הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 ביוני, 2011 11 תגובות

יצאתי מהסופר עם שקית הקניות בידי. הסתכלתי על דוכן העיתונים שמשמאל, עליו הונחו מספר מגזינים למכירה. על השער של כולם, ללא יוצא מן הכלל, התנוססה תמונה של אישה מאופרת בכבדות, ערומה חלקית או מביטה באופן מפתה אל המצלמה. הגדיל לעשות מגזין "נשים" מסוים, שהציג לקונים אישה שגופה חשוף מלבד בגד הים שכיסה אותו.

מגזין

התחלתי ללכת לכיוון הדירה, מנסה להבין את הזעזוע שעבר בי כשראיתי את רצף הנשים ששכבו שם זו לצד זו. כנראה שמקורו הראשוני בתחושה האישית שלי, שהתודעה שלי מותקפת ללא הפסקה בדימויים פורנוגרפיים, לא משנה להיכן אסתכל. אם אצפה בפרסומות בטלוויזיה, ואין זה משנה באופן מובהק לאיזה מוצר, תופיע דמות אישה שתוצמד אליו, כשמיניותה היא האלמנט היחיד החשוב בסרטון. כשאלך ברחוב, אראה גברים מכוסים בקפידה בטי שירטים סגורים, ונשים בעלות מכנסיים באורך שלושה סנטימטרים וחולצות פתוחות לחלוטין שמגלות כמעט את כל חזן לעוברים ושבים. רגליהן וידיהן יהיו מגולחות משיערות פעמים רבות, כדי להדגיש את הצד שאינו גברי בהן. כשאכנס לאינטרנט, אראה כותרת ענקית בווינט בו מופיעה תמונת אישה בחזייה שמוצגת כאחת ש"לא התפרסמה בגלל השכל שלה", כפי שהיא מעידה על עצמה. מעליה תופיע כתבה אחרת, המפרטת את מצבה הפוליטי של הממשלה. ראש הממשלה יופיע כשהוא לבוש בחליפה ועניבה, ואף טפח מגופו לא חשוף מלבד פניו. מבט פניו הרציני ישדר ביטחון עצמי ביכולותיו וברצונותיו. מסביבו, בישיבת הממשלה, יושבים גברים, כולם עטופים בחליפות דומות. כשארצה להתעדכן במצבה של קבוצת הכדורגל אותה אני אוהד, אפתח את עיתון הספורט היומי. בעמוד האחרון שלו, תופיע תמונתה של "אוהדת ספורט", לבושה בבגד ים בלבד. כשאקרא את הכיתוב מתחת לתמונה, אגלה שאינה אוהדת ספורט כלל, אלא שהיא חברתו של ספורטאי זה או אחר. למעשה, אין לקיומה בעיני עורך העיתון שום ערך עצמאי – היא חברתו של שחקן כדורגל, וככזו עליה לספק את יצריהם של הגברים שצורכים את העיתון, וגם אם בשורה קטנה מוזכר המקצוע בו היא עוסקת, ברור לכל הקוראים והכותבים שהיא שם בתור סמל למיניות נשית הנצרכת על ידי גברים, וכל האותיות המקיפות אותה משמשות רק תירוץ לכך.

לעתים קרובות אני שומע אודות השוויון הקיים בין נשים לגברים בחברה היהודית, בניגוד למצב הנוכחי בחברה הערבית בארץ ובחברות מוסלמיות באופן כללי. האם חופש הוא לחשוף את גופך לכל הרוצה להתבונן בו תמורת כסף? האם חופש הוא החיפוש המתמיד של נשים אחר גבר עשיר שיפרנס אותן וימנע מהן את הצורך לשלוט על חייהן בעצמן? האם יש חופש במקום בו המדד החשוב ביותר בו משתמשים כדי להעריך אישה הוא גודל שדיה ומשקל גופה (אלמנטים שאינם תלויים כלל בה)? האם יש חופש במקום בו נשים חותכות את גופן ודוחפות לתוכו סיליקון רעיל כדי להתאים עצמן יותר לדמות הנלעגת והמכוערת, הדמות התפוחה מדימויים מיניים, האהובה על בני החברה שלנו, מפני שאינן מוצאות שום דרך אחרת להרגיש שלמות עם עצמן? האם יש חופש במקום בו מיניות הופכת למשאב הנקנה ונמכר בכסף, בין אם בדייט בו משלם הגבר על שירותיה של זוגתו, או בין אם בבית הזונות בו נמצאות לרוב נשים שמיניותן נלקחה מהן בכוח כבר בעבר?

הגבולות בין הגבר לאישה בחברה בה אנו חיים חייבים להיות ברורים לחלוטין. עליהם להיות שתי ישויות נפרדות, שהמכנה המשותף העיקרי ביניהם הוא המיניות שלהם. אוי לה לאישה שתקצר את שיער ראשה, לא תגזוז את שיערות גופה, לא תמרוט את גבותיה. אוי לה לאישה שתחשד על ידי הסובבים אותה בקיומו של חלק גברי בתוכה. אוי לה לאישה שתצהיר שאישה היא אדם שגופו שייך לו ולא לחברה בה הוא חי, שתעמיד בסימן שאלה את היותה איבר מין מהלך, ושתציג לעולם חזות מורכבת יותר ומינית מעט פחות. אנו דורשים מעצמנו, גברים ונשים, להפוך להיות פלקטים, דמויות שטוחות שמייצגות אלמנטים ברורים ביותר, דמויות שאסורות בכבלי המין אליו נולדו, חסרות את היכולת לבחור סגנון חיים אחר מזה שנקבע להן מראש, מבלי לספוג סנקציות חברתיות קשות, בוז ולעג. פלקטים שמופיעים על שער עיתונים במסגרות מרובעות.

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. אורנה לביא הגיב:

    וכניגוד מוחלט, בן זוגו של המאמר הזה הוא מאמר על הגבר השרירי, מנהל הבנק או הספורטאי החזק – פיסית או שכלית. יש לו חיים עצמאיים משלו, כולל מקצוע מועדף – עורך דין? רופא? סוכן ביטוח? מרצה באוניברסיטה? או שמא… מנהל מפעל למזגנים?
    הוא יעזור לה להרים את בלוני המים במעלה המדרגות, הוא יתקן את החשמל, הוא יחתום על החוזה עם חברת הביטוח, הוא יקנה את המכונית המשפחתית…
    והיא? היא תלבש את התחתונים המגרים יותר, בלילה שבו תיענה בחיוב להזמנתו לבילוי בבית המלון, בידיעה ברורה שתחתונים אחרים לא יתאימו למאוויו והוא עלול שלא להזמינה לבילויים נוספים. אה, כמובן שהוא עלול גם לוותר על החתונה. היא עלולה להישאר "רווקה זקנה".
    אני שמחה להיות אחת מאלו שאינן מתאימות למאוויו של הגבר ההוא מהפרסומות. לומר את האמת? זה הדדי.

    • דינו הגיב:

      מנסיוני ונסיונם של חברי, דווקא נשים יותר יוזמות בילויים בבתי-מלון ו\או בחו"ל עם בני זוגן,
      והגבר מקטר על ההוצאה הכספית הגבוהה.
      תחתוניו של הגבר הם גם נושא לקיטור תמידי מצד הנשים הטוענות חזור וטעון "איזה בוק עם טעם רע, שוב שכחת להתגלח וללבוש חולצה נקייה".
      לאישה מותר ללבוש תחתונים סקסיים ולפקוד את חוג הפילאטיס כמו שלגבר מותר ללכת למכון כושר ולרוץ קילומטרים בשביל לשמור על הגזרה והמשיכה ההדדית.
      סקס בסופו של דבר הוא גם (בעיקר?) עניין של משיכה גופנית, לא?

      מותר לנו להיות מושכים מבחינה גופנית, מותר ואפילו רצוי. בסופו של דבר גוף בריא שנראה טוב הולך גם יד ביד עם בריאות, ולא בכדי גם גברים וגם נשים נמשכים לרוב למבנה גוף אתלטי ואסטטי,
      לכן לא צריך להיות צדקניים וחשוב לשמור על פרופורציה (גם בגישה, וגם בגוף).
      אני מקווה לא לפגוש אישה אשר תבחר ללבוש את התחתונים הבלויים ביותר שלה לקראת מפגש איתי, ולדעתי לא תרצי שגבר יבחר כך לקראת מפגש איתך.

      התלונה היא לגבי עניין המידתיות. ניתוחים פלסטיים, הרעבה עצמית ושיפוט יתר של מראה – אלו הבעיות האמיתיות, אבל משיכה מינית כשלעצמה היא טבעית, נורמלית וחיובית.

  2. רותם הגיב:

    מילים כדורבנות, כל מילה נכונה…

  3. דתי הגיב:

    נו, הרבנים אמרו את זה כבר לפניך. יש לכם בודאי גם מסקנות זהות – לבוש צנוע, הפרדה בין המינים וקול באשה ערוה. ברוך בואכה למאה שערים.

    • חנן אביב הגיב:

      אם תשים לב, תראה שהביקורת שלי לא הופנתה כלפי הדרך בה נשים מתלבשות, אלא כלפי התפיסה החברתית של נשים כאובייקטים מיניים שתפקידן לספק את ה"צורך הגברי", וחוסר יכולתן להסיר מעצמן את הדימויים המיניים שמודבקים אליהן מעצם היותן נשים.

      • דתי הגיב:

        זה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר. גם הרבנים מתיחסים ללבוש ולקולה של האשה ככלי להבעת דעה על הסדר החברתי ולא כענין העיקרי. גם הם בדיוק כמוך מבינים שאי אפשר לתקוף ישירות את הרעיון ולכן הם מתעקשים לכפות את ביטויו החיצונים.

        • חנן אביב הגיב:

          היכן ראית שאני תומך בהגבלת זכויותיהן של נשים בצורה כלשהי? במילים שנכתבו למעלה קיימת מחאה על המצב הקיים ועל הסיטואציה המוגבלת בה נמצאות נשים בחברה הישראלית. מה שמטריד אותי אינו ה"עירום הנשי", אלא חוסר העירום הגברי לצד העירום הנשי, וההתייחסות למיניות של האישה כחלק החשוב ביותר במהות שלה כבת אדם.

  4. רוסיה בפוטנציה הגיב:

    כן. וזה ממשיך שאנו עבדים לבון טון של הקורקט המיני של החד מיני . דו מיני . והסטרייט הפדופילי הסדיסטי הנמנע ועוד ועוד . האם? לא היה עדיף לתת מישקל לאדם על זכויותיו ומעשיו ואולי כמה השגים ראויים במקום עבודתו . בסוף היום כולנו הבריות אנשים מיניים . מיניות הנמכרת ונקנת בכסף איננה מגבילה את החופש של החברה יש לגנות את התופעה ואולי אף ולאסור אותה משום שהיא מגבילה את החופש של הפרטים העוסקים בקניה ובמכירה של ה"מין" . מה שמגביל את החופש של החברה הוא העיסוק במיניות כתעודת הוקרה ותעודת יושר וזיהוי של פרטים בה בהתאם למיניות שלהם. העיסוק הזה הוא אופנתי ולא רציני כמו הגדלת שדיים בסיליקון.בתום כמה זמן יש להוציא או להחליף את השתלים . מה יותר מזה דמויות אסורות בכיבלי המין אליהם נולדו?

  5. א"פ הגיב:

    הבעיה היא בעיה חברתית לדורותיה. היופי הוא שהחברה שלנו היום יכולה לראות את זה ולזהות את זה. הבעיה היא לא הבחורות שמסתובבות חשופות חזה או ההצגה של זה (מהיביטים אומנותיים) הבעיה הגדולה היא הקפיטליזם התחרותי והדורסני וחסר כל ערך מוסף מלבד למכור .סקס וסטריאוטיפים מוכרים ומשדרים מי אנחנו . הרעיון הטוב הוא לא לאסור ולצנזר הרעיון הנכון הוא להציג אלטרנטיבה אחרת. אדם אחראי לעצמו והוא בונה את החברה ואנשים שמין מעניין אותם שיבושם להם. מי שחושב שזה בזוי שייציג את האלטרנטיבה שלו בעצמו לחברה סביבו.

  6. אל תקחו אותי לגואלג הגיב:

    אי רואה שתגובתי נמחקה חח
    עניין הצניעות באמת מאוד חשוב לכם אני רואה, זה מזכיר לי שאחד הדברים הראשונים שעושה כל משטר קומוניסטי שמכבד את עצמו הוא להקים ארגונים של בעלי כוח סמכותיים שיהיו אחראים לפקח על מוסריותו של האדם, ולוודא שהוא אינו עושה דברים בלתי צנועים או מהנים (הנאה זה עניין מנוון של הבורגנים) כמובן שפיקוח כשלעצמו אינו מספיק, וברור שדרוש כאן גם חינוך קפדני ולא האדם שוב הידרדר בחזרה להיות חזיר קפיטליסט הדוניסט ריקני ומנוון, לכן הפיקוח מותנה גם ב"שיטת המקל והגזר", ציות, צניעות והסתפקות במועט מזכה את התושב המאושר בפת לחם ובפנקס אדום, והפרה והידרדרות להתנהגות בורגנית פורנוגרפית מופקרת תגרור עונשים מתאמים וחינוך מחדש שאחריהם אף אחד לא יעז לחשוב על שום הנאה בורגנית שוב לעולם.

    זה מאסט בכל משטר אסלמי קיצוני אה אמממ חח אופס התבלבלתי התכוונתי להגיד שזה מאסט בכל משטר קומונסטי צודק….

    נ.ב
    בדיוק כמו בימי בברית המועצות אני צריך לבקר את המשטר באופן מרומז ועקיף ולא תגובתי תמחק מעל פני האדמה ואתה גם אני.

הגיבו לחנן אביב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים