הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 באוקטובר, 2011 25 תגובות

בראש השנה אנחנו שרויים בדרך כלל במצב רוח חגיגי, ומזג האוויר הנפלא מוסיף לו ממד של נינוחות וציפיות אופטימיות לעתיד; ביום הכיפורים נופלת עלינו מועקה, שהשקט המוחלט בחוץ מעצים אותה במידה ידועה. זהו הזמן לחשיבה יותר מעמיקה, אולי אפילו לחשבון נפש, ודווקא הניתוחים היותר רציונאליים מזינים את התחזיות הכי קודרות. ואילו בסוכות מגיעה שעתה של הסינתזה: התהליך הדיאלקטי (תזה, אנטי-תזה וסינתזה) מבשיל עד תום, והנטייה לכתיבה מאוזנת ורצינית היא דומיננטית.

sukkot

כך תוקף אותנו הצורך להביא תועלת. לא להסתפק בתחזיות חשוכות אלא לנסות להתוות דרכי פעולה, שאם יתקבלו יסייעו גם למצוא פתרונות. לפחות פעם אחת בשנה איננו מסתפקים בביקורת, אלא מציעים מדיניות חדשה ולדעתנו טובה יותר. אנחנו משתדלים להתעלם מהסיכוי המזערי שיש לנו לשכנע את הציבור, ולשטוֹח בכל זאת את ההצעות החלופיות שלנו. ההחלטה להיות קונסטרוקטיבי איננה מבוססת על אשליות סרק. האסונות המצפים לנו הם כנראה בלתי נמנעים, גם אם נעשה את כל הדרוש להציל את עמנו. כמעט שלא נשארו לישראל מצבים שניתן להגדירם כהפיכים.

תמיד חשדנו שאסכולת מירון בנבנישתי, שדיברה על המצב בשטחים כבלתי-הפיך כבר לפני יותר משלושים שנה, נועדה בעצם לרסן כל תסיסה פוליטית ליברלית נגד הכיבוש. אבל בנבנישתי תמיד דיבר על המצוי, כאשר אנחנו עדיין חלמנו על הרצוי. הפסימיזם השמרני שלו הנפיק הרבה תחזיות מדויקות, ולכן מניעיו אינם מעלים ואינם מורידים. האם הוא "דייניסט נאור" כפי שקראנו לו בעבר בשל זיקתו העתיקה למשה דיין, או שמא נקלע לסבך הקונפליקט הבלתי-פתיר בין ההומניזם לבין "הציונות", שהגיונו הוביל לזלילה זוחלת של השטחים הכבושים?

בשנה האחרונה אנחנו קוראים פחות את בנבנישתי, שמתבטא לעתים רחוקות מאוד ואולי מצטער שנבואות הזעם שלו התגשמו אחת לאחת, ויותר את  תלמידו המובהק ביותר, חברנו מ"כל העיר" שלום ירושלמי, שכותב עתה ב"מעריב". הוא אולי איש קונסנזוס שממוקם בלב לבו של המרכז הלאומני, אבל בעצם לא מדובר באיש שמאל שהתקרנף, אלא בישראלי טוב שהתייאש מהסיכוי לפנות את  ההתנחלויות במחיר פוליטי ומוסרי סביר. לדעתו אין טעם לסבל הכרוך במלחמת אזרחים, שהיא פועל יוצא מכל ניסיון ממשי לעקירת התנחלויות. לכן ניאלץ להכיר במציאות שנוצרה ולהשתית את מדיניות החוץ, הפנים, הכלכלה והתרבות שלנו על בסיסה. את העימות עם העולם, את ההתייחסות למתנחלים (כולל נושא החרם) ננהל מתוך הכרה שהמאבק למען ההתנחלויות זהה למערכה על עצם קיומה של המדינה. זוהי עִסקת חבילה שנכפתה על ידי יחסי הכוחות הדמוגרפיים בתוך ישראל. נוצר מצב שפגיעה באריאל או בקריית ארבע נתפסת כפגיעה בחדרה או בנס-ציונה. צריך להבין את התחכום הטמון בגישה הזו: ירושלמי איננו דורש מאיתנו לאהוב את המתנחלים או להסכים עם דרכם ההיסטורית ואיננו דורש זאת אפילו מעצמו. אבל עלינו להשלים לא רק עם מפעל ההתנחלות, אלא גם עם שותפות הגורל המוחלטת עם בני העוולה שהמיטו עלינו את האסון הזה. עמדה כזו מאפשרת לאנשי המרכז הלאומני להתנגד להתנחלויות רק מההיבט ההיסטורי ולהוציא אל מחוץ למחנה את אלה שמסיקים מסקנות קשות מהאונס הזה של מצפונם. האם זה "כשר" למשל לפרסם מאמר ב"גארדיין" הבריטי נגד המתנחלים או להוקיע ב"ניו-יורק טיימס" האמריקאי את נאומו הדמגוגי של בנימין נתניהו בעצרת האו"ם? תלוי את מי שואלים.

בניגוד לעמדת ירושלמי, אנחנו לא נשלים עם תופעת ההתנחלויות. הכניעה לאלימות המתנחלים מקוממת אותנו. השמאל רוצה בטובת החברה הישראלית, אבל לא רואה את הפשיסטים כחלק מאיתנו. זה מחייב את כל מי שמסרב להיות פשיסט, גזען או לאומן רדיקלי לאמץ אמות-מידה חדשות ביחסו לימין בישראל. המדינה כולה הפכה לישות ימנית ודכאנית בעיני כל העולם, וזיקתנו לחברינו, אנשי השמאל והליברלים הפוליטיים בעולם הגדול, הופכת לבעייתית יותר מיום ליום. נושאי פנים כמו שרפת המסגד בגליל ונושאי חוץ כמו תמיכתה המסורתית של מדינת ישראל ברוֹדנים מדכאי-עמם בכל רחבי העולם הפכו אותנו למוקצים מחמת מיאוס. האם נקבל את ההפרדה הכהניסטית (שאומצה על ידי כלל הימין המתנחל) בין האזרחים היהודים לאזרחים הערבים? האם נתנכר מעתה ועד עולם לכל המרחב המזרח-תיכוני, ונעדיף ממסד המקבל את מרותו מאנשי חב"ד מברוקלין? האם נסכים לתת למתנחלים את כל העולה על רוחם באמתלה של "ביטחון"?

האזרחים הישראלים מתחלקים לארבע קטגוריות בלתי שוות בעליל: המתנחלים ובני בריתם מהימין החילוני, הדתי והחרדי; הלאומנים החילונים שמאמצים חלק מהמאפיינים של הימין הרדיקלי; הציונים המתונים שמאבדים בהדרגה את השפעתם על התרבות הפוליטית הישראלית; השמאל הרדיקלי ורוב האזרחים הערבים, שמפתחים זיקה גדלה והולכת להלכי הרוח באזור ובעולם.

הכוחות הפוליטיים האינטרנציונליסטיים נמצאים במצוקה גדולה, הם מבודדים מאוד ומודאגים מכך שבני בריתם באגף הציוני המתון מתקרנפים ומאבדים את כוחם. הסיכויים לשנות את מאזן הכוחות באמצעות פעילות פוליטית סדירה הם קטנים. השמאל והאזרחים הערבים אינם קובעים את העובדות בשטח אלא נדרשים לקבל אותן בהכנעה ובשתיקה. לכן כל כך מטרידה אותנו הסתירה שבין ההסכמה לדעותינו באזור ובעולם לבין האיבה שרוחש לנו הרוב בתוך ארצנו. הקושי הפסיכולוגי כאן הוא עצום. הניכור גורם לאנשים רבים בשמאל להתרחק מהחברה הישראלית, ולעתים דומה שאין לנו כר נרחב דיו לפעולה לגיטימית שתביא לשינוי.

לכן חייב השמאל להקים ארגון-על, שיחפש מצע מינימלי משותף לכל הזרמים כדי שעמדות רעיוניות ארוכות טווח (כמו הסכמה לשתי מדינות לשני עמים, מול הדרישה להקים מדינה אחת לכולם) לא יסכלו את ההסכמה הפוליטית החיונית לפעילות מיידית. יש לכונן מועצה מצומצמת שתקבע את אופי המכנה המשותף ותארגן ועידה ארצית שתגייס את האזרחים הערבים ואת השמאל ותחסל סופית את ההפרדה בין יהודים לבין ערבים במחנה המתנגד לכיבוש.

היעדים העיקריים של הוועידה יהיו: א) לארגן מסע הסברה ופעילות ברחוב נגד מתקפה על איראן, שעלולה להמיט אסון גרעיני על האזור; ב) לקבוע קווים אדומים והמלצות בכל הנוגע למאבק הבינלאומי נגד הכיבוש (כולל החרם), ולהקפיד על הפרדה בין היחס לממסד לבין היחס לאזרחים מן השורה; ג)  להצטרף לקונסנזוס בעולם בנושא ההתנחלויות ולא לקבל אותן ואת הלגיטימיות שלהן בשום מחיר, וזה כולל גם את הפעילות התרבותית שלנו; ד) לחדש את ההמלצה הישנה להקים, בעזרת ידידינו היהודים הליברלים בעולם, מועצה עולמית לשלום יהודי-מוסלמי, שתיאבק גם נגד הפשיסטים האירופים ותגן על הזכויות של יהודים ומוסלמים בכל מקום.

  • פורסם ב"כל העיר"
תגובות
נושאים: מאמרים

25 תגובות

  1. בטטה הגיב:

    אוי חיימקה חיימקה,מתי תבין כבר שהעסק אבוד? (לא במובן הפיזי אלא במובן המוסרי תרבותי חברתי) , שהחוקיות ההיסטורית עובדת (בית ראשון-חורבן-גלות-בית שני-חורבן-גלות-בית שלישי-חורבן?-גלות?) ,שמלכות ישראל החדשה כמוה כמלכות ירושלים הצלבנית? ,שקם דור חדש ששכח את הלם מלחמת 1973?
    בעבודתי הנוכחית,שהיא ברומטר מצויין לחיזוי מגמות שונות,אני עד לזרם הולך וגובר של ישראלים (יהודים) ,כולל גילאי 40-50-60 שהחליטו לנטוש את הטיטאניק לפני שזו תתנגש בקרחון,אני אישית,למורת רוחה של רעייתי הימנית,מעודד את ילדי שחיים בחו"ל

  2. בטטה הגיב:

    —- שיעשו כל מאמץ להישאר שם ושאין להם מה לחפש כאן. (למרות שכאב הייתי רוצה אותם לידי ).

  3. צפור בודד הגיב:

    תמהני על החבר ע. ברעם שהוא נוקט איפה ואיפה בבואו לדבר על תופעת ההתנחלות. עובדה היא שאם היה המפעל הציוני מאמץ את דרכיו של השמאל ומונע בחקיקה דמוקרטית את הקמתן, היינו כולנו דורשים מאנשי הימין לישר עמנו קו בשל חוקי המשחק הדמוקרטים, הלא כן? ובכן במה חטא ש. ירושלמי: ברצונו להיות דמוקרט נאור? או שמא בראותו נכונה את טבלאת ההעדפות של הבוחר הישראלי? הרי את דעתו לא שינה, אלא שסבר ובצדק, שאין טעם יותר לנהל "שיח בין מסכימים", אלא לנסות ולהשפיע מהמרכז.

  4. צפור בודד הגיב:

    ישאל הכותב את עצמו, מדוע הצעותיו, לא התקבלו ולא יתקבלו בקרב הצבור היהודי ערבי (שהרי הן לא הומצאו אתמול: אנו לועסים אותן עד זרא, מיני חנוכה ועד שבועות, כשלג דאשתקדי דאשתקד, במחילה)? האין זאת משום שהדוברים בשפיות משני צידי המתרס ילד ימנם על ידו האחת?
    עובדה, הכותב בעצמו מבין שצריך לחפש את "נקודת המשען" הפוליטית ל"שנוי המיוחל" בעולם הרחב, אך מתעלם במזוכיזם (בין ביודעין בין אם לוא), מהמשחק הדמוקרטי במדינתנו ובכך אינו שונה מאלו המיחלים לאיזו "מלחמת על" או סתם לפורס מאז'ור.

    • הערה הגיב:

      אין משחק דמוקרטי בישראל. בוודאי לא בנושא הנדון. כשתשאל את תושבי השטחים , לא עד שתשאל את תושבי השטחים הכבושים, קורבנות האונס הקולקטיבי הישראלי מה דעתם ותשתף אותם בבחירות .

  5. דינו הגיב:

    מספר הערות על גילוי הדעת של ברעם:
    חלוקת האזרחים הישראלים לארבע קטגוריות אינה מדוייקת, מפני שהכותב מתעלם (כמה נוח…) מהחלק גדול של האזרחים הערבים שאינו שונה במאומה מהימין הישראלי.
    איזכור אותו חלק ערבי-ימני מביא אותי לאי-דיוק אחר של ברעם לפיו ישנה תמיכה ישראלית מסורתית "ברוֹדנים מדכאי-עמם בכל רחבי העולם", ובכן, מין המפורסמות היא (שוב, כמה נוח להתעלם) שדווקא השמאל הרדיקלי וחלק הארי מערביי ישראל – דווקא הם תומכים בצורה מסורתית ברוֹדנים מדכאי-עמם בכל רחבי העולם (החל מסטלין וכלה בבשאר אסד).

  6. משה לופיאנסקי הגיב:

    חותם על כל מילה. Go ahead!

  7. הערה הגיב:

    רעיונות יפים , חיים. תוכל להוסיף התייחסות קונקרטית יותר לתפקיד הקריטי שהשמאל הישראלי יכול למלא בקמפיין ה BDS – boycott, divestment and sanctions.

    האפרטהייד הרי לא ייפול רק מפני ששלום עכשיו תצטרף להפגנות של אבנאא אל בלד.

  8. עמיר הגיב:

    אני בהחלט חושב שחיים ברעם הנהדר צריך להגיב לתגובה מעוררת המחשבה של דינו בהקדם האפשרי.

    • "תגובה מעוררת מחשבה" הגיב:

      דינו דנן תמיד יסיט את הויכוח לאפיק צדדי ללב הבעייה על מנת "לעורר מחשבה" (לבלבל את המחשבה). למשל בהשוואה בין תל אביב לעזה, ת"א היא נעימה, נקייה דמוקרטית ונאורה ועזה מלוכלכת נחשלת פונדמנטליסטית דכאנית ומה לא (פאשיסטית). אלא שהשוואה זו מסתירה את לב העניין הוא שת"א (כמטפורה) דחקה את תושביה הערבים מדרום ומצפון לעזה וזה לב הויכוח בין ימין ושמאל במציאות של הסכסוך.

      • דינו הגיב:

        גם ברעם וגם אני התייחסנו לערביי ישראל ולא לתושבי עזה.
        ואם אכן אתה מזכיר את עזה כמטאפורה ובעצם מתכוון לאום-אל-פאחם, אזי אתה מצדיק את הטענה שלי
        ע"י כך שאתה מספק את הסיבה (סיבה אחת מני רבות).

    • "תגובה מעוררת מחשבה" הגיב:

      אסאד מדכא את ההתנגדות למשטרו ביד קשה וטובח בבני עמו. כך בלוב בתימן בבחריין. לאחרונות כמעט שאין התייחסות מאחר שלא נמצאות בסדר היום של התקשורת המערבית (האימפריאליסטית) מה שמעורר את המחשבה כי מה שמעניין מגנים מסויימים של הדיכוי הזה הוא לא הדאגה לגורל אזרחים נטבחים אלא ההתנגדות למשטרים האלו עקב התנגדותם להגמוניה של ארה"ב באזור. אז לב השאלה והויכוח הוא התנגדות לאיפריאליזם או תמיכה בו ועם כל הצער "דאגה" לגורל אזרחים היא הסטת הויכוח ובלבול המחשבה

      • דינו הגיב:

        השמאל העיקבי מקדש את ההפיכות במצרים ותוניס, ומצחצח ומכבס את פשעי השלטון והצבא בסוריה ולוב: מה לא נאמר כאן? "מלחמת אזרחים" , "הפיכה יזומה וממומנת ע"י המערב", מה לא.
        אשתמש במטבע הלשון שלך: ההפיכות בסוריה ולוב "לא נמצאות בסדר היום" של השמאל העיקבי,
        ואם הן כן מגיחות לסדר היום אז זה כדי להתריע מפני התערבות זרה או כדי לספר כמה הרודן הטובח הוא חיוני לעמו האומלל. אז בבקשה ממך, אל תספר לי על "דאגה לגורל אזרחים נטבחים" ועל התמקדות בעניין האימפריאליסטי על חשבון העניין האנושי.

    • "תגובה מעוררת מחשבה" (3) הגיב:

      "חלק גדול של האזרחים הערבים שאינו שונה במאומה מהימין הישראלי".
      כנראה שדינו דנן מכוון לכך שאלו מתנגדים למדינה ציונית והשניים מתנגדים למדינה פלסטינית.
      בלבול המחשבה מאותו הזן: ההתנדות של "חלק גדול של האזרחים הערבים" לנישולם ע"י המדינה הציונית שמהותה קולוניאלית גזענית, השתלטות על הפלסטינים ודחיקת רגליהם מפלסטין. לכן הימין הישראלי תומך בכך ומתנגד למדינה פלסטינית שעלולה לחסום את השור הציוני בדישו אבל אצל דינו "המעורר למחשבה" זה היינו הך

      • דינו הגיב:

        כמה קל לשכוח את זרעי הפורענות (פורענות = נישול מחד והקצנה מאידך) שהחלו עם האלימות הערבית בשנות העשרים, השלושים והארבעים . בדיוק עניתי על כך למאמר האחרון של ספירו , אתה מוזמן להסתכל.
        מי שפרע ביהודים כבר בתרפ"א (עוד לפני שהלח"י "טבח בערבים", עצם ההשוואה היא מחוצפת),
        מי ששם את המופתי חאג' אמין אל-חוסייני על ראש שמחתו, ומי שבחר להשיב להחלטת החלוקה בהכרזת מלחמה – שלא יתפלא שהוא מודר ונתפס כאוייב עשרות שנים לאחר מכן.
        להזכירך: הציונות "שמהותה קולוניאלית גזענית" קיבלה גושפנקא רשמית ע"י האו"ם, זוכר?

    • "תגובה מעוררת מחשבה" (4) הגיב:

      "תומכי סטלין" ברובם כבר לא חיים אתנו היום אבל כמה טוב להעלות נשכחות כדי להצביע על "השמאל הרדיקלי" כתומך "במדכאי עמם".
      למרות זאת כדאי להרים את הכפפה ולהזכיר משהו על סטלין ותומכיו:
      סטלין הוא גיבור מלחמת העולם השנייה. נשמע מוזר חרף הדעה הרווחת שסטלין והיטלר הם היינו הך (כנראה שלגבי אלו היינו הך הוא אם סטלין או היטלר ניצחו במלחמה ההיא…).
      באותם זמנים היה מי שהבטיח לעמו רק דם יזע ודמעות והוא נערץ על ידי כולם. סטלין ניצח את המלחמה ההיא לא בזכות כישוריו הצבאיים וגם כישוריהם הצבאיים של גנרלי

      • דינו הגיב:

        אהה, עכשיו אתה מסנגר על סטאלין? זה כבר מסביר הכל. ..
        "גיבור מלחמת העולם השנייה" שלך פתח אותה עם השמדת צבאו שלו ע"י הטיהורים הגדולים, והסכם ריבנטרופ-מולוטוב. יפה אמרת שהוא לא ניצח בזכות "כישוריו הצבאיים", אלא אם כן "כישורים צבאיים" משמעותם חיסול כל הקצונה בצבא.
        הישגים תעשייתים-תשתיתים-טכנולוגים נכונים גם לגבי גרמניה הנאצית, ארה"ב, ישראל, וגרמניה ויפן תחת שלטון ארה"ב. אם כבר – אז תן קרדיט לכולם כאשר הם משיגים זאת.
        האימפריאליזם של סטאלין ובריה"מ בכלל "שם בכיס הקטן" את זה האמריקאי, אבל למי אכפת?

    • "תגובה מעוררת מחשבה" (4) המשך הגיב:

      הצבא האדום לא היו מספיקים אלמלא אותם עשר שנים איומות שבהם ברה"מ השיגה פיגור תעשייתי-תשתיתי-טכנולוגי של מאה שנה לגבי המעצמות וגרמניה בכללן. אלו היו שנים של דם יזע ודמעות בגרסא של ברה"מ דאז גם אם סטלין הגזים הגזמה פושעת לדראון עולם אבל לא בכך תמכו אז "השמאל הרדיקלי" אלא בסטלין ששחרר את העולם מהחיה הנאצית.

  9. ק.א. הגיב:

    "האזרחים הישראלים מתחלקים לארבע קטגוריות"
    בטטה, קניוק, ורבים אחרים מצביעים על קטגוריה (או תת-קטגוריה) נוספת (שאינה חדשה כלל) – קטגוריית המיואשים, המרימים דגל לבן, האומרים תודה אך לא תודה. הם מבינים שהוטל עליהם בארץ מן תפקיד – ולכל החיים! – תפקיד במשחק מכור ודוחה שקצה נפשם מלשחק בו שנים על שנים. כל אחד מהם מחפש דרך משלו ע"מ להתפטר מן הפק"ל הדביק הזה. מספרם – סוד בטחוני?

  10. אמנון נוימן הגיב:

    הוי חיימקה , חיימקה, אני ממשיך את בטטה אך לא ביאוש עמוק כמוהו , תמהני עליך כאשר סוף כל סוף אתה קורא להקים ארגון על בעל מצע שמאלי מינימלי (כפי שהצעתי לך לפני כשנה אינך זוכר כמובן) אך מיד אתה מסתייג רק לאלה המסכימים לשתי מדינות לשני העמים בעוד עבדך הנאמן רואה פתרון סופי למלחמת גוג ומגוג זה מאה ועשרים שנה רק בהקמת מדינת כל אזרחיה על בסיס "הכרזת מגילת זכויות האדם " האמריקאית מ1770 כמדומני .

    כל עוד הרעיון הציוני ישלוט בארץ אומללה זאת לא יהיה שלום! הלא הבסיס הרעיוני הציוני העיקרי הוא שבאנו לרשת את

  11. אמנון נוימן הגיב:

    הארץ ממי? מיושביה הקבועים זה אלפי שנים והחליפו בצוק העתים את דתם פעמים רבות.

    ומי יעשה זאת? תהיה ענייני חיים יקירי האם תושבי הארץ האומללה הזאת? היהודים שטופי מוח פוחדים למרות עוצמתם הצבאית מעצמם ומשכניהם הכבושים . הערבים שטופי מוח מפחד מרצון לנקום ומדיכוי מתמשך .
    הפתרון האפשרי היחיד שממשלת ישראל תמשיך בדרכה עד שימאס לעולם מהמטורפים העלי פצצת הגרעין ויעשו את שעשו בבוסניה הרצו גובינה לא פתרו אמנם את הבעיה אך לפחות הפסיקו את שפיכת הדמים. אמנון

  12. חיים ברעם הגיב:

    אמנון ועוד מגיבים, בגילי המופלג אני שונא שקוראים לי "חיימקה" אבל זה נושא שולי. מכל מקום אמנון כנראה שלא קרא לפני שהגיב. לא דרשתי לסייג שום התארגנות לתומכים בפתרון של שתי מדינות. כתוב שם במפורש, שמדובר בהקמת גוף שיכלול את מאמצי שני הפתרונות על סמך מצע מוסכם מינימלי. אשר לדינו ולטענות מהסוג הזה, יהיה עלי להתייחס אליהם בטור נפרד

    • דינו הגיב:

      לחיים,
      לא ברור לי מהם "טענות מהסוג הזה", אבל אם כבר תתיחס, אז אולי גם לנקודות הבאות:
      מדוע אתה ממליץ לשמאל העיקבי להמשיך ולהתעלם מהסיכוי המזערי שיש לו לשכנע את הציבור?
      האם אין זו הטעות ההיסטורית הגדולה שלו?
      כיצד ניתן "לחסל סופית את ההפרדה בין יהודים לבין ערבים במחנה המתנגד לכיבוש" כאשר כל הערבים כולם מתנגדים לקיום ישראל כמדינת הלאום היהודי? (השאלה שלי היא לגבי גישור הפער הנ"ל, ולא לגבי הגדרת המדינה).
      הזכרת התקרנפות, מה דעתך על הגדרת ההתקרנפות הבאה:
      http://www.etgar.info/he/article__546

  13. Joel Isaacson הגיב:

    +Formation of a minimal political platform that unites the many fragmented factions is the only way to go, if pragmatic and effective changes are ever to materialize. More than ever a dialectical synthesis of views is called for
    Give it a chance, folks!

  14. רמי הגיב:

    צודק בנבנישתי. ישראל והגדה הם יחידה מדינית אחת בפועל. הבעיה היא שבמדינה זו שורר משטר אפרטהייד המפלה ערבים (מכל הסוגים, ערביי ישראל, ערביי ירושלים וערביי הגדה) לרעה ופועל נגדם בכל אופן, במטרה, מודעת או לא מודעת, תלוי בפועל, לגרום להם להרים נשק ואז לגרשם מהארץ או לפחות לדללם. המסקנה: יש לפעול נגד האפרטהייד ולתבוע אזרחות לכל. אגב, ירושלים היא המקום היחיד בעולם שבו נולדים מדי שנה אלפי ילדים שהם חסרי כל אזרחות, לא אזרחות ארצם ולא אזרחות של מדינה אחרת כלשהי.מבחינה זו מצבם נחות מזה של ערביי הגדה.

הגיבו להערה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים