הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 במאי, 2011 26 תגובות

הטענה שהפגנות השִיבה הפלסטיניות והסוריות ברמת הגולן ובלבנון נועדו להסיח את הדעת מרצחנותו של נשיא סוריה באשר אסד, הוחזרה למגירות התועמלנים שלנו בתוך שעות מאז שנשלפה ביום ראשון השבוע. לא רק 14 ההרוגים ועשרות הפצועים או ההפתעה הטקטית יצרו כאן מצב חדש, אלא ההמחשה הבוטה של האמת הישנה שהחזקת השטחים היא לא רק בלתי מוסרית, אלא גם בלתי אפשרית לטווח ארוך. ישראל היא אולי מעצמה בינונית במושגים אזוריים, אבל היא תלויה בארצות הברית ואין לה די עוצמה מדינית, כלכלית ויוקרתית כדי לבצע מעשי עוול שיטתיים לאורך שנים רבות. מי שאינו מבין זאת, פוגע בחברה הישראלית ובסיכויי הישרדותה של המדינה. אבל מה יעלה בגורלם של אלה שמבינים זאת היטב כבר שנים רבות, אבל מעולם לא קיבלו הזדמנות לבצע את חזונם המדיני?

אנשי השמאל כאן משוּלים פחות או יותר לקבוצה לא גדולה של נוסעים על אוניית הפאר "טיטניק", במסעה מסאות'המפטון לניו-יורק בשנת 1912, זמן קצר לפני ההתנגשות הרת האסון בקרחון הגדול. רוב הנוסעים כועסים עלינו, כיוון שהבחנו בסכנת הקרחונים זמן רב לפני שהם, שלא לדבר על קברניטי האונייה, הבינו שנשקפת לנו סכנה גדולה. האזהרות הפריעו לחגיגות הנהנתניות, איש לא נתן את דעתו על רווחתם של אנשי הצוות שעבדו בתנאי עבדות בבטן האונייה, שלא לדבר על גורלם של נוסעי המחלקה השלישית, שהיו ברובם מהגרים חסרי פרוטה. אחרי שהנוסעים במחלקה הראשונה והשנייה נהגו בנו בסובלנות יחסית ביממה הראשונה בשל מוצאנו המעמדי והחברתי, שהיה זהה לזה שלהם, החל הכעס נגדנו לגאוֹת, עד שנאלצנו להדיר את רגלינו מחדרי האוכל המפוארים ומאולמי הנשפים עתירי הנברשות המבהיקות והנוצצות. גם כאשר ההתנגשות הפכה לבלתי נמנעת לא זכינו ליחס סלחני. בדיונים בינינו לבין עצמנו הגענו חיש מהר למסקנה, שאין טעם לחגוג את צדקתנו נוכח האסון המתקרב. אם נכריז "אמרנו לכם", זה לא ישנה את גורלה של האונייה, ולא ישפר במאומה גם את הצפוי לנו. מי הים יישארו קפואים והדגים יאכלו גם את בשרנו.

מהמשל הקטן הזה ניתן בקלות להבין שאנשי השמאל אינם שואבים נחת מהמשבר הקשה שאליו נקלעה ישראל מבחינה מדינית. הממסד פוצץ את כל תהליכי השלום בניגוד לדעתנו אבל אין לנו אשליות: אסון שיפקוד את "הרעים" יחול גם עלינו. גם אלו שיצליחו לחלץ את עצמם מהמלחמות, מההפצצות, מהמשבר הכלכלי, מההשלכות האישיות הנובעות מבידודה הבינלאומי של ישראל ואולי גם מאסון גרעיני שימיט אסון על כל תושבי האזור, לא ישבעו נחת.  השנאה לישראל תלבש צורה של איבה תהומית גם לישראלים באשר הם, בלי קשר לדעותיהם הפוליטיות. הנוטשים יחוו חיי פליטוּת, גם אם תנאי חייהם יהיו מעולים לעומת אלה של פליטי 1948-49. הם יצטרכו להתמודד עם אובדן קרובי משפחה וידידים, עם התמוטטות התרבות שהקמנו כאן, עם התעמעמות קסמה של השפה העברית כלשון ספרותית ועממית, חיה ותוססת.

כיוון שאיננו מאמינים בכוחן המאגי של תפילות לאלוהים, לא נותר לנו אלא להישאר על המשמרת גם נוכח האיבה המעצימה כלפינו, אנשי השמאל, בכל מקום בארצנו. אנחנו חייבים להזהיר את כל סובבינו, ולדאוג לא רק לאחינו לדעה אלא לכלל האזרחים, יהודים וערבים כאחד. חרף כל ההשמצות אנחנו חיים בתחושה שיש לנו אחריות כבדה לגורל כל החברה הישראלית. יש בתוכנו חילוקי דעות על מיקומה של האונייה, על טיבו ועוצמתו של הקרחון ועל הסיכוי שאולי נותר להטות את הטיטניק ממסלולה הטרגי. רבים מאיתנו מעלים סימני שאלה משמעותיים אודות הרלבנטיות של הוויכוחים הפנימיים ועל יכולתם להשפיע על כלל האזרחים. קל מאוד לשנות סגנון ולומר לכולם בדיוק את מה שהם רוצים לשמוע, אבל אז נמעל בשליחותנו ככותבים וכבני אדם. בצד שייכותנו לכלל וההכרה שגורלנו כרוך בגורל החברה הישראלית, עלינו להדגיש את המסר הייחודי שלנו. הקרחון מצפה לכולנו, גם אם נעצום עיניים וננסה להתעלם מעצם קיומו.

רבים במרכז הפוליטי מנסים למצוא לעצמם מפלט מההתנגשות בגוש הקרח בפוליטיקה של פעם. הופתעתי לקרוא השבוע מאמר ארוך של כותב שאני מעריך, התולה משום מה תקוות באהוד ברק הלאומן, שבכל ארבע שנים מרכך קצת את המסר  שלו כדי לעשות נפשות בקרב המעמד הבינוני. ברק הגאון, שמערכת הביטחון שלו כַּשלה השבוע שוב, מדבר על "ויתורים", כאילו היה האנטי-תזה לליכוד ולמפלגות הימין האחרות, אבל ממשיך לדבר על גושי התיישבות ועל כוונות סיפוחיסטיות אחרות. מאז החל בקריירה הפוליטית שלו הרס ברק כל חלקה טובה. כל מי שעבד איתו, סולד ממנו. ועתה הוא עומד בראש "עצמאות", סיעה קיקיונית, הבנויה כולה מחסידים שוטים או אינטרסנטים שלו. אם יעבור את אחוז החסימה הרי שאולי נראה גם את אורית נוקד ממשיכה לשבת בכנסת. אז מה בכך? גם לאותו כותב (שעדיין דבק בברק) אין תשובה.

אפילו השר לשעבר בממשלת נתניהו-ליברמן יצחק בוז'י הרצוג, מאשים את בנימין נתניהו במצב המדיני שאליו "נקלענו". זהו גילוי קיצוני של היעדר יושר אינטלקטואלי. הרצוג ייצג במשך שנים את הקו הנִצי בתנועת העבודה ולכן הוא חייב להשיב על שאלה פשוטה אחת: "האם אתה מוכן למאבק עד חורמה נגד המתנחלים ובני בריתם בתוך הקו הירוק, כדי שמדיניות החוץ של ישראל תהיה לבסיס אֵיתן למשא ומתן עם מדינות ערב ועם הפלסטינים, המקובל על ידידותיה של ישראל ברחבי העולם?" זוהי השאלה החשובה היחידה.

מי שאינו מוכן למאבק פנימי עם מאות יגאל עמירים על כל המשתמע מכך, מוטב לו ללכת עם הזרם המוביל אותנו למסלול התנגשות, שיהיו בו, באורח יחסי, פחות ניצוֹלים מאשר בטיטניק. מחיר השלום הוא כבד; מחיר המשך המלחמות והמשחק המסוכן בהרתעה גרעינית כבד הרבה יותר. כדי לסלק את הימין המטורף ואת משרתיו ולהרחיק אותם מהגה הטיטניק, יש לנהל קרב איתנים בתוך האונייה. אחרת ניאלץ להתמודד עם הפתעות, שהן בעצם התגלמותו של הצפוי. אם המאבק הפנימי לא ייערך בזמן אמת, לא ניוושע מספרי זיכרונות של עסקנים ש"תמיד ידעו את האמת לאשוּרה".

עלינו לדאוג לחיזוק השורות בתוך השמאל. לא נוכל להרשות עצמנו פילוגים נוספים. ההכרעה הרעיונית על כינונה של מדינה אחת לעומת שתי מדינות בגבולות יוני 1967, חייבת להידחות למועד מאוחר יותר. בינתיים יש להילחם נגד יצירת העובדות בשטח, נגד אפרטהייד ונגד הדיכוי.

* התפרסם ב"כל העיר".

תגובות
נושאים: מאמרים

26 תגובות

  1. אורן הגיב:

    מאמר יפה וחשוב. יישר כוח!

  2. עמיחי הגיב:

    שנית טיאניק לא תטבע אבל אנחנו הולכים לכיוון מצדה

  3. comrade cirrus הגיב:

    משל הטיטאניק המניח שאפשר לעצור את הספינה או פשוט לשנות כיוון חוטא למציאות, שאותה יש לדעתי לתאר במונחים של סופת שמש עצומה המאיימת לשרוף ולהחריב את החיים על פני כדור הארץ. לא ניתן למנוע סופות שמש וגורלו של כדור הארץ נחרץ. רוב רובם של האזרחים מתמודדים עם האסון הקרב בתפילות למיני אלוהיות ועסוקים בריטואלים מטופשים ואחרים מנסחים דפי עמדה וטוענים שקרם הגנה בעל מקדם גבוה יפתור את כל הבעיה. יש רק מיעוט קטן שהפנים והבין – כדור הארץ אבוד והיחידים שישרדו את הקטסטרופה אלו המקקים. הפתרון הוא פשוט למצוא כוכב חדש שבו אפשר יהיה לחיות ולשגשג.
    היופי במציאות מול המשל הוא בכך שבמציאות יש לנו לא רק כוכב אחד לעבור אליו, אלא כמה וכמה כוכבים ואין שום צורך בספינת חלל משוכללת אלא במטוס נוסעים במצב טוב. את הבעיה היהודית במזה"ת לא ניתן לפתור באמצעות הסכמים שנחתמו על קרח והצהרות סתמיות שאף אחד לא מתכוון אליהן וגם אף אחד לא מאמין להן, למעט מספר מצומצם של סהרוריים מצד אחד ותומכי סטאלין מצד שני, כל אחד וסיבותיו עימו. הסכסוך היהודי הערבי עבר את נקודת האל-חזור שלו ועוצמת השנאה והאנטישמיות היא ברמה שזהה לזו של גרמניה בשנת 33. הישות הציונית הקולוניאליסטית הייתה בעבר ותהיה גם בהווה קוץ ופצע מוגלתי בבשר האומה הערבית שבחודשים האחרונים נאבקת למען חופש ודמוקרטיה בו בזמן שישראל הופכת לדיקטטורת אפרהטייד חשוכה. ברור לכל אדם בר דעת שוויתור על שטחים ומימוש זכות השיבה יביא בסופו של דבר לשואה שנייה ובניגוד למדינות אירופה שחשו חרטה וצער על המעשה, במקרה של ידידינו הערבים סביר להניח שהם לא יהרהרו על כך יותר מיום יומיים.
    הפתרון היחיד לבעיה היהודית הוא מימוש של זכות העזיבה, במקביל לזכות השיבה. כל אזרח ישראל ממוצא יהודי יוכל יהיה לעזוב את ישראל לכל מדינה אחרת בעולם לפי בחירתו, תוך קבלת סיוע ממולדתו החדשה. לדעתי לפחות 4 מיליון אזרחים ישמחו להצעה.
    ההסכם שיחתם בחסות האו"ם יאפשר ליהודים להמשיך ולהחזיק בת"א ובמערב ירושלים כולל הרובע היהודי והכותל, וכערבות למימוש ההסכם ישמר הנשק הגרעיני של מדינת ישראל בבונקרים בקריה, יחד עם צוללות גרעיניות חמושות בטילי שיוט מתקדמים למקרה ויהיה צורך גם במכה שנייה.
    זה פתרון פשוט ומעשי, שהעלות שלו איננה כבדה אבל ההשפעה שלו על העולם תהיה מכריעה. למעשה מדובר במימוש חזון אחרית הימים וביסוס מעמדה של היהדות כאור לגויים.

  4. ק.א. הגיב:

    נדרשת התעכבות מה על אותה תחושת השקיעה המורגשת ע"י רבים.
    נשאלת נשאלה מהו בדיוק הדבר ששוקע? מה טיבה של אותה הטיטניק?
    תחושת שקיעה זו אינה ייחודית כיום למדינה ספציפית. מה ששוקע הוא הסביבה האנושית.
    סביבה זו כוללת את כל הדברים שגורמים לנו לחוש כבני אדם ולא כרובוטים חסרי תוכן.
    הרצף הטריטוריאלי והמרחב האנושי מצטמצם, הוא נגוע בהתנחלויות זרות.
    האדם מגודר בגדר גבוהה ומורעב מאנושיות.
    תפקיד הפוליטיקאי להשליך לאדם מנת מזון טלויזיוני ירוד דרך פתח בגדר.
    זכות השיבה הביתה אל האנושיות נאסרה עלינו.
    מעל מרחפים רובוטים מצויידים במצלמות ובנשק קטלני.
    ואילו בין הגדרות מסתובבים רובוטים עם סנדלים וציצית.

  5. דמוקראט בריבוע הגיב:

    מאמר דראמטי כזה לא ראיתי שנים באתר. נשאלת השאלה לנוכח תהומות היאוש שאנו שוקעים אליהם האם הדרכונים האירופאיים שברשותי וברשות בנותיי יספיקו כדי לחלץ אותנו בזמן המשול בעיניי ל1938.

    • smbd הגיב:

      אירופה-כמשאת נפש- הינה אשליית הנואשים: היבשת הולכת ושוקעת בלחץ נדידת עמים גדולה
      וקטסטרופלית המבקשים ליהנות מפרי השגי העמים האירופאים והרווחה שהגיעו אליהם בעמל
      ומאמצים משך דורות.
      אירופה עוד מעט לא תהייה לא יהיה לאן לברוח.

      • דורון הגיב:

        אתה רציני? עמל ומאמצים במשך דורות?
        אני מניח שמספר מילים נשמטו לך אז הרשה לי לתקן:
        "עמל ומאמצים בעושק העולם השלישי במשך דורות".
        או, עכשיו זה יותר טוב.

  6. גילה הגיב:

    בלב דואב אני מסכימה עם כל מילה ועם הדימוי של הטיטניק.

    הפחד גורם (למרבה האירוניה) לאנשים לצעוד דווקא בעקבות העיוור המוביל אל "פי הפחת" בעוד

    שהם בטוחים כי מובילים אותם למקום בטוח והאשליה שאנו מוגנים יותר כשאנו אוחזים בשטח

    גדול יותר היא כה טרגית והרת אסון. הסיכוי שעם ישראל יתפכח מחזון הגדלות כה אפסי

    עד שנותר רק לקוות שהתערבות חיצונית תגרום לשינוי המיוחל

  7. טובה שיבר הגיב:

    החזון האפוקליפטי אותו מעלה מחבר המאמר מעלה מספר תהיות שקשה מאד ליישב אותן .

    ברעם מתאר מציאות שבה, במלחמה עתידית -שלשיטתו נובל אליה כתוצאה מסירובנו לצאת מן השטחים – יפלו חללים רבים מקרב האוכלוסיה האזרחית והוא אף קובע כי אסון הטיטניק יהיה כאין וכאפס לעומת האסון הצפוי ליהודים החיים בציון.

    נשאלת השאלה אם ברעם סבור כי הסובבים אותנו לא יהססו לפגוע באוכלוסיה אזרחית -שלשיטתו מהווה פשע מלחמה חמור – מדוע לאורך כל המאמר אינו פונה בקריאה לפלסטינים, לסורים, לחיזבאללה ולחמאס ומזהיר אותם מפני התוצאות החמורות הצפויות להם מן הקהילה הבינלאומית כפי שהוא מזהיר ללא הרף במאמריו את קציני צה"ל בשל הפגיעה באוכלוסיה אזרחית פלסטינית.

    העובדה שברעם אינו רואה לנכון לפנות ל"שכנים" לבל יעיזו לבצא פשעי מלחמה מעידה על תהליך מדאיג מאד שעוברים אנשי השמאל העיקבי בשנים האחרונות.

    במקום אחר במאמר מעלה ברעם חזון אפוקליפטי נוסף המוגדר על ידו כ"אסון גרעיני" מושג שאינו ברור כלל.

    אם הכוונה לכך שאירן תשגר פצצה אטומית לעבר ישראל הרי שכל אלה שמזהירים מפני אפשרות כזו ימצאו צודקים ואילו אלה שטענו כל העת כי אפשרות של הפעלת נשק גרעיני אינה עומדת כלל על הפרק
    והיא "פרובוקציה" שנועדה להצדיק תוקפנות ישראלית כלפי אירן יצטרכו לאכול את הכובע (אם ישרדו את הפצצה כמובן…)

  8. דוד הגיב:

    לא יאמן. בטעות נכנסתי לאתר הזה וכשראיתי את הפמפלטים הפומפוזיים שלכם הייתי בטוח בהתחלה שהגעתי לאיזה פורום של איזה קן של תנועת נוער כלשהי. ואז קראתי את הדבר הזה…:) תגידו לי אתם רציניים?! חשבתי שכבר בשנות ה 20 של המאה הקודמת הקומוניזם וכל ה "הו! הו! הו! עולם ישן עד היסוד נחריבה!!!" עבר מן העולם…

    • כן דוד, זה ככה תמיד הגיב:

      ואחרי זה הכותבים עוד מבקרים את הימין על מדיניות ההפחדה שלו.

  9. משה הגיב:

    באמת, אמור לי בצורה רצינית – מהו הפיתרון מבחינתך? אני שומע ממך תמיד מה לא,אז בוא תאמר לי – מה כן? מה ייתן את הפיתרון האמיתי לחיים הרמוניים במציאות אידיאלית של שלום? נניח והחזרנו את רמת הגולן לסורים, יצרנו הסכם שלום עם הפלסטינאים, מזרח ירושלים בשליטתם, אפילו המקומות הקדושים נמצאים תחת שילטון בינלאומי המגשר בין הצדדים, והכל יופי טופי. מה קורה ביום למחרת התאבדות של שאהיד חמאסי, שהחליט שהוא רוצה (כפי שהכריז והודיע לנו מראש) את עכו, תל אביב, חיפה ובאר שבע, וירושלים המערבית גם? מה תעשה אז? לא נותרו לך מרווחי ביטחון, פיזית, לטעות, כפי שיש לך כיום. דעת הקהל, אני בטוח, תהיה מאוד חיובית כלפינו, כשוחרי שלום, אבל מה תעשה? איך תלחם במדינה ריבונית ללא צבא שתטען כלפי אותם חמושים שאין באפשרותה להילחם בהם, כי, ובכן, הם חמושים ולה אין צבא או משטרה חזקה דיה.

    תטען שהמוקוואמה התחילה עם הכיבוש? אני חושב שאתה חכם מכך, הטבח בכפר עציון והפרעות ביהודי פלסטין שלפני 1948 לא נבעו מכיבוש יהודי כלשהו. מהי תעודת הביטוח שלך ליום שאחרי תקומת התנהגות שכזו, כשאתה מניח את הנשק ומכריז על רצונך באמון מלא באומות ערב הסובבות אותך?

    אתה מבין, מר ברעם, התיאוריות האידיאליסטיות שלך היו יכולות להיות נפלאות, אם היו נראות ככאלו האפשריות במבחן המציאות. הייתי שמח לשמוע לכך תגובה רצינית, כי תגובתי נכתבת ברצינות מוחלטת וללא מטרת התרסה כלשהי.

  10. ק.א. הגיב:

    כיבוש 101.

    (באנגלית: Occupation 101) הוא סרט תיעודי משנת 2006 המסקר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בבימויים של סופיאן ועבדאללה עומייש. הסרט, הדן במידה משתנה באירועים הנעים מעליית הציונות לאינתיפאדת אלאקצא ולתוכנית ההתנתקות, ופורש את טיעונו דרך עשרות ראיונות עם אישיויות פוליטיות הנודעות בביקורתן על ישראל ובתמיכתן בתביעות הפלסטיניות. עיקר הסרט נסוב סביב שאלת יחסי ישראל-ארצות הברית, בעוד שהסרט עצמו מכנה את עצמו "קול הרוב הדומם" ו-"פרויקט החינוך מחדש של אמריקה".

    http://www.archive.org/details/Occupation101_726

  11. גולי הגיב:

    "אבל מעולם לא קיבלו הזדמנות לבצע את חזונם המדיני?" (המשפט הכי חשוב במאמרך)
    חיים. אתה צודק שהשמאל לא קיבל הזדמנות לבצע את חזונו.

    אך אנו צריכים לקחת אחריות מלאה על כך.. זה לא סתם שהארץ נשטפה בימין (שיש האומרים פאשיסטי)
    השמאל פשוט לא לקח מנהיגות ואחריות על כך.
    אז אני יודע.. תגיד שברק הרס את השמאל ואת הברית עם האזרחים הערבים.
    ברק היה באמת סוס טרויאני בשמאל הישראלי. אך זה כל הסיפור.
    גם לחד"ש, מרצ, בלד, רעם-תעל יש אחריות מלאה לכך שהגה הסיפון אינו בידיים שלנו.
    (הייתי כותב עבודה, אך אני לא בטוח שהם שמאל- לצערי)

    ודבר אחרון, אני מסכים איתך בהחלט שיש לחזק את שורות השמאל. והזמן הוא זמן איחוד(!)
    של כל כוחות השלום היהודים והערבים. זהו הזמן להקים מפלגה סוציאליסטית דמוקרטית
    גדולה ואיתנה. (שאתה יודע מה.. תשאף להיות מפלגת שלטון!!!)

    • דוד הגיב:

      השמאל קיבל את ההזדמנות להביע את יכולותיו השילטוניות בהסכם אוסלו, אותו הסכם שהביא לאסקלציה של הלוחמה מלוחמת אבנים ללוחמה מזוינת. אנשים פשוט מפחדים לתת שוב את ההזדמנות למי שעשה את זה. מפחדים להגיע שוב לאותו המצב.

  12. גילה הגיב:

    מי שמבצע (משנות החמישים) פשעי מלחמה דבר יום ביומו הוא צ.ה.ל. והעדויות על כך הולכות ומתרבות.
    צריך יושרה ואומץ כדי להכיר בכך שילדך האהוב עשה מעשה רע שאי אפשר להצדיקו רק
    בגלל שזהו ילדך !! כל עוד נתכחש למציאות ונמשיך במנטרה החבוטה – הם התחילו……..
    נשאר דורכים במקום (יותר נכון – מבוססים בביצה).
    צדק חד צדדי איננו צדק !!!

  13. לק"א..מהאמת היחסית.. הגיב:

    רגע מכונן היסטורי התרחש בנפשי-אני מסכים עם כל מילה שכתבת!!!
    כל תגובה שלך הייתה בעיני היסטרית,הזויה,מנותקת,צבועה,פחדנית.
    והינה קרה הדבר.
    אחלה תגובה (את המשפט האחרון הייתי מוריד ,כנראה לא יכולת להתאפק)

  14. דינו הגיב:

    לא ברור הקשר בין תחילת המאמר לנושאו המרכזי, מה גם שהדברים הנאמרים בפסקה הראשונה אינם נכונים בעליל.
    הפגנות השִיבה הסוריות ברמת הגולן אכן נועדו להסיח את הדעת מרצחנותו של נשיא סוריה בשאר אסד, ומספר ההרוגים בהן לא מוכיח דבר. אולי להיפך, הצבא הסורי התעלם במפגיע ו"במפתיע" מתנועת האנשים לכיוון הגבול, לעומת הצבא הלבנוני שפעל לעצירתם כפי שאמור צבא לעשות במדינה ריבונית. ל
    א ברור גם מהו "המצב החדש" שנוצר, לפי חיים ברעם, עקב הארועים בצפון.
    אבל אין פלא – לא פעם נוטים אנשי שמאל עקבי לראות צל הרים כהרים ולהכריז ששום דבר כבר לא יהיה כפי שהיה, ורק אחרי שהכל נשכח רואים שאין חדש תחת השמש.

  15. בטטה הגיב:

    לכל אלו שהתלהבו בהתחלה מאובמה כדאי שירגעו

    אובמה פוחד פחד מוות מאייפק ומהרפובליקנים לכן נשא נאום חנופה מתרפס ולקקני.

    בשיטת הבחירות האמריקנית ,שבה צריך להירשם לפנקס הבוחרים, יש יתרון עצום לקבוצה מאורגנת ממוקדת מטרה ושיש לה גם ממון רב . מכאן כוחו העצום של אייפק והתנגדותו לשינוי השיטה.

    לכן לדעתי יאלצו הפלסטינים לפנות לאום, יקבלו הכרה עולמית גורפת וכשיגיעו למועצת הבטחון ליישום מבצעי רק אז יגיע רגע האמת של אובמה לבחור בין הדור הבא לג'וב הבא.

    בהזדמנות זו ברצוני להביע בפני אורי אבנרי את תנחומי על מות רעייתו רחל זצ"ל ומקווה שמערכת הגדה השמאלית תמצא את הדרך להוקיר אשה יקרה ומיוחדת זו.

  16. אלי/ לא תחזיקו את ההגה הגיב:

    כל עוד לא תכירו בעובדה שהפלסטינים לא מקבלים את הלגיטימיות של העם היהודי ומדינתו ישראל.
    אני בעד שתי מדינות לשני עמים.. אך כאשר הפלסטינים טוענים את טענת השיבה ואזרחי ישראל הערבים מפרסמים מסמכי "חזון" בה הם מציגים אותי ככובש מנוול והם צדיקים גמורים שלא חטאו ולא טעו, אני נרתע לאחור ואומר לעצמי הם אינם רוצים שלום. הם רוצים לגמד את מדינתי..עד שיוכלו "לסלק את תוצאות התקופנות האימפריאליסטית קולוניאליסטיחת" אלו הם דברי החמאס שלכל הדעות מייצג פלח ניכר אם לא את רוב הפלסטינאים.
    עראפת לא היה טוב יותר. דבריו מעל הסכם חודייבה, זמן קצר לאחר חתימת הסכמי אוסלו זכורים היטב

    כדי שהשמאל הצודק בדרכו החברתית יוכל להשפיע גם על המהלכים המדיניים ולהתרומם מעל שברירי האחוזים אותם הוא מקבל בבחירות עליו להתחבר אל הדרישות הלגיטימיות של עמו העם היהודי !

    לערבים..גם בחד"ש יש אג'נגה אחרת לגמרי, אגנדה לאומנית, לעומתית ומתריסה

  17. אוסי הגיב:

    לדעתי כבר אין סיכוי. לדעתי האוניה הזאת תלך ואנחנו נהיה פליטים. המאמר מאיר עיניים אולם די להביט במצב החברתי כדי להבין שאנחנו מפוררים מדי כחברה כדי להציל אותה. ישראל שבה יש ילדים רעבים והשכבות המבוססות יכולות לחיות עם זה, זה שם של יחידה מדינית זמנית, והיא כבר לא ישראל אלא בשם בלבד עם מעט שרידים מנופיי ילדות שלנו. יש בתפוזרת אנשים טובים שמתגעגעים למשהו שהיה בנו, מקום שאם בן אדם נופל ברחוב ירוצו מיד לקראתו. המצב הגיאופוליטי הנתון באיזור לא מאפשר מתחילה להיות פה ללא איזה שהוא יתרון מוסרי. אני שומעת הערב על משפחה עם שהושלכה לרחוב.
    בניגוד למלל שמושמע לטובת בעלי ההון והמשקיעים לשם קיום הספינה כולה אני דווקא סבורה שללא המחלקה השלישית אין קיום למחלקה הראשונה. הם קומץ נהנתנים שאכן ימצאו מפלט לא נוח בארצות כאלו ואחרות.
    אם אני טועה ויקום שמאל עם מנהיגות ולא רק עם צלופן תדמיתי שזה יפה להיות שמאל ממש כפי שזה יפה להיות ירוק, הוא יוכל להנהיג אולי מדיניות של שינוי כיוון של הרגע האחרון אבל הססמורגף שלי חש שזה כבר לא ריאלי.
    אם אני טועה ויש עוד אפשרות לעשות משהו הייתי רוצה לדעת ישירות מה עלי לעשות.
    בינתיים אני מנסה לתקשר עם ישראלים לשעבר שלא רוצים להסכים שיהיה פה בן אדם אחד רעב. אני רואה את עצמי זה כמה חודשים כמי שהחזיר את הדרכון של משהות שאינה קיימת, חי במקום הגיאוגרפי שבו הוא נולד, מתקשר מעט עם אנשים אחרים כפרטים ולא מתכוונת לעבור לפריז או לניו-יורק אלא ללכת להזדקן ברמלה בתוך החברה המקומית שתשאר שם. הם יכלו לספוג כיבוש כל השנים יגיע הרגע שהיהודים יצאו לגלות ואני אשאר פה כפליטה תרבותית על האדמה של שני העמים שהיו תמיד בני ארצי. לא פוחדת להיות במחלקה שלישית "אצלם", זה שייך להם בדיוק אותו דבר כמו "אצלנו". לא "יהיה לי" פיליפיני מסכן שאמא עוד שולחת לכאן, המחשבה האופטימית היחידה שיש לי. אני קוראת את אלבר קאמי ונדמה לי שאני קוראת עיתון אקטואלי.
    האם אני טועה? האהם אני יכולה לעשות משהו להחזיר שפיות למי שמסכים שיהיו רעבים במשפחתו?הייתי רוצה תשובה של בן-אדם חכם ממני.
    לחיות בפייסבוק זה הגיוני בדיוק כמו להבין שישראל כפי שאני מבינה אותה כבר לא קיימת ולכן החזרתי את הדרכון בלית ברירה ונשארתי באוויר. ככה אני מבינה את זה.
    בצער ובתדהמה, אוסי.

  18. רמי הגיב:

    כל התגובות למאמר מצביעות על דכאון עמוק. גם אני מדוכא. הימין מוליך לאבדון. הימין (היום ביבי אתמול שרון מחר בוגי מה זה משנה) יסכל כל מו"מ ומדינה פלסטינית קום לא תקום בהסכמה. מאידך הימין ימנע בכל מחיר אזרוח מיליוני פלסטינים (אפילו מאות אלפי ערביי ירושלים הם חסרי אזרחות) ומדינת אפרטהייד תהיה לעובדה נחרצת וגלויה. יווצר תהליך של הכבדה שבהכרח יוביל לעימות כללי שלעומתו האינטיפדה (השניה) היתה משחק ילדים. במילים אחרות, ביבי ובוגי וחבריהם זוממים טרנספר תוך כדי עימות אלים וסערת מלחמה. מילה אחרת – נכבה 2. אבל יש הבדל בין העולם הערבי וערביי פלסטין של 47, 48 ובין המצב היום. כוחם גדול והוא הולך ומתעצם לנגד עינינו. הריסת הגדרות ביום הנכבה זה קדימון בלבד. להבא התופעה תגבר וצה"ל ירה ויהרוג. הכל יצולם וגלי אדם יחליפו את מאות ההרוגים. לאחר קטל איום יכתיבו לנו תנאי כניעה. נמצא, הטרנספר היזום (הוא כבר במגירות, אל תשלו את עצמכם) יחזור אלינו כבומרנג וזה יהיה קץ המדינה וההיסטוריה היהודית החדשה. גם בר כוכבא היה חכם גדול מסוגו של ביבי וגם לו היו רבנים ענקיים כמו ליאור (עקיבא) וסוף הסיפור ידוע ומתועד.

    • ק.א. הגיב:

      רמי, בעיון מקרי באחד מגליונות מצפן נתקלתי בדברים שמסר ישעיהו ליבוביץ ל"עולם הזה" ב 82' לאחר הטבח במחנות הפליטים סברה ושאתילה. הדברים שאמר אינם שערוריתיים יותר מדברים אחרים שאמר אך הניסוח שלהם, כפי שפורסם, הוא קשה ביותר:

      "מה שקרה בלבנון, הטבח הנורא במחנות הפליטים, הוא צעד נוסף לקראת התאבדותה של מדינת ישראל.
      לאנושות לא תהיה ברירה אלא להשמיד את מדינת ישראל".

      לצערינו ולתדהמתינו עם חלוף השנים תובנה היסטורית זו, שבוטאה לפני 29 שנה, נראית פחות ופחות משוגעת ויותר ויותר מציאותית.

  19. עידו לם הגיב:

    ל ק.א: אתה טועה גם במרחק של 29 שנים זה עדיין נשמע מטורלל למדי האמירה של ליבוביץ.

    • ק.א. הגיב:

      זה כנראה נכון שאמיתות נולדות על פי רוב כטירלול מטורלל.
      כוונתו היתה, לדעתי, שהמגמה בה ישראל צועדת מובילה לאסון ושאין בנמצא מקור של כוח פנימי – מתוך המדינה – שיכול להביא לחשבון נפש ושינוי של ממש בכיוון.

הגיבו לאוסי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים