הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-29 באפריל, 2011 17 תגובות

כיצד בוחרים הפרשנים המדיניים בתקשורת הישראלית את הרודנים המושחתים החביבים עליהם, ומדוע הם מעדיפים להשמיץ במלים חריפות דיקטטורים אחרים? האם מדובר בתופעה חדשה, או שמא הושחתו הפרשנים שלנו משום שנגררו למאה המסואבת והניאו-ליברלית הזו מכורח התהליכים ההיסטוריים? ואולי הפרשנים עצמם לא כל כך חשובים, ודעת הקהל נקבעת בהנחיית הממסד והאינטרסים של השליטים האמיתיים, בעלי ההון החולשים על כל החלטה מכרעת המתקבלת ברשות המבצעת?

לפחות על שאלה אחת ניתן לענות מייד, וללא היסוס. לא מדובר בכלל על תופעה חדשה, וקיימים תקדימים רבים מתולדות מדיניות החוץ של מדינת ישראל. אחרי שהגוש המזרחי בהנהגת ברית-המועצות עבר תהליכי הפשרה מסוימים בעקבות הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בשנת 1956, שמסמלת את תחילת ההתנערות מדרכו של יוסף סטאלין, נהגה העיתונות הישראלית לשבח בעיקר את הרודן הרומני ניקולאי צ'אושסקו. העובדה שדווקא רומניה שימרה את כל עקרונות הממשל הסטליניסטיים כולל פולחן האישיות של הרודן, לא שינתה דבר בדרך הסיקור והפרשנות של פעילותו. צ'אושסקו נקט בדרך מדינית עצמאית יחסית ממוסקבה, ולכן היה השליט הקומוניסטי המועדף בחוגי הממשל בוושינגטון. הוא אף שמר על יחסים דיפלומטיים עם ישראל. זה הספיק לעשות ממנו מופת לניהול סוציאליסטי נאור, ורק מעטים מתחו ביקורת על דרך התנהלותו בתוך רומניה. השליט נפטר ממתנגדיו באלימות, המשטרה החשאית שלו הנהיגה טרור אישי בנוסח סטאלין, ובכל ועידה של המפלגה הקומוניסטית הרומנית הפליגו בשבחיו של הדיקטטור במשך שעות ארוכות. כאשר תיארתי את פרטי שלטונו המושחת בשבועון "העולם הזה" של אורי אבנרי, הרימו עמיתיי גבה. לצ'אושסקו הייתה מעין חסינות כלפי הביקורת שלנו, שנבעה גם ממקור מוסרי ולא רק אינטרסנטי. לממסד היו שתי אמות מידה לשיפוט כלפי שליטים זרים: האם הוא טוב ליהודים? האם הוא ידידותי כלפי ושינגטון? לא הרבה השתנה מאז.

הקריטריונים האלה חלשו גם על מערכת היחסים עם דרום אפריקה בשיא ימי האפרטהייד הגזעני נגד הרוב השחור במדינה זו. השליטים הלבנים היו ברובם פרו-נאצים, וישבו במחנות מעצר בריטיים בזמן מלחמת העולם השנייה, כיוון שהם פעלו כגייס חמישי. אהדתם לנאצים לא נבעה מסיבות אנטי-אימפריאליסטיות, אלא בשל זיקתם הברורה לגזענות האתנית של אדולף היטלר ואנשיו. כל זה לא הפריע לאנשים כמו יצחק רבין, עזר וייצמן, מנחם בגין ושמעון פרס לשתף פעולה עם משטר האפרטהייד, לסייע לו לשבור את החרם הכלכלי הבינלאומי ואף לערוך ניסויים גרעינים משותפים למטרות צבאיות (1978-79). אפילו ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל החזיקה משרד אינטרסים בדרום אפריקה, חברת העובדים קיימה מערכת יחסים הדוקה עם מפעלים שפרחו שם בזכות ניצול מחפיר של העובדים השחורים, נטולי הזכויות האזרחיות והאנושיות.

התסמונת המחפירה הזו חזרה על עצמה אפילו בפרשת קמבודיה. אחרי שהמרצח פול פוט גורש מקמבודיה, והשאיר אחריו את גופותיהם של יותר משני מיליון אזרחים קמבודים חפים מפשע, הוא ניהל מלחמת גרילה נגד המשטר החדש, הפרו-וייטנאמי, שניסה לשקם את ההריסות ואת רוחו של העם הקמבודי. מטעמים גלובליים של המלחמה הקרה תמכה ארצות הברית בפוט, ואף דרשה מהאו"ם להכיר בנציגו של הרוצח כשגריר קמבודיה בארגון הבינלאומי. מנחם בגין הורה לנציגו בעצרת האו"ם לתמוך בהאמנתו של נציג הח'מר-רוז'! גם על התמיכה בפוט מתחתי ביקורת קשה ב"העולם הזה", בעיקר על רקע הדמיון בין מעשי הטבח ההמוניים שביצע פול פוט לבין זוועות הנאצים בשטחים הכבושים בברית המועצות אחרי יוני 1941. אבל הפרשנים המדיניים בעיתונות היומית ובטלוויזיה היו אדישים. אם ושינגטון תומכת הרי ברור שבגין לא ימרה את פיה.

ניתן היה לעכל יותר בקלות את ההתייחסות הזו של התקשורת הישראלית אלמלא הצביעות. בישראל דרשו (בצדק) מכל העולם להכיר במוראות השואה, אבל התעלמו מהשואה הארמנית בתקופת מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) בשל "רגישות היחסים עם טורקיה", כלומר, האינטרסים האסטרטגיים של ישראל עד לפני שנתיים. גם את היחס לרומניה לא נימקו כאן במונחים אינטרסנטיים אלא הפליגו בשבחיו בציניות תהומית, חרף העובדה שפשעיו היו ידועים לכל. ישראל המשיכה בקשריה ההדוקים עם הגנרלים המרצחים בדרום אמריקה (בעיקר בצ'ילה, בארגנטינה ובאורוגוואי), ובעיתונים שלנו חסכו בתיאורים, שרווחו מאוד במערב, על אודות רצחנותם של המשטרים האלה. כל המאורות הגדולים של התקשורת שלנו שיתפו פעולה בעידוד הקשר עם משטרים, שלכולם היה מכנה משותף עיקרי: שכבה דקה שלטה בציבור גדול בכל מדינה ומדינה, באמצעות טרור פנימי מזוויע. ישראל היא הדמוקרטיה הכי ימנית בעולם כי אין בה ציבור הַרגיש לזכויות אדם במדינות זרות ולכן לא ניתן לגייס אותו לפעילות נגד דיקטטורות זרות, שנוחות לממסד הישראלי. השואה גויסה כבר מזמן לפעילות הסברתית שנועדה להכשיר את התנהגותה של ישראל בשטחים הכבושים, והיא עוּקרה מכל מימד אוניברסאלי.

לכן נכשל השמאל הישראלי, וכך גם הציבור הליברלי שאין לו הגדרה עצמית שמאלית, בחינוך הנוער. הביקורים במחנות ההשמדה הפכו כבר מזמן לאורגיה לאומנית בשם הציונות, שתפקידה לחנך נוער לערכים צרים ולמנוע ממנו הפקת לקחים אנטי-פשיסטיים מהנאציזם. הגזענות אינה נתפסת כנושא אנטי-אנושי כללי, ולכן לא יוצאים בישראל נגד אפליית המוסלמים באירופה. ככל שהגישה לנאציזם היא צרה יותר ו"יהודית" יותר, היא נחשבת לכשרה יותר בעיני הממסד, כולל משרדי החינוך לדורותיהם. כפועל יוצא מכל זה נתפסת מדיניות החוץ כדרך לקידום אינטרסים של הממסד הישראלי בזמן נתון, מבלי לבחון שתי שאלות יסוד מכריעות בחשיבותן: א. האם האינטרסים האלה (למשל, של הכיבוש בשטחים) משרתים באמת את כלל הציבור בישראל או שמא הם ממיטים עליו אסון ואולי גם חורבן? ב. מה מקומו של השיקול המוסרי במערכת קבלת ההחלטות וגם בהבניית ההתייחסויות של הציבור הישראלי לנושאי חוץ חשובים?

הפרשנויות בישראל לתסיסה המתמשכת בעולם הערבי נגד השליטים, אינן אלא המשך ישיר של הקבעונות שתוארו כאן. חוסני מובארק נתפס כאיש שלנו במצרים, ששקד לשרת אותנו ואת האמריקאים כדי שיוכל לקיים משטר רודני ומושחת. לכן התייחסנו בחשדנות רבה למרד נגדו. מאותן סיבות היה קל לנו לגלות אהדה למפגינים בסוריה ובלוב, אבל לא לאלה שיוצאים לרחובות בבחריין או בערב הסעודית. הממסד שלנו השתית את מדיניות החוץ הישראלית על התייחסות עוינת לאינטרסים של העמים הערבים, בניגוד לאלו של השליטים הפרו-אמריקאים. על כך, ורק על כך, יש לקיים ויכוח יסודי, על היבטיו המדיניים והמוסריים, בתוך החברה הישראלית.

* התפרסם ב"כל העיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. ג'ו הגיב:

    נו, צא, קרא וטול קורה. במאמר מקביל בגדה השמאלית מסביר ראובן קמינר מדוע דיקטטורים מסוימים הם טובים ואחרים הם רעים, על פי אותו מפתח כמו הפרשנים בתקשורת רק הפוך, אצלו הדיקטטורים האנטי אמריקאיים הם הטובים.

    האמת היא שכל הדיקטטורים, בין אם הם פרו או אנטי אמריקאיים הם תומכי האימפריליזם.

  2. הגמל והדבשת הגיב:

    הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו. מר ברעם, קראת את המאמר של קמינר. דוגמא ומופת למה שכתבת על מדיניות ישראל רק בהיפוך הגוף המגונה. לישראל לפחות היה צידוק לתמוך באנשים הרעים האלה – הצדיקים של השמאל הטיפו להשמדתה כבר אז ולכן ישראל חברה לכל מי שאפשר היה בנסיון לשרוד. מה ההצדקה של השמאל לתמוך בסטאלין, בסאדם חוסיין, בחמאס ובחיזבאללה ובמשטר הצדק שבטהרן. ולא, אל תגיד לי שהשמאל לא תומך בהם. הוא מגנה כל מי שמנסה לפגוע בהם. לזה קוראים תמיכה מוסרית. ישראל לפחות לא תמכה מוסרית במשטרים ההם אלא רק נעזרה בהם חומרית בלית ברירה. לשמאל יש ברירה והוא עדין תומך בכל משטר רשע בעולם. סליחה, במשטר הרשע בארה"ב שבו אין כידוע זכויות אזרח, חפש הדבור מדוכא ועל זכויות אדם לא שמעו, למשטר הזה השמאל מתנגד.

  3. עידו לם הגיב:

    אתה רוצה באמת לדבר מי מצדיק מה ובשם איזה ערכים? כול איש רוח חשוב בתחילת המאה עשרים היה אפר לרגליו של לנין וסטאלין ונדמה לי שהראשון אפילו נתן לאנשים האלה כינוי. הס מלהזכיר את התמיכה שהשמאל הרדילי נותן היום לאיסלמופשיזם תחת המטרייה של מלחמה באימפריאליזם וההתרפסות של קן האדום ליבינגסון ואת קבלת הפנים שהוא ערך לחלאה יוסף אל קרדוואי, השמאל העקבי עושה בדיוק אותן טעויות שעושה הימין העקביכלומר הוא יגנה דיקטטורות נוסח דרום אפריקה וצ'ילה אבל יתן סימפטיה לדיקטטורה קובנית רוסית ואולי אפילו סינית(בתנאי שהסינים יקפידו לעטוף את הפרת החוקים שלהם במלל אנטי אמריקני).

  4. ק.א. הגיב:

    מסקנה: תודעת האדם ואף זהותו הם דברים שניתנים למניפולציה.
    הדבר הפך מנושא מחקרי לפרקטיקה שימושית, ומנוצל בגסות מסדרונות הכוח ותאוות השלטון.
    אנו בעיצומו של תהליך הדרשוביזציה של הסביבה האנושית (הנפשית והתרבותית) שהולכת פייפאן.

  5. דוד עציון הגיב:

    איכשהוא, תמיד האשם העיקרי הוא ישראל וממשלתה… ואף מילה על הערצת הסטליניזם והמאואיזם העיוורת של הגופי השמאליים בארץ, עד כדי הצדקת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב וכל פשעי סטאלין. תמיד טוב להכות על חזם של אחרים ולא להודות שכולם טועים ולכולם יש אינטרסים

  6. דינו הגיב:

    לחיים ברעם:

    גם לשמאל "האמיתי" בישראל יש את ליטרת התמיכה שלו ברודנים כאלה ואחרים, על חלקם דיבר המגיב דוד עציון.

    יותר מזה: הפיסקה האחרונה במאמרך יכולה, עם שינויים קלים, לייצג את הבעיה העיקרית של השמאל העיקבי עם חלק מהשינויים המתחוללים בעולם הערבי, ראה:
    "חלק מהפרשנויות בשמאל העיקבי לתסיסה המתמשכת בעולם הערבי נגד השליטים, אינן אלא המשך ישיר של הקבעונות שתוארו כאן. אסד נתפס כאיש שלנו בסוריה (לוחם עיקש באימפריאליזם האמריקאי), ששקד לשרת אותנו ואת איראן (אביו שרת גם את בריה"מ) כדי שיוכל לקיים משטר רודני ומושחת.
    לכן התייחסנו בחשדנות רבה למרד נגדו, כנ"ל לגבי המרד בלוב.
    מאותן סיבות היה קל לנו לגלות אהדה למפגינים במצרים ובתוניסיה, אבל לא לאלה שיוצאים לרחובות בסוריה ובלוב. הממסד שלנו השתית את המדיניות שלו על התייחסות עוינת לאינטרסים של ארה"ב,
    בניגוד לאלו של השליטים הפרו-איסלאמים. על כך, ורק על כך, יש לקיים ויכוח יסודי, על היבטיו המדיניים והמוסריים, בתוך החברה האולטרה-שמאלית".

    מעניין, לא?

  7. ברק הגיב:

    ב"ה
    אין הרבה מה לעשות בקשר לזה שיש בעולם הרבה יתר מדינות דיקטטוריות מאשר מדינות דמוקרטיות.
    אם לא נסכים לשתף פעולה עם אף דיקטטורה אז אנחנו מונעים מעצמנו יחסים עם רוב העולם. בהתחשב בזה שהשכנים שלנו כבר ניסו לפחות 3 פעמים לחסל אותנו ובפעמיים מתוך השלוש הם לא היו רחוקים מלעשות את זה אנחנו בהחלט צריכים תמיכה מכל מי שמוכן לתמוך בנו.
    סין, שהיא אחת המעצמות הכלכליות הגדולות בעולם, היא דיקטטורה. כמעט אף מדינה בעולם לא באמת יכולה להרשות לעצמה להחרים את סין, וגם אם היא תנסה אנשים יביאו תוצרת סינית ממדינות אחרות.
    מדינה פשוט לא יכולה להרשות לעצמה את המותרות של לבחור חברים. אין מה לעשות.

    לגבי זה שישראל זו הדמוקרטיה הכי ימנית, אני לא ממש הבנתי איך הגיעו למסקנה הזו. ישראל לא מתערבת בסכסוכים שקורים בעולם בגלל שיש לה מספיק סכסוכים משל עצמה בלי להיכנס לאחרים. כשקורה אסון בעולם ישראל היא אחת הראשונות לעזור, במיוחד עם השיטות המתוחכמות לזיהוי נפגעים שפיתחנו במהלך כל המלחמות שלנו, לישראל כן איכפת מהחיים של אחרים בעולם. לגבי זכויות אדם, מי אנחנו שנקבע לעמים אחרים מה צריך להיות סדר העדיפויות מבחינת זכויות? מה הקשר של זה לימין?
    המדינה הדמוקרטית הכי ימנית היא ככל הנראה ארצות הברית. זו בערך המדינה עם הכי מעט התערבות ממשלתית. אם מתייחסים לימין בתור הצד שרוצה כמה שפחות מיסים וכמה שפחות התערבות ממשלתית, אז ישראל היא ללא ספק בחלק השמאלני של הדמוקרטיות.
    אם אתם מתייחסים לימין בתור לאומנות אז עדיין ישראל היא הרחק מאחור, בארצות הברית למשל היו מכניסים לכלא את חברי "יש דין", כי יש שמה חוק שאוסר על מאבק משפטי נגד המדינה בזירה הבינלאומית. בהרבה מדינות באירופה יש חוק שמאפשר שלילת אזרחות ממי שפוגע במדינה (כגון אוסטריה, בלגיה, אירלנד או שוייץ) http://eudo-citizenship.eu/docs/policy_brief_loss.pdf בינתיים בישראל אפילו על דבר כזה אי אפשר לשלול לאנשים אזרחות.
    אני לא חושב שבגלל מדיניות חוץ לא תוקפנית (ובמקרה הזה לא תוקפנית כלפי דיקטטורים) אפשר לקרוא למדינה ימנית.

  8. רמי הגיב:

    ממשלות מדינת ישראל, מתחילת המאה העשרים (כלומר קודם להקמתה הרשמית) ועד היום משועבדות ומשעבדות את העם הישראלי לטובת אידיאה פיקס של מדינה המפנה גבה לשכנותיה ומבקשת לרשת את העם הפלסטיני ונכסיו הטריטוריאלים. ברעם מדגים זאת במדיניות החוץ של המדינה אחרי הקמתה ואני מבקש לציין מקרה נוסף והוא היותר חמור מכולם: אפס מעשיה של ממשלת בן גוריון בשנות המלחמה להצלת יהודי אירופה. ביג'י אף התבטא (אחרי סיור באוסטרליה בימי הרעים ביותר, ששארית הפליטה של יהדות אירופה תופנה לחיזוק המפעל הציוני בארץ ישראל. לח"י הרחיקו לכת וחיפשו קשר עם הנאצים כדי להאבק "באוייב המשותף". רק פיוס אמיתי ומכובד עם העם הפלסטיני בתוככי מדינת ישראל ובגדה וברצועת עזה ירפאו אותנו מן האידאה פיקס של הקמת מדינה מערבית על חורבות העם המקומי, שברבות השנים עברה מטמורפוזה מאידאולוגיה לאובססיה נדל"נית צינית.

  9. גדעון גיתאי: יחי האחד במאי והמאבק לשחרור העמים משלטון "הידידה הגדולה" וזנבה הציוני הקטן הגיב:

    תודה לחיים ברעם על איזכור הדרך שבהנהגה העיתונות הציונית לשבח את הרודן הרומני ניקולאי צ'אושסקו. אכן, לממסד הציוני היו ונשארו שתי אמות מידה לשיפוט שליטים זרים: האם הוא טוב ליהודים? האם הוא ידידותי כלפי ושינגטון? לא הרבה השתנה מאז. י א נ ו ס "שלנו" פועל לפי המודל האמריקאי HE IS A SON-OF-A-BITCH, but he is OUR S.O.B — וכאן צריך רק להכניס את "השם המקודש", מרודן הרפובליקה הדומניקנית Rafael Leonidas Trujillo Molina, עד הגנרל פולחנסיו בטיסטה – רודן קובה. וכל מלך "סעודי"' ונסיכיו כמובן, שבו תמכה ARAMCO ותומך אובמיהו, ועד חוסני מובראכ… ואסור כמובן לשכוח כל דגנרל ושליט נבחר ציוני… מנחם בגין הורה לנציג ישראל בעצרת האו"ם לתמוך בהאמנתו של נציגו של הרוצח פול פוט, והאמנתו של הח'מר-רוז', ושמעון פרס? – לא רק שפרס חתם על הסכם מגעיל עם משטר האפרטהייד, הוא גם שלח את עוזרו המיוחד עמירם ניר, שהיה נשוי לגב' מוזס ["ידיעות"], לעשות עסקה סיבובית בשם IRANGATE לאספקת נשק לאיראן שאת תמורתו העבירו ל- CONTRAS –שהיו חביבי ה- CIA– כדי לעקוף החלטות של… הקונגרס האמריקאי. [חיים ברעם, כמוני נפגשנו בעמירם כשהיה כתב צבאי של הטמבלויזיה הישראלית…] כך או כך ניר נהרג "בתאונת מטוס" בשמי מקסיקו. §§ "אלמלא הצביעות", כותב ברעם… אבל הצביעות וההתחסדות, כמו גם ההתעלמות והציניות הם ה מ א פ י י נ י ם הבולטים של מערכת ההחלטות והשקרים הציוניים. זה הסך-הכול של ה ה ס ב ר ה הציונית. מלחמה זה שלום [ראו "שלום הגליל"], שותף לשלום – זה "אין פרטנר" — לכן ישראל היא הדמוקרטיה הכי ימנית בעולם – כי אין בה ציבור הַרגיש לזכויות אדם בפלסטין או במדינות העולם. לכן לא ניתן לגייס את אותו הציבור לפעילות נגד דיקטטורות זרות, שנוחות לממסד הישראלי ולוושינגטון. שהרי הזנב נוצר על מנת שהגוף הגדול –קרי ארה"ב– יוכל לכשכש בו, כמו שבריטניה "הגדולה" כשכשה ב"יישוב", ומאז הבחירות עד היום שקרניהו וחבר מרעיו מקשקשים ותומכים ב"דיקטטורים –S.O.B– שלנו". 

    • גט-אי הגיב:

      השנאה אצלך נוטפת לכל דבר שזז. מה לדעתך המטרה ארוכת הטווח אליה אנחנו שואפים?

  10. גדעון גיתאי: יחי האחד במאי והמאבק לשחרור העמים משלטון "הידידה הגדולה" וזנבה הציוני הקטן הגיב:

    הרודנים המושחתים החביבים "עלינו", הם אלה הרודנים המושחתים החביבים על |פאר התעשייה" – על התע"ש, על "סולתם", על תע"א, על אלביט ועל המלאך "רפאל"… [סידור יצרני "נשק המגן" והיצואנים נעשה לפי הסדר הכרונולוגי של 'הופעתם']. במאמר קצר אחד קשה לכלול את כל מערך הקשרים המסועף שקיימה התעשייה הצבאית ב ר ש ו ת שליטינו עם כל הדיקטטורות והחונטות בעולם. ישראל יצאה "גלילים" פלוס לדיקטטורה בגואטאמלה. שם נרצחו כ 200,000 אינדיאנים. לחונטה הצ'ילנית של פינושה, לגנרלים ולאדמירלים ששלטו בארגנטינה וברזיל, לקונטרס שיסדה ה- CIA כדי להילחם בשלטון הסנדיניסטים בניקראגואה. לחונטה של סלבדור… לשלטון נשיאה הרצחני של פרו, ורבו… לבוליביה של בנצר… בקיצור פרו ורבו – כזה היה האינטרס של התעשייה "הביטחונית" באמריקה הלטינית, וסליחה אם שכחתי את אחד ה"קליינטים". §§ באפריקה היה קליינט מרכזי ה א פ ר ט ה י י ד. שמעון פרס, כסר ביטחון, חתם עם P W BOTHA שר המלחמה של האפרטהייד על הסכם "מעניין" במיוחד ב-1977, לאספקת טילים גרעיניים למשטר האפרהייד, בניגוד משווע לאמברגו על ייצוא נשק לדרום אפריקה שהטיל האו"ם. לאחרונה זה פורסם http://www.guardian.co.uk/world/2010/may/23/israel-apartheid-south-africa-nuclear-warheads
    אבל מה היתה עמדתו של יצחק רבין? בסלון האווירי LE BOURGET ב- 1988 שאלתי את רבין על כך. רבין שיקר כשענה: "ישראל אינה מייצאת נשק לדרום אפריקה, ושומרת על אמברגו ייצוא הנשק לדרום-אפריקה". לעומת העזרה למגן את שלטון האפרטהייד, העזרה לקיים את שלטונו של הדיקטטור מובוטו היתה אכן "מזערית". כמו גם העזרה לחונטה בבורמה / מיאנמר… ותודה לחיים ברעם, ולפרופ' בני בית הלחמי על חשיפת הלכלוך הציוני וכביסתו בפומבי.

  11. אוסי הגיב:

    מעבר לשאלה שבין שמאל וימיו המאמר מצביע על חוסר יושר אינהרנטי בחשיבה של הישראלים. כל עוד הבחירות הן בין שני מחנות, זה ששונא יהודים שאוהבים ערבים וזה ששונא יהודים ששונאים ערבים, השונאים זה את זה ולא על כל שאלה אחרת, אין פה דיון בין ימין לשמאל ולא נקוטת מבט שמעוניינת ביושר אינטלקטואלי. כל שלטון יודע שהוא יוכל לעשות בציבור שלו מה שהוא רוצה, לשקר אותו בצורה גסה, ובעימות הבא לחבוש את אחד הטכבעים, הם זהים, אגב. וחוזר חלילה. משטרים רואים בציבור יריב שצריך לדעת לנהל אותו כדי שהוא לא ינהל אותך, משטרים חוששים מציבור, כל סוגי המשטרים. העדר שמתאר פה ברעם אחראי בעיוולת שלו לעוולות מוסריות. המנהלים מכירים אותנו בעל פה, אנחנו שקופים. "רואים לנו". המבט הקרתני הצר של ישראל גלוי נהיר לעולם. "רואים לנו".

  12. מה הוליד THE SIEGE המצור על רצועת עזה הגיב:

    מה הוליד המצור [THE SIEGE] על רצועת עזה? על כך עונים עיתונאים זרים וגם כמה ישראלים: המצור על עזה כ י ת ר [BELEAGUERED] את ממשלת ישראל. את "ההישג" הזה לא הביא איבט ולא ביבי… רובו שייך אכן לאהוד ברק. אהוד לא היה דיקטטור מלכתחילה. הוא אמנם רדה, אך רק בחבריו ב"מפלגת העבודה". לקח לו זמן ונסיונות חתירה להבין שגם מהלכו זה לא יצלח. אז ברק פירק את השותפות, ומאז הוא רודה רק בפלסטינים בשטחים, ובעיקר בתושבי עזה. [לעזרתו באו רק מתן וילנאי, שלום שמחון, עינת וילף ואורית נוקד]. ולשאלה שחיים ברעם הציג במלוא חריפותה: כיצד בוחרים הפרשנים המדיניים בתקשורת הישראלית את הרודנים המושחתים החביבים עליהם, ומדוע הם מעדיפים להשמיץ במלים חריפות דיקטטורים אחרים? האם פרשנינו יראו את הכתובת? ק.א. הסיק את המסקנה ש"תודעת האדם ואף זהותו הם דברים שניתנים למניפולציה". ומה תאמרו אתם, המגיבים מטעם הימין "דינו" ו"ברק"???

  13. דינו הגיב:

    למגיב "מה הוליד THE SIEGE המצור על רצועת עזה":
    האם אני צריך להבהיר שוב את מה שנטחן כאן עד דק?
    לא רק בתקשורת הישראלית בוחרים "רודנים מושחתים" ו"רודנים חביבים",
    זה קורה גם כאן בגדה השמאלית: מובארק הוא "רודן מושחת" אך לעומתו בשאר אסד הוא "רפורמטור דמוקרטי עשרות מונים מסדאם"… או משהו כזה.
    ראה בבקשה את התגובה של המגיב בשם התמוה "יחי האחד במאי – גם בקמישלי, בכורדיסטן הסורית"
    למאמר "ד"ר בשארה, כה מצער!" (התגובה מופיעה לקראת הסוף).

    אני לא ממציא את הגלגל כאן, ובטח שלא "קורא אנגלי":
    רוב בני-האדם מלבינים או משחירים את המציאות לפי השקפת עולמם. הבעיה עם הטענה שלך (ושל חיים ברעם ושל קוראי אנגלי )היא שגם אתם עושים זאת BIG TIME.
    מכונת הכביסה שלכם עובדת במרץ כדי להפוך רודנים איומים כמו אסד וקדאפי (וסדאם חוסיין לפניהם) לסוציאליסטים רפורמיסטים המותקפים על לא עוול בכפם, וזאת רק בגלל שהם חלק מהציר האנטי-אמריקאי. שלא לדבר על משטר האיימים באיראן, שלא מזמן אפילו פורסמה כאן כתבה מדוע עליו להחזיק בנשק גרעיני.
    אז בקשתי אליך – בדוק את עצמך ואת המכבסות הפועלות כאן לפני שאתה כותב קושיות למגיבים "דינו" ו"ברק" עם שלושה סמני שאלה בסופן.

    לעניין המצור על עזה: המצור כידוע הסתיים עם פתיחת מעבר רפיח ע"י המצרים.
    עכשיו יהיה לנו test case מצויין – החמאס ושאר הפלגים האלימים בעזה כבר לא יכולים להלין על כך שהמצור גורם למשבר הומניטרי ולכן הם איבדו את הקלף המוסרי שלהם.
    הבה נצפה יחדיו בפעולתם, שכן כל קסאם או רקטה שתתעופף לכיוון ישראל היא פעולת טרור אלימה חסרת כל בסיס והצדקה (לטעמי לא היתה הצדקה גם קודם לכן, אבל אולי בעיניך כן היתה).
    אני מחכה לשלל גינויים מצידך כאשר זה יקרה, ואם לא – יהיה מעניין לראות את המכבסה פועלת.

  14. חיים ברעם הגיב:

    דינו, מדוע אתם, אנשי המרכז הלאומני והימין, חשים כה נרדפים וחוששים מ"שלל גינויים"? תהיה רגוע, ותמשיך להביע את דעותיך הקונבנציונאלית בכל הנושאים. אתה מדבר כמו כולם, אז מדוע שנבזבז זמן על הוקעתך?

  15. ק.א. הגיב:

    פעם הלכתי לאיבוד במכבסה צבאית. בין ערימות דגמ"ח כובע כלב מתחבא.
    הבגדים עם החורים מושלכים והחורים עם הבגדים נאספים לגדודים.

  16. מרדכי הגיב:

    תגובוץ המגיבים חכמות יותר מהמאמר עצמו

הגיבו לדוד עציון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים