולות חופש הביטוי. הרי לפולנים הייתה מדינה והנאצים רצחו 3 מיליון פולנים. לסובייטים הייתה מדינה והנאצים רצחו כ-20 מיליון אזרחים סובייטים וכו'.

    ישראל היא המדינה היחידה בעולם כיום שבה זכויות יסוד של יהודים נפגעות בשל היותם יהודים. במדינות הלא יהודיות יהודי רשאי להתחתן כרצונו וברובן יש לו תחבורה ציבורית בשבת, למשל.

  7. יובל הלפרין הגיב:

    למעשית, הגיעה העת ל"קונגרס אזרחי" הישראלי, שיכלול מפלגות, תנועות ואישים המאוחדים למען מטרה ברורה: דה ציוניזציה של מדינת ישראל.
    השאלה היא לא מדינה אחת או שתי מדינות. תושבי שכם, ראמללה, ירושלים המזרחית, טול כארם ועוד אינם רוצים תעודת זהות ישראלית, הם רוצים שצבא הכיבוש ומתנחלי הכיבוש יעופו להם מהעיניים, ובצדק. כך שהשאלה אינה "אם שתי מדינות", אלא "מתי שתי מדינות" ושאלה נוספת היא: איזה מדינות. אני איני מעוניין שהמדינה שאני חי בה ושאני אזרח שלה תהיה אתנוקרטיה גזענית, כלומר איני מעוניין בהגשמת חזון באזל של הרצל.

  8. מלירן הגיב:

    לכותב המאמר עד שנת 1939 חיו בפולין 3.5 מיליון יהודים ב1945 נשארו 350 אלף אחרי שהושמדו 90% מהקהילה היהודית גם אחרי שחזרו התרחשו פרעות בעיר קילצ'ה ב1946 שבהם נרצחו 361 יהודים אז ירד האסימון והם הבינו שצריך לעלות לארץ ישראל
    זו התמצית של הציונות בית יהודי בארץ ישראל שיוכל להגן על הדת העתיקה הזו מפני אנטישמיות
    חוץ מזה תמיד היו פה חיים יהודיים בא"י
    אבל היה צריך להקים מדינה יהודית ציונית כי העם היהודי היה נתון בסכנת כליה לדוגמא הפרעות בעיר חברון,צפת,טבריה,יפו ועוד הרבה ערים מעורבות
    מזלנו שהקימו את המדינה הזו שתהיה בית לעם היהודי שמה לעשות נרדף

  9. נתן. הגיב:

    רוב המהפכות שאינן יודעות לסיים את דרכן באופן מכובד הופכות לפארסה במקרה הטוב וגורמות אסון במקרה הרע.

    הציונת שהיא ללא ספק אחד הסיפורים המופלאים והמוצלחים בהסטוריה האנושית סימה למעשה את דרכה בהקמתה של מדינת ישראל. הבעיה היא שהמדינה ממשיכה לקדש את הערכים שהובילו את המהפכה הציונית למרות שכיום הם בעיקר גורמים נזק.

    "העליה" – האם זה באמת אינטרס של העם היהודי לרכז את כל היהודים בעולם דוקא במקום הזה? האם בכלל יש לנהל מדיניות הגירה שלפייה למעשה כל מי שיש לו כסף לשחד את הפקיד המקומי של משרד הפנים במקום מגוריו יכול לעלות לכאן כיהודי? האם העובדה שבחסות חוק השבות עולים לישראל מאות אלפיי נוצרים לא מעידה שהוא למעשה פשט את הרגל והאם לא הגיע הזמן לנהל מדיניות הגירה שפויה.

    "ההתישבות" : האינרציה של הקמת ישובים בכל מקום ופינה שנמשכת במלוא עוזה מעבר לקו הירוק הורסת כל חלקה טובה של נוף טבע ואיכות חיים. האם זה אינטרס שלנו לכסות את כל רחבי
    המדינה הקטנה שלנו באספלט ובטון, והאם לא הגיע הזמן להפסיק לדבר על "הדברת השממה" כאילו שמרחבים פתוחים הם סוג של מחלה שיש לחסלה?

    למשל "ביטחון" : למרות היותנו מעצמה אזורית ואחת המדינות המבוססות בעולם אנחנו ממשיכים להקדיש כסף ומשאבים לפרה הקדושה הקרויה "ביטחון" תוך יצירת מצג שווא של איום קיומי על מדינת ישראל משל היינו עדיין בתוך החצר של תל-חי. רק לאחרונה הגדירו טילים נגד טנקים שקנה החמאס כ"נשק שובר שיויון" כאילו שיש שיויון בין צה"ל לבין החמאס ואיש לא שם לב לטמטום שבהגדרה הזאת.

    אפשר להמשיך עוד ועוד אבל הדוגמאות מספיקות בשביל להבהיר את הנקודה – הציונות סימה את דרכה ומדינת ישראל צריכה להתחיל להתנהל כמדינה ולא כמהפכה.

  10. ס"ש הגיב:

    מאמר חשוב ביותר. האם קיימת גירסא באנגלית?

  11. מבין עניין הגיב:

    בשורה התחתונה מציע אנדרה דרזנין ליהודים לחזור למה שנחשב בעיניו ימי האמנציפציה העליזים ששם יכלו ה"גרמנים בני דת משה" כפי שכינו את עצמם לחיות באושר ובשלווה.
    שאלה שנשארת סתומה ואשמח עם מר דרזנין יענה עליה מדוע עלינו להפקיד את גורלינו בידי טוב ליבו של הפריץ שוב?
    באם מר דרזנין היה עורך ניסוי בעכברי מעבדה ויותר משליש מהם היו מתים האם היה מציע להעביר את הניסוי לשלב הבא של מחקר על בני אדם? או לחילופין היה עורך את הניסוי שוב?
    ולסיום קצת לקרר את ההתלהבות גם ימי האמנציפציה העליזים לא היו כל כך עליזים.היהודים בגרמניה המשיכו להיות מופלים לרעה מבחינות רבות.
    בתחום הכלכלי:
    1. הגבלה בקבלת משרות: עוד בתקופת ביסמרק בהישענותו על מפלגות השמרניות- נמנעה קליטתם של יהודים בשרות הממשלתי והציבורי, משרות במערכת המשפט ובמערכת החינוך כמורים.
    2. עיכוב בקידום צבאי: סירוב למנות לקצינים- צמרת הצבא "היונקרית" לא רצתה לראות יהודים כשווים.
    3. חסימת מינויים באוניברסיטאות: יחס עוין באקדמיה מביא לחסימת מינויים כמרצים מן המניין.
    בתחום הפוליטי:
    1. בשנות ה- 90 של המאה ה19כשעלה כוחן של המפלגות השמרניות- נסגרו האוניברסיטאות בפני היהודים ונמנע קידומם בשירות הציבורי, צירים בפרלמנט השמיעו נאומים חריפים כנגד יהודים (כמו: היהודי אינו גרמני-" סוס שנולד ברפת אינו פרה."-יהודי שנולד בגרמניה אינו גרמני).
    2. בסוף המאה ה-19 עד מלה"ע ה-1 היו בגרמניה 10 מפלגות אנטישמיות. מהבולטות הייתה "מפלגת הפועלים הנוצרים סוציאליסטים" שבראשה עמד אדולף שטקר אשר טען שהקפיטליזם היהודי הורס את האדם הקטן והוא כאבן רחיים על גרמניה.מספר הצירים האנטישימים בפרלמנט עלה.
    3. הפיטיציה (עצומה) אנטישמית ב- 1881 – ביוזמת המפלגות חתמו עליה כ- 250,000 איש הקוראים לממשלה לבטל את זכויות היהודים.
    4. בסוף המאה ה-19 נערכו 4 כינוסים אנטישמיים בגרמניה. הראשון ביניהם היה ב- 1882 בדרזדן כינוס בינלאומי של הארגונים והמפלגות האנטישמיות- בכינוסים אלה עסקו באיום היהודי על החברה בגרמניה ועל הצעדים שיש לנקוט נגדם כולל הקריאה לביטול האמנסיפציה וגירושם מבתי הספר.
    בתחום חברתי- תרבותי:
    1. הקמת מועדונים חברתיים הסגורים בפני היהודים (קלאבים).
    2. הפצת ספרות ועיתונים אנטישמיים כמו למשל:
    טריישקה 1879 (היסטוריון) אשר טבע את הסיסמה שהפכה לקריאת הקרב של האנטישמיים: "היהודים הם אסונינו". היהודים מעורבים יתר המידה בתרבות הגרמנית.
    ריכרד וגנר: מוסיקאי 1850- "היהודים משחיתים את המוסיקה ויש לשלול מהם את זכות האזרח". המוזיקה של היהודים היא מוזיקת בית כנסת המשחיתה את התרבות הגרמנית- הפולק הגרמני.
    קרל מרכס: "אלוהים הרוחני של היהודי הוא הכסף!" פולחן הכסף והמסחר. האמנסיפציה האמיתית היא להשתחרר מן היהודים.
    יוסטון צ'מברליין: כתב את "יסודות המאה ה-19" – תורת הגזע במאה ה-19 – הוא דיבר על מאבק בין הגזע היהודי לבין הגזע הגרמני.
    "הפרוטוקולים של זקני ציון" – 1903.

    תגובת יהודי גרמניה אף יותר מענינת ומזכירה משהו
    יהודים בגרמניה הקימו איגודים ומאבק באנטישמיות וליכוד הקהילות היהודיות כמו למשל ב- 1890 "האיגוד להדיפת האנטישמיות" או ב- 1893 "האגודה המרכזית של האזרחים הגרמניים בני דת משה".
    אגודת "עזרה" שסייעה למהגרים ממזרח אירופה להמשיך לארה"ב על מנת שבעצם נוכחותם לא ישמשו להסתה אנטישמית חדשה.
    לסיכום הצעותיך לא עבדו לא עובדות ולא יעבדו ואנו לא נהיה שוב שפני הניסיונות של אף תאוריה מופרעת ככל שתהיה.

  12. אנטי הסתה הגיב:

    המאמר הזה חשוב משום שהוא מתאר באופן מדויק את התעשייה של התעמולה הציונית. זאת שטיפת מוח בשיטת "אנטי הסתה" ששום הסתה (שבה מאושמים הפלסטינים) לא תשיג את תוצאותיה. רק קורבן מגזע ולידה יכול לבצע טיהור אתני נאצי, רצח של אזרחים וילדים, הריסת בתים, ריסוס שדות וכו' ולהרגיש מתגונן משואה בתאי גזים. הכל מכוון למטרה הזאת מגן הילדים עד הפנסיה בדיוק ויותר ממה שמתאר דרזנין.

    מצד שני זהו תיאור צד אחד של הציונות, האידיאולוגיה הציונית, אלא שמניעיה הנסתרים יותר הם קודם כל חומריים. היא מומנה בכסף גדול ע"י הבורגנות היהודית ומהאינטרסים שלהם להיות שותפים לממשלות קולוניאליות, הצורך האובייקטיבי של יהודים ממזרח אירופה להגר לאחר שהשערים במערב נסגרו ושל מהגרים מזרחיים עקב מלחמת 48, והאינטרסים של מעצמות, בריטניה, ברה"מ, צרפת וארה"ב. בלי כל אלו האידיאולגיה הציונית היתה נשארת דף מת בספר נשכח.

    דרזנין גם מחטיא כאשר הוא טוען כאילו "הבעייה היהודית" כבר לא קיימת. היא קיימת קודם כל כי הקורבנות בזמן משבר במשטר הקפיטליסטי המשברי הם קודם כל מיעוטים למיניהם, פועלים זרים, מוסלמים, שחורים וגם יהודים, אם כי החרב מונפת עכשיו קודם כל על מוסלמים ולכן נדמה עקב הסכסוך הישראלי ערבי כי היהודים נמצאים בצד "הטוב" המוגן. זאת גם הסיבה כי קהילות יהודיות מאורגנות מזדהות עם ישראל כדי להיות בצד "הטוב" וכדי להבטיח להם מפלט "בטוח" לשעת צרה. זאת כמובן טעות נוראה כי היא מעלה עליהם התנגדות, "אנטישמיות" מסוג חדש של המיעוטים והשמאל הליברלי שבאופן טבעי אלו הם בעלי בריתם. מצד שני ישראל היא סיכון מתמשך אפילו לישראלים עצמם עקב מדיניות הוילה בג'ונגל.

  13. איתי ירושלים הגיב:

    לכותב,

    אני מורה להיסטוריה בבי"ס ממלכתי וכשאני מלמד את נערי ונערות כיתה ז' על חיי היהודים בספרד בימי-הביניים אני מדגיש תמיד את תור הזהב תחת שלטון המוסלמים לעומת חיי הרדיפה והשמד תחת הנוצרים. אם אני לא טועה, גם בספר הלימוד הרשמי של משרד החינוך נקודה זו מודגשת.

    המאמר לעיל הוא קטנוני ביותר עד לרמת בכיינות של ממש.
    משום שאתה לא ציוני וכואב לך על שהמדינה מתקיימת תחת רוח הציונות (בצורה מוצלחת למדי לטעמי על אף כל העוולות שהיא גורמת לאזרחיה ולתושבי יהודה ושומרון הערביים), עד לרמה שאתה מוצא לנכון להתלונן על ריבוי הדגלים בבתי-הספר והעובדה שלא ניתן זמן לבני ובנות-ישראל להתערב עם המקומיים בפולין, אני פשוט אצטט את מה שג'ון סטיוארט (יהודי הגולה) אמר לרפובליקניים לאחר המפלה ב-2008 כאשר אלו התלוננו על כל פיפס שאובמה הוציא מפיו וטענו בתגובה שהוא פועל נגד החוקה או משהו בסגנון :"This is what losing is like. It's suppose to feel like shit"

    שבת שלום

  14. דינו הגיב:

    הגישה של הכותב לניצולי שואה היא מקוממת ומחוצפת.
    החל מתיאור הניצולים במרכאות ("מי שראו את הכל בעיניים שלהם" ו"עלו") כאילו מדובר באיזה סוג של דמגוגיה או מניפולציה. מה, האם הם לא ראו הכל בעיניהם? האם לא עלו? היכן הבעיה כאן?

    ומה זאת אומרת "ולא שיקמו את חייהם, חלילה, בפולין עצמה או בצרפת או בשוודיה או בגרמניה"?
    האם מובאת כאן ביקורת על אדם שעבר גהינום על אדמת אירופה ומעדיף לגור במקום אחר? מוקף יהודים, רחמנא לצלן?

    העובדות ברורות ואין לכותב אפשרות לערער עליהן: פולין אכן היתה המרכז הגדול ביותר של יהדות אירופה ערב מלחמת העולם השניה והיא אכן בית הקברות הגדול ביותר של היהודים.
    ואכן כן, הכל קרה בגלות (בלי מרכאות סביב המילה "גלות" בבקשה) ולכן הוכח שגלות עלולה להסתיים באסון. מלבד זאת אסונות כמובן קרו ליהודים בגלות לפני ואחרי השואה, והם רק מחזקים את העקרונות נגדם יוצא המאמר.
    התיאור של המצב הטוב של היהודים ברחבי העולם היום מוכיח רק שלא היה מזיק אילו אנדרה דרזנין עצמו היה יוצא למסע לפולין (ואם יצא – אז שיעשה זאת שוב), שהרי מצבם של היהודים בגרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון היה לא פחות מנפלא, ואת הסוף כולם יודעים.
    כמה אירוני שהנאצים נברו ברשומות בכדי למצוא את מי שהוא חצי או רבע יהודי כתוצאה מנישואי תערובת, זוהי התשובה המושלמת ל"הוכחה" כביכול של הכותב לפיה נישואי תערובת הם ערובה לבטחון כלשהו.

  15. מכלוף הגיב:

    פרדוכס האנטישמיות הוא תמצית המצוקה הציונית
    לך…תסביר לכל אלו שסבלו מאנטי,יהודיות כל כך קשה, מה שכונה בטעות" אנטישמיות" שהם כלל אינם שמים
    היהודים החדשים ..אותם אירופאים אשר קיבלו עליהם את היהדות בשלב כל שהו של ההיסטוריה, יצרו את הציונות כפתרון מידי לאנטי יהודיות האירופאית
    האירופאים מחוללי הציונות הביאו לפתרון מסוים של בעייתם ע"ח היהודים האוטנתיים,ועל חשבונם של הפלסטינים אגב סביר שחלקם של הפלסטינים הם היהודים של תקופת בית שני
    ישראטין..מדינה אחת לשלושה עמים..מדינה אחת לשלוש תרבויות..היא היא הפתרון

    • עמי כהן הגיב:

      מכלוף, מדוע אתה קובע שהיהודים האירופאים (יענו, האשכנזים) אינם יהודים "אותנטיים"?
      ראשית, שיוך לעם מסוים איננו עניין גזעי. כל עם, או כמעט כל עם, מורכב מצאצאים של מי שהצטרפו לקבוצה בשלב זה או אחר שכן תמיד היתה תנועת אוכלוסיות ומיזוג בין עמים.
      שנית, היהודים האירופאים, בחלקם הגדול, דווקא נבדלים אתנית משכניהם הלא יהודים. אין זה מקרה שהנאצים ועוזריהם יכלו די בהצלחה לזהות מיהו יהודי במזרח אירופה על פי החזות. יש כמובן מידה מסוימת של שונות (והרי לכל הפחות, תמיד היו נישואי תערובת ומתגיירים בודדים) אבל דומה (ויש לכך גם עדויות גנטיות) שהיהודים האשכנזים, לפחות אלו של עד המאה העשרים, הם ברובם ממוצא "שמי".
      ואגב, דווקא לגבי חלק מהיהודים בני עדות המזרח קיים ספק גדול לגבי מקורם. לא פחות מאשר לגבי האשכנזים. אבל, כל זה לא באמת חשוב, כאמור.

      • מכלוף הגיב:

        אני מאמין שלאורך זמן יהיה בלתי אפשרי לטשטש את טביעת האצבע הגנטית של מוצאם הלא יהודי של מרבית יהודי אירופה
        אבל שנינו מסכימים שאין שום חשיבות להבדלי הגזע והדת,כי אם לשוויוניות
        אנחנו עדים בימים אלו למאבק התרבותי בשדה הזמר הישראלי,והוא שאמרתי מדינה אחת לשלושה עמים,מדינה אחת לשלוש תרבויות

  16. אסנת אלון הגיב:

    הפנמת הציונות כבסיס המארגן היחיד לחיים כאן דומה בעיני לסוג של "שריר נפשי תפוס", מצב שאינו מאפשר לראות את המציאות מתוך מנח יציב .
    ואולי הבעיה היא שמראש הסיפור הציוני לא יכול היה להתקיים אלא על ידי הפניית גב לכל סיפור אחר אודות היהודים.
    סיפור הגלות, סיפורה של היהדות שהתפתחה במדינות דיברות ערבית, הסיפור הפלסטיני ואולי עוד "סיפורים" לא יכלו לנשום באופן חופשי ע"י הסיפור הציוני שהפעיל עצמו כמעלים ומייתר כל סיפור אחר אודות החיים.

  17. חיים ברעם הגיב:

    מאמר מרתק, אבל רציתי להדגיש כמה נקודות חשובות, לדעתי. נושא "הציונות" הוא קצת מנופח בשיח שלנו, כיוון שהבעיה נעוצה במדינת ישראל. התנועה הציונית איננה אלא שלד פגום ומתפורר, והעתודה לפעילות ציונית בעשרים השנים הקרובות מתמוססת בהדרגה, בשל התהליכים המכונים אצלנו בשם הטעוּן "התבוללות".
    לחינוך הלאומני הישראלי אין הרבה קשר לציונות, וצעירים בארץ בקושי שמעו על הרצל, שלא לדבר על פינסקר, סירקין ואפילו ז'בוטינסקי. השותפים ללאומנות הימנית הקיצונית המשתלטת על הכנסת אינם בהכרח ציונים, יש בהם חרדים רבים ואנשי ימין אנטי דמוקרטים, שחושבים שישראל תוכל להיבנות מסכסוך מתמשך בין האיסלם לבין המערב. מתחשלת כאן ברית מסוכנת, בלתי קדושה, בין אלמנטים גזעניים ופשיסטים מצד אחד, לבין יהודים בחוץ לארץ שיש להם השקפת עולם חשוכה בכל הנושאים. תומכי לה-פן בצרפת ושונאי אובמה בארצות הברית שייכים כולם לקטגוריה הזאת.
    ישראל נכשלה במשימה הציונית החשובה ביותר, בהקמת מקלט בטוח ליהודים. בנוסף לכל קם כאן ממשל ניאו ליברלי, שהפך את ישראל לימנית לא רק במדיניות החוץ אלא גם במשטר הכלכלי-חברתי. הכתובת למחאה היא הממשלה והימין, לא אנשי הסוכנות הזניחים והאתוס הציוני שלהם. האתוס הישראלי הוא בדיוק מה שדרזנין תיאר כאן: רתימת השואה לטיפוח הלאומנות במקום להפוך אותה למכשיר בחינוך האנטי פשיסטי והאנטי גזעני.

    • עמי כהן הגיב:

      הציונות נכשלה בהקמת בית בטוח ליהודים? האמנם?
      אני חושב שזה בפירוש לא נכון.
      ישראל היא דווקא מקום בטוח יחסית לתושביה, יהודים כערבים. סטטיסטית, שיעור המוות האלים בישראל נמוך מהרבה מדינות מערביות, כולל כמובן ארה"ב שבה שנחשבת לריכוז היהודי הגדול, החזק, וכביכול גם הבטוח ביותר. גם תוחלת החיים ככלל גבוהה מאוד בישראל ביחס למדינות העולם, כולל המערבי.
      מעבר לכך, עובדתית, יהודים, כולל כאלו שהקשר שלהם לציונות היה בלתי-קיים, נהרו לישראל כל איימת שגילו לפתע שבעצם מעמדם במדינת הולדתם איננו טוב כפי שחשבו. כך היה בזמנו בגרמניה של שנות השלושים, במדינות ערב של סוף שנות הארבעים-החמישים, בפולין של שנות החמישים המאוחרות, בארגנטינה בשנות השיבעים וכמובן במדינות בריה"מ לשעבר. אותם יהודים לא הסיכמו איתך ואם הטענה הקלישאתית למדי לפיה הציונות נכשלה בהקמת בית בטוח ליהודים.
      ביטחון הוא עניין יחסי, ו"ביטחון" הוא מושג שכולל בתוכו יותר מאשר שרידות פיזית בכל מחיר. עבור כל אותם יהודים, ישראל הייתה מקום בטוח יותר מאשר המקומות שבהם נולדו והם היו מוכנים (ללא כל אידיאולוגיה) לעזוב את הארץ היחידה שהכירו ולעבור למקום זר, דובר שפה זרה ומוזרה, ופעמים רבות תוך ויתור על מקצועם המקורי.
      וכיום, אחנו כמובן רואים את אותו תהליך בצרפת, הריכוז היהודי הגדול באירופה המערבית. יהודים רבים שם לא חשים ביטחון ומעדיפים לעלות לישראל על אף הידיעה הברורה על המצב הביטחוני בה.
      ואוסיף עוד- יהודים באירופה, ואפילו בארה"ב, אינם חופשיים מאנטישמיות קלאסית ושינאת זרים. אני זוכר איך נדהמתי לפני כעשור כשפגשתי יהודים דתיים בהולנד (אמריקאים) שהסתירו את זהותם ונמנעו מללכת עם כיפה ברחוב מחשש להתנכלות אלימה.
      גם כיום, יש מי שיזכיר לך שאתה בעצם "זר", גם אם אתה אזרח לכל דבר, ואפילו מבוסס כלכלית ובעל השפעה פוליטית. יהודים רבים בארה"ב חשים, ובצדק לדעתי, שהכל יכול להתהפך ודי בקלות. אינני מדבר מתוך תחושות גרידא. אני חי כבר למעלה מחמש שנים בארה"ב (שהות זמנית לצרכי לימודים ועבודה) ולמרות שחייתי בקהילות עשירות, משכילות וליברליות, ולמרות היותי אזרח אמריקאי ולמרות שאין דבר בחזות שלי או של בני משפחתי שמלמד על מוצאנו, חוויתי גם חוויתי את הניכור והאיבה שיש כלפי יהודים. ראיתי את הבעת הפנים האוטומטית של מקומיים כשמתחוור להם לפתע שאתה יהודי (ואני מצטער באמת שאני מתעקש לא להתבייש בזהותי ואפילו מתעקש לקיים אי אלו מסורות דתיות מסגירות), את הסטריאוטיפים שעולים בתמימות וגם זכיתי שיאמרו לזוגתי (כשהתחוור להם שהיא יהודיה למרות החזות ה"ארית") "יהודייה מזויינת". אני כבר לא מדבר על הפנאטים הדתיים, גם תומכי ישראל הנלהבים ביניהם, שיודעים לתת לך תחושה מאוד לא נוחה.
      וכן, אני יודע שיש יהודים אמריקאים וישראלים-אמריקאים רבים שיטענו שהחוויה האישית שלהם שונה לגמרי. ועדיין, רבים כן חשים כמוני והם אינם פרנואידים. אין זה מקרה שיהודים לא מעטים שוקלים עליה לישראל למרות כל הנוחות והביטחון, כביכול, שהם נהנים ממנו. רבים אחרים חשים שישראל היא מקלט ומפלט ליום מצוק שחיוני להשקיע בו.
      אז כן, הציונות הייתה חשובה ביצירת מקלט בטוח (יחסית) ליהודים. היא נולדה לצורך זה ועל כן אין זה מפתיע שההצלחה הייתה כמעט מיידית. אנשים ממזרח אירופה כסבא שלי ז"ל, שנמשכו לציונות בשנות השלושים ועלו לישראל ניצלו וחיו חיים ארוכים וטובים. חבריהם (כולל קומוניסטים וסוציאליסטים רבים) שחשבו שהם יצאו מדעתם מצאו את מותם בתוך עשור בידי הנאצים ועוזריהם. הציונות סיימה תפקידה כשנולדה מדינת ישראל ומדינה זו ממשיכה למלא את הצורך החיוני של מתן המקלט הפיזי.

      • אנדרה דרזנין הגיב:

        אני מבקש להודות לעמי כהן על תגובתו הכנה, המנומקת והמחכימה. קראתי אותה בעיון רב. את עמדתי ביטאתי במאמרי ועל כן ברור שאני חולק על כמה מטענותיו. אך כלל לא לא על כולן: אני מסכים עימו לגמרי שטוב ונכון שמדינת ישראל, בכל גלגול אפשרי, תהיה בית וגם מקום מקלט פונטציאלי לכל יהודי שירצה להגר לכאן באיזשהו זמן או סיטואציה בעתיד. זו מבחינתי אינה ציונות כלל. זהו יישום מתבקש של עקרון החמלה ההומניסטי האוניברסלי על בני עמנו וקרובי משפחתנו, הקרובים והרחוקים.

        אנדרה דרזנין

        • עמי כהן הגיב:

          תודה לך אנדריי
          אני חושב שאתה נוגע בנקודה חשובה ביותר, בשאלה מהי ציונות.
          בעיני, ציונות (או חלק מהגדרת העניין) היא שניתן יהיה ליישם בפועל את עקרון החמלה האוניברסלי למען היהודים. למעשה, זה קשור לרעיון הלאומיות בכלל. אנחנו חיים כרגע בעולם שבו רוב בני האדם דואגים קודם כל לבני קבוצתם ומגלים משהו בין אדישות לעוינות כלפי מי שנתפסים בני קבוצה אחרת. הטרגדיה של "עמים" (לצורך העניין זה יכלול כל קבוצה נבדלת-דתית, אתנית וכו') חסרי יישות לאומית היא שאיש לא יכול להבטיח להם מקלט ברגע מצוקה וההסתמכות על החמלה של בני עמים אחרים, היא מסוכנת. זה נכון לא רק לגבי יהודים כמובן, כפי שמדגימה ההסטוריה הקרובה והרחוקה.
          בעיני, ציונות היא הרעיון לפיו ליהודים יש מקום שבו הם יכולים בביטחון יחסי להתקיים פיזית תוך שמירת האלמנטים התרבותיים שייחודיים להם. אם היה אפשר לקיים זאת באופן ריאלי מבלי להזקק למה שמכונה "מדינה יהודית" או "מדינה היהודים", זה היה עדיף. אלא שזה, בעיני, לא מציאותי.

          • אנדרה דרזנין הגיב:

            שלום עמי,
            קראתי את שכתבת. אתה מזהה בין הגשמת הריכוז הטריטוריאלי של היהודים או של חלק ניכר מהם במקום אחד, לבין חיים בבטחון פיזי ובאוטונומיה תרבותית מספקת. אתה טוען שעמי העולם בכלל הם אדישים או עוינים כלפי מי שאינו שייך לקבוצתם האתנית ולכן מסוכן לסמוך על חמלתם ורצוי מאוד שלכל עם ועם תהיה "ישות לאומית" כלומר מדינה או מעין מדינה שבה בני עם זה ירגישו בבית ויהיו מוגנים. אני מבין שאתה טוען זאת ביחס לעמים בכלל, ולא מנקודת מבט יהודית ספציפית. האוניברסליות שלך קרובה מאוד לליבי.

            לדעתי יש טעם בדבריך. גם אני סבור שיש לעמים תועלת מכך שיש להם מדינה בה הם מרגישים בבית, בה הם חשים בני בית ומוגנים ומכובדים ולא מאיימים בנוכחותם על איש ולא מאוימים משכניהם לבניין או לרחוב. אשרי העמים שזכו לכך.

            אולם המציאות העולמית אינה מאפשרת על פי רוב מצב נוח כזה. היא לא איפשרה אותו אף פעם וככל הנראה גם לא תאפשר אותו בכל עתיד שניתן לחזותו. כי במציאות העולמית מספר המדינות קטן מאוד יחסית למספר העמים. למשל: בשנת 2007 היו 192 מדינות חברות באו"ם אולם ברחבי העולם חיו אלפי קבוצות לאומיות-לשוניות-תרבותיות שונות.

            כלומר, גם במציאות גיאופוליטית שעוצבה לאורך מאה וחמישים במאמץ רב ובאלימות רבה מתוך כוונה לכונן זהות מקסימלית בין לאומים לבין מדינות, הרוב המכריע של העמים נותרו בלא מדינות משלהם. זה נראה בלתי נמנע: כי בחלקים עצומים של העולם הריאלי עמים חיים זה בתוך זה וזה עם זה וזה ליד זה ואין אפשרות לכונן באיזור גיאוגרפי מסויים מדינה לעם אחד שלא תכלול גם את בני העם השני והשלישי והרביעי.

            יוצא מכך שבעבר כבעתיד עמים נידונו לחיות זה עם זה במדינה אחת. מבחינה זו, הרב אתניות והרב תרבותיות אינן סיסמאות הקרב של פרוייקט ליברלי מסקרן אלא שניים מיסודותיה הטבעיים של מציאות עיקשת.

            על רקע זה, למרבה הצער, הרעיון שאתה מביע, ייסוד "בית לאומי" נפרד ומוגן לכל"עם" אינו בר מימוש לגבי רובם המכריע של העמים בעולם. להפך, האתגר העומד בפני האנושות בעידן שלנו הוא לשכלל ולייצב את המבנים המדיניים המשותפים שבמסגרתם בני עמים שונים יוכלו לחיות באופן סביר זה עם זה, מתוך סובלנות לשונות התרבותית ושיתוף בשלטון המדיני. להתמודדות עם אתגר זה מסייעת העובדה שחלק מהעמים בעולם אינם מבקשים לעצמם ביטוי מדיני נפרד ומורגלים בחיים יחד.

            עקרון הבניה שעשוי למקסם את סיכויי הצלחה בהתמודדות עם האתגר הזה, כך נראה, הוא מיסוד האמנציפציה האזרחית של בני האדם, מיסוד הכבוד לאוטונומיה התרבותית-קבוצתית של קבוצות אתניות שונות במסגרת מדינה אחת וחיזוק הנכונות בקרב קבוצות לאומיות הגמוניות להשתתפות כללית של אזרחי כל מדינה בשלטון המדיני, ללא אפליה שיסודה בהשתייכות הקבוצתית-אתנית. .

            מבחינות אלה, בעולם כפי שהוא היהודים נמצאים מזה חמישים שנה במצב לא רע: יש להם מקום בו הם מהווים קבוצה גדולה ודומיננטית באוכלוסיה (מדינת ישראל) ולצד זה הם נהנים מאמנציפציה סבירה וכבוד סביר לייחודם התרבותי בשאר מדינות העולם. זה אינו מצב מושלם וכידוע היו בו, פה ושם, "נפילות" ותקופות סגריר. אך זה, כך נראה, סידור שבעיקרו הוא סביר ולגיטימי ועל כן יש לשמור עליו ולהגן עליו, אינטלקטואלית ומוסרית ופוליטית.

            הציונים, למרבה הצער, מבקשים בעקביות לפורר את הלגיטימיות של הקיום היהודי בעולם ולקבץ את היהודים בישראל. בעשותם זאת הם מציקים ומזיקים לחייהם הטבעיים של היהודים שמאז ימי בית שני ועד ימינו נהגו, מטבעם, להתגורר ולבנות את חייהם בעולם כולו, להיות "עם-עולם".

            על כן נכון להתנגד לפעילות הציונית הריאלית ולהסברה הציונית הריאלית. שורשן בטעות ופגיעתן רעה. יהודי מפוכח שרוצה בטובת עמו אינו זקוק, לרעיונות השווא הציוניים. דיו שיעמוד ביציבות ובבטחון על שני עניינים: תמיכה מלאה בביצור האמנציפציה האישית והקבוצתית של היהודים בעולם והגנה על זכותם המלאה של היהודים תושבי ארץ-ישראל-פלסטין לקיום חברה לאומית אוטונומית בארץ שאליה יוכל להצטרף כל יהודי לכשירצה בכך, תוך הכרה קפדנית בזכות הדומה של בני העם הערבי הפלסטיני.

            כל טוב לך עמי,

            אנדרה דרזנין

    • עמי כהן הגיב:

      הערה למערכת:
      מדוע לא אושרה (עדיין?) תגובתי לחיים ברעם? הרי אין בה שמץ של שפה גסה, תוקפנות וכו'. שמח הייתי אילו הייתם מסבירים את שיקוליכם באישור/אי אישור תגובות. ככלל, עולה הרושם שהפתיחות לתגובות עלתה מאוד מאז הפעמים האחרונות שכתבתי כאן, אבל עדיין נותרה המכשלה של אי הבהירות לגבי שיקולי המערכת.

  18. קורא אנגלי הגיב:

    המילים ציונות ואימפריאליזם הופכות משנה לשנה, ובתאוצה גוברת, למילים יותר ויותר נרדפות.

    שום לאומיות יהודית ושום בטיח. זה מסך עשן.
    המרכז-ימין, על גווניו, מולך שולל כשהוא מפנטז על מדינה יהודית בסגנון ה'בן-גוריוני'.
    השמאל, על חלקיו, מולך שולל כשהוא מפנטז על שיתוף פעולה ערבי-יהודי בין אם בשתי מדינות או רק באחת.

    כל הויכוח ימין-שמאל, עצמו תורם רק לעיבוי מסך עשן.
    בסופו של דבר האימפריה תקום ויהה התוכן "הלאומי" שיתגבב לו שם, אם בכלל, אשר יהה.
    זו הכתובת שנרשמת לה על הקיר.

    האם זהו המצב?
    בקרוב נדע ביתר וודאות.

    • דינו הגיב:

      "הגיבוב", כפי שאתה קורא לזה, נמצא דווקא בתגובתך.
      מה זאת אומרת "שום לאום יהודי"?
      האם אין לאום יהודי? או שמא יש כזה, אך אינו קשור לציונות?

      אתה גם טוען שהשמאל והימין, שניהם מפנטזים על משהו ובו זמנית גם מוליכים שולל.
      איך אפשר לפנטז, לחלום, ולהוליך שולל באותו הזמן לגבי אותו רעיון?
      אם אתה באמת מעוניין שקוראים יעקבו אחרי הרעיונות שלך אנא השתדל קודם לגבש רעיונות ברורים.

      ומהי אותה"אימפריה" שתקום? אימפריה ציונית? האם אינה קיימת כרגע כאן? ואם לא, מה מונע ממנה להיות אימפריה?

      בקיצור, מה אתה רוצה?

      • קורא אנגלי הגיב:

        דינו: מה זאת אומרת "שום לאום יהודי"? האם אין לאום יהודי? או שמא יש כזה, אך אינו קשור לציונות?
        קא: (1) הציונות, קרי ביטויה המעשי המדינה היהודית ומדיניותה הנפשעת, מתיימרים לייצג את הלאומיות היהודית. תקפות טענה זו מוטלת בספק. (2) שאתה שואל על "לאום יהודי", דבריך יוצרים רושם כאילו היה מדובר בדבר מובן מאליו, שמובן ומקובל ע"י כולם, כולל על היהודים עצמם. אבל אין זה כך.

        דינו: אתה גם טוען שהשמאל והימין, שניהם מפנטזים על משהו ובו זמנית גם מוליכים שולל.
        קא: כתבתי "מולכים" (במובן הסביל, המולך) ולא מוליכים (במובן הפעיל, המוליך).

        דינו: אם אתה באמת מעוניין שקוראים יעקבו אחרי הרעיונות שלך אנא השתדל קודם לגבש רעיונות ברורים.
        קא: אי-ברירותו של רעיון איננה נובעת רק מניסוחו של הכותב.

        דינו: ומהי אותה"אימפריה" שתקום? אימפריה ציונית? האם אינה קיימת כרגע כאן? ואם לא, מה מונע ממנה להיות אימפריה?
        קא: כן, אימפריה "ציונית", או על כל פנים כזו שעושה בציונות שימוש. האם אינה קיימת כרגע כאן – היא שאלה טובה, אינני יודע. יכול להיות שכבר ניתן להשתמש בביטוי הזה. זה עניין של הגדרה. בהחלט יכול להיות שיבוא אדם ויטען שארה"ב היא אימפריה ציונית שקמה כבר (אגב, ציונות אינה רק בעיה יהודית), לפי הצבעתו של אובמה באו"ם ועוד סימנים רבים אחרים – אינני בטוח שאותו אדם הוא טועה. לחליפין אימפריה ציונית יכולה גם להתהוות במקום אחר, אגן הים התיכון למשל, אם יקום אדם ויטען שזוהי לדעתו המגמה – ניתן כבר לראות בשטח היערכות לפירוק וריסוק המדינות הערביות, פיצולן והחלשתן, כצעד שבכיוון – האם נוכל לומר בוודאות כי טועה הוא בתחזיתו?

        כללי: דינו למה עלי לשוב ולפרט לפרטי פרטים בכדי שתבין? הכל מגובש לך עכשיו?
        דבר נהוג הוא בכתיבה להשאיר לקורא גם מקום לדמיין. אני מבין שאתה מתנגד לזה?

  19. יובל הלפרין הגיב:

    למורה איתי:

    זה שניצחת לא עושה אותך צודק, וזה שניצחת עכשיו לא אומר שתנצח לנצח.
    הקמת אתנוקרטיה גזענית הוא דבר פסול גם, ובעיקר, אם הוא מצליח. אני מקווה שאת התלמידים שלך אתה לא מלמד ש"עם הצלחה לא מתווכחים" וש"מותר לעשות הכול רק לא להיתפס", אם כי זו בדיוק הציונות האותנטית והישראליות הנוכחית.

    • קורא אנגלי הגיב:

      זהו שאינני בטוח שהוא "ניצח" כלל.
      כן, היה נצחון אבל מה ניצח? או מי ניצח?
      האם הגוף ש"ניצח" הוא אותו אחד שהיה לפני ה"קרב"?

      אם הציונות (במובן הסטנדרטי) היא אוטובוס שנע לו קדימה בזמן (או למעלה לפי הנרי) אז זהו אוטובוס שאנשים נושרים ממנו…בכל 'תחנה' מספר היורדים ממנו גדול ממספר העולים אליו…ואלה שעולים או אלה שנשארו עוברים בו מטמורפוזה למישהו חדש ואחר – שלא היה בעבר.

      עוד דבר – האוטובוס עצמו משתנה…

      האוטובוס התחיל את מסעו כאוטובוס אבל הוא מתחלף (כמו הרובוטריקים) וכבר איננו אוטובוס כלל.
      גלגליו נראים כבר כמשוטים, על גג האוטובוס רואים כבר ניצני מפרש וצבע הדגל מתכהה לשחור לבן…ובמרכזו של הדגל כבר רואים גולגולת מבצבצת….כל מה שחסר זה רב חובל עם עין אחת. בעצם היה לנו גיבור כזה (מעניין ששמו היה משה) ומאז כל החובלים הם או עם רגל מעץ או עם רטייה…

      אז מי כאן "ניצח"?

      הרובוטריק הזה ממריא הנרי – תחזיק חזק.

    • ליובל הלפרין הגיב:

      הקמת אתנוקרטיה גזענית הוא דבר פסול. כמה יפה אבל אם כך למה אתה בעד הקמת מדינה פלשתינית שמגדירה עצמה ע"פ האמנה שלהם כמדינה מוסלמית והיא כמובן גזענית כי היא מסרבת להכיר ביהודים או לתת להם זכויות. זה אופיני לאנשי השמאל החום שצועקים שהם מתנגדים בדיוק לדבר שהם דוגלים בו. אם זה למען השמדת ישראל כמובן.

  20. חוני קבלו הגיב:

    טוב לקרוא לפחות מאמר שמתייחס לציונות כאל תנועה אידיאולוגית מורכבת בעלת מטרות מגוונות – ולא מסתפק במטח ה"פאשיזם"/"קולוניאליזם"/"אימפריאליזם" המשעמם והרע.
    ולמרות זאת (ולמרות שהמאמר באמת מרתק) אנדרה החמיץ כאן, החמצה אופיינית לאנשי שמאל רדיקאלי, את עיקר העניין. הציונות היא פרויקט, פרויקט שלמרבה הצער היהודים אינם יודעים לסיים איתו (יתכן שחלק מהעניין הוא שהערבים מטילים עליהם אימה כזו שאינם מעזים לסיים איתו). הפרויקט כשלעצמו הוא פרויקט מוצלח מאין כמוהו: עם מוכה ונרדף ייסד מדינה מערבית דמוקרטית מודרנית ומשגשגת, הצליח להביא אליה את מרבית תפוצותיו, וליצר סינטזה והרמוניה מרשימים ביניהם. הפרויקט לא עבר מבלי לדרוך על בהונות ויבלות של העומדים בפניו – אבל זה כבר סיפור אחר. מנקודת מבט יהודית – הציונות היא הדבר הטוב ביותר שקרה לעם היהודי. הציונות הצילה, דה פאקטו, את הורינו וסבינו מחיים תחת רודנויות רצחניות במקרה הטוב (צפון אפריקה ומדינות ערב) ומן המשרפות במקרה הרע (אלו שהצליחו להגיע לפה).

    אבל הפרויקט תם ונשלם. יש מדינה, היהודים נמצאים בה. טוב להם בה. הגיע הזמן לקחת את המילה היפה הזו: "ציונות", לקפל אותה, לשים אותה בספרי ההיסטוריה, להגיד לה תודה רבה על כל מה שעשתה עבורנו, ולהמשיך הלאה. ישראל צריכה להפוך להיות המרכז, ולא תפיסה אתנוצנטרית מיושנת.

    דה-פאקטו, למי שמוכן להסתכל ולראות (ויאמר לזכותו של אנדרה שהוא מוכן) – הדבר הזה כבר קורה. או שאחרת, איך מיליון רוסים שמחציתם גויים מסתדרים פה כל כך טוב?

    ליובל הלפרין – התפיסה הדחלילית של הציונות (הציונות כדחליל להילחם בו) מבטאת אולי – תסלח לי – יותר את הצורך שלך ושל אחרים לידות אבנים בדחליל, מאשר איזושהי משמעות אמיתית. לקחת מילה שיש לה קונטקסט חיובי כל כך עמוק בתודעתם של שישה מיליון יהודים שחיים פה ולהפוך אותה לסמל שאותו צריך לקעקע – פשוט אינו ברור. מה אתה מנסה להשיג בכך? התנגדות לרעיונותיך? ישר כח, הצלחה מובטחת.

    • נא לדייק הגיב:

      הציונות היא תנועה קולוניאלית שיש לה אידיאולוגיה, כמו לכל תנועה, "פאשיסטית", "אימפריאליסטית", וגם "קומוניסטית" ואחרת, שבאה לצבוע שחור בלבן – כמה משעמם ורע…

      הציונות היא "פרויקט מוצלח מאין כמוהו: עם מוכה ונרדף ייסד מדינה מערבית דמוקרטית מודרנית ומשגשגת".
      במילים אחרות "וילה בג'ונגל" והג'ונגל מלא בהונות ויבלות, זהו הסיפור ולא סיפור אחר מנקודת מבט יהודית דוקא…

      וכו' וכו', אבל עכשיו הפרויקט תם ונשלם ויש לנו מדינה שהיא המרכז ובה מיליון רוסים שמחציתם גויים שמסתדרים כל כך טוב.

      גם מיליון הוטנטוטים יסתדרו פה "כל כך טוב" בתנאי שיצטרפו לפרויקט הציוני – נישול הערבים שממשיך למרות "שהפרויקט תם"… ובכן הפרויקט מכשכש במדינה? אבל למי שלא נשטף במה שמתאר המאמר לא קשה לראות שהמדינה היא המכשיר החזק ביותר של "הפרויקט" וממשיכה בדיוק באותו סדר יום ציוני.

  21. בן צבי הגיב:

    מאמר ארוך ורדוד מאין כמוהו .
    מענין איך המחבר לא מתלבט אפילו לשניה אחת בהרהור שעליו לעזוב את המקום הזה לאלתר
    ולנדוד לארצות הים אל חבריו לרעיונות האוניברסליים . אני בטוח שגם הוא יודע למה.
    ללא הציונות והמדינה הזו הוא וחבריו לרעיונות היו אפר ועפר כבר מזמן .

    • דוגמא קלסית הגיב:

      הנה דוגמא קלסית שווה אלף מילים לחינוך הציוני שאותו מתאר המאמר.
      יצא לקלל ונמצא מאשר

  22. יובל הלפרין הגיב:

    חוני קבלו היקר,

    בשאלות אידיאולוגיות אין מאזני עלות-תועלת ולא רווח-הפסד.
    יש רשימת חובות. המאבק בציונות הוא אחת מחובותיו של כל קומוניסט החי בפלסטין/ישראל. זה מעוגן בהחלטות כל הוועידות, והשאלה "למה להיאבק בציונות" ו"מה אתה רוצה להשיג בזה" ו"מה יגידו שישה מיליון יהודים התומכים בציונות" לפיכך אינן לגיטימיות. השאלה היא רק "איך".

    • שום בצל הגיב:

      יובל – האם מדבריך נגזר כי על כל ציוני לראות, כחלק מ"רשימת חובותיו" מאבק בתנועה הקומוניסטית בישראל?
      עד היכן היית מוכן ללכת עם ה"מאבק"?
      אלימות? מלחמה? הפיכה?
      אילו גורמים חיצוניים הם בני ברית של הקומוניסטים במאבק בציונות?
      (ואל תגיד לי ה"עם הפלסטיני" – פרט שמות של ארגונים).

      איך תיקרא הישות שהומוניסטים שואפים להקים כאן? פלסטין?
      מה תהיה שפתה? ערבית?
      מה יהיה גורלם של היהודים הלא קומוניסטים?

    • עמי כהן הגיב:

      יובל, תגובתך היא דוגמא טובה לעריצות המחשבתית (והעריצות בכללI) שהקומוניזם היה ונותר נגוע בה.
      מה פירוש "רשימת חובות"? ומה פירוש העניין שאם אותה "רשימת חובות" עודנה בהחלטות "כל הוועדות" אזי השאלות אינן לגיטמיות? זה נשמע דומה באופן מחשיד למשמעת צבאית, שלא לומר גרוע מזה.
      זכותו של האינדיבידואל להטיל ספק, לבקר ולנסות לבחון את השאלה האידיאולוגית בכלל, ולאור שיקולים פרקטיים בפרט.
      האם אתה מבין עד כמה המשמעות הנלווית לתגובתך מפחידה ומרחיקה את רוב בני האזרחים ממפלגתך וממה שהיא מייצגת?

  23. דינו הגיב:

    למגיב "דוגמא קלאסית" וגם לזה שקורא לעצמו "עוד אחד":
    ממש חוכמה גדולה להתעלם ממה שאומרים מגיבים, ורק לציין שתגובויהם מוכיחות משהו, כביכול ("דוגמא קלאסית", לא פחות ולא יותר).
    אין צורה קלוקלת מזו להתנהל בדיון.

    המאמר מוזר ודמגוגי, בעיקר בכל הקשור למסע לפולין.
    הכותב רוצה כנראה שמסע לפולין ייראה כמו טיול שנתי לצפון הארץ.
    מה לעשות שהשואה והציונות הם הנושאים העיקריים בהם עוסק המסע, וזה בסדר גמור.
    עצם תיאור החוויה (מה שעושה הכותב במאמר) אינו הופך את המסע לעניין שלילי למרות שהטקסט רומז שוב ושוב שאכן מדובר בדבר נוראי:
    למשל "…לבשו אפודה לבנה שעל גבה הוטבע הדפס מיוחד: פסי רכבת בצבע אפור מהם מוביל חץ כחול אל מגן דוד כחול. על גב הכריכה של חוברת הטקסטים שממנה קראו הודפס מגן דוד צהוב על רקע שחור שממנו פורחת יונה לבנה אל דגל ישראל המתנופף על הכריכה הקדמית. קשה להתבלבל. ויש עוד".
    אכן דבר חדש: קח משפט, רשום בסופו "קשה להתבלבל. ויש עוד", והנה הפכת תיאור סתמי של סיטואציה למשהו מפוקפק וחשוד.
    עוד דוגמה:
    "נוצרת בהם מעין קואליציה חוצת תפקיד וגיל, קואליציה תלת-דורית של "אנשים שיודעים ומבינים ומרגישים" באורח דומה".
    ממש אסון, האם אין זו בדיוק ההגדרה של המושג "עם" או "אומה"? או כל קבוצת אנשים עם קשר ותחושות דומות? כמובן שכאשר מדובר בעם היהודי או בייחוד הציונים – אז הדבר בלתי נתפס, ממש פשע אמיתי נגד האנושות.

    אני עדיין לא מבין מה הבעיה, וחבל שהכותב לא מסביר זאת בריש גלי: השואה פגעה באופן אנוש וברור ביהודים, העם היהודי שרד, ומיד לאחר מכן ובאופן ישיר קיבל-הקים את מדינתו.
    זהו הנרטיב היהודי החשוב והמשמעותי הקשור לשואה.
    התלמידים לא באים במגע עם פולנים? לא לומדים על ההיסטוריה היהודית בפולין?
    כנראה שאם המסע היה כפול באורכו אז כל זה היה קורה.

    לא צריך יותר מאשר המשפט הבא כדי להבין את השורה התחתונה של המאמר:
    "יש בסיס להשערה שלו בחרו בכך היו כל היהודים והיהודיות, עד האחרון ועד האחרונה שבהם, מתחתנים עם בני אומות העולם. מועמדים ומועמדות לנישואים עימם, כך נראה, לא יחסרו".
    על זה נאמר "יצא המרצע מן השק" ועכשיו ברורה לחלוטין הבעיה של אנדרה דרזנין עם הציונות:
    יכולה היהדות להתבולל ולהעלם מן העולם, סתם כך. ישארו היהודים אך ורק כקבוצות מיעוט בקרב בעמים האחרים, יתבוללו, ייעלמו, ובא לציון גואל.
    עכשיו אין ספק שדרזנין רואה בציונות תנועה שקיומה מבטיח את שימור העם היהודי (סתירה מוחלטת למאמרו) וכנראה שמכאן הבעיה שלו עם הציונות.
    ואידך זיל גמור.

  24. קורא אנגלי הגיב:

    לעמי,

    בקשר לתגובה הפותחת במשפט: "הציונות נכשלה בהקמת בית בטוח ליהודים? האמנם?"
    אני חולק לחלוטין על כל מה שאמרת באריכות שם. 1) לנושא "הבטחון" יש לשאול על המחיר ששילמו בעבר ועוד צפויים לשלם האזרחים בקיום ובהגנה על מדינה זו כפי שהיא. יש לזכור גם את כל המאמצים מן הבחינה החומרית ומבחינת משאבי האנוש שכרוכים בנטל הבטחוני המתמשך והצפוי להתמשך כאשר זוהי המדיניות והדרך שנבחרה. ו2) בנושא הבטחון בחו" – ורק בקיצור נמרץ -אינני יודע למה אתה מתכוון ב"חוויתי גם חוויתי". ממקור ראשון אני יכול להעיד שבמשך כ 20 שנה לא חוויתי שום חוויה חווייתית בנוגע ל"אנטישמיות". האנטישמיות (כן, אני יודע שזה לא מקובל עליכם) היא הרבה יותר בראש שלכם מאשר בראש שלהם. לצערינו הנושא גם אינו חף מפרופגנדה שדובקת באנשים. זה הראש שאנדרה דרזנין ניסה לדבר עליו במאמרו ועלי להסיק שלא ירדת לעומק דבריו. חבל. החינוך היהודי-ישראלי הוא לזהות אנטישמיות בכל דבר, בין אם מדובר באנשים או בחפצים דוממים. זה בתת מודע הישראלי כנראה מגיל הגן.

    • ודים הגיב:

      אם לא ניתקלת בחוויות אנטישמיות – יש לך מזל, זה לא אומר שזה לא קיים. ממקור ראשון אני יכול להעיד על חוויות אנטישמיות בברית המועצות. לא צריך חינוך מיוחד כדי להבין שמישהו שקורא לך ז'יד לא עושה זאת כמחאה על "פשעי הציונות".

      מצד שני, אולי החינוך היהודי-ישראלי כל כך טוב שהוא התחיל להשפיע עלי עוד לפני שעליתי לישראל.

      אני חושב שלא תשים לב לאנטישמיות גם אם היא תיכנס אליך לחדר עם שלט ניאון שכתוב עליו "אנטישמיות".

  25. דינו הגיב:

    הציונות הצליחה ליצור בית ליהודים, וזאת בראש ובראשונה הצלחתה.
    לגבי הבטחון – זה כבר עניין אחר. המחיר שמשלמת האוכלוסיה היהודית בישראל בגוף, בנפש ובמשאבים בגלל הנושא הבטחוני הוא כבר עניין של מדיניות והתנהלות המדינה,
    ואין לזה קשר לציונות מלבד מחשבה הראשונית והבסיסית לפיה מדינת ישראל ממשיכה להוות את הפתרון הטריטריאלי של הלאום היהודי (מחשבה ציונית כמובן).
    במסגרת נקודת המוצא הציונית הנ"ל יכלו ממשלות ישראל מזמן לשפר את המצב הבטחוני ולהקטין את נטל הבטחון על כל רבדיו (נעזוב כרגע את התרומה הערבית-מוסלמית למצב הרעוע),
    לכן לא הציונות אשמה אלא אלו שנטלו את המושכות לאחר שהציונות מימשה את מטרתה.

    לגבי האנטישמיות – אולי התמזל מזלך לא לחוות זאת, ויתכן מאוד גם שעקב דעותיך אתה זוכה ליחס מועדף בקרב שונאי ישראל ואנטישמים… מי יודע?
    בכל מקרה זהו אבסורד לחשוב שהאנטישמיות עברה מן העולם לאחר השואה.
    כידוע מדובר בעניין של מאות שנים, ולא ברור לי מדוע אתה חושב שדבר המוטמע בצורה כל-כך עמוקה בנצרות (ובזמן האחרון – באיסלם) כבר עבר ופרח לו?
    סתם לדוגמה ראה התבטאויות אנטישמיות של "אייקונים" כמו מעצב האופנה ג'ון גליאנו, מל גיבסון או צ'רלי שין. לאור דבריהם, תאר לך כמה אנשים חושבים כמותם או מושפעים מדבריהם?

    במסגרת המלחמה בציונות אתה עושה כמעשיך במלחמה נגד ארה"ב. דהיינו מעוות את המציאות כדי לא לתת ולו צידוק אחד קטן לציונות או לארה"ב.
    בדיוק כפי שאתה מנסה לטשטש למשל את הוודאות של קדאפי הטובח בעמו (כי אז אולי ארה"ב כן אמורה לתקוף אותו) , כך אתה מנסה להמעיט באנטישמיות בעולם (כי אז אולי הציונות היא נכונה וצודקת).
    יש לזה שם: "חוסר יושר אינטלקטואלי".

    • ק.א. הגיב:

      לדינו,
      בית הוא 4 קירות. אך כזה הוא גם הכלא…
      בית הוא גם (וביחוד) התוכן שנוצק בחלל זה. תגובתך מעידה כאלף עדים על תוכן זה.

      • דינו הגיב:

        עוד תגובה עניינית מבית היוצר של ק.א.
        לפעמים נדמה לי שיש לך חבילה של תגובות שכאלה (קצרות, עמומות, כלליות)
        ומידי פעם אתה פשוט מגריל אחת באופן אקראי ורושם כאן.

  26. עמי כהן הגיב:

    לקורא האנגלי
    אני עומד על כל שכתבתי
    הן מבחינה של הביטחון בפועל, והן מהבחינה של תחושת הביטחון, ההיסטוריה מלמדת שמדינת ישראל והישוב שקדם לה הו עדיפים ליהודים על פני כמעט או כל האלטרנטיבות. עצם ההחלטה של כה רבים, ממקומות כה רבים (כולל כאלו שנחשבו בטוחים ביותר ליהודים) להגר למדינת ישראל (המסוכנת כל כך, כביכול) היא העדות לכך. על התתיחסות לעתיד, אין לי הרבה מה לומר. ייתכן שבעתיד כל היהודים יושמדו בישראל וייתכן שבארה"ב יקום היטלר חדש. מה יידע.
    לגבי חוויות אישיות-נדמה לי שכתבתי במקור שיש מי שיאמר שחוויותיו היו שונות לחלוטין. אוסיף, שכפי שיש מי שמזהה אנטישמיות בכל מקום, יש גם מי שיכחיש אותה לעצמו בכל מקום. צר לי, אבל אני אינני רואה בעצמי, או בחבריי כפרנואידים או שטופי מח. כשקוראים לאישתי "יהודיה מזויינת", זה לא ניתן ליותר מדי פרשנויות. כשמאשימים אותי אישית ברצח ישו (וגם זה קרה לי,, גם בארה"ב) גם זה לא ממש נתון לפרשנויות אחרות. מי שרוצה לחיות בהכחשה, שיבושם לו.

    • ק.א. הגיב:

      האין סתירה בדבריך?

      מצד אחד אתה קובע שתחושת הבטחון היא גבוהה (כגובה חומת האפרטהייד?)
      מצד שני על העתיד – אין לך מה לומר. וכי תחושה אינה מתייחסת למה שחזוי וצפוי לבוא (ע"ס ההווה שמהו אם לא יחס האיבה, שמלבים אותו יום יום, ושחשים המדוכאים כלפי זה שמדכאם)?
      אותו כנ"ל כמובן גם למונח "בטחון בפועל". "בטחון" בפועל זה – מסתבר שאיננו בפועל כלל.
      שכו לו היה בטחון – לא היה צורך ליצור קיר (או כיפה) מברזל מסביב למדינה..
      לכן מומחי ה"בטחון" הם למעשה מומחי השקר וההונאה.

      על העתיד, אין לך הרבה מה לומר אך למדינתך יש ויש. מדינתך (ואף אתה) חוששים שיתכן ("מי יידע") ויקום לו היטלר – אז אומרים ששמורה להם הזכות, ואף החובה, לעמוד על המשמר – יומם ולילה – וגם להשתולל ולצפות שבעולם יבינו ויתחשבו בהיסטוריה המיוחדת שלנו וב'מצבינו העדין' …

      לא נותר לי אלא להמליץׁ(שוב) על סרטו החשוב של יואב שמיר "השמצה" (Defamation).
      מי שלא ראה פשוט חייב לראות.

      • עמי כהן הגיב:

        לקורא האנגלי
        האם יש סתירה? במידה מסוימת-כן. אנחנו, בכל ההקשרים, חיים בתחושת ביטחון או אי ביטחון בשל נסיון העבר שלנו ושל אחרים, מימנו אנחנו גם משליכים לגבי העתיד. אבל, וכאן המכשלה, אין לנו בעצם שום דרך לדעת בוודאות מה צופן לנו העתיד. אני צופה שייקחו לי 6 חודשים לסיים את המחקר שלי, אבל בהחלט ייתכן שמחר אשבוק חיים במהלך ריצת הבוקר. אני טוען שישראל היא מקום בטוח ליהודים (באופן יחסי למקומות אחרים) אבל אין לי שום דרך להבטיח שבעתיד הקרוב או הרחוק לא נושמד כולנו עד האחרון שבנו באיזו הפצצה גרעינית. באותה מידה, כאמור, אין לי דרך לדעת אם לא יקום איזה היטלר בארה"ב או שצרפת לא תהפוך למשטר שרודף נחרצות מוסלמים או יהודים. מכאן נובע הסייג של דבריי לגבי העתיד וחוסר הרצון שלי להכנס לויכוח על ספקולציות בלתי ניתנות לאישוש או הפרכה.
        תחושת הביטחון של היהודים בישראל ולגבי ישראל היא עובדה לגבי ההווה ולגבי העבר, עובדה שנשענת על הנתונים שאיזכרתי לעייפה. הן נתונים ביחס לבחירה של יהודים לעבור לישראל למרות הסיכונים בכביכול של החיים בה, והן ביחס לאיומים בפועל (פיזיים, כלכליים ואחרים) שהיו כלפי יהודים בעולם בעבר ושיש כיום. מבחינה זו, הציונות עד כה הגשימה את מטרתה היטב. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, היא תוסיף לעשות זאת גם בעתיד.

        • ק.א. הגיב:

          אם קיימת סתירה יש לחפש את המשמעות האפשרית לכך:

          הרעיון הלגיטימי של "בטחון פיזי ליהודים" יונק מפרקים שבהיסטוריה היהודית ובשיטות של תעמולה מייצר דווקא את ההיפך מתחושת בטחון. כלומר תחושת פחד תמידי. כדי להשתחרר מן הפחד הזה מאופשר ליהודים להתקבץ בפלסטינה ולהתחיל לפרוע בערבים למטרות אימפראליסטיות וזה מוצג לעולם כמימוש זכות מוסרית (מזכיר את הטיעונים המוסריים להצדקת התקיפה הצבאית בלוב). אבל אז באה (כצפוי) תגובת התנגדות והיהודי שוב מאויים, הפעם במדינתו. על זאת, כמובן, אי אפשר לעבור בשתיקה כי זה פוגע ב"בטחון"… וחוזר חלילה במעגל של אלימות. היהודי נשלח שוב ושוב לעלות על מדים ולהילחם על "זכותו" ועל "בטחונו" ולהכנס למצב של מלחמה אינסופית בערבים ובמוסלמים הן בפלסטין והן בשאר העולם. נפלא. מי מרוויח מהמצב הזה? היהודי? הערבי? או המנהיגים, המצביאים ואירגוני הפשע שמממנים את החגיגה?
          שלום שלום ואין שלום …העיקר שיהודים יחושו בבטחון.

      • ק.א. הגיב:

        מקווה שהסרט (defamation) זמין בקישור:

        http://www.youtube.com/watch?v=utVkVQnAY64

        ** למערכת:
        אינני יכול לבדוק כרגע אם הקישור הזה עובד או שלא.
        אין טעם לפרסם התגובה במידה והקישור לא עובד – וסליחה מראש.

    • "ההיסטוריה מלמדת" הגיב:

      מםפיק לכתוב "ההיסטוריה מלמדת" כדי שמה שיבוא אחרי "קביעה" זו יראה כעובדה מדעית. האמת כמובן הפוכה: זרם דק ביותר של יהודים בכל ההגירות הגיע לכאן מבחירה רצונית ציונית. הרוב המוחץ היו הגירות מצוקה מסיבות שונות, שדרכים אחרות נסגרו לפניהם: יהודי מזרח אירופה הגרו במיליונים לאמריקה לפני שנסגרו השערים שם, יהודי גרמניה לא היו זזים משם אלמלא עלו הנאצים לשלטון והברירה היחידה לרובם היתה פלשתינה. אפילו ניצולי מחנות הריכוז העדיפו ברובם להגר מערבה או לחזור לארצות מוצאם (למרות שהשליטה במחנות העקורים היתה בידי שליחי הסוכנות היהודית שהפעילו עליהם לחצים וניהלו תעמולה בעולם כאילו כל העקורים שואפים להגיע לארץ). הבריחה מארצות ערביות היתה גם עקב הזעם שעוררו שם המלחמה והנכבה ב-48. הקטסטרופה אחרי נפילת ברה"מ הבריחה את היהודים, כפי שהבריחה קבוצות אחרות מכל מדינות הגוש המזרחי, וב"אדיבות" ישראל וממסדים ציוניים נחסמה דרכם לארה"ב וגרמניה שהיו בראש סדר העדיפויות שלהם. בנוסף, לחלקים ניכרים מהמגרים בכל הזמנים היתה ישראל מדרך רגל ראשונית וקרש קפיצה למעבר הלאה.

      גבי העתיד כמוכן שאין ודאות, אבל מי שמכניס את ראשו למיטה חולה אל יצפה שיצא בריא. מדינת ישראל מוקפת בעולם שעויין אותה מסיבות מובנות מבחינתו, כך שהעתיד "הלא ודאי" לא צופן בטחון מה גם שרק כאן נהרגו יהודים במספרים גדולים אחרי מלחה"ע השניה. כך שלעומת המציאות הריאלית הזאת, הטיעון ש"יתכן שבארה"ב יקום היטלר חדש" נראה כספוקולציה לצורך הויכוח בלבד.

      "האנטישמיות" מזכירה מקרה שנוכחתי בו בתור לצ'ק אין בשדה התעופה בבריסל. לפני עמדה קבוצה גדולה של יהודים חרדים עפ"י מלבושם. פקידת הבקרה לא הסכימה להעביר כבודה שלהם שהיתה אולי כפולה במשקלה מהמאושר והמהומה היתה רבה. גברת אחת מאותה קבוצה ששמעה שאנחנו תוהים ביננו על מה שקורה בעברית, נגשה אלינו ולחשה לנו שהכל בגלל שהפקידה אנטישמית. לאחר שהמנהל הגיע, באורח פלא עברה כל הכבודה בלי בעיות, כנראה שזה הבין מיד את הבעייה "האנטישמית". הזכיר לנו בדיוק את המערכון "תחרות הריצה" של השלישיה הקאמרית …

      אפרופו, אותה נסיעה שלנו היתה בין השאר לשכנע ליברלים שמאליים שרצו לשמוע מיהודים ישראלים על החרם כי רצו לתמוך אך חששו מנשק יום הדין שידבק בם "האנטישמיות".

  27. חוני קבלו הגיב:

    יובל,
    מאחורי הכותרת הפרובוקטיבית (פרובוקטיבית במונחי השיח הישראלי-יהודי) "מלחמה בציונות" – מהו התוכן המסתתר?
    האם הוקעה חוזרת ונשנית של 6 מיליון יהודים החיים כאן על כך שהם חיים כאן? האשמתם שאין להם זכות להיות כאן או נסיונות כאלה ואחרים להעיף אותם מכאן?
    בהנחה (אני מקווה שזו ההנחה הנכונה) שזו אינה כוונתך – למה כוונתך אם כן?
    משום שאם כוונתך לסיום הכיבוש בשטחי 67, ולכינונה של מדינה בה ליהודים ולערבים זכויות שוות – אלו מטרות שאין צורך בשום מסעות צלב כנגד "הציונות" כדי לקדם אותן. הנה, אנוכי ש"מלחמה בציונות" רחוקה ממנו מזרח ממערב חושב שהמטרות האלו צודקות וראויות. לדעתי הן אפילו מטרות ציוניות…

    המילה ציונות מזוהה כיום בישראל עם פטריוטיזם, התועלת היחידה שיש ביציאה כנגד "הציונות" היא זיהויו של הדובר עם תפיסה אנטי-פטריוטית, שמשמעותה דה-פאקטו: מה שמניע את הדובר אינו האינטרס של העם היושב בישראל, אלא אינטרסים זרים – בואו לא נקשיב לו.

    האם זה מה שמניע אותך, מר הלפרין? הרצון שלא יקשיבו לך?

    חוני.

  28. דינו הגיב:

    לעמי כהן ולמגיב ודים:
    כידוע ישנה לוגיקה מסויימת בה נוקט קורא אנגלי לפיה דוגמה אחת מספיקה להוכחת טענה כללית.
    נסיונו האישי של ק.א הוא כנראה הוכחת ניצחת לכך שהאנטישמיות היא לא מה שאנחנו חושבים,
    הכל בראש שלנו, פרופגנדה של חינוך יהודי-ישראלי.
    לא סתם צצות בקלילות מעוררת פלצות דוגמאות לאנטישמיות חיה ובועטת, אבל מסתבר שאנדרה דרזנין וקורא אנגלי כנראה לא מושפעים ממשק כנפי ההיסטוריה שסקלה, שרפה ורצחה ביהודים ממש עד לזמננו אנו. אלו עובדות הכתובות בדם.
    קורא אנגלי לא ראה ואנדרה דרזין לא שמע, וההסטוריה מבוטלת בהינף מקלדת קליל.
    הגיע הזמן להבין שהציונות לא עשתה שימוש באנטישמיות אלא היא תוצר טבעי של האנטישמיות.

    כל רעיונות העוועים של הישארות באירופה לאחר השואה או התבוללות חסרת אבחנה הן אולי המלצות שאנדרה דרזין מוזמן ליישם, אבל כנראה שהרוב המוחץ של אלו שעומדים בנסיונות הללו בוחרים "משום מה" בדרך אחרת.
    אז האם אין גבול לשטיפת המוח הציונית? או שאולי הציונות מבטאת את רצונה של קבוצה גדולה מאוד ומודעת לעצמה בקרב העם היהודי?
    ברור שקשה לאנטי-ציוני לקבל זאת. הדרך היחידה להסביר לעצמך את היותך בדעת מיעוט קיצונית היא להסביר לעצמך שכולם שטופי מוח ורק אתה רואה את האמת, ורק בידך אפשרות הבחירה החופשית.
    התוצאה היא מאמר מוזר כזה של דרזין ותגובות הזויות שכאלה מאת ק.א.

    • ק.א. הגיב:

      דינו, אני שם לב (בין השורות) שאתה חושד באפשרות שמשהו בסיסי ועמוק מעוות במשטר עליו גדלת.
      יפה! זהו חשד בריא. הנה כי כן רואה אתה שלמרות שטיפת המוח – חושבני שלא הכל אבוד…
      השאלה היא למה ומדוע שתמשיך להאמין למי שאתה בעצמך חושד בו?
      אף אחד לא מחייב אותך להצביע לשמאל או להיות 'רדיקל' אבל לפחות לך עם החשד שלך!
      אל תבוא לפה לשנות את השמאל. תבוא לנסות להבין. קח את הגלולה "השמאלית" המרה ותבלע אותה. תתאמץ – ברצינות – להרחיב את נקודת המבט ואז אם זה לא יראה לך – תזרוק הכל לפח.

      משהו כתב מאמר? משהו הגיב לך? נסה באמת ובתמים לקבל מושג.
      הרי אתה בא לאתר "רדיקלי" – לכן מנקודת המוצא ברור שהכל יראה לך הזוי.
      עצם זה שהכל נראה לך הזוי – זה אומר לך שאולי הגעת למקום שיכול להציע חלופה.
      עם זאת כמובן שגם הרדיקליות אינה מקשה אחת.

      למרות ההתכסחויות פה ושם אתה (כנראה) בהחלט אדם חיובי אז תן לאנשים פה צ'אנס.
      כפי שאמרתי – בסופו של דבר אינך חייב לקבל שום דבר מאף אחד.
      זרועות הימין נשארות פתוחות לרווחה – שם תקבל 'תעודת חבר' ללא שום קושי – ומייד.

      בקיצור, אל תתפס לסגנון ואל תבהל שאומרים "גרמניה" – נסה להבין רק את הרעיון – ולא ביחס למה ששמעת וגדלת עליו אלא בייחס לרעיון עצמו. שים את כל הזבל הישן בצד (לא, אל תזרוק אותו) תמיד תוכל לשוב אליו אם תתייאש.

      מה דעתך?

      (וזה יפה גם לאחרים שמן המרכז-ימין המגוזען כאש בעצמותיו).

  29. ק.א. הגיב:

    מי היא המדינה שיש בה הררי גזענות ושעושה כל מאמץ לחפש אנטישמיות מתחת לכל בלטה ויהי מה?
    מי הם האנשים ששבויים בקיסמו של הכישוף הזה?

    קראו לי "יהודי מזויין" אוי אוי אוי ….. וכי מה רצית שיקראו לך פקיסטני מסריח? אמרו, אז מה?
    האם יש איזו שהיא הגבלה שבבריטניה יכהן ראש ממשלה יהודי???
    מישהו מכם בדק את אחוז היהודים בבתי הנבחרים במערב???
    אוי וויי גוועלעד קראו לי ז'יד…. מה לעשות שככה מדברים היום בני האדם?
    כל מילה שניה זו קללה. וכי בישראל לא משתמשים במילים גזעניות? חלקן אף מן השואה..?
    בחייכם אולי תפסיקו כבר לחלום על מגפיים,תנורים, סבונים, רכבות, מיטה, ספה, ארון, מכונת כביסה, מכונת תפירה ושאר אלטע זאכן.
    אלא מה – כאשר הקללה לא נעימה ליהודי – אז זוהי "אנטישמיות מסוכנת".
    אבל שהקללה היא על מישהו אחר – נניח ערבי – אז זה 100% . אז זה כשר. כי זה לפי המגילה וגם לפי ההגדה. חברים תמשיכו ככה – תגיעו רחוק.

    • דינו הגיב:

      אהה.. אז אתה מסכים שישנה אנטישמיות , אבל לא צריך לקחת אותה ברצינות…
      איך אמרת? "ככה מדברים היום בני-אדם",
      אבל אני מניח שבהגדרת בני-האדם אתה לא מכליל יהודים-ישראלים, כי כאשר הם מדברים ככה אז אנחנו מדינה שיש בה הררי גזענות.
      מעניין, אמרת שבעינינו "שהקללה היא על מישהו אחר – נניח ערבי – אז זה 100%, זה כשר",
      אבל זו בדיוק דעתך כאשר הקללה היא כלפי יהודי. מוזר, לא?

    • נכון אבל לא העיקר הגיב:

      הראייה הברורה לכך שהאנטישמיות במובנה הקלאסי הולכת ופוחתת היא העובדה שה"התבוללות" במספרים הולכים וגדלים נעשית טבעית לגבי הדורות הצעירים של יהודים בחו"ל. עובדה זו מדאיגה מאוד את הציונים והיא עוד הוכחה שהציונות זקוקה לאנטישמיות כדי להתקיים. הסוכנות וגופים אחרים מנסים בכל כוחם למנוע את התופעה ע"י תעמולת הפחדה שיטתית כמו הסעת צעירים יהודים לאושוויץ כפי שתיאר דרזנין, וטיפוח "גאווה לאומית", הטסות לטיול חינם של קבוצות לישראל מלווים בשטיפת מוח אינטנסטבית וכו'..
      בישראל התופעה של "התבוללות" כמעט ולא קיימת למרות שתרבותם של המזרחיים קרובה יותר לתרבות הערבית מאשר לאשכנזית. הסיבה שווה בשני המקרים, במקום שאין גזענות יש בחירה חופשית של בני זוג והתמזגות בין עמים וגזעים ולהיפך, בחברה גזענית משתדלים כולם להמלט מה"נחותים" ולהצטרף כמה שיותר ל"עליונים".

      • ק.א. הגיב:

        "הסוכנות וגופים אחרים מנסים בכל כוחם למנוע את התופעה ע"י תעמולת הפחדה שיטתית כמו הסעת צעירים יהודים לאושוויץ כפי שתיאר דרזנין, וטיפוח "גאווה לאומית", הטסות לטיול חינם של קבוצות לישראל מלווים בשטיפת מוח אינטנסטבית וכו'.."

        לזה אני קורא פשיעה יהודית.
        היהודים פושעים נגד עמם ונגד שכניהם.

        לעיתים אני חושב שזה בגלל בצע כסף, בפעמים אחרות אני חושב שזו סטיה וטירוף קולקטיבי.
        שני הגורמים הנוראים האלה משולבים זה בזה ויחד נקראים: ציונות. בעעעע.

        • ודים הגיב:

          הייתי במסע בפולין (כולל באושוויץ), במסגרת תוכנית עדים במדים של צה"ל.
          כמו כן הייתי מלווה של קבוצה של יהודים שבאו לביקור בישראל במסגרת "תגלית".

          המסע בפולין נערך יחד עם מדריכים היסטוריונים, ניצולי שואה ומספר הורים שכולים. אך אפשר בכלל לטפח גאווה לאומית על ידי ביקורים בבתי קברות עצומים? במקומות בהם טבחו באנשים בשיטתיות? כל ערב במסע הוקדש לשיחות צוותיות ו2 דברים חזרו על עצמם שוב ושוב – סובלנות ואיך מונעים דברים דומים. לא גאווה לאומית, לא שנאה לערבים (לא זוכר שזה עלה בכלל והייתי שותף פעיל מאוד בכל הדיונים), לא הפחדה שיטתית, לא שנאה ולא נעליים. פעמיים טיילנו ברחובות וורשה. פעמיים נתקלנו בתופעות אנטישמיות – נערים שהצדיעו במועל יד וצעקו משהו על היטלר כשראו אותנו עוברים (ק.א – תתעלם מזה, כנראה ככה הם מברכים אנשים לשלום בפולין).

          הטענה על "שטיפת מוח אינטנסיבית" במסגת תגלית היא מגוחכת, האנשים המגיעים הם בני נוער והתוכנית מותאמת להם. במהלך השבוע בו ליוויתי את הקבוצה, הייתה הרצאה אחת (!) הקשורה להיסטוריה. אני הסברתי לאנשים על הקשיים שיש בחיים בישראל ונערכו מספר פורומים של שאלות ותשובות עם אנשים שונים, אף אחד לא היה נציג של הממסד (לדוגמא, עולה שעלה לקיבוץ וסיפר על חייו שם. סיפור לא ממש קל). הסיור בישראל הוא טיול וכך התייחסו אליו *כל* האנשים שהיו בקבוצה שלי וכך סיפר כל חבר שליווה קבוצה (אני מכיר לפחות 4).

          לפני שמתחילים לשלוף סיסמאות על פשיעה יהודית וציונות – תבדקו לפחות את העובדות. די קל לתאר מציאות שמתאימה לדעות שלכם, פחות קל לבדוק אם הדעות שלכם תואמות את המציאות…

          • ק.א. הגיב:

            שטוף מוח הוא אחד שאינו יודע שהוא שטוף מוח.
            ברגע שהוא חושד שאפשר ושטפו את מוחו – זה אומר שהוא מתחיל להתעורר. אז יש צורך במינון נוסף של סם.

        • נכון אבל לא העיקר הגיב:

          פשע מצריך כוונה. אני לא חושב שלאבות הציונות היתה כוונת זדון כלפי היהודים. כלפי הערבים זה עניין קצת שונה, גם לגביהם לא היתה להם כוונת זדון כי זאת נחשבה בעיניהם התייחסות רצינית מדי כלפי "ערבים" הם פשוט לא ספרו אותם כמו שאומר הביטוי העממי.

          מלכתחילה כנראה שהם (הציונים) חשבו שהציונות היא פתרון נכון ליהודים אבל האמצעי הזה, מדינה ליהודים נהפך מהר מאוד, כפי שקורה, למטרה בפני עצמה עד שהצלת יהודים כשלעצמה כבר לא נחשבה ואפילו לפעמים הפריעה למטרה. כך במלחמת העולם השניה, למרות שידעו מה קורה באירופה, עד 1944 ניסו להעלים את העובדות מהציבור כדי שהתמיכה של יהודי ארה"ב לא תעבור מהישוב היהודי להצלת יהודים באירופה. ויש דוגמאות נוספות, חסימת אפשרויות אחרות להגירה מיהודים כפי שמתאר המאמר מצד אחד וזריעת פניקה ביהודי המזרח כדי להאיץ את בריחתם לישראל מצד שני.

          עניין בצע הכסף הוא לא ברמה האישית כאילו הנהגה מושחתת מקבלת שלמונים וכו'. אלא שהמדינה הציונית נהייתה פרוייקט עולמי שקשור בכסף גדול ואינטרסים של מעצמות שמוכנות לשלם ואולי רוב האוכלוסיה בישראל נהניית מכך ושמחה בציוניותה.

          • ק.א. הגיב:

            "פשע מצריך כוונה. אני לא חושב שלאבות הציונות היתה כוונת זדון כלפי היהודים"

            למקרה דנן שאלת הימצאותה של כוונה אינה רלוונטית.
            כי ברור שהיתה כוונה! מה חשבת שהדברים נעשו בשוגג??

            היו בוודאי כמה ציונים תמימים שעובדות היסוד הציוניות לא היו נהירות להם כי היו שרויים בחלומות (מותר לאדם לחלום!) אך אין זה מתקבל על הדעת שההנהגה הציונית היתה כולה שרוייה במצב מוחי קולקטיבי של חלימה.

            אשר ל"כסף הגדול".. מדוע אתה אומר שם "ואולי"?
            יכולת בשקט להוריד את המילה הזו מהמשפט האחרון.

          • נכון אבל לא העיקר הגיב:

            לא בשוגג, היתה אני מאמין כוונה טובה, מתוך ראייה צרה של המציאות, שהתגלגלה בהיפוכה לאחר שהתייצבה מול המציאות הכוללת הריאלית.

  30. עמי כהן הגיב:

    קורא אנגלי,
    הסובלנות הסלקטיבית שלך לביטויי גיזענות ראוייה להערכה.
    אישית, אני לא אוהב ביטויי גיזענות כלפי אף אחד, אבל שוב, אולי זה רק הפסיכולוגיה הבעייתית שלי.
    ואגב, האם אתה יוצא נגד כל אותם כותבים מכובדים כאן שרואים בכל ביטוי גזעני (באמת או כביכול) כסימן מעיד לקראת הג'נוסייד הנורא שצפוי לערבים בישראל?

    • ק.א. הגיב:

      לעמי, וגם לדינו (ששאל שאלה דומה),

      הקללה "יהודי מסריח", "ייד" ואחרות אינן משקפות (בד"כ) לא אהבה ולא שנאה אלא השחתת הלשון.
      גם הקללה "ערבי מסריח" יכולה לפול באותה הקטגוריה.

      אולם העובדה היא שהעם היהודי – במדינתו הגזענית – החליט להתעלל קולקטיבית בערבים ומוסלמים.
      מדוע החליט העם היהודי לנהוג כך? – כמעט כל הדיונים בגדה השמאלית עוסקים בפן זה או אחר של שאלה זו.

      מוסלמים וערבים סובלים בפועל לא מהשחתת הלשון אלא מן ההשחתה המאורגנת המדינית נגדם.
      לא ידוע לי על השחתה מאורגנת נגד יהודים כיום, מלבד כתופעת שוליים.
      לעומת זאת ישנה שנאה לישראל ומדיניותה.

      • דינו הגיב:

        לקורא אנגלי:

        אז אני מבין שאתה טוען כך:
        הקורבן האמיתי של אמירת "יהודי מסריח" היא השפה בה נאמרה הקללה, ולא היהודים נגדה היא נאמרה
        אם אתה מצפה שנקנה את מכבסת המילים הזו – אתה טועה.
        הטיית הנושא למצב הערבים בישראל ("מוסלמים וערבים סובלים בפועל לא מהשחתת הלשון אלא מן ההשחתה המאורגנת המדינית נגדם") אינה רלוונטית לנושא האנטישמיות, והיא מעידה על הידלדלות הטיעונים שלך.

        לסיום, טענת ש "שטוף מוח הוא אחד שאינו יודע שהוא שטוף מוח" –
        אם כך גם אתה נופל מיד תחת הקטגוריה הזו, לא?

        • קורא אנגלי הגיב:

          אדוני הנכבד אבל אתה בעצמך הוא זה שמוקסם מן ה"ציונים" ונוהה אחר שגעונותיהם.
          ואתה אינך מכחיש זאת כלל. הנושא כאן הוא ההשפעה הציונית והרעל שהיא מפיצה.
          אתה מעוניין, נואשות, להסיר את הרפש שדבק בך ע"י מציאת פגמים באחרים אבל הנושא כאן הוא הציונות ומעלליה.

          אם הציונות היא מנגנון הפשע ששוטף מוחות (וכזו היא!) – אז קיימים אנשים שנשטפים וקיימים כאלה שלא. למכתחילה הניחו ציונים שכל העולם הלא-יהודי הוא אנטישמי מטיבעו ולכן היהודי שחי במחיצת גויים הוא מנוון ופגום! רוב גדול מאד של היהודים דחה רעיון זה. עם היתפסותם של היהודים לציונות הם הפכו למעריצי הצבאיות והכוח, הבהמיות והאמונה באנטישמיות כתכונה של העולם הלא-יהודי. בכך טימטמה הציונות את היהודים ורעיונות שכאלה הפכו להיות הגרעין היהודי…. הציונות גם משמשת באופן מובהק כלי בידי האימפריאליזם וזוהי שטיפת המוח השניה של הציונות המופלאה שלך. שטיפת מוח נוספת היא הפצת איסלמופוביה בין היהודים ולשאר העולם בשיטות תעמולה מזעזעות זה שנים על שנים. כל האמצעים הם כשרים במתודה הציונית.

          אין בדברי שום "הטייה" אלא תיאור של המהות הציונית לאשורה כאשר פילפולי התעמולה מוסרים והיא עומדת לפנינו כמות שהיא. אני מבין שזה לא נעים לך במיוחד אך אינני מגיב כאן כדי להנעים וליפות את ההונאה והשקר שיונקים צעירים תמימים במדינת היהודים המשוגעת.

          המילה "פאקינג ג'ו" אינה אנטישמיות ב 99% מהמקרים בגלל שפאקינג הפך להיות שם תואר לכל דבר, חי, צומח או דומם. אתה פשוט אינך מצוי די בלשון האנגלית. אתה חדור פארנויה יודו-ציונית. האנטישמיות נחוצה לציונים והם אינם חדלים לחפש אותה ואם הם מתקשים בכך אז הם ידאגו להעיר אותה בכוח. תשאל את אייב פוקסמן המטורף – זה היעוד שלו בחיים.

          • דינו הגיב:

            אמנם באיחור מה, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא:
            האמריה שלך על "פאקינג ג'ו" מעוררת גיחוך. אם אתה אדם נשוי אני מייעץ לך לומר לאישתך "my fucking wife", נראה איזו תגובה תקבל, בעיקר אחרי שתאמר לה שהיא חדורת פאראנויה.

            איני מושפע משום רעל ציוני, ואני יודע לעשות את ההבחנה בין יסודות ופעולות הציונות שהיו נכונים וצודקים, לבין מי שמגייס את הציונות בבחינת "פטריוטיות היא מפלטו של הנבל".
            מי שבאמת מתפלפל לגבי מהות הציונות הוא אתה ואנדרה דרזנין,
            אין לי מושג מהו "הרפש שדבק בי" אבל ברור שאתם מנסים להדביק רפש בציונות עד כדי אבסודרים כמו התלונות על המסעות לפולין או התעלמות מהעבר של העם היהודי כקורבן של כל מאן דבעי.
            הטענה שיהודי שחי בקרב הגויים הוא פגום – היא זהה לחלוטין לטענה שאישה החיה עם בעל אלים עושה לעצמה עוול.
            ללא הציונות סיגלו היהודים את תכונת כיפוף הראש וההתבטלות כנגד אלימות וגזירות שונות ומשונות.
            החשיבות העיקרית של הציונות היא בכך שהעם היהודי הפך לעם עצמאי החי במדינה משלו, וכך גם הפך לעם שאינו מבליג על דברים עליהם הבליג במשך אלפי שנות גלות (שוב, סמפטום האישה המוכה).

            האם כל פעולת של מדינת ישראל היא לגיטימית וחוקית? לא ולא,
            אבל לפחות אנו אדונים לעצמנו ולא נתונים לחסדי הפריץ.
            אנדרה דרזין ואתה מתגעגעים כנראה לתקופות אפלות ורעות יותר,
            אני לא.
            הציונות קידמה את העם היהודי שנות דור קדימה וביטלה את היותנו קורבן ניצחי. בזה כוחה ותרומתה שהינן בלתי ניתנות לביטול.
            וכמובן שאין קשר בין פשעי ההתנחלות לבין הציונות, כידוע יש מספיק דוגמאות לכאלו שלקחו אידאולוגיה לגיטימית ועשו פשעים בשמה.

  31. ק.א. הגיב:

    כותב אנדרה דרזנין בתשובה לעמי כהן כי:
    "על רקע זה, למרבה הצער, הרעיון שאתה מביע, ייסוד "בית לאומי" נפרד ומוגן לכל"עם" אינו בר מימוש לגבי רובם המכריע של העמים בעולם"

    כלומר הטענה היא שלא ניתן לממש "בית שנותן בטחון פיזי לכל העמים" בגלל מגבלות שניתן לקטלגן כבעיות כמותיות (מספר העמים, מידת השטח הפנוי, וכו'). אינני רואה בכך את ההסבר. הבעיה אינה כמותית לדעתי. הבעיה היא שלא ניתן להבטיח אספקת "בטחון" בעוד ועוד אמצעים פיזיים (יהיה זה מטעם מדינה, צבא אמיץ, מצביאים, "מומחים" לבטחון וכו'). לו היה בטחון מובטח למדינה גדולה וחזקה – אזי מדינות כאלה, חלקן היו אף אימפריות, היו נשארות עד עצם היום הזה – אך הן כידוע נעלמות באורח שגרתי כפי שההיסטוריה מלמדת. למרות כל זאת הבטחון עדיין נחשב ל"מומחיות". בדרך לא דרך הגעתי לאחרונה לאתר יהודי דתי אמריקאי (אורתודוקסי כמדומני). בבטאון האחרון שלהם הם מאזכרים את נושא ישראל ודי נמנעים להכנס יתר על המידה ל"פוליטיקה". הם טוענים שם שכשם שכאשר יש בעיה רפואית צריך לגשת למומחה-רפואי כך, באותו האופן, שכשיש בעיה בטחונית – ניגשים למומחי הבטחון. ואם אילו האחרונים טוענים שיש צורך בשטחים מסויימים למטרת "בטחון" יש להישמע למומחים אלה … האם זה נאמר ברצינות מלאה שם? – אינני יכול לומר. אני רק מניח שיש להם מומחים משלהם לבטחון שממליצים להם להשאר באמריקה.

    אבל היהודים אינם רוצים לחיות בגלל יהדותם. הרצון בקיום הפיזי אינו שייך לשום תחושה לאומית אלא זו תכונה של כל בעלי החיים, בני אדם או שלא. דווקא מן המדינה מגיעה הסכנה לבטחונו הפיזי של היושב בה. בייחוד אם המדינה עסוקה בפעילות שמערערת את מעמדה ויחסה התקין עם הסובב אותה.

    אגב מעבר לנושא הבטחון – הציונים ראו בציונות (בראשיתה ועדיין גם כיום!) דרך לשנות את היהודי שיושב בגלות. כלומר מתכון לתיקון "הפגמים האישיים והקבוצתיים שהסבו להם החיים הממושכים בגלות" – כפי שכותב אנדרה דרזנין במאמרו. על זה לא נתנו כאן המתדיינים את דעתם.

  32. אנג'לו איידן הגיב:

    טוב לאיזה יהודים? טוב לאיזה "קבוצה נבדלת" של יהודים? יכול להיות שזה טוב במידה שווה, הן ליהודים שהציונות נוחה להם והן היהודים שבמילא יכנסו איתם (עם הראשונים והציונות) למלחמה, בכדי לבטל את זכויות היתר במחיצתם, כאשר ישתחררו מהפחדים המוחדרים לתוך מוחותיהם לטובת נוחיות זו, אשר באה על חשבונם?

    החמלה? עקרון החמלה ההומניסטי האוניברסאלי? למען כל היהודים ורק הם? מה הומניסטי או אוניברסאלי בקשקוש הזה? אתם יכולים להמשיך ולהרעיש בקשקושים דומים, כמו המאמר עצמו בכללותו, אבל לא לצמיתות! מכל מה שאמרתם, לצמיתות יישאר רק את הצורך הבורגני לשכנע את היהודים להזדהות מאחדת ומגבשת באמצעות תועלת משותפת מצוצה מן האצבע או מפוברקת בדרכים אחרות. היהודים ברובנו נמשיך להיות קורבנות למען שמירת התועלת של היהודים והלא יהודים בעלי מעמד עוין לנו. וזה גם אחרי שקורבנות יהודים ולא יהודים יחליטו להתגבש יחדיו נגד המעמד הזה על בסיס מוחשי המוענק לנו על ידו: הישרדותו מתקיימת על הקורבנות שלנו בעזרת אמצעים מגוונים. אמצעי אחד מקבל הבלטה במאמר ובדיון – גירוי של פחדים, שהם, ורק הם, הומאניים ואוניברסאליים מכל הסיפור הזה, בקערה הזו. בקערה הזו כולם מפחדים, גם אנחנו וגם הם. ההבדל הוא בכך שהם שומרים על הקערה מתוך שאיפתם לשרוד יחד איתנו ויחד עם המצב הזה לטובתם, בעוד שקערה אחרת מתאימה לאינטרס המעמדי שלנו – לא נוכל להשתמש בה עד שנהפוך את הקערה שלהם.

  33. ק.א. הגיב:

    לאנג'לו איידן,

    "למען כל היהודים ורק הם? מה הומניסטי או אוניברסאלי בקשקוש הזה? "

    קלעת בול!
    (ניסיתי גם אני להסביר זאת וזכיתי למקלחת קרה)

  34. אנג'לו איידן הגיב:

    שיקלחו מתיי שיכולים הלאומנים האלה. הם צודקים לפחד שגישתך תתפשט. הגישה שמבטלת כל זכויות היתר לא תתאים להם אף פעם. הם יעדיפו תמיד שישמר מצב בו מחוסרי זכויות יחיו תודות לחמלתם בכדי להתגאות בתכונות נעלות להסתרת עדיפותם החומרית. רק דרך זו נותרה במחיצתם לשמירת זכויות היתר שלהם: הדרך של הפחדה לאומית מגונדרת אנושיות להשכחת ההבדלים באינטרסים המעמדיים.

    אנחנו בשלנו – נמשיך להבליט את ההבדלים האלה למען אחדות מאבקם החוצת לאומים של המשועבדים נגד המשעבדים ומשתפי פעולה מתוגמלים הטבות על ידם.

  35. ירון הגיב:

    ק.א וידיו מושיעו איידן והקורא האנגלי הנאצל
    כול מה שנשאר לומר לאחר מגוון הדעות שהושמעו כאן זה שאני מאמין כי הבית הציוני יהודי, ציוני ימני או סתם ציוני כנראה ישמש בעוד המון שנים קדימה כמשענו ומגינו של העם היהודי
    כנראה שזה יהיה אחרי שכולנו נסתלק מהעולם הזה – זה באמת יהיה ניצחנו הגדול של הפרויקט הציוני

  36. nitzan paris הגיב:

    אנדרה, תעשה לי ילד…(לא משנה הלאום שלו..:)

  37. nitzan paris הגיב:

    באמת? זה לא אני:( מי עוד רוצה?:(

  38. ק.א. הגיב:

    הוכחה מעניינת להיות הציונות חברה מן המניין באימפריאליזם אפשר למצא בכתבה הבאה ב Ynet – על עבודת ישראלים שלא עפ"י החוק באמריקה…

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4085336,00.html

    בתגובות לידיעה רושמים ישראלים את האמת –
    הם באים (בצדק) בטענות למדיניות האמריקאית וכך, בערך, הם אומרים בתגובותיהם:
    מדובר בחיילי צהל משוחררים – אשר פעלו בשירות האינטרס האמריקאי – ושבזכותם אמריקה הגיעה למעמדה באיזור – וכעת כשהם רוצים ללכת לאמריקה לעשות קצת כסף – לא מקבלים אותם יפה…
    דהיינו הישראלים המגיבים שם מאשרים את נכונות הקנוניה האימפריאלסטית בין הציונות למערב.
    במילים אחרות היהודים חוגגים את לאומיותם בגזענות וצבאיות אך בה בשעה גם מודעים לכך שהם חיילי האימפריאליזם – ולכן דורשים במפגיע את "זכויותהם" המיוחדות הנובעות מכך.

הגיבו לאנדרה דרזנין

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים