הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 ביוני, 2011 3 תגובות

אתם מכירים את אותו עסקן (זה מיוחס להרצפלד) העולה לנאום ואומר "לפני שאתחיל לדבר אני רוצה לומר כמה דברים". אז הרשו לי לפני שאתחיל שתי הערות אישיות: א' זה שנים אחדות אני מופיע כאן בכנסי מרקס ומדבר על איזשהו נושא. משתדל למצוא נושאים מגוונים ושונים שלא יהיו בבחינת עוד הרצאה אקדמית מלומדת. בשנה שעברה הצעתי למארגני הכנס הרצאה משלבת אסתטיקה, קולנוע ופוליטיקה. רציתי לדבר על מערבוני הספגטי האיטלקיים כמשל פוליטי על אמריקה, קפיטליזם גלובלי, ניאו קולוניאליזם, ואלימות כנגד ילידי העולם השלישי. ההצעה לא התקבלה. הופניתי לגדה אותה ניהלה נועה לוי שיש בינינו הכרות מוקדמת. שם בגדה מדברים על קולנוע. נו, היום אני מביא בפניכם נושא פילוסופי לעילא אז הזמינו אותי לדבר.

פאולו פריירה (צילום: קרן פריירה)

ב' הנושא שאני מביא בפניכם היום הוא חדש, בעיקר מבחינת הקשר אותו אביא בפניכם, קשר אותו  אני חוקר עתה, ולכן אם לא הכול יידבק במכה ראשונה, סלחו לי. אני מתאמן ולפחות תהיה לאכסניה זו זכות ראשונים. החומר הוא רב, ולכן מטבע הדברים אקצר מאד ואתן רק את תמציתם. אשמח לענות על שאלות אם יהיו ולהרחיב ככל שאפשר יהיה.

הדברים שאומר מתוחמים לתחום הפילוסופיה והחינוך. אני כשלעצמי רואה בדברים, כראוי לאכסניה בה אנו מצויים, משהו השייך אולי ללימודי מהפכה. הנושא שעליו אני מבקש לדבר הוא על הכבלים.

כבלים הם אובייקט פיזי חריף וממשי. אך הם גם נושא מטפורי, אלגורי שהוגים לאורך ההיסטוריה השתמשו בו מתוך ביטחון שאנשים מבינים באופן מיידי על מה מדברים כשמדברים על כבלים כמשעבדים את האדם. אנסה לראות אם יש התפתחות בתפיסת הכבלים ואם זורח לנו שחרור בקצה הדרך אותה נעשה יחדיו. ו…נתחיל כמובן באפלטון, עליו נאמר שכל הפילוסופיה אינה אלא אפלטון והערות שוליים לאפלטון.

אפלטון:

אחד הפרקים הנודעים ביותר בכתבי אפלטון הוא משל המערה המופיע בספר 7 של "המדינה". שם נפרשת תורתו של אפלטון, תורת האידיאות, בבהירות הגדולה ביותר.

אפלטון חושב שידיעה היא אקט תבוני של השכל האנושי. הידיעה אינה מה שאנו רואים וחשים בעולם הניסיון. עולם החושים אינו אלא סברה על המציאות. ידיעה נוצרת רק כשהאדם יודע, וזה בדרך כלל הפילוסוף, את האידיאה, את התכונה המופשטת הכוללנית של הדברים. רק אז הוא יודע דברים באמת. אפלטון המספר למעשה את פגישות השיח של סוקרטס עם אנשים צעירים בשוק להם הוא מנסה לפקוח עיניים והוא מביא בפניהם משלים, סיפורים ומיתוסים כדי לסבר את האוזן וגם לפתות אותם ללימודיהם (קריאת כיוון למחנכים שבינינו). המשל המפורסם ביותר שמביא אפלטון מפי סוקרטס הוא כאמור משל המערה. זה אלפי שנים עוסקים במשל המערה שוב ושוב. אני בטוח שכולם יודעים על מה אני מדבר ובכל זאת ארענן לעצמנו בכמה מילים.

תארו לעצמכם אומר אפלטון מערה גדולה בה יושבים אנשים מלידתם כשגבם אל הפתח, הם כבולים בשוקיהם ובצווארם ואינם יכולים להזיז את הראש ולראות מה קורה מאחוריהם. מאחור יש אש גדולה ובין האש והאנשים הכבולים מתהלכים אנשים ומרימים חפצים למיניהם ואף משמיעים קולות. הכבולים רואים את צלליות החפצים כפי שהם מוטלים על הקיר מולם והם בטוחים שאלה הם החפצים האמיתיים כפי שהם בעולם. והצלילים שייכים לצליליות הללו.

אם מישהו ישתחרר מן הכבלים מצפה לו מהלך ארוך, עלייה מעלה במסגרתה הוא ילמד להכיר עצמים אמיתיים עד שיצא מהמערה ויתגלה בפניו העולם האמיתי גלוי לשמש. אז יחזור האיש לאחור ויבוא לספר לאחרים האסורים שם עדיין על תגליותיו ועל כך שיש עולם אמיתי בחוץ ומה שהם רואים הוא רק צלליות של הדברים.

ברור לחלוטין מדוע הפך משל המערה לא רק להסבר בהיר על תורתו של אפלטון, אלא הפך גם לאבן יסוד בפילוסופיה של החינוך. אפלטון מרבה בפרטים על מסע העלייה מעלה (להוסיף דעת תמיד פירושו לעלות מעלה) ועל דרך הלימוד. בהתחלה ייקח זמן לאדם לראות דברים לאשורם, להבין כיצד הם משתלבים לתמונת עולם אחת. הוא יוכה בסנוורים מהאור שמחוץ למערה ובהדרגה יתחיל להסתגל ולראות את העולם כמות שהוא.

מדוע הוא חוזר למערה? מדוע אינו הולך לו לדרכו כשהוא כבר רואה עולם אמיתי? כאן נכנס המסר החינוכי. יש למחנך מחויבות לחזור אל העולם של אלה שאינם יודעים וללמד אותם על העולם האמיתי. והוא חוזר. אפלטון מתעכב ומדגיש כיצד האנשים האסורים בפנים אינם מאמינים לסיפוריו ובשלב מסוים אף מתנגדים לו באלימות. הם אינם מוכנים לאבד את העולם אליו הם רגילים. ברור שזו דרכו של אפלטון להסביר את חוסר הפופולאריות של רעיונות פילוסופיים בקרב הציבור הרחב.

וזה אכן המסר המקובל ממשל המערה. מה פירוש ידיעה אמיתית? באיזה ייסורים היא נקנית? ומה הקושי ללמד אותה את האחרים.

אני מבקש לשאול שאלה שעלי להודות שטרם פגשתי נשאלת: הכול נכון, אך מהם הכבלים בהם אסורים האנשים המונעים מהם שחרור וידיעת אמת מובהקת? ומיהם האנשים הללו המתהלכים עם החפצים ומטעים את האסירים להאמין שאלה חפצים אמיתיים וזהו עולם אמיתי. כיצד הם קיבלו את תפקיד השולטים במוחות האנשים האחרים? הם הקובעים לאסורים את תמונת עולמם. כאשר כבר יש התייחסות פרשנית אליהם (עד כמה שאני מצאתי) נאמר שהופעתם היא רק מתודית כדי להסביר את הרעיון אותו מבקש אפלטון לציין.

רוסו

"האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא נתון בכבלים". זהו המשפט הראשון בפרק א' של ספרו המפורסם של ז'אן ז'אק רוסו "האמנה החברתית". שוב, נשאלת השאלה מהם הכבלים ומי שם אותם על האדם?

רוסו הוא המשפיע הגדול על רעיונות המהפכה הצרפתית ומבחינה זו אולי אחראי למהפך ההיסטורי החשוב ביותר בתולדות האדם. תורתו מגיעה לפסגות גבוהות ביותר של המחשבה, אך היא גם מעורפלת לעיתים ויש האומרים מרובת סתירות פנימיות. אני כשלעצמי מעדיף את הספר שכתב רוסו בצעירותו, בתחילת הקריירה האינטלקטואלית שלו: "על מקור אי השוויון שבין בני אדם" שם יאמר רוסו שמקור אי השוויון הוא הקניין. כמו המערה של אפלטון, גם לרוסו יש דימוי ציורי; אם נחשוב על מצב הטבע הקמאי בו הילכו בני אדם חופשיים על פני האדמה שמשאביה היו שייכים לכולם, הראשון שגדר חלקת אדמה ואמר "זו שלי", החל את המארה ששמה קניין והיא האחראית על הצרכנות, התחרות ובסופו של דבר על בניית וחלוקת יחסי הכוח בין בני האדם.

אני מבקש במאמר מוסגר להסביר שהטענה שרוסו מבקש לחזור למצב הטבע אינה נכונה. אצלו 'הפרא האציל' הוא באמת דמות מתודית ולא ערגה למצב הקדמון. הפרא האציל מאפשר לרוסו להציג את סיבות המצב השלילי בו מצוי האדם בתוך החברה.

"האדם אינו אלא חירותו, טול אותה ממנו והרי לך חפץ". אומר רוסו. כפייה ושיעבוד של החירות האינדיבידואלית היא פגיעה מהותית בתכונה האנושית של היות אדם. בשנות החמישים ההיסטוריון המוערך בכל העולם יעקב טלמון כתב את "ראשיתה של המדינה הטוטליטרית". רבים ראו בספר תרומה ישראלית למלחמה הקרה שהחלה אז ובכך גם הסבירו את התחושה הדרמטית בה התקבל הספר במערב כמסביר תופעות חברתיות מורכבות ביותר. טלמון טוען שם טענה מאוזנת לכאורה שיש להתייחס לשתי המערכות האידיאולוגיות העומדות בבסיס החברות במדינות המערב ובגוש הקומוניסטי – הקפיטליזם והקומוניזם. בבסיס הקפיטליזם עומד רעיון החירות והקפיטליזם מוכן לשלם על יישומו, מחירים בתחום השוויון ואילו בבסיס הקומוניזם עומד רעיון השוויון והוא מוכן לשלם במחיר החירות. לטענה שבמדינות הקומוניסטיות גם השוויון פגום, ענה טלמון בהגינות שגם החירות במערב אינה מושלמת.

למדינות הגוש הקומוניסטי קורא טלמון דמוקרטיות טוטליטריות. הבסיס אצל רוסו. רוסו מרבה לדבר על חירות האדם אך רואה את הסיטואציה החברתית-פוליטית כמשעבדת. הוא מביא דוגמא מאתונה בזמן המצור הפרסי. כל אזרחי אתונה (כולל העבדים) נסגרו בתוך חומות אתונה. השלטון חילק 5 אובולים ליום לכל אזרח כדי להתקיים. כשהמצור התמשך והיה חשש שמחסני החירום יתרוקנו יצאה הוראה שההקצבה תרד ל 3 אובולים ליום. פרצה התנגדות בכיכר העיר, של אזרחים שלא הסכימו. השלטון היודע מה עומד לקרות שלח משמרות מכודנים לממש את מדיניותו. רוסו מבין זאת. הוא מבחין בדמוקרטיה בין רצון הכול לבין הרצון הכללי, האינטרס הציבורי שרק השלטון (הנבחר דמוקרטית) יכול לדעת אותו, ולכן מותר לו לכפות הוראתו. בכך נפתחה הדרך לדמוקרטיה הטוטליטרית. שלטון שנבחר בדרך דמוקרטית לגיטימי לו לכפות את מדיניותו על האזרח.

ובכן דרך ארוכה הלכנו מ"האדם נולד חופשי" ל"בכל מקום הוא נתון בכבלים". בסיכומו של דבר רוסו כבר עוסק בשאלה מי אשם בנתינת הידיים בכבלים. הוא מסיק שהאדם עצמו נותן ידיו בכבלים מרצונו החופשי. רצונו לחיות בחברה, במדינה, מחייב אותו לוותר על חירויותיו ולהעבירן למדינה. כך נביא חירויות האדם הפך מוביל ומצדיק או לפחות מבין את פוליטיקת הדיכוי.

מרקס

על השאלה מיהו קרל מרקס אינני צריך להרחיב כאן. את "המניפסט הקומוניסטי" מסיים מרקס כך: (התרגום הקלאסי של דורמן) "יגורו להם המעמדות השליטים מפני מהפכה קומוניסטית. הפרולטרים אין להם דבר להפסיד בה זולת כבליהם. להם עולם ומלואו לזכות בו. פרולטרים של כל הארצות. התאחדו".

מרקס יודע מהם הכבלים וכיצד הם מושמים על האדם. הכבלים הם למעשה שליטה באמצעי הייצור. השולטים באמצעי הייצור שולטים בכל ומשעבדים את בני האדם, שאין להם חלק באמצעי הייצור, לצרכיהם. הכבלים מושמים על האדם על ידי העבודה. כמו הרבה מושגים אחרים מושג העבודה נטבע בידי הגל אך מרקס הופך אותו על ראשו. העבודה היא מעשהו של האדם לשינוי פני העולם. הוא מעשה של כלל בני האדם. העובדה שבחברה המתפתחת יש מעטים שהשתלטו על אמצעי הייצור בהם עובדים ומנצלים את האחרים היא כבל השיעבוד. האדם במערכת התעשייתית החדשה, המכאנית, מנוכר לתוצרי עבודתו. חלוקת העבודה מנכרת אותו גם ממעשה היום-יום של העבודה. העבודה גם קובעת את מערכת היחסים בתוך החברה והמדינה. האדון והעבד ההגליאנים נאבקים ביניהם כל העת מאבק דיאלקטי ובמאבק זה נקבעת המציאות. ב"המשפחה הקדושה" אומר מרקס ש"העוני אינו קיים, איפוא, בצידו של העושר, אלא הוא מקורו של העושר".

גם קטגוריית הפרולטריון לא הומצאה בידי מרקס, כפי שרבים חושבים, אך הוא זה שנתנן לה תוקף, מקום, מיוחדות והשפעה כל כך גדולים בתוך משנתו. אני מצטט מתוך "כתבי שחרות" "זו התשובה: על-ידי היווצרותו של מעמד בעל כבלים רדיקליים, מעמד שהוא ביטולם של כל המעמדות; על-ידי היווצרותו של תחום שאופיו יהא אוניברסאלי…ואין הוא תובע זכות מסוימת, כיון שלא נגרם לו עוול מסוים, אלא העוול כשלעצמו; שאינו מבסס את תביעותיו על סמך זכות היסטורית כלשהי, אלא על סמך זכות אנושית" ובהמשך "בשעה שהפרולטריון מבשר את התפרקותו של סדר-העולם הקיים, אין הוא אלא מבטא את סוד הוויתו שלו. התפרקותו המעשית של סדר-עולם זה תבוא בשעה שהפרולטריון תובע את שלילתו של הקניין הפרטי".

נו עכשיו יש לנו גם את התרופה. ביטול הקניין הפרטי. הקומוניזם. זה יבוא רק במהפכה. המהפכה תכלול לא רק את ביטול הקניין הפרטי. היא תכלול את ביטול העבודה. זו שעניינה ייצור הון. האדם שלאחר המהפכה יהיה עסוק ביצירה חופשית ללא תגמול מיידי על פעילותו. אמצעי הייצור שיעברו לידי המדינה (או החברה) ישמשו להתפתחות החופשית של האדם. ויש גם ביטול המדינה. ב"האידיאולוגיה הגרמנית" הוא אומר "לפועלים אין להם מולדת". לכן "פועלי כל הארצות התאחדו".

תקופתנו שהיא תקופת חברת המעמדות (ואל תראו במונחים אלה מונחים אנאכרוניסטים. אולי המעמדות היום אינם מובהקים וחשופים כפי שהיו בתקופתו של מרקס אך הם קיימים. הרי אין דומים תנאי חייהם של בני משפחת עופר או אפילו מנהלי הבנקים בישראל לתנאי החיים של היושבים כאן, אני משער) היא בבחינת הטרום היסטוריה האמיתית. במקומה תבוא מלכות החירות עם היסטוריה אחרת.

ובכן, אנו יודעים מהם הכבלים – אמצעי הייצור, מי מניח עלינו את הכבלים – השולטים באמצעי הייצור, כיצד כופים אותם עלינו – באמצעות העבודה המנוכרת והמפוצלת, וכיצד נשתחרר מהכבלים הללו – באמצעות מהפכה אותה יוביל הפרולטריון. אפשר להרחיב כאן אך נראה שהדברים ידועים. שלושה אספקטים עיקריים למהפכה: ניתוח תהליך העבודה יביא להרס הקפיטליזם. חתירת הפרט לחירות, תביא למהפכה. והמהפכה היא הכרחית. פרופ' יעקב פליישמן היה אומר שעל פי מרקס יש לזכור שהמהפכה היא necessary.

זה לא קרה. ומה שקרה לא הביא לתוצאות המקוות. מדוע לא הגיע השחרור מהכבלים כפי שחזה מרקס? יש טענה שהיחידים שלמדו מהמניפסט הקומוניסטי היו הקפיטליסטים. הם למדו חיש מהר שחשוב לתת תחושה לבני אדם שיש להם מה להפסיד ממהפכה. במקום אמרתו של מרקס שלפרולטריון אין מה להפסיד אלא את כבליו. וכך יצרו מערכת בה לאנשים יש בית, מכונית, רכוש קטן והתחושה היא שמהפכה עלולה לסכן כל זאת. מרקוזה, שנהג לכנות עצמו – המרקסיסט האחרון, ניסה להגיב על כך באמרו שהקפיטליזם יצר עולם של צרכים אשלייתיים וצרכנות מוגברת. במקום עולם של העדר ומחסור מציע הקפיטליזם לפתע עולם שפע תחרותי של ניכוס וצרכנות. מורדי הסיקסטיז נשאו ברמה את ספרו של מרקוזה, אך גם מהפכה זו נכזבה. לכאן הגיע פריירה.

פריירה

המחנך הברזילאי פאולו פריירה, עליו כבר דיברתי בעבר אפילו מעל במה זו ולכן מובן שלא אכנס לכל תורתו עכשיו. מה שחשוב לומר שפריירה, בן המחצית השנייה של המאה העשרים שראה את כל מוראותיה וכישלונותיה של מאה זו, מציע דרך שביסודה אחרת לחלוטין מהמהפכה הטוטלית שהציעו מרקסיסטים למרות שהוא רואה עצמו מרקסיסט. פריירה טוען שהמכשיר הטוב ביותר בו משתמשות השכבות השולטות להנצחת עליונותן הוא החינוך. מערכת בה לומדים מגיל צעיר מהו שולחן ומהו כיסא לומדים  בה גם מהו טוב ומהו צדק. כשם שהמורים, שליחי הממסד, אומרים ללומדים מהו שולחן כך הם גם אומרים להם מהו צדק. כזו היא המציאות ואין בלתה. פריירה קורא לזה מיתולוגיזציה של המציאות. העמדת חוקים עליונים העומדים מעבר לאדם, חוקים שעל פיהם מתנהל העולם. הכול נעשה במערכת חינוכית כזו, תוך הפעלת כללי משמעת קפדניים, ומבנה שלם  של הישגים מדידים, אובייקטיבי לכאורה, המודד כל אחד ומחייב הישגי סף באמצעותם יהיה ללומדים מסלול התקדמות פתוח בעולם. זאת במערכת עם יחסי מרות וסמכות מוחלטים בין מורים ותלמידים. התחושה הנוצרת בקרב הלומדים בהתבגרותם היא שכאלה הם סדרי עולם ואי אפשר לשנות את המציאות. בעיקר מפני שרק את המציאות הזו הם מכירים. אותה למדו בכל בחרותם. דורות של צעירים משתחררים ממערכת החינוך כשהם צייתנים ומאולפים, אחרת לא יגיעו להישגים בביה"ס ובחיים שלאחר לימודיהם. הם מאמינים שכזהו העולם. אלה הערכים האמיתיים בעולם ואין אחרים. אלה הכבלים שאין מהם שחרור. בעזרת כבלים אלו מחזיקים השולטים בכפם את הנשלטים. יש כאן מערכת המכינה את בני האדם לחברה של שולטים ונשלטים.

אך אל תתייאשו, פריירה יודע גם כיצד משתחררים. תאמינו או לא, בעזרת החינוך. חינוך אחר כמובן. פריירה ממליץ ליצור מה שהוא קורא דמיתולגיזציה של העולם וההיסטוריה. ללמד אחרת מהמקובל. להוכיח שיש מציאויות אפשריות שונות ומגוונות ובידי האדם האפשרות לשנות את העולם בהתאם לרצונותיו. חינוך כזה מלמד מלכתחילה, מהו המבנה החברתי בו מתנהל העולם, מדוע לומדים את שלומדים, מה תפקידו של ביה"ס בעולם כזה, והחשוב ביותר איך יכולים היו הממסדים להתנהל אחרת. את כל המערכת הפרייריאנית מנהלים מורים שאינם עומדים מעל תלמידיהם. הם מנהלים עם תלמידיהם דיאלוג לרכישת ידע יחדיו. התלמיד הוא הסקרן המעוניין, המורה הוא המנוסה ובעל הידע והם נפגשים בנקודה בה האינטרס הוא להוסיף ידע המתאים לשאיפותיו של הלומד ולא של המערכת. הדיאלוג הוא שוויוני לגמרי לחלוטין ללא עמדת כוח. תכנית הלימודים נקבעת מרצונותיו של הלומד ולא מצרכי המערכת. בני אדם שיצמחו במערכת כזו יהיו מוכנים יותר לעולם, יאמינו ביכולתם לשנות אותו ויהיו להם עוצמות להתגבר על הכבלים הכובלים את האדם ובא פיתרון למצב האדם הכבול במערה.

  • מתוך הרצאה בכנס מרקס החמישי שנערך בסוף מאי 2011 בגדה השמאלית בתל-אביב.
תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. ישראל הגיב:

    הפילוסופים הביאו הרבה פרנסה לחוקרים, דוקטורנטים וסתם אוהבי עיון. אבל בפועל הם גרמו נזק רב לפעמים באשמתם ולפעמים בגלל עיוותים שעשו פוליטיקאים בתורתם. ידוע על השימוש שעשו הנאצים הרעיונות של ניטשה (האדם העליון) תוך עיוות כוונתו. ידועות הטענות על רוסן שבכסות של חירות האדם הוביל לחינוך מוקפד עם הכוונה מלמעלה ויש אף טוענים שהביא בשם השוויון לאיבוד האדם כפרט בעל ערך עצמי, ןלבסוף מה שעשו הרוסים בשם מרקס והמניפסט הקומוניסטי.אז שהפילוסופים יביאו לנו רעיונות ואנחנו נעשה לעצמנו.

  2. אנג'לו איידן הגיב:

    לישראל
    אם בכוונתך לציין כי גילויים המדעיים שיממשו את הקטל ואת ההרס לשירות האינטרס הבורגני, אתה מציין נכון את העובדות הערומות. אבל, זה שגם לפילוסופיה שימוש דומה לא עושה אותה למדע. וזה שהפילוסופיה המרקסיסטית שונה משאר הפילוסופיות בכפיפותה למדעים, כמותם, לא עושה אותה לאשמה בפשעי הבורגנות. להיפך, היא כולל את המדעים המשוחררים לחלוטין מהתכתיב הבורגני.

    כפי שאתה מבחין, בורגנים שונים, גם קומוניסטים, מעוותים את המרקסיזם כי זו הדרך היחידה בה הם מסוגלים להוציא אל הפועל בלבולים דומים למאמר הזה למעלה.

  3. אשר פרוליך הגיב:

    אם כל הכבוד לפריירה,הצעתו להשתחרר מכבלי החינוך של החברה המודרנית באמצעות החינוך,הוא תרגיל פילוסופי ידוע של פתרון בעייה במשחק מלים רקורסיבי ,שלא מחזיק מיים.
    אני מציע לכותב המאמר לקרוא את THE MISERY OF THE PHILOSOPHY של מרקס .במהלך התפתחות המחשבה של מקרס הוא עבר מהדיונים הפילוסופים(החשובים כשלעצמם)לנתוח המציאות הקונקרטית שהיא,למעשה,שאילת הקיום האנושי,ולא רק ספקולציות אינטלקטואליות על אידאות.
    הכתיבה הכלכלית של מרקס נותנת תשובה ברורה למשבר שאנו חווים היום,במשבר הסופני של הקפיטליזם.ה"הסבר" שמעמד הפועלים אבד את הרוח המהפכני בגלל שמפחד להפסיד את הבית ואת המכונית,משקף את המצב ואת האידאולוגיה של מעמד הביניים הנמוך המתפורר ומצטרף בהדרגה להמוני העניים ולא של מסות המובטלים והעניים הנלחמים על קיומם.המשבר הנוכחי מוחק חלום הקפיטליזם ה"נאור" ובצורה ברוטלית מסביר לכולם מאיפא משתין הדג,כשמרקס כבר עשה זאת לפני 200 שנה.

הגיבו לאשר פרוליך

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים