הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 בספטמבר, 2011 9 תגובות

קשה להתפעל מהצהרותיו האחרונות של שר הביטחון אהוד ברק בגנות עמיתו, שר האוצר יובל שטייניץ. אם מנהיג סיעת עצמאות מצהיר בלשון עתיד ששטייניץ "יביא עלינו תקלה כלכלית חמורה", זה לא נובע מחינוכו בקיבוץ או מהתאהבות פתאומית באסכולה הסוציאל-דמוקרטית. ברק הוא נץ מדיני ושמרן כלכלי-חברתי, ואין מנוס מהמסקנה שהאיש עולה על עגלת המחאה החברתית רק כדי למנוע פגיעה בתקציב הביטחון. הממשלה, שברק הוא אחד ממעצבי מדיניותה הבכירים ביותר, מובילה אותנו לשורה של מלחמות קשות כבר בעתיד הקרוב.

barakbibi

מי שמתכונן למלחמה סבור שעליו לחזק את הצבא. ברק לא הציע שום חלופה למדיניות של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, והוא שותף מלא לכל האסונות שעלולים להתרחש במהלך 12 החודשים הבאים. זו לא "תקלה" אלא בכייה לדורות. אין לטענותיו של ברק שום רקע חברתי, ושום קשר למפגני המחאה המרשימים שחווינו בחודשים האחרונים. ברק היה יכול להציע שינוי משמעותי ביחס לבקשתם של הפלסטינים להכיר בהם כמדינה, אבל גם הוא, כמו דליה איציק מ"קדימה" בריאיון ל"מעריב" השבוע, שייכים בדיוק לאותו זרם ששלי יחימוביץ' התייצבה אפילו מימינו.

לא שמענו מברק, וגם לא מאנשי האופוזיציה שמגדירים את עצמם כ"ציונים" אפילו רעיון אחד כיצד להתמודד עם העימות עם טורקיה. אם אחרי יותר משישים שנות התנכרות החליטה הממשלה לתמוך דווקא היום בארמנים על רקע אירועי מלחמת העולם הראשונה, נראה שמישהו שם, כנראה שר החוץ, נחוש בדעתו לאחד את כל העם הטורקי נגד ישראל. צריך היה לתמוך בארמנים בכל השנים הקשות שעברו על העם האומלל, ועיתונאים כמו יעקב אחימאיר היו תמיד עקביים בנושא הזה. אבל עכשיו מדובר בתרגיל שקוף מדי, שפוגע בכל הטורקים בלי אבחנה. הזרם שמבקש להעמיד את כל אזרחי ישראל על צוק המצדה מתגבר והולך, וברק וקדימה אחראים לתהליך הזה בדיוק כמו נתניהו וליברמן. לציבור המתון שמנסה למנוע עימותים הרי אסון אין כיום ייצוג הולם בכנסת, גם לא הסיעה הקטנה והמפולגת שעוסקת בעיקר ביחצנות ומתיימרת להיות מפלגת העבודה.

בעיצומם של המהלכים המדיניים (אם מותר לכנות כך את הפסיביות היצחק- שמירית של הממשלה הזאת) ממשיכה המחאה החברתית להשמיע קול חשוב, אבל אין להכחיש שהעלמות האוהלים ממרכזי הערים הגדולות מחזקת את ההתרשמות שהמומנטום נחלש, גם אם לא נעצר כליל. יש הרואים בעצם הקמת ועדת טרכטנברג (העיתונאי ירון דקל, למשל) משום עדות להחלשת הממשלה כרשות מבצעת, אבל אותם אנשים עצמם תולים תקוות רבות בהמלצותיה. התקוות האלה הן מופרזות לדעתי. משקיפים נוטים לנתח את ההווה כאילו אין עתיד. הדינמיקה של סוף 2011 ותחילת 2012 איננה מבשרת טובות לשוחרי השוויון הכלכלי-חברתי: המצב הביטחוני יוחמר; המתקפה הישראלית המטורפת שישראל מתכננת נגד איראן טרם נגנזה; למצב הכלכלי בעולם יהיו השלכות חמורות גם עלינו; ההיחלשות הטבעית של המומנטום תפתה את ביבי להיות "יצחק שמיר" גם בנושא הכלכלי-חברתי. יש לכך סימנים בשטח כבר עתה.

למדיניות ההשהיה והסרבנות של שמיר יש שורשים עמוקים בתרבות הפוליטית של הימין החילוני המסורתי. היא נשענת בראש ובראשונה על מאמרו השנון של זאב ז'בוטינסקי, "קיר הברזל" (1923). לא במקרה דנו רבות במאמר הזה כאן, כיוון שגם דוד בן-גוריון, היריב ההיסטורי של ז'בוטינסקי, אימץ את עיקריו אחרי קום המדינה והוא הפך לבסיס לסינתזה בין אנשי מפא"י לאנשי הליכוד, גם בתנועת קדימה. ז'בוטינסקי לא האמין בשלום מתוך הידברות וטען שהערבים לא יוותרו על הארץ בשל דבקותם בלאומיות שלהם, שלה הוא רחש, לעתים, כבוד רב. לכן עלינו להקים קיר ברזל בינינו לבינם, עד שיתייאשו מהסיכוי להשמיד אותנו כישות מדינית. בן גוריון יישם את הקווים העיקריים של המדיניות הזאת, שבשמאל קראו לה "ביטחוניזם". גם הקמת הכור הגרעיני בדימונה וארסנל הפצצות בידי ישראל (לפי דיווחים בכלי התקשורת בעולם) הם חלק מקיר הברזל. שמעון פרס הוא בעצם רביזיוניסט בן-גוריוניסטי, והתגייסותו לימין המדיניות הסרבנית לשלום של ביבי איננה מקרית.

בסתר לבו החליט נתניהו לכונן בתוך ישראל קיר ברזל חברתי, המושתת בדיוק על העקרונות שהותוו במאמר של ז'בוטינסקי, מורה ההלכה שלו (וחשוב לא פחות של אביו, פרופ' בן-ציון נתניהו) מלפני 88 שנים. האסטרטגיה היא דומה. נתניהו יקים ועדות, יהיו גם שיפורים קוסמטיים מסוימים, בתוכם אפילו רפורמות משמעותיות עד גבול ידוע. המצב הביטחוני והמדיני "לא יאפשרו" שינויים מבניים כלשהם, שהם ממילא מנוגדים להשקפת עולמו הניאו-ליברלית של נתניהו. אולי שר האוצר יטיל מסים גבוהים על בעלי ההון, אבל גם אלה יבוטלו בהזדמנות הראשונה באמתלה שהם "פוגעים בצמיחה הכלכלית". כפי שראינו בתקופת השיא של המחאה החברתית וההפגנות ההמוניות, אין למפלגת האופוזיציה הראשית קדימה מה לתרום בנושא הכלכלי-חברתי, למעט כמה מליצות שמתחפשות לביקורת מהותית.

המחאה לא נכשלה. מנהיגיה נחלו הצלחות חשובות, גייסו המונים וחדרו לתודעה של המעמד הבינוני המתרושש. בעבר עמדנו כאן על תהליך ההתרוששות שפגע גם בעיתונאים רבים, וסברנו שההוויה תשפיע על התודעה שלהם והתמיכה האוטומטית של רובם ב"כלכלה החופשית" הקניבלית תיעלם בהדרגה. ההצלחה הראשונית של יוזמי המחאה החברתית הדליקה את הניצוץ שהיה חבוי בתוכם במשך שנים רבות. לכך חברה גם נכונותם (המבורכת) של בורגנים, הרחוקים מסוציאל-דמוקרטיה, לתמוך במחאה כדי להכות את ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן. בקיץ 2011 נזרעו בחברה הישראלית כמה זרעים תודעתיים, שעוד ינבטו ויצמיחו פירות, גם אם אין למחוללי המחאה אידיאולוגיה חלופית מסודרת שתוביל למהפכה מבנית בכלכלה הישראלית. שני המתמודדים במפלגת העבודה, שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ, חייבים את הרנסנס בקריירה שלהם למפגינים ולמנהיגיהם. יחימוביץ' היא אסון לעניין החברתי-כלכלי, כי היא מכרה את נשמתה למתנחלים ומקורבת מאוד לליכוד ולנתניהו, אבל המאבק על ראשות סיעה בת שמונה ח"כים (במקרה הטוב) הוא זניח. מה שחשוב הוא התמורה בתודעה, שמקנה פופולריות רבה לטיעונים בזכות חברה שוויונית יותר.

מנהיגי הפלסטינים סדקו במידה ידועה את קיר הברזל המדיני, וכך עשו גם הטורקים, בעזרתם האדיבה של ליברמן וסגנו. בנושא החברתי-כלכלי ניתן לסכם בקורת רוח ידועה שהמפגינים קדחו חריר בסכר הניאו-ליברלי, אבל קריסתו של קיר הברזל החברתי איננה קרובה. קשה למצוא תקווה במבנה הסקטוריאלי של הכנסת, וגם אם ראשי המפגינים יקימו סיעה של 8 ח"כים בכנסת הבאה החומה לא תקרוס. המאבק הוא לטווח ארוך; ועד שנפיל את קיר הברזל החברתי נמשיך להתעקש על כל רפורמה ועל כל חקיקה שוויונית.

  • פורסם ב"כל העיר"
תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. נכון, אך האשמה העיקרית — U S A הגיב:

    אפילו ביבי החכם, ואהוד הקטן לא היו חולמים על עוד מלחמת שולל ללא תמיכת ארה"ב.

    היום בניו יורק טיימס מנסה אובמה לרכוש עוד מצביעים בקרב הציונים ומפיץ "חדשה" ישנה בכותרת: "גורמים בארה"ב: סיפקנו לישראל פצצות חודרות בונקרים". הימין-הציוני אמנם מהווה רק אחוז קטן באוכלוסיית ארה"ב, אבל השפעתו בבתי הנבחראים רבה.

    אנו כבר רגילים ש"אמת" [מהסוג של נתניהו ואובמיהו] זה שקר לא הופתענו. הרי כבר ב"לבנון השנייה" ב-25.7.2006 פצצה כזו Bunker Buster JDAM רצחה 4 משקיפי או"ם שחיפשו מחסה בבונקר בתצפית בחיאם.

  2. בטטה הגיב:

    חברים נכבדים אני חוזר שוב על דברי כקאטו הזקן.

    העסק כאן גמור .גם אם לא מדובר בהשמדה פיזית מדובר בחורבן מדיני חברתי כלכלי ומוסרי שהופך את החיים כאן לגיהנום עבור רוב התושבים.

    רבים וטובים עוזבים למקומות אחרים. אלמלא המשבר הכלכלי העולמי החמור ממדי הנטישה היו גדולים פי כמה.

  3. ק.א. הגיב:

    המנעול של תיבת פנדורה התקלקל!
    ברק, שטייניץ, נתניהו, ליברמן, איציק, יחימוביץ', אחימאיר, שמיר, ז'בוטינסקי, בן-גוריון, פרס, פרץ – כל אלה ברצף במאמר אחד? חיים, אין רחמנות על הקוראים? הייתי עם סנדביץ' ביד.

  4. ק.א. הגיב:

    רק היה חסר ברשימה הבחור הזה:
    http://www.rense.com/1.imagesG/zionistool.jpg

  5. אך ארה"ב היא האשמה העיקרית הגיב:

    בעוד ביברמן-ברק עושים את העבודה המלוכלכת, הנשיא אובמה מודה להם, כי הוא מצוי בכלוב מוזהב שהתאימו עבורו "חבריו" ויועציו הציונים. ב-500 תוים לא ניתן להסביר מה קרה לאיש נחנד שהפך מנהיג. כשאובמה מינה לעצמו יועצי סתרים חסרי אחריות, "בעזרתם" הוא הפך חסר אונים, למנהיג שלא מצליח להשתחרר מאחיזתם הלופתת של Wall St ולובי ה-Apartheid Wall.

  6. קיר ברזל חברתי, מדיני וכיפת ברזל סרוגה הגיב:

    פעם היו מטורפים נאזקים למיטתם בלילות, "כדי שלא יזיקו לעצמם". פעם היו חולי רוח מסוממים, בתרופת הרגעה, "כדי שיהיה שקט"… היום מסומם הציבור ב"ביטחון" וסיפורי שואה ע"י נתניהו וברק, דוברי ה"אמת" שהיא שקר וכזב. והימין -ולא רק הוא- התאהב בשקר, שהוקם מרבצו לצורך ניכוס הנדל"ן של השכן, של העם האחר, הפלסטיני וגם הסורי. הרי לשם כך החיה הימין ואימץ את הפיקציה בדבר האל שהעניק ל'עמישראל' את הכל, ולא השאיר לאחר, לפלסטיני מאומה.

  7. חיים ברעם הגיב:

    עתה עלינו לעשות הכל למנוע מלחמה נגד איראן, שתבעת אותנו, את נכדינו ואת נינו. כבר העבירו את העם הכנה מנטלית באו"ם, אחרי הנאום הפרימיTV

  8. לבטטה מהאמת היחסית הגיב:

    מז"א "רבים וטובים עוזבים למקומות אחרים"? מליונים על מליונים עוזבים….אתה לא קורא את ק"א?
    רק בגלל הדתיים/ציונים/נאצים/יהודים הנאצים אנחנו בין המדינות הצפופות בעולם.

    • בטטה הגיב:

      חבל על ההתנסחות הדמגוגית שלך.

      עובדה שרבים מאוד עזבו,רבים עוזבים ואלמלא המצב הכלכלי החמור בעולם היו עוד רבים עוזבים (ממש כמו בנישואין גירושים שליש מתגרשים,שני שליש רבים)

      אני קורא את ק"א ,לצערי הזויים יש בכל המחנות .

      זה שצפוף כאן נובע מריבוי טבעי גבוה ומהגירות עבר גדולות. כיום יש מאזן הגירה שלילי (ואולי מוטב לומר חיובי גם ככה צפוף מדי כאן…..)

הגיבו לקיר ברזל חברתי, מדיני וכיפת ברזל סרוגה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים