הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 באפריל, 2011 33 תגובות

כאשר שמעתי את קריין החדשות ביום רביעי אחה"צ, 4 באפריל 2011, אומר "והרי ידיעה שהתקבלה זה עתה: השחקן והבמאי ג'וליאנו מר נרצח במחנה הפליטים בג'נין" – החסרתי פעימה. זאת לא הפרזה לומר כי האיש נרצח על משמרתו, בפעילותו למען תיאטרון החופש אותו הקים בג'נין. האיש הוא קודם כל אבידה ללא שיעור למשפחתו, לילדיו, לבת זוגו, לאחיו, ולאחר מכן לאוהביו, ידידיו, חבריו ומוקיריו. הוא שייך לשושלת מפוארת של פעילי שלום, הידועה שבהם אימו, ארנה מר, עמה השתתפתי במשלחת שיצאה ב-1988 ללרנקה ולאחר מכן לאתונה כסולידריות עם מיזם ספינת השיבה הפלסטינית (שלא יצאה לפועל משום שהספינה המיועדת  חובלה, כנראה בידי סוכני המוסד).

 

דרכינו הצטלבו לא אחת במאבקים נגד עוולות ופשעי הכיבוש ותמיד הוא כבש את הנוכחים באנרגיה  שזרמה ממנו. הוא היה שילוב נדיר של קסם אישי, כישרון משחק, יכולת בימוי ומחוייבות ללא גבול לזכויות אדם. הוא המשיך והעלה לפסגות חדשות את מפעלה של אימו, פעילת השלום ארנה מר ח'מיס, שהקימה את תיאטרון הילדים במחנה הפליטים ג'נין, אותה הנציח בסרט המרגש ועטור הפרסים "הילדים של ארנה".

בשעת כתיבת שורות אלו טרם נעצר חשוד ברצח, אבל  לפי מרבית ההערכות הוא נפל קורבן לקנאות דתית שאזורנו משופע בה לצערי בכמויות הרסניות.

ג'וליאנו היה אמן מעורב, מהליגה הראשונה בסדר גודל של ברטולד ברכט. על רקע עליבותם והתקרנפותם של מרבית אמני ישראל, שחיים בשלום עם הכיבוש או לפחות אדישים כלפיו, מזדקרת דמותו של ג'וליאנו כענק המפיץ אור נגוהות של נאורות.

ג'וליאנו ניהל מאבק לא אלים בכיבוש באמצעות התיאטרון. זהו מעשה יחיד ומיוחד שממנו נבחרים כלות וחתני פרס נובל לשלום.

אני מקווה שהמפעל אותו הקים לא ייקטע. נקווה  שג'נין לא תלך בעקבות ישראל שבה ראה יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה, כיצד הפשע משתלם עם עליית הימין לשלטון.

המתחרט

השופט ריצ'רד גולדסטון שעמד בראש הוועדה מטעם האו"ם לחקר פשעי המלחמה במבצע "עופרת יצוקה" פירסם מאמר בעיתון "וושינגטון פוסט" שבו כתב כי אלו עמד לרשותו המידע שעומד לרשותו היום, היה כותב דו"ח אחר. בישראל פרשו את המאמר כ"חרטה", ושושן צהלה ושמחה. במחי מאמר אחד נהפך גולדסטון מדמות השטן שונא עמו וחותר תחת קיומה של ישראל לחביב הקהל וגיבור מקומי. שר הפנים מש"ס אלי ישי כבר הזדרז לשוחח עם גולדסטון, לברכו על "הצעד האמיץ" ולהזמינו לישראל, וכפי שנמסר בתקשורת, הוא נענה ויגיע אי שם בקיץ.

ממשלת ישראל והימין הישראלי חוזרים שוב על הקלישאות הנדושות של "צה"ל הצבא ההומני ביותר בעולם" (אתם מכירים צבאה הומני ששולט על עם אחר 44 שנים?); שרים וחברי כנסת מהקואליציה דורשים מארגוני זכויות אדם ואנשי שמאל "לבקש סליחה מעם ישראל על שנתנו יד לעלילות", ואילו גולדסטון נדרש עתה על ידי שר הביטחון אהוד ברק לא להסתפק במאמר אלא להופיע בכל הפורומים הבינלאומיים ולסייע בביטול דו"ח הוועדה שקבע כי ישראל ביצעה פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

בקצות המחנה השמאלי אני שומע קולות של מי שמנסים לרצות את  הימין, ומייחסים לגולדסטון "יושרה". ישראל הרשמית נוהגת כאותו ילד שהופתע מקבלת מתנה לה לא ציפה והוא משתולל משמחה ומאבד מעט את העשתונות. מצטער, חברים. אינני שותף לרוח הנכאים שתוקפת אי פה אי שם בשמאל בבחינת, שמא טעינו והגזמנו בהטלת דופי.

נתחיל מהמאמר. הוא בא בהפתעה אבל לא הפתיע. אפשר היה לצפות לו.

מאז פרסום הדו"ח לפני כשנתיים התנהל נגד גולדסטון מסע הכפשה שמעטים היו כמוהו. המסע נוהל ונווט על יד ממשלת ישראל והממסד היהודי בעולם המערבי הצטרף אליו. הוא הוחרם ונודה בכל מקום שבו הייתה קהילה יהודית. הוא הוצג כאויבו של העם היהודי ומדינת ישראל, הוא הושווה למחברי הפרוטוקולים של זקני ציון, הקהילה שלו בדרום אפריקה הודיעה כי הוא אינו רצוי בבית הכנסת בו יתקיים טקס הבר מצווה של נכדו.

אין הרבה אנשים  שיכולים  לעמוד לאורך זמן מול מסע שטנה כזה. המאמר, כך אני מפרש אותו, היה מעין הכרזה: אוקיי, הצלחתם, אני חוזר למסלול.

האם מאמר בן כמה מאות מלים, הופך על פניו דו"ח של למעלה מ-500 עמודים שעליו עמלו חברי הוועדה ותחקירניה קרוב לשנה?  לדידי, לא הייתי זקוק לדו"ח גולדסטון בכדי להגיע למסקנה כי ישראל ביצעה פשעי מלחמה בעופרת יצוקה. בטורי מיום 20 בינואר 2009, למחרת סיום המבצע, כתבתי:  "במקום שהמלכות מבצעת פשעי מלחמה, חובה למרוד במלכות".

מהיכן אני יודע שבוצעו פשעי מלחמה? מפרסומי התקשורת הישראלית והבינלאומית, מהתמונות שהוקרנו בכל ערוצי החדשות. ממדי ההרס וההרג היו אדירים, והנפגעים היו בעיקר אוכלוסיה אזרחית לא לוחמת. ישראל יצאה למלחמה מיותרת, פשע לכשעצמו, לאחר שהפרה את הפסקת האש עם החמאס שבועיים לפני סיומה בפלישה קרקעית לעזה. פלישה זו נועדה לגרור את החמאס לירי תגובה, וירי זה שימש אמתלה למבצע שהוכן זמן רב קודם לכן.

ממשלת ישראל נתלית עתה בפסקה מהמאמר של גולדסטון לפיה הוברר לו שלא היתה החלטה מכוונת לפגוע באזרחים. סליחה, זהו נימוק מוליך שולל, וגולדסטון שחיבר את הדו"ח הוא הראשון שיודע זאת. מי שמתכנן התקפה צבאית עם מטוסים, טנקים, תותחים ושאר אמצעי לחימה על רצועת עזה, הכלא הגדול בעולם, שטח קטן המאוכלס בצפיפות הגבוהה בעולם, מיליון וחצי אזרחים על 360 קמ"ר, יודע מראש כי הוא הולך לפגוע באוכלוסיה אזרחית. ואכן, לאחר שהמבצע הסתיים בנסיגה  מעזה, התברר כי ממשל החמאס לא נפגע, גם הכוח הלוחם (שלא נלחם) נותר על כנו, ועיקר הנפגעים היו האזרחים: 1400 הרוגים, רבים מהם ילדים, אלפי פצועים, ירי על בתי חולים, אמבולנסים, בתי ספר, מתקני האו"ם, שטחים חקלאיים, טחנת קמח, שימוש בזרחן לבן בקרב אוכלוסייה אזרחית שגורם לכוויות קשות, טבח מסדר שוטרי תנועה, מניעת סיוע רפואי לפצועים שדיממו למוות, חיסול משפחות שלמות ועוד. כאמור, ידענו את הדברים הרבה לפני דו"ח גולדסטון, שחזר ואישר אותם. לבוא ולומר "זה לא היה בכוונה" פירושו לזרות חול בעיניים.

מאמרו של גולדסטון לא יכול לבטל את הקטע  הבא המופיע בדו"ח: "התקפות צה"ל על מבני ממשל, מתקני משטרה, מסגד, בית ספר, בית חולים, מתקנים של אונר"א, מקורות מים, טחנות קמח, ציוד חקלאי ומתקנים אזרחיים, מהווים התקפה על אזרחים האסורה על פי החוק הבינלאומי. צה"ל וקבוצות חמושים פלסטיניים ביצעו פשעי מלחמה ויתכן וגם פשעים נגד האנושות".

אין סיבה שארגוני זכויות אדם ופעילי שמאל יסתובבו עם תחושות אשמה. הם לא העלילו אלא  דיברו אמת ומילאו את תפקידם על פי המצווה היהודית "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט, יז).

חברת חוטפים בע"מ

לעתים מתקבל הרושם שמדינת ישראל היא ארגון טרור שהתחפש למדינה. צריך לבדוק אם ישראל אינה מופיעה בספר השיאים של גינס כמדינה שבשנות קיומה חטפה בני אדם יותר מכל מדינה אחרת. ההישג הישראלי האחרון הוא ד"ר דיראר אבו סיסי, שנחטף מאוקראינה ומצא עצמו בכלא הישראלי. עד לחטיפתו היה אבו סיסי מהנדס חשמל שניהל את תחנת  החשמל של עזה. לאחר חודש של חקירות במרתפי השב"כ הוא נהפך ל"אבי פיתוח הטילים" בעזה, ואנו לא ידענו. בישראל מתפרסם מידע לגבי כל עסקן זוטר בחמאס, שלא לדבר על הבכירים, רק את שמו של "אבי הטילים" מעולם לא שמענו, והרי זה מוזר. לכן נשמע באוזניי כתב האישום הבומבסטי נגד אבו סיסי כהמצאה ישראלית הלקוחה מבית היוצר של השב"כ.

הבה נניח שאבו סיסי הוא מדען טילים. אפילו מדעני הטילים של גרמניה הנאצית לא הועמדו לדין. ורנר פון בראון ומאות אנשי צוותו שעסקו בפיתוח טילים עבור המשטר הנאצי, הועברו, לאחר כניעת גרמניה, על מסמכיהם לארה"ב והחלו לעבוד למען פיתוח תעשיית הטילים האמריקאית. ישראל, כמה אירוני, נהנתה אף היא מפועלם של פון בראון וחבריו, שהרי טילים מבית היוצר האמריקאי שפון בראון לקח חלק בפיתוחם הועברו לישראל.

יחד עם זאת אני בהחלט מוכן לקבל את הרעיון שמי שעוסקים בפיתוח טילים שנועדו לשימוש צבאי, יועמדו לדין כמי שבגין עבודתם נהרגו אלפי בני אדם. רק בישראל יש מאות מהנדסים בתעשייה האווירית, ברפאל ובעוד מקומות, שמקדישים את חייהם לפיתוח טילים עבור הצבא הישראלי שגרמו למותם ופציעתם של עשרות אלפי פלסטינים. בואו נתחיל למשל עם האלוף פרופסור יצחק בן ישראל, היום מכהן באוניברסיטת תל אביב כראש תוכנית לימודי ביטחון ולפני כן ראש המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגיה במשרד הביטחון. מה שחסר לנו זה איזה שירות ביון מתוחכם שיתחיל לחטוף את כל מדעני הטילים בישראל ולהעמידם לדין על פי אותו כתב אישום שחובר נגד ד"ר דיראר אבו סיסי.

אילו שופט ישראל היו באמת עצמאיים, היו שולחים את אנשי השב"כ, המשטרה והפרקליטות שביקשו את הארכת מעצרו של אבו סיסי, להשתלמות בחוק הבינלאומי, שהרי מדינה המתיימרת להיות דמוקרטית לא חוטפת בני אדם אלא נוהגת על פי אמנות הסגרה בינלאומיות. הם היו מורים לישראל להחזיר את האיש לאוקראינה, ואם הוא דרוש לחקירה, נא להתנהג בהתאם להסכמי הסגרה עם אוקראינה.

אבל שופטי ישראל, ככל שהדברים אמורים בנושאי ביטחון או כאילו ביטחון, מתגלים שוב ושוב  כנמושות משפטיות המרכינים ראשם בהכנעה מול השב"כ. הפעם אות ביזיון בית המשפט מגיע לשופטים ליה לב און (שלום פ"ת),  אברהם טל (מחוזי פ"ת) ודב מגד (מחוזי באר שבע) שהחליטו, כל אחד בתורו, על הארכת מעצרו של דיראר אבו סיסי.

תגובות
נושאים: מאמרים

33 תגובות

  1. מני הגיב:

    שוב תודה
    לגדעון. . .

  2. הגלגל התהפף הגיב:

    בעקבות החגיגה הגדולה שהתקיימה כאן והכרזת ראש הממשלה שיש לזרוק את הדוח לפח האשפה של ההיסטוריה (בחיריה?) הודיע גולזסטון שתקפות הדוח במקומה עומדת והפך מיד שוב לאסקופה נדרסת. הגדיל לעשות ח"כ דנון שמארגן תביעת נזיקין נגד גולדסטון בבית משפט בניו יורק על הנזק שבדוח גרם לישראל. לא פושעי המלחמה צריכים לעמוד לדין אלא הראי מול פרצופם.

  3. אורן הגיב:

    כמה נחמד, כאשר גולדסטון הוציא את הדו" שמנגח את ישראל, הוא הפך לחביב השמאל הקיצוני ול"איש אמיץ וישר" ועוד כהנה וכהנה תשבוחות.

    כאשר לפתע הוא מעז לשנות את דעתו בשל ממצאים נוספים ועובדות שלא היו ידועות לו במהלך כתיבת הדו"ח, הוא הופך לאדם שנכנע ללחץ יהודי, לחלש, ובעצם, הדו"ח שלו כבר לא רלוונטי, מכיוון ש"לא הייתי זקוק לדו"ח גולדסטון בכדי להגיע למסקנה כי ישראל ביצעה פשעי מלחמה בעופרת יצוקה". בדיוק כמו שגם בג'נין נטבחו מאות ואלפי פלסטינים במהלך "חומת מגן" נכון…..?

    כמה צביעות ואירוניה במאמר אחד, באמת כל הכבוד גדעון….

  4. מוטי הגיב:

    מצטרף לאמירת התודה. כל מילה זהב……כמה עצוב, כמה מחריד…..

  5. ברור הגיב:

    לא צריך את דו"ח גולדסטון כי הרי ידוע גם ללא הוכחה שישראל מבצעת פשעי מלחמה. כשגולדסטון חוזר בו זה לא משנה דבר כי הרי דבריו יכולים לפעול רק "לגילוי האמת" ואם הם סותרים את מה שידוע ללא הוכחה הם כנראה תוצאה של לחצים שקרים ושאר דברים שמעוותים את האמת הטהורה. בתגובה למאמר קודם מסופר על סאלם ג'ובראן, שהיה סגן-העורך של "אל-איתיאחד", ובינתיים פרש מחד"ש, שנשאל מדוע אין העיתון מספר לקוראיו על המתרחש בברה"מ, על הפרסטרויקה, וג'ובראן ענה: "זו רק תופעה חולפת… לא צריך לבלבל לקוראים את המוח עם סקירה של תופעות חולפות". כנראה שגם ספירו ברוח המרקסיזם מתיחס לאמת כאל תופעה חולפת שלא צריך לבלב איתה לבני אדם את המח.

  6. גילה הגיב:

    הטרגדיה שברצח אמן (בראש וראשונה – אדם) על כך שפעל ללא אלימות למען השלום היא עצומה
    ונוראה. "הילדים של ארנה" צריך היה להיות משודר בכל ב"יס כדי ללמד את הנוער כיצד אפשר
    וצריך לפעול גם במקום קשה כמו שלנו.

    ההתקרנפות של רבים מאמני ישראל היא חלק מההתקרנפות של אנשי השמאל לשעבר, אלו
    "שהתאכזבו" וקנו את השקרים של ממשלות ישראל. כמה עצוב שאין הם מבינים את האלטרנטיבה
    בה הם בחרו.

    • עמי כהן הגיב:

      סליחה, אבל עם כל הצער על מותו בטרם עת של מי שהיה אולי הכריזמטי והמוכשר בשחקני ישראל, אדם אמיץ, אינטליגנטי וחביב בדרך כלל, לא צריך לעוות את המציאות. מר היה אדם אלים, והיה לו גם היושר להודות בכך לפחות בראיון אחד עימו שבו צפיתי. לא מדובר רק בקטטות ותקיפות (מול מר החסון והאגרסיבי, דרך כלל העימות היה מכיוון אחד) על רקע פוליטי אלא גם בכאלו על רקעים שונים לגמרי, כולל סכסוכים בין שחקנים, בימאים ואף צופים בתיאתרון ואפילו תקיפה של בנות זוג בסרט או בהצגה מתוך זה שהוא לא פעם נכנס לתפקיד עמוק מדי, והלך איתו רחוק מדי. אפילו זוגתי לשעבר שניסתה פעם לתאם איתו בטלפון ראיון לעיתון סטודנטים שבו עבדה נתקלה בהתפרצות זעם מפחידה ונטולת הצדקה מצידו.
      מבחינה הפוליטית, למר היו דיעות קיצוניות לפי כל קנה מידה והוא הילל ותמך (או לפחות לא הביע התנגדות) במעשים אלימים. ושוב, הוא לא הסתיר זאת. מר לא היה "פעיל שלום" או פאציפיסט. הוא היה רדיקל בעל אידיאולוגיה עמומה (משהו בין קומוניזם, אנרכיזם ולאומנות פלסטינית).

      • "משהו בין קומוניזם, אנרכיזם ולאומנות פלסטינית" הגיב:

        כמובן אידיאולוגיה קיצונית ומסוכנת. אידיאולוגיה ציונית-קולוניאלית היא גם כמובן מתונה ושוחרת שלום לכל…

        • דינו הגיב:

          הפתעה: לא כל אידאולוגיה ציונית היא בהכרח קולוניאליסטית.
          את הרצל קראת?

          • את הרצל קראת? הגיב:

            הקולוניאליזם המבוסס על טיהור אתני כפי שהתבצע התחיל אחרי הרצל עם "העלייה השנייה" האידיאולוגיה נמצאת בגלוי או במובלע בכל הגיגיהם של אבות הציונות. הרצל טען לארץ ללא עם בשביל עם ללא ארץ. זאת לא סתם בורות אלא התעלמות מכוונת מהעם הילידי ומזכויותיו בדיוק כפי שכל קולוניאליזם באפריקה התעלם ופעל.

        • דתי לאומי, מתנחל. הגיב:

          קולניאליזם זה כיבוש וישיבה בשטחים שאין לך שום קשר אליהם.
          ישיבה בשטחי מולדתינו ההיסטורית שנכבשה 19 שנה אחרי כל שאר מדינת ישראל ולעם שיושב בה מלבדינו יש עוד המוני ארצות (הפיקציה הפלשתינית לא יכולה להתחרות בנו על השטח אפילו אם בינתיים השקר הצליח להפוך למציאות כלומר – הפיקציה הפכה לעם של ממש) – לא נקראת קולוניליזם.

        • דוד עציון הגיב:

          תגובה ל"את הרצל קראת?" – הרצל מדבר ב"אלטנוילנד" על שוויון זכויות לערבים (וגם לנשים)

          • ברק הגיב:

            ב"ה
            למיטב ידיעתי בתקופה של הרצל גם כמעט לא היו ערבים בארץ ישראל. זו לא אשמת הרצל, שהוציא את הספר 'מדינת היהודים' בשנת 1896, ששנתיים אחרי שהוא הוציא את הספר שלו התחילה הגירה של ערבים לארץ ישראל. בזמן שהוא כתב את הספר הם באמת עדיין לא היו פה.

  7. טוביה פרנקל הגיב:

    רק תזכורת – חברי ועדת גולדסטון- השופט שאישר עשרות הוצאות להורג בהיותו שופט בדרום אפריקה.
    כריסטין צ'נקין -בריטית, שאמרה עוד לפני הקמת הועדה , כי לישראל אין זכות קיום.
    הינה גילאני- פקיסטנית, ללא ספק אוביקטיבית.
    דזמונד טרברס- שאמר ,יתכן וישראל הוקמה מוקדם מדי.

    אז נקים ועדה דמיונית שבה חברים ,ספירו, דרור בל"ד, אילן פפה וניב גורדון, ותפקידם לבחון את המציאות והדמיון בכתבות של גדעון לוי ?

    • "ועדה דמיונית" הגיב:

      בשביל ה"מציאות והדמיון" לא צריך ועדה רק מוח נקי משטיפת מוח ושכל ישר

      • דינו הגיב:

        אכן כן, ונשארת רק השאלה בעלת התשובה המאוד לא אובייקטיבית: מיהו זה בעל המוח הנקי והשכל הישר?
        משום מה יש לי תחושה שאתה לא מאלה, אך אתה משוכנע שכן.

  8. Gideon Spiro הגיב:

    sorry for not being able ro answer to some talk backs since i´m abroad and dont have hebrew computer

  9. כרגיל...חד צדדי הגיב:

    ספירו כותב שברור לכל בר דעת שלחימה בשטח צפוף תגרור בהכרח פגיעה באזרחים. אני בהחלט מסכים איתו ועושה רושם שגם צה"ל. היחיד שלא מסכים כנראה עם ספירו הם ארגוני הטרור דוגמת חמאס וחזבאללה שממשיכים להשתמש באזרחים כמגן אנושי. צה"ל מחוייב להגיב ולהגן על חיי אזרחי מדינת ישראל ולא על חיי אוייביו. באם רצונם של ארגוני הטרור למנוע פגיעות באזרחים חפים מפשע ייכבדו וינהלו את המלחמה מחוץ למסגדים, בתי חולים, בתי ספר וכיוב'. עד אז, אין להם על מי להלין אלא על עצמם.

  10. דינו הגיב:

    למגיב "את הרצל קראת":
    קודם כל – חבל שאתה לא חותם בשם כלשהו, קשה לנהל כך דיון.

    בכל מקרה מה שטענת על טיהור אתני וכנגד הוגי הציונות פשוט אינוו נכון עובדתית.

    אתה מוזמן לבחון את פועלו ודעותיו של חיים ויצמן למשל, שהיה ידוע בקשריו עם האמיר פייצל ומנהיגים ערבים אחרים, ופעל לקדם את הקשר והאמון בין הערבים לבין יישוב היהודי שהלך וגדל.
    עד היום נחשב הסכם ויצמן-פייצל לאחד המסמכים המהפכניים והאופטימיים ביותר.

    אתה מוזמן כמובן להאיר את עיני ולציין את הנקודות הגלויות והמובלעות במשנתו של ויצמן לגהי הטיהור האתני.

    הרצל לא התייחס לעם הפלסטיני בישראל מפני שבאמת לא היה עם כזה בתקופתו (אם אתה חושב שדווקא כן היה – אנא הסבר), ולכן קרא לארץ "ארץ ללא עם".
    לעומת זאת הוא ציין במפורש בספריו את המעמד של ערביי ארץ ישראל במדינה היהודית, לכשתקום.
    אתה מוזמן גם לקרוא ולהראות לי איך דברי הרצל עולים בקנה אחד עם תיאוריית הטיהור האתני שלך.

    ולגבי טיהור אתני בכלל: לא היה כזה. נקודה.
    הפעולות האלימות מצד היישוב היהודי באו כתגובה לאלימות הערבית אותה הוביל בגאון המופתי חאג'-אמין אל-חוסייני. האדם שהיה מאז ועד היום (מכל המנהיגים שהיו קשורים אי-פעם למקום הזה) הכי קרוב למושגים אותם עליהם אתה מדבר (ג'נוסייד, טיהור אתני) .
    כמה אירוני שאתה טוען זאת כנגד מנהיגי הציונות בזמן שראש וראשון למובילי קו הטיהור האתני היה דווקא המופתי הערבי…

    • עובדות נקודה הגיב:

      ובכן עובדות מתוך "תיקון טעות" של ההיסטוריון האולטרה ציוני בני מוריס" שכדאי לך לקרוא לפני שאתה שם "נקודות"
      לגבי הרצל: "הרצל כתב למשל ביומניו בשנת 1895: את האוכלוסים העניים משתדלים אנו להעביר בלי רעש מחוץ לגבול על ידי מתן עבודה בארצות המעבר. ואולם בארצנו הננו מונעים מהם כל עבודה… העברת הקרקעות לרשותנו והוצאת העניים ממדינתנו צריכה להעשות בעדינות ובזהירות".

      לגבי ויצמן: "ככל הנראה בנאומו המדיני החשוב ב-4 באוגוסט 1937 התייחס בחיוב וכנראה באריכות לרעיון הטרנספר ואף הציע תכנית טרנספר קונקרטית".
      מילה מהדברים האלו לא נשתמרו בפוטוקול(?!) אך נשתמרו הפרוטוקולים המקוריים של נאומים של אישים שהתייחסו לדבריו של ויצמן. והדברים כתובים שם בספר. כלומר אם נשמעו דברים על (רעיון הטרנספר שהציע ויצמן) אז ברור שהיה רעיון כזאת מפיו.
      מעבר לכך, בספר הנ"ל שלל הערות, הצעות ונסיונות הסוואה לעניין הטרנספר מפי אישים מראשי הציונות וכן הביצוע בפועל שם ובספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1949-1947" זיל גמור…

      "הרצל לא התייחס לעם הפלסטיני בישראל מפני שבאמת לא היה עם כזה בתקופתו" כמובן עפ"י השקפתו (של הרצל ושל "דינו") שהרי אל ילידי הארץ הערבים הוא התייחס "כעניים".
      נניח שזה נכון (לצורך הדיון בלבד), הרי שגם אפריקה כולה היתה "ארץ ללא עם" ואכן ככה התייחסו אליה הקולוניאליסטים שבצעו שם טבח, דיכוי, ניצול שהרי היתה ארץ של עניים ללא עם…
      הקולוניאליסטים הציונים לא חידשו דבר בפרקטיקה הקולוניאלינית. הם היו רק הרבה יותר מוכשרים בריטוריקה (אם לא להתחשב "בחורים" שצצים מפעם לפעם).

      "טיהור אתני בכלל:לא היה כזה. נקודה."
      ה"נקודה" חשובה, היא מסגירה את חוסר אמונתו של המצהיר במה שהוא כותב.
      הפעולות האלימות של הקולוניאליסטים באות תמיד "כתגובה". גם כאן הציונים לא חדשו דבר. תמיד הילידים ומנהיגיהם אשמים בצרתם לא הפלישה האלימה והנישול.

      דברים אלו (של "דינו") לו נכתבו לפני מאה שנה היו זוכים לתשואות מצד חוגים "ליברלים נאורים" מסויימים, אלא שהיום בזמן שהמדינה הציונית היא הפרוייקט הקולוניאלי האחרון בעולם, להחזיר את ההיסטוריה על עצמה זו פארסה כידוע…

      "הפעולות האלימות" נתנו הזדמנות לטיהור האתני שהיה הכרחי להקמת מדינה "יהודית ודמוקרטית" –
      סוף מעשה במחשבה תחילה.
      שאחרת הדמוקרטיה הית צריכה לכלול לפחות ארבעים אחוז של ערבים שלא שייכים למדינה היהודית.

      כך בחסות "הפעולות האלימות" ב-1948 טוהרו כשבע מאות אלף פלסטינים, ב-1967 טוהרו "רק" מאתיים וחמישים אלף פלסטינים וקרוב למאה אלף סורים. אלמלא התערבות ארה"ב "המלאכה" היתה נמשכת. היום יש המחכים להזדמנות נוספת ובינתיים מפעילים רק "לחץ פיזי מתון" על מנת להמאיס על "המועמדים" את חייהם כדי שיסתלקו "מרצון".

      • דינו הגיב:

        לצערי לא קראתי את ספרו של בני מוריס אבל בהחלט קראתי את אלטנוילנד של הרצל.
        לא רק שהרצל כתב שם שערביי ארץ ישראל יחיו בשוויון זכויות מלא, אלא שהוא גם ציין את חשיבות העניין הזה במיוחד במדינה יהודית. לכן אני מסופק אם כתב ביומניו שהם יטרונספרו מהארץ.
        במאמר מוסגר – אשמח אם תצטט את הרצל על הרצל, ולא את בני מוריס על הרצל.

        בין אם הרצל כתב זאת ובין אם לאו – עם פלסטיני אכן לא היה כאן , במיוחד בהתחשב בעובדה שרוב הפלסטינים שהיו בא"י ערב מלחמת 48 – הם עצמם מהגרים שבאו בזכות השגשוג וההתפתחות של ישראל ("פלסטינה", אם אתה מתעקש) בזכות הגירת היהודים לכאן. לכן זה קצת מופרך לקרוא להם "עם".

        לגבי חיים וויצמן – אתה כמובן לא מצפה שאמירה כמו "ככל הנראה אמר ש…" תזכה להתייחסות רצינית, במיוחד אם "מילה מהדברים האלו לא נשתמרו בפוטוקול".
        בכל מקרה איזו סיבה היתה לוויצמן לעשות מאמצי פישור וגישור ואז לתכנון טרנספר?
        לא רציני וכנראה גם לא נכון.

        מכיוון שאינך יודע בוודאות איזה אחוז של העקורים גורש ואיזה עזב מתוך פחד ובעידוד מנהיגי מדינות ערב – אינך יכול לומר שהיה טיהור אתני. הבחירה שלך לומר זאת מעידה על דעתך המוסתת.
        הרוב המוחץ של העקורים ברח ("נקודה"), וישנם מספיק ציטוטים המעידים על כך, צריך רק לחפש (דבר שאתה כמובן מתקשה לעשות)
        למשל מתוך עיתון פלסטיני "א-צריח". 30.03.1948.:
        "תושבי הכפר הגדול שיח' מוניס ותושבי כפרים ערביים רבים אחרים באזור תל-אביב המיטו קלון על כולנו בנוטשם את כפריהם על מִקנם ועל טפם".
        "אי-אפשר שלא להשוות מנוסה מבישה זו עם עמדתה האיתנה של ה'הגנה' כל היישובים המצויים באזורים ערביים".
        "אך מה בצע בהשוואות, שהרי כולנו יודעים כי ה'הגנה' נחלצת לקרב באומץ לב, ואילו אנו נמלטים מפני המלחמה".

        "עבודת המחקר" של תיאודור כץ על "הטבח" בטנטורה מעידה על המגמה הקלוקלת בה אתה מנסה להיתלות (שכתוב ההיסטוריה). מזל שכמה מלוחמי חטיבת אלכסנדרוני נשארו בחיים ותבעו את עלבונם, אחרת היית מצטט לי גם אותו.

        מצחיק שאתה כותב שהיישוב היהודי אשם באלימות ובנישול, במיוחד כאשר זוכרים את מאורעות תרפ"ט וכו' ואת משנתו של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, אליו אתה פשוט לא רוצה להתייחס, מעניין מדוע.
        שלא לדבר על דחיית החלטת החלוקה והליכה "על כל הקופה" תוך בחירה ברורה בדרך האלימות.
        לאחר כל זה ניתן לומר ברצינות גמורה ולא בציניות ש"הילידים ומנהיגיהם אשמים בצרתם".

        הרעיון שלך על "הפעולות האלימות" נתנו הזדמנות לטיהור האתני שהיה הכרחי להקמת מדינה "יהודית ודמוקרטית – סוף מעשה במחשבה תחילה" – הוא אבסורד, שכן היישוב היהודי קיבל ברצון את החלטת החלוקה, שמשמעותה – אכן כן – חלוקה. דהיינו פתרון לפיו המדינה היהודית לא צריכה לכלול ארבעים אחוז ערבים, ולכן אין צורך בטרנספר.
        האם אתה טוען ברצינות שהיישוב היהודי רצה מלחמה כדי שתהיה עילה לגירוש הערבים?
        הרי מאזן הכוחות ערב המלחמה נטה בבירור לרעת היישוב היהודי לאור איום הפלישה של צבאות ערב, והוא השתפר רק במהלכה (אם כבר בני מוריס – הוא כתב על זה בפירוש בספרו 1948) , לכן התיאוריה הזו שלך פשוט מופרכת.

        • עובדות נקודה הגיב:

          לזה שעל הלילה אומר יום לא יועיל אם תראה לו את הכוכבים.
          אין כל טעם לדיון רציונלי עם המגיב האובססיבי "דינו" ועם שותפיו, לא יועילו עובדות מוסמכות ככל שיהיו ומסמכים ככל שימצאו. אצלם הלילה הוא יום.
          אני לא להם התכוונתי בתגובותי. אלו מקרים אבודים ואסון לכולנו, יהודים וערבים ואסון לאפשרות שאפשר יהיה לחיות כאן חיים של בני אדם.
          התכוונתי לבני אדם בפרט צעירים שיכולים להסתכל במבט ביקורתי ולחשוב על מה שלמדו אותם מגן הילדים ואילך. והיום כבר קל מאוד את הסתירות הטמונות בכל שטיפת הצוח הזאת.
          להבין את מהות הסכסוך שבתוכו אנחנו נמצאים למעלה ממאה שנים: זה סכסוך בין קולוניאליסטים לעם הילידי, זה מאבק אנטי קולוניאלי שלא שונה ממאבקים אנטי קולוניאליים באפריקה ובעולם, או שהוא שונה כשם שהמאבק האנטי קולוניאלי בדרום אפריקה שונה מהמאבק האנטי קולוניאלי באלג'יריה ובמקומות אחרים באפריקה ובעולם.

          למאבקים אנטי קולוניאליים קיימים שני פתרונות ולא יותר, הפתרון הדרום אפריקאי והפתרון האלג'רי. המאבק האנטי ציוני-קולוניאלי המשותף, היהודי פלסטיני הוא לפתרון דרום אפריקאי, של שוויון פוליטי מלא בין יהודים לפלסטינים ותיקון עוולות הקולוניאליזם הציוני וביטול כל הפריבילגיות מצד אחד וההפלייה.

          המתנגדים לנו מוליכים לפתרון אלג'ירי, כזה שאף יהודי לא יוכל להשאר כאן לאחר שסאת השנאה תעבור על גדותיה וארה"ב תסיר את תמיכתה מהפרויקט הקולוניאלי -ציוני בדיוק כפי שעשתה כך בדרום אפריקה ובאלג'יריה.

          • דינו הגיב:

            צריך להיות איבר-חוכם רציני כדי לומר "על הלילה אומר יום וכו' " ובאותו זמן להתעקש שלא להתמודד עם הטענות.

            לא צריך יותר מאשר לקרוא את הערך בויקיפדיה לגבי בני מוריס בכדי להבין שמוריס (הסמכות העליונה מבחינתך) טוען בעצמו שרוב הפלסטינים עזבו מרצונם.
            ציטוט: "ההסבר העיקרי הוא שהמלחמה, פחדי המלחמה והמחסורים שהמלחמה גרמה להם הם שהניעו את הפליטים לעזוב את בתיהם".

            ותזכיר לי בבקשה מי יזם את אותה מלחמה….

            אתה עוד מגדיל לעשות בטענה שדעותיי הן כביכול "אסון לכולנו, יהודים וערבים ואסון לאפשרות שאפשר יהיה לחיות כאן חיים של בני אדם".

            זו טענה חסרת שחר לחלוטין. אפשר לחשוב שצריך לקבל את הנרטיב שלך (המוטעה ברובו) כדי שיהיה כאן שלום.
            לא ברור לי איזה שלום יצא מתוך קבלת נרטיב היסטורי שקרי.
            יש הנחה מובלעת בטענה שלך, לפיה אם הנרטיב הציוני נכון (יעני בריחה המונית פלסטינית ב-48) אזי לא יהיה שלום ודו קיום בין היהודים לפלסטינים. עם הגיון כזה באמת שקשה להתמודד, שכן מה הקשר בין אחוז הנמלטים ב-48 לבין פתרון הבעיה היום, 63 שנים אחרי מעשה?
            האם קבלה היום של הפלסטינים כעם לכל דבר מותנית במשהו? אולי רק במוחך הקודח.

            תסביר לי גם מדוע במינוח "מבט ביקורתי" אתה מתייחס רק לנקודת מבטך ולא מקבל שגם השקפתך זקוקה לעיתים לביקורת.
            עובדה היא שאתה נדבק לתיאורית טרנספר וגירוש מכוון, ולשם כך נאלץ להיתלות בשברי ציטוטים וספק-חיזוקים ממי שממש לא טוען כמוך (בני מוריס).
            אם אלו היו עובדות ברורות כפי שאתה מציג זאת, אזי לא היית נזקק לאמירה כמו: "ככל הנראה(!) בנאומו המדיני החשוב התייחס בחיוב …".

            לגבי ההגדרה שלך של המאבק כ"אנטי-קולוניאליסטי" :
            קולוניאליזם מוגדר בויקיפדיה כ"תופעה של השתלטות מעצמות על טריטוריות מעבר לים … בעזרת התיישבות והקמת מערכת שלטונית (קולוניות), תוך נישול האוכלוסייה המקומית וניצול משאביה הטבעיים והאנושיים לצורכי המעצמה".
            ובכן, היהודים שהתיישבו בארץ ישראל לא נשלחו ע"י אף מעצמה ולא היה בהתיישבות בא"י אלמנט של ניצול משאבים טבעיים אלא הקמת יישות טריטוריאלית יהודית בשטח, דבר שהעם היהודי היה זכאי לו וקיבל את אישור האו"ם בכ"ט בנובמבר 47.
            את מפעל ההתנחלויות אפשר אולי לקטלג כקולוניאליזם (אם כי בקושי) אך לא את מדינת ישראל עצמה, כפי שאישר האו"ם
            לכן הקצף שלך יצא לשווא , ולרוב הדברים שאתה אומר פשוט אין שחר.
            היה עדיף שתכתוב את המילה "לדעתי" לפני כל משפט מפני שהמציאות ממך והלאה. ע"ע תיאודור כץ.

      • ודים הגיב:

        לקרא לבני מוריס – "אולטרה ציוני" זה קצת לא מדויק. קצת.
        מזכיר לי ויכוח שהיה בויקיפדיה האנגלית. מישהו כתב שבני מוריס הוא מאוד ציוני (כשמשתמשים ב"ציוני" כמלית גנאי המתארת משהו, אפשר להוסיף לה שמות תואר כמו אולטרה או מאוד) ולכן אסור להסתמך על הדעות שלו כשהן מתארות את ישראל בצורה חיובית. מצד שני הוא מאוד טוב בחשיפה ותיאור של זוועות ישראליות ובתיאורים כאלה כדאי להשתמש…

        לגבי שאר הדברים – ציטוטים מנותקים שלא מוכיחים כלום. אותם מנהיגים שלכאורה דנו באריכות ברעיון הטרנספר, בסוף לא ביצעו אותו. אותו בני מוריס טוען זאת (אני לא מדבר על הציטוט שלך אלא על ספרים שלו שאני קראתי), אבל הוא אולטרה ציוני (שזה כמו פושע מלחמה) אז דעתו לא נחשבת.

      • שום בצל הגיב:

        ב-1937, לאחר ועדת פיל, היה ברור שלא יהיה סיכוי לחיים ביחד.
        חוסייני דיבר מפורשות של כוונותיו ליהודים שישארו תחת חסותו (רמז, לא להרבה זמן….).
        מובן שגם הפרעות בחברון ובמקומות אחרים לא נתנו הרבה יד לדמיון – יישפך דם, והרבה.

        לצטט נאום של ויצמן שמעולם לא תורגם לפעולה אופרטיבית זה לכל היותר, פיקנטריה.

        במלחמת העצמאות (או איך שלא תרצה לקרוא ל"עימות האלים" שפרץ ב-47') היו ברורים כוונותיהם של הערבים – הם הצהירו על כך בגלוי יצאו למלחמה לממש אותן.

        ואתה כמובן עיוור לטיהור האתני שבוצע בחסות השואה ליהודי אירפוה ובמקצת ליהודי אפריקה, ואח"כ, לטיהור ההמוני ליהודי מדינות האיסלאם.
        אז נכון – עוול לא מצדיק עוול, ולא ניתן להאשים את כל האוכלוסיה הפלסטינית בהנהגתה הנפשעת, אבל כאן נעשה הרע במיעוטו. כל אופציה אחרת הייתה נגמרת בשפיכות דמים רבה יותר, לאין שיעור.

        היום ישנן 4 אפשרויות:
        א. שיטת מוני יקים הצדיק – סילוק כל האשכנזים לאירופה, פתיחה מחדש של המשרפות ותאי
        הגזים, והופ, פנימה.
        ב. שיטת השמאל הרדיקלי – מדינה אחת דמוקרטית, שפירושה, סיום הנוכחות היהודית בפלסטין
        בדרכים אחרות, אך דומות לא'.
        ג. 2 מדינות והפרדה לאומית וטרטוריאלית.
        שזה, גם, הרע במיעוטו.
        ד. סילוק הפלסטינים – שזה גם, איך נומר בעדינות, לא משהו, מזכיר את א' ו-ב'.

  11. דמוקרט הגיב:

    תודה לגדעון ספירו על המאמר מאיר העיניים. ואכן, בהמשך לטענתו ש""לא צריך את גולדסטון" בשביל לדעת שישראל בצעה פשעי מלחמה, כדאי לזכור שמי שעשה את ה"הוא הא" הגדול בעקבות פרסום הדו"ח היה המרכז הלאומני והימין בארץ. דו"ח גולדסטון לא חידש הרבה מעבר למה שכולנו, שמאלנים, ימנים, ערבים ויהודים, ראינו יום יום מעל מסכי הטלויזיה ובדיווחי החדשות: ממשלת ישראל הרגה תוך זמן קצר כ-1300 איש, רובם אזרחים, וביניהם גם ילדים רבים. זה פשע מלחמה ברור. סימן השאלה אם ממשלת ישראל אכן הרגה באופן מכוון את פלוני ואלמונית (שממנו כנראה נסוג גולדסטון) אינו באמת חשוב, משום שברור שהיא ידעה בברור שבפעולותיה יהרגו אזרחים בהמוניהם, ולמרות זאת בחרה לבצען. וזאת אף לא מתוך התגוננות, כי כמו שמזכיר לנו ספירו, היא בחרה להשליך לפח את הסכם הרגיעה שהעניק לכולנו חודשים של שקט, ובתמורה קיבלנו מטחי רקטות (שנמשכו גם שבועיים אחרי סיום המבצע, מה ששוב מוכיח שלא היה למבצע כל קשר להתגוננות). גם הטענה על חמאס שמסתתר בקרב אוכלוסיה אזרחית הוא די נלעג: עזה היא אחת מפיסות הקרקע הצפופות בעולם, קצת קשה להתרחק בה מאוכלוסיה אזרחית, מה גם שכמו חיילי קבע רבים בישראל, גם בעזה חוזרים הביתה בסופו של יום, גם אם טילי צה"ל עלולים להשיג אותך שם.
    ומלבד זאת, השקט היחסי שבה התקבלה חטיפתו של האזרח דראר אבו סיסי היא מדהימה. זו התנהגות של ארגון טרור ולא של מדינה ריבונית, פושעת מלחמה ככל שתהיה.

הגיבו לדינו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים