הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 באוגוסט, 2011 18 תגובות

"היילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו?" שאל הנביא עמוס. ובכן, נראה שכן. השבוע זה הוכח שוב. בתחילת השבוע, בנימין נתניהו חיפש בקדחתנות מוצא מן המשבר הפנימי. תנועת המחאה החברתית צברה תאוצה והסכנה לממשלה הלכה וגברה. המאבק עדיין בעיצומו, אך המחאה כבר השיגה הישג אדיר. השיח הציבורי עבר תפנית דרמטית והשתנה ללא היכר.

רעיונות חברתיים דחפו הצידה את הדיבורים השדופים על "ביטחון". תוכניות-המלל בטלוויזיה, שהיו בעבר מלאות בגנרלים משומשים, התמלאו עכשיו בעובדים סוציאליים ובפרופסורים לכלכלה. אחת התוצאות הייתה שהנשים בלטו עכשיו הרבה יותר.

bigbarakאהוד ברק: שיבת הגנרלים (צילום: תעש)

ואז זה קרה. קבוצה אסלאמית קיצונית קטנה ברצועת עזה שלחה חוליה למדבר סיני, ומשם היא חצתה את הגבול הישראלי הבלתי-מוגן. קומץ של "מחבלים" הצליח להרוג שמונה ישראלים, חיילים ואזרחים, לפני שחלק מהם נהרגו בשני צדי הגבול. נראה שהמטרה הייתה לשבות עוד חייל ישראלי, כדי להביא סוף-סוף לחילופי-שבויים בתנאים שלהם.

כהרף עין, הפרופסורים לכלכלה נעלמו ממסכי הטלוויזיה, ומקומם נתפס מחדש על-ידי ה"לשעברים" – אלופים-לשעבר, שב"כניקים-לשעבר, שוטרים-לשעבר, כולם זכרים, כמובן, מלווים בכתבים הצבאיים מלחכי-הפנכה ובפוליטיקאים מהימין הקיצוני.

באנחת רווחה חזר נתניהו לסגנונו הרגיל. הנה הוא עומד, מוקף באלופים, גבר-גבר, הלוחם הנחוש, מגן ישראל.

בשביל נתניהו וממשלתו זאת הייתה מתנה מן השמיים, מנת מזל שלא תיאמן.

אפשר להשוות את זה למה שקרה ב-1982. אריאל שרון, אז שר-הביטחון, החליט לתקוף את הפלסטינים והסורים בלבנון. הוא טס לוושינגטון כדי להשיג את ההסכמה האמריקאית הדרושה למהלך כזה. שר-החוץ אלכסנדר הייג אמר לו שארצות-הברית אינה יכולה לתת את הסכמתה – אלא אם כן תקדם למלחמה "פרובוקציה בולטת".

כעבור כמה ימים ביצעה הקבוצה הפלסטינית הקיצונית ביותר, זו של אבו-נידאל, אויבו המושבע של יאסר ערפאת, התנקשות בחיי השגריר הישראלי בלונדון, שהפך לנכה לכל חייו. זאת הייתה ממש "פרובוקציה בולטת". מלחמת-לבנון הראשונה יצאה לדרך.

גם התקרית של השבוע הייתה תשובה לתפילה. נראה שהקדוש-ברוך-הוא אוהב את נתניהו ואת מערכת-ביטחון. לא זה בלבד שהתקרית מחקה את תנועת-המחאה מן המסך, היא גם שמה לקץ לכל סיכוי רציני להוציא מיליארדים מתקציב-הביטחון הענקי, כדי לחזק את השירותים החברתיים. הרי התקרית מוכיחה שלהפך, אנחנו זקוקים לגדר אלקטרונית מתוחכמת לכל אורך 200 הקילומטרים של הגבול עם מצריים. יותר, לא פחות, מיליארדים לביטחון!

לפני שקרה הנס הזה, נראה היה שאי-אפשר לעצור את תנועת-המחאה.

כל מה שעשה נתניהו היה מעט מדי, מאוחר מדי, ומוטעה לגמרי.

בימים הראשונים התייחס נתניהו לכל העניין כאל משחק ילדים, שאינו ראוי לתשומת-לבם של מבוגרים אחראיים. כאשר הסתבר לו שהתנועה רצינית, הוא פלט כמה הצעות מעורפלות להורדת מחיר הדיור – אך בינתיים התקדמה המחאה הרבה מעבר לתביעה ל"דיור בר-השגה". הסיסמה כבר הייתה "העם דורש צדק חברתי".

אחרי הפגנת-הענק של ה-250,000 בתל-אביב, עמדו מנהיגי-המחאה (הקוראים לעצמם "מובילים") לפני דילמה: איך להמשיך? אילו ערכו עוד הפגנת-ענק בתל-אביב היה מספר המשתתפים עלול לרדת. הפתרון היה גאוני: לא הפגנת-ענק בתל-אביב אלא הפגנות קטנות יותר ברחבי הארץ. זה הפריך את הטענה שהמוחים הם "צפונבונים" תל-אביביים מפונקים, "מעשני נרגילה וזוללי סושי", כדברי אחד השרים. זה גם הביא את המחאה אל המוני הציבור המזרחי המקופח בפריפריה, מעפולה בצפון עד באר-שבע בדרום, בוחריו המסורתיים של הליכוד. ממש חגיגה של התחברות ואחווה.

אז מה עושה פוליטיקאי מצוי במצב כזה? נו, כמובן, הוא מקים ועדה. אז נתניהו לקח פרופסור מכובד, בעל שם טוב, ואמר לו להקים ועדה שתציע, בעזרת תשעה שרים (לא פחות!) שורה של פתרונות. נתניהו אף אמר לו שהוא שינה לגמרי את תפיסותיו.

(הוא כבר שינה פעם את אחת מתפיסותיו, כאשר הכריז שהוא תומך עכשיו ב"פיתרון שתי המדינות". אך אחרי מהפך נפשי כביר זה, שום דבר – ממש שום דבר! – לא השתנה בשטח).

הצעירים באוהלים התלוצצו ש"ביבי" אינו יכול לשנות את תפיסותיו, מפני שאין לו כאלה. אבל זאת טעות: יש לו תפיסה נוקשה גם במישור המדיני וגם במישור החברתי. במישור הראשון הוא איש ארץ-ישראל השלמה, במישור השני הוא חסיד הדת הכלכלית של רייגן ותאצ'ר.

המנהיגים הצעירים של המחאה הגיבו על מינוי הוועדה של נתניהו במהלך מפתיע: הם הקימו מועצה מייעצת משלהם, המורכבת מ-60 מומחים, פרופסורים ידועי-שם מהאוניברסיטאות וביניהם פרופסורית ערבית ורב מתון. בראש העמידו את מי שהיה סגן נגיד בנק ישראל.

הוועדה הממשלתית כבר הבהירה שלא תטפל בבעיות מעמד הביניים, ותתרכז בבעיות השכבות הנמוכות בלבד. נתניהו הוסיף שהוא לא יקבל אוטומטית את המלצותיה (העתידות) אלא ישקול אותן לאור האפשרויות של המשק. במלים אחרות, הוא לא מאמין שהוועדה שמינה מבינה את המציאות הכלכלית. אז מה היא כן מבינה?

בנקודה זו תלו נתניהו ושות' את תקוותיהם בשני תאריכים: ספטמבר ונובמבר .

בנובמבר מתחילה, בדרך כלל, עונת הגשמים. בלשכת נתניהו קיוו שכאשר יירד גשם זלעפות ירוצו ילדי תל-אביב המפונקים למצוא מחסה אצל הוריהם. סוף המאהל.

נו, אני זוכר כמה שבועות עגומים בחורף 1948, שבהם שכבתי באוהלים יותר גרועים, בתוך ים של בוץ ומים. אינני מאמין שקצת גשם ישכנע את שוכני-האוהלים לוותר, אפילו אם שותפיו הדתיים של נתניהו ישלחו השמימה את תפילת-הגשם הנלהבת ביותר.

אבל לפני כן, בחודש ספטמבר, בעוד כמה שבועות בלבד, הפלסטינים אמורים לפתוח במשבר. השבוע כבר הגישו לעצרת הכללית של האו"ם בקשה להכיר במדינת-פלסטין בגבולות 1967. העצרת תסכים, מן הסתם. אביגדור ליברמן כבר הבטיח לנו, בהתלהבות רבה, שהפלסטינים מתכננים "מרחץ-דמים" באותה הזדמנות. הצעירים יצטרכו לעבור מן האוהלים ברוטשילד לאוהלי הצבא בגדה המערבית.

זהו חלום מתוק (לליברמנים), אבל עד כה לא היה לפלסטינים שום חשק לעבור לאלימות.

כל זה השתנה השבוע.

מעתה והלאה, נתניהו ועמיתיו יכולים לכוון את המאורעות כרצונם.

הם כבר "חיסלו" את ראשי הקבוצה שביצעה את הפיגוע, "ועדות ההתנגדות העממיות". זה קרה כאשר חילופי-האש ליד הגבול עוד היו בעיצומם. הצבא הוזהר מראש והיה מוכן. העובדה שהתוקפים הצליחו בכל זאת לעבור את הגבול ולירות ברכבים תוארה כמחדל צבאי.

מה הלאה? "הוועדות העממיות" משגרות טילים כתגמול. נתניהו יוכל – אם ירצה – להרוג עוד מנהיגים פלסטיניים, אזרחים ו"מחבלים". זה יכול לפתוח בנקל מעגל-קסמים של פעולות-תגמול ואנטי-תגמול, עד למלחמה בנוסח "עופרת יצוקה". אלוף-לשעבר לא-חכם אחד כבר הציע לכבוש את כל רצועת-עזה. (זה היה עוזי דיין, אדם שהפך את כישלונותיו לשלבים בסולם וטיפס עליהם עד לאחת המשרות השמנות ביותר בישראל.)

במלים אחרות, נתניהו מחזיק עכשיו את ידו על ברז האלימות. הוא יכול להגביה או להנמיך את האש כאוות נפשו.

רצונו לשים קץ למחאה החברתית יכול בהחלט להשפיע על שיקוליו.

זה מחזיר אותנו לשאלה הגדולה של תנועת-המחאה: האם אפשר בכלל להשיג מהממשלה שינוי אמיתי – להבדיל מהשגת כמה ויתורים עלובים – מבלי להקים כוח פוליטי?

האם יכולה תנועה זו להצליח כאשר יש ממשלה המסוגלת ליצור – או להגביר – בכל עת "משבר בטחוני"?

והשאלה התאומה: האם אפשר לדבר על צדק חברתי מבלי לדבר על שלום?

לפני כמה ימים טיילתי במאהל בשדרות רוטשילד, כאשר מפעילי תחנת-רדיו מקומית ביקשו ממני לתת להם ראיון ולדבר באוזני כמה משוכני-האוהלים. אמרתי: "אתם לא רוצים לדבר על שלום, מפני שאינכם רוצים שידביקו לכם תווית של 'שמאלנים'. אני מכבד את זה. אבל דעו לכם: צדק חברתי ושלום הם שני הצדדים של אותו המטבע. אי-אפשר להפריד ביניהם. ולא רק מפני שהם מבוססים על אותם העקרונות המוסריים, אלא מפני שגם ברמה המעשית הם תלויים זה בזה."

כאשר אמרתי זאת, לא עלה על דעתי שזה יוכח כבר כעבור יומיים. לשלי יחימוביץ יש עוד הרבה מה ללמוד לפני שתוכל להקים אוהל בשדרה.

שינוי אמיתי פירושו החלפת הממשלה במערכת פוליטית חדשה ושונה מאוד.

פה ושם כבר מדברים באוהלים על מפלגה חדשה. אבל הבחירות תתקיימנה רק בעוד שנתיים, ובינתיים לא נראה סדק אמיתי בקואליציה הימנית השלטת. האם תנועת-המחאה תוכל לשמור על התאוצה שלה במשך שנתיים תמימות?

כבר קרה בעבר שממשלה כרעה תחת לחץ של מחאה המונית. גולדה מאיר הקשוחה התפטרה מול ההפגנות, שהאשימו אותה במחדל שקדם למלחמת יום-כיפור. בשנות ה-90 התפרקו הקואליציות גם של נתניהו וגם של אהוד ברק, כאשר העם מאס בהן.

האם זה יכול לקרות עכשיו? לאור התקרית הצבאית של השבוע, זה לא נראה כך. אבל דברים מוזרים יותר כבר קרו בין השמיים והארץ, בייחוד בישראל, ארץ האי-אפשרויות הבלתי-מוגבלות.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. משה הגיב:

    זה אכן לא יקרה. זה לא יקרה משום שאנחנו בדמוקרטיה, והדמוקרטיה לא מסתפקת בהבטחה של חינוך שווה (?) ובריאות שווה (?) וביטחון שווה (?) לכולם – היא גם מעניקה לכולם זכות שווה בקביעת עתידנו. לבעלי מנת משכל 130 ולבעלי מנת משכל 70. לאנשים שאופיים מתון ולאנשים שאופיים אלים. למשכילים ולבורים. למי שיכולים להרשות לעצמם לחשוב ולנתח ולמי שעסוקים בהישרדות ומחליטים החלטות שטחיות. לאורי אבנרי ולעמי פופר.

    יתרה מזאת: מי שנמצאים באזור הנמוך גם מעמידים יותר צאצאים (בין השאר משום שהם אינם ערים לאסון הנורא של גידול האוכלוסיה, ומעוד סיבות) ולכן מספרם היחסי הולך וגדל.

    לכאורה יש תקווה, משתי סיבות אפשריות.

    ראשית, מי שנמצאים באזור הנמוך – קל יותר להשפיע עליהם. זה כמעט קרה בימי רבין וערפאת. אבל זה לא יקרה היום, כי (אולי בגלל השינוי הדמוגרפי) מי שמשפיעים עליהם כרגע וכנראה גם בעתיד הם "רק ליברמן מבין ערבית" וגרוריו (נתניהו) ודומיו.

    שנית, לחץ בינלאומי יכול לגרום לכך שנתניהו יפעל בעל כורחו כפי שהוא צריך לפעול. אבל גם זה לא יקרה, כי מי שמסוגלים ללחוץ – חיים גם הם בדמוקרטיה וסובלים מאותן צרות.

    ולכן התקווה היא כאמור רק לכאורה.

  2. ק.א. הגיב:

    מה עוד יודע האיש הזה?..
    http://www.youtube.com/watch?v=V4Zj1fnGtjk

  3. שחר שניצר הגיב:

    אין מקריות. למי שהשאיר את הגבול פרוץ ונתן הוראות סותרות לחיילים, הוראות שאפשרו לחיילים להתיר למכוניות אזרחיות להמשיך ולנוע בשטח כאשר את חילופי האש היה אפשר לשמוע אפילו מהמחסום, היתה מטרה ברורה. להזמין פרובוקציה שתאפשר למשרתי בעלי ההון בישראל לחסל את המאבק המעמדי ההולך ומתפתח. לנתניהו וחבר מרעיו יש חשש כבד מהפגנה של מיליון אזרחים ואזרחיות ומאובדן השלטון שיבוא מיד אחריה והם משתמשים בכל התכסיסים הבזויים והמלוכלכים העומדים לרשותם. יפה מגדיר זאת אורי אבנרי כתפישת ברז האלימות על ידי נתניהו. במלחמת לבנון הראשונה היה זה השגריר ארגוב. ב"עופרת יצוקה" היה גלעד שליט ואילו עכשיו גילו את היתרונות שבוועדות ההתנגדות.
    כבר שמעתי "מומחה" לניהול משברים שהציע הבוקר להמוני השוהים במאהלים להתפזר ולחזור הבייתה. יש לי רושם שמומחים כאלו מדברים מגרונו של נתניהו וכאשר הבחירה היא בין תשלום של 4000 ש"ח שכר דירה או חיים באוהל יש לי הרושם שאלפי אנשים ימשיכו את המאבק מתוך האוהלים.
    אין ספק ששלום (סוציאליסטי ולא בורגני) וצדק חברתי הולכים ביחד. ככל שיחריף המאבק תתפתח גם ההכרה של מאות אלפי הנאבקים וגם עשרות אלפי עובדים יצרפו למאבק על אפם וחמתם של עופר עייני הבוגדני ומיליון מפגינים ברחוב יביאו קודם כל לסילוקה של ממשלת נתניהו אל פח האשפה של ההסטוריה שם מקומה.

    • דינו הגיב:

      רגע, אתה רומז שגם ההתנקשות בשגריר ארגוב היתה "מוזמנת" הלכה למעשה? ("השאיר את הגבול פרוץ", "נתן הוראות סותרות לחיילים", היתה מטרה ברורה. להזמין פרובוקציה" ).

      למקרא התגובה שלך והתיאוריה שאתה מעלה – אני תוהה כיצד עלי לחוש על כך שאלו הם בני הפלוגתא האידאולוגים מולם צריכה הציונות להתמודד.
      האם עלי לשמוח לנוכח חולשת הטיעונים והצורך שלהם לגייס חומרים מעוררי הזיה,
      או שמא עלי לדאוג לחולשת "הצד שכנגד" אותו צריכה כל דמוקרטיה?

  4. ד״ר דוד סנש הגיב:

    ועל זה כבר נאמר במקורותינו
    If you do what you did you get what you got
    אין חדש תחת השמש הלוהטת
    הנה חזרנו שוב לעונת הגנרלים
    וחוזר חלילה

  5. shimbar הגיב:

    הקול הזה, של אורי אבנרי. הקול השפוי הכמעט אחרון, שעוד נותר כאן . הוותק של המוח הנבון והעט הלוחם ובהירות הראיה, זו שתמיד חכמה ותמיד צודקת ו…תמיד מקווה. זו המאה האמיתית שלנו.

    עכשיו, כשאנחנו במצור ולא עזה. מתוך הגטו הזה, המוקף חומות וגדרות ועם שהולך ונרקב בתוכו…קול ועט כאלה , הם כמו העדות האחרונה, היחידה, כמעט ,לכך שפעם היינו אחרים.

  6. יונתם הגיב:

    לשחר שניצר, וגם לכותב אבנרי – חבל שאתר זה, שבעבר באמת היה ביקורתי ומעניין, גם אם לא הסכמתי עם שלל הדעות המובעות בו, הופך מיום ליום להעתק של סלון דבורה ההיסטרי. אתם באמת מנסים להפוך להיות ברי חמיש של המאל?

  7. דוד עציון הגיב:

    אורי, הפעם אתה טועה

    ראשית, מדבריך עולה איזושהיא נימת הבנה והצדקה למה שעשו המחבלים (עם ובלי מרכאות). בשורה התחתונה הם חדרו לתחומי ישראל (לא בשטחים) רצחו אזרחים (וגם חיילים). את זה אי אפשר לקבל בשום טיעון.
    התגובה, יחסית לפעמים קודמות, היתה די מדודה וביבי בסופו של דבר לא הגביה את הלהבות. מחאת האוהלים המבורכת יכולה להימשך.

  8. דינו הגיב:

    כרגיל לפי השמאל העיקבי: כל אירוע שהוא – הרי שישראל אשמה, אם לא בכל אז לפחות במשהו.
    חוליית מחבלים חדרה לישראל על מנת לטבוח באזרחים, ואורי אבנרי מאשים את ישראל באיזה תכנון מוקדם סטייל מלחמת לבנון של אריק.
    בינתיים המציאות מפריכה לחלוטין את התיאוריה של אורי אבנרי והתגובה הישראלית מאופקת למדי, כולל שליחת מסרים על הסתייגות מהסלמה. כולי תקווה שאבנרי יפרסם תגובה בה יודה על טעותו,
    אך ספק אם זה יקרה.
    נשאלת השאלה גם מדוע תיאר אבנרי את המחבלים כ"מחבלים" (עם מרכאות).
    האם אינם מחבלים? אילו היה משתמש אבנרי במילה טרוריסטים, האם גם אז היה מקיף את הביטוי במרכאות, כאילו הוא מצטט פרשנות של רוני דניאל?
    גם מטרתם של המחבלים (בלי מרכאות בבקשה) נוסחה בצורה מכובסת משהו, תוך תיאור כוונתם לחטיפת חייל: "נראה שהמטרה הייתה לשבות עוד חייל ישראלי, כדי להביא סוף-סוף לחילופי-שבויים בתנאים שלהם".
    לא ולא! מטרתם היתה לפגוע ולרצוח כמה שיותר ישראלים, מטרה רצחנית וטרוריסטית, ותו לא.
    חבל שהמכבסה מנסה לתאר אותם כחבורה שמטרתם היא בכלל האצת משא ומתן… באמת, יש גבול לציניות.

  9. שום בצל הגיב:

    +1 לדינו.

    כמו כן – ביבי מוטרד בהרבה מהמצב עם מצרים מאשר המחאה החברתית המוצדקת ברובה.
    כפי שגם פורסם – ביבי כנראה לא מעוניין בעימות רחב לפני ובמהלך ספטמבר.
    וכמובן – ההרוגים הישראלים זניחים – ההרוגים הפלסטינים הם החשובים, ולכן צה"ל הוא (שוב) פושע מלחמה.

    ולמר ק.א. – הדברים שאומר המצרי ברחוב, נומר לגבי המשך (אי) חייהם של היהודים כאן, או הסכם השלום, או מנות של עופרת שהם מעוניינים לחלק במהירות רבה לישראלים – לא מטרידים אותך יותר מדברי ברק?
    (אני בטוח שתוכל למצוא לינקים לבד – אתה ילד גדול).

    • שאלה לשום בצל הגיב:

      מטרידים, בוודאי, אך לכך ישראל ניווטה ועדיין מנווטת את עצמה מיוזמתה.

      ואם אנחנו כבר בעניין של טרדות:

      ברצוני להביא 2 ציטוטים (לא מדוייקים) של ישעיהו ליבוביץ, יהודי דתי אורתוכסי, מחשובי האינטלקטואלים היהודים בתקופתינו, אדם מוערך ביותר, מגורש פרס ישראל, אדם שרצה בכל נפשו בעצמאות מדינית לעם היהודי, אמר:

      1. ישנו ספק רב באם העם הישראלי בישראל הוא המשכו של העם היהודי ההיסטורי (גם אם אותו עם חדש לקח, או "השאיל", לעצמו את השם של "העם היהודי"). מדובר למעשה בעם אחר, חדש וסינתטי.

      2. לאומות העולם לא תהיה ברירה אלא להשמיד את מדינת ישראל.

      מדוע אדם כזה אמר זאת? החשבת פעם על זה? זה מטריד אותך?

      • דינו הגיב:

        מה שמטריד באמת הם הדברים הבאים:
        1. מדוע כתבת את דבריך כתגובה לשום בצל? היכן הקוהרנטיות בדיון?
        2. מדוע בחרת לצטט דווקא את הדברים הללו של ליבוביץ'? ישנם המון אינטלקטואלים יהודים לא פחות חכמים ממנו שאמרו דברים מנוגדים, שנתחיל לצטט את כולם כדברי אלוהים חיים?

        • ק.א. הגיב:

          אני רואה שהשליח מטריד את דינו הרבה יותר מן המסר??
          מי שאמר את הדברים בעלי ה מ ש מ ע ו ת הקשה הזו היה ליבוביץ ולא אני.
          עלי לשאול את עצמי מדוע וכיצד אדם במעמדו מגיע למסקנות איומות כאלה?
          ועל שאלה זו כמובן אין רבים מדי שטורחים להשיב. בוודאי לא הדינו.
          האיש הזקן הסיר את המסכה התעמולתית מן המנגנון הישראלי וחשף את "גלגלי השיניים" של המכונה המפלצתית הזו. חשוב לבין שבדבריו אלה (ואחרים) – לא ביטא כאן אילו דיעות (ציוניות או אחרות) אלא דיבר על הימצאותן של עובדות "טכניות" מסוימות מן השטח בהן הוא פשוט מבחין כנתון אובייקטיבי של המציאות והחשוב מכל – הוא נותן מ ש מ ע ו ת (נוראה) לכל זה.

          • דינו הגיב:

            לק.א.
            עם כל הכבוד, ממתי ניתן לייחס לישעיהו ליבוביץ' את הביטוי "אובייקטיבי"? האם גם הפעם אתה סומך על כך שאין לנו מושג?
            מה פתאום " עובדות טכניות מסוימות מן השטח"? בציטוט שלך את ליבוביץ' אין שום עובדות, בטח לא "טכניות מן השטח".

            ומה זאת אומרת "אדם במעמדו"?
            האם הציונות מעולם לא הצליחה אף פעם להעמיד "אדם במעמדו" של ישעיהו לייבוביץ' שאמר דברים הפוכים?
            האם שאלת את עצמך כיצד אנשים רבים וטובים שאינם נופלים מלייבוביץ' מגיעים למסקנות הסותרות לחלוטין את השקפותיך?

  10. לשואל את שום בצל.. הגיב:

    מה הקשר בין דעה של מישהו (ועוד לגבי האם העם בישראל הוא המשכו של היהודי או לא) לבין מה ששום בצל טען?
    הרמת טיעונים פה אינפנטילית ומגוכחת.
    ולשאלתך 1.אין קשר בין שום דעה של מישהו מלפני שנים בשום תחום לגבי הטענות של שום.
    2.ואם העם מומצא,חדש,נולד כצורך פוליטי בלי שום עדות ארכיאולוגית,מדעית,תרבותית,מסורתית (בניגוד לפלסטינים נגיד) .אז מה?
    3.אתה אמיתי? "לאומות העולם לא תהיה ברירה אלא להשמיד את מדינת ישראל". אתה מסכים עם זה ? מה המטרה של משפט כזה?
    אדוני,אתה פשיסט ברברי (וכנראה בור).

  11. לשקרנים בלחץ ,מאמת היחסית הגיב:

    יוו,איזה פחד,התיאורים הפלסטים המזעזעים,"הבצלים מתחילים להתקלף",מה שכן טוב זה שזה העביר לי את האימה מ"..וחשף את "גלגלי השיניים" של המכונה המפלצתית הזו…".אני הלך לשתות מים קרים להרגע..

הגיבו לדוד עציון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים