הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 בספטמבר, 2011 21 תגובות

בין קולות המחאה הנשמעים לאחרונה, בנוסף לקריאות המרכזיות למען צדק חברתי ולמען מדינת רווחה, נשמעה גם קריאה להקמת מסגרת סוציאל דמוקרטית (ס"ד). בניגוד לאופי המלכד של הדרישה לצדק חברתי, הקריאה לחידוש פניה של הסוציאל דמוקרטיה מעוררת אצל אנשי שמאל רציניים שורה ארוכה של ספקות וחששות שכן, אחרי הכול, כבר היינו שם.

diur-sd"הפגנת המיליון" בכיכר המדינה, ת"א (צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס)

במישור הרעיוני, ס"ד מעולם לא הציגה אלטרנטיבה לקפיטליזם. האמת ההיסטורית מבהירה לנו מעל לכל ספק, שהיא ביקשה לעצמה תפקיד חשוב אך צנוע יותר. הס"ד טענה שבכוחה לרסן את הקפיטליזם ולמנוע את עיוותיו החמורים ביותר, וכדי להכשיר את עצמה למשימה הזאת היא הבהירה שבכל מקרה אין בכוונתה להיאבק על סוציאליזם; היא לא תפסה את עצמה כמכשיר להתמודדות על מהות המשטר.

בעידן שלנו נחלה הסוציאל דמוקרטיה שורת כישלונות ארוכה. אכן היו תקופות, כגון זו שלאחר מלחמת העולם השניה, שבה ביקש הקפיטליזם להתארגן מחדש. באותם זמנים היה נוח לאפשר ללייבור, הס"ד הבריטית, לנהל את הדברים. אך התברר, שהניצחונות האלקטוראליים של הס"ד באשר הם לא תורגמו לשינויים מבניים של הכלכלה, ולא נגעו כלל וכלל בשאלת מהותו של  המשטר הקפיטליסטי. הס"ד פיתחה אמנם את כשריה בניהול המשק הלאומי, והסוציאל-דמוקרטים נחשבו למנהלים טובים למדי, אך כולם הבינו שהם אינם הבעלים.

במהלך הזמן התאימה הס"ד את המסר שלה למציאות והפכה לחסידת המשק המעורב כלומר,  מוסדות ממלכתיים (בעיקר בשירותים) לצד משק קפיטליסטי הנשלט בידי בעלי ההון. אולם ה"עסקה" הזאת לא יכלה להחזיק מעמד. הס"ד נהפכה לחלק מהממסד ואימצה את ערכיו ואת אורחות חייו, כך שההבדל בין הס"ד ובין הליברליזם הפרו-קפיטליסטי הלך וטושטש.

בנוסף על הפשרה הקבועה, הכמעט-נצחית והבין-מעמדית בין הסוציאל דמוקרטיה ובין מפלגות ההון למיניהן, נוספה זירה נוספת של התקרבות והתמזגות. הס"ד אימצה אל ליבה ביתר שאת את מדיניות החוץ של ההון ואת הבורגנות שלה. הס"ד הפכה במקרים רבים לאגף הנצי ביותר של הפוליטיקה הלאומית בטענה, שהאינטרסים הבינלאומיים של בעלי ההון "שלנו" הם גם האינטרסים של העם ושל מעמד הפועלים.

משבצת מלאה

מי שמבקש לכונן מסגרת סוציאל-דמוקרטית חדשה אמור לדעת שכבר קיימת כזו בארצנו ולא  אחת בלבד, אלא שתיים. על פי הרישומים של האינטרנציונל הסוציאליסטי גם מפלגת עבודה וגם מרצ הנן חברות רשמיות לכל דבר באינטרנציונל. מידי פעם התקשורת מדווחת לציבור על השתתפותו של נציג ישראלי בכנס האינטרנציונל (לא ידוע כרגע אם מפלגת עצמאות של ברק מתכוונת להצטרף לאינטרנציונל הסוציאליסטי. אם היא תבקש, ודאי שיצרפו אותה ותהיינה לנו, בארצנו הקטנטונת, שלוש מפלגות ס"ד). נדמה לי שפרס וברק היו המנהיגים הסוציאליסטים שייצגו אותנו לסירוגין. שלא במקרה, רבים מהמשתתפים באינטרנציונל הסוציאליסטי מופיעים גם במשלחות היוצאות למפגשים של נאט"ו ושל ארגונים דומים. פרס וברק לא היו יוצאי דופן במסגרת סוציאליסטית זו.

ברחבי העולם וגם אצלנו רשמה הס"ד רקורד אומלל ביותר בכל הנוגע להתנהגותה מול הקפיטליזם שנכנס לעידן הניאו-ליברלי בשליש האחרון של המאה הקודמת. הס"ד התרחקה ממרקסיזם ומערכי המאבק של תנועת העבודה והסוציאליזם ונכנעה בפני המתקפה הרעיונית העזה של התאצ'ריזם (Thatcherism) ושל כלכלני אוניברסיטת שיקגו שקבעו ש"אין ברירה". עם מעט מאד יוצאים מן הכלל, נתנה הס"ד את ידה להפרטה ולפירוק מדינת הרווחה והשתתפה בלב ובנפש בכל הרפתקה צבאית של האימפריה.

הגרסה הישראלית

מימיה הראשונים של המדינה, הבהירה הנהגת מפא"י הסוציאל-דמוקרטית שגורל המשק תלוי בהשקעות הון מבחוץ, וכי עליה להעניק תמורה מלאה למשקיעים באמצעות השתלבות באסטרטגיה האזורית של המערב בכלל ושל ארה"ב בפרט. הנהגתה רבת העוצמה של מפא"י חתרה לקואליציה עם האגף הימני בציונות הכללית, ועמלה קשות כדי להוכיח את כוונותיה הקפיטליסטיות על ידי פירוק נכסיה במסגרת תוכנית ארוכת תווך למסמס את כוחה של תנועת העבודה על כל חלקיה. ראוי לציין, כי אגף חשוב בשמאל הציוני הסתייג מדרכה המחסלת של מפא"י, אך גם אחדות העבודה וגם השומר הצעיר הבינו שאין אפשרות להתנגד למגמות של מפא"י מבלי לסכן את יסודות הקיום של המשקים בתנועה הקיבוצית. אם החלק הרדיקלי יותר של השמאל הציוני שאף להגן על חברת העובדים, התברר לו די מהר שאין אפשרות סבירה להתמיד באופוזיציה לאחר הצטרפותו למסעות של המיליטריזם הישראלי ולכיבושיו. השאיפות הסוציאליסטיות נמוגו בים המלל של לאומנות סוערת.

פעם ברצינות, פעם כפרסה

פרס וברק חיברו את השמאל הציוני למגמות ניאו-ליברליות בשרשראות ובאזיקים אסטרטגיים. ישראל דרשה תמורה מארה"ב גם בתחום המשקי, אך נדרשה להתאים את עצמה לשיח של וושינגטון שלא הבחין בין ההיבטים הרעיוניים, הפוליטיים, הכלכליים והאסטרטגיים של הברית עם ישראל.

לא נוח להגיד דברים לא נעימים על יצחק רבין ז"ל, אך היה ידוע כי הוא לא היה יכול להסב לסעודה בלי נוכחותם הקבועה של כמה מעשירי הארץ לצידו. מדובר בפרט קטן, אך הוא שיקף את אובדן הבושה וביטול הריסון לנוכח ההתמזגות החברתית והאישית שבין הנהגת הס"ד ובין הצמרת הפיננסית-בנקאית בישראל. דורות שלמים של מבוגרים וצעירים אינם זוכרים כלל וכלל שניתנה תשומת לב כלשהי לסגנון החיים ולהתנהלות שרווחה בין אנשי הס"ד ל"אנשי שלומנו".

ובשעה זו, כאשר הכול נראה כאבוד, מופיעה שלי יחימוביץ', המובילה את המירוץ להנהגת מפלגת העבודה, ומבטיחה, לא פחות ולא יותר, להקים בארץ משהו חדש וחדיש: מפלגה סוציאל-דמוקרטית ט ה ו ר ה ! ובמרכז הפרוגרמה הסוציאל דמוקרטית של ח"כ יחימוביץ' עומדת ההצטרפות ללהקת המעודדים של המתנחלים (הטובים והנקיים, ולא חס ושלום אותם אלה ששורפים מסגדים ומשחיתים את רכוש צה"ל). איך נגדיר את התופעה העצובה הזאת של קשר בל ינותק בין דמגוגיה חברתית לשוביניזם חולני?

שלי יחימוביץ' המתעטפת בדגל כחול לבן, יוצרת בעיה חדשה לחברים שלנו במרצ, כאילו לא היו להם מספיק בעיות בלי ההשתלטות הנצית על מפלגת העבודה. ברור שבמרצ קיוו, לאחר פרישת ברק ממפלגת העבודה, שיתאפשר להם לבנות ברית אלקטורלית עם מפלגת העבודה. הרי ידוע לכל, שמרצ עייפה מאוד ואינה מוכנה נפשית או ארגונית לרוץ לבדה. ספק אם שיפור הרייטינג על רקע הופעתה של תנועת המחאה ישנה זאת. יש לשער שברית עם מפלגת העבודה בהנהגת שלי יחימוביץ' לא "תעבור" במרצ, אף כי ח"כ אילן גילאון פתח ביוזמה למען המטרה הזאת. יחימוביץ' וגילאון הם, לדעתי, מעין צירוף ס"ד קלאסי. במקום לבנות שמאל אמיתי וגשרים יהודיים-ערביים, יתגלגל השמאל הזה, לפעם המי יודע כמה, לסמטאותיו החשוכות של השוביניזם.

כל סיכום היסטורי, אם ברמה הבינלאומית ואם ברמה הלאומית, חושף את התדרדרות הסוציאל-דמוקרטיה לשפל המדרגה בכל הקשור לרעיונות השמאל ולמאבקו למען שינוי המציאות.

והקומוניזם?

יש לצפות כי יריבי, ואפילו חלק בלתי מבוטל מידידיי, ידרשו ממני תשובה לשאלה אם הקומוניזם אינו פסול עד היסוד, ומדוע הוא עדיף, בסופו של חשבון, על הסוציאל-דמוקרטיה.

ברור לשואלים הכנים שאין באפשרותי לענות לנושא המורכב הזה בשורות ספורות במסגרת המאמר הזה, אך לא אתחמק מתשובה ברורה.

כבר אין אפשרות ממשית לצאת מהמשבר הכולל של הקפיטליזם בהדרגה וברפורמות חלקיות בלבד. הניוון פשט בכל חלקי גופו הרעיוני, הפוליטי והמעשי. מלחמה גרעינית, או סוגים של מלחמות אחרות מסכנים את האנושות; הסביבה והטבע נמצאים בסכנה, וכל האזהרות הצודקות של האקולוגיה הלוחמת מתקבלות בזלזול; השליטה של ההון והקרטלים בתקשורת ובמרחב הציבורי מרוקנת את הדמוקרטיה מעיקר כוחה; ההון ממשיך בשוד בלתי מופרע של הנכסים והחסכונות של השכבות העממיות; הטכנולוגיה הצבאית האמריקאית מגינה על האימפריה ועל זכויות היתר של בעלי הון למיניהם.

ניתוח מעמיק של התופעות הוא עניין דחוף, והזרם היחיד שמתמסר לתפקיד החיוני הזה הנו  המרקסיזם. דווקא המרקסיזם זוכה כעת לעדנה, ואפילו פרשנים בלתי רדיקלים נזקקים ליסודות שונים שלו לצורך התייחסות רצינית למשבר השוטף של הקפיטליזם.

אין בשורות ספורות אלה הוכחה לטענתי כי אין אלטרנטיבה ממשית לקומוניזם בתקופה היסטורית זו. את עמדתי זאת הבעתי באפן תמציתי על מנת להצביע על הכיוון הנכון של הדיון על גורל האנושות במאה ה-21. לא התחמקתי מהבעת עמדה ברורה החוזרת על זו של המהפכנית הגדולה, רוזה לוקסמבורג, שקבעה שהברירה האמיתית היא בין התקדמות לסוציאליזם ובין נסיגה לעבר הברבריות. ברור שאנו בראשית הדיון בנושא "כבד" זה.

ברור שלא תהיה לנו ישועה בחידוש הס"ד שעבר זמנו ובטל קורבנו. פעילותם היוצרת של ההמונים ברחוב היא שתמציא את המהפכה מחדש. פעילותם זו היא שתכריע במחלוקות ההיסטוריות המלוות את תנועת הפועלים עד עצם הימים האלה.

תגובות
נושאים: מאמרים

21 תגובות

  1. אשר פרוליך הגיב:

    בכל דיון רצוי לבדוק את העובדות.העובדות אומרות שמשטרים סוציאל דמוקרטיים לא החזיקו מעמד והעבירו את השלטון למפלגות שמרניות.מה הסיבה לכלשלונם ? במשפט אחד: לא הצליחו לפתור את הבעייה המרכזית: אי-יכולת לקיים משטר אומני,של "צדק חברתי",במסגרת כלכלה עולמית תחרותית,קפיטליסטית בלתי מרוסנת.
    אבל יגידו ,נכון,אך העובדות הן שגם משטרים "קומוניסטים" או סוציאליסים לא החזיקו מעמד.
    ומכאן,השאילה המרכזית:ובכן,מה הפתרון ?
    1)קודם כל,לא נתן לקיים משטר סוציאליסטי במדינה אחת,במנותק מהכלכלה העולמית
    במאה ה21 כל המדינות קשורות זו בזו במערכת הפיננסית העולמית
    2)הנסיונות של מדינות לקיים משטר סוציאליסטי נכשלו מאותה סיבה כנ"ל
    3)מעבר לחברה סוציאליסטית לא אומר למחוק הכול ולהתחיל מ0.כל שלב בהתפתחות לשלב גבוה יותר
    כולל את כל השלבים הקודמים.
    4)המעבר לחברה סוציאליסטית הנו הכרח כלכלי ולא רק חלום או שאיפה מוצדקת.הפערים,הביזבוז,המלחמות והוצאות על נשק,הרעב,הרס כדור הארץ,פגיעה בבסיס הקיומי של האנושות כל אלה הם לא "בחירה חופשית" לכאן או לכאן,אלא כורח המציאות שיש לטפל בהם בדחיפות,דבר שלא נתן בכלכלה קפיטליסטית

  2. הרב משה יהודאי, רעננה הגיב:

    אני מסכים עם ניתוחו של קמינר על תולדות הסוציאלדמוקראטיה הכללית והישראלית והפראקטיקה שלהן. אני רואה עצמי קומוניסט מבחינת המטרה הסופית, אך כפאציפיסט אני מתנגד בחריפות כמובן לסדרת האמצעים שהגו מארכסיסטים ונקטו מנהיגים מארכסיסטים החל בקובה וכלה בסין לשם הגשמת הסוציאליזם, ואשר לטעמי הם הם שהביאו לקריסת משטרי ברית המועצות וגרורותיה ברחבי העולם.
    באותה מידה אני מתנגד עקרונית לקאפיטאליזם, ועל כן אין מנוס לדעתי מתיקון החברה האנושית אלא בדרך סוציאלדמוקראטית או קומונודמוקראטית, כנה ועקבית, אך בעלת נשימה ארוכה והקפדה יתרה הן על עיקרי הקומוניזם והסוציאליזם והן, ובאותה מידה, על עיקרי הדמוקראטיה ואי האלימות.

  3. דוד עציון הגיב:

    אינני מתעלם, ואני מצליח לראות את הישגי הקומוניזם בתחילת דרכו בברית המועצות, ואולי גם בקובה ובסין. אבל ה"חשבון הכולל" מראה שבסופו של דבר הפך הקומוניזם לדיכוי, דיקטטורה ופשעים נגד האנושות, בעוד שהסוציאל-דמוקרטיה, ה"בלתי-מושלמת", הביאה הישגים ראויים יותר – במערב אירופה ובישראל בראשית ימיה
    ואם ב"חבירה למיליטריזם" עסקינן – ברית המועצות וסין הפליאו לעסוק בכך הרבה יותר יותר מהמדינות הסוציאל-דמוקרטיות.

  4. אשר פרוליך הגיב:

    המשך לתגובתי:

    פרופ. ליאו ליידרמן ,הכלכלן הראשי של בנק הפועלים,אמר היום בכנס CFOש"זו לא סתם אי-ודאות,אלו שאילות קיומיות".הקפיטליזם מנסה להתמודד ללא הצלחה עם המשבר הנוכחי,תוך טעות אחרי טעות.הטעויות חוזרות בגלל חוסר הבנה אמיתית של הכלכלה והסתמכות על מודלים שמבוססים על כל כך הנחות תיאורטיות שהקשר שלהם למציאות הוא מקרי בלבד.אחת ההנחות של כלכלת שוק היא בקיום ובאיזון "אוטומטי" של כוחות המביאים את השווקים לשיווי משקל.כך אומר הפרופסור הנכבד,שהיום השווקים "מחוץ לשיווי משקל",בתקווה ששיווי משקל זה יחזור במהלך הזמן והכול יסתדר מחדש.הטעות הזו,לא לוקחת בחשבון שבמקרים מסוימים,כמו הנוכחי,אותם הכוחות עלולות לפעול בכוון של הגדלת אי שיווי המשקל,"התפוצצות המערכת",ולמצב אפשרי זה,אין לכלכלן המכובד,כל תשובה,פרט להתערבות גסה של בעלי הון והממשלות הכפופות להם,כדי לשמר את המערכת מפני פיצוץ אפשרי.

  5. אבדה הבושה הגיב:

    כבר אין אפשרות ממשית לצאת מהמשבר הכולל של הקפיטליזם בהדרגה וברפורמות חלקיות בלבד. הניוון פשט בכל חלקי גופו הרעיוני, הפוליטי והמעשי. מלחמה גרעינית, או סוגים של מלחמות אחרות מסכנים את האנושות; הסביבה והטבע נמצאים בסכנה, וכל האזהרות הצודקות של האקולוגיה הלוחמת מתקבלות בזלזול; השליטה של ההון והקרטלים בתקשורת ובמרחב הציבורי מרוקנת את הדמוקרטיה מעיקר כוחה; ההון ממשיך בשוד בלתי מופרע של הנכסים והחסכונות של השכבות העממיות; הטכנולוגיה הצבאית האמריקאית מגינה על האימפריה ועל זכויות היתר של בעלי הון למיניהם. אי אפשר להגיד משהו מדויק יותר על הקומוניזם בכל גלגוליו במאה ה-20. הבעיה היא לא הויכוח על קומוניזם קפיטליזם או סוציאל דמוקרטיה. הבעיה היא אבדן הבושה (בעצם אף פעם לא היתה להם)של הקומוניסטים. הקומוניזם החזיק מעמד פחות מ-80 שנה והקפיטליזם מחזיק מעמד כבר כשלש מאות שנה ועדין יש קןמוניסטים שרואים בקומוניזם תקוה ובקפיטליזם משטר כלכלי לא יציב. ויכוח אידיאולוגי זה דבר אחד. דברי הבל גמורים במסוה של טענות אידיאולוגיות זה משהו שונה לחלוטין. רק לידיעת קמינר – בסקנדינביה יש משטר סוציאל דמוקרטי יציב כבר עשרות שנים. גם כשסטאלין חי תושבי המדינות בעלות המשטר הקפיטליסטי הרקוב חיו ברמת חיים גבוהה יותר והיו מאושרים יותר מאשר תחת משטרי הצדק הקומוניסטים.

  6. ק.א. הגיב:

    האם השיטה (במאקרו) אינה רק בבחינת לבוש חיצוני?
    האם מהפיכה שבלבוש (מבחוץ) גוררת אחריה בהכרח גם מהפיכה בהתנהגות (מבפנים)?
    אם אדם שרוי באווירת פשע מה עדיף: שהוא פורץ לבתים וגונב או שהוא מזייף שטרות כסף?
    שהוא מקיים שלטון כיבוש אכזרי או שהוא מארגן מלחמות שקר?
    הבעיה היא שבני האדם כנראה משתנים מבחינה ערכית-תרבותית. השינויים הערכיים האלה אינם גדולים אך מספיקים כדי לטרוף את הסדר החברתי. בנוסף לשינויים במאקרו (ברמה הסוציאלית) תהיה מוכרחה לבוא גם תזוזה במישור הפסיכולוגי-תודעתי. עד כה נעו שינויים אלה באופן הפוך (שמשרת את היצורים שבשלטון הקרימינלי). כפי שהעיר פעם ליבוביץ במאמר על מלחמת יום הכיפורים, חברה המרוקנת מתכנים ומסורת רעיונית, אין לצפות שזעזוע או מפח נפש בעקבות מבצע צבאי, יביא בה לכדי חשבון נפש של ממש. עושה הרושם שגם חלקים גדולים בשאר העולם נשטפו בניוון הזה – בשעה שהתשתית הפאשיסטית רוקמת עור וגידים (ואולי הקידום הפאשיסטי מתרחש בשל הניוון הזה!) ממול העיניים.

  7. אדם קלר הגיב:

    ישנו ויכוח ארוך מאד בין קומוניסטים לסוציאל דמוקרטים. אבל אני חושב שכדאי להקדיש כמה מלים לקונטקסט הישראלי שבו המונח "סוציאל דמוקרטיה" מופיע. באופן היסטורי, "סוציאל דמוקרטיה" נתפסה והוצגה כאלטנטיבה ימנית יותר לקומוניזם, בתקופות בהן הקומוניזם נתפס כאלטרנטיבה מוחשית וריאלית.

    בשנים האחרונות במדינת ישראל המונח "סוציאל דמוקרטיה" מופיע ונפס כאלטרנטיבה שמאלית יותר, לאחר עשרות שנים בהן הליבאליזם הקפיליסטי בצורתו הקיצונית ביותר נתפס כדרך היחידה שאין בלתה לנהל את החברה והכלכלה. זה לא אומר שבכך סוציאל דמוקרטיה צריכה לקבל חותמת הכשר אוטומטית. זה כן אומר שצריך לנתח אותה לא רק במונחים של מה המונח אומר בצורה היסטורית אלא גם מה מתכוונים הצעירים שצועקים ברחובות "הוא הא מי זה בא – מדינת הרווחה!". האם כשהם חושבים על "סוציאל דמוקרטיה" הם מתכוונים לאותו דבר שמתכוונים עסקנים של האינטרנציונל השני? אולי הם מתכוונים למשהו שונה? אולי אפשר להתחבר אל מה שהם מתכוונים?

  8. אילנה הגיב:

    להצביע על מר"צ והעבודה (או מפלגת הלייבור) כהוכחה לכשלון הסוציאליזם הדמוקרטי, כמוהו להצביע על ברה"מ כהוכחה לכשלון הקומוניזם.
    יחד עם זאת, לא ממש ברור לי שיש פתרון אידאולוגי למשבר הכלכלי כעת ול-human condition בכללותו. בטח לא אידאולוגיות שצמחו בשלהי המאה ה-19. לכאורה גם הקומוניזם וגם הקפיטליזם שואפים לביזור הכח, אך בפועל שניהם ריכוזיים – בתהליכים שונים אך לא ממש אחרים.
    צ'רצ'יל אמר שהדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר. כיום הדגש של משטר דמוקרטי הוא על ביזור כח פוליטי ולא כלכלי, ובגלל תעמולה של הקפיטליזם האמריקאי אפילו נוצרה זהות בין קפיטליזם ודמוקרטיה.
    הלקח שבינתיים לא נלמד מהמשבר הכלכלי העולמי הוא שיש לבזר גם את הכלכלה. לא את השוק – את הכלכלה. הכח של הבנקים והמערכת הפיננסית בכלל צריכים להצטמצם יחסית לתעשיה והחקלאות.

  9. אשר פרוליך הגיב:

    לאבדה הבושה:

    בסקנדינביה המשטרים הסוציאל דמוקרטיים במשבר עמוק.מפעלים כמו SAAB וVOLVO נמכרים
    או שעוברים לסין או לרוסיה.מדינת הרווחה במדינות אלה בסכנה קיומית.
    לא היה ברוסיה משטר קומוניסטי. היה משטר של קפיטליזם של המדינה המנוהלת על ידי ביורקרטיה
    רודנית ובלתי דמוקרטיה.זה רחוק מאוד בקומוניזם ואפילו מסוציאליזם שתאר מרקס ואנגלס.
    אין מדובר כאן "מי מחזיק מעמד יותר זמן"אלא מה קורה בינתיים:הקפיטליזם" מחזיק מעמד" על חשבון הרס כדור הארץ,מלחמות עם עשרות מליוני קורבנות,פתוח נשק גרעיני ורעב ועוני של 4/5 מהאנושות.

    לדוד עציוני:

    השאילה היא האם ה"סוציאל דמוקרטיה " אפשרית. העובדות מראות אחרת.ממשלות רבות הוקמו באופי סוציאל דמוקרטי ונפלו.נשאלת השאילה,אם היו כל כך טובות,למה נפלו?
    מדינות "קומוניסטיות"(לא היו כאלה)נפלו מחוסר דמוקרטיה(בין היתר),ומדינות סוציאל דמוקרטיות
    נפלו מחוסר סוציאליזם.בשני הסוגים משהוא היה חסר.

  10. דינו הגיב:

    בפרפאזה על הטענה של קמינר ש"אין אלטרנטיבה ממשית לקומוניזם בתקופה היסטורית זה", יש לטעון ש"הקומוניזם אינו אלטרנטיבה, לא בתקופה זו וכנראה לא בשום תקופה שהיא".

    רוזה לוקסמבורג אמרה? אז אמרה, דא עקא שהוגים רבים וטובים הפליגו בשבחי הקומוניזם אך התמזל מזלם והם דווקא לא זכו לראות את הרעיון קורם עור וגידים ע"י סטאלין וחבר מרעיו, מאו, ושלא לדבר על פול פוט וקים ז'ונג איל.
    מוזר לדבר על "כשלונות" הסוציאל-דמוקרטיה (אגב, מדוע טוען קמינר שזו "אופנה חדשה"? מה חדש כאן?) ולא לומר מילה על הכשלונות המהדהדים של הקומוניזם, שהם גדולים וצורבים פי כמה.

    השורה התחתונה היא שהבחירה אינה בידיו של קמינר וגם לא בידיהם של כל קוראי ומגיבי הגדה השמאלית. מדובר על מאות מליוני אנשים שצריכים לבחור (ממש כך, לבחור) באופציה הקומוניסטית, שכן לא סביר שקמינר מתכנן השלטת קומוניזם בכפייה, ואם אזרחי בריה"מ לא דבקו בקומוניזם למרות עשרות שנים של מכבש תעמולה סובייטי – הסיכוי הוא קלוש שאזרחי העולם יבחרו בזה מרצונם.
    טוען קמינר ש"דווקא המרקסיזם זוכה כעת לעדנה". אדרבה, אם אותה עדנה תיצמח ותיפרח ותתקבל ע"י הציבור – הרי שקומוניזם it shell be . אבל יותר סביר שלא כך הוא הדבר, אז איך בדיוק יתממש החזון של קמינר? איך בדיוק תופעל האלטרנטיבה הקומוניסטית?

  11. מעמד הביניים מאבד גובה. מה משמעות הדבר? הגיב:

    מקום הס"ד במפה הפוליטית הולך ומתגמד. העמים מבינים שהיא לא היוותה אלטנטיבה לקפטיליזם הברוטלי, והפכה בדרך כלל למשת"פית שלו. בצפון אירופה, אבל לא רק שם, היה נהוג שמעמד הביניים הרחב נשא את המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות על גבו, ואלה, בתמורה דאגו לקיום מדינת הסעד. כפי שאשר פרוליך מציין גם שם זה לא הולך. מפעלים נסגרים. הכלכלה במשבר, והס"ד אינה בולמת דבר. רק במדינת הנפט הצפונית, נורבגיה, הגדילה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (אתמול) את כוחה ב- 2%, בעוד הימין השמרני גדל ב-7%, והמפלגה הגזענית קטנה ב-11%. הסיבה נעוצה בתגובה לרצח המתועב של ברייויק, קיצוני ימני, בצעירי המפלגה. בפינלנד הס"ד היא המפלגה ה-4 בגודלה, לאחר ששנים היתה הגדולה במפלגות. גם בשבדיה איבדה הס"ד מכוחה. בדנמרק ייתקמו בחירות בקרוב. שם לאחר שהימין שלט שנים רבות ייתכן מהפך, לאחר שהימין נמאס על העם. לא אלעיט אתכם בפרטים. אבל הס"ד כבר לא מה שהיה לאחר שהס"ד נוטשת את ה-Welfare State.

    בארץ מעמד הביניים מתגמד. העניים עניים יותר, ובעלי ההון מתעשרים. הפגנת האוהלים הוכיחה שגם כאן נמאס לעם, שדורש צדק חברתי. גם בארה"ב קורה דבר דומה. במאמר שהופיע (אתמול) בניו יורק טיימס מופיע נתונים מדאיגים: רמת העוני הגיעה לשיא של 52 שנה (זו השנה בה החלה הלשכה לסטטיסטיקה לפרסם נתונים על העוני). גם בארה"ב מתחיל מעמד הביניים להתגמד.
    http://www.nytimes.com/2011/09/14/us/14census.html
    בשנת 2010 הצטרפו עוד 2.6 מליון למעמד העניים. מספרם במדינה העשירה 46.2 מליון. ההכנסה המדיאנית נפלה לרמה של 1977. נראה שהמצב השנה גרוע עוד יותר. הקפיטליזם במשבר חמור, והנשיא אובמה תומך בבנקים במקום לתמוך בעם. שלשום פירסם ה Wall Street Journal על איסטרטגית שיווק חדשה של חברת Procter & Gamble עכשיו הם משקיעים פחות בשיווק למעמד הביניים המתכווץ. ה- Citibank קרא לאיסטרגיה זו Consumer Hourglass Theory ולא סתם.

    לכן, גם אם נסכים עם המבקרים את ה- Real Sozialism ששלט בברה"מ וגרורותיה, אין הס"ד מהווה פתרון, בפרט כאשר המעמד שנשא אותה מתגמד. אבל בארץ, חראגיל, ניתן עוד למכור לעם שקרים ומפלגות "חדשות", מלחמות – כשלום [של"ג למשל], שלום – כוויתור על מורשת, ו"שינוי השיטה הפוליטית" כפתרון.

  12. אשר פרוליך הגיב:

    לדינו:

    הבקורת על ברה"מ ,סין ועוד מדינות שקראו להן "קומוניסטיות" מוצדקת ביותר.יחד עם זאת לא צריך "לזרוק את התינוק יחד עם המיים של האמבטיה".
    כל שיטה,כמו כל דבר אחר,אינה פועלת באופן אוטומאטי ותלויה באלה שמפעילים אותה. מכונית יכולה להיות מצוינת אבל אם הנוהג לא "מחליף שמן מנוע" המכונית לא תעבוד.הבעייה המרכזית של משטרים כאלה שנפלו לא ב"שיטה" אלא במרכיב העקרי שלה: דמוקרטיה אמיתית. השיטה הקומוניסטית האמיתית מבוססת על דמוקרטיה ושלטון מלמטה למעלה (אז קראו לזה "SOVIETS" שהם היו למעשה ועדות עממיות.ביורוקרטיה רודנית חסלה את הדמוקרטיה במדינות אלה והביאה לנפילתם.
    השיטה הקפיטליסטית ביחס לפאודליזם,היה צעד גדול לקראת הדמוקרטיה.הבעייה שבשיטה הזו קיימת מגמה בלתי מרוסנת לריכוז ההון ,הגורמת בסופו של דבר לחיסול הדמוקרטיה ול"הון ושלטון".
    כדי להבין יותר את הוויכוח בין שתי השיטות האלה,אין מנוס מלקרוא את מרקס ואנגלס ורק אחרי זה,להמשיך בוויכוח.כמו שמרקס אמר לבתו הקטנה"אל תקחי שום דבר כמובן מאליו".

  13. דניאל קלטי הגיב:

    מי היא שלי?

    ממליץ בחום, לעיין בקישורים הבאים:
    http://www.youtube.com/watch?v=lFE1yfv1gzI

    http://www.shelly.org.il/node/965

    http://www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/ksafim/2010-11-15-01.rtf

    http://www.haokets.org/2005/10/08/%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%95%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%95%D7%96%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%93%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A4/

    ובקצרה: שלי יחימוביץ' היא לוביסטית, של כל מה שמזיק ומתועב: מתנחבלים, פיטום-אווזים, סיגריות….בטח בשלב הבא, היא תטען, ש"נהיגה בעייפות (או בשכרות….לא יפתיעני) זה טוב".

    כבר עדיף שפם-ארגזי-הלבנון. יש, אחרי-הכל, הרבה יותר תקווה, ש*הוא* החכים – מששלי-עישון-פאסיבי-פיטום-אווזים-הצדעה-להמנון-יחימוביץ', תהפוך שפויה… רק לא שלי!!!!!

  14. דמוקרט הגיב:

    תמהני מי שם את קמינר לדבר בשם "אנשי השמאל הרציניים". הביטוי "היינו שם" כשהוא נשמע דווקא מפי קומוניסט כדי לדבר על שיטה אחרת, לא נשמע רציני במיוחד. הוא בעיקר חושף אי מודעות עצמית ברמות מדאיגות: אין עוד שיטה כלכלית שהכזיבה כה רבים באופן כה עמוק (אולי חוץ מהנאו-ליברליזם את חסידיו השוטים). הרי אפילו בתחום השוויון, האפיל הגדול של הקומוניזם, הוכח כשלונו אל מול הס"ד: השוו פעם בפרמטרים של מדד ג'יני בין שוודיה בשנות ה-70 לבין גרמניה המזרחית, שהיתה המדינה השוויונית ביותר בגוש המזרחי. בגרמניה המזרחית הפערים החברתיים היו גדולים יותר.. אז נכון, אפילו בשוודיה המפוארת היו שנים פחות מוצלחות (בשנות ה-90 בעיקר)- אין שיטה מושלמת. רק שקמינר עצמו, למרות הצהרתו שלא יתחמק, אינו מסוגל להציע אפילו ניסיון אחד(!) שעבד בפועל. טיעון כללי על רלוונטיות המרקסיזם היא בסופו של דבר דיבור חלול.
    חשוב להפריד בין הקריאה החוזרת ונשמעת לעבור לערכים סוציאל דמוקרטים, לבין הקריאה להקמת מפלגה ס"ד. וודאי שחד"ש תתנגד להקמת מפלגה כזו, הרי המצע שלה עצמה הוא ס"ד למהדרין, מהאגף השמאלי של הס"ד. אז חד"ש לא רוצה קונקורנציה, ובצדק. הבעיה היא שהעיסוק של חד"ש בסוגיות של תאוריה כלכלית היה רוב השנים אפסי. הח"כים שלה עמלו בשקדנות על העברת חוקים סוציאליים, אבל הם אפילו לא ניסו לשכנע את הציבור בקומפטנטיות של אידאולוגיה כלכלית מסויימת. אפשר להבין זאת. הרי מה הם יכלו למכור לעם? את הדיקטטורה של הפרולטריון? את נפלאות הקולקטיביזציה? את חיסול הרכוש הפרטי? חד"ש הזניחה את תחום התאוריה משום שהיא איננה מוכנה להודות בריש גלי שמה שהיא מציעה לציבור הוא למעשה ס"ד: משק מעורב בו מגזר משמעותי מולאם לצד מגזר פרטי, הגנה על עסקים קטנים ובינוניים, שרותי רווחה מקיפים ונדיבים וחתירה לצמצום פערים כלכליים בין האזרחים. ביום שהיא תצא מן הארון, היא גם תהפוך היות רלוונטית ליותר ויותר אנשים. ובכלל, אמת זה לא דבר רע כל כך.

  15. הס"ד איבדו מכוחם גם בדנמרק הגיב:

    הס"ד איבדו מנדט בבחירות לפרלמנט הדני אתמול. למרות זה ראש הממשלה תהיה בפעם הראשונה בהיסטוריה של דמנרק אישה, הגב' Helle Thorning-Schmidt בת 44, סוציאל-דמוקרטית. זה יקרה בגלל שמפלגת השמאל המאוחדת (Enhedslisten) שילשה את כוחה ויש לה 12 חברי פרלמנט במקום 4 קודם.

    • דניאל קלטי הגיב:

      כשמתאחדים מנצחים.

      האם חד"ש, שמאלני-מר"צ והירוקים למיניהם, יבינו זאת אי-פעם? מסופקני.

  16. אור הגיב:

    קמינר מפספס את הנקודה. ברור שס"ד לא תביא פתרון לקפיטליזם, זה הוכח היסטורית. אבל השאלה היא מה נחוץ היום בשביל לקדם את המאבק בקפיטליזם ובשלטון ההון בארץ. בטח לא התעסקות אובססיבית בהגדרות של אבן-נייר ומספריים (לא שהן לא חשובות, אבל הן רק בסיס לפעולה). מה שנחוץ היום זה להקים מפלגת עובדים שתאחד את כל מי שרוצה להיאבק על התנאי חיים של האנשים מהשורה. במצב הקיים היום בארץ מפלגה כזו תהייה ס"ד או אולי אפילו ס"ד לייט, אבל השאלה היא מה מרקסיסטים צריכים לעשות במקרה כזה? לבכות למה מעמד העובדים לא מספיק סוציאליסטי ולהתווכח מבחוץ על האופי של תנועת העובדים, שכל התארגנות עצמאית שלה כבר מהווה התקדמות אדירה, או לדחוף, לקדם ולהשתתף במה שמקדם את המאבק כרגע תוך מלחמה גם בתוך החזית הרחבה של תנועת העובדים על רעיונות סוציאליסטיים?
    הבחירה היא למעשה בין תכלס לא לעשות כלום ולהגיד נו נו נו למעמד העובדים, לבין לפעול בשטח לבניית מפלגת עובדים עצמאית, גם אם היא לא תהייה מההתחלה מפלגה מרקסיסטית.
    זה היה מצויין אם מק"י לצורך העניין הייתה יכולה להיות עכשיו מפלגת המונים. זה לא המצב, והשאלה היא מה מרקסיסטים צריכים לעשות אל מול הגל של התודעה הס"ד? לדחות אותו בבוז או לקדם אותו בברכה ולחזק אותו ארגונית, להשתתף בו ולאפשר לתנועת העובדים להגיע לרעיונות סוציאליסטיים תוך כדי המאבק שלהם?

    • דניאל קלטי הגיב:

      מרקסיסטים צריכים ליצור חזית מרקסיסטית, שתתמודד בבחירות עם מצע מרקסיסטי ולאחר-מכן, אולי, תיאות לשבת בממשלה, עם מפלגה סוציאליסטית או – למצער – סוציאל-דמוקרטית, אם הקווים יהיו שמאלניים דיים – ואם לא, להילחם חזק מן האופוזיציה.

      לשתף-פעולה עם הס"ד, במה שאפשר ולהילחם נגדם, במה שחייבים.

      מובן-מאליו, כל זה, האין זאת?

  17. אשר פרוליך הגיב:

    אור צודק.אין הדבר מנוגד לגישה המרקסיסטית. מרקס אמר שה"הוויה קובעת את התודעה ולא התודעה קובעת את ההוויה. חבל כל הוויכוח המיותר,מה שחשוב עכשיו זה לא משחקי מילים או וויכוחים סמנטים אלא הקמת מפלגת עובדים שלא חייבת להכריז שהיא קומוניסטית ואפילו מרקסיסיטית.יתכן שבתוכה יהיו אנשים לא מרקסיסיטם ואפילו כל שאיפותיהם הן חברת צודקת.אין חשיבות איך תקראו לזה,העקר,שהמציאות בהתפתחותה המתמדת ,אם הכוון נכון,תמצא את ההגדרה של עצמה יותר טוב מכל אידאולוג מצוי.

  18. אור הגיב:

    לא ממש. עבור מרקסיסטים כרגע בישראל וגם בהרבה מקומות אחרים בעולם השאלה היא איך מחזקים התארגנות עמצאית של מעמד העובדים, בתקופה שרוב מעמד העובדים לא מרקסיסט. השאלה היא איך בונים את תנועת העובדים הרחבה ועוזרים לה להסיק גם מסקנות מרקסיסטיות. תוך כדי מרקסיסטים חייבים כמובן להמשיך לבנות את הארגונים העצמאיים שלהם ולמשוך אליהם את החלקים הכי רדיקליים מקרב העובדים והנוער.
    כלומר, למרקסיסטים יש היום משימה כפולה- לבנות את הכוח העצמאי של מעמד העובדים, כי פשוט זה מה שנחוץ לקידום המאבק, בלי קשר להאם העובדים כרגע ס"ד, סוציאליסטיים וכו', אבל כן לנסות לקדם רעיונות סוציאליסטיים בקרב תנועת העובדים ולהוביל אותה לניצחונות, והמשימה השנייה היא בנייה של ארגוני מאבק מרקסיסטיים עצמאיים.

  19. אשר פרוליך הגיב:

    לאור:

    לא הבנתי מה ההבדל למה שאני כתבתי.מפלגת עובדים לא חייבת להכריז שהיא מרקסיסיטית.כמובן שבתוכה יצטרפו המרקסיסיטם האמיתים,שהחשוב להם היא שלטון מעמד העובדים.כל גוף במפלגה כזו יכול לשמור על עצמאותו וכמובן גם להלחם באופן דמוקרטי על הבכירה.
    הגיע הזמן שמנהיגי מפלגות השמאל יניחו לאינטרסים פרטניים ואפילו אישיים (כל אחד על המקומו האפשרי בכנסת או במנגנון המפלגה) ויתחילו לפעול לאחדות כוחות של העובדים כדי להגיע לשלטון
    על בסיס מעמדי ולא מפלגתי.

הגיבו לאשר פרוליך

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים