הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-22 ביוני, 2011 6 תגובות

בחודשים האחרונים החלה יחידת עוז במעצר של מהגרות עבודה וילדיהן. עד כה נעצרו 22 ילדים בגלאי 0 עד 4. על פי הודעתו של שר הפנים, אלי ישי, בתום שנת הלימודים יחלו מעצרים גם של ילדים בני 5- 18 אשר מתחנכים במערכת החינוך הישראלית. למרות שקיימות חלופות רבות אשר מופעלות בהצלחה במדינות אחרות, מעצר ילדים הפך לברירת המחדל במדינה. גירוש ילדים אלו פירושו הענשתם רטרואקטיבית על מצב שהמדינה יצרה במו ידיה. גירושם יהיה כתם מוסרי שלא יימחה מעל פני החברה שלנו.

deported

אם אשר נעצרה למשך יומיים עם בנה בן השנה וחצי סיפרה: "החדר לא היה נקי והיה בו חלון אחד ומחניק ונעלו אותנו בחדר מרגע שהגענו, לא נתנו לנו לצאת לחצר. יום אחר כך שמו עוד משפחה עם ילד בחדר. לא היה לי סבון ומים חמים ולא יכולתי להכין בקבוק לתינוק בלי מים חמים. רחצתי את התינוק במים קרים בכיור. הייתי צריכה לדפוק על הדלת הרבה כדי לקבל מים חמים לבקבוק".

ועוד: "נתנו לי לקרוא מסמכים באנגלית שכתוב בהם שאני צריכה לעזוב כמה שיותר מוקדם. נתנו לי עוד מסמך שבו היה כתוב שמגיע לי להתקשר לעו"ד אבל לא נתנו להתקשר.

בכיתי כל הזמן וביקשתי להתקשר. ביקשו ממני לחתום על מסמך שיאפשר להוציא מסמכי נסיעה לתינוק ומסמך שאני מסכימה לגירוש מוקדם. הפקחים אמרו לי כל הזמן שהאבא לא רוצה קשר איתי ועם הילד וש'מספיק לו ממכם' ושהוא לא אוהב אותנו".

בידנו הכוח למנוע את החרפה! זו אחריותנו לוודא כי גם ילדים אלו יוכלו לצאת לחופש הגדול בשמחה כמו כל ילד ישראלי במדינה.  אף ילד לא צריך לגדול בפחד ממעצר וגירוש, בוודאי שלא ילדים שהם בשר מבשרנו. ילדים שאנחנו רק נרוויח אם יוכלו להישאר בישראל – הבית היחיד אותו הם מכירים.

מה אפשר לעשות? אשמח אם תקדישו רגע לראות את הסרטון שהכנו עם מוקד סיוע ולהפיצו

כמו כן אתם מוזמנים לשלוח מכתב לשר הפנים באתר – bibidontdeport.com
כל כמה ימים המכתב מופנה לאדם אחר אשר נושא באחריות לגירוש הילדים, אז אנא היכנסו להתעדכן ולשלוח מחדש.

הדרך הכי אפקטיבית למנוע את הגירוש, היא פנייה ישירה לראש הממשלה.
בידיו הכוח לעצור את הגירוש, אנא כתבו לו את דעתכם – bnetanyahu@knesset.gov.il

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. אחד הגיב:

    יש כאן בעיה. אפילו המדינות הנאורות ביותר נוקטות בשיטות הברוטאליות שיש כדי לגרש שוהים בלתי חוקיים, רוב רובם של הפליטים אינם נסים מפני טבח אלא כי הם מחפשים עבודה. לא שאני לא מתחבר למצוקה שלהם, אבל צריך להבין שאזרחי ארצך קודמים. הגירוש לא נובע מדעות קדומות וחשוכות, אלא משיקול רציונלי: זה מביא לירידת מחירי התעסוקה, ופוגע בסופו של דבר באותם העניים שאתם מתיימרים לייצג..

  2. איציק הגיב:

    האמת? עדיף שהם יעזבו.
    תמיד הם יהיו פה זרים ויהיה אליהם יחס גזעני ומשפיל.
    החברה פה לא תקבל אותם אף פעם.
    היא תקבל אותם רק אם הם יתגייסו לצבא הכיבוש והם יהיו חיילים יותר אכזרים מהישראלים כי הם ירצו להוכיח את עצמם.

  3. רמי יובל הגיב:

    שימו לב לקטע במאמר המתיחס לדברי הפקחים אודות האב. הם אומרים לאשה הכלואה שהאבא של ילדה אינו רוצה בה ובילד. זהות האב לא ברורה מהמאמר. אם האב ישראלי, כי אז הגירוש הוא פשע חמור. כי ילדו של אב ישראלי הוא אזרח מרגע לידתו, ככתוב במפורש בחוקי הכנסת (סעיף 4 לחוק האזרחות מ- 1952), ואסור לגרשו מהארץ (השופט חשין אמר פעם שאזרח ישראל הוא ישראל ולא יעלה על הדעת שישאל תגרש את ישראל). ידוע שהמדינה מגרשת ילדים כאלו אם האם אינה מודעת לזכויות הילד ואינה נהנית מסיוע משפטי. אבל גם אם האב הוא זר ומוצאו ממדינה אחרת מאשר האם, הפרדת הילד מהאב היא פשע. לילד יש זכויות כלפי האב גם אם האב אינו חפץ בו. הילד יכול וצריך לממש את זכויותיו הכלכליות כלפי האב, ישראלי או לא ישראלי, והמדינה אמורה לסייע לו בכך ולא לזרוק אותו לארץ אחרת. איך מסכמים את כל התורה הזו? מי שהורה ונולד בארץ מסויימת זכאי להיות אזרחה של אותה הארץ. לזה קוראים בעברית פשוטה צדק. מה שקורה אצלנו הוא הכל מלבד צדק. את שם ביהמ"ש שמאשר מדינות זו רצוי לשנות (למשל בג"ח = בית משפט גבוה לחוק). והנה לפני שבוע פסקה השופטת פרוקצ'יה (שמשום מה נחשבת שמאלנית) שילדים שנולדו ל"אב-נטען" ישראלי אינם זכאים לביטוח בריאות כל עוד לא הוכח שהאב הנטען הוא האב באמת. היא הסבירה את עמדתה בכך שהמדינה אינה צריכה לספק סל בריאות מלא לילד שאינו ילד ישראלי. טוב נניח, אבל הרי ידוע ש-99% לפחות מבדיקות האבהות מניבות תוצאות חיוביות. כלומר 99% מהאבות הנטענים הם אכן אבות כטענתם. לשון אחר, כל הילדים שפרוקצ'יה והשופטים שהצטרפו אליה שללו מהם באופן את הזכות לביטוח בריאות הם אזרחי ישראל מלאים ורק דרישות הוכחה חמורות ויקרות של משרד הפנים ואיטיות בטיפול של הפרקליטות והשופטים גורמים לכך שאזרחותם תוכר רק בדיעבד, לפעמים שנתים לאחר בואם לעולמנו. פסק הדין הוא מאלף מפני שמצד אחד השופטת באומץ מתווה מדיניות כלפי זרים שאם אמנם אינה נדיבה, לשון המעטה, בכל אופן אינה מופרכת. אבל מהעיקר – כלומר העובדה הסטטיסטית החד משמעית והידועה לכל מי שעוסק בעניין כי רוב עצום של הילדים הנדונים יוכחו בבדיקת רקמות במוקדם או במאוחר שהם ילדים לאבות ישראלים ואזרחים מלאים – מעובדה זו השופטת בפשטות מתעלמת. קרא את פסק דינה מכל הכיוונים ותיווכח שהוא מדלג על פרט המידע היותר חשוב במערכת העובדתית המהווה את מצע פסיקתה, כאילו לא הית ולא נברא. עתה הבינותי את משל שלושת הקופים שאינם רואים ואינם שומעים ואינם מדברים.

  4. מנחם הגיב:

    קראתי את הכתבה ואני מתקשה בהבנת מספר נקודות שהעלה הכותב.
    למיטב הבנתי האוכלוסייה המדוברת מתחלקת למספר קבוצות משנה. החלוקה הגסה ביותר היא בין האפריקאים ואלו שאינם אפריקאים. בקרב הקבוצה הראשונה ישנם זרים אשר נכנסו לישראל כחוק לצורכי עבודה והשתקעו כאן, חלקם בניגוד לתנאי אשרותיהם, אחרים נכנסו תוך הערמה כלשהי כגון הצגת עצמם כתיירים ועוד. אין חולק גם כי חלקם נוצלו בידי מעסיקיהם. המשותף לכל אלה הוא שעצם כניסתם נעשתה בדרכים המקובלות ובאישור הרשויות.
    קבוצה שנייה היא קבוצת המהגרים האפריקאים אשר מתחלקת בין פליטים למהגרי עבודה אשר רובם המכריע נכנס לישראל בעד הגבול הדרומי שלא כחוק.
    הכללת כל הזרים כולם תחת מטרייה אחת מתעלמת מהעובדה כי הגורמים שהביאו להיווצרותן של קבוצות אלו שונים בתכלית וחוסר ההבחנה בינהן במאמר מעמיד את הדברים כולם באור רדוד ופשטני, מדרדר אותם לרמת הפמפלט ואינו מאפשר התייחסות רצינית לתוכנם.

    האם כותב המאמר מדבר אודות קבוצה מסויימת? האם הוא אינו מבחין כלל בין מהגר אחד למשנהו?

    מכיוון שהכותב לא הבהיר עצמו אתייחס רק לקבוצת המהגרים האפריקאית שמעמדה ברור יותר בעיני.
    כמי שהזדמן לו לשבת תקופה לא קצרה באיזור פתחת ניצנה, שהוא איזור המעבר העיקרי של המסתננים לישראל באתי במגע ישיר עם עשרות רבות מחוצי הגדר. מכיוון שלא ערכתי סקר מקיף מדובר רק בהתרשמותי הבלתי אמצעית מתוך שיחות שערכתי עם המסתננים אך רובם המכריע, לא רק שאינם פליטי חרב אלא שאף אינם מציגים עצמם ככאלו. מרביתם מודים בפה מלא שבאו לישראל לצורכי עבודה. המהגרים מגיעים מקשת רחבה של ארצות באפריקה ולא רק מאיזורי העימות בסודן ומאוריטניה. אני סבור כי נקודת מוצא הנתונה בהסכה רחבה היא שלמדינת ישראל אין שום אחריות כלפי מהגרי עבודה בלתי חוקיים אשר חדרו לשטחה באופן שכזה. חובתה של המדינה היא כלפי אזרחיה ותושביה שלה, ומעבר להימנעות מאמצעים אכזריים ובלתי הומניים בהחזקתם וגירושם איני רואה כל מגבלה החלה על זכותה של המדינה לסלק מתחומה מי שחדרו אליה בניגוד לחוק.
    העובדה, כי חלק ממהגרים אלו הינם בעלי משפחות, אבות ואימהות לילדים, בין שהביאו אותם עימהם ובין שנולדו כאן אינה מעלה ואינה מורידה. מדוע שונה דינם מזה של אדם הפולש לדירת חברו?
    הכותב טוען כי הגירוש הוא סנקציה בלתי מוצדקת כלפי מי שרק ניצלו מצב שהמדינה יצרה במו ידיה. במידה ודברים אלו מתייחסים גם למסתננים מהגבול הדרומי ולא רק לעובדים שהובאו לישראל באישור הרי הם מוקשים ביותר. שכן מהו "המצב" שיצרה הממשלה? הימנעות או חוסר יכולת להקים מכשול אפקטיבי לאורך הגבול? התמהמהות בגירוש מיידי של המסתננים? מהי הנחת המוצא של הכותב? שלמסתננים זכות עצמית להיכנס לתחומי המדינה? ששטחה הוא הפקר? שלמדינה ריבונית אין הזכות לפקח ולשטר את תנועת הבאים בשעריה?
    תשובה חיובית לשאלות הללו תהיה מזן הטענות המאשימות קורבן עבירה (והסתננות היא אכן עבירה) ב"גירוי" התוקפן.
    אסיים בעניין הילדים והקטינים שכן הוא הנושא הרגיש המושך את מרבית תשומת הלב. מכיוון שדעתי היא שלמדינת ישראל הזכות המלאה למנוע כניסתם ולהוציא לפועל את גירושם של מי שחדרו לשטחה שלא כחוק הרי שלא צריכה לחול הבחנה בין מבוגרים לילדים. אין מדובר כאן בקריעת ילדים מחיק משפחותיהם. כל בר דעת מבין כי הותרת ילדים היא רק פתח המאפשר את השתקעותם של אלפים רבים. הרי לא יעלה על הדעת לגרש חלק מבני המשפחה ולהותיר אחרים. ואם נותיר את בעלי הילדים האם נהיה רשאים למנוע מאחרים את זכותם להוליד או להקים משפחה שגם אותה נצטרך להשאיר בתורה? הרי אין לדבר סוף.
    צריך לומר בבירור ובפה מלא, אחריותה של המדינה היא כלפי אזרחיה שלה בלבד. כניסה בלתי מבוקרת של זרים למדינה מהווה מפגע חברתי וכלכלי רחב היקף וכבד משקל ולישראל הזכות המלאה להתנגד לכניסה שכזו באופן נמרץ. כל מגבלה החלה על התנהלות המדינה צריכה להיוותר בתחום ההגנה והזכויות להן זכאי מי שנתון בהליך משפטי ותו לא.

    • רמי יובל הגיב:

      הערה למנחם בעניין גירוש ילדים:

      ראשית יש להבחין בין ילדים ששני הוריהם זרים ובין ילדים שאחד מהוריהם הוא ישראלי. לגבי הקבוצה השניה, החוק מעניק אזרחות אוטומטית לילד שאחד מהוריו הוא ישראלי. ואף על פי כן משרד הפנים (או בו נקרא לילד בשמו: מדינתנו) מגרש ילדים כאלו. אכן, אם יש התערבות של עורך דין או של התקשרות, משרד הפנים נמנע ככל האפשר מעימות משפטי ו"יורד מהעץ" אבל רבים מגורשים כי אין להם יכולת לעמוד על זכותם. גם במקרים שהענין מגיע לבית המשפט, הפרקליטות נסוגה והשופטים – וזה עניין חשוב שלא מרבים לדבר עליו – מאפשרים לפרקליטות לסגת ללא פסיקה וללא פרסום ולמעשה מאפשרים למ' הפנים להמשיך להפר את החוק (וזה חוק יסוד שמעניק זכות שהיה בישראל לכל אזרח, חוק שמכוחו אף אתה מנחם מחוסן מגירוש).
      ואשר לילדים ששני הוריהם זרים, העניין אינו פשוט כפי שאתה מציג אותו. הרי אתה בעצמך מתייחס לזרים כאל עבריינים ואומר שזכותנו לגרש את "מי שחדרו לשטחה [של ישראל] שלא כחוק". כלומר – חטאת, תיענש. זה כמובן לא חל על ילדים שמתחת לגיל האחריות הפלילית, לא כאלו שנולדו כאן וגם לא כאלו שהובאו קטנים וגדלו כאן. אני לא מביע דעה נחרצת בנדון אבל תראה שמסקנתך פשטנית ומתעלמת מכך שהילד לא חטא!
      ועוד: ילד שגדל כאן שנים עוצב כישראלי והוא (לדעתי) ישראלי גמור. עקירתו היא חטא. והרי כולנו אורחים כאן…
      אם היית אומר שצריך להקים גדר אפקטיבית לאורך גבול ישראל סיני ולמנוע כניסה של מי שאינם בבחינת נרדפים והם אף אינם טוענים שהם נרדפים ומבקשי מקלט (שאז יש אמנה בינלאומית שחובה לפעול על פיה), אבל כן לספק להם מים וצידה לדרך, אז לא הייתי יכול להתנגד לעמדה כזו.

  5. מנחם הגיב:

    לרמי,
    אין ספק שקיימים עיוותים ביחסה של המדינה כלפי אוכלוסיות המהגרים והפליטים אך זו גם הסיבה שבעיטה ניסיתי להתייחס לעקרונות המונחים בתשתית הדברים ולא לשקוע בדיון בפרוצדורות. בנוגע לחוסר האחריות הפלילית של קטינים אני מסכים אתך מבחינה משפטית אך כאן אני גם חולק עליך שכן אינני רואה בגירוש עונש. אתה עלול לראות בתפיסתי זו גישה מיתממת אך אני עומד על דעתי ושב וגורס שגירוש אינו עונש. אם נעמיד שוב את ההשוואה להסגת גבול (שהיא אומנם פשטנית מעט אך לטעמי משמרת את הנקודות העיקריות) הרי לא יעלה על הדעת לטעון שמסיג גבול כלשהו אף אם הוא מטופל בילדים יוכל לאחוז ברכוש שתפס שלא כדין. כמו כן הרחקתו וגירושו, עם כל הסבל הנגרם לו או לסובביו, אינם עונש אלא תיקון המעוות בלבד. כל פרק זמן העובר במידה ואינו חורג מגדר ההתיישנות החוקית של עבירות או כיוצא באלו הוא חסר משמעות ואין ערך לעובדה שמסיג הגבול או משפחתו השתקעו שכן השתקעות זו בעוול יסודה. אני שב ומזכיר, לו מדובר היה במאות או אפילו אלפים בודדים ייתכן והייתי סבור שיש לגלות התחשבות לפנים משורת הדין אך במצב שבו ברי לכל בר דעת כי מדובר בפרצה שעשרות אלפים יזדרזו לנצלה אינני רואה מקום לנהוג לקולא.

הגיבו לאחד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים