הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 באפריל, 2011 35 תגובות

אנשי שמאל רבים, ביניהם כאלה שאני מכבד מאד, רואים באימפריאליזם את "הסתירה העיקרית" במזרח התיכון. הם פותחים בטענה שאותה אני מקבל, לפיה הכוח הדכאני הגדול ביותר באזורנו הוא זה של הקפיטליזם התאגידי המגובה בכוחות הצבא של נאט"ו ובעלות בריתה (ביניהן ישראל כמובן). מטענה זו הם מסיקים שעל השמאל לקבוע את עמדתו לגבי כל התפתחות באזור על פי מידת התרומה או הסכנה להגמוניה האימפריאליסטית הגלומה בה. למסקנה זו אינני יכול להסכים.

הביטוי הפשטני והמסוכן ביותר של נטייה זו איננו בקטלוג של המשטרים באזור ל"פרו-אימפריאליסטיים" ו"אנטי-אימפריאליסטיים" – הבחנה שיכולה להיות מועילה ומדויקת – אלא בנטייה לשפוט את התנועות המתעוררות נגד המשטרים באמצעות לוגיקה פשוטה של פלוס ומינוס, על דגם "האויב של האויב שלי הוא חבר שלי, והאויב של האויב של האויב שלי הוא אויב שלי". על פי היגיון זה, למשל, המהפכה המצרית היא חיובית אפריורי ואילו המאבק נגד משטר אסד בסוריה היא בגדר חשוד מיידי.

השגיאה היא בהתעלמות משתי עובדות ברורות וקשורות ביחס למשטרים הללו. ראשית, המשטרים הערביים ידועים ביכולתם לעבור במהירות בין מחנה אחד למשנהו, כמו גם לתפוס עמדה נייטרלית, בהתאם לאינטרסים מיידיים, שבראשם החזקה בשלטון בכל מחיר. משטר קדאפי בלוב, למשל, עבר במהלך העשור האחרון בהחלטיות לצד המערב בתמורה לעסקאות שהעשירו את כיסי המשפחה השלטת. הוא הפך ל"אנטי-אימפריאליסטי" בעל כורחו רק לאחרונה, משהחליטו המעצמות שיש להן אינטרס בהפלתו. בדומה, בשאר אסד משחק בשנים האחרונות משחק פוקר מתוחכם ומפלרטט עם איראן, אך דואג להבהיר מדי פעם שעבור תמורה מספקת הוא מוכן בשמחה "לעבור צד".

העובדה השנייה הנראית לעין היא שאין קשר ישיר בין עמדתו הבין-לאומית של משטר לבין יחסו לעם שבו הוא שולט. המשטרים הערביים כולם מתאפיינים בשליטה דיקטטורית ואוטוריטרית. יש (או היו) ביניהם כאלה שמצרפים לשוטים ולעקרבים שבהם הם מייסרים את עמיהם מנגנונים מוגבלים של חלוקה מחדש המבטיחים רמת חיים מינימלית, לעתים קרובות תוך אפליה על בסיס אתני, דתי או חמולתי. כדי להבין את המהפכות הערביות, וגם את התמיכה שבה זוכים משטרים מסוימים מצד חלק מהנשלטים, עלינו כמובן להבין את המנגנונים הללו. יש כמובן קשר בין מדיניות פנים וחוץ, אך קשר זה הוא מסובך ושונה בכל מקום, ואין שום בסיס להניח שמשטרים פופוליסטיים מעט יותר הם בהכרח אנטי-אימפריאליסטיים, או להפך.

אין בכך כדי לומר שאין קשר בין המהפכות הערביות לבין אנטי-אימפריאליזם. להפך: מהפכה דמוקרטית אמיתית, בכל אחת ממדינות האזור, תכלול בהכרח גם חלוקה מחדש של המשאבים הלאומיים, חלוקה רדיקלית ומעמיקה הרבה יותר ממה שמעלים המשטרים על דעתם. חלוקה מחדש זו תבוא בהכרח על חשבונם של כל מי ששודדים את פרי האדמה והעבודה של הפועלים והחקלאים במזרח התיכון, הן מנגנוני השלטון המסואבים של המדינות והן התאגידים הרב-לאומיים. אם המהפכות תעצבנה סולידריות אזורית חדשה, זו תאיים כמובן ישירות על המשך הכיבוש בפלסטין, עיראק, ואפגניסטאן; סולידריות ערבית שכזו גם יכולה למנוע את כיבושה של לוב בידי בריטניה וצרפת.

במהפכה המצרית כבר עלתה השאלה של שיתוף פעולה בין השמאל לבין כוחות ליברליים האוהדים את המערב, שאלה שתצוץ בוודאי גם בארצות אחרות. שיתוף פעולה כזה רצוי בעיניי כל עוד מציבים אותו תחת סימן של "גם וגם": גם זכויות אדם ואזרח וגם זכויות חברתיות וכלכליות. ככל שהמהפכות יתקדמו ודרישות השמאל יהפכו רדיקליות יותר, יצטרכו הליברלים לבחור בין המשך שותפות עם חבריהם לבריקדות – שותפות שתהפוך אותם בהדרגה לסוציאליסטים – לבין עריקה משורות המהפכה. אסור להקל עליהם את הבחירה באמצעות הצבה של מתח מלאכותי בין זכויות דמוקרטיות לבין סוציאליזם. סוציאליזם הוא דמוקרטיה, דמוקרטיה היא סוציאליזם; מי שסותר את עצמו הוא דווקא הליברליזם, ומהפכה היא זמן מצוין להבהיר את הנקודה הזו.

שאלה אקוטית נוספת העומדת על הפרק היום, ביותר ממדינה אחת, היא שאלת יחסו של השמאל להתערבות חיצונית במדינות העוברות התקוממות. צריך להצביע, כפי שעושים אנשי שמאל רבים, על צביעותו של המערב הבוחר להתערב צבאית בלוב, אך לא בבחריין. אבל זה לא מספיק: לצביעות הזו יש להציב אלטרנטיבה. כיצד מציע השמאל לפעול כדי להגן על המתקוממים הדמוקרטים בארצות ערב – ובמיוחד באלה שבהן האימפריאליזם מציע התערבות "הומניטרית"? זו שאלה קשה ודחופה מאין כמוה, שעליה אין לנו תשובות טובות עדיין.

תגובות
נושאים: מאמרים

35 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    מדינה זו אינה רוצה לא בשמאל ולא ברעיונותיו.
    מדינה זו קיימת לשם פשעי מלחמה וכך רוב גדול של העם היושב בה רוצה שתנהג.
    מתוכן שכזה מתלהב העם היהודי ברובו המכריע.
    ואין זה משנה בין אם העם נסחף לכיוון זה מדעת או שלא מדעת.
    מה שחשוב הוא שזה מה שהעם הזה מעוניין בו.
    נעים לו מהמצב הזה.

    בחו"ל המצב אצל הציבור הוא דומה – אם כי (אולי) לא בדרגה כה דוחה חריפה ומופרעת.
    כל עוד בוש בלייר אובמה אולמרט ביבי סרקוזי קמרון קלג לא ירגישו את זעם העם שלהם – מובטח שהם ימשיכו בפשעיהם כשם שמובטח שהשמש תזרח מחר בבוקר. בני האדם הם מן יצור מכוער שכזה שעד שלא נשרף לו ישבנו הפרטי שלו – לא מזיז לו שום דבר. כל עוד ישבנם של רוב בני האדם יושב לו בנוח אז דעותיו של מי שאינו בקונצנזוס הן מהוות מטרד. לכן בין אם תהיה לשמאל "תשובה טובה" או לא – אין זה משנה דבר. נניח שהיה לשמאל מקור מידע פנימי סודי שהיה מספק מידע מדוייק על פרשת לוב לפרטי הפרטים ומכל אספקט אפשרי. כל הסיטואציה אז היתה מובנת בשמאל והיתה לו התשובה. אבל מה הוא היה יכול כבר לעשות עם התשובה הזו? את מי זה היה מעניין בציבור? האם יכול היה השמאל לדרוש חקירה מקיפה בנושא לפרסום המסקנות בציבור? האם המוסדות "הדמוקרטיים" היו מפיקים לקחים ברצינות מכך? האם בכירים היו מתפטרים במידת הצורך? האם יהיה מתחולל בעקבות זה איזה שינוי של ממש? או שחרגיל היינו עדים לתגובה המצופה מן הממסד העבריין? והכי חשוב – המציאות הקיימת אומרת שזה לא מעניין את הציבור בכלל. כן, תהיה אולי כותרת פה ושם – אבל מה יצא מזה? שום דבר! תוך חצי יום העסק ישטף אל זירת השעשועים והסיפור ימות מות גיבורים עד לבואה של מנת הריאלטי היומית.

    מאפיה קרימינלית גלובלית אינה נוהגת לאפשר לכמה אנשים טובים להפיל אותה בקלות.
    מרצון הם לא ירדו מראש הפירמידה….וכמובן שזו אינה בעיה שמאלית-ישראלית בלבד.
    המאפיה היא כה חזקה שהיא חיסנה את עצמה מפני דברים כאלה.

    למשל: היה – וישנו! – משבר כלכלי אדיר.
    המאפיה מינתה לתפקידים הבכירים ביותר את הפושעים שיצרו את המשבר עצמו!
    הציבור מימן את המאפיה מכיסו – (Bailout) במיליארדים וטריליונים.
    כל זה ידוע לציבור!
    מה עשה הציבור עם זה? כלום!
    כלומר לדעתי אין כאן בכלל שאלות פוליטיות.
    הציבור אינו מוכן לנקוף אצבע – כי ישבנו אינו בוער. ולכן זה המצב.
    אז מתים להם מוסלמים – תחת עול הנאצו-אימפריאליזם – זה לא ממש מדאיג אותם.

    המתקוממים בעולם הערבי נתונים לחסדי המערב שיצר את המצב הזה ובוחש בו.
    אי אפשר לנתק את השליטים הערבים מהמצב האיזורי והגלובלי.
    עזוב את לוב – גש קרוב לבית – כיצד מציע השמאל להגן על הפלסטינים?
    האם לשמאל יש דרך להגן עליהם? על זכויותהם? על רכושם? על חייהם?

    קשה לדעת אם המתקוממים הם דמוקרטיים או לא.
    האם בכלל חשובה העובדה האם הם דמוקרטיים או לא?
    נניח שהמתקוממים אינם בעד דמוקרטיה – האם אינם זקוקים אז להגנה?
    אבל מיהו המגן? על מי בכלל הוא בא להגן?
    ידוע לנו שאותו ה"מגן" לא בא להגה כלל. הוא בא לשרת את עצמו על חשבונם של אחרים.
    נניח שיגיע בתרועות ויציל 1000 "מתקוממים" אבל אח"כ יעמיד שם שליט משלו שירושש את עמו ויגרום שם לסבל אדיר – מה אז? פשוט נוצרת אצלי התחושה שהרצון למצא "תשובה" הולמת משחק לידי האימפריאליזם. הוא מהתל בעולם וכולנו מתרוצצים לחפש תשובות אחרי הטריקים שלו…
    מחר או אף היום אנו נאלץ להכריע בטריקים חדשים: האם פלישה קרקעית – כן או לא? ועוד ועוד…
    התשובה העקרונית צריכה להיות: קרימינלים הסירו ידיכם המגואלות בדם מן האיזור וגשו להאג!
    עזרה? עזרה ממדינות בלי אינטרס ברור של שוד ורצח – תתקבל בברכה.
    העיקר הם דאגו כבר להקמת בנק חדש (של המורדים) בלוב … כמה עוד רמזים צריך?
    דומינציה, בנקאות מאפיונרית, פטרוליום = "פעילות הומניטרית"…

    • דינו הגיב:

      "שליט משלו שירושש את עמו ויגרום שם לסבל אדיר" קיים שם היום. קוראים לו קדאפי.
      יותר רע מזה לא יכול להיות.

    • הלל הגיב:

      "עזרה? עזרה ממדינות בלי אינטרס ברור של שוד ורצח – תתקבל בברכה"

      ומי המדינות הצדיקות האלו, במטותא? אפשר רשימה?

      דרך אגב, כשאתה מודיע "עזרה תתקבל בברכה" אתה מדבר בשם מי בדיוק? מי הסמיך את אדוני לברך או לקלל בשם תושבי אותן מדינות, ובאיזה אופן התקבלה ההסמכה המדוברת?

  2. הפוסל במומו פוסל הגיב:

    משטר נמדד ביחסו לאימפריאליזם/סוציאליזם. יכול משטר להיות מונהג על ידי מטורף צמא דם כמו סאדם חוסיין או קדאפי אבל אם הוא יוצא נגד האימפריאליזם המערבי הרי הוא כשר למהדרין. ולעומת זאת יכול משטר להיות נאור ליברלי תומך בזכויות אדם אבל אם הוא מערבי ותומך בתאגידים הרב לאומיים הרי הוא טרף גמור. המצחיק הוא שלקמינר מעולם לא הפריע המציאות – מי שמגדיר עצמו כמשטר סוציאליסטי הוא לעולם משטר דיקטטורי ללא זכויות אדם ואזרח ומי שמגדיר עצמו כליברלי בעל תפיסה קפיטליסטית הוא לעולם משטר שבו לאזרחים רווחה כלכלית וזכויות אדם ואזרח. בתיאוריה יכול להיות משטר סוציאליסטי דמוקרטי בפרקטיקה עוד לא היה כזה.

    • סוציאליזם לא קשור לעניין הגיב:

      סוציאליסטים מחפשים בכל מאבק את הנקודה הסוציאליסטית כשם שציונים מחפשים את הנקודה היהודית.
      המאבק נגד ההגמוניה האימפריאליסטית הוא מאבק לסוציאליזם רק בטווח הרחוק ולא קשור כמעט לאירועים הקונקרטייים שאינם קשורים כלל למאבק לסוציאליזם. מנהלת אותו הבורגנות הלאומית שמבטאת במאבק זה את האינטרסים של כלל המעמדות מצד אחד נגד משתפי פעולה הפועלים מבפנים.
      להתנגדות יש פנים אידיאולוגיים שונים הקשורים למסורת ולמודעות הפוליטית.
      "השמאל" מתואר במאמר כמי שיש לו יכולת להשפיע על האירועים באופן אפקטיבי מה שאין זה מתקרב אפילו למציאות שם. אבל ההתנגדות להתערבות מבחוץ כפי שקורא בלוב יכולה להיות לה השפעה במדינות המעורבות. לכן, עמדת השמאל צריכה להבחין בין מאבקים מבפנים שציריכים להיות מוכרעים שם לבין התערבות חיצונית שברור מהנסיון של שנים שאינה באה אלא לשרת אינטרסים של שליטה זרה.

    • קוקו הגיב:

      המגיב שמעלי גאון. הגדר עצמך כדמוקרט ותהיה דמוקרט.
      DUH

    • דינו הגיב:

      למגיב "הפוסל במומו פוסל":
      נראה שאתה מתפרץ לדלת פתוחה, ואולי גם מתבלבל בין ראובן קמינר למתן קמינר.
      סוף סוף ישנו מאמר המנסה להתמודד ברצינות עם העיוורון האנטי-אימפריאליסטי הפושה בשמאל העיקבי, והגורם לעיתים לכותבים ומגיבים בגדה השמאלית לתמוך בשרצים ולפקפק בלוחמי חירות.
      כן ירבו מאמרים כאלה.

  3. גדעון גיתאי - מתפלא קצת על מתן הגיב:

    לא ציפיתי מנצר למשפ' קמינר שיפתח בטיעון שמריח קצת מגזענות – "ראשית, המשטרים הערביים ידועים ביכולתם לעבור במהירות בין מחנה אחד למשנהו". חושבני שזה נכון גם לגבי הארצות שנהגנו לקרוא להן "סוציאליסיות", ואחרים -שהיו קצת יותר ספקנים- כינו אותם "הריאל סוציאליזם". בארה"ב היה נהוג לומר על "דיקטטורים-ידידים" שהם ה- "SOB שלנו" [=בני הזונות שלנו]. מתן גם טוען ש"כל שהמהפכות יתקדמו ודרישות השמאל יהפכו רדיקליות יותר" וכו'. גם טענה זו אינה מוכחת. להיפך המהפכה הצרפתית ב-1789 היתה היסוד לבניית נדבך רדיקלי-קפיטלסיטי שמחזיק מעמד עד עצם היום הזה, והרס הבסטיליה משמש עוד דוגמה, גם לרוסים, שמהפכת אוקטובר שלהם נכשלה בהרבה מובנים.
    אשר לעולם הערבי: בטוניס ובמצרים ההפגנות היו עממיות ולכן הם הפתיעו את ארה"ב וישראל.
    בניגוד לטוניס, קהיר, ירדן, בחריין ותימן — בסוריה ההפגנות אורגנו ע"י "גורמים אופוזיציונרים" שפעלו בעיקר מלונדון. כך מוסרים עיתוני העולם [גם Washington Post, Bloomberg, בעקבות ויקיליקס] — שנקראים אצלנו "מקורות זרים"… אבל "משום מה" המערב תומך רק בהפגנות בסוריה ובלוב. מאותם המקורות הזרים -שלא הוכחשו- למדנו שההפגנות הנוכחיות בסוריה נוצרו כמזימה אמריקאית נגד השלטון העלוואי בסוריה. שארה"ב -קרי ממשל אובמיהו – תמך בסתר בקבוצות "אופוזיציה" סוריות. לכן גם ארה"ב אשמה במות סורים רבים שאותם "עודדה" לצאת להפגין. אבל עיתונאינו הציונים נמנעים מלהסביר לנו את הסיבות להפגנות שם. http://www.washingtonpost.com/world/us-secretly-backed-syrian-opposition-groups-cables-released-by-wikileaks-show/2011/04/1

    • דינו הגיב:

      אשמח לדעת מהיכן אתה שואב את האינפורמציה על כך ש"ההפגנות הנוכחיות בסוריה נוצרו כמזימה אמריקאית נגד השלטון העלוואי בסוריה"? (הלינק שצירפת אינו תקין).
      האם יש בדבריך הנחה מובלעת הגורסת שהעם הסורי או העם האיראני שמחים ומרוצים ממצבם, ולא מעוניינים לשנותו?

      לדעתי התמיכה החיצונית באופוזיציה בסוריה או איראן מעידה דווקא על הקושי הפנימי למרוד ולהפגין בגלל אכזריות השלטונות, ולכן נדרשת תמיכה מבחוץ. זו בדיוק האירוניה: אלו שמצבם הוא הקשה ביותר והסובלים מנחת זרועו של השלטון האכזרי ביותר – הם נזקקים לכל עזרה אפשרית ו"זוכים" כאן בשל כך לקיטונות של רותחין.

      • אשמח לדעת הגיב:

        אם גם בסעודיה, בתימן, בבחרין "הם נזקקים לכל עזרה מבחוץ" או שאינם כ"כ סובלים מקושי פנימי למרוד או נחת זרועו של השלטון.

        • דינו הגיב:

          אני רוצה להבין את הלוגיקה שלך: אם אסכים איתך שגם בסעודיה, תימן, ובחרין
          נזקקים המורדים לכל עזרה מבחוץ (זו דעתי) אז תסכים איתי לגבי לוב וסוריה?

          • לוגיקה הגיב:

            העניין הוא ששם (סעודיה, תימן, בחריין, פלסטין…) הם לא יקבלו שום תמיכה מבחוץ אז מי שיש לו מחשבה לוגית מבין שה"עזרה מבחוץ" היא לא עזרה בכלל אלא השתלטות לטובת האינטרסים של "העוזר" לניצול "הנעזרים".
            ו"ההסכמה" שלך ו"דעתך" לא משנה כלום ולא עושה לי להסכים איתך במשהו

  4. דניאל קלטי הגיב:

    רודנות יכולה להיות קפיטליסטית ויכולה להיות סוציאליסטית. אין קשר, בין עמדה חברתית-כלכלית, לבין דמוקרטיה.

    מובן-מאליו, שהאידיאל ישלב, בהכרח, דמוקרטיה עם סוציאליזם-בכיוון-קומוניזם.

  5. אנג'לו איידן הגיב:

    כל משטר יכול "לעבור צד". אפילו זה הסוציאליסטי – ראינו את ברה"מ. באיזה תנאים ובאיזה מידה של "שימחה" יכול "לעבור צד"? הן שאלות עבור מהמרים וספסרים, לא עבור פעילים פוליטיים. וזה כי הם פעילים לא בתקופה משוערת או דמיונית, אלא בתקופה אקטואלית. מי שעוסק בפוליטיקה משך זמן סביר מכיר את התירוצים בלבוש של השערות מרתיעות שמרכלים על ניסוחים כושלים. אנחנו, המרקסיסטים, מתבססים על יסודות הרבה יותר ארציים.

    עד שהמדינה תישאר מנגנון נחוץ להם, כל המשטרים כולם ימשיכו להתאפיין "בשליטה דיקטטורית ואוטוריטארית". הדמוקרטיה הבורגנית היא דיקטטורה (רודנות) בורגנית,כפי שזו של בעלי עבדים היא דיקטטורה של הבעלים האלה וכמו זו הפרולטרית שמקיימת דיקטטורה של מעמד הפועלים. יש דמוקרטיות אלימות יותר ופחות; יש כאלה המסוגלות לרדות באמצעות מנגנונים שמשמרים פחות או יותר מספר חירויות דמוקרטיות לתועלת זרימות ההון; יש כאלה שלא מסוגלות לכך, ועקב אי-אונות זו משתמשות במנגנונים אחרים; יש גם כאלה המשתמשות בשילוב של מנגנונים (או "מנגנוני השלטון המסואבים").

    כל זה נכון, אבל השמאל ממשיך להתבלבל גם בסוגיות מרכזיות נוספות. בגלל זה, אין "עדיין" לשמאל כזה "תשובות טובות" לכל "שאלה קשה ודחופה מאין כמוה".

    ניצחון לקדאפי!

    • דינו הגיב:

      "ניצחון לקדאפי"?
      על זה יאמרו אזרחי לוב: "אלוהים, שמור אותי מאוהביי (למשל אנג'לו איידן) ומשונאיי אשמר בעצמי".

      • שמור אותי מזה הגיב:

        מה שכבר ברור למעלה מכל ספק שבלוב מתחוללת מלחמת אזרחים ולא התקוממות עממית כללית נגד השלטון. אינני יודע כמה בכל צד אבל "דינו" יודע "מה יאמרו אזרחי לוב". בולשיט כרגיל

        • דינו הגיב:

          לא, הבולשיט הרגיל הוא לתת לקדאפי לענות את עמו תחת מגף הקלגס שלו, או לחילופין לתת לו להשתולל עם צבא שכירי חרב כנגד המורדים, ועוד לומר שזה לטובת העם הלובי…

        • הלל הגיב:

          גם ברואנדה היתה מלחמת אזרחים, והסוף ידוע.

          ההתערבות הצבאית בלוב התחילה רק *אחרי* שהחבר קדאפי התחיל לטבוח בצורה מאסיבית באופוזיציה ותומכיה.

          בכלל, מי שמך לקבוע איפה מדובר בהתקוממות עממית ואיפה במלחמת אזרחים?
          אולי מדובר בתערובת של השתיים? אולי זה מתחיל בהתקוממות עממית וממשיך במלחמת אזרחים?

          אפשר להניח שגם במשטרים הדכאניים ביותר חלק מהעם מקבל שוחד בצורת זכויות יתר בכדי לתמוך במשטר (כמו בצפון קוריאה, ולהבדיל – במצרים, וכמו בסוריה בבחריין ובעבר בלבנון) במצב של מהפכה, לפעמים בעלי זכויות היתר מתנגדים להתקוממות העממית.

          מה שכן אפשר לראות הוא שבדיקטטורות שנתמכות על ידי המערב המשטר מוגבל יותר ביכולתו להפעיל אלימות בדיכוי ההתנגדות (ראה טוניס, מצרים, תימן, ובדרך בחריין ירדן וסעודיה. גם פקיסטאן כלולה) לכן השליטים נפלו או שהם בדרך החוצה, והכיסא של השאר מתנדנד.

          בדיקטטורות שנתמכות (אידאולוגית) על ידי השמאל הרדיקאלי, לעומת זאת (צפון קוריאה, לוב, איראן וסוריה ) – אין שום בלמים בשימוש בכוח נגד אופוזיציה פנימית. מי יבלום אותם? סין? רוסיה? מצחיק מאוד.

          • קשקוש אחד גדול הגיב:

            לארה"ב יש כמובן המון בלמים לשימוש בכוח (נגד "דיקטטורת של השמאל" כמובן…) רק מיליון וחצי הרוגים בעירק למשל שסאדם לא חלם אפילו על "הישיגים" כאלו…

          • הלל הגיב:

            למר "קישקוש", ארה"ב יכולה לבלום במידת מה את פעילותם של הכוחות שתלויים בה (למשל הממשלה העיראקית או האפגאנית).

            אין לה שום מנוף לבלום את ארגוני הטרור האנטי אמריקאים שהם האחראים לרובם המכריע של אותם מליון וחצי הרוגים שאתה כה מצר עליהם…

            ואין כוונתי לייחס חסידות מופלגת לממשל האמריקאי, אלא שהממשלים במערב חייבים לפחות מס שפתיים ומראית עין לקהלים הביתיים שלהם. לממשלים במערב יש יומרה לערכים של חופש וזכויות אדם, וגם אם הם לא עומדים ביומרה זו, הם לפחות חייבים להעמיד פנים שהם כן.

            לממשלים של הציר האנטי-אמריקאי אין גם יומרה. לא סין ולא רוסיה ולא אף גורם אנטי מערבי מתיימר לערכים האלו. שתי המעצמות האלו דיכאו באכזריות מרובה התקוממויות פנימיות נגד השלטון, כך שאין להן שום סיבה ושום זכות להטיף לאחרים.

  6. ק.א. הגיב:

    לפי המרכאות שבמשפט האחרון:
    …ובמיוחד באלה שבהן האימפריאליזם מציע התערבות "הומניטרית"?
    אני מסיק:
    1. שהכותב מודע לכך (או לכל הפחות חושד) שמאחורי המדיניות אין שום כוונה הומניטרית.
    2. שהכותב מעוניין שתגיע עזרה למתקוממים דמוקרטיים אך מתלבט האם לקבל אותה מהאימפריאליזם.

    אז

    1. אם ידוע שמאחורי ההצהרות ה"הומניטריות" קיים אינטרס (הפוך) – אז מדוע לתמוך בזה?
    2. ואם ישנם שמתקוממים נגד עוולות ודיכוי ושמטרתם ורצונם אינם הדמוקרטיה – האם אלה אינם נחשבים כיעד ראוי לסיוע ויש להתעלם ממצוקתם?

    • מתן ק הגיב:

      היי,
      לשאלותיך:
      1. אני מתנגד בתוקף להתערבות צבאית "הומניטרית".
      2. שאלה קצת יותר מסובכת. האם תוכל/י לתת דוגמא לאדם שמתקומם נגד עוול ומטרתו איננה דמוקרטית? נדמה לי שאוכל לענות על השאלה רק לגבי מקרים קונקרטיים.

      • ק.א. הגיב:

        רק למשל: נניח שרוב גדול של העם המצרי ביחד עם ה"אחים המוסלמים" היו דורשים להעיף שלטון צבאי מושחת ודכאני ולכונן שם רפובליקה שאינה דמוקרטיה בסגנון המערבי אלא עם מאפיינים איסלמיים?

        לדעתי בכללי: העולם הערבי מורכב רובו ככולו מדיקטטורים שתוחזקו באופן מסורתי ע"י המעצמות.
        כעת נראה שהמעצמה הגדולה מבצעת "חיסול ממוקד" להכנסת האיזור לזעזוע רציני וארוך טווח!
        לשם מה? עדיין לא ברור. אפשר נגד איראן, אפשר להגברת השליטה שלהם במשטרים הערביים שנכנסה בהם אווירה של "תפיסת תחת" ואי צייתנות מספיקה ואולי חטאו בפזילה מצידם למעצמות אחרות בנוגע לנפט שלהם – דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום… כך שאין לראות בהפיכות הללו שצצו כמעט בעת ובעונה אחת שאיפה פתאומית לדמוקרטיה מערבית אלא לזעם (מוצדק בהחלט) על השליט הנוכחי. באורח פלא – Regime Change כזה שהם רוצים – היא גם המטרה האימפרילסטית. האם זה צירוף מקרים? מסתבר שבכל אחד מן המקומות הללו היתה מעורבות אנגלו-אמריקאית (ידועה יותר וידועה פחות) שבועות ואולי אף חודשים בטרם פרצו המהפיכות או שמא נאמר ההפיכות. ואל נשכח את מעורבותם ה"הומניטרית" – בו זמנית! – באפגניסטן ובעירק, שעוד חיה ובועטת זה השנה ה 8 ברציפות עם המחנות ה"הומניטריים" כגון אבו-גרייב וגאוונטאנמו שעוד טרם נסגר. אחת לכמה זמן זורעת המעצמה חורבן בסדר גודל קולוסלי – והעולם עומד נבוך ומנסה למצא הסברים. ההסבר הוא כנראה שיש מרחק לא קטן בין הדמות התעמולתית שנודעת לאימפריה האנגלו-אמריקאית כמקור להפצת דמוקרטיה וזכויות אדם בעולם הרחב – ובין אופיה האמיתי, זה שמאחורי המסיכה, הלכה למעשה.

        והנה, אלא מה, אמריקה מעורבת עמוקות במגעים הפנים-מצריים לקביעת עתיד מצרים לאחר שהודח מובארק. מה זה בדיוק עניינה?…

      • הלל הגיב:

        שאלה למתן:

        בדיעבד, מה עמדתך לגבי התערבות צבאית "הומניטרית" בגרמניה בשנות הארבעים?
        בקמבודיה?
        ברואנדה?
        בדארפור?

  7. מאמר מפרך הגיב:

    כדאי שהכותב יפשפש במחשבותיו אחרי שזכה לתמיכתו כאן של אחד "דינו".
    אז כדאי לעשות קצת סדר בדברים כדי שהמסקנות יסתדרו:
    השמאל לא קובע את עמדותיו "על פי מידת התרומה או הסכנה להגמוניה האימפריאליסטית" ולא מחפש חברים בין המתקוממים.
    השמאל הוא סולידרי עם המנוצלים והמדוכאים בין אם הם "חברים" (אידיאולוגים) או לא. האימפריאליזם הוא המנצל והמדכא ושום דבר אחר לא.
    המגבלה היחידה לסולידריות של השמאל הוא הקבלה של הסולידריות שלו, כפי שהוא (אידיאולוגית) על ידי המנוצלים/מדוכאים, לדוגמא, כפי שהוא מקובל על ידי החמאס בשטחים הכבושים.

    • דינו הגיב:

      כתבר שהאימפריאליזם הוא המנצל והמדכא ושום דבר אחר לא.
      על זה נאמר: "yeah, right":
      סדאם חוסיין לא דיכא, קדאפי ואסד לא מדכאים, וקים ז'ונג-איל בוודאי שאינו מדכא.

      מי שמדוכא הוא כנראה רק מי ש"מקבל את הסולידריות של השמאל", או משהו כזה.

  8. יניב בן חנן. הגיב:

    מאמר מעניין, נהנתי לקרוא אותו. אבל כותב המאמר שוכח לציין שכוחות נאט"ו התערבו בלוב כדי למנוע את הטבח שקאדפי מנהל נגד עמו. אני גם לא מסכים אם האמירה של סוציאליזם הוא דמוקרטיה. מושג הדמוקרטיה הוא רחב יותר והסוציאליזם הוא רק חלק ממנו. העולם המערבי אולי מתגלה כצבוע, אבל יש אינטרסים אשר הוא פועל לפיהם. בחריין היא בצד של ארה"ב, אם ארה"ב היתה מתערבת לטובות השיעים המוחים כנגד המשטר, היתה יורה לעצמה ברגל. כי אז היא היתה פוגעת בבעלת ברית חשובה, ובמקום זאת מחזקת את יריבתה המושבעת איראן.

    אני מקווה שהעמים הערבים המתקוממים יצליחו להשיג את החופש והדמוקרטיה שהם מבקשים. אבל יצירת וואקום שילטוני במדינות אלו לא בהכרח יהיה מצב טוב יותר. הייתי רוצה שהמשטרים הערביים האוטריטריים יפעלו ליצירת רפורמות שיחזקו את החברה האזרחית במדינתן, ויעניקו אפשרות לעם להיות חלק מן השלטון בארצו.

    חופש שלום ועצמאות לכל.

  9. ק.א. הגיב:

    סוף שבוע של Easter התקופה החשובה לדת הנוצרית. למי שירצה לנצל זאת, זה זמן "טוב" לפרובוקציות, עליות מדרגה ושאר פעולות זדוניות להאשים בהם את ה"איסלם הקיצוני" – ובעוד שבוע החתונה המלכותית – לך תדע מה הם עלולים לארגן. שרק יעבור בשלום.

    • דינו הגיב:

      אוי גוועלד! "לך תדע מה הם עלולים לארגן"….!
      אני כבר מתכסה מתחת לשמיכה מרוב פחד ("שרק יעבור בשלום").

      בינתיים סגר הסוציאליסט-המתגונן בשאר אסד את סוריה, אין יוצא ואין בא, לא פליטים ולא תקשורת,
      והוא משתמש בכל כוחו הצבאי כדי לדכא את המפגינים והמתקוממים שמאסו בדיקטטורת האליטה העלאווית האנטי-אימפריאליטית שלו.
      יש כמובן מי שיאמר שזו מלחמת אזרחים, ויש מי שיטען שחייבים לאפשר לאסד לשלוח טנקים ומטוסים נגד מפגינים (Jean Bricmont וחומסקי?), ויש מי שיתעלם מכל זה וישאל בפחד אילו פעולות זדוניות יעשו או לא יעשו האנטי-איסלמיסטים בזמן החתונה המלכותית (ק.א. למשל).

      מה אומר ומה אגיד? לשוחרי זכויות אדם יש כנראה דרכים מוזרות.

  10. ק.א. הגיב:

    באותו הנושא – למי שמעוניין (באנגלית) ראיון עם Jean Bricmont מחבר
    הספר "אימפריאליזם הומניטרי".
    http://www.counterpunch.org/lalieu04212011.html

    Bricmont מסביר ומנמק את עמדתו שאינה מקבלת את הגישה הטוענת שיש לתמוך בהתערבות הומניטרית "כדי למנוע טבח". חשבתי לסכם כאן בקצרה את נימוקיו – אך אשאיר זאת לקריאה בקישור.
    המאמר לא ארוך ושווה לקרא.

    אגב, באותו הגליון של counterpunch כותב גם חומסקי את המאמר Is the World Too Big to Fail?
    חומסקי מאשר כי המערב ממשיך גם כיום, כפי שביצע בעבר, להיות עוין לכל התפתחות לדמוקרטיה בעולם הערבי. חומסקי מוסיף שה"איום האיראני" אינו נובע מחשש בטחוני של ממש אלא מהתעקשותה של איראן לקיים את ריבונותה ועצמאותה וחלילה להדביק מדינות אחרות ב"חוצפה" הזו.
    בכך "עלולה" איראן ליצור מצב של "חוסר יציבות" באיזור (כלומר חוסר צייתנות). זו הדוקטרינה הוותיקה שנעשה בה שימוש שגרתי כל כך. חומסקי ממשיך אל ההקצנה הגזענית נגד מהגרים ומוסלמים ונוגע גם בחולאי הכלכלה והמשבר הנוכחי וקובע שההתנהלות האמריקאית יוצרת אסונות אלו ומסכם שכל עוד הציבור שאנן, אפטי ומוסת אל השנאה הגזעית – בעלי הכוח ימשיכו לעשות עם העולם כרצונם ואלה שישרדו את כל שעתיד להתפתח מזה יצטרכו לתהות על התוצאות.

  11. ק.א. הגיב:

    לא נותר אלא להצביע על ה"הומניסט" הגדול ביותר.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4059883,00.html
    זה שהלובי הציוני קובע לו מה לאכול לארוחת הבוקר.
    אויבי מדינת היהודים ינגפו בחג הפסח מה?
    ואיפה קיסינג'ר מתחבא?

  12. הנרי הגיב:

    אני לא מבין את עמדת השמאל{לא חס וחלילה משהו נדיר אני כמעט ואף פעם לא מבין את עמדת השמאל שמוצגת כאן }הרי הבסיס של השמאל – שנית כמו שמוצג כאן
    הוא שלילה מוחלטת של האימפריאליזם בכול צורה ודרך אפשרית, כמו כן הבסיס הינו אנטי-קולוניאליסטי מובהק
    אבל מכיוון שכמעט ואין אימפריות בעולם וממש שנגמרו הקולוניות למה הביטויים האלו או המונחים האלו מועברים אוטומטית לעבר התאגידים והחברות שמקיימות את עולמנו…
    מכוון שהתאגידים האלו קיימים בכמעט כול צורה אפשרית ובכול מדינה יש לנו כר נרחב מאוד לבחון את פעולתם ואיך הם משפיעים על חיינו בצורה ברורה
    עכשיו תנו לי להבין
    ישנם בעולם 10 מדינות שתושבים משלמים כ 50% {כמעט} מההכנסות שלהם המדינות האלו הנם
    דנמרק ,פינלנד{לפלנד} , שבדיה, נורבגיה, לוכסנבורג, שוויץ, סינגפור …. הבנתם ת’תמונה
    לעומתם המס האישי הכי נמוך בעולם נמצא באפגניסטן… 1% {רשמית זה מעט יותר גבוה} עכשיו שימו לב למשהו ממש משונה
    המדינות שנכנסו לעשריה הפותחת {דרך אגב ישראל היא במקום 23} הינם המדינות בעלות אחוז החברות הגבוה ביותר במשק
    נורבגיה, נפט , פינלנד תעשיה , לוכסנבורג בנקאות
    אלו הם המדינות שתושביהם הם הכי מאושרים הכי בריאים הכי מתקדמים ועדיין אלו הם המדינות שמכילות את צורת ה"משטר" שאתם כה מתעבים …
    אז תסבירו לי מה טוב יותר לשכב תחת גלגלי טנק סורי או לגלוש בשוויץ ?

    • דינו הגיב:

      מישהו מיד יאמר לך שהאושר האמיתי הוא אכן להידרס תחת שרשראות טנק בהפגנה באיזו עיר נידחת בסוריה, ואילו מה שאתה קורא לו "אושר מערבי" הוא בעצם שטיפת מוח מתוחכמת במסווה של פרסומת לג'ינסים של קלווין קליין.
      שים לב שכל מי שטוען לצביעות אמריקאית בעניין לוב שואל "למה לא להתערב בבחריין וסעודיה?",
      אבל הס מלהזכיר את סוריה… אכן מוזר…. אם כבר מזכירים את סוריה אז זה רק בהקשר של "פיברוק" לכאורה של ההתקוממויות. ומהיכן החוצפה והיומרנות לקבוע איזו התקוממות אוטנטית ואיזו לא?

      מסקנה: יש כאן מי שיתמכו גם בהמשך הפעלת מחנה המעצר בגוואנטאנמו אילו היה מובטח שהוא יוכרז כטריטוריה אנטי- אמריקאית.

  13. להנרי.. הגיב:

    כמובן שהדברים מובנים מעליהם,שהרי אותם "אנטי ציונים/קפיטליסטים/אמפריליזם" וכל שאר המלפפונים הנ"ל ,הם- הםם הםםם,נכון ! תושבי מדינות ציונים/קפיטליסטים/אמפריליזם,הם לא באמת נגד כלום או בעד משהו הדבר היחידי שהם זה אנטי-חברתיים במובנו הפסיכולגי שאצל חלקם זה משולב עם רגשי נחיתות כבדים שעצם הבעת דעה לא מקובלת גורמת להם להרגיש מיוחדים.
    הם נגד כל דעת מיין סטרים באשר היא ,לא משנה עובדות,לא משנים קורבנות,לא משנים תוצאות.
    בגלל מצבם הנפשי המתואר למעלה המציאות היא המלצה אם היא לא משרתת את הצורך העז שלהם להיות צ'ה גווארה דה לה שמטה.
    לשאלתך -יותר טוב לגלוש בשוויץ.

  14. ספרד כמשל הגיב:

    לא כל "התקוממות עממית" נגד המשטר היא מתקדמת, דמוקרטית ו/או אנטי אימפריאליסטית. יש כאלו גם ראקציוניות לעילא. ההתקוממות נגד ר"מ אירן דר' מוסדק ב-1953 שנתמכה ע"י בריטניה וה-CIA החזירה לשלטון את משטר הדיכוי של השאח מוחמד רזא פהלווי ואת הנפט האירני לשליטה ולניצול של בריטניה וארה"ב.
    בספרד הוביל הצבא הקולוניאלי התקוממות אזרחים נגד המשטר הרפובליקני ששלטה בו ממשלה לגיטימית שנבחרה באופן דמוקרטי. כוחות שהתערבו מבחוץ, הבריגדות הבינלאומיות הורכבו מאזרחים פטריוטים מרחבי העולם, התערבותם היתה נטולת אינטרסים אגואיסטים. לעומתם המעצמות, איטליה הפאשיסטית, גרמניה הנאצית וברה"מ הקומוניסטית התערבו כל אחת משיקולים אינטרסטיים אנוכיים. האינטרס של ברה"מ היה פוליטי, לדחוף את צרפת ובריטניה לברית אנטי פאשיסטית. לצורך זה דיכא הכוח שפעל שם בשליחות ברה"מ, תוך כיפוף היד של הממשלה הרפובליקנית, את המהפכנים מבפנים, האנרכיסטים והטרוצקיסטים כדי שלא תחשד במניעים מהפכנים. כאשר מטרתה הנ"ל נכזבה נטשה ברה"מ את המערכה והפקירה את הרפובליקנים לידי הפאשיסטים.
    המסקנה ברורה, כל מקרה לגופו וכל התערבות של מעצמה אינה נטולת אינטרסים זרים.

הגיבו להפוסל במומו פוסל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים