הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 ביוני, 2011 24 תגובות

במסגרת הפוליטיקה האנטי קולוניאלית, פעמים רבות עלינו לבחון כיצד עמים שנמצאו או נמצאים תחת שלטון קולוניאלי משרתים עדיין את האינטרסים של המדינות הקולוניאליות, כיצד נאבקים נגד הקולוניאליזם,  וכיצד עמים שחיו תחת שלטון זר מכוננים את זהותם מחדש. מבנה בסיסי של ניתוח קונפליקטים הסובב את היחסים בין עמים ילידים ומשטרים קולוניאליים הוגדר סביב שחרורן של מדינות מהשליטה האנגלית והצרפתית בעיקר, והועתק לקונפליקטים רבים אחרים, בהצלחה גדולה יותר או פחות. בדרך כלל מדובר בעם יליד, במעצמה קולוניאלית מערבית המגיעה עם כוח צבאי ומשתלטת על הטריטוריה, בניצול ציני של משאבים ושוק – לטובת המטרופולין. לדוגמא, הכיבוש של מצרים בידי בריטניה נועד לשרת את האינטרסים הכלכליים של תושבי בריטניה, ולא של תושבי מצרים. המאבק האנטי קולוניאלי במקרה כזה יהיה מאוחד עם מאבק לאומי: מאבק לגרש את השלטון הקולוניאלי ולקבל עצמאות על הקרקע, כאשר נציגי הקולוניה יחזרו כלעומת שבאו למטרופולין המערבית וה"נאורה" שלהם.

shiekh Jarah

הפגנה נגד ההתנחלות בשייח' ג'ראח (צילום: אקטיבסטילס)

התנועה הציונית פעלה במובנים רבים כהמשך של המהלכים הקולוניאליים של העולם המערבי במזרח התיכון. היא הביאה מתיישבים מארצות זרות, השתלטה בדרכים שונות על קרקעות ושאר משאבים ואף בצעה טרנספר רחב ב-1948. ברטוריקה שהפעילו רבים ממנהיגי התנועה הציונית ניתן היה לראות מאפיינים דומים לאלה של המושלים הקולוניאליים של בריטניה וצרפת; התבטאויות לגבי הפרימיטיביות של הילידים והבאת הנאורות והתרבות לאזור הספר והשממה.

אולם בעוד שהממשל הבריטי, לדוגמא, במצרים שלח את רווחי תעלת סואץ בחזרה הביתה לבריטניה, המהגרים היהודים לא פרנסו תושבי ארצות זרות במשאבי המקום. ליהודי שהגיע לכאן אין בית לשלוח אליו משאבים ואין בית לחזור אליו, הוא עזב לבלי שוב, והמעצמות הקולוניאליות הקיאו אותו לכאן בשמחה. המבנה הבסיסי של כיבוש קולוניאלי, המבוסס על מעצמה כובשת רחוקה שנהנית ממשאביה של ארץ כבושה תוך שליטה עליה באמצעות נציגות צבאית ופקידותית, אינו מתאים למבנה של הציונות.

אין עובדה זו מצדיקה את המשטר הציוני: המשטר בישראל איננו משטר קולוניאלי, אך הוא עדיין משטר של אתנוקרטיה ואפרטהייד, בו לתושבים מקבוצה אחת זכויות עודפות על אלה שבקבוצות האחרות, בו המשטר עובד בכל הכוחות לנישול מתמשך של קבוצה אחת מאדמותיה ומשאביה לטובת הקבוצה השולטת. יש להיאבק בצורת השלטון הזו בכל הכוח, אבל מאבק זה לא יהיה בעל מבנה קלאסי של מאבק אנטי קולוניאלי.

יש לומר זאת בבירור: מאבק אנטי קולוניאלי הוא מאבק לגרוש הגורם הכובש. האם המאבק לשוויון בין ערבים ויהודים בישראל הוא מאבק לגרוש היהודים? אם השבתם על שאלה זו בתשובה שלילית, אז כנראה שההמשגה המתייחסת ליהודים בישראל כאל כובשים ולזכויות הפלסטינים בישראל כאל זכויות ילידים למול מעצמה קולוניאלית היא המשגה שגויה, והמאבק צריך להיות מסוג שונה לחלוטין.

לעומת זאת, המאבק נגד הכיבוש של 1967 הוא מאבק אנטי קולוניאלי קלאסי. במקרה זה אכן הניצול הציני של הקרקע, המים, המחצבים, השוק וכוח העבודה הזול, נעשה לטובתם של תושבים בארץ אחרת – ישראל. רבים אומרים לנו שההבחנה בין שני המאבקים היא שרירותית. אך ההבדל אינו שרירותי כלל וכלל; כל עוד עיקר מאבקם של הפלסטינים בשטחים הכבושים הוא להוציא את הממשל הצבאי על כוחותיו ומתנחליו ולגרשם, ולמתנחלים ולכוחות הצבא יש מדינה-אֵם לחזור אליה, היא ישראל, אכן מדובר במצב ובמאבק קולוניאלי קלאסי. לא משום שמדובר בעם אחר – אותו העם הפלסטיני הוא זה שמתמודד עם שתי מציאויות שונות ועם שני מאבקים שונים.

עתה אפנה לחשוב על סוגי המאבק המשותף שיכולים לצמוח במציאות של ישראל- פלסטין. בספרו של אלבר ממי העוסק בכיבוש הצרפתי באלג'יריה ובתוניסיה, הוא מתייחס לחוסר האפשרות העמוק להיות בו זמנית כובש ואיש שמאל. ככובש קולוניאלי קלאסי, הוא תומך בתנועה ילידית שרוצה להוציא אותו מארצה, ולכונן ישות לאומית חדשה שלעולם לא יוכל להשתייך אליה. זהו פחות או יותר המצב במאבק המשותף נגד הכיבוש הישראלי בשטחים. ילידים פלסטינים קוראים להצטרפות למאבק שלהם על בתיהם ואדמותיהם. אזרחים ישראלים, יהודים ופלסטינים, באים לתמוך במאבקם הצודק – מאבק שאם יצליח, ליהודים ולערבים בישראל לא תהיה עוד שליטה או מעורבות בחייהם של הפלסטינים בשטחים. אני כאזרחית ישראל תומכת במאבק הפלסטיני הילידי לגרש את כוחות הכיבוש הישראלי מהשטחים, שלא כמו במאבק בפנים, בו אני נאבקת להקמת שותפות ערבית יהודית שלא מוציאה ולא מגרשת אף אחד, וקוראת להכיל בתוכה גם את אלה שגורשו על ידי המשטר הציוני.

במאבק בשטחים מדובר למעשה במאבק של סולידריות. מאבק של סולידריות הוא מאבק של תמיכה והזדהות עם האחר, אך המאבק תמיד נשאר של האחר ולעולם לא הופך למאבק משותף. מטרת המאבק היא הגנה על זכויותיהם של הפלסטינים בשטחים, ולא שלי, כיהודיה בישראל. בהתאם, הקול שיש לי במאבקם הוא קול מצומצם מאוד: מותר לי להגיע ולתמוך בהם, אך לעולם לא להחליט עבורם מה יהיו המסרים והמטרות של מאבקם. מטרת המאבק היא עצמאותם- ולי אין מילה לגבי צורתה ודמותה של העצמאות הזו. כך אכן עובד בשטח שיתוף הפעולה סביב ההפגנות נגד הגדר: הועדות העממיות מכריזות על פעולת מחאה, וקבוצות מפגינים ישראלים ובין לאומיים מתייצבות לפעולת המחאה תוך קבלה אוטומטית של כל החלטות הועדה, בין אם אלה החלטות על סיסמאות ובין אם אלה החלטות על קוד לבוש ועל תגובה לאלימות הצבא.

טעות גדולה היא ללמוד ממאבק זה ולהעתיק את דפוסי הסולידריות למאבק המשותף של יהודים ופלסטינים בתוך גבולות 67'. כאן איננו נאבקים לגרוש הגורם המדכא, אלא לשינוי אופייה של המדינה- ממדינה יהודית בלבד, למדינת כל אזרחיה או למדינה יהודית-ערבית. אנו נאבקים נגד המציאות המפלה, הגזלנית והדכאנית לטובת חזון של חברה עתידית משותפת. כשהמאבק מכוון לבניית שותפות אמיתית ושוויון, אך טבעי כי לשותף היהודי ולשותף הערבי-פלסטיני יהיה "סיי" שווה בכל הנושאים, גם בנושאים כמו זכויות נשים או איכות הסביבה, שהרי מטרת מאבקנו הוא חברה משותפת ולא הפרדה.

לסיכום, אופי המאבק היהודי-ערבי בישראל תמיד צריך להיות אופי של שותפות ולא של סולידריות בלבד, והמאבק נגד המשטר האתנוקרטי או האפרטהייד אינו מאבק של פלסטינים שיש "קולות דמוקרטים יהודיים" שתומכים בו, אלא מדובר במאבק משותף של פלסטינים ויהודים כאחד, לחברה שוויונית שתכיל את שני העמים גם יחד.

  • מתוך דברים שנאמרו במסגרת "כנס מרקס" החמישי שנערך בסוך מאי 2011 בגדה השמאלית בתל-אביב
תגובות
נושאים: מאמרים

24 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    המאמר מעלה נקודות חשובות. נהניתי לקרא.

    לגבי המבנה הקלאסי של כיבוש קולוניאלי, המבוסס על מעצמה כובשת רחוקה.
    תלוי מהיכן מסתכלים:
    מנקודת מבטו של היהודי, שהאמין בסיפור הציוני, באמת ההמשגה הקולוניאלסטית אינה מדוייקת.
    אך מנקודת מבט אימפריאליסטית הציונות היא כלי קולוניאלסטי נהדר (כי אפשר "ללכת עם ולהרגיש בלי").
    אי אפשר להבין את הציונות – מהבחינה המעשית – בלי האימפריאליזם (ואני אומר זאת מבלי לקבוע מסמרות לגבי הפתרון העתידי).

  2. מבין עניין הגיב:

    מאמר מרתק. זה יסדר את הכל וגם לאמריקאים תהיה עדנה שכן הם לא יצטרכו יותר להסביר מדוע האינדיאנים חיים בשמורות שיכורים. שכן גם הם נישלו את האינדיאנים לטובתם האישית ולא לטובת מעצמה קולוניאלית.
    האמת השמאל זקוק ללולינות המחשבתית הזאת כדי להסביר את החיים שלו פה בגבולות 67 .
    מה שנשאר עכשיו זה לשכנע את הפלסטינים לאבחנה הזאת ושלום על ישראל.
     

    • דניאל קלטי הגיב:

      נו, ומה אתה מציע?

      אני כבר מזמן, קראתי לאומות-אירופה, שיעשו מה שצריך = זכות-שיבה מול זכות-שיבה: אזרחות אוטומטית, לכלל היהודים, בארצות האיחוד האירופי, מהן גורשו/טרונספרו/טואטאו ("טרנספר-מרצון", כן….ומי, שבטיפשותו לא הבין, בזמן, לפני 1939, את הרמז – הבהירוהו לו אותו באוושוויץ), זכות-שיבה אוטומטית, לכולם שם (גם ליהודים הלא-אירופיים, בתורת פיצוי, של אירופה הנוצרית ליהודים, על מאות שנות-רדיפות) בתמורה לזכות-שיבה פלשתינית מלאה לכאן, למדינה שתתפנה מציוניה.

      עד כה, לא ממש זכיתי לתגובה…

  3. דמוקרט הגיב:

    אבחנה יפה.
    מאחר שברור שהכותבת תומכת בפתרון של שתי מדינות ובשיבת הפליטים לישראל, מה שנשאר עדיין בלתי פתור הוא השאלה בדבר ההיגיון, או הצדק, בחלוקת פלסטין לשתי מדינות, אחת פלסטינית ללא יהודים שתקרא פלסטין, והשניה דו לאומית יהודית ערבית. לא בטוח עד כמה זה רעיון מבריק. בנסיבות אלה, ייתכן שמרבית הישראלים יחליטו שאם נגזר עליהם לחיות במדינה דו לאומית, עדיף כבר אחת כזו שתתקיים על כל פלסטין, ובה יוכלו גם לממש את הזיקה ההיסטורית שלהם למקומות בגדה (דרך אגב, גם חסן ג'בארין מעדאלה דיבר בכינוס כלשהו לא מזמן, על כך שליהודים יש קשר היסטורי לחברון).
    באותו הקשר ראוי גם לציין, ש(למרבה הצער) ההגיון היחיד שבמסגרתו ישראלים מוכנים לשקול את פירוק ההתנחלויות הוא "שמירה על הרוב היהודי" בתוך ישראל שבקו הירוק. הסיכוי לשכנעם גם לפרק את ההתנחלויות, וגם להחזיר את הפליטים ולהפוך למדינה יהודית-ערבית נראה אפסי. דווקא לשיח על מדינה משותפת גדולה שבמסגרתה ההתנחלויות בגדה יישארו על מקומן יש כבר לא מעט מאזינים מקרב הימין הישראלי. השאלה היא האם הפלסטינים יהיו מוכנים לוותר על חזון המדינה הפלסטינית העצמאית בקווי 67 כדי לחיות יחד עם הישראלים, וזה כלל עוד לא ברור.

    • דניאל קלטי הגיב:

      אחת משתיים:

      או, שמחלקים את הארץ, על-בסיס הקו הירוק, עם אפס מתנחבלים משם ואפס פליטים שבים מכאן, כל המתנחבלים כולם, שבים לישראל ואילו הפליטים, שבים לתחומי מדינת פלשתין ומקבלים, פיצויים כספיים;

      או, שיש זכות-שיבה מלאה, ההתנחבלויות מאוזרחות כערים מעורבות וכל אחד, יכול לגור איפה שבא לו, בתחומי המדינה המאוחדת והאחת, מדינה חסרת גדרות וחומות!!

      אישית, אני מעדיף את הפתרון השני.

      הנקודה היא, שזה או-או. אי-אפשר גם וגם – ואת זה, מסרבים בעיקר בישראל (אך גם לא מעט פלשתינים!) להבין.

  4. רומן הגיב:

    אני אישית תמיד תמכתי בשיתוף היהודי-ערבי במדינת ישראל. הסכסוך שקיים בין ישראלים לבין הפלסטינים נמשך מאז ומעולם ועד היום לא מסוגלים להגיע לשום הסדר. האופי של שותפות במאבק לא יכול להגיע בלי הסדר בין הצדדים. אם אנחנו מדברים על מאבק משותף אזי חייבת שתהיה לשני הצדדים לפחות השקפה אחד משותפת, אם לא כן לא נוכל אף פעם להגיע להסדר ולשיתוף הפעולה.

    • השקפה אחת משותפת הגיב:

      למאבק משותף הוא ההתנגדות לקולוניאליזם וביטול כל החוקים והפרקטיקות של האפלייה במדינה הבתר ציונית

  5. דניאל קלטי הגיב:

    נשמע לי קצת מלאכותי, בכל-זאת, לנסות להפריד כך, גיאוגראפית, בין שני המאבקים ובין שני המצבים, שתי המציאויות ה"שונות".

    כלומר – אני מקבל לחלוטין, את הניתוח שלך, בנגע לטיב-הציונות; אכן, ליהודים אין לאן ללכת מכאן. אולם, כפי שנראה לי, הרבה יותר טבעי, לדעתי, לשלב בין המאבקים ולהיאבק, נטו, נגד האפארטהייד – ובעד מדינה אחת לכל, תוך שנשבור את הראש, כיצד בדיוק ליצור, מדינה אחת כזה, שאכן תהיה, שוויונית, סובלנית וליברלית.

    במיוחד דומיננטי העניין, עקב נושא זכות-השיבה, הניצב מול ההתנחבלויות: עדיף, כבר, לעשות מדינה אחת לכל – וחלאס…

  6. ספי סמואלוב הגיב:

    ממתי אפרטהייד איננו קולוניאליזם?בהקשר המקומי לישראל אין שום קיום מלבד היותה מבצר חמוש של האימפריאליזם והיא למעשה שולטת בכפוף לאינטרסי ההשתלטות של האימפריאליזם באזור כולו. כלומר לא רק בין הנהר לים אלא בין הנהר לנהר (מהנילוס עד לחידקל).
    לפיכך, גם ברמה התרבותית לא תתכן "ישראליות" או "צבריות" שאינן ציוניות כלומר קולוניאליסטיות גזעניות, כפי שאין "בוריות"/ אפריקנריות או "רודזיות" (ההתנחלות הלבנה בזימבבוואה) שאיננה מנשלת קולוניאליסטית. חבל שמק"י (ששמה מגוכח) זה כאילו שבדרום אפריקה המפלגה הקומוניסטית תקרא לעצמה בורית. ולכן חמור הדבר שמק"י נותנת לגיטימציה לשלטון האפרטהייד הציוני בכך שהכתירה אותו כדמוקרטי והשתתפותה בכנסת ובקורפורציה הגזענית שלו העונה לשם "הסתדרות" זה כאילו להשתתף ברכייסטאג הנאצי או בפרלמנט הלבן של שלטון האפרטהייד. מה בשטחי פלסטין 1948 אין 100% קולוניאליזם גזעני פאשיסטי??חבל שמק"י לא אמצה את הקו של בולוס פרח וולף ארליך.

    • דניאל קלטי הגיב:

      אז אתה בעד מדינה אחת.

    • דינו הגיב:

      "בהקשר המקומי לישראל אין שום קיום מלבד היותה מבצר חמוש של האימפריאליזם"… האמנם?
      עכשיו תואיל בטובך להסביר מדוע, ומהו אותו "הקשר מקומי" עליו אתה מדבר?
      הייתי מעוניין שמי שטוען כאן (בגדה השמאלית) טענה מובהקת כזו יטרח גם לגבות אותה,
      כנראה שאלו חלומות באספמיה או שמא תוכיח לי שאני טועה.

      להזכירך יש בכנסת יותר מאשר חבר ערבי אחד, וישנן גם כמה מפלגות ערביות, חלקן רדיקליות כמו רע"מ-תע"ל. עכשיו תזכיר לי האם המצב בדרום-אפריקה בתקופת האפרטהייד היה דומה (או בתקופת הרייכסטאג הנאצי?).
      המצב בשטחים הכבושים הוא אכן בעייתי מאוד, אתה רק "שוכח" שישנו תהליך ארוך שנים של משא ומתן עם אש"פ\הרש"פ, הכולל כבר שנים של שלטון עצמי פלסטיני שהגיע דה-פקטו למצב בו כבר אפשר להכריז על הקמת מדינה פלסטינית.

      לכן עצתי לך להרגיע את בליל המילים המשתלח שלך המטובל היטב במושגים כמו "גזענות",
      "פאשיזם", "רייכסטאג" וכיו"ב. המצב לא כל-כך גרוע.

      • ציוני בור הגיב:

        המצב לא כ"כ גרוע. למעשה הוא מעולם לא היה כ"כ טוב ליהודים (לפחות לחלק גדול מהם), לפריבילגיה שהמדינה הציונית מעניקה להם בגחבוי של האמפריאליזם. אז מה זה חשוב אם יש כמה מיליונים של פליטים "כושים" או כמה מיליונים משוללי זכויות אדם בסיסיות ומיליון וחצי אזרחים שחיים תחת חוקי נישול ואפלייה בתוך המדינה. העיקר שיש להם נציגות בכנסת (רעיון ציוני גאוני שחלק מהאזרחים הערבים משתפים פעולה איתו).

        אבל מה, המצב בכל זאת "לא כ"כ גרוע" כי הרי יש "תהליך ארוך" של מו"מ שיהיה ארוך עד שהפלסטינים יסכימו לוותר על פלסטין ועל זכותם לחזורלארץ שגורשו ממנה ועד שהם יסכימו לפתרון הסופי שהציונים מיעדים להם להתכנס בתוך בנטוסטנים ולתת גושפנקא חוקית למצב הקיים בלי כיבוש כביכול, כלי בג"ץ ובצלם (כאילו שהאחרונים משנים משהו במצבם)

  7. מישהו הגיב:

    תודה על ההמשגה והאבחון. אני מסכים עם הניתוח הזה, אכן תמיד הרגשתי שלנתח את הציונות כתנועה קולוניאליסטית ולהשוותה לכיבושים קולוניאליסטים אחרים היא רדודה מאוד, אין אף כיבוש קולוניאליסטי שבו למתיישבים הייתה זיקה כה עמוקה לארץ התיישבותם וכמו שציינת למתיישבים הציונים לא היה באמת לאן לחזור, להבדיל מהקולוניאליזם האחר. הסתירה הפנימית בהגדרת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, אכן אינה יציבה וכפי שאנו רואים עם הממשלה הזו, מדינת ישראל בוחרת ביהודית על חשבון הדמוקרטית, אני הייתי רוצה להיות במצב שבו הדמוקרטית היא יותר על חשבון היהודית אולם עם סייגים מסוימים שצריך לחשוב עליהם, ליהודים מגיע שתהיה להם מדינה עם צביון שמבטא את תרבותם בצורה חופשית. אני בעד שישראל תודה באחריות שיש לה לפליטי 48, אולי אפילו הסדר פיצויים מעגלי שבו גם יוכר בגירוש הכפוי שעברו יהודי ערב, אני לא בעד שפליטים פלסטינים יחזרו לגבולות 48 זה בוודאי לא מתכון לשקט אזורי.
    אבל דבר אחד ברור – לשמאל הציוני והלא ציוני ולערביי ישראל יש בסיס משותף ואינטרס משותף, צריכה לקום סוף סוף מפלגה צעירה (עם כל הכבוד לחד"ש) ומשותפת שתסכים על מצע רחב שימשוך אליה ציבור יהודי וערבי, שתהפוך למסה קריטית, המציאות דורשת זאת – הרי הממשלה הזו מדירה את הערבים ולאט אבל בטוח גם את השמאל, הציוני והלא ציוני.

    • רדודה מאוד הגיב:

      ההשקפה כי "הזיקה העמוקה לארץ" מטהרת את השרץ הקולוניאלי היא רדודה מאוד. קולוניאליסט בהבדל ממהגר הוא זה שמגיע לארץ עך מנת לנשל את תושביה מזכויותיהם כדי לנצל אותם ואת משאבי הארץ, או חמור מכך מנשל אותם מאדמתם ע"י ג'נוסייד או טיהור אתני על מנת לרשת אותם. בציונות התקיימו שתי המגמות העליה הראשונה היתה מהסוג הראשון והשניה ואילך מהסוג השני אך כל התנועה הציונית היא תנועה קולוניאליית ואבות המייסדים שלה גם לא התביישו בכך עד שלקולוניאליזם כבר לא היו יחסי ציבור כ"כ טובים.

      לכל הקולוניאליסטים היתה אידיאולוגיה שמצדיקה את הנישול "הזיקה העמוקה" או העליונות התרבותית והמוסרית וכו'. כל אלו לא הופך אותם למשהו אחר. היו כאלה שגם נרדפו על צואר בארץ מוצאם כמו ההוגנוטים בהולנד שהתנחלו בדרום אפריקה ונשלו את הילידים מזכויותיהם וגם היהודים שיש להודות כי רובם העדיפו להיות מהגרים בארצות המערב מאשר קולוניאליסטים בארץ "הזיקה העמוקה".

      כל זה לא רלוונטי להמשגה ולאבחון, כמו לשאלה אם לקולוניאליסטים יש או אין להם לאן לחזור. (ואם לציונים היה לאן לחזור אזי היו נחשבים קולוניאליסטים. לחלקם הגדול אכן יש לאן לחזור ולאלו שאין מנסים לדאוג שיהיה). המאבק האנטי קולוניאלי הוא לאו דוקא לסלק את הפולש אלא להפסיק את הנישול והאפלייה אלא שבעלי הפריבילגיה לא בקלות יוותרו עליה לפחות כל זמן שהם חזקים.

      • דניאל קלטי הגיב:

        מה, באמת? האם ממשלת פולין, הוציאה קריאה, הקוראת לכלל (לא לחלק קטן, הנבחר על-ידם בפינצטה!!! לכלל!!!) היהודים, לשוב אליה?

      • דינו הגיב:

        לא נכון.
        גלי העליה לישראל מעולם לא היו "על מנת לנשל את תושביה מזכויותיהם כדי לנצל אותם ואת משאבי הארץ". מדובר פשוט על דברים בעלמא, וכנראה שהנייר (או האתר) סופג בכל.
        תזכיר לכולנו איזה "משאבים" היו בדיוק לארץ הזו, ומתי החל ניצול הפועלים הערביים?

        הג'נוסייד המדובר מעולם לא היה, ואם כבר היה משהו שגורם למוחך הקודח להיזכר בג'נוסייד – הרי זה באשמת הערבים ובראשם המטהר האתני האמיתי היחיד שהיה כאן – המופתי הידוע של ירושלים.

        • ציוני בור הגיב:

          אדוני בתור ציוני כדאי שתלמד קודם את תולדות ההתיישבות (הקולוניאליזם) הציונתי לפני שאתה קובע "דברים בעלמא". כנראה שהמוח שלך סופג רק את מה שבו אתה רוצה להאמין.

          העלייה הראשונה, מושבות הברון העסיקו עבודה ערבית זולה בפרדסים בכרמים ובמפעלי תעשייה כמו היקבים ועשו רווחים נאים ע"י יצוא תוצרתם לחו"ל (בעיקר לצרפת). גם התנהגות התרבותית שלהם לא היתה שונה מקולוניאליסטים בהודו סין או במקומות אחרים.
          על הבסיס הזה הברון נכנס לעימותים קשים עם אנשי העלייה השנייה שדרשו להעסיק פועלים רק על בסיס גזעני-יהודי כדי לדחוק את הערבים מפרנסתם ומאדמתם ("עבודה עברית", "תוצרת הארץ", "כיבוש השממה"). מושבות הברון היוו קולוניאליזם מהסוג הראשון המתואר ואילו העליה השניה שמאפיינת את הציונות עד היום היתה מהסוג השני של נישול שהג'נוסייד והטיהור האתני מאפיין אותו.

          בפלסמטין הציונים לא עשו ג'נוסייד בפלסטינים (עדיין)אלא "רק" טיהור אתני שהוא פשע רק בדרגה אחת נמוך מג'נוסייד. אבל עפ"י הנסיון ההסטורי וגם עפ"י הנסיון הציוני במקרים לא בודדים ברור שמי שמבצע טיהור אתני לא יהסס לבצא גם ג'נוסייד. המרחק בין גירוש תינוק מביתו לבין חיסולו הוא לא גדול…

    • דניאל קלטי הגיב:

      מדינה ישראל, כלל איננה מדינה יהודית.

      היהדות, מכילה שני מרכיבים חשובים מאד, מהותיים, שאינם קיימים בישראל:
      א' – סוציאליזם ואכפתיות עזה;
      ב' – כבוד להשכלה ולרכישת-ידע-לשמו.

      שני אלה, אינם זוכים לשום כבוד שהוא, בחברה הישראלית הכללית; רק הכוחניות הבהמית, זוכה להערצה כאן, לצד אידיאולוגיית הדרוויניזם החברתי, המצדיעה ל"ארבאייט מאכט פראיי!!" של מצביעי "שינוי"–>"קדימה".

      • דינו הגיב:

        שלום דניאל,
        כמו אצל המגיב ק.א, גם בתגובה הזו שלך ישנו כשל מחשבתי:
        המרכיבים החשובים של העם היהודי עליהם אתה מצביע, נגזרו ממצבו של העם בגולה במשך זמן ארוך.
        בשל עויינות ומגבלות שונות ומשונות "תועלו" היהודים לעסוק המקצועות מסויימים ולהצטיין בתחומים מסויימים. בלית ברירה עסקו היהודים בלימוד מכל סוג והיו מחוייבים לסולידריות כאמצעי הישרדות.
        במדינת ישראל המצב שונה מהותית (אם כי הסכנות הן אחרות) ולכן הגיוני שתהיה מטה-מורפוזה מסויימת.
        אתה כמובן מגזים ומקצין בשיפוט השינוי, אבל חשוב להבין שאי אפשר לשפוט ולהשוות מהות של עם הנמצא במדינתו לעם גולה תחת סכנות ואילוצים של גלות, במיוחד כאשר מדובר ביהודים…

  8. חובב אמת הגיב:

    האם מה שמגדיר מאבק קולוניאלי הוא קיומה או אי קיומה של ארץ אחרת אליה יכולים לשוב הקולוניאליסטים? נניח לרגע שהערבים בגליל תובעים לעצמם מדינה: תיאורטית יכולים היהודים לעבור לגור בחיפה או בטבריה. האם גם זה מאבק קולוניאלי? ומה אם ערביי המשולש יתבעו מדינה?
    מתי זה מפסיק להיות קולוניאלי ומתחיל להיות קיומי?
    למרות כל המלל המרשים, ההצמדות לגבולות 67' נשארת שרירותית לגמרי. הטריטוריה ממערב לירדן היא יחידה אחת מכל הבחינות – גיאוגרפית, טופוגרפית, כלכלית, דמוגרפית. למעט תחום אחד – 'שמאלוגרפית'. רק מהבחינה השמאלוגרפית מחולקת הטריטוריה לשתי יחידות נפרדות, ורק תחת השפעתו של החומר הזה ההבחנה היא לא שרירותית.מה שיכול להגדיר מאבק כקולוניאלי הוא השייכות המשפטית וההיסטורית של הצדדים לאותה טריטוריה. ולמרבה הפלא בדרך כלל שאלה זו עומדת במרכזו של הסכסוך עצמו
    . האנגלים באמריקה ובהודו ראו את עצמם כשייכים למקום, וכך גם הצרפתים באלג'יר. במילים אחרות: ההגדרה של מאבק כקולוניאלי היא לחלוטין חד-צדדית. הפלסטינים רואים את היהודים כאן כפולש זר והיהודים לא שוכחים את הכיבוש המוסלמי במאה השישית, שביטל לראשונה את הרוב היהודי בטריטוריה. המבט הפוסט-קולוניאלי הוא אינו אלא כסות מילולית לאיזו עמדת מוצא קדם-הגיונית, שמאיזו סיבה פוליטיקלי-קורקטית תקפה רק מהגדה השמאלית והלאה.
    ובעצם, כל הניסוחים יפי-התואר וההמשגות הנלוות לא שונים במהותם מהוויכוחים האידיאולוגים שמנהלים ילדים בשאלה הפילוסופית "מי כאן קקי?". אלא שמשום מה כשהילדים מתבגרים זה הופך לאיזה קקאיזם פתלתל שאפשר להקים סביבו קתדרות שלמות למחקרים פוסט-קקיאים ולקלל את היריבים שלך עם הערות שוליים וביבליוגרפיה.

    • דניאל קלטי הגיב:

      סבבה, אז נעשה מדינה אחת לכל וחלאס.

      ואם מתחילים, כבר, בהסטוריה היותר-רחוקה, הרי ידוע, שרוב הפלשתינים הם, ממש כמונו, צאצאי-היהודים מפעם – שפשוט, נשארו כאן והמירו את דתם.

  9. הנחות שגויות לטובת העניין הגיב:

    או מרכס לטובת פתרון שתי המדינות

    ובכן, הקולוניאליזם הציוני של 48 הוא יותר מובהק מאשר זה של 67. מה שנעשה בראשון בסיטונות נעשה בשני בקמעונות. בעניין זה ובסיבות על הסכסוך בכלל כדאי להקשיב דוקא לימין הציוני שאבחנותיו (להבדיל מפתרונותיו) קרובים יותר לאמת מאשר השקרים של השמאל הציוני.

    וממתי הקוניאליזם הוא רק בכך ששודד את הקולוניות לטבת המטרופולין? הקולוניאליסטים פועלים קודם כל לטובתם הפרטית ונשענים לצורך זה באימפריה שאת מטרותיה האסטרטגיות הם משרתים ולכן תלוויים בה, כך הציונים. האפריקנרים האירופים באלג'יר ובודאי באמריקה, באוסטרליה ועוד.

    וממתי המטרה של ההתנגדות לקולוניאליזם מתבטאת רק או דוקא בסילוק הקולוניילים? אלו האחרונים נאלצים לעזוב לאחר שמרחץ הדמים והשנאה כבר הגיעו לדרגה בלתי אפשרית של קיום יחד אבל לא כמטרה בפני עצמה. לצערנו המשכות הסכסוך כאן עלול להביא לתוצאה דומה

    אבל מה לא עושים כדי להכתיב לתנועה האנטי קולוניאלית הפלסטינית את מטרותיה עפ"י האידיאולוגיה של הכותבת מ"כנס מרכס"

  10. ספי סמואלוב הגיב:

    אמנם המגיב המזדהה כ"ציוני בור" ענה על חלק מהדברים: מה שמכונה "הדמוקרטיה הישראלית" היא לא יותר מאשר הפריבילגיות/ זכויות (יתר לעומת הנישול של הפלאח/ית והעובד/ת הערבי/ה פלסטיני/ת) הקולוניאליות מעמדיות. כאשר שני הגורמים המהותיים העומדים בלב הסכסוך הם המעמדי והקולוניאלי. כאשר הביטול הממשי והסופי של הקולוניאליזם ייתכן רק כאשר יעקר הבסיס החומר מטריאלי עליו הוא נשען והוא קפיטליזם בשלב (עליון בניוונו ובטפיליותו) אימפריאליסטי. כל תפקיד הציונות מאז דריכת כף רגלו של המתנחל הראשון ועד ימינו הינו: האחד משטור המרחב לטובת אינטרסי ההשתלטות, הניצול והשעבוד האימפריאליסטיים וכן, חוסר יכולת השתלבותה של אגפים בבורגנות היהודית המרכז והמזרח אירופית להשתלב במעמדות השליטים של מדינות ומעצמות אירופה. הציונות מרגע היווסדה שאפה לטהר את המרחב "מילידים" וליצור משק קפיטליסטי על טהרת "הגזע היהודי". בכלל שווה לקרוא את כתביהם של מייסדי הציונות שנכתבו בטרם עידן "הפוליטיקלי קורקט" והם גזענים קולוניאליסטיים כנים ביותר. בהקשר זה שווה לעיין בספר של וולף ארליך(ממייסדיה של התנועה הקומוניסטית בארץ) "כוחו של הרעיון". על איזו דמוקרטיה דינו סח? על הדמוקרטיה שגירשה 700 אלף איש שביצעה ומבצעת טיהורים אתניים וטבחים.. הדמוקרטיה שמחריבה בפוגרומים כפרים של "אזרחיה" כמו אל עראקיב ורוצה לכלוא את הבדואיים ב"שטחי מושב".. "הדמוקרטיה" שבשטחי 1967 מבצעת טבחים רצחניים ובונה מערכת של כליאה מבוצרת של גטאות ובנטוסטאנים על שוד קרקעות וחנק כפרים. "הדמוקרטיה" שסותמת את הפה באלימות לכל בזיק של ביקורת על מעשיה הנפשעים.
    "הדמוקרטיה" שפוסלת ורודפת כל גוף פוליטי שידרוש דרישה דמוקרטית בסיסית אמיתית כמו מדינת כל אזרחיה בין הנהר לים, הפרדת דת ממדינה ומימוש זכות השיבה. בעיני זו דרישת מינימום דמוקרטית שמי שלא מעלה אותה איננו דמוקרט. "דמוקרטיה" שניתנת רק למי שמשתייך לדת השלטת.. בהקשר זה יהודי אירן מקבלים זכויות שוות יותר מאשר הערבים הפלסטיניים. הדבר היחיד הכנה הוא סמליה של המדינה הציונית שהם שילוב בין פיתוח של סמל הסוואסטיקה הנאצית וצבעי הכחול לבן של משפחת האצולה הפולנית "גראף פוטוצקי" וזו אלגוריה לצורת התנהלות המשטר הציוני. לסיכום האמצעים הרצחניים שמופנים כנגד העובד הערבי הפלסטיני גם מתחילים להיות מופנים כנגד העובד היהודי , וזו כרוניקה פאשיסטית לשמה כשכתובת כתובה בבירור על הקיר רק מרבית העובדים היהודים והמתנחלים הציונים (שמצתיידים באזרחויות ארצות מוצאם) מסרבים להכיר. לפחות בארצות מוצאם הם יהיו אזרחים ולא מתנחלים גזלניים.

  11. שלומי ממן הגיב:

    ביבי מלך ישראל..לנצח ישלוט הימין!!

הגיבו לדמוקרט

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים