הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 ביוני, 2011 8 תגובות

אנו נמצאים בתחילתה של המאה ה-21,  בראשיתו של עידן חדש, תקופת הקפיטליזם הגלובלי, עידן  הגלובוקרטיה. אצל אנשים רבים קיימת הנטייה הטבעית כשלעצמה לכנות תופעות היסטוריות חדשות בכינויים של תופעות העבר. כך למשל ראובן קמינר במאמרו "אימפריאליזם?  מה פתאום? (על תנאי מעבר מרודנות לדמוקרטיה)"שפורסם באתר "הגדה השמאלית" נותן תיאור מדויק למדי לתופעה חדשה של המציאות הגלובלית שבה אנו נמצאים ומכנה אותה "אימפריאליזם", מונח שנלקח מתקופה קפיטליסטית אחרת שחלפה כשמדינות קפיטליסטיות שונות שאפו להתפשטות כלכלית, פוליטית וצבאית והוגדרו בצדק כמעצמות אימפריאליסטיות.

כפי שידוע, האימפריאליזם גרם במחצית הראשונה של המאה ה-20 לשתי מלחמות עולם.

קמינר, כאמור נותן תיאור מדוייק לתופעה חדשה של המציאות הגלובלית אך מכנה אותה במונח כבר לא רלבנטי, מונח  שעבר עליו הכלח וכך הוא כותב: "אין קץ לבלבול בנוגע לטבעו של האימפריאליזם בכלל ולגבי גרסתו הצפון-אמריקאית בפרט. כולם עוקבים אחר הדיונים השוטפים והויכוחים הקשורים לתפקידה של ארה"ב בזירה הבינלאומית. אבל איכשהו, ישנה נטייה לשכוח שהדיונים בנוגע למדיניות זו או אחרת מתרחשים על רקע של סטרוקטורה ענקית שכוחה ונוכחותה הם העובדה המובהקת ביותר בחיים הבינלאומיים. הניסיון מראה שיש לנו קוראים הטוענים שמדובר הקטגוריה ריקה מתוכן. על כן נעמוד בקצרה על עיקר תוכן המושג. סטרוקטורה זו מורכבת מכוחות מזוינים של כמעט שני מיליון חיילים, גברים ונשים רובם בשירות פעיל ומיעוטם בשירות מילואים. ואין לשכוח את החילות הפרטיים המיוחדים של הקבלנים העצמאיים הפעילים לצד הצבאות במדים אלה קרוב לאלף בסיסים צבאיים המפוזרים מעל פני הגלובוס, כוחות מזוינים שמבחינת כוח אש ויתרונות טכנולוגיים הם בליגה משלהם מדובר כאן בשליטה או השפעה מכרעת בכמעט כל הארגונים המדיניים והכלכליים הבינלאומיים החשובים".

לדבריו "האימפריאליזם פועל באמצעות מערך צפוף של בריתות צבאיות, כלכליות ופוליטיות מקומיות – המבוססות על שותפות של אינטרסים מעמדיים וכמות לא זעירה של שחיתות ושוחד תכלית המנגנון הענק הזה היא לשמר משטר בינלאומי של Unequal Exchange – חליפים בלתי שווים. מה הפרוש? ארה"ב ובעלות בריתה משלמות עבור גלם, כוח עבודה, שירותים וכדומה מחיר שהוא מתחת לערכם. מבנה זה מצדיק את עצמו בכך שהוא יוצר משטר של ניצול בין כוחות בלתי שווים ומזרים לקופות ההון סכומים אגדתיים החורגים ממה שיכלו להרוויח במטרופולין", עד כאן דברי קמינר.

כאמור, מה שראובן קמינר כתב,אכן נכון אך חסרה בהגדרתו עובדה יסודית אחת: לאחר קריסתה של ברית המועצות נותרה ארה"ב המעצמה העולמית היחידה. פירושו של דבר שכיום אין יותר אימפריאליזם , ישנה אימפריה עולמית אחת האימפריה הצפון אמריקאית  השולטת ישירות או בעקיפין על כל כדור הארץ אבל בעורפה של ארה"ב נושפת  כבר מעצמה כלכלית חדשה הנמצאת בתהליך התהוות מהיר ועלייה תלולה. המעצמה הכלכלית החדשה הזאת היא סין שזנחה את הסוציאליזם.

בשנת 1978, שנתיים בלבד לאחר מותו של מאו צה טונג, יזמה ההנהגה  החדשה  של המפלגה הקומוניסטית הסינית,בראשותו של דנג שיאופינג סדרה של רפורמות כלכליות מרחיקות לכת. במסגרת רפורמות אלה  בוצעה דה-קולקטיביזציה של החקלאות והקומונות העממיות פורקו,  מפעלים ממלכתיים לא רווחיים נסגרו או הופרטו, והונהגה ליברליזציה נרחבת ביחס ליוזמה הפרטית. כתוצאה מרפורמות אלו ,הפכה סין תוך כמה שנים למעצמה כלכלית המתחרה עם ארה"ב על המקום ראשון בכלכלת העולם.

אך במישור החברתי הייתה תוצאת הרפורמות האלו הרת אסון. בעקבות המהפך אמנם נוצר "מעמד בינוני" בורגני חדש, המהווה כ-10 אחוז מן האוכלוסייה הסינית ונהנה מרמת חיים גבוהה יותר. ובתנאים של סין מדובר בכל זאת בציבור מרשים של לפחות 100 מיליון בני אדם!

אך מצבם של  90 אחוז מן העם הסיני המונה יותר ממיליארד בני אדם  התדרדר בצורה החמורה ביותר בעקבות המהפך אמנם נוצר "מעמד בינוני" בורגני חדש, המהווה כ-10 אחוז מן האוכלוסייה הסינית ונהנה מרמת חיים גבוהה יותר. ובתנאים של סין מדובר בכל זאת בציבור מרשים של לפחות 100 מיליון בני אדם!  אך מצבם של  90 אחוז מן העם הסיני המונה יותר ממיליארד בני אדם התדרדר בצורה החמורה ביותר.

סין "העממית" אומנם מתחרה בהצלחה יתרה במישור הכלכלי עם ארה"ב  אך בעתיד הנראה לעין העליונות הצבאית האמריקאית נשארת בלתי מעוררת,  פירושו של דבר שארה"ב תמשיך עוד זמן ממושך להיות המעצמה העולמית היחידה השולטת בעולם.

שני עשורים לאחר קריסתה של ברית המועצות וכישלון הסוציאליזם בגרסתו הסובייטית, השמאל עדיין נתון במשבר רעיוני וזהות עמוק הדיסקרדיטציה המוסרית של רעיון הסוציאליזם בהתגלמותו הסובייטית ושל הדמוקרטיות העממיות באירופה המזרחית לאחר קריסתה המפתיעה הלא-אלימה של ברית המועצות היא עובדת יסוד שעימה עלינו להתמודד פוליטית ואידיאולוגית רעיון הסוציאליזם כאלטרנטיבה לשיטה הקפיטליסטית ירד לשפל המדרגה  בעיני ההמונים. אין אפשרות להתעלם מן העובדה המכרעת שלאחר 1989 שנת נפילתה של חומת ברלין וקריסתן של ה"דמוקרטיות העממיות" העליונות המוחלטת  של הקפיטליזם במישור היעילות הכלכלית של הייצור התעשייתי, הטכנולוגיה והמדע על פני השיטה הכלכלית של משק ממלכתי עם תכנון מרכזי היא  למרבה הצער, ברורה וחד-משמעית והוכחה בזמנו  ע"י בריחתם  ההמונית של אזרחי הארצות הסוציאליסטיות ש"הצביעו ברגליהם" בעד הקפיטליזם ונגד הסוציאליזם.

המפלגות הקומוניסטיות פשטו רגל מבחינה  מוסרית ושקעו למדרון של חוסר חשיבות פוליטית. המפח  הזה לא פסח גם על השמאל הרדיקלי המרקסיסטי על כל גווניו ללא יוצא מן הכלל הנתון אף הוא במשבר רעיוני עמוק. מאמר זה אינו עוסק בנסיבות קריסתה של ברית המועצות וכשל כל "הדרכים לסוציאליזם" של הדרך הסובייטית, הסינית, הקמבודית, היוגוסלבית, הרומנית והאלבנית, זה נושא לדיון נפרד מעמיק ויסודי.

נקודת המוצא ההכרחית של דיון פורה יסודי ומעמיק על המשבר של השמאל, הוא להעמיד מול הגלובליזציה הקפיטליסטית גלובליזציה שמאלית במישור הרעיוני,פוליטי והארגוני  ואסור גם לשכוח עובדת יסוד אחת : הקפיטליזם במהותו הוא שיטה כלכלית,חברתית  המבוססת על אי-צדק סוציאלי המתאפיין ע"י ניגודים מעמדיים חריפים בין עשיר לעני של  שלטון מיעוט על רוב מדוכא ומנוצל  בקפיטליזם האינטרס הפרטי מועדף על פני טובת הכלל המאפיינים המרכזיים של הגלובוקרטיה (הקפיטליזם הגלובלי).

המאפיינים והתוצאות הבולטות של המהפכה הטכנולוגית והתפשטות הגלובליזם בשלושים השנים האחרונות : הופעתה של אליטה כלכלית עולמית-הגלובוקרטיה השולטת בקונצרנים והתאגידים הבינלאומיים, החרפה משמעותית של הניגודים הסוציאליים בארצות המתועשות של המערב (דוגמה אחת בלבד: בארה"ב 80% של ההכנסה הלאומית שייכת לאחוז אחד בלבד של האוכלוסייה), הרחבת הפער כלכלי בין "המערב" לארצות  "העולם השלישי".

תוצאה ישירה של הגלובליזציה היא נדידת ההון למקומות עם הרווחים הגדולים ביותר והנדידה ההמונית של עובדים מארץ לארץ בחיפוש לאחר מקומות עבודה, הניגודים הסוציאליים מקבלים אופי גזעני, לאומני ואתני דבר שפוגע קשות בסולידריות הבינלאומית

של העובדים מארצות מוצא שונות.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. גדי יערי הגיב:

    גם אתה חי בעבר, מר בן-חורין. המעצמות האמיתיות במאה ה-21 הן החברות המולטי-לאומיות, חברות כמוביל-אקסון, של ואיקיאה. אין לחברות אלו שום נאמנות לדגל מסויים, אלא רק לבעלי המניות, והן הורסות ודורסות את כל העומד בדרכן. וארה"ב? ארה"ב היא מעין לגיון הזרים של החברות המולטי-לאומיות.

  2. ק.א. הגיב:

    בשביל האימפריאליזם המנצל את שאר העולם לטובת ארץ-האם, צבירת הכוח באה באופן מסורתי על חשבון מדינות אחרות. במצב זה – בארץ-האם – אפשר היה ליפול לתוך הכרית הגזענית הנוחה במחשבה שהפראים שמעבר לים בעצם מקבלים את מה שמגיע להם. כלומר האימפריאליזם היה עסוק (בעיקר) בניצול של "אחרים". החידוש שבא עם הגלובוקרטיה הוא שהאנושות עצמה (לא רק עמים רחוקים) הופכת למטרה ומשאב זמין לשעשוע. עם התאווה הגדלה לכוח וסאדיזם בני האדם עצמם, בכל מקום, נמצאים בסכנת רקבון, הזנחה, זלזול ובוז מצד האליטות הקרימינליות השולטות. בהיות כולנו מורעבים מתכנים אנושיים יורד הערך של חיי אדם בהתמדה ועולה ערכו של הרובוט והמזל"ט הקטלני. זמן טוב להיות סוחר נשק או מפתח של מכלאות אנושיות המוניות משוכללות ויעילות במיוחד (או להשקיע באפיקים כאלה).

  3. דמוקרטיה איפריאליסטית הגיב:

    לא הבנתי בדיוק מה רוצה כותב המאמר לומר.
    האימפריאליזם שפועל במציאות שהשתנתה שינה את מהותו? או ששינוי השם מבטא מציאות לא אימפריאליסטית? – נסיון לטשטש ולהטעות.

    השליטה המונופוליטית הישירה הביאה לשתי מלחמות עולם. אחריה עם כניסתו של הנשק הגרעיני מחריב עולם, מאבק על שליטה באמצעות הנשק בלתי אפשרית אלא אם המעצמות רוצות להחריב את העולם ואת עצמם בכלל.

    המניע, הקפילטליזם המונופוליסטי שאין לו אפשרות קיום ללא השליטה הגלובלית נשאר כשהיה, אלא שעכשיו חלוקת העולם בין המנצלים נעשית באמצעות השוק החופשי הגלובלי. יחד עם זאת החברות הרב לאומיות פועלות כמו בעבר תחת מטריה צבאית לאומית בתאום עמדות ביניהם כשהקונפיליקט מרוכך עד כמה שאפשר ומרוסן.

    במציאות זו חשוב להשתמש בשם הישן שמסביר את מהות הענין, האימפריאליזם, כדי לא לנסות לטשטש את מהותו, ממש כשם ש"התנחלות" או "התישבות" לא צריכים לטשטש את העובדה שיש לנו כאן ענין עם קולוניאליזם ציוני שבאופן עקרוני לא שונה מהקולוניאליזם באפריקה.

  4. אריה בן חןרין הגיב:

    המאפיינים המרכזיים של הגלובוקרטיה
    (הקפיטליזם הגלובלי)
    המאפיינים והתוצאות הבולטות של המהפכה הטכנולוגית והתפשטות הגלובליזם
    בשלושים השנים האחרונות : * הופעתה של אליטה כלכלית עולמית-הגלובוקרטיה השולטת בקונצרנים והתאגידים הבינלאומיים
    * החרפה משמעותית של הניגודים הסוציאליים בארצות המתועשות של המערב (דוגמה אחת בלבד: בארה"ב 80% של ההכנסה הלאומית שייכת לאחוז אחד בלבד של האוכלוסייה)
    * הרחבת הפער כלכלי בין "המערב" לארצות "העולם השלישי". דוגמה אחת בלבד : צריכת החשמל בארצות הסהרה של אפריקה עם אוכלוסייה של 800 מיליון בני אדם שווה לצריכת החשמל של מדינת ניו-יורק עם אוכלוסייה של 19 מיליון תושבים
    (מנתוני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה)
    • הקומפקס התעשייתי-צבאי הוא המנוע המרכזי במשק האמריקאי המספק את הכלים הדרושים לשלטונה העולמי של ארה"ב
    • תעשיית התקשורת הדיגיטלית הוא אמצעי יעיל ואפקטיבי לשטיפת מוח של ההמונים ושעבודם לצרכי הכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית
    • הרס אקולוגי ושינוי אקלימי
    • דלדול המאגרים של חומרי גלם כתוצאה של ניצולם היתר.
    • הפרטה של שירותים ומוסדות ציבוריים בתחום הבריאות,החינוך, הסיעוד, התחבורה והתקשורת
    • הפרטות בצבא,שרותי הביטחון והמשטרה שההבדל ביניהם לארגוני הפשע הולך ומטשטש (יחידות החיסול !)
    • הפשע המאורגן כתופעה כלכלית,חברתית ופוליטית בקנה מידה עולמי
    • תוצאה ישירה של הגלובליזציה היא נדידת ההון למקומות עם הרווחים הגדולים ביותר
    • נדידה המונית של עובדים מארץ לארץ בחיפוש לאחר מקומות עבודה
    • הניגודים הסוציאליים מקבלים אופי גזעני, לאומני ואתני דבר שפוגע קשות בסולידריות הבינלאומית של העובדים מארצות מוצא שונות
    • התפשטות גלובלית של הפונדמנטליזם הדתי ,הלאומנות,השנאה האתנית והטרור

    • האימפריה הפשיזו-קומוניסטית הגיב:

      מה שאתה מתאר הם בעיקר תופעות של ניאו ליברליזם…הניאו ליברליזם הביא יתו המון קדמה וחירות אבל גם תופעות רעות, השילוב בין קפטיליזם לסוציאליזם היא השיטה הטובה ביותר.

      ובקשר לפער בין העולם הראשון לששלי. פשוט לא נכון. כל הנתונים העובדתיים מראים שיש ירדה דרסטית בפער בין העולם הראשון השלישי ירדה חדה בהקיפי העוני, הרעב האנלפבתיות ועוד. דרום אמריקה נעה כולה לקראת מדיניות סוציאל דמוקרטית שמקטינה בהדרגה את הפערים החברתיים והבעיות השונות. וזה בניגוד לתיאוריה המרקסיסטית המיושנת שלכם שטוענת שהקפטילזם חייב להגדיל פערים חברתים כול הזמן. גם ההגירה ההמונית ירדה בצורה דרסטית בעיקר בגלל מדיניות הגירה קשוחה.
      למרבה האירוניה המקומות בהם יש הכי הרבה עוני וניצול ואיכות חיים נמוכה ופיגור (באופן עובדתי) הם במדינות "אנטי אמפרילסטיות" כמו סין ויאטנם קומבודיה רוסיה או קובה. גם במדינות "קפטלסטיות" בעולם ה3 עדיין יש עוני וניצול אבל המדינות האלה בפירוש מצמצות את הפערים ומטיבות עם התושבים. פשוט לא דרך מהפכה אלימה כמו שאתם כל כך רגילים ואהובים אלה דרך ההבנה שיש להביא שינויים לאט לאט ובאופן הדרגתי כדי שהם באמת יהיו טובים

  5. אנג'לו איידן הגיב:

    חוץ מאשר בהתייחסויותיה/ו המוטעות, הנוגעות למלחמת העולם השלישית, מי שמכנה את עצמה/ו 'דמוקרטיה איפריאליסטית' מדייק/ת!
    מנגד, אריה בן חורין ממשיך להטעות:
    חוץ מהעובדה שהניתוח על האימפריאליזם של לנין חייב את ההתפתחויות שהתחללו וממשיכות להתחולל במציאות הממשית עד הלום, בכל "החרפה", בכל "הרחבה", בכל "דלדול" וכן הלאה, אין בכדי למלא את המוסגים "המחדשים", של "גלובוקרטיה", "גלובליזציה", "קפיטליזם חזירי" וכן הלאה, בתוכן משמעותי.

  6. ק.א. הגיב:

    הפנים מתחלפות – האימפריאליזם נשאר
    http://fc00.deviantart.net/fs44/f/2009/091/3/a/Bush__Obama_differences_by_Latuff2.jpg

  7. ק.א. הגיב:

    "תעשיית התקשורת הדיגיטלית הוא אמצעי יעיל ואפקטיבי לשטיפת מוח של ההמונים ושעבודם לצרכי הכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית"

    אכן האקטואליה והשיח הפכו בתקשורת הדיגיטלית לשטיפת מוח יעילה.
    האספקה המהירה של אינפורמציה הופכת כמעט כל נושא לבידור נטו. החדשות אינן נתפסות יותר כחדשות אלא כבידור גלדיאטוריאלי (סרקוזי מול קדאפי, אובמה מול בן-לאדן וכו') המוגש לצרכן לצריכה מהירה (עם ארוחת המיקרו שהכין בדקותיים) בביתו במקום לצעוד שעות אל זירת הקולוסיאום פעם בחודשיים. כותרת רודפת כותרת וההצלחה נמדדת במידת הבידוריות (רייטינג). ההתמכרות והקצב המהיר דורש גם הקצנה במידת השערוריתיות (סטיות, כגון האוסטרי ההוא שכלא את ביתו במרתף, מתוארות לפרטי פרטים והציבור מתעניין בכל זה) כדי לשמור על אפקט הבידור. העיון והמחשבה נדחקים הצידה מפני המסחור, התפל הופך לעיקר – והשקר הופך לאמת – לצהלות הקהל המשולהב שמובל אט אט (אבל בטוח) לטימטומו המעמיק. כשירצה לחשוב יום אחד (בספק רב) כבר לא יזכור כיצד עושים זאת. (המונח באנגלית: dumbing down). כבר אמר פרסומאי ותיק אחד שהיום אין זה נכון לראות את פני התקשורת כתצוגה של תכנים חדשותיים שמשובצים בין תשדירי פרסום מסחרי (המוכרים ברגיל כפרסום) אלא כהצגה של רצף פרסומי אחד ארוך.

הגיבו לאנג'לו איידן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים