הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 במאי, 2011 13 תגובות

ראש ממשלת ישראל הביס בנקודות את נשיא ארצות הברית אחרי נאומו "הפרו-ישראלי" של ברק אובמה בוועידת איפא"ק, טוען איש "מעריב" אראל סג"ל. דווקא אובמה ניצח, טוען עקיבא אלדר מ"הארץ". פרשנויות מנוגדות לתופעה חד-משמעית: יחסי ארצות הברית וישראל מידרדרים, אבל בהדרגה.

בנימין נתניהו הוא פוליטיקאי מקצועי שיש לו גם השקפת עולם. הוא לאומן הדוגל בגרסה מרוככת של תורת זאב ז'בוטינסקי בנושא שלמות הארץ, ניאו- ליברל שמאמין בכוחות השוק וסולד מאיגודים מקצועיים, שמרן במובן האמריקאי של המונח הזה, וטוען שרק כוח צבאי יכול לרסן את ההתנגדות של החלק העני של העולם להגמוניה של החלק העשיר. לכן ביבי מתקשה להינתק מהימין הפונדמנטליסטי העולמי והישראלי.

אין שחר לתפיסה הרווחת בחוגים מסוימים, כאילו דווקא ליכודניק כמו נתניהו יכול לעמוד בראש המאבק להגשמת יעדי השלום עם הפלסטינים. ההבדלים בינו לבין אויב השלום הפרגמטי אריאל שרון הם חד-משמעיים: שרון היה תמיד מפא"יניק שדרכו ללאומנות הקיצונית הייתה מרופדת בעקרונות שלמד מדוד בן-גוריון ולא ממנחם בגין או מז'בוטינסקי; נתניהו היה תמיד רביזיוניסט, שהושפע במיוחד מאביו בן-ציון נתניהו. לכן ההשערה שנתניהו הוא בעצם מַריוֹנֶטָה, בובה שהיחצנים מושכים בחוטיה, היא שטחית. נכון שהוא איש חלש באופיו, אבל יש בכל זאת ייחוד מרתק בדמותו: הוא אדם חלש המחזיק בעקרונות חזקים.

התמהיל הרעיוני שמניע את ראש הממשלה מורכב משני יסודות, המשלימים זה את זה. הציונות הלאומנית של בית אביו, שהיא בהחלט חילונית בבסיסה, והשמרנות הקיצונית האמריקאית, שיש בה הרבה אלמנטים דתיים. הקִרבה שלו לדתיים איננה נובעת מהמסורת שמנחם בגין הטביע בליכוד; כמו מורו ורבו יצחק שמיר נתניהו סלד מהסגנון הבגיניסטי, גם אם שילם לו מס שפתיים.

הזיקה לדת היא בהשפעת השמרנים בארצות הברית, שמבקשים לשמר את הסדר החברתי בארצם ובעולם (שמשרת את האינטרסים הכלכליים שלהם) ורואים בדת גורם המשרֶה יציבות והמאפשר את ריסונם של שינויים מהפכניים.

ההרמוניה שבין האמריקניזם הרכושני לבין הרביזיוניזם הלאומני, מַקנה לנתניהו כוחות נפשיים חרף אישיותו הרופסת. הוא אולי קצת מפנטז פה ושם, מספר "זיכרונות" מימי המנדט הבריטי על אף שנולד אחרי שאחרון הבריטים עזב את חופי הארץ, מחליק קצוות, נהנתן שניצל בעור שיניו מהעמדה לדין.

אבל כל החולשות האישיוֹת האלה, ואפילו הפאניקה שאחזה בו כאשר נחשף הרומן המסעיר שקיים עם איזו גברת, לא שברו באמת את חוט השדרה הרעיוני שלו. הסינתזה המושלמת שמרכיבה את מצעו האידיאולוגי, חָבְרָה לעובדה שרוב בני משפחתו תומכים בעמדותיו.

המוּצקות הרעיונית הזו (או שמא הדוֹגמטיות ההרסנית?) הם אסון למדינה. הניסיונות הלא-עקביים שלו לפוזה של מתעמת חזיתי עם הנשיא ברק אובמה הם אולי קצת ילדותיים, בהתחשב ביחסי הכוחות שבין ישראל לבין ארצות הברית. המעצמה הגדולה והחזקה היחידה בעולם היא גם המקור העיקרי לכוח עמידתה של ישראל בלחצים כמעט בלתי אפשריים. גם נתניהו מבין זאת, ואחרי ההלם הראשון הוא מנסה להמעיט בחשיבותם של חילוקי הדעות בין ישראל לבין ושינגטון. הוא מקווה שלקראת שנת הבחירות ייאלץ אובמה לרכך את הטון כלפיו, ושהוא יובס בעתיד על ידי מועמד שמרני, נוח יותר לליכוד. בתוככי לבו חושב נתניהו שיש לו כלים אינטלקטואליים ופוליטיים לקרוא תיגר על אובמה, ולהיות חלק משמעותי במערכה של השמרנים הלבנים נגדו. הוא  שוגה עד כלות בחלום הרומנטי הזה, והוזה שיוכל להביס את הנשיא על אדמה אמריקאית. יומרה מסוכנת? מאז שמצביא קרתגו חניבעל החל במסע הפילים שלו נגד רומא האדירה (218 לפנה"ס) עוד לא עמדה מעצמה הגמונית בעולם בפני אתגר כזה.

נתניהו מנהל את המערכה שלו כדי לקדם אידיאולוגיה של כיבוש, שהיא לא צודקת ולא מציאותית. האינטרסים של העולם הרכושני, וגם הערכים הדמוקרטיים המושרשים בתרבויות הפוליטיות של כל המדינות הידידותיות לישראל במערב אירופה ובצפון אמריקה, מבודדים בהדרגה את ישראל ומערערים את הלגיטימציה לעצם קיומה. זהו "הישג" משותף של הליכוד ושל יריביו הפוליטיים.

אפשר להבין מדוע נתניהו דוחה את הביקורת של האופוזיציה המפוררת והעלובה נגדו. דוברי קדימה, בכללם ציפי לבני ושאול מופז, תוקפים את נתניהו על בסיס טקטי בלבד, ואין להם שום חלופה אסטרטגית לדרכו של הליכוד. הדברים האלה אמורים גם לגבי חתרנותו של הנשיא שמעון פרס נגד ראש הממשלה, ידידו הוותיק. המבקרים אולי צודקים שאין טעם להגיע לבית הלבן בוושינגטון ולהתנבא בנוסח שמתאים למרכז הליכוד בגני התערוכה, אבל עיקר טרוּנייתם נגד ראש הממשלה מתרכזת בסגנון ולא בתוכן. הם זועמים על כך שנתניהו לא הצליח, ואולי אף לא ניסה, לרמות את אובמה.

יש המנסים להפוך את המחלוקת לכאורה בתוך המרכז הלאומני לנושא בוער ואקטואלי ולכן הם מדברים על עמדות "השמאל" (שאול מופז!) מול עמדות הימין. אלא שבשום נושא עקרוני לא קיים ויכוח אמיתי בין קדימה לבין נתניהו. לעתים מתומרן ביבי, בכורח הנסיבות הבינלאומיות, לדבר בסגנון קדימה, כפי שעשה בנאום בר-אילן המפורסם שלו, אבל המסר העיקרי נשאר בעינו. כיוון שקדימה ניהלה מדיניות מלחמתית ותוקפנית בהיותה בשלטון (היא ואהוד ברק הם האחראים לפשעים בעזה), קשה להתרשם מהמסע נגד נתניהו. המחויבות של ראשי קדימה לתורת ז'בוטינסקי היא אולי קטנה משלו (אם כי לבני עדיין רואה את עצמה כבית"רית נלהבת) אבל קשה להאמין שהם באמת מוכנים לנסיגה לקווי יוני 1967, עם או בלי "גושי התיישבות". ייתכן שהטינה נגד נתניהו נעוּצה בעיקר בעובדה, שהוא התרשל הפעם בתפקידו הקלאסי של כל מנהיג ישראלי מאז דוד בן-גוריון. ביבי לא הצליח להיות סרבן שלום מתוחכם, ולכן העולם איננו מאשים הפעם את הפלסטינים במשבר המתמשך באזור בכלל, ובסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט.

למרבה האירוניה, גם הפלסטינים אינם מקבלים את נוסחת אובמה במלואה. הם מבינים היטב שהנשיא מבקש לקדם אינטרסים מעצמתיים על חשבונם, ושהאילוצים בתוך ארצות הברית להמשיך ולתמוך בישראל הם חזקים מאוד. מִתווה אובמה רחוק מאוד מהמינימום שהם מוכנים לשלם למען הסכם עם ישראל, אבל כדאי להם להנמיך את הטון, והם אמנם עושים כך. כאשר גם האופוזיציה הפרלמנטרית בישראל איננה מעזה להציע דרך חלופית נועזת שתקדם את השלום, הרי דרכם של הפלסטינים לניצחון במאבק ההסברתי, שיש לו גם היבטים אסטרטגיים, היא סלולה. המרכז הלאומני כולו עיצב מציאות חדשה: מעולם לא היה פער כה גדול בין הקונסנזוס הלאומי לבין האינטרס האמיתי של העם הישראלי בשלום יציב.

* התפרסם ב"כל העיר". בשל סיבות טכניות מתפרסם המדור באופן חד פעמי ביום חמישי בערב.

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. משה לופיאנסקי הגיב:

    הבעיה האמיתית היא שנתניהו כלל אינו מעוניין להגיע לשלום – לא עקב תאווה למלחמה וסלידה משלום, אלא בגלל רצונו להגדיל את שטחה של ישראל. חייב לכן ברק אובמה, להיות מודע לכך שישנם רבים-רבים בישראל התומכים בהקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67' (עם חילופי השטחים של עד כ-250 קמ"ר או 4%). יהיה עליו להבין (וכנראה שהוא מבין זאת היטב) שהדרך האחת והיחידה שעדיין נותרה לו ולנו, שבאמצעותה יוכל להצילנו מסרטן הכיבוש וההתנחלויות, היא דרך הכפייה! כפי שביל קלינטון כפה שלום ביוגוסלביה, חייב אובמה לכפות שלום באזורנו – וזאת לטובת האינטרס האמריקני, האינטרס הישראלי והאינטרס הפלסטינאי גם יחד. שפת הכפייה היא השפה היחידה שממשלת נתניהו-ברק-ליברמן-ישי, מסוגלת להבין. לארה"ב ורק לארה"ב ישנה היכולת וישנם האמצעים לבצע את הכפייה המבורכת הזאת.
    הבה נפנה כולנו, שוחרי השלום, אל נשיא ארה"ב ונבקש ממנו:
    Barack Obama – Please Impose Peace in the Middle-East!
    Barack Obama, please force us to make peace!
    אם אכן יצליח הנשיא האמריקני במשימה זו, הוא ייכנס להיסטוריה היהודית כגדול חסידי אומות העולם.
    תחת הסיסמאות הנ"ל חייבים אנו להתחיל לקיים הפגנות רבות ליד השגרירות האמריקאית ברחוב הירקון.

  2. ק.א. הגיב:

    האם הגזים ביבי בדיסקוטק שניהל לחברי הקונגרס?
    נראה שביבי שכח לרגע שהוא בעצם נמצא באמריקה.
    בעקבות מפגן הכוח והיהירות יותר ויותר אמריקאים בשקט שואלים את עצמם:
    -הכיצד מצליח ראש ממשלה זרה להרקיד ככה את הנבחרים שלהם?
    -מי בעצם שולט בארצם? מיהו בעצם המושך במושכות?
    וככה הם מתאספים לגעת באליל….
    http://www.instablogsimages.com/images/2011/05/25/wo-af701_usisra_g_20110524200516_3tuvH_19672.jpg

  3. ק.א. הגיב:

    Hanna King – קול אמריקאי (יהודי) חליפי לחבורת חזירי אייפק.
    תענוג לשמוע:
    http://www.youtube.com/watch?v=t75H5wuM1MU

  4. גיא הגיב:

    נתניהו הציג את הקונצנזוס הישראלי, שהוא בפירוש סביר, מתון והגיוני:
    לא לקבלת למעלה מ4.5 מיליון פליטים פלסטינים במדינת ישראל (אתה באמת רוצה בזה, חיים?)
    לא לחלוקת ירושלים (בתור ירושלמי וותיק, אתה יודע שאין דרך סבירה לחצוץ בין חלקי העיר, וחוץ מזה, האם הביטוי המושלם של שלום עם שכנינו הוא שאתה תשתה קפה במרפסת של הקפיטריה בסינימטק בעוד חמאסניק עם מכונת ירייה מכוון עליך מחומות העיר העתיקה?)
    לא למו"מ עם חמאס (נו באמת, יש ישראלי שפוי שחולק על כך?)
    כן למדינה מפורזת בלבד (צריך להיות במצב רוח התאבדותי במיוחד בכדי לעודד את אש"ף וחמאס להקים חילות אוויר, ים, שריון, תותחנים, יבשה ועוד)
    כן לנוכחות צבאית לאורך הירדן (אוי רגע, זה ממש יפריע להם להבריח אמל"ח. באמת לא יפה מצידנו)

  5. עיניים לראותEYES2C מנסה לראות מבעד חרכי "הדמוקרטיה" הגיב:

    העיסוק בחקר הנפש של "אדם חלש המחזיק בעקרונות חזקים", נתניהו, או בזה של 'מנהיג חזק שמחזיק בעקרונות חלשים' הוא "מעניין" [*] אבל אינו נותן בידינו מפתח להבנת חוסר הדרך המסוכן שבה אנחנו כ ק ו ל ט י ב תקועים. הניתוח הפסיכולוגי של מניעיו של נתניהו לא מעניק לנו מענה על סיבת הצעדה במקום, או הסבר מדוע ולמה המו"מ הפך מום, ומה הסיבה ש"תהליך השלום" הולך ברברס. הרי שם, מעבר לים, ליד נהר הפוטומק של וושינגטון אמור להיות נשיא שלו עקרונות יפים ונעלים, ולא סתם מוצר של פוטושופ. הרבה ממה שכתב אובמה, וחלק גדול מהתבטאויותיו היה מרשים. ידיד שהיה עתונאי בכיר ב"גארדיין" הבריטי, גם ציפה שברק חוסיין אובמה יזיז דברים, שהרי לכך יש סימוכים בספריו, וגם בנאומיו הישנים. והנה ההפך קרה – אובמה יישר קו עם הימין הפוליטי – שם וכאן.
    ••• כדי להבין את התהליכים שעוברים על העולם צריך לדעת לקרוא את האינטרסים החזקים, מול הדמויות השולטות שנראןת כאילו הן מנהיגות את העולם, אך למעשה הן מונהגות בידי הבנקים המושחתים ב- Wall St, בידי חברות הנפט והנשק.
    ••• אינטרסנטים כאלה הנחו והזיזו גם את לורד ארתור בלפור לתת לתנועה הציונית את הצהרתו לפני 96 שנה. ברחבי העולם הלבן החלו מכוניות למלא את הרחובות. לבריטים היה חוש ריח אימפריאליסטי מפותח, והם "הריחו" שבעיראק יתגלה נפט. לכן הם העבירו את נכסי החברה הטורקית לנפט TPC (שהפכה לחברת הנפט העיראקי) ל Shell, Standard Oil, Anglo-Persian Oil Company. המדינה החדשה, עיראק קיבלה נתח אפסי מרווחי הנפט, "חראגיל". אז תכננו שליטי בריטניה להיסמך על נטע זר, עם הבנה לצרכיהם, שימנע את אחדות העולם הערבי. האנגלים קיוו שהציונות תהיה זו שתצליח לתקוע טריז בעולם הערבי[**]. גם ל- Old Testament – לתנ"ך שלנו, היתה השפעה רבה על האנגלים שבחרו לתפקיד ביהודים.
    ••• האידיאולוגיה האימפריאליסטית עודה מבוססת על "הפרד ומשול", וזה התפקיד שארצות הברית מייעדת לפישפש הקטן, שהיא ממשיכה לזיין בנשק חינם. נכון, יש בארה"ב גם Bible Belt ואוונגליסטים למיניהם… והעם מטומטם כמו בהרבה מקומות.
    ••• מי שצפה בשידור נאום נתניהו לשני בתי הקונגרס, ראה ש"העם היהודי" בארץ התלהב למראה ה"לשבתלקוםלשבתלקוםלשבתלקום" שחזר על עצמו 29 [!] פעמים. בין מאות המטומטמים שחובשים את כסאות שני בתי הקונגרס לא היה אפילו אחד, ולא אחת, שהפרו את התנועה המוסכמת לשבתלקוםלשבתלקום. ה- Standing Ovation הבהיר לצופה שהאדם האמריקאי חלש אופי, למרות שלכאורה הוא מחזיק בעקרונות דמוקרטיים יפים. כך למדנו שבארצות הברית אין אפילו ל"ו צדיקים.
    ••• לי, איש מדיה מזקין, ה-לשבתלקום הזכיר אירוע ציוני. מנחם בגין, שהיה מנהיג ימני עם פאתוס והומור, נאם פעם בפני מאות אוונגליסטים אמריקאים, נציגי ה"נוצרים שנולדו מחדש", שהובאו לירושלים בכל מטוסי הג'מבו שעמדו אז לרשות "אל-על". הם הובאו ל"בניני האומה" כדי לחזק את יחסי ישראל עם ארה"ב. מאחורי בגין לא ישב "מנהיג הרוב הרפובליקאי" ולא היה מי שיתן אות לעשות
    לשבתלקום כדי לכבדו. ואז, כשבגין הגיע לשיא הרגשי של נאומו, הוא קרא (כמו נתניהו עכשיו)  Let Us Stand Together . התגובה הפתיעה את בגין. ה"נוצרים החדשים" קמו ועמדו כאיש אחד. אך בגין התעשת, וקרא להם בפאתוס: Sit Down, But Let Us Stand Together
    נזכרתי בדפוס התנהגות זה, ב"שטאנץ" האוונגליסטי הפרימיטיבי, שדומה כל כך לנוהג של חברי הקונגרס שראינו על מסכי הטמבלוויזיה.
    ••• האמת היא שמחיאות הכפיים הסוערות בשעת נאום נתניהו כשקהל נבחרי ארה"ב נעמד על רגליו ב- Standing Ovation הזכירו לי גם קטעים מסרטה של לני ריפנשטאל "נצחון הרצון" Triumph des Willens שנעשה ב- 1934 למפלגה הנאציונל-סוציאליסטית. זה היה אז. אבל, אם נסמוך על תוצאות הסקר שפורסם ב"הארץ", הפופולריות של נתניהו זינקה פלאים. נראה שהיום "העם" צועד מ"נצחון הרצון", לכיוון "אם תרצו". תהליך ההתקרנפות הפשיסטית של האוכלוסיה "היהודית" [שכולל גם "יהודים חילוניים"] מהיר ביותר, ומאפייניו דומים לאלה של נבחני ארה"ב וה-לשבתלקום שהדביק גם רבים מהציבור כאן, שמסתפק ב"אילן קטן" ב-Bush במקום ב-Tree להיתלות בו.
    הסרט – עם כיתוב באנגלית – בקישור
    http://www.youtube.com/watch?v=GcFuHGHfYwE 

    [*] בהומור סטירי אנגלי "interesting"
    [**] מאוחר יותר, בנתה "סולל בונה" עבור הבריטים מחנות צבא בעירק. הנפט החל לזרום בצינור מקרקוק לחיפה. עובדי החברה ההסתדותית [שעוד עסקה ב"כיבוש העבודה" מהערבים] נעו בחופשיות ועסקו גם בהכנות לעידוד יהודי עירק "לעלות".

  6. shimbar הגיב:

    כול מילה בסלע. יותר מזה…מקורי. אני מצטרף חדש, שכבר חשב שראה, קרא ושמע הכול. ובכן, יש לכם חדשות בשבילי.
    הראיה הזו, דרך פריזמה היסטורית אחרת (מבחינתי,לפחות),שעושה את הקריאה למסקרנת וגם מביכה. נאומו של ביבי הביא לו תמיכה של51% מן העם . האם הפתרון יהיה בהחלפתו של העם או לפחות 51% ממנו?
    מבחינתי, זהו פתרון נפלא, אבל הוא מזמין סוג נורא של ג'נוסייד חוזר, בפעם השניה, באותו עם. האם 49% (בהם אחוז גבוהה של אדישים ומהססים) יספיקו על מנת להקים בית שלישי…שאולי אין בו כול צורך?
    מאמר ,שמעורר, כול כך הרבה שאלות. הוא ,לבטח מאמר מעולה. בהמתנה לתשובות,אנחנו כבר באולם ההמתנה של האדישים.

  7. גדעון גיתאי על יצחק שמיר ומדבריו הגיב:

    כפי שחיים ברעם מציין, נתניהו רוצה להצטייר כממשיך דרכו של יצחק שמיר. כראש הלח"י פקד שמיר, אז יצחק יזרניצקי, לרצוח את מתווך האו"ם פולקה ברנדוט, שבדי שהציל אלפי יהודים ממוות בידי הצורר הנאצי במחנות המוות. לכן מחזיק שמיר בשיא עולמי בספר השיאים של Guinness כראש הממשלה היחיד בעולם שפקד לרצוח מתווך או"ם.

    בסרט שעשיתי בזמן האינטיפדה הראשונה, ב- 1987 * מופיע גם רה"מ יצחק שמיר, שבא לחנוך בית כנסת בטקס בהתנחלות "בית אל". כשבירכו אותו המתנחלים ב"חזק חזק ונתחזק" השיב שמיר: "שנתחזק כולנו"… בנאומו אמר: "טקס זה מסמן ביתר שאת השתרשות והתערות של אנשי ארץ ישראל באדמת ארץ ישראל… במקום זה עברו אבות האומה. מעיד על כך ספר הספרים ואיננו זקוקים להחלטות או"ם ודוקומנטים ומסמכים מכל הסוגים – זה מה שקובע בשבילנו. כאן ניתנה ההבטחה ' ' כי הארץ שאתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך' '. כאן יש שיבה הביתה במלוא מובן המילה".

    הזלזול בחוקי העולם ובהחלטות או"ם דבק גם בנתניהו. אך גם נציגי "העבודה" נהגו כמו שמיר. כך עשתה גולדה מאיר כשסירבה לדון עם המצרים והסורים על שלום (כהצעת מתווך שבדי אחר גונאר יארינג, וגם שר החוץ האמריקאי רוג'רס) וסיבכה אותנו במלחמת כיפור של אוקטובר 1973. כך נהגו גם פרס ורבין שחתמו על הסכם לאספקת נשק וטכנולוגיה ליצור 6 פצצות אטום וטילים שישאו אותם עם משטר האפרטהייד – בניגוד משווע להחלטת האו"ם שהטילה אמברגו על ייצוא כזה לדרום אפריקה.
    שמיר ונתניהו שונים רק בכך שהם מצהירים בפני העולם על סרבנותם לשלום, בעוד שנציגי ה"מערך" וה"עבודה" היו פחות נועזים בהצהרותיהם. ומי אשם? ארצות הברית שמעינקה לנתניהו תמיכה דיפלומטית וגם מממנת את צבא הכיבוש בכמעט 4 מיליארד דולר השנה – שהיא שנתו השלישית של ממשל אובמה.

    ‫* ‬ הסרט נקרא "נבלוס – עיר של אנשים שלא נכנעים" ובערבית נאבלוס – בלד אל אחרר". הסרט נערך ע"י ערה לפיד. לצערי רק DVD שרד ממנו.

  8. לא רק שמיר חזר - גם שיטות ה"שמיר" - המריחות והשקרים הגיב:

    שלום לאמת – יחי השקר – איך התעמולה הציונית ניצחה את האמת

    זוכרים? "העם החליט – קפה עלית". כך הפירסום המסחרי ניצח את האמת על איכות הקפה הירוד ששיווקה "עלית" מצפת… השבוע ניצחה התעמולה הציונית את וושינגטון. כל חברי וחברות שני בתי הקונגרס הריעו וקמו. 29 פעמים. בארה"ב לא נותרו אפילו צדיק או צדיקה שהעזו להמרות את פי AIPAC – אף לא אחד. "העם היהודי נולד מחדש" – קבע הסקר (ב"הארץ") על נצחון השקר…
    ב-1934 טען היטלר שהעם הגרמני נולד מחדש. ואצלנו "חסל סדר וולבו". הנשיא פרס כבר מוסע ב"אודי" גרמני. כשהיטלר נסע במרצדס או ב ב.מ.וו מחו לו ולוורמכט כפיים. כך זה היה עד שגרמניה הובסה. כאן עוד טוענים ללא היסוס ש"הצבא המוסרי בעולם" הוא "שלנו". שם הכריזו שהיטלר הוא "ערובה לשלום". הם בנו כבישים מהירים AutoBahn. גם אנחנו, בגדה הכבושה. רק שה- AutoBahn "שלנו" נועד לשימוש בלעדי של "יהודים". הנאצי שטרייכר, והאידאולג של האפרטהייד Vervoerd הכריזו שעם שלא שומר על נקיון הגזע יאבד. כאן מאז בן-גוריון הרבנות דואגת ל"טוהר האומה", וממשלת
    "העבודה" של רבין ופרס ניסתה גם לעזור ל Johannes Balthazar Vorster לשמור על טוהר הגזע בדרום אפריקה, באספקת נשק וטכנולוגיה ליצורו. טוב שישראל נכשלה, והאפרטהייד נעלם. עכשיו משימת השמאל בעולם היא לדאוג שהתופעה תיעלם גם כאן.

  9. comrade cirrus הגיב:

    חיים שלום, אין לי ויכוח על האופן שבו אתה מציג את ראש הממשלה, הייתי חולה באמת ובתמים רק מלאות את הדבר הזה עומד בקונגרס ומתיימר לייצג אותי. אבל מה דעתך על מה שמציע אובמה?
    אולי אתה יכול פעם אחת לכתוב מאמר שיציג את דעתך בקשר לפתרון שיביא לקץ הסכסוך ואם יש כזה מאמר, אז אולי אתה יכול להפנות אותי אליו.
    אני מתכוון להצעה, אם יורשה לי להקשות, שגם תתייחס במקרה ואתה תומך במימוש זכות השיבה, לאופן שבו שתי האוכלוסיות זו הקיימת וזו השבה, יחיו ביחד מבלי להפוך ללבנון 2. תודה.

  10. רמי הגיב:

    לא מסתדר ה"איש עקרונות" עם הנהנתן והכזבן. ברעם פיספס משהו חשוב. נתניהו אכן גדל על ברכי הרוויזיוניזם ומכיר אותו לעומק, ואף שבוי בו ללא תקנה, אבל הוא לא מאמין של תורת ז'בוטינסקי. ביבי מכיר רק את ביבי ואין לו שום מחוייבות לשום אידאולוגיה לרבות זו של בית אבא. אין לו דבר מלבד נטיה אובססיבית ולא נשלטת לנהנתנות ומתנות וכוח פוליטי. הוא ממש ילד. אז כיצד בכל זאת מוסברת התופעה של מצליחן פוליטי שמצליח גם בוושינגטון ונושא נאום מרשים שנשמע כנאום אידאולוגי? כאן התכונה שברעם החמיץ: הבחור ניחן באינטליגנציה מצויינת. טוב בריאלים וטוב ב"מדעי המדינה" לצורך העניין צורך גם שירה וספרות ומבין וטוב בכל מה שהוא מנסה ללמוד. בור סיד שאינו מאבד טיפה. ולא רק משנן ואוסף אלא גם משליך ומקשר. מוח מצויין. ברור שתכונה זו של ביבי היא משנית כשמחפשים מנהיג. מנהיג הוא לא. איש עקרונות (=ישר) הוא לא. ילד הוא כן ובעל פוטנציאל הרס ענקי גם כן.

  11. טובה שיבר הגיב:

    קשה להבין לאחר קריאת המאמר מדוע ברעם מודאג כל כך מהרעת היחסים בין ישראל לארצות הברית: הרי כמעט בכל מאמריו המתפרסמים באתר הזה השנאה לארה"ב ולכל מה שהיא מייצגת היא חלק חשוב ובלתי נפרד מהשקפת עולמו.
    כך שלשיטתו קרע בין ישראל לבין המעצמה האימפריאליסטית, הקפיטליסטית, המפעילה ברוטליות רצחנית כנגד כוחות הקידמה והמשטרים המתקדמים אמור להיות התפתחות חיובית.

    נקודה תמוהה נוספת במאמר היא הביקורתיות הנוקבת כלפי "נטיות דתיות" של נתניהו והתעלמות מוחלטת מפונדמנטליזם דתי קנאי וחשוך בקרב מרביתה של ההנהגה הפלסטינית.

    הקורא את המאמר תוהה ונשאר ללא תשובה: מדוע לפלסטינים "מותר " להחזיק בעקרונות דתיים חשוכים ואילו לנתניהו ולימין האמריקני אסור הדבר?

  12. מיקי מילר הגיב:

    הצפייה שנתניהו יאמץ גישה פרגמטית או "מפאייניקית" איננה צפיית שווא משום שהוא בעל "השקפת עולם", כטענתך. זה לא שנתניהו "מנהל את המערכה שלו כדי לקדם אידיאולוגיה של כיבוש". ממש לא ברור אם הרכיב הרעיוני בתודעתו הוא המכריע, ואם המדיניות שלו באמת חותרת להגשמה של יעד שמעבר לאופק. העניין הוא שלצורך "אידאולוגיה של כיבוש" לא צריך טלסקופ אלקטרוני. הכיבוש נמצא כאן, וכל קצר ראייה מצוי יכול לזהות אותו. מי שפועל ממניעים אידאולוגיים הוא מונחה מטרה, ונתניהו בעיקר מטשטש מטרות ותעלם מהן. בפועל באמת, הוא מנסה רק לשמר את המצב הקיים, ונמנע באופן שיטתי מכל התחייבות.

    ה"אידאולוגיה" של נתניהו, המתבטאת במדיניות הלאווים העקבית, שהיא סוג של הווה מתמיד נעדר עתיד. את חזון "שתי המדינות", למשל, עטף בכל כך הרבה התניות, שלא נשאר ממנו דבר, וכך זה כמעט בכל מעשה מדיני שלו. ואגב, שמיר, שבאמת פעל ממניעים אידאולוגיים, לא היה מעלה בדעתו להעלות נוסחה לחלוקת הארץ גם באופן טקטי. הרקע הרבזיוניסטי מן הבית והקרבה לימין האמריקאי מרכיבים אצל נתניהו תמונת עולם שבתוכה הוא פועל ואותה הוא מבצר כבר שנים, האידאולוגיה איננה הדלק המניע את רכב השינוי עבורו, אלא מערכת של תירוצים להצדקת מה שיש. נתניהו לא ישנה את עורו לא משום שהוא מקדש את הכיבוש כמטרה ראוייה, ולא משום שהוא מתכוון באמת לכל הסיסמאות שהוא מפריח, אלא משום שהוא שבוי בתיאטרון הדימויים שיצר.

    נתניהו הוא במאי-שחקן. הוא עולה על במה, שאותה עיצב כמיטב דמיונו, ומשחק שוב ושוב אותה דמות. לדמות הזאת קוראים "נתניהו". "נתניהו" הוא אוסף של דימויים, הוא "איש ביטחון" מצ'ואיסטי, הוא מורה המטיף מוסר (לאובמה), הוא סחבק (אני אספסוף גאה"), הוא מרצה לכלכלה, הוא בעל ואב נאמן (נו טוףףף) ועוד מגוון תפקידים. פלא שרגע השיא בחייו, שחווה זה מקרוב, הייתה הופעה שאיכותה נמדדה בכמות מחיאות הכפיים?! האם הבמאי שחקן הזה מסוגל להבחין בין העולם לבין במת התיאטרון? ספק גדול. ספק גדול עוד יותר הוא אם יש נתניהו אמיתי מעבר ללפסאדה המשתנה על פי קהל הצופים. נתניהו, כנראה, לא מסוגל לפעול באמת בעולם המציאות – בגלל שכל עולמו בדייה. ואגב, רוב הציבור חי את הבדייה הזאת, וזה יימשך כל עוד זה יימשך.

  13. גיא הגיב:

    שלחתי תגובה ב27 במאי, ולא פרסמתם אותה. למה?

הגיבו למיקי מילר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים