הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 ביולי, 2011 25 תגובות

ביום ראשון 10 ביולי הסתיים שלב חקירת העדים במשפט האזרחי שמנהלת משפחת קורי נגד מדינת ישראל. המדינה נתבעת על ידי המשפחה להכיר באחריותה ובאחריות הצבא להריגת בתם, רייצ'ל קורי, פעילת שלום וזכויות אדם.

rachelcorieרייצ'ל קורי רגעים לפני מותה (צילום: תנועת סולידריות בינלאומית)

רייצ'ל קורי, ילידת אולימפיה שבמדינת וושינגטון, ארצות הברית, היתה בת 23 כאשר נהרגה באזור רפיח שברצועת עזה ב-16 במרץ 2003, בעת שהיא וכמה מחבריה בתנועת סולידריות בינלאומית (ISM) ניסו למנוע הריסת בית פלסטיני. למחרת האירוע הקטלני הבטיח ראש הממשלה אז, אריאל שרון, לנשיא ג'ורג' וו בוש לחקור באופן מלא ובשקיפות את הפרשה, ולמסור את ממצאי החקירה לידי הממשל ולמשפחה. הבטחתו לא קויימה, והמדינה הסתפקה בחקירת המשטרה הצבאית שבוצעה בחלקה על ידי חיילים בשירות סדיר שהיו חסרי ניסיון או מעמד מתאים לתחקור אמיץ ועצמאי.

חקירת מצ"ח הסירה כל אחריות ממפעילי הדחפור הצבאי בטענה שהם לא יכלו לראות את ריי'צל קורי. לפי עדויות אחרות של מי שנכחו במקום קורי, שלבשה ג'קט כתום זוהר, בלטה בשטח, כפי שאפשר לראות בתצלומים שצולמו על ידי חבריה זמן קצר לפני שנהרגה. איש מן האחראים הישירים או העקיפים למותה של קורי לא הועמד לדין; נתיחת הגופה בוצעה ללא נוכחות משקיף אמריקאי כפי שהובטח למשפחה, וממצאיה המלאים לא פורסמו. דו"ח המשטרה הצבאית נמסר לעיונם של פקידי ממשל אחדים ולמשפחה בלבד, אך הממצאים המלאים לא הועברו לממשלת ארה"ב כפי שהובטח והתיק נסגר. בעצת אנשי ממשל החליטה המשפחה לפנות לערכאות משפטיות בישראל, וב-2005 הוגשה בשמה תביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי בחיפה על ידי עו"ד חוסיין אבו חוסיין. כחמש שנים לאחר מכן, ב-10 במרץ 2010, נפתח המשפט באולמו של השופט עודד גרשון.

בכתב התביעה מואשמים המדינה וצבאה בהריגה מכוונת של רייצ'ל קורי תוך הפרה של זכויות יסוד לחיים, לכבוד האדם ולחרותו, המעוגנות הן בחקיקה הישראלית והן בחקיקה הבינלאומית. החיילים ומפקדיהם שהיו מעורבים בהפעלת הדחפור הצבאי מואשמים ברשלנות פושעת, בשל אי זהירותם ובגלל התעלמותם מנוכחותם בשטח של אזרחים בלתי אלימים ולא חמושים. בכך אף הם הפרו את התחייבויות המדינה לחוק הישראלי ולחוק הבינלאומי.

תגובת הפרקליטות לכתב האישום מציינת כי למדינה מוקנית חסינות מפני תביעה היות שפעילות צבאית בשטחים הכבושים, ובכללם אותה הפעילות שבה נהרגה  קורי, היא בבחינת "פעולת מלחמה" שבוצעה במהלך סכסוך מזויין באזור צבאי סגור. כיוון שכך, המדינה פטורה מאחריות, אף אם נעשה שימוש מוגזם ובלתי מידתי בכוח. ועוד טוענת ההגנה, כי החוק הישראלי משחרר את החיילים שהיו מעורבים ישירות בפגיעה מאחריותם לנעשה, מפני שהם פעלו במסגרת "פעולה מדינתית". לטענת המדינה, רייצ'ל קורי לא נדרסה על ידי דחפור; מותה נגרם מפגיעות עפר ושברי אבנים שנפלו עליה במהלך פעילות הדחפור שנהגו לא ראה אותה. קורי ואקטיביסטים אחרים בתנועת סולידריות בינלאומית מואשמים, לפי מסקנות התחקיר הצבאי, בהתנהגות מסוכנת ובהתעלמות מודעת מאזהרות הצבא. נטען, כי בסירובם לפנות את השטח הם סיכנו את עצמם בכוונה, וכי זו הסיבה העיקרית ל"תוצאה הטרגית של האירוע הזה".

העד האחרון

לאחר 16 דיונים שהתקיימו בשנה וחצי האחרונות ושבהם נחקרו 22 עדים על תצהיריהם, הסתיים השלב הראשון והעיקרי במשפט, שהתנהל מרבית הזמן בשוליה הרחוקים של תשומת הלב התקשורתית והציבורית בארץ. לכן, מראה הצלמים שגדשו את האולם לפני פתיחת הדיון, והצפיפות הבלתי רגילה על שני ספסלי העץ המיועדים לצופים, הדגישו את החשיבות שיוחסה על ידי כל הצדדים להופעתו של העד האחרון, אל"מ (מיל.) פנחס (פינקי) זוארץ, במשפט.

זוארץ פיקד על החטיבה הדרומית באוגדת עזה בשנים 2002 – 2004, והוא הקצין הבכיר ביותר שנשא באחריות פיקודית מבצעית בעת שרייצ'ל קורי נהרגה, שזומן למשפט. כיום הוא מכהן בתפקיד בכיר בארגון היהודי-אמריקאי 'ידידי כוחות הביטחון של ישראל' (FIDA).

מול פנחס זוארץ, שהתיישב בכסא העדים, התייצב עו"ד חוסיין אבו חוסיין בתפקיד החוקר. הקהל, כמו מקהלה יוונית, הגיב ברחש של הכרה בחד-פעמיותה של הסצינה המשפטית שהוצגה לפניו, ובסמליותה המפורשת.

זוארץ לא הצניע את מודעתו למעמדו המיוחד כעד הגנה מטעם המדינה במשפט המתנהל נגדה. כקצין בכיר שכף רגלו נקטעה מפגיעת מטען חבלה בעת מילוי תפקידו ברצועת עזה, הוא יכול לסמוך על חיבוקו החם של הקונצנזוס. ואם בתחילת הדיון ניכרה בו מתיחות קלה, ותשובותיו שנאמרו כמעט בלחישה היו קצרות וחד-הברתיות, הרי שבחלוף הזמן הוא התרווח בכסאו והרחיב את תשובותיו, במיוחד כאשר פירט את אמצעי הלחימה המגוונים שהופעלו נגד החיילים על ידי ה'גרילה' בציר פילדלפי. הסבריו כוונו לאוזנו של השופט, ועל שאלותיו של עו"ד אבו חוסיין, בעיקר על אלו שעסקו בעניינים צבאיים ונוסחו במונחים צה"ליים, ענה זוארץ בחצי פה והוסיף מפעם לפעם הערות כגון אלו:

  • "לא יודע באיזו שכונה אתה חי";
  • "לא יודע אם היית במלחמה";
  • "אתה לא יודע על מה אתה מדבר";
  • "אם היית מבין מה זה אזור לחימה שיורים בו ואנשים נפגעים…";

ובתגובה להערתו של עו"ד אבו חוסיין שבתורת הלחימה של הצבא אין התייחסות לאזרחים הנמצאים בשטח, ענה זוארץ: "מי אתה שתקבע איך אנחנו מתנהלים?" ובהמשך, כאשר עו"ד אבו חוסיין חזר ושאל מדוע לא הופסקה פעולת הדחפורים כאשר היה ברור שאזרחים נמצאים בשטח הפעולה, ענה זוארץ שלפי התפיסה הזאת פעילים יוכלו לעצור את הצבא מלמלא את משימותיו, וכי הצבא לא יכול להרשות לעצמו תקדים מסוג זה.

עו"ד אבו חוסיין: ואם יש תקדים כזה ונמצא שוטה או מופרע נפש שנכנס לתחום, יורים בו?

זוארץ פונה אל השופט: במקרה הספציפי הזה הניסיון של גדוד הסיור המדברי נתן להם את היכולת לדעת מתי מדובר בשוטה ומתי במחבל. האירוע הזה (הריגת רייצ'ל קורי) היה תאונה שנגרמה עקב רשלנות של מי שהביאה את עצמה לשטח מלחמה, ולא של אנשי הצבא. הבעיה היא לא הכלים אלא האנשים שמחליטים להיכנס לשטח מלחמה.

וכשהוא פונה לעו"ד אבו חוסיין אמר זוארץ: "אין לך מה להיכנס לזה כי אתה לא מבין בזה";
ולאחר מכן: "איזה סמכות יש לך להגיד דבר כזה, עברת הכשרה צבאית?"
ואז: "אתה לא יודע על מה אתה מדבר. אם היית מבין מה זה אזור לחימה שיורים בו ואנשים נפגעים".

גם סמכויות אזרחיות אחרות נשללו על הסף על ידי זוארץ. לשאלתו של אבו חוסיין כמה בני אדם נהרגו בתחום אחריותו מכניסתו לתפקיד במרץ 2002 עד מרץ 2003, ענה זוארץ כי נהרגו 14 אנשים "בלתי מעורבים" וארבעה חיילים.

אבו חוסיין: ואם אומר לך שנהרגו 101 פלסטינים, מתוכם 42 ילדים בני 10 עד 18?

זוארץ: מי אומר את זה?

אבו חוסיין: זה לפי נתוני 'בצלם'.

זוארץ: "מי זה בצלם, בכלל? הם חד-צדדיים לחלוטין. אני לא מקבל את הנתונים שלהם".

זוארץ לא נכח בשטח בעת שקורי נהרגה, ומי שנשא באחריות להתנהלות הצבא בעת האירוע היה הסמג"ד ר' (ואולי ש'). רק זמן קצר לאחר מכן, בסביבות השעה חמש אחרי הצהריים, קיבל זוארץ את הידיעה והגיע לשטח. עם הגיעו הוא תיחקר את מפעילי הדחפורים וחיילים נוספים וקבע שלא היה כל דופי בהתנהגות החיילים.

עו"ד הדין אבו חוסיין ביקש לדעת מה שמע זוארץ ממפעיל הדחפור על נסיבות מותה של קורי, אך עו"ד אירית קלמן-ברום מפרקליטות המדינה הזדרזה להזכיר כי התחקיר סודי ולכן אסור לדבר עליו במשפט. לאחר התדיינות קצרה בין הפרקליטים התקבלה הכרעת השופט כי מותר לזוארץ לחזור על מה שכתב בתצהירו אך לא על התחקיר שביצע מיד אחרי האירוע.

"ממה שנאמר לך על פי זכרונך ולפי תצהירך", חזר עו"ד אבו חוסיין ושאל, "ממה נהרגה רייצ'ל קורי?"

זוארץ: "הבנתי מן התחקיר שהדחפור דחף כף והזיז עמוד בטון שפגע בה".

אבו חוסיין: "היכן נמצאה גופתה, לפני עמוד הבטון או אחריו?"

זוארץ: "הבנתי מן המפעילים שהעמוד והעפר פגעו בה".

עו"ד קלמן-ברום מזדעקת: "זה לא רלוונטי מה שהוא זוכר עכשיו לגבי פרטי התחקיר שנערך לפני 7 שנים. הוא לא היה במקום ולא אמור להעיד על מה ששמע מאחרים".

אבו חוסיין: "חשוב לנו לדעת איזו גרסה שמע העד ממפעיל הדחפור על נסיבות ההריגה".

השופט, עודד גרשון, מחליט שהעד יעיד על פי מה שהוא זוכר ולא על פי התחקיר.

אבו חוסיין: "מה שמעת מפי מפעיל הדחפור?"

זוארץ: "לא זוכר".

אבו חוסיין: "איפה היתה הגופה?"

זוארץ: "לא זוכר".

חרף העובדה שהשטח שבו פעלו הדחפורים הוצג על ידי ההגנה ועדיה כאזור מלחמה מסוכן שבו "אין מקום לאזרחים", פעילי תנועת סולידריות בינלאומית (ISM), ובכללם רייצ'ל קורי, שהו בו לפני שהדחפורים הופעלו ובזמן הפעולה. עו"ד אבו חוסיין ציין שאף על פי שהפעילים נתפסו כפרובוקטורים שהתכוונו להפריע לפעולת הצבא, לא נרשם אף לא מקרה אחד של מעצר פעילים ברצועת עזה בתקופה הנדונה ושום פעיל לא הועמד למשפט. זוארץ ענה לו כי "המשימה של מעצר זרים לא שווה את המחיר בחיי חיילים". לטענתו, חלקם נוצלו באופן ציני על ידי הגרילה הפלסטינית. הוא לא ידע לציין איזה ארגון פלסטיני ארח את פעילי סולידריות, אך אמר "…בוודאות שארגון מחבלים סייע לה (לרייצ'ל קורי) להיות שם ורצה שהיא תבצע פרובוקציות ושלח אותה לחזית". למיטב זכרונו לא ניתנה הוראה לשטח בתים פלסטיניים כטענת הפעילים, ומשימת הדחפורים היתה חישוף פני השטח במטרה להגן על החיילים ממנהרות התופת. יחד עם זאת, "…במקומות שהיתה סכנה לחיילים נהרסו בתים תוך כדי לחימה".

"ברמת העיקרון", זוארץ הוסיף, "בן אדם שמגיע לציר דמו מותר. מי שמסתובב שם, על פי ההוראות, וככה הוריתי לחיילים, מותר להרוג אותו…הרג אזרחים זה מבחינתי תקלה חמורה בהחלט. אף על פי שהיא וחבריה היו צריכים להבין שהם לא צריכים להיות במקום הכי מסוכן שהיה קיים באותן שנים… מה שהתרחש היה 'אירוע רע'…לא היתה כוונה להרוג את המנוחה. עשינו את כל הפעולות כדי להימנע מחיכוך אתם. לא רוצים לפגוע באזרחים. כותרת בעיתון שצה"ל הרג אזרח היא רעה לתדמית הצבא. הבחור שנהג בדחפור שפגשתי אותו היה בשוק. הוא הוסיף כי הדחפור 'זז פעמיים, שלוש לאחור' כדי למנוע פגיעה (ברייצ'ל)".

זז אחרונית, אך לא עצר.

עו"ד אבו חוסיין: משקל הדחפור הוא כ-65 טון בעוד שרייצ'ל קורי שקלה 62 ק"ג. איזה איום נשקף ממנה לדחפור?

זוארץ: "היא לא היתה איום. היא היתה 'הפרעה' והכוח ניסה למנוע את ההפרעה. אילו היתה איום היו יורים בה. הגברת רצה למקום שאסור היה לה להיות בו. או שהיתה רשלנית או שהיתה תמימה…"

אבו חוסיין:"…או שרצתה למות".

זוארץ: "בדיוק. כשהגברת רואה D9 ולמרות זאת נמצאת באזור, אז אני לא יודע מה להגיד עליה. אתה תגיד לי".

 עכשיו אנחנו מבינים

ובאמת, מה יש למדינה להגיד על הפעילים והפעילות של סולידריות בינלאומית, ועל מה היא מסתמכת בקביעותיה הנחרצות בדבר אופיים ומניעיהם? על כך שמענו מפי תת-אלוף (מיל.) רות ירון שעדותה נשמעה בבית המשפט ב-22 במאי. ירון, ששירתה בשנים 2002 עד 2005 כדוברת צה"ל, מתמחה כיום בנושאים מתחומי הביטחון הלאומי ומרצה עליהם. היא התבקשה על ידי הפרקליטות להגיש לבית המשפט חוות דעת בנוגע ל-ISM וזומנה לדיון המשפטי כעדה מומחית מטעם המדינה. לנוכח התנגדות התביעה קבע השופט שאין לראות בה מומחית לענייני ארגוני הטרור.

בחוות הדעת שלה קבעה ירון כי תנועת סולידריות בינלאומית היא ארגון המצהיר על דבר אחד (קורא להתנגדות בלתי אלימה) ופועל בניגוד להצהרותיו (לא בוחל בפעולות אלימות. לדוגמה, כשחברים בארגון פרצו לחטיבת דובר צה"ל בבית סוקולוב בתל אביב במחאה על מות חברתם, או בהסתירם פעילי טרור). מקורות המידע שעליהם הסתמכה ירון היו אתר האינטרנט של ISM, חומר שהגיע "אלינו" על הדרכת הפעילים במחנות קיץ בארצות הברית, ובעיקר בסניף מישיגן; גורמי תקשורת עלומי שם שהעבירו לידיה מסמכים שונים, פרסום של המרכז למורשת המודיעין (מל"מ) הסוקר כ-15 מקרים שבהם פעילי התנועה הגנו על 'גורמי טרור' פלסטינים או הפריעו לפעילות הצבא, וכן הליגה נגד השמצה בארצות הברית ו-NGO Monitor , ארגון ימני מוצהר העוקב אחרי פעילותם של ארגוני זכויות אדם החשודים בעיניו כשמאליים מדי או כפרו-פלסטינים.

ארגונים בינלאומיים בעלי מוניטין כמו Human Rights Watch, אמנסטי, כריסטיאן אייד ואוקספם, וכן ארגונים ישראלים כגון, הקרן החדשה לישראל התומכת בארגוני זכויות אדם, בצלם, עדאלה, שוברים שתיקה או קואליציית נשים לשלום נמצאים ברשימה הארוכה של ארגונים שמותקפים על ידיו, באיצטלה של תביעה לאחריותיות ושקיפות. הם מוצגים כעוכרי ישראל הפוגעים בדימוי המדינה בדעת הקהל העולמית. על רייצ'ל קורי כתבה ירון בחוות דעתה שהיא נמנתה על הצעירים ש"נפלו בשבי המניפולציות של ארגון שפעולותיו סותרות את הצהרותיו", ובתשובה לשאלת עו"ד אבו חוסיין הודתה כי לא קראה דבר מן הספרות העניפה שנכתבה על חייה של קורי ועל פעילותה, אף על פי שהיא מודעת לקיומם. מדוע? כיוון שהחומרים נכתבו על ידי חברי ISM המעידים על עצמם, ולפיכך הם בלתי מהימנים בעיניה. ירון, שבחרה להתעלם מן הרקע התרבותי והרעיוני שמצמיח אקטיביזם של "פעולה ישירה" והתגייסות בלתי תועלתנית לפעילות מצפונית, הרשתה לעצמה לקבוע בביטחון שתנועת ISM מסייעת ל'גורמי טרור' בשטחים ו"מפריעה לפעילות צבאית נגד טרור". ואמנם, לאחר האירוע שבו נהרגה רייצ'ל קורי איפיין הצבא את ISM כארגון 'שמתיימר' לפעול למען זכויות אדם והזהיר את העיתונאים מפניו.

האם זה היה הרגע שבו נבט הרעיון לרדיפתם של ארגונים לזכויות אדם ושל פעילים נגד הכיבוש ולפגיעה ממוקדת בלגיטימיות וביכולת הפעולה שלהם? במבט לאחור נראה שכך התחילה התדרדרותנו, שהיתה אז עדיין סמויה מתודעתנו, במדרון החלקלק. סכנתו, אנחנו יודעים, גברה ב-2009, לאחר המתקפה האכזרית על עזה, וכעת מתממשת תוכניתו הדרקונית בספר החוקים.

חשיבות המשפט היא בעצם קיומו

לקראת תום עדותו שנמשכה כחמש שעות נשאל זוארץ על ידי עו"ד אבו חוסיין אם יהיה מוכן להתנצל לפני המשפחה השכולה היושבת לפניו באולם. השופט גרשון הגיב מיד ואמר שאין מקום לבקשה, שהרי התנצלות תתפרש כאילו כבר נקבע בבית המשפט מי אשם. זוארץ, הכריע השופט, אינו האיש המוסמך להתנצל על מותו של מישהו כתוצאה מפעולה צבאית.

עו"ד אבו חוסיין לזוארץ: "האם הפקתם לקחים?"

זוארץ: "מכל אירוע השתדלנו ללמוד, במיוחד מאירוע כזה שהיתה נפגעת גם אם לא במדי צה"ל".

אבו חוסיין: "בנוגע לכניסת זרים הפקתם לקחים?"

זוארץ: "הלקח הוא למנוע את כניסתם. אתה יכול לקרוא בכל העיתונים של היום איך מדינת ישראל לא אפשרה את כניסת הזרים לשטחה. זו לא החלטה שלי, זה משהו שאני לא יכול לקבוע".

אבו חוסיין: "כמה בתים נהרסו ברפיח?"

זוארץ: "עשרות רבות".

אבו חוסיין: "17 אלף, זה סביר?"

זוארץ: "שוב הבצלם הזה? איך זה קשור לאירוע?"

השופט גרשון: "זה לא רלוונטי לענייננו".

זוארץ: בין לפגוע באנשים לפגיעה בנדל"ן בחרתי לפגוע בנדל"ן.

בית המשפט לא התיר לעו"ד אבו חוסיין להציג את אירוע ההריגה בהקשר הרחב יותר של הריסת הבתים ברפיח, אותם הבתים שפעילי ISM ביקשו להגן עליהם בגופם. לנוכח התנגדותה הנחרצת של ההגנה החליט השופט שהעדות תתמקד אך ורק באירוע עצמו. וכך הסתיימה בחטף חקירתו הארוכה של העד האחרון.

דבריו של אביה של רייצ'ל, קרייג קורי, במסיבת העיתונאים שהתקיימה למחרת,  ביטאו תסכול מתמשך מן הנושא העיקרי שליווה את המשפט לכל אורכו ושעליו חזר גם זוארץ בעדותו: "באזור מלחמה אין אזרחים". קורי התלונן על כך שסרט וידאו שצולם במצלמות האבטחה הצבאיות הממוקמות בשטח שבו נהרגה רייצ'ל מראה דמויות בלבוש אזרחי שנעות בו הלוך ושוב. הסרטון, הוא אמר, מראה את המקום בזמן שקדם לאירוע שבו נהרגה רייצ'ל ובזמן שלאחריו. רגע האירוע חסר. לדבריו, סרטון באיכות טובה בהרבה שנמצא בידי הצבא לא הוצג במשפט. סינדי קורי, האם השכולה, אמרה שהבחירה במשפט אזרחי היתה האפשרות היחידה לדרוש מן המדינה אחריותיות וצדק. אולם, הוסיפה האם, "לרוע המזל, לאחר יותר משנה של שמיעת עדויות, אנחנו נמצאים ברגע זה במקום דומה למדי למקום שממנו התחלנו: ניצבים לפני קיר של נציגים רשמיים ישראלים הנחושים להגן על המדינה בכל מחיר, כולל על חשבון האמת".

סינדי קורי מדייקת בניתוח המצב ואכזבתה מובנת בהחלט. אולם המקום שבו היא ומשפחתה עומדים כעת שונה במובנים רבים וחשובים מן המקום שממנו הם יצאו למאבק המשפטי. באמצעות המשפט הם הצליחו לדובב עדים, לתחקר מומחים ולתת פומביות למידע שהוסתר מן העין הציבורית. משפחת קורי, שאסונה קטע באחת את שגרת חייה ומאז היא מקדישה את חייה המשותפים לחקר האמת בפרשה ולהפצת מורשת הבת והאחות, בנתה סביבה קהילה תומכת שמלווה אותה בארץ ובארצות הברית ומחזקת את ידיה. לכן, גם אם לעולם לא נדע בוודאות איך נהרגה רייצ'ל קורי, ובלי קשר לשורה האחרונה בפסק הדין או לפיצוי הכספי שהמשפחה תקבל – אם תקבל – חשיבותו של משפט קורי נגד מדינת ישראל וצבאה, שהפך לוועדת חקירה מטעם המשפחה, היא בעצם קיומו. ובמשמעותו הזאת הוא יישמר בזכרוננו.

הכרעת הדין צפויה להינתן על ידי השופט עודד גרשון בבית המשפט המחוזי בחיפה ב-23 באפריל 2012.

תגובות
נושאים: מאמרים

25 תגובות

  1. משה הגיב:

    בתי המשפט תמיד!!!! מתיצבים לצד "כוחות הביטחון" מדוע יש החושבים שהפעם בית המשפט יעשה צדק?

  2. רמי אלחנן הגיב:

    "אילו היתה רייצ'ל קורי נערה יהודיה, סביר להניח שהיינו שומעים זמירות אחרות.
    צדק לא יהיה כאן לצערי, והמקרה הזה מתווסף לרבים רבים אחרים (כמו החלטת בג"צ האחרונה בנושא עביר עראמין המנוחה) כי ברור כשמש בצהריים שלא עולה על דעתו של איש, אף לא לשנייה אחת, להעמיד מישהו לדין! מה, הם השתגעו? זה מה שעולה מסגנון דיבורם הבוטה והגזעני של זוארץ וחבר מרעיו – פרי החינוך שינקו מגן הילדים, מבית הספר ומהצבא המוסרי של המדינה הגזענית הזאת!
    הרי אם היו מעמידים רוצחי גויים לדין בארץ הזאת מי היה הולך לצבא? כמו במקרה של עביר גם כאן היה להם אינטרס ברור וחד משמעי לטייח, לטשטש ולטאטא את העובדות אל מתחת לשטיח המזוהם של מציאות הכיבוש, לבל יבולע לחיילים האומללים, לבל תיפגע נפשם הרכה של הילדים האלה שלנו, לבל תופרע שיגרת יומם…. שיוכלו כבר בערבו של אותו יום-קרב לבלות בפאב עם חבריהם הצוהלים.
    וזה דינם של רוצחי ילדים בארץ הלא קדושה הזאת:
    או שהם מתפוצצים עם קרבנותיהם או שהם ממשיכים ליהנות ממנעמי החיים כאילו כלום לא קרה – נותר רק לנחש: מי הוא מי… נותר רק לנסות להבין איך נוצר מעגל הדמים האינסופי… נותר רק להצביע על בית המדרש ממנו נובעת הגזענות הממאירה הזאת שהופכת כל מי שאינו בן ברית לתת אדם…. ואני, כאזרח המדינה הזאת וכאחד מקרבנות הכיבוש הזה שאוכל בנו ללא הרף ואינו מרפה, אני איני יודע איך אשא פני אל סאלווה ובסאם עראמין ואיך אוכל להסתכל בעיניהם של סינדי וקרייג קורי.

    מחמת הבושה המציפה אותי עד כלות…

  3. ק.א. הגיב:

    לפני כשנה קראתי בקאונטרפאנץ' כתבה מחרידה ביותר בנושא הריגת קורי וזוועות מאבו כביר.
    http://www.counterpunch.org/hughes10252010.html

    • דינו הגיב:

      האמור בכתבה בקאונטרפאנץ' לא קשור לנסיבות מותה של קורי, ונשאלת השאלה מדוע ניסחת זאת כאילו יש קשר בין הדברים..? כנראה עוד נסיון דה-לגיטימציה ילדותי וכושל.
      תיכף תאמר שיש קנוניה בין צה"ל לבין השוק השחור של סחר באיברים, לאספקת גופות של פעילי שלום ופלסטינים.

      • ק.א. הגיב:

        למנטליות הקיימת בגופים הרשמיים במדינה יש בהחלט קשר לטיפול בה (וגם באחרים), גם לאחר מותה ובמיוחד ל פ נ י מותה!

        סתם לדוגמה:
        כמה בני אדם קיבלו זיהום בדרכי העיכול מצריכת מזון החשוד כפגום בחנות מסויימת והתגלה שלעובדים באותה החנות אין שום נורמות עבודה של כיבוד כללי הגיינה מזה תקופה ארוכה מאד בכל הקשור לטיפול בדברי מזון…אולי אין שם קנוניה מכוונת להרעיל אנשים אבל מנטליות של סימת ז' בריבוע – יש ויש. לטעמי בהחלט ניתן להגיד שיש קשר ישיר בין הנורמות בבית העסק הזה לכשלים התברואתיים שהתרחשו – ולכן בית המשפט יצדק אם יטיל את האחריות על החנות, ולכל הפחות באשמת רשלנות פושעת.

        • דינו הגיב:

          קודם כל – אתה עושה חסד עם פרופ יהודה היס מהמכון הפתולוגי.
          במקרה שלו לא מדובר ברשלנות או במחסור בנורמות של כיבוד נהלים וכיו"ב..
          האיש לא רק עשה כבשלו עם הגופות שהגיעו למכון (העלים חלקי גופות , איבד אותם, שיקר, ועוד) אלא גם גרוע מזה – בגלל עדויות שקר שלו לגבי ממצאים פתולוגים ("לכאורה") נכנסו כמה אנשים חפים מפשע לכלא, וזאת מפני שהוא ראה עצמו לא כחוקר אלא כעושה דברם של המשטרה והפרקליטות, ולשם עשיית דברם מותר לכופף (שוב – "לכאורה" את המציאות).
          אל קופת השרצים של היס ניתן להוסיף את עדותו השערורייתית בפרשת רצח ענבל עמרם ז"ל, ועוד היד נטויה.
          האמת – חבל שהזכרת אותו. אני מתעצבן בכל פעם ששמו עולה…

          בכל מקרה – אני עדיין לא מבין את הקשר לנסיבות מותה של רייצ'ל קורי.
          מדובר הרי בתאונה כמוה קורות בכל מקום בו מסתובבים אנשים ליד טרקטורים עובדים.

          • ק.א. הגיב:

            דיברתי הן על ה-"אחרי" המוות ויותר מיזה על על ה-"לפני" !!
            בשני המקרים מדובר בערכים ונורמות מערכתיים ולא באדם ספציפי.
            לכן הבעיות הן בבחינת קופת שרצים מ ע ר כ ת י ת ולא אישית. אפילו אם אותו אדם הוא באמת מפלצת (לחשוב שאין מדובר בכשלים מערכתיים היא התעלמות מהמובן מאליו) בסופו של דבר הוא רק חלק ממערכת (כמו אייכמן בזמנו שהיה חלק ממערכת).

      • ק.א. הגיב:

        סיפור רייצ'ל קורי הוא סיפור שהתחיל (לכל המאוחר) ב 47'.

  4. איניגו מונטויה הגיב:

    הכיתוב מתחת לתמונה שקרי
    התמונה צולמה לכל הפחות מספר שעות לפני האירוע
    שימו לב לתאורה ולרקע השונים
    http://www.upi.com/News_Photos/view/246507c90cfe7613e0e4a229264e441e/American-girl-killed-while-protesting-Israeli-demolition/

    • רועי חנין הגיב:

      גם אם היא צולמה שעות לפני האירוע, אתה טוען שרייצ'ל קורי לא נדרסה על ידי כלי צה"לי?

  5. עלי הגיב:

    כתבה מצויינת שמתארת את החיבוק החם שזוכים לו אנשי הביטחון שעה שהם מופיעים בבתי המשפט שהריי הם מלח הארץ שמגנים עלינו

  6. דינו הגיב:

    הטענה כנגד צה"ל (כפי שמתוארת בכתבה) אינה ברורה:

    מצד אחד נאמר "בכתב התביעה מואשמים המדינה וצבאה בהריגה מכוונת של רייצ'ל קורי",
    ומצד שני "החיילים ומפקדיהם שהיו מעורבים בהפעלת הדחפור הצבאי מואשמים ברשלנות פושעת, בשל אי זהירותם ובגלל התעלמותם מנוכחותם בשטח של אזרחים בלתי אלימים ולא חמושים".

    אז אם מדובר בהאשמה ברצח (עד כמה שידוע לי, "הריגה מכוונת" היא רצח), אז מדוע ישנה במקביל האשמה ב"רשלנות פושעת, אי זהירות והתעלמותם מנוכחותם בשטח של אזרחים"?

    האם יש מישהו החושב ברצינות שנהג הדחפור הרג את רייצ'ל קורי בכוונה?

    • מחדוה לדינו הגיב:

      בשפה המשפטית נאמר: המדינה וצבאה מואשמים בהריגה מכוונת, ולחלופין החיילים ומפקדיהם בשטח מואשמים ברשלנות פושעת.

      • רועי לחדווה ודינו הגיב:

        דינו-לגבי יהודה היס יש להוסיף שהוא בעצם סחר בחלקי גופות (ללא הסכמת המשפחות, כמובן) כשהתמורה שקיבל היא הוספתו לרשימת הכותבים של המאמרים. לזה ייקרא חלאה.
        לחדווה-לא משנה אם הנתבע היא המדינה/צבא או מפעילי הדחפור, אי אפשר לתבוע גם על הריגה מכוונת וגם על רשלנות פושעת.

        • מחדוה הגיב:

          כדי למנוע אי הבנות שנובעות כנראה מן הניסוח המתמצת שלי, העתקתי עבורכם את התלונה המקורית מאתר ההנצחה שהוקם לזכרה של רייצ'ל קורי: http://rachelcorriefoundation.org/trial

          3. Corrie’s Complaint
          The complaint charges the State of Israel with violations of constitutional rights (right to life, dignity), anchored in international humanitarian and human rights law, as well as in Israel’s Basic Law: Human Dignity and Liberty, for the intentional and unlawful killing of Rachel Corrie. Alternatively, the State of Israel is liable for the gross negligence of
          the Israeli soldiers and military commanders who acted recklessly, using an armored military bulldozer without due regard and due diligence to the presence of unarmed and nonviolent civilians, and who failed to take the appropriate and necessary measures to protect Rachel Corrie’s life, in violation of their obligations under both Israeli and
          international law. The relief sought is damages, including special, general and punitive.

          • רועי הגיב:

            זה כבר עניין אחר לגמרי מהאופן שבו הצגת את זה קודם.
            הטענה לפיה מדובר או בהריגה מכוונת כמדיניות ממשלתית או ברשלנות של הצבא שפעל שלא בהתאם למדיניות כזו, שונה כמובן מהטענה שגם המדינה פעלה במדיניות הריגה מכוונת וגם הצבא התרשל.
            תודה על הבהרה.
            ואגב, אני מוכן לקבל טענה של רשלנות, אם כי אין ספק שהייתה רשלנות תורמת מצד הנפגעת.

    • ק.א. הגיב:

      דינו שמתי לב שיש לך תפיסה לא שלימה – ואף מוטעית – של המונח "כוונה".

      לעניינו "כוונה" היא מצב תודעתי בו לאדם (או לארגון) אין נהלים שיביאו ל ה י מ נ ע ו ת מפעולה בה הוא נוקט ושזו עלולה בסבירות גבוהה להזיק לשלומם של בני אדם אחרים. אם למרות נוכחותם של בני אדם בסביבה מתקבלת ההחלטה להמשיך בפעילות המסוכנת – כאילו לא נכחו שם – אזי הובעה (בו זמנית) גם הכוונה (ע"י אותו אדם או ארגון) לקפח חיי בני אדם. זה עקרון די פשוט.

      • דינו הגיב:

        אתה טועה בפירוש המושג.
        למעשה אינך מסביר כלל את מהות המושג כוונה, ובמקום זאת אתה מתאר מצב בו לפלוני אין כוונה שלא לבצע משהו. למשל: לצה"ל אין כוונה שלא לפגוע.. ובמילים שלך: "אין נהלים שיביאו ל ה י מ נ ע ו ת מפעולה ".

        ההסבר שלך אינו עולה בקנה אחד עם המושג "כוונה", שהוא אולי אמורפי משהו אך במבחינה משפטית הוא מוגדר היטב. הנה הגדרה טובה אחת שמצאתי: "מחשבה פנימית של האדם, המניעה אותו לבצע פעולות או מעשים מסוימים".
        קח לדוגמה מצב בו נהג לא ציית לתמרור "עצור" ופגע ברכב חולף שהגיח לצומת מצד ימין. זהו בדיוק המצב עליו אתה מדבר: הנהג העבריין לא נמנע מפעולה שעלולה להזיק, אך בכל מקרה לא ניתן לייחס לו כוונה.

        • ק.א. הגיב:

          קשקוש.
          כוונה אינה מחשבה. כוונה היא דחף או רצון.
          המחשבה אינה מביאה לפעולה. הרצון הוא המביא לפעולה.
          לפי הדוגמה שלך הנהג רצה להיות בלתי זהיר. נקודה.
          רצון להיות בלתי זהיר הוא מעין הימור מכוון.

          ככל שנסיבות המקרה מחייבות אדם בר דעת להכיר בסכנות שגוברות והולכות לשלומם של אחרים בסביבה (מן הפעולה הרצויה) כך גם עולה בהתאם מידת חומרת הרשלנות או הפשיעה.

          מסקנה: מי שלמרות הסכנות לאחרים מחליט לדבוק ברצונו המסוכן ולהתעלם מהברור בעליל – הוא פושע.

  7. לרועי חנין מהאמת היחסית.. הגיב:

    נדרסה,ההיתחסות לתצלומים מניפולטיבי ושיקרי…כרגיל …

  8. בן צבי הגיב:

    אני ממתין בדריכות לסיכום הביניים של חדוה בנוגע לטבח משפחת פוגל .
    במיוחד מענין אותי מה אומרת עכשיו אימו של הרוצח – האם החזירו את הבלגן שגרמו להם בבית על כנו ? האם טיפלו בילדים הקטנים , טיפול פסיכולוגי ,שעה שהובהלו כשנכנסו לביתם חיילים והפכו
    את ארונות הבגדים ? אני לא שקט , החרדה לשלומן של משפחות הרוצחים מדירה שינה מעיני . לחדוה יש לבטח עידכונים מרגיעים

  9. הנרי הגיב:

    הטענה כי להרג של יהודי פעיל שלום היה התייחסות אחרת הינה לא רק שגויה ושיקרית במקרה הטוב אלה ממש לא אינטליגנטית במקרה הרע
    אמריקאי שנהרג בישראל- שטחים עושה הרבה יותר רעש "מפעיל שלום" ישראלי אז בבקשה למחוק את ההתייחסות לרייצל קורי כלא קולנית
    עזה הינה אזור לחימה כה אומרים האירגונים השונים בקולי קולות – אז למה את שם? ואם את שם למה מול טנק…
    מפעיל ה די-9 לא ראה אותה ולכן היא מתה אין כאן שום צורך בועדת חקירה… אלה אם כול תאונת דרכים בישראל צריכה דיון נפרד

  1. […] ומציגה שוב את הצילום המזוייף כאילו היה אמיתי.  כל זה באתר  "הגדה השמאלית"  לפני שבועות […]

הגיבו למחדוה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים