הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 באפריל, 2011 8 תגובות

תומכים ותיקים של אהוד ברק לשעבר, משרידי "שלום עכשיו", מפלגת העבודה ופעילי התנועה הסוציו-נציונליסטית (שמאל לאומי) התכנסו לפני שבוע לדון במצבם, אבל עוד לפני שהחל הדיון עשו כבר טעות קונספטואלית חשובה כאשר קראו לעצמם "שמאל".

המגמה בדיונים ובפרסומים הרשמיים למחצה שליוו אותם, הסתמנה כבר בשנת השבעים והתעצמה עוד יותר ברוח שנושבת מהכינוס, נוכח התחזקות הימין הקיצוני וההסתה נגד השמאל העקבי והחקיקה הפשיסטית בכנסת. איך נשנה את המדיניות הישראלית, לפחות בנושאי שלום, כאשר המרכז הלאומני עבר תהליכי התקרנפות מואצים והימין מאמץ רעיונות ומונחים פשיסטיים? האם הקהל השבע והעייף שהגיע לבית ציוני אמריקה בתל-אביב מסוגל לסחוף איתו את הרחוב? ומתי ילמדו בוז'י הרצוג ואפילו צלי רשף, שבימין שונאים אותם חרף מתינותם ורפיסותם הנצחית בעִתות חירום ומלחמה, בדיוק באותה עוצמה ובאותו מינון השמור לשמאל העקבי? נדמה לי ששום בשורה לא תצא מהאנשים האלה. כל ימיהם הם נזהרים שלא יראו בהם מתנגדים אמיתיים לעוול שמתבצע כאן בשם "הציונות", אבל בעצם הם מסרבים לעמוד בצומת הדרכים שבין ליברליזם לבין לאומנות ולבחור באומץ לב את הכיוון שאליו ילכו.

מי שרוצה להיות "רלבנטי" במציאות חד-משמעית, לטעון שיש צבעי ביניים כאשר הקונסנזוס הלאומני צובע אותנו בשחור-לבן, מאבד את דרכו הרעיונית. לעלות באפריל 2011 על בריקדות כדי לחדש את תהליך השלום עם הרשות הפלסטינית השוקעת, מבלי להתייחס למציאות הדינמית באזור? זה מתאים למשלחות שלום לג'נבה, שנוסעות כדי להידבר עם פלסטינים שאיבדו כבר מזמן כל השפעה על דעת הקהל בארצם. בנושאים שיעסיקו את דעת הקהל הישראלית בעשרים השנים הבאות הם מפחדים להביע דעה, שמא יקטלגו אותם כ"שמאל אנטי-ציוני". הכנס בתל-אביב בא לענות על צרכים פסיכולוגיים של ישראלים המבקשים לשמור על ערוצי ההידברות עם חוגים ליברליים במערב, אבל ללא קריאת תיגר אמיתית על הממסד הלאומני והניאו-ליברלי הם לא יוכלו לקיים דיאלוג פורה אפילו עם יהודים תומכי אובמה שנחשבים לידידי ישראל. עסקני העבודה לשעבר ותומכיהם (רובם מיודדים עם בעלי ההון במדינה וב"תפוצות") חייבים להבין שלפני שהם שוקדים על תיקון החברה והפוליטיקה, עליהם לעבור תהליכים פנימיים עמוקים.

smallSmal

האם ימשיכו את מורשת רבין האמיתית, כלומר טיפוח הזיקה לימין השמרני האמריקאי, לדת ההפרטות, לתמיכה עיוורת במדיניות החוץ הכוחנית של המערב נגד המדינות העניות, לצידוד בהחזקת מתקנים גרעיניים (וכמדווח בעיתוני חוץ גם נשק הרתעה גרעיני) וברעיון העִוועים לתקוף את איראן ולהסתכן במלחמת נצח נגד כל העולם המוסלמי? אם ימשיך השמאל הנציונליסטי לתמוך בכל העמדות האלה, סופו שייבלע בקואליציות בהנהגת המרכז הלאומני. ההחלטות להיות חלק מממשלת אהוד אולמרט וציפי לבני שביצעו פשעי מלחמה מחרידים, או להצטרף לממשלת נתניהו-ליברמן לפני שנתיים, לא נבעו רק מרשעותו של אהוד ברק. תנועה שלמה הלכה אחריו לאבדון, כמו הילדים אחרי החלילן מהמלין. לתופעה הזו יש סיבות חברתיות ורעיוניות: שכבות הביניים בעשירונים הגבוהים בגדו בברית המסורתית עם השכירים עובדי הציבור, והלכו בעקבות מנהיגם "לעשות לביתם". הניכור שחשו באליטות של "תנועת העבודה" כלפי המזרחים וכלפי העולים לוּוה גם בהתנכרות לבני הברית הנאמנים והאמינים ביותר, האזרחים הערבים. שמאל לאומני לא יכול, מעצם טבעו הרעיוני, לתקן את המעוות. הוא ימשיך להיות "רלבנטי" רק אם לא יהיה שמאל.

כאשר נחטף מרדכי ואנונו מרומא בהשראתו הישירה של "אדריכל הכור הגרעיני" שמעון פרס, הוא היה נתון למשטר של נקמנות ודיכוי חסרי תקדים בבית הכלא. לפני שנים רבות השתתפתי בפגישה עם שר המשפטים יוסי ביילין כדי להקל במעט את תנאי מאסרו של ואנונו. את קבלת הפנים המקפיאה של ביילין, שלא לדבר על אדישותו התהומית לשיקולים ההומניים (ולא הפוליטיים) ששטחנו בפניו, לא אשכח לעולם. לכן קשה להאמין שיורשיו הרוחניים של ביילין בכנס "השמאל" יזדרזו לעמוד בראש המגוננים על כתב "הארץ" אורי בלאו, שעומד עתה להיות קורבן חדש של נקמנותו של הממסד.

לצד המבדיל בין שתי הפרשות קיים גם מכנה משותף ברור: הממסד המדיני-ביטחוניסטי מבקש לאיים על כל מי שמערער על זכות היתר שלו לבצע מדיניות שעומדת בניגוד גמור למשפט העמים, לקונסנזוס הבינלאומי וגם לאינטרסים של ישראל לטווח ארוך. ואנונו ניסה להזעיק את דעת הקהל העולמית נגד פיתוחו של נשק גרעיני. הוא נחטף, הוחזק בבידוד וסובל עד היום מרדיפות כי הממסד בראשות פרס מנסה כל השנים למנוע דיון ציבורי בנושא הגרעין ושומר על העמימות המגוחכת, שלא מטעה את אויבי ישראל וגם לא את ידידיה. עתה הפרה הפרקליטות את ההסכם עם אורי בלאו, ומעיינת עתה בהעמדתו לדין, חרף הבטחותיה המפורשות. בעצם עיקר המסמכים שהגיעו לבלאו נגעו בהחלטות צבאיות לרצוח בני אדם בלא משפט, בניגוד לעקרונות המשפט הבינלאומי. בלאו מייחס חשיבות רבה לביטחון הלאומי, אבל אינו מאמין שהוא צריך להיות מסווה למדיניות שמובילה גם לרצח של חפים מפשע ולפגיעה אנושה במה שנשאר משמה הטוב של ישראל בעולם.

מהכתבה המעולה של נועם שיזף במוסף "הארץ" בשבוע שעבר ("בואו לא נדבר על זה") יכולים מייסדי השמאל הלאומני החדש ללמוד כמה דברים מאלפים. התמיכה בארצות הברית במדיניות הישראלית באה בעיקר מחוגים אורתודוקסיים, בהם ניאו-כהניסטים רבים. לעומתם מתרחקים מהממסד ידידי ישראל מקרב היהודים הליברלים, שרובם המכריע מצדדים במדיניותו של ברק אובמה כלפי העולם המוסלמי והמזרח התיכון. שיזף מתריע שליברלים רבים יבחרו באידיאולוגיה שלהם ולא בישראל הלאומנית, האורתודוקסית, שונאת הזרים וידידת הימין האמריקאי הקיצוני. ייתכן שאלדד יניב ושאר אנשי ברק לשעבר בשמאל הלאומני סבורים, שרטוריקה ליברלית תֵּרָצֶה את ידידי ישראל המתונים והדמוקרטים, אבל אבא אבן כבר מת, ולא ניתן עוד לשווק את הגירוש ב-1948-9, את כפר קאסם, את יום האדמה, את רצח האזרחים הערבים בשנת 2000 ואת המִבצעים הרצחניים בניצוחו של שר הביטחון ברק כְּאקטים של מתינות מדינית.

מי שרוצה להיות שמאל אמיתי חייב להעמיד את הברית הפוליטית עם האזרחים הערבים בראש סולם העדיפויות שלו, להילחם בשלטון ההון הבינלאומי והמקומי, לחפש דרכים להידברות עם כל פלסטיני שיסכים לדבר איתנו, לדרוש דיון לאומי בשאלה הגרעינית ולתמוך בפירוק נשק גרעיני גם בישראל, לבטל את ההפרטות, לעגן בחוק את פעולתם של ועדי עובדים בכל מקום עבודה, לבטל את זכויות היתר לעשירים בשירותי הבריאות ולאפשר לאזרחים ערבים להגיע לתפקידים בכירים בשירות הציבורי. ההתחנפות לקונסנזוס תוביל רק להיטמעות בתוכו.

* התפרסם ב"כל העיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. אין לשמאל הלאומני עתיד. לא כאן ולא בשום מקום! הגיב:

    ייתכן שהכנס בבית ציוני אמריקה, בא לענות על צרכים פסיכולוגיים של ישראלים המבקשים לשמור על ערוצי ההידברות עם חוגים ליברליים במערב. אם כך נקווה שהתראפיה תעזור לשיקומם. מה שכלל אינו ברור לציבור זה מה רקוב כאן. ברור להם שזה משהו גדול. וגם ברור שהשינוי חייב להיות רציני ומהותי , ממש החלפת כיוון ב- 180 מעלות. לא עוד סרבנות. העת בשלה לשלום. העם יודע שאין המדובר רק בשחיתות ראש ממשלה זה או אחר. או פירוק מדינת הרווחה לטובת ההון. זה לא רק הפרטת המדינה. לא רק מינוי מחסל קיצוני חובש כיפה לראש שב"כ. לא רק אלה העלימו את השמאל, אלא קבלתה של התיאולוגיה הקולוניאלית, בעידוד ממשלות ישראל. איציק לאור כתב על האיבה הגדולה לערבים ולמוסלמים, ושאל: כמה דורות יכולים להפנים אמת נוסח "העיקר שהורגים לטובתנו", ולא להינזק? כי בשמאל הנאציונליסטי לא שואלים האם אפשר לשבת יחד עם נציגי רב גזען מצפת, או עם אביגדור ליברמן, ולתמוך במלחמות כמו אלו בעיראק [שבהם תמכו נתניהו, דורי גולד, ריצ'רד פרל, פול וולפוביץ', אליוט אברמס ועוד ניאו-שמרנים ציונים] או בהפצצת לוב וסוריה? הרי המפה הפוליטית של הגועליציה – וגם של מייצגי רוב השמאל הנאציונליסטי – משקפת בדיוק את ההיגיון הקולוניאלי הזה שהפך להיגיון חיינו: לנו מותר הכל. ולמערב מותר הכל, אם רק ישכיל לשמר את "הדמוקרטיה" בממלכה הווהאבית הסעודית.

  2. בן צבי הגיב:

    מרדכי וענונו עשה מקח טעות טקטי – במקום להזעיק את דעת הקהל העולמית ע"י חשיפת פרויקט
    הגרעין הבריטי ,למשל, בתמיכת עיתונאי ישראלי , ולזכות בכבוד מלכים מהפרלמנט הבריטי , הוא בחר לחשוף את פרויקט הגרעין הישראלי ולהסתייע בעיתונאי בריטי . הוא כנראה לא העריך נכונה את מה
    שהוא חשב כגדולת רוח והקרבה למען האנושות . אבל אולי יהיה לו צאנס שני .
    " לאפשר לאזרחים ערבים להגיע לתפקידים בכירים "….. להזכירך מר ברעם שאחמד טיבי היה סגן יו"ר הכנסת ( הפרלמנט הישראלי ) וישנם עוד רבים שהגיעו לדרגות בכירות כשופטים , רואי חשבון ומנהלי משרדים ממשלתיים – אני לא מכיר יהודי שהיגיע לדרגת שוער באחד הפרלמנטים הערביים ,אז טול קורה מבין עיניך .

    • הרב אליהו קאופמן הגיב:

      עד הקונפליקט ב-1948 כיהנו גדולים וחשובים שביהודים במשרות מרכזיות בראצות . מ-1948 ואילך ידעה הציונות לחסל את הגולה היהודית ברארצות ערב כדי ליבא כוח עבודה זול ובשר תןתחים לישראל . די אם אזכיר את שר האוצר היהודי של עירק בשנות ה-30 של המאה ה-20, מר יחזקאל ששון שיחד עם המלך פייסל הם היו מורשי החתימה היחידים של אוצר הממלכה העירקית.

      • דינו הגיב:

        התגובה שלך פשוט מקוממת.
        כמו תמיד מגייסים האנטישמים (גם אלו בארצות ערב) סיבות קלושות מאוד כדי לפרוע ביהודים ולגזול את רכושם. איך למשל קשורה הציונות למהומות הפארהוד בעיראק? (רמז: לא קשורה).
        שלא לדבר על הקפאת נכסיהם ומירור חייהם של היהודים בכל ארצות ערב, עד כדי גירושם לישראל בחוסר כל, ואתה עוד מעז לקרוא לזה כך: "הציונות ידעה הציונות לחסל את הגולה היהודית בארצות ערב כדי ליבא כוח עבודה זול ובשר תותחים לישראל"…
        אין גבול לחוצפה, כאילו שרק עולים מארצות ערב נהרגו במלחמות ישראל.

  3. דני כהן: מה אם חד"ש הגיב:

    איך חד"ש כל כך הרבה שנים עסוקה בלהיות 'צודקת', והיא רק 4 מנדטים פחות ממנדט אחת כשמק"י הייתה בשיא כוחה. למה הייתם פחדנים, והעדפתם את דב חנין בן של שושלת עסקני מק"י ולא את נורית חג'אג', פעילה חברתית ואשה מזרחית שהמעמד והמוצא שלה מייצג את רוב השכבות העניות והפולטריון בישראל. למה חד"ש העדיפה אסטרטגיה של ליברליות-ירוקה של איכות סביבה ולא תשדירים על עוולות כלכליות. למה לחד"ש אין כמעט דריסת רגל בפזורה הבדואית, ומשאירה לתנועה האיסלמית לבנות מוסדות רווחה ותרבות עבורם.
    המבנה האירגוני של חד"ש ואנשיו לא יאפשר למפלגה אף פעם להיות גורם משפיע, ולהביא להחלפת השלטון. הכנס של השמאל עסק לפחות בנסיון לאחד את כוחות השמאל, ולהוות אלטרנטיבה לשלטון.

  4. רמי הגיב:

    הקריאה לברית פוליטית עם ערביי ישראל היא הבשורה החשובה ביותר של השמאל העקבי לחברה הישראלית (וחיים ברעם בצדק אינו מפסיד שום הזדמנות להפיצה). יש לתת קול גדול לבשורה זו ולהעמידה בראש התעמולה של השמאל הן בבחירות והן בכל עת. כמו כן ראוי להכין מסמך היסטורי פוליטי קצר המסביר ומצדיק את הברית הן כתיקון של העוול ההיסטורי והן כמוצא יחיד למבוי הסתום אליו הגיעה המדינה כתוצאה מן ההדרה העקבית של ערביי ישראל, שהוגה זה כבר נח בשדה בוקר אבל רוחו שורה בכל מעשי המדינה ולאחרונה אף שודרגה לחוקים נוראים שמאיימים על עצם קיום המדינה.

  5. שירה הגיב:

    כבר מזמן אנחנו נלחמים עם מילים יותר מאשר עם אנשים.

  6. לדני כהן הגיב:

    תן לי לנחש. האם ייתכן שחד"ש אוכזבה מהנסיון עם צ'רלי ביטון. עצם הענין של "מוצא" המועמד/ת אינו כה משמעותי כפי שאתה מציג. אשר לנורית, היא באמת אישה מרשימה, ובטוחני שתמצא דרכה גם בחד"ש.

הגיבו לדני כהן: מה אם חד"ש

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים