הממשל הקומוניסטי הוותיק ביותר בהודו, שנבחר באופן דמוקרטי הפסיד באחרונה בבחירות במדינות מערב בנגל וקרלה שבדרום. מערב בנגל, שבירתה היא קולקאטה (כלכתה), הייתה תחת שלטון קומוניסטי במשך 34 שנים.
המפלגה הקומוניסטית של הודו אשר שולטת במערב בנגל ברציפות מאז שנת 1977 ספגה תבוסה מוחצת בבחירות מצד המפלגה הפופוליסטית טרינמול קונגרס, אשר זכתה ב-215 מושבים מתוך 294 מושבי בית הנבחרים של מערב בנגל. השמאל זכה ב-62 מושבים בלבד. אוכלוסייתה של מערב בנגל, המדינה הגדולה ביותר בהודו שבה שלטה המפלגה הקומוניסטית, מונה 90 מיליון בני אדם. יצויין, שהמפלגה הזוכה תקפה רבות את הקומוניסטים בגלל "כניעתם לבעלי ההון ולבעלי האדמות הגדולים".
במהלך שנות השלטון הקומוניסטי הארוכות בוצעה רפורמה באדמות החקלאיות במדינה וצומצם בה היקף העוני הקיצוני. עתה, הקומוניסטים שולטים רק במדינת טריפורה שבצפון, בה מתגוררים 3.5 מיליון אזרחים. כתבת העיתון הצרפתי ל'אומניטה שוחחה עם רפאל גוטמן, חוקר באוניברסיטת פאריס ומחבר ספר, שיצא לאחרונה, על הדילמות של הקומוניזם ההודי.
ש: מהן הסיבות למפלת הקומוניסטים בבנגל?
ת: שבתי לצרפת לאחר הבחירות שנערכו בשבוע שעבר והרושם שלי הוא שמדובר במפלה פוליטית קשה. מאז 1977 חזית השמאל ובמרכזה הקומוניסטים זכתה וברוב גדול בכל הבחירות. למפלה האלקטורלית יש מספר סיבות. השהייה הכל-כך ארוכה בשלטון גרמה לרפיון מחשבתי וארגוני. שנית, מדובר יותר מהצבעת מחאה נגד השלטון מאשר בתמיכה במפלגה הפופוליסטית טרינמול בהנהגת ממאטה בנרג'י; ושלישית, ראשי המחוז הקומוניסטים ניסו להעתיק את המדיניות הכלכלית של סין, אבל בסביבה פוליטית, חברתית וכלכלית שונה לחלוטין – וכשלו. הם רצו לפתוח את המחוז למשקיעים הפרטיים, מקומיים וזרים והדבר גרם לתסיסה חברתית גדולה. וזאת, משום שעל מנת להגשים את היעד, יש צורך בהקמת מפעלים וכדי להקים מפעלים נחוצות אדמות. האיכרים, שקיבלו את אדמותיהם במסגרת הרפורמה האגררית שהקומוניסטים הנהיגו, סרבו להפוך קרבנות להפקעת אדמותיהם לטובת בעלי ההון. כדוגמת מפעל ענק שקונצרן טאטא עמד להקים כדי לייצר את המכונית הזולה בעולם: ה"נאנו". הפגנות ומרד האיכרים סיכלו את הקמת המפעל, שלבסוף הוקם במקום אחר. אבל אותם איכרים שמרדו הם-הם הבסיס החברתי של המפלגה הקומוניסטית. המפעל לא הוקם אבל המרירות לא התפוגגה. לבסוף יש לציין סיבה כלל-הודית: תחת הנהגת מפלגת הקונגרס החברה ההודית נכנסה לעידן הצרכנות. שכבות הערים המבוססות נכנסו לסחרור צרכני המותיר מאחוריו עשרות מיליוני איכרים עניים מאוד. הפער שנפער בין הערים לכפר הוא היום בולט מתמיד והקיטוב החברתי רק מתגבר. הקומוניסטים לא הבינו שינויים אלה, כולל תהליכי העיור ועליית התודעה של הכתות והופעתן של מפלגות חדשות העושות שימוש פוליטי בכתות, בהנהגה על אינטרסים של כת מסויימת ולאו דווקא של מעמד מסויים.
ש: זהו תהליך שבוודאי לא התחיל לקראת הבחירות האחרונות…
ת: מובן שלא. הנסיגות הראשונות של שתי המפלגות הקומוניסטיות הגדולות, שיש להן תפקיד מרכזי בחיים הפוליטיים בהודו, נרשמו עם הופעת מפלגות הכתות, בייחוד של כת הדאליט, הנמוכה ביותר. רוב האיכרים העניים והפועלים שייכים לכת הזאת. המפלגות הקומוניסטיות הגדולות, בניגוד למפלגות החדשות ולגרילה המאואיסטית, לא נתנו את דעתן לשינוי תודעתי ופוליטי זה. וכאשר הבינו זאת, ניסו לקדם מנהיגים מבני הקהילה הדאליט, אבל זה היה מאוחר מדי.
ש: הגברת ברנג'י מציגה את עצמה כמנהיגת המנושלים. מה יהיה עתידה הפוליטי?
ת: ממאטה בנג'רי מייצגת צורה מאוד נפוצה של אופורטוניזם פוליטי. לכאורה היא פרשה ממפלגת הקונגרס שבשלטון ב"גלל הבדלים רעיוניים עקרוניים". אבל בבחירות האחרונות היא כרתה ברית עם מפלגת הקונגרס כדי להפיל את חזית השמאל. אין לה מצע של ממש וכל הקמפיין שלה התבסס על המערכה נגד הקומוניסטים. בהפגנות האיכרים הגדולות נגד הקמת מפעלי הרכב, היא לא היססה להשתתף בעצרות שבהנהגת המאואיסטים. על פי ההדלפות ב"ווקיליקס" שפורסמו בעיתונות ההודית, השגרירות האמריקאית ראתה בעין יפה את התחזקות כוחה הפוליטי. לדעתי, היא לא יכולה לפגוע ברפורמה האגררית. אבל היא תנסה לקדם מדיניות ידידותית כלפי ההון הזר והמקומי. בדיוק כפי שרצתה חזית השמאל, אבל הפעם מתוך השקפה ניאו-ליברלית. מה שמבטיח תסיסה חברתית ופוליטית בקרוב מאוד.
ש: ומה קרה בקרלה?
ת: הסביבה הפוליטית שבמדינת קרלה שבדרום היא שונה לחלוטין. אין זו הפעם הראשונה שהקומוניסטים מפסידים את הבחירות בקרלה. אבל הפעם מדובר על הפסד "בנקודות". הקומוניסטים זכו ל-68 מושבים בפרלמנט ואילו הרוב של מפלגת הקונגרס השיג רק 72. כך שייתכן שבבחירות הקרובות נהיה עדים למהפך נוסף ולשובם של הקומוניסטים לשלטון; ויש מי שחוזים שיהיה זה מוקדם יותר עם "עריקתם" של כמה מחברי הפרלמנט החברים במפלגת הקונגרס. אבל המפלה הכפולה, הקשה בבנגל, והפחות כואבת בקרלה, מהווה תמרור אזהרה עבור המפלגות הקומוניסטיות. יחד עם זאת, למפלגות הללו יש מנגנונים, ארגוניים וקאדר פעילים חזקים למדי הנוכחים בכל מקום. רעיונות המרקסיזם חזקים במיוחד בהודו, ובקרב אנשי הרוח הזרם המרקסיסטי הוא איתן. כך ששילוב זה, יחד עם הפקת הלקחים, יכול להוביל לשינוי המצע והעשיה של הקומוניסטים. אין לשכוח שקיים גורם קומוניסטי נוסף: הגרילה המאואיסטית הצוברת תנופה והשפעה, חרף העובדה שהיא אינה משתתפת בבחירות. היא שולטת בכוח הזרוע באזורים נרחבים ויש לה תומכים רבים ברחבי המדינה.
קראתי בין השורות על "תמרור אזהרה עבור המפלגות הקומוניסטיות"… "הפקת לקחים, יכול להוביל לשינוי המצע והעשיה של הקומוניסטים." בישראל הכשלון לא יבוא כי "ראשי המחוז הקומוניסטים ניסו להעתיק את המדיניות הכלכלית של סין"… וגם לא בגלל כניעת מק"י או חד"ש לבעלי ההון ולבעלי האדמות הגדולים". הסיבה כאן הרבה יותר פרוזאית — איטיות התגובה של המנגנון והסגנון המיושן שלו. מי שרואה באיזה איטיות מתפרסמות למשל התגובות כאן באתר יבין במה מדובר. מי שלא משקיע בשיפורים ומביא מאמרים מקוריים וחדשים כל יום, כאילו סגר את האתר. חבל.
מדוע זה מפתיע?מדוע מקווים בקרלה, לשוב לשלטון? הרי כל שקורה בסביבתנו המידית,מלמד, ש"וותיקים", שאינם משתנים ואינם מסתלקים, הופכים לבלתי רלבנטיים. זה בעולם דינמי, אנרגטי, המשתנה ללא הרף.
34 שנות שלטון, הן שנות שלטון לאורך חייהם של דור ומחציתו. בתקופה בה חייהן של תרבויות מתקצרים והולכים. קלאסיקה הופכת להיות כזו תוך אפס זמן. רק העתקים ושכפולים שומרים על רוחות נוסטלגיות.הכל חדש, אחר, דינמי. אדם ,בן 34 שאינו משתנה הופך אנכרוניסטי. כך גם משטרים, מפלגות, תרבויות שלטון.
שאלת אקטואליה…האם הגדה השמאלית משתנה. זו שבפריס אינה משתנה, ובזה יופיה ואלה ערכיה. אבל היא מוזיאון פתוח. הסורבון שבליבה, משתנה ,כל העת ולכן שניהם ממשיכים להיות רלבנטיים.
האם הגדה השמאלית של תל אביב, תהפוך מוזיאון או שתמשיך להשתנות ולהיות רלבנטית?
למה מפלגות קומוניסטיות וסוציאליסטיות שהגעו לשלטון ,מפסידות אותו ??
זה היה במזרח אירופה,ביוגוסלביה,עכשיו בהודו,בספרד ועוד ועוד(הבאה בתור היא סין ?).
שאילה זו בעלת חשיבות עצומה הן מבחינה היסטורית והן מבחינה מהותית.
ההסברים שבמאמר נכונים,אך לא ממצאים.
רק כפתיח קצר לדיון חשוב זה,שאני מקווה שיימשך,ברצוני לציין החולשות המרכזיות של הפרוגרמות המוצעות על ידי מפלגות שמאל,כפתרון אפשרי לבעיות הרבות העומדות מול המדינות בהן פועלות:
1)חוסר הבנה של המציאות הגלובאלית שלא מאפשרת ביצוע וקיום של סדר כלכלי-חברתי מחוץ לכללי הכוחות הקפיטליסטיות והאימפריאליסטיות הבינלאומיות השולטות בכלכלה העולמית
2)חוסר הבנה של צורות ארגון ותכנון כלכלה וחברה מבוססים על עקרונות סוציאליסטים,ברמת המיקרו וברמת המקרו.
3)עירוב של אינטרסים לאומיים ,מקומיים ,ביורוקרטים או סקטוריאליים בתהליכי קבלת החלטות
4)בלבול בהגדרת המטרות של החברה .הצבת עקרון הצמיחה (גידול)בייצור ורמת הצריכה של האוכלוסייה במקום שיפור באיכות החיים.
אשמח עם שורות אלה תפתחנה בדיון נרחב ומעמיק בסוגיות מכריעות אלה
אשר פרוליך
נכון כותבים המגיבים שהגיבו מקודם.בתגובה שלי שכחתי,ואני מתנצל על כך,את אחד הגורמים המרכזיים לכשלון המפלגות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות בעולם(וגם בישראל):
"תפיסת הכסאות" בהנהגת המפלגות על ידי עסקנים שפשוט,השתלטו על המפלגה,הפכו אותה ל"רכוש" פרטי,כאילו זה עסק פרטי,מלווה בחוסר נכונות לדיון פתוח,חוסר בקורת עצמית,וחוסר נכונות לשתף אחרים בהחלטות ובדיונים(ואם זה נעשה זה יותר כדי לצאת מידי חובה).
נכון כותבים המגיבים הקודמים,שלא יתכן שאותו "מנהיג" דגול,ינהל את המפלגה במשך דורות.
לנין כתב שהאויב הגדול של המהפכה הוא הביורוקרטיה וקבע שאף מנהיג לא יחזיק בתפקיד מרכזי וניהולי במפלגה מעבר לתקופה קצרה (של 2-3 שנים,אם אינני טועה).
לכל מי שחשוב לו עתיד השמאל,האתר הזה ועתיד כולנו,צריך לקחת בחשבון את הנאמר במאמר חשוב זה,ובתגובות אליו,להגיב עליו בהסכמה או בשלילה או בכל דרך אחרת,וזאת,לפני שיהיה מאוחר מדי.
מדינת קרלה, תשוב במהרה לחיק המפלגה הקומוניסטית; אל-דאגה.