הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 באוגוסט, 2011 9 תגובות

כפי שרואה זאת החוקר סמיר אמין, שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה בעולם הערבי: תנועות המחאה יאתגרו את הסדר החברתי הפנימי בארצות הערביות וגם את מקומם על המפה הפוליטית, האזורית והגלובלית.

חסאן זארוקי: כיצד אתה רואה את מה שקורה בעולם הערבי שישה חודשים לאחר מפלתם של בן-עלי בתוניס וחוסני מובארק במצרים?

סמיר אמין: דבר לא יחזור להיות כשהיה – זה בטוח. זאת מכיוון שההתקוממות הזו אינה רק על הפלת הדיקטאטורים המכהנים, אלא היא גם תנועת מחאה נמשכת המאתגרת, בו בזמן, היבטים שונים של הסדר החברתי הפנימי, בייחוד אי-שוויון משווע בחלוקת ההכנסה, ואת הסדר הבינלאומי, מקומם של הארצות הערביות בסדר הכלכלי הגלובלי – במילים אחרות, חיפוש אחר סוף להשתעבדות לניאו ליברליזם ולתכתיבי ארה"ב ונאט"ו בסדר הפוליטי הגלובלי. תנועה זו, ששאיפתה היא גם לעשות דמוקרטיזציה לחברה, דורשת צדק חברתי ומדיניות כלכלית חדשה, לאומית ו(הייתי אומר) אנטי-אימפריאליסטית, ולכן היא תשרוד שנים – למרות שבוודאי יהיו לה עליות ומורדות, התקדמויות ונסיגות – כי היא לא תוכל למצוא את הפיתרון שלה בתוך מספר שבועות או אפילו חודשים.

samiraminסמיר אמין בעת הרצאה בוונצואלה, 2009 (צילום ארכיון: אל אתיחאד)

האם אתה מופתע שההתקוממות הזו נישאה על ידי שחקנים חדשים, במיוחד אנשים צעירים?

לא. זה מאוד חיובי. דורות חדשים שוב עברו פוליטיזציה. במצרים, למשל, הצעירים מאוד פוליטיים. לנוער יש את דרכו שלו, מחוץ למפלגות האופוזיציה המסורתיות, שבמצרים שייכות לזרם המרקסיסטי המסורתי. אך ההתעוררות הפוליטית שלהם היא אינה נגד המפלגות הללו. אני יכול לומר לך שכרגע קיימת סימפטיה עמוקה וספונטנית בין האנשים הצעירים לתנועות של השמאל המרקסיסטי הרדיקלי, כלומר התנועות שמגיעות מהמסורת הסוציאליסטית והקומוניסטית.

אתה אומר שזוהי תנועה שתחזיק מעמד, אך, אם ניקח את מצרים כדוגמה, האם לא קיים סיכון שהמהפכה תיחטף על ידי כוחות שמרניים?

בהחלט קיימים סיכונים רבים, הכוללים, בטווח הקצר עד הבינוני, את הסיכון שאלטרנטיבה אסלאמית ריאקציונרית עלולה להגיע לשלטון. זוהי אגב תוכניתה של ארה"ב, שבאופן מצער מגובה גם באירופה, לפחות במה שנוגע למצרים. התוכנית היא לכונן ברית בין הכוחות המצרים הריאקציונרים והאחים המוסלמים; כלומר ברית הנתמכת על ידי בנות בריתה של וושינגטון באזור, בראשות סעודיה – הנתמכת אפילו על ידי ישראל. אז האם זה יצליח? זה אפשרי שזה יעבוד בטווח הבינוני, אך זה לא יספק שום פתרון לבעיותיהם של העם המצרי. לכן, תנועת המחאה, המאבק, ימשיכו ויגדלו. בנוסף, כדאי לציין שהאחים המוסלמים עצמם נמצאים כרגע במשבר…

ובאותו הקשר: מה אתה חושב על מה שקורה בסוריה, קודם כל, היכן נמצא משטרו של באשר אל-אסד בדיוק לאחר שאישר מערכת רב-מפלגתית, בניסיון להשיב את השקט?

המצב הסורי מורכב מאוד. משטר הבעת', אשר נהנה מלגיטימציה במשך זמן רב, הוא כבר לא מה שהיה בכלל: הוא הפך ליותר ויותר אוטוקרטי ולמדינת משטרה, ובו בזמן, למעשה, עשה ויתור ענק לכלכלה הליברלית. אני לא מאמין שהמשטר הזה יכול להפוך את עצמו למשטר דמוקרטי. היום הוא מאולץ לעשות ויתורים, שזה דבר טוב, מכיוון שהתערבות זרה כמו זו שהייתה בלוב – למזלנו אינה אפשרית במקרה של סוריה – תהיה קטסטרופה. יתר על כן, בהשוואה למצרים ותוניסיה, החולשה בסוריה היא שתנועות המחאה הן תופעה מאוד מורכבת. לרבות מהן – למרות שאיני רוצה להכליל – אין שום תוכנית פוליטית אחרת מלבד מחאה, הן אינן אף קושרות בין הדיקטטורה של השלטון והחלטותיו בנוגע למדיניות הכלכלית הליברלית.

האם אינך מפחד מקריסה בסוריה לאור הסיכון של עימות בין-כתתי, בין הסונים מצד אחד והעלאווים, הדרוזים והנוצרים מהצד השני?

יש סיכון. גרימת קריסה למדינות במזרח התיכון זו תוכנית של ארה"ב וישראל. אך זה לא יהיה קל מכיוון שהרגש הלאומי הוא גורם רב-עוצמה בסוריה, שקיים מעל לכל התנועות המאתגרות את השלטון כיום, למרות חילוקי הדעות ביניהן.

מה בנוגע לתימן, בת ברית של ארה"ב?

ארצות הברית תומכת במשטר של עלי עבדאללה סאלח. הסיבה לכך היא פחד מהעם התימני, בייחוד מהאנשים בדרום תימן. בדרום תימן היה פעם משטר מרקסיסטי מתקדם שנהנה מלגיטימציה ותמיכה עממית עזה, כוחות שכרגע מעורבים בתנועת המחאה החברתית. על כן, וושינגטון ובנות בריתה חוששות מהתפוררות של המדינה שתוביל לביסוס מחדש של המשטר המתקדם בדרום-תימן. זוהי הסיבה שהמשטר התימני, באישור האמריקאים, נותן לאל-קעידה – שהוא כלי המנוצל באופן נרחב על ידי ארה"ב – לכבוש ערים בדרום, בתקווה לנטוע פחד בליבן של השכבות החברתיות המתקדמות, כדי להכריח אותם להשלים עם שלטונו של סאלח.

בנוגע ללוב, היכן טמון הסיכון לקריסה?

המצב הוא טראגי ומאוד שונה מזה שבתוניסיה ומצרים. אף צד בלוב אינו טוב יותר מהשני. הנשיא של המועצה הלאומית הטרנזיציונלית (Transitional National Council, TNC), מוסטפא אבדל-ג'ליל – הוא דמוקרט מאוד מסקרן: הוא היה השופט שדן למוות את האחיות הבולגריות, לפני שקודם לשר המשפטים על ידי קדאפי. ה- TNC הוא גוש של כוחות אולטרה-ריאקציונרים. באשר לארה"ב, זה לא נפט שהם רוצים – את זה כבר יש להם. מטרתם היא לשים את לוב תחת פטרונותם על מנת לבסס Africom (הפיקוד הצבאי של ארה"ב לאפריקה) – שכרגע מבוסס בשטוטגרט בגרמניה, מאחר והארצות האפריקאיות, לא משנה מה אתה חושב עליהן, דחו את התבססותו באפריקה – בארצם. לגבי הסיכון של התפרדות לשתיים או שלוש מדינות, וושינגטון תיתכן מאוד לבחור בנוסחא העיראקית, כלומר שמירה על אחדות רשמית תחת ההגנה של צבא מערבי.

הראיון המקורי, "Samir Amin «C’est un mouvement qui va durer des mois et des années»" , פורסם בעיתון הקומוניסטי הצרפתי  L'Humanité ב-1 לאוגוסט, 2011.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. pixel הגיב:

    אני יכול להסכים עם החוקר סמיר אמין לגבי ההתקוממות בעולם הערבי שתימשך זמן רב אבל הטענות שלו לגבי – ציטוט "חיפוש אחר סוף להשתעבדות לניאו ליברליזם ולתכתיבי ארה"ב ונאט"ו בסדר הפוליטי הגלובלי." אינו מגיע אך ורק מתפיסת עולמו הפנימית ואולי אחוז מאוד קטן של מפגינים באותן מדינות שהתרחשה ההתקוממות מזדהים עם הרעיון האנטי גלובלי שהוא מציין.
    רובם של המפגינים דרש ועדיין דורש דבר עיקרי אחד והוא סילוק השלטון הקיים. מוצרי מזון בסיסיים, תעסוקה, בריאות ומגורים הם הסיבות שהביאו את ההמונים להפגין ולא מדיניות החוץ של ארצות הברית. האשמת המערב בכל התחלואים איננה תורמת מאומה למאבק הצודק של האזרחים בארצות ערב.

    הגדרתו למצב בסוריה "מורכב מאוד" ומאידך האשמה חוזרת של ארצות הברית בצירוף ישראל בנסיון לגרום לקריסה במדינות המזרח התיכון היא עלבון ישיר לכל אותם מפגינים שיוצאים לרחובות בנסיון להחליף את המשטר הקיים.

    לגבי הערכתו / טענתו שגורמים אמריקאים וארופים מעוניינים בשלטון של האחים המוסלמים במצרים ללא שום הסבר או תמיכה מעוררת תמיהה ומחשבות האם החוקר הנ"ל באמת חקר את ההתקוממות במדינות ערב או שמציג את המשנה הפוליטית שלו בלבד.

  2. ק.א. הגיב:

    אחת הבעיות, אם לא העיקרית, של ה"מרד" הערבי, וה"מרד" האנגלי, וה"מרד" הישראלי, היא זו שהם כולם "מורדים" נגד מ-צ-ב, אך בפועל אינם מזהים כתובות ומטרות ברורות, בעלות שם, ו"יורים באפלה". במצב כזה הזמן עלול בהחלט לשחק לרעתם בעוד הכוחות הזרים (שהוזכרו פה) ימשיכו להשתעשע בתקוות ההמונים בשיטות שונות של עזרה למתנגדי משטר, ארגון הפיכות, ועידוד החלפת-שלטון. היה רצוי שהרוגז "על המצב" יעלה כיתה ויתורגם לתוכנית מגובשת ומונהגת. פלגים שונים ואף מנוגדים נדחקים זה לזרועותיו של זה. זהו פוטנציאלית מצב שאולי יכול להביא לכוח מרשים אך הכוחות הזרים בונים על ממש אותה הקירבה החמימה – בה הם רואים פוטנציאל למתח פנימי בין האזרחים (ולא לשום מרד) לזמן רב – בזריעת תוהו ובוהו הרי יש להם נסיון! פירוקה של היחידה המדינית (הערבית) ככוח עצמאי היא מטרתם. כדאי מאד להפעיל משנה זהירות כשנתקלים ב"גזר" הדמוקרטי שהם "מציעים" – לא מהומינטריות הוא נובע, כשם ש"הנסיגה מעזה" לא נבעה מהומניטריות. בתכלס מדובר רק בשינוי אסטרטגי ואבטחת מעמדם בקצה ראש הפירמידה ל 100 השנים הבאות…והאג'נדה הברברית שמלמעלה בינתיים רק נמשכת.

    http://www.youtube.com/watch?v=TC__0QuiJBY

  3. דינו הגיב:

    שוב אתה מנסה לסמא את הקוראים.
    הכוחות הזרים היחידים בסוריה, שלא הוזכרו פה (מעניין מדוע?) הם האיראנים, המגישים לבשאר אסד כל סיוע אפשרי כדי שיעלה ויצליח בטבח שהוא מבצע בעמו.
    חבל שאתה בוגד בכל אג'נדה שמאלנית, וממשיך להשליך רפש על מתקוממים אמיצים ואוטנטים ש-3000 מהם כבר נרצחו.
    האמירות כאילו מטרתם של אותם סורים אמיצים היא "זריעת תוהו ובוהו" ו"פירוקה של היחידה המדינית הערבית" הן חוצפה מאין כמוה ופשיטת רגל מוסרית.

  4. דמוקרט הגיב:

    מעניין. למדנו כמה דברים חדשים: שממשלת נתניהו רוצה בעליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים כדי שישמשו בעלי בריתה. שנכון, לסורים יש זכות להתנגד לדיקטטורה הרצחנית של אסד, אבל בתנאי שהם אינם תומכים בקפיטליזם. וכן, אובאמה מסייע לכוחות אל-קאעדה בתימן. אהה.
    ושוב, דבר לא נאמר על התערבותה של איראן בסוריה, וגם לא על איומו של הנשיא ארדואן להתערב צבאית בסוריה. להם כמובן אין אינטרסים פוליטיים. הם אינם רוצים לשלב מדינות אחרות "תחת פטרונותם". הם הרי מוסלמים.
    כמובן, ברור לי שהד"ר המרקסיסט אינו מחובבי שלטון האייתולות מדכא הפגנות הפועלים, וכנראה גם לא של מפלגת הצדק והחירות הדתית. אבל כמו קומוניסטים רבים מהזן הישן, הוא אינו מסוגל להשתחרר מאותה צביעות ישנה, וממשיך למלמל את אותן המנטרות מימי המלחמה הקרה שהאתר הזה מקפיד לספק לקוראיו לפחות פעם בשבוע. אולי נשתכנע בסוף.

    • חזקי שנאן הגיב:

      זה די משעשע קריאת ההגיגים הפוליטרוקים הסובייטים. כאילו אני קורא ציטוטים מפראבדה.
      לנבור בזה, ממש ארכאולוגיה מילולית.
      אגב. דמוקרט יקר, שכחת את ירדן. משני עברי הגבול, זה הדרומי וזה הצפוני, נושפים, נוהמים וחושפים שיניים, ארדואן מכאן ועבדאללה משם. ,כל אחד מסיבותיו שלו, חשיפת השיניים במערכה הראשונה, פירושה נשיכה במערכה השלישית.
      לירדן יש חשבון עם סוריה מימי ספטמבר 70, עת ריכזה שריון באדרעה באיום לפלוש ירדנה.
      ארדואן חושב עותומנית ורוצה את סוריה כמקדמה תחת השפעה תורכית, כתרופה לבחילה שמעוררת בו המעורבות האיראנית שיעית במזה"ת.
      תהיה פעולה בכוח, עם התורכים גם חיזבאללה וגם איראן יזהרו.

  5. למה? הגיב:

    למה מפרסמים כאן שוב ריאיונות הזויים, חסרי רלוונטיות, המכילים כמות עצומה של פנטזיות, ווישפול ת'ינקינג, ודוקטריניות קשיחה, ארכאית, שבורחת בפחדנות מהתמודדות עם המתרחש במזרח התיכון אל אותן הדוגמות הנושנות, המצחינות, המספקות מפלט נוח כל כך אל ה"גורמים" וה"סיבות" החיצוניות, אל הדמון הספקולטיבי הנצחי, ואל הידיעה המובטחת שהמהפכה הסוציאליסטית, אותה התשובה הניצחת לכל חוליי האיזור, מחכה ממש מעבר לפינה, כי היא הרי מה שהמוני העם מבקשים….

    אבל אהה, כוחן של התנועות הסוציאליסטיות הוא זניח ביותר במשוואה הפוליטית האזורית (ושמישהו יגלה זאת לסמיר אמין):

    בלבנון, שבה נערכות בחירות וניתן לבצע פילוח אלקטורלי, ישנן 2 גושים חזקים: אחד ליברלי למדי, חילוני למדי וקפיטליסטי למדי. השני מורכב מתנועה אולטרא דתית פנאטית ומתנועות שתומכות במפלגת הבעת' הסורית, לא בשל סוציאליזם אלא ממניעים שחלקם אופורטוניסטיים וחלקם לאומניים פן-ערביים.

    בשטחים הכבושים 2 התנועות הגדולות הן התנועה האיסלאמיסטית והתנועה הלאומית החילונית יותר, שמרביתה בעלת תפישות כלכליות קפיטליסטיות.

    במצרים נראה כי הגוש הגדול הוא הגוש האיסלאמיסטי, וגוש השמאל, הקטן יותר, מורכב כמעט כולו מתנועות ליברליות לא סוציאליסטיות. בבחירות לאגודות הסטודנטים שנערכו לאחר המהפכה (טרם הספיק השלטון הצבאי להצר את חופש הביטוי ולדכא את השמאל הליברלי החדש בעזרת "מצב החירום" ובתי המשפט הצבאיים), זכה גוש השמאל לפלח קטן יחסית, כאשר הרשימות הגדולות בתוך הגוש היו רשימות ליברליות, חדשות וישנות).

    בשטחי '48 2/3 מהכוח האלקטורלי הערבי הינו דתי או לאומי-ליברלי, ורק 1/3 בוחר בחד"ש בעלת הנטיות הסוציאליסטיות.

    כמו שנאמר: "סימפטיה עמוקה".

    מן הראיון גם עולה בבירור שסמיר אמין איננו דמוקרט ("המצב הסורי מורכב מאוד. משטר הבעת', אשר נהנה מלגיטימציה במשך זמן רב, הוא כבר לא מה שהיה בכלל: הוא הפך ליותר ויותר אוטוקרטי ולמדינת משטרה, ובו בזמן, למעשה, עשה ויתור ענק לכלכלה הליברלית"… ואללה, ממש מורכב…אכן ניתוח מרקסיסטי גאוני…הלגיטימיות איננה נובעת ממערכת דמוקרטית ומבחירות של אמת, אלא ממידת סוציאליסטיותה של המדיניות הכלכלית, והדיקטטורה איננה פועל יוצא של היעדר בחירות והפרדת רשויות אמיתית, אלא של הכניעה לקפיטליזם).
    ולכן גם בהמשך הוא מסביר לנו שהתופעה האופוזיציונית בסוריה (זו שנהרגת יום יום) איננה גורם משמעותי, שכן "היא איננה קושרת בין הדיקטטורה של השלטון והחלטותיו בנוגע למדיניות הכלכלית ליברלית"…. מעניין.. השלטון איבד את לגיטימיותו בשל פנייתו לקפיטליזם, אבל האופוזיציה הכזיבה ובחרה להיהרג דווקא מהסיבות הלא נכונות! הנה, היא בוחרת "רק למחות", דהיינו לקרוא להפלת השלטון!

    בו בזמן "מצליח" המרואיין להתעלם מההשפעה האדירה שישנה לשוק התקשורת והמידע (פייסבוק, ריבוי ערוצי הטלוויזיה הערביים והתחרות המסחרית ביניהם, קיומם של ערוצים בלתי ממשלתיים ואינטרנט), על חופש המידע ולכן גם על המתרחש (בבחינת, אם זה סותר את התפישה שלי זה לא קיים! שכן ההשפעה המערבית לדידו של אמין לא יכולה להיות כזו שנותנת כלים בידי העמים להיאבק על זכויותיהם, אלא רק מזימה נצחית להשתלטות, קונספירציות, גזל והפצת דיסאינפורמציה).

    תמוה בעיניי שהשיח המרתק, הרציני, המגוון, הגואה כנחשול מתוך סכר שנפרץ – השיח אשר מתקיים כיום באזור – אינו מוצא את דרכו אל אתר שמאל חשוב זה, ובמקומו מובאות לנו הפאטה מורגנות הקלושות והפתטיות הללו!

  6. רחל פרומן קומלוש הגיב:

    לדעתי הוא צודק וגם לצערי.אובמה הוא סכנה לשלום העולם.נקווה שלא יבחר.

  1. […] המרד הערבי יימשך זמן רב – ראיון עם סמיר אמין […]

הגיבו לדמוקרט

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים