כשאזרחים מבכים את מתיהם בבתי הקברות ו"המצב" הבטחוני-לאומי חוזר לכותרות הראשיות כמו בטקס צבאי ידוע מראש, המחאה החברתית הרחבה מנמיכה את קולה. מובילי המחאה מבטיחים להמשיך בה גם אם המאהלים יתרוקנו, אך יש לקוות שלקראת הצעדה הגדולה המתוכננת להתקיים ב-3 בספטמבר הם ינצלו את זמנם לחשיבה מחודשת על מקומו של הפוליטי בתביעה לצדק חברתי. הדרת הכיבוש משיח המחאה צריכה להסתיים חרף החשש מבריחת הקונסנזוס אל הבונקר הבטחוני החונק והפסימי. לפני שמתחמשים שוב בטענות המוכרות על מלחמת התשה, טרור בינלאומי או התרופפות השליטה המצרית בסיני, צריך להודות בכך שלמצור על עזה יש חלק מרכזי בפיגועים ובשיגור הטילים לעבר ישראל. הממשלה רשאית להשלות את עצמה שיינתן לה להמשיך במדיניותה הישנה במזרח תיכון המתעורר לשחר חדש בניגוד לתכניותיה. אך המוחים בשם העם לא יוכלו לדרוש ביטחון אישי וחברתי אם לא יעלו לשיח המחאה תביעה פוליטית לסיום הכיבוש.
הפגנה בתל-אביב במוצ"ש האחרון, 20 באוגוסט (צילום: אקטיבסטילס)
שום אירוע קיצון לא נרשם בשטחים הכבושים בחודש שבו פרצה המחאה החברתית. רק שגרת כיבוש רגילה. הבה נתבונן בכמה מרגעיה כפי שהם מתועדים בדו"ח יולי שפירסם בשבוע שעבר המשרד לתיאום עניינים הומניטריים בשטחים הכבושים (OCHA). את הדו"ח במקורו ניתן לקרוא באנגלית כאן (PDF). הנושאים החמים הקיץ היו פופולריים גם בעונות הקודמות, אך נזכיר אותם שוב: נגישות למים, מחסור חמור בכיתות לימוד, המשך עקירת קהילות בדואיות ממקומותיהן המסורתיים והמגבלות המקשות על גישתם של העובדים בארגוני הסיוע ובסוכנויות האו"ם למקומות עבודתם בגדה וברצועת עזה. מתחילת השנה עד יולי דיווחו הארגונים על 372 עיכובים או מניעת גישה לשטחים הכבושים. זמן ההמתנה הממוצע לקבלת אישור מעבר לעובדי האו"ם הוא כחודש, ואחדים מעובדי הארגונים הבלתי ממשלתיים ממתינים כבר מחודש מארס לאישורי מעבר לרצועת עזה.
נפתח בידיעות העונתיות. צריכת המים של קהילות המרעה באזורי C בגדה המערבית, הנמצאים בשליטת ישראל, נמדדת בפחות מ-30 ליטר ביום לנפש, גם בימי החום שבהם ארגון הבריאות הבינלאומי ממליץ לצרוך לפחות 100 ליטר ליום לנפש. בקהילות מסויימות הרס המינהל האזרחי מתקנים לאיסוף מים בטענה שנבנו ללא היתר. שלא במפתיע התגלה הקיץ מעיין מים זכים דווקא בהתנחלות בית אל. לפי שמועה עקשנית מדובר בצינור מים שהתפוצץ ושסביבו הקימו נוער ההתנחלות שתי בריכות בטון המשמשות אותם לרחצה מרעננת. אך הרשויות אינן מתערבות בנס המים, ולא נמסר אם המינהל האזרחי הנפיק אישורי בניה לבריכות או שבכוונתו להרוס אותן אם יתברר שנבנו ללא היתר.
ברצועת עזה הוקפאו 17 מיזמים להקמת תשתיות מים וביוב בגלל עיכוב בהעברת חומרי בניה שלא סופקו להם אישורים. הכרזת ישראל, בעקבות אירועי המשט לעזה במאי 2010, על שורת הקלות במעבר של סחורות לרצועת עזה מתממשת בשטח טיפין-טיפין ולפי שיקוליה. גם מספר בתי ספר שסוכנות האו"ם לסעד לפליטים (אונר"א) מבקשת לבנות ברצועה אינם מוקמים בשל אי מתן אישורי מעבר לחומרי הבניה. על בתי הספר שחמאס מבקש לבנות אין מה לדבר. מחסור בכיתות לימוד מאפיין גם את מזרח ירושלים, שם נפתחות כיתות לימוד "אלטרנטיביות" בדירות שכורות שאינן מתאימות ליעדן ואין בהן תנאי תברואה בסיסיים. באזור C שבשליטה ישראלית הסיכוי שפלסטינים יקבלו אישורי בניה כלשהם שואף לאפס. כתוצאה, כיתות לימוד רבות נבנות ללא היתרי בניה, ו-18 מהן צפויות כיום להריסה.
ביולי הודיע המינהל האזרחי למשרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים על כוונתו ל"ישב מחדש" קהילות בידואיות החיות באזורים המוגדרים על ידי ישראל כ"אסטרטגיים". מרביתם נמצאים בסביבות מזרח ירושלים. נכון לסוף יולי השנה, הרסו כוחות הביטחון 387 מבנים פלסטיניים בנימוק הקבוע שהם הוקמו ללא היתר, ו-755 בני אדם גורשו. כפליים מבשנת 2010. יותר משליש מהמבנים שנהרסו ב-2011 בידי המינהל האזרחי היו בקהילות בדואיות.
לפחות 20 קהילות בדואיות המונות יחד כ-2,400 נפש שוכנות זה דורות באזור מזרח ירושלים. הקהילות הללו מאויימות כיום בעקירה כפוייה במסגרת תכניתה של המדינה ליישב אותן מחדש, או במילים מכובסות פחות – לגרש אותן מאדמתן. לגבי 14 קהילות מדובר לפחות בעקירה אחת נוספת מאז 1948. בחודשים האחרונים שתי קהילות, 350 בדואים משבט ג'הלין החיים בוואדי אבו הינדי, לאחר שגורשו בשנות ה-50 המוקדמות מאזור ערד, וכ-300 בדואים המתגוררים באזור אל-מונטאר, קיבלו צווי הריסה על כל המבנים הקיימים בשטחן. שבט ח'אן אל-אחמר המונה כ-500 נפש, ממתין להחלטה הסופית בעניין הריסת עשרה בתי מגורים, ובית הספר הפועל בשטחו צפוי להריסה בכל רגע. מתחילת 2011 עד אמצע יוני הרסו רשויות המדינה 207 בתים פלסטיניים בגדה המערבית ועקרו מבתיהם 459 בני אדם.
קהילות הבדואים שבאזור ירושלים סובלות ממצוקות קשות: נאסר עליהן לפתח תשתיות קיום בסיסיות; הן מאויימות באבדן אורח חייהן המסורתי וסובלות ממחסור כרוני במים ובשירותים חיוניים כגון חינוך ובריאות. המינהל הצבאי מציע ליישב אותן בקרבת אל-עזריה שבין אבו דיס למעלה אדומים. בדומה למדיניות ההריסה המפעילה את הדחפורים באל-עראקיב שבנגב, כך גם בגדה המערבית, ובזיקה ברורה לגורל הבדואים בנגב, אין קשר בין הנימוקים הרשמיים למדיניות ההרס שהמדינה מפעילה נגד הבדואים ובין מטרותיה האמיתיות. במקרה של אזור C יש כוונה לחבר את מעלה אדומים לירושלים כדי ליצור רצף טריטוריאלי יהודי בין ירושלים למעלה אדומים והלאה, לבקעת הירדן. כך תפוצל המדינה הפלסטינית העתידית בגדה המערבית לשניים ומזרח ירושלים תנותק ממנה. דיבורים על מדינה פלסטינית מכאן, וסיכול ממוקד של הסיכוי המתרחק להשגת הסדר קבע בין ישראל לפלסטין, משם.
ביולי דווח על 18 אירועים אלימים מצד מתנחלים כלפי פלסטינים וכלפי רכושם בגדה המערבית. מתחילת השנה תועדו 237 אירועים אלימים (ב-46 אחוז יותר מן התקופה המקבילה ב-2010). מינואר עד יולי תועדו במשרד לתיאום הומניטרי של האו"ם פגיעות ב-5798 עצי זית פלסטיניים (מתוכם 1550 רק ביולי), שמטרתן לכרות את אחד מענפי הפרנסה החשובים של רבים מן הפלסטינים. ראש הכפר בורין העיד שכפרו נמנע מהגשת תלונות על תקיפת העצים הן מתוך ההבנה שהמינהל האזרחי לא יעמיד לדין מתנחלים שמתנכלים לפלסטינים, והן משום שתחנות המשטרה ממוקמות בהתנחלויות שלפלסטינים אין אפשרות או רצון להיכנס אליהן. דבריו נתמכים על ידי הארגון "יש דין" שבדק ומצא כי מתוך 97 התלונות שהתייחסו לפגיעות בעצים פלסטיניים בשנים 2005 עד 2010, שום תלונה לא טופלה באופן שגובש לכתב תביעה נגד הפוגעים, ו-72 תלונות נסגרו בנימוק של "עבריין בלתי ידוע".
ונתונים אחרונים: מתחילת שנת 2011 עד יולי נהרגו שמונה פלסטינים ונפצעו 981; 332 פלסטינים נפגעו ברצועת עזה מירי של כוחות הצבא; ומספר התקריות שיזמו מתנחלים בגדה המערבית עומד על 223, בהן נפצעו 120 פלסטינים ו-24 מתנחלים.
ולסיכום חודש המחאה שהרעיד את המדינה קיבלנו את ח"כ ניאו-יחימוביץ', שבראיון לכתב מוסף "הארץ", גידי וייץ, העניקה צל"ש לקונסנזוס, יהיה מה שיהיה, ולמפלגתה על "מפעל ההתנחלויות", והצהירה שבעיניה הסוציאל-דמוקרטיות המפעל הקולוניאליסטי הזה נקי "מחטא ופשע".
כמה מדכא. חשוב לחזור ולהזכיר לכל מי שלא רוצה לשמוע, שגם כשהכל "תקין" אצל הציבור הישראלי, ויש לו זמן למחאה כלכלית, הפלסטינים עוברים התעללות ע"י הרשויות הישראליות, בין אם הם עושים דבר מה כנגד הכיבוש ובין אם לא.
בודאי שהמצב הבטחוני חוזר לכותרות כמו בטכס צבאי ידוע מראש הרי מי שיוצר את המצב הבטחוני הוא המקופחים המקצועיים של העולם, הפלשתינים. זה שכבר יכלה להיות שש פעמים מדינה פלשתינית והם סרבו להקמתה לא מענין את גב' יששכר. זה שהסיבה לסירוב ובסיבה הוא רצון הפלשתינים להקים מדינה במקום ישראל לא חשוב בעיניה. וכמובן המנטרה של המצור על עזה. גם כאן עובדות לא מענינות את הכותבת כי הרי כבר מזמן אין מצור על עזה.
אני מתפלא. ישנם באתר זה מאמרים שלמים שמיחסים ליהודים בכלל ולישראלים בפרט תאות רצח בילתי מרוסנת כלפי הפלשתינים. מאמרים אלה מפורסמים בלי צנזורה ובלי כל הסתיגות של המערכת. רק כאשר יש תגובה שרמזה ולא אמרה במפורש שמה מאחד את הפלשתינים הוא הרצון לרצוח את הישראלים פתאם התעוררו בלוטות המוסר של העורך. יותר מכך, בהמשך המשפט האחרון שכן פורסם נאמר רק שהדבר היחיד שנמנע מהפלשתינים להכניס לעזה הם חומרי חבלה וגם זה צונזר.
אני חוזר על מה שכתבתי קודם – אם אתם רוצים להשמיט תגובה זו זכותכם למרות שבעיני אם אין בתגובה גידופים בעלמא או הטחת אשמות לא מבוססות/לא מגובות בעובדות זה מעשה לא ראוי. לעומת זאת לצנזר תגובה בלי לבקש רשות זה מעשה שלא יעשה מכל היבט שהוא.
הכל אמיתי, הכל נכון וכואב.
השאלה רק – אם אנשי המחאה החברתית יתחילו לדבר על הכיבוש וההתנחלויות, כמה אנשים יגיעו להפגנה הבאה שלהם?
אצלי נדלקה הנורית האדומה בהקשר לגב' יחימוביץ שהצהירה קבל עם ועדה
בבחירות לראשות עירית ת"א
"אני אתמוך ברון חולדאי" מהסיבה שהוא יותר טוב מח"כ דוב חנין".
לראשות עירית תל-אביב.
וכולנו יודעים שרון חולדאי בסדר העדיפות שלו קודם לבעלי-הון על פני האזרח ממעמד הבינוני ומטה.
בכול תחומי החיים.
זה פשוט מדהים איך החינוך הפוליטי הלקוי שתושבי המדינה הזאת זכו לו, חזק יותר מכל מציאות. הזהירות של ראשי המחאה שלא להזכיר את ה'כיבוש' היא מניפסטציה מדהימה של שיתוף פעולה (תמים אולי) עם שמירת הסוד הגלוי – יש כיבוש, הוא עולה המון כסף, והשלכותיו משפיעות לא רק על קורבנותיו אלא גם על המקרבנים. זאת האמת
אני מסכימה לגמרה עם חדווה ישכר, ושמחה על כך שגם הביאה הנתונים שזועקים לשמים! תודה חדוה.
הם אולפו להקשיב רק לקציני צבא, (רצוי מיחידה מובחרת) או לרבני ההתנחלויות.
דובר שאינו בעל עבר מוכח של פיראט צבאי או רבני – חשוד באופן אוטומטי כבוגד.
דורית – הכיבוש עצמו לא עולה כל כך הרבה כסף.
גם אם המדינה תפנה 400 אלף מתנחלים מהשטחים, היא עדיין תצטרך לפצה אותם ולספק להם שירותים בתוך המדינה.
קשה להתווכח עם כמה מהעובדות המצערות לגבי הכיבוש, למרות שישנם נתונים שאינם עובדות ושכן ניתן להתווכח איתם. אבל כך או אחרת: גישת ה-"ייקוב הדין את ההר" לפיה חייבים לערב את הכיבוש בתוך המחאות החברתיות תוביל להרס והתמוססות המחאה.
הנה עובדה: דב חנין הצניע את העניין המדיני-פוליטי במצע "עיר לכולנו" וזכה להצלחה חסרת תקדים בקרב השמאל העיקבי.
עובדה נוספת: מחאת הקוטג'\אוהלים הסתייגה מאמירה מדינית-פוליטית – וכנ"ל – זכתה להצלחה חסרת תקדים.
המסקנה בלתי נמנעת: רוצים נוסחה בדוקת להעלמת המחאה הנוכחית?
שימו עליה תוית שמאלנית פלסטינית אנטי-ציונית ולא תצטרכו יותר משלושה אוהלים כדי לאכלס את מי שיישאר.
הייתי אומר ביבי להאג, אך נראה בינתיים שהשופטים מהאג בכיס שלו ושל אייפק.
בזמן שדיברנו על צדק, ה BBC (הקדוש) מלמד אותנו פרק בהילכות אימפריאליזם:
http://www.youtube.com/watch?v=R_-lzI8I0_0
לאדם, אם יתחילו לדבר על כך בפעילויות התנועה החברתית, היא כנראה תימחק כי לא יגיעו להפגנה הבאה. מה גם שרבים ממובילי המאבק כלל לא בדעה הזו. מהסיבה הזו חשוב לתת למאבק את הצ'אנס שלו. זה לא אומר שצריך לשתוק לגבי האפרטהייד- פשוט יש לקיים הפגנות נפרדות.
בהחלט יש מקום לשמאל האמיתי במחאה הזאת, בלי שום קשר לכך שגם המתנחלים באים עם אוהל ורוצים בנייה בהתנחלויות. זה "העם" שלנו וזוהי מחאה העם. אנחנו לא חייבים להסכים איתם, אבל אסור לתת למחאה לדעוך. דווקא ההצפה הזאת של כל חלקי העם היא טובה בעיני, כי עד עכשיו הרבה חלקים היו נסתרים מעינינו. עכשיו אפשר להדיין כל ערב אחד עם השני. זה לא הכי נעים אבל אין ברירה. גם הפלסטינים יצטרכו לשבת לדבר איתנו, גם אם זה לא הדבר הכי נעים לעשות.
ולגבי הטילים, תגידו מה שתגידו, אני חושבת שחמאס והממשלה שלנו יותר קרובים אחד לשני מהממשלה שלנו לעם שלה או מהחמאס לעם הפלסטיני. כן, חברים, מרקס צדק. בעלי ההון עם בעלי ההון ולעמים אינטרס משותף לסלק אותם ולהקים שלטון עצמי שיוויוני. ואפלטון גם לא טעה: מי שירצה לשלוט אלו הלא מתאימים.